פסקי דין על אחמד עלי אחמד סעד | פסקי דין על עלי מחמוד עלי סעד | פסקי דין על מחמד מחמוד מוסא אבו- צווי | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על המפקד הצבאי בגדה המערבית | פסקי דין על המנהל האזרחי ואח' |

6566/09 בג"צ     02/09/2009




בג"צ 6566/09 אחמד עלי אחמד סעד, עלי מחמוד עלי סעד, מחמד מחמוד מוסא אבו- צווי נ' משטרת ישראל, המפקד הצבאי בגדה המערבית, המנהל האזרחי ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 6566/09

בבית המשפט העליון


בג"ץ 6566/09 - א'



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


העותרים:

1. אחמד עלי אחמד סעד



2. עלי מחמוד עלי סעד



3. מחמד מחמוד מוסא אבו- צווי



נ


ג


ד



המשיבים:

1. משטרת ישראל



2. המפקד הצבאי בגדה המערבית



3. המנהל האזרחי


4. הממונה על הרכוש הממשלתי והרכוש הנטוש


בקשה למתן צו ביניים

בשם העותרים:
עו"ד ג'יאת נאסר
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל מיכלין פרידלנדר

החלטה


א.
זו בקשה לצו ביניים, שהוגשה (ביום 16.8.09), ונאמר בה כי בתוך שבעה ימים תוגש "העתירה העיקרית". בבקשה נטען, כי ביום 17.7.09 פלשו מתיישבים יהודים למקרקעי העותרים באזור גבעת הדגן שבגוש עציון והניחו בהם שלושה קרוואנים. נטען, כי יומיים לאחר הפלישה פנו העותרים למשטרה (המשיבה 1), וביקשו סיוע בסילוק הפלישה הטריה, אך זו סירבה לקבל את תלונתם. בתגובה לפניות בא כוח העותרים מסרה המשטרה (במכתב מיום 5.8.09) כי ככל הנראה נפלה אי הבנה, והעותרים הוזמנו להגיש את תלונתם. נמסר כי בהמשך סיירו חוקרי המשטרה והעותרים במקרקעין, ומצאו כי הפלישה הורחבה. לבסוף נטען, כי קצין החקירות אמר שיברר את סוגיית הבעלות והפלישה מול הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, אך עד מועד הגשת הבקשה (ביום השלושים לפלישה) לא נמסרה לעותרים תגובה.

ב.
במישור המשפטי הוזכרה זכות העותרים לסלק פלישה טריה (לפי הצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה ושומרון) (מס' 1472), תש"ס - 1999) וחובת המשטרה לסייע בעניין. כן נזכרה חובת המפקד הצבאי להגן על אזרחים מוגנים. ולבסוף, נטען כי ככל שיטענו המשיבים כי מדובר באדמות מדינה - חולקים העותרים על קביעה זו, וזכותם שהמחלוקת תתברר לאחר סילוק הפולשים, ותוך שימור המצב הקיים. נטען, כי לפי המשפט הבינלאומי על מדינה כובשת לשמור גם על נכסים ציבוריים ולפעול בהם לטובת התושבים - ולפיכך חייבים המשיבים להשתמש בסמכות לסלק פולשים המסורה לה בתחיקת הביטחון.

ג.
ביום קבלת הבקשה, 16.8.09, התבקשה תגובת "המשיבים לעתירה תוך 5 ימים". בתגובה (מיום 20.8.09), שכותרתה "תגובה... לעתירה ולבקשה לצו ביניים", נמסר כי דין העתירה להידחות בגין העדר עילה, חוסר נקיון כפיים, שיהוי, אי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי.
בתמצית
, נמסר כי בשנת 1980 הוכרזו המקרקעין (הכלולים גם בתחום תכנית מתאר מפורטת שפורסמה בשנת 1993) כרכוש ממשלתי - והעותרים לא השיגו על הכרזה זו. אשר לטיפול המשטרה בתלונה, נמסר כי עותר 3 מסר בהודעתו במשטרה (מיום 12.8.09), כי כבר ביום 19.7.09 בן דודו "יצא ביחד עם השוטרים לשטח שלנו", וכי בהמשך - חרף תיאום מוקדם - לא הגיעו העותרים למסור את תלונתם. עוד נמסר, כי ביום 18.8.09 (לאחר הגשת העתירה) ערך רכז פיקוח מטעם המשיבים סיור במקרקעין יחד עם העותר 3, ובסופו קבע כי מדובר באדמות מדינה.

ד.
במישור המשפטי נטען, כי הטענות בדבר סירוב המשטרה לטפל בתלונה נטענו בחוסר נקיון כפיים. עוד הוזכר, כי במשטרה טענו העותרים שאינם יודעים מתי הונחו הקרוואנים במקרקעין, שכן כניסתם לשטח שהוכרז (בשנת 2000) כשטח ביטחוני היא אסורה - שני עניינים מהותיים שלא נזכרו בעתירה. נטען, כי את טענותיהם היה על העותרים להפנות נגד הכרזת המקרקעין כאדמות מדינה בשנת 1980, כי הם השתהו בהעלאתן, וכי עומדים להם מספר ערוצי פעולה אפשריים, והם ערר לועדת העררים או פניה בהליך לרישום ראשון - ולפיכך בידם סעד חלופי. ולבסוף, נטען כי סעיף 3 לצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) מורה:

"תפס אדם מקרקעין שלא כדין, רשאי המחזיק בהם כדין, להוציאו מן המקרקעין... תוך שלושים ימים מיום התפיסה".

ונטען, כי העותרים הודו כי אינם מחזיקים במקרקעין, ואינם יודעים מתי הונחו שם הקרוואנים (לשיטת המשיבים הם מונחים שם "מזה כארבע או חמש שנים"), ולפיכך אין מתקיימים בהם תנאי הסעיף.

ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. עניינה של העתירה בבקשה לסיוע בסילוק פלישה טריה. לדידי, די בעובדה שהעותרים השמיטו מהבקשה את הפרטים בדבר הסיוע שכבר קיבלו מהמשטרה כדי שלא להיעתר לה (בג"צ 761/79
טרוסקין נ' וינברג
, פ"ד לד(2) 461; בג"צ 799/80
שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה,
פ"ד לו(1) 317). חשובה מכך היא העובדה שלא התקיימו התנאים לסילוק פלישה כאמור. כך, כיון שמדובר בקרוואנים שהונחו לפני מספר שנים (אזכיר, כי תצלום האויר שצורף לתגובת המשיבים צולם בשנת 2008 וכבר מופיעים בו הקרוואנים), וכיון שהעותרים אינם מחזיקים במקרקעין. כל זאת, מעבר לטענה הבסיסית לגבי הבעלות במקרקעין, שברי שאין עתירה זו האכסניה המתאימה לבירורה. העותרים אמנם טוענים, כי "המחלוקת, ככל שתהיה בין העותרים לבין רשויות המנהל האזרחי... אינה צריכה למנוע את החזרת המצב לקדמותו כפי שהיה ערב הפלישה" (סעיף 49 לעתירה) - אך כאמור, בנסיבות לא התקיימו התנאים לסילוק פלישה טריה, ועל המחלוקת להתברר בערוצים המתאימים.

ו.
ולבסוף, לא היה מקום להעניק צו ביניים המורה על פינוי המקרקעין, שעה שזהו הסעד העיקרי המבוקש בעתירה (שטרם הוגשה) לגופה. "בית המשפט לא יעניק צו ביניים כאשר מתן הצו יהיה למעשה מתן כל הסעד המבוקש בעתירה" (ר' הר זהב,
סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק
(תשנ"א) 93; ראו גם בג"ץ 6768/02
אלוני אבא נ' מינהל מקרקעי ישראל
(לא פורסם); בג"ץ 3172/08
חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ' עיריית יהוד
(לא פורסם)).

ז.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה לצו ביניים. אינני נדרש לעובדה שעד היום לא הגישו העותרים את העתירה העיקרית כפי שהתחייבו. בכל מקרה, תגובת המשיבים - שאת עמדתם קיבלתי לגופה כאמור מעלה - התייחסה לטענות המשיבים לגופן, וסוגיית הפלישה הטריה בין כה אינה עוד על הפרק. ממילא, ספק רב אם יש בנסיבות מקום להגשת עתירה. ככל שלעותרים השגות על הכרזת המקרקעין כאדמות מדינה, תגובת המשיבים מתייחסת לערוצים הפתוחים בפני
הם.


ניתנה היום, י"ג באלול תשס"ט (2.9.09).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09065660_t03.doc

עש

+ הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 6566/09 אחמד עלי אחמד סעד, עלי מחמוד עלי סעד, מחמד מחמוד מוסא אבו- צווי נ' משטרת ישראל, המפקד הצבאי בגדה המערבית, המנהל האזרחי ואח' (פורסם ב-ֽ 02/09/2009)