פסקי דין על ביטון ספיר | פסקי דין על גבריאל ביטון | פסקי דין על אורלי ביטון | פסקי דין על לוגסי חנן | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים |

16500/06 א     01/09/2009




א 16500/06 ביטון ספיר, גבריאל ביטון, אורלי ביטון נ' לוגסי חנן, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



01 ספטמבר 2009

ת"א 16500-06 ביטון ספיר
(קטינה) ואח' נ' לוגסי חנן
ואח'






בפני

כב' השופט
ירון בשן


תובעים

1
.
ביטון ספיר
(קטינה)

2
.
גבריאל ביטון

3
.
אורלי ביטון


נגד


נתבעים

1. לוגסי חנן
2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים






פסק דין
(חלקי)

התובעת 1 נפצעה בתאונת דרכים, בעת שנסעה במכונית שבה נהג הנתבע 1, בלי רישיון נהיגה (ובהעדר כיסוי ביטוחי). התביעה הוגשה נגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) ונגד הנתבע 1, גם לפי פקודת הנזיקין. בהחלטה קודמת, פוצל הדיון כך שראשית נשמעו הראיות בשאלת החבות.

הצדדים מסכימים, שאם ידעה התובעת 1 שהנתבע 1 נוהג במכונית הוריו ללא הסכמתם וללא רישיון נהיגה, אין היא זכאית לפיצוי מ"קרנית" לפי חוק הפלת"ד [נוכח הוראת סעיף 7(2) לחוק]. עמדת התובעת 1 הובעה בבהירות רבה: א. היא לא ידעה שלנתבע 1 אין רישיון נהיגה. ב. "אם הייתי יודעת על מישהו שנוהג ללא רישיון לא הייתי חושבת שהוא עושה זאת ברשות הוריו". כך צמצמה התובעת 1 את גדר המחלוקת לשאלה עובדתית אחת בלבד: האם בפועל ידעה לפני התאונה שלתובע אין רישיון נהיגה?

מטבע הדברים (על כל הבעייתיות הנובעת מכך) עדות התובעת 1 שלא ידעה כי הנתבע 1 נוהג ללא רישיון נהיגה היא עדות יחיד של בעלת אינטרס המעידה על עובדה סמויה מן העין שבידיעתה הבלעדית. העדה נופר איפרח (להלן: "נופר"), היתה חברה קרובה של התובעת 1 בעת התאונה. היא העידה על שיחה שניהלו דקות לפני התאונה: "שאלתי את ספיר לאן חנן הלך, היא אמרה שהוא הלך להחזיר את המתנה שקנינו לו ומביא את האוטו. שאלתי אותה
'יש לו רישיון?' לא זכרתי באמת שהוא לומד. היא אמרה לי 'לא. אין לו רישיון'..." לאחר התאונה הגיעה נופר לזירה ופגשה את התובעת 1. בתצהירה נכתב, שבעת פינויה אחזה בה התובעת 1 ולחשה לה "אל תספרי לאמא שלי שעליתי איתו כי אין לו רישיון."
בחקירה הנגדית צוטט בפני
העדה חלקו הראשון של המשפט והיא השלימה את המילים "שעליתי עם חנן לאוטו..." בלי לחזור על מילות ההסבר "כי אין לו רישיון". בסיכומיהם מסיקים התובעים מהבדל זה
שעדותה של נופר "בלתי אמינה".

מסקנה זו לא נראית לי כלל. "סתירה", דהיינו אמירת שני דברים שאינם מתיישבים זה עם זה, בוודאי שלא היתה כאן. לכל היותר, העדות בע"פ התייחסה לשניים משלושה רכיבי העדות שבכתב. מדוע הושמט הרכיב השלישי? העדה לא עומתה עם המסקנות שמבקשים התובעים להסיק מההבדל בין מה שכתבה למה שאמרה. בית המשפט נותר עם רושם ברור שהעדה התמקדה במה שנראה לה כנושא ה"שיחה" ברצף מהיר וקומפקטי של חילופי דברים (ממאפייני ההבדל בין לשון דיבור ללשון כתובה) ובהחלט יתכן שלהשמטה אין כל משמעות.

בסיס אחר לטענת התובעים נגד אמינותה של נופר, הוא ההבדל בין הערכתה שהתובעת והנתבע 1 הכירו כשנתיים לפני התאונה, לאמירות הנתבע 1 עצמו בענין זה. כל עדות של נופר על משך ההיכרות של שני אנשים אחרים אינה אלא הערכה המבוססת על מה שהיא זוכרת מתוך מה שסיפרו לה בעבר הרחוק. אפילו היא טעתה (ובעצם אין ודאות


שהיא טעתה), אין כל ראיה לכך שהטעות מודעת או מכוונת. מכל מקום, יש הבדל גדול בין אומדן זמן מוטעה (מכל סיבה), לבין עדות ישירה ומפורשת על דברים שנאמרו ואשר קובעו בזיכרון מיד עקב אירוע חריג שבו התבהרה חשיבותם.

על בסיס דל זה טוענים התובעים שהעדות "מגמתית בניסיון 'לעזור לנתבע' ובלתי אמינה ונטולת משקל ראייתי ומופרכת בעליל..." דומה שעוצמת הרטוריקה באה לפצות על מגבלות הטיעון והתמיהות שהוא מעורר. אם מבקשת נופר "לעזור לנתבע", מתי נולד רצון זה? מדוע רצתה נופר "לעזור לנתבע" בעבר, כשהיתה קרובה יותר דווקא לתובעת?
הנתבע עצמו יכול היה ללא קושי להעיד שהתובעת ידעה כי הוא נוהג ללא רישיון נהיגה. כשהעיד אמר למעשה, כי אינו יודע מה ידעה התובעת. האם סביר שנופר מגינה על האינטרס שלו בקנאות גדולה משלו עצמו?
ומה המניע שיש לנופר לשקר כיום – ומה היה המניע
שלה לשקר בעבר?

סיכומי התובעים לא מציעים תשובות, גם לא התובעת 1 עצמה, בעדותה. הדברים, כמדומה, מדברים בעד עצמם. לפני התאונה היתה נופר חברה טובה של התובעת 1. כשנודע לתובעת תוכן עדותה של נופר לחוקר ביטוח שביקר אצלה, היא ניתקה את קשריה עם נופר. משמע, בעת מסירת גירסתה הראשונה העידה נופר נגד האינטרס של חברה קרובה ועשתה זאת לפי תומה, בלי ניסיון להסתיר זאת מחברתה (והרי היא לא היתה חייבת לספר לתובעת 1 מה אמרה לחוקר). בינתיים התהדקו קשרי נופר והנתבע 1, אך חשוב לציין שבעת מסירת גרסתה המקורית היא היתה קרובה יותר דווקא לתובעת. אם נוטה נופר לעדויות מגמתיות והיא מוכנה לשקר בעד חבריה, צפוי היה שתתמוך בגרסת התובעת 1 דווקא.

כאשר מעמתים את הגרסאות הסותרות של התובעת 1 ושל נופר עם מכלול הראיות, ברור מאוד איזו גרסה סבירה יותר. מהראיות עולה תמונה חברתית שגרתית למדי של חבורת צעירים בגיל שלפני הגיוס לצה"ל. מוקד מסוים לפעילותם היתה ההתנדבות במכבי האש של טבריה והם נהגו להפגש במקום שכינו "גן הרוסים". התובעת 1 ניסתה להמעיט במשמעות הקשר שלה עם הנתבע 1 בעוד שהוא ניסה להציגו כ"קשר רומנטי" משמעותי. יתכן שמדובר גם בהשקפה סובייקטיבית: מה שנראה למחזר כ"קשר רומנטי" עשוי להראות למחוזרת כ"היכרות" בלבד. יתכן גם
שהיחסים "הוגדרו מחדש" לאור התאונה (על כך רמזה כמדומה נופר) ואולי גם מחמת הצורך להסביר להורים בדיעבד, קשרים חברתיים שאינם לטעמם. נראה לי עדיף לבסס את הערכת טיב היחסים על עובדות שאינן במחלוקת. גם לשיטת התובעת 1, הממעיטה מערך היחסים, ממשכם ומהאינטנסיביות שלהם, היא נפגשה עם הנתבע 1 במשך פחות מחצי שנה 50 – 60 פעמים (דהיינו פעמיים – שלוש בשבוע) ובכלל זה בסופי השבוע, בזוג או בחבורה מצומצמת. אפילו לא מדובר ב"קשר רומנטי", ברור שעבור נערה בגילה זהו קשר אינטנסיבי ומשמעותי – וגם ממושך למדי. אוסיף על כך, שהנתבע 1 למד אז בפני
מיה רחוקה. תדירות מפגשים כזו מלמדת בעצם על פגישה בכל הזדמנות שהדבר היה אפשרי מבחינה טכנית וגם לכך משמעות ברורה.

הנסיעה שבה נפגעה התובעת 1 התרחשה בשעה אחת בלילה, לאחר מסיבה, שאליה הגיעו המעורבים (כולל הנתבע 1) דווקא במונית. לתובעת 1 לא היה הסבר הגיוני מדוע מי שיכול לנסוע במכונית משלו יגיע למסיבה במונית. אחר-כך שב הנתבע 1 לביתו כדי להניח את המתנה שקיבל ולקחת את מכונית הוריו כדי לשוב לחבריו ו"לעשות סיבוב". התובעת 1 הצטרפה לנסיעת השעשוע, ללא יעד מסוים. הנתבע 1 הציע גם לנופר ולחברה נוספת בשם מור להצטרף לנסיעה אך הן סירבו (לטענת התובעת 1, כי היו שקועות ב"שיחה חשובה"). התובעת 1 טוענת, שלא ידעה כי לנתבע 1 אין רישיון נהיגה. להפך: מכיוון שהיה מבוגר ממנה ונהג לספר על נסיעותיו, היא דווקא הניחה שיש לו רישיון נהיגה. טענתה פשוט נראית לא סבירה. ניסיון החיים הוא, שבגיל 16 – 18 חוויות לימוד הנהיגה ובחינות הרישוי הם נושא שיחה מרכזי של צעירים והדבר עולה בבירור גם מעדויות העדים האחרים. לא במפתיע, גם התובעת 1 ידעה לפרט בעדותה, את מצב הכשרת הנהיגה של חבריה השונים. לא סביר כלל, שהיא לא ידעה, וכוונתי לידיעה ממש (ולא לניחוש או להערכה) שלתובע עדיין אין רישיון נהיגה, לאחר היכרות אינטנסיבית וממושכת למדי. גם אין זה סביר כלל שלא הבינה היטב את ההקשר הנכון של הופעת הנתבע 1 ברכב הוריו בשעת לילה מאוחרת.

בפני
שתי עדויות סותרות בנקודה שבמחלוקת: עדות אחת היא עדות מאוד לא סבירה של בעלת ענין והאחרת עדות סבירה מאוד של עדה שאין לה כל אינטרס לשקר. מעדיף אני את העדות השניה, של נופר איפרח. סוף דבר: שוכנעתי שהתובעת 1 ידעה היטב באופן פוזיטיבי, שלנתבע 1 אין רישיון נהיגה ואין את רשות הוריו להשתמש ברכבם. בכל זאת נסעה עמו ונפצעה. לאור זאת, אין לתובעים זכות לקבל פיצוי מהנתבעת 2, לפי סעיף 7(2) לחוק הפלת"ד.

נסיבות שבהן הנתבע 1 נוהג
בלי רישיון נהיגה ובלי רשות הבעלים, מאבד את השליטה על מכונית, תוך נסיעה מהירה, וגורם לתאונה שבה נפצעים אנשים, מלמדות על חריגה מנורמת זהירות ראויה. הנתבע 1 התרשל כלפי התובעת 1. די בכך כדי להצדיק את קבלת התביעה נגדו, על-פי פקודת הנזיקין. הצדדים לא טענו לשאלת חלקה של התובעת 1 עצמה באשם. על-כן, אמנע מלהביע דעה בענין זה בשלב זה, ואותיר את ההתייחסות אליו לעתיד.

לסיכום: התביעה נגד הנתבע 1 לפי פקודת הנזיקין – מתקבלת. התביעה נגד הנתבעים לפי חוק הפלת"ד – נדחית.

הצדדים יגישו את ראיותיהם
לענין הנזק כדלקמן: התובעים עד ליום 15.10.09, הנתבע 1 עד ליום 1.12.09. הראיות יכללותצהירים, חוות-דעת תעודות עובד ציבור ותיק מוצגים המסומנים באופן המאפשר התייחסות נפרדת לכל אחד מהם.
מי שרוצה להתנגד לקבילותה של ראיה שהוגשה כאמור, יעשה כן בכתב תוך 14 יום מקבלתה, ואם לא יעשה כן, לא תשמע התנגדותו כלל.

נקבע לקדם משפט ליום 29.12.09 לשעה 10:30.

ניתן היום,
י"ב אלול תשס"ט, 01 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 16500/06 ביטון ספיר, גבריאל ביטון, אורלי ביטון נ' לוגסי חנן, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 01/09/2009)