פסקי דין על אלי גולדשטיין | פסקי דין על רחל גולדשטיין | פסקי דין על דוד גליקסמן | פסקי דין על עדנה גליקסמן |

3205-09/07 א     01/09/2009




א 3205-09/07 אלי גולדשטיין, רחל גולדשטיין נ' דוד גליקסמן, עדנה גליקסמן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בהרצליה



1 ספטמבר 2009

ת"א 3205-09-07 גולדשטיין ואח' נ' גליקסמן ואח'






בפני

כב' השופט
צבי דותן


התובעים

1
.
אלי גולדשטיין

2
.
רחל גולדשטיין
ע"י ב"כ עו"ד עידן גולדשטיין


נגד


הנתבעים

1. דוד גליקסמן
2. עדנה גליקסמן
ע"י ב"כ עו"ד עידו יוגב






פסק דין
התובעים והנתבעים הינם שכנים, אלה ברחוב דניאל 9, ואלה ברחוב נחום 10, בשכונת רמת חן אשר ברמת גן. החצר האחורית של התובעים גובלת בחצר האחורית של הנתבעים. במרפסת האחורית של הנתבעים (הפונה לצד מערב) מותקנים שני מזגנים גדולים, הפונים לחצרם של התובעים, וגורמים להם, לטענתם, רעש חזק בסלון ובחדרי השינה. בתביעה מפרטים התובעים את סבלם הרב, ואת הפעולות השונות שננקטו על ידם לאורך השנים, לרבות פניה, בשנת 2003, ליחידה לאיכות הסביבה, אשר ביצעה מדידת רעש ומצאה כי מפלסי הרעש עוברים את המותר בשעות הלילה. משכל הנסיונות להידבר ולמצוא פתרון לבעיה, לרבות הצעה של התובעים כי המזגנים יועתקו למיקום אחר, על חשבון התובעים, לא עלו יפה, הגישו התובעים תביעתם זו לבית המשפט.

הנתבעים טוענים כי המזגנים אינם גורמים רעש העולה על המותר לפי החוק והתקנות. הנתבעים טוענים כי השקיעו לא מעט מאמץ וכסף, לרבות בהזמנת מומחים למיזוג אויר ומומחה לאקוסטיקה, במטרה למצוא פתרון ולרצות את התובעים. כמו כן טוענים הנתבעים כי אין אפשרות והם אינם מסכימים להעתקת המזגנים למקום אחר בבית, דבר שאולי יפתור את בעייתם של התובעים, אך "יפתח חזית" מול שכן אחר.



מפלסי הרעש שנמדדו
בהסכמת הצדדים, מונה מהנדס האקוסטיקה מר עוזי לבני כמומחה מטעם בית המשפט בתיק זה. יצוין כי איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו. המדידה ע"י המומחה בוצעה בשעות הלילה, בתאריך 8/9/08. המומחה מציין כי
ביתם
של
התובעים
הוא
"מבנה ב" (בנין באזור מגורים), לענין תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן-1990. לגבי "מבנה ב", בשעות הלילה, כאשר משך הרעש עולה על 30 דקות, רעש בלתי סביר לפי תקנות 1990 הוא רעש העולה על 40 דציבל.

ואלה תוצאות המדידות שערך המומחה:

בהפעלת 2 המזגנים בו זמנית
הרעש בסלון
–
45.2
דציבל
הרעש בחדר השינה
–
42.4
דציבל

מתוצאות אלה עולה בבירור, כי אכן מדובר ב"רעש בלתי סביר" כמשמעותו בתקנות 1990, ועל כן הוא אסור עפ"י תקנה 11(2) לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג-1992.

אולם המומחה לא הסתפק בכך. הוא מצטט גם את תקנה 11(1) לתקנות 1992, האוסרת להפעיל מזגן, במקומות המפורטים שם, באופן הגורם לרעש חזק המפריע או עלול להפריע לשכנים. תקנה 11(1) (להבדיל מתקנה 11(2)) אין לה כל זיקה לתקנות 1990, ולאמות המידה המספריות שנקבעו בהן. לשון אחר, ייתכן מצב, שמזגן גורם לרעש חזק המפריע או עלול להפריע לשכנים, גם אם אינו מגיע כדי רעש בלתי סביר עפ"י התקנות מ-1990. במקרה כזה, יינתן צו מניעה האוסר על הפעלת המזגן, מכוחה של תקנה 11(1) ולא מכח תקנה 11(2) לתקנות 1992 (וראה ע"פ 151/84 חב' החשמל נ' פרשט פד"י לט (3) 1).
המומחה מחווה דעתו (בסעיף ב'4) כי "רעש חזק" (לענין תקנה 11(1)) הינו רעש אשר חורג במידה ניכרת מרעש הרקע באותה עת. הוא מציין כי חריגה העולה על 5 דציבל מעל לרעש הרקע מהווה מטרד רעש ברור.
מתוצאות המדידה, כמפורט לעיל, עולה כי במקרה דנן אכן קיים "רעש חזק", שכן, הרעש בסלון התובעים, בעת הפעלת 2 מזגנים, עולה ב-7.5 דציבל מעל לרעש הרקע, ובחדר השינה שלהם הרעש עולה ב-5.6 דציבל מעל לרעש הרקע (ראה הערכים שנמדדו, בעמ' 5 לחווה"ד, וכן ראה סעיף ד'2 לחווה"ד).

לסיכום עד כאן, הרעש שנמדד, הן בסלון, הן בחדר השינה, בעת הפעלת שני המזגנים ע"י הנתבעים, הינו גם "רעש חזק" וכו', בגידרה של תקנה 11(1) לתקנות, וגם "רעש בלתי סביר", בגידרה של תקנה 11(2) לתקנות.

טענת הנתבעים כי אינם מפעילים ולא יפעילו בעתיד את שני המזגנים בו זמנית
טוענים הנתבעים כי לעולם אין הם מפעילים את שני המזגנים בו זמנית. הם גם מוכנים להתחייב כי בעתיד לא יפעילו את שני המזגנים בו זמנית, ואף התקינו מפסק חשמלי שתפקידו לדאוג לכך שלא ניתן יהיה להפעיל את שני המזגנים בעת ובעונה אחת.

לא השתכנעתי כי הנתבעים לעולם אינם מפעילים את שני המזגנים בעת ובעונה אחת, כטענתם. התובעים טוענים כי טענה זו אינה נכונה (תצהירם, סע' 42, 43, וכן פרו', עמ' 22, ש' 7 – 9), וגם מצד ההגיון, הטענה אינה נראית לי. משפחת הנתבעים היא משפחה בת ארבע נפשות, ומדובר בשני מזגנים, שכל אחד מהם מקרר קומה אחרת, האחד את הסלון, בקומת הקרקע, והאחר את חדרי השינה, בקומה א'. אני מניח שמצב שחלק מבני הבית נמצאים בקומת הקרקע, וחלקם בקומה א', הוא מצב קיים ויומיומי, ואינני מאמין שבמצב זה, בלילות אוגוסט החמים והמיוזעים, יפעילו הנתבעים מזגן רק לאחת הקומות, והקומה האחרת תהיה ללא מיזוג אויר. ואם דרושה ראיה ברורה לכך שהנתבעים אכן מפעילים את שני המזגנים בעת ובעונה אחת, אפנה למדידת רעש שבוצעה ע"י היחידה לאיכות הסביבה, ביום 21/8/03, ללא ידיעת הנתבעים, ובמדידה זו פעלו שני המזגנים בו זמנית. תירוצו של הנתבע 1 בענין זה, כי יכול להיות שהם מדדו רעש של מזגנים של השכנים
(פרו',
עמ' 28,
ש' 8 – 12) הוא תירוץ לא-רציני בעיניי. ביחידה לאיכות הסביבה עובדים אנשי מקצוע, היודעים היטב את מלאכתם, ולא עולה על דעתי, שהם באו לבדוק את הרעש ממזגני הנתבעים, אך בדקו בפועל רעש של מזגנים אחרים.

בענין הבטחתם/התחייבותם של הנתבעים כי מכאן ואילך יפעילו תמיד רק אחד משני המזגנים, אינני יכול לסמוך על התחייבות מעין זו. זוהי התחייבות שקשה יהיה לנתבעים לעמוד בה, בימים או בלילות החמים והלחים במיוחד, ומכל מקום, לא ניתן לבסס את ההכרעה בתיק זה על התחייבות, אשר לא ניתן לפקח על קיומה, ולא ניתן לאכוף אותה באופן יעיל. גם אותו מפסק, שהתקינו הנתבעים, למניעת הפעלה בו זמנית של שני המזגנים, לא ניתן "לבנות" עליו לאורך ימים. כבר היו בעבר פתרונות אקוסטיים מותקנים במקום, שהנתבעים פשוט ביטלו אותם, כעבור זמן קצר, על דעת עצמם (פרו', עמ' 19, ש' 23 – 24, ותצהיר התובע, סעיף 15.4). היום קיים מפסק. מחר ניתן לבטלו, באותה קלות ומהירות שבה הותקן. לא על פתרון זמני שכזה ראוי לבסס את ההכרעה בתיק זה, הכרעה שאמורה לפתור את הבעיה, באופן אמיתי, אחת ולתמיד.
אולם החשוב מכל הוא, שהפעלת מזגן אחד בלבד אכן פותרת את מטרד הרעש בחדר השינה של התובעים, אך אינה פותרת את מטרד הרעש בסלון.

ואלה תוצאות המדידות שערך המומחה, עפ"י התשובות לשאלות ההבהרה ששוגרו אליו:

בהפעלת מזגן אחד בלבד
הרעש בסלון
–
40.60
דציבל בבדיקה הראשונה.
39.98
דציבל בבדיקה השניה
הרעש בחדר השינה
–
35.94
דציבל בבדיקה הראשונה.
37.36
דציבל בבדיקה השניה

הנה כי כן, בחדר השינה – בהפעלת מזגן אחד – אין מטרד רעש, אולם בסלון – גם בהפעלת מזגן אחד – הרעש במדידה הראשונה חורג מן המכסימום המותר עפ"י התקנות (שהוא – 40 דציבל), ובמדידה השניה נמוך אך במידה מזערית מן המכסימום המותר עפ"י התקנות.
והרעש "הממוצע" בין שתי הבדיקות בסלון הוא 40.29 דציבל, היינו, רעש העולה על המכסימום המותר לפי התקנות.

העולה מן האמור הוא, שגם בהנחה שניתן לסמוך על "מלתם" של הנתבעים, כי יקפידו תמיד מכאן ואילך להפעיל רק מזגן אחד, גם אז, בסלון ביתם של התובעים יהיה רעש בלתי סביר, בגדר תקנה 11(2) לתקנות. כל מפלס רעש, העולה על הקבוע בתקנות, הוא אסור עפ"י תקנה 11(2). ואזכיר שוב, כי מדובר בחריגה מן המכסימום המותר. אין נפקא מינה אם החריגה היא רבה או מועטה.

המסקנה מכל האמור היא, כי התובעים הוכיחו את תביעתם (בכל הנוגע לסעד של צו מניעה), שכן, בעת הפעלת 2 המזגנים בו זמנית, קיים "רעש בלתי סביר" וגם "רעש חזק המפריע" וכו', ובעת הפעלת מזגן אחד בלבד, קיים גם אז (לפחות לפי אחת המדידות של המומחה) "רעש בלתי סביר".

הפתרונות האפשריים
המומחה מטעם ביהמ"ש הציע שני פתרונות אלטרנטיביים: או טיפול אקוסטי באזור שבו מוצבות יחידות העיבוי, או העתקת מיקומם של המזגנים לחזית המזרחית של הבית (לכיוון רחוב נחום). יצוין כי מומחה ביהמ"ש איננו היחיד שסבר כי העתקה לצד המזרחי הוא פתרון טוב. גם מר חנן בראלי, מהנדס קירור ומיזוג אויר, שביקר במקום בהסכמת שני הצדדים (פרו', עמ' 30, ש' 18 – 19), גם הוא סבור כי העתקת המזגנים אל המרפסת הנמצאת בכיוון הכביש בצד מזרח היא האפשרות הפשוטה והטובה ביותר, והיא גם ניתנת לביצוע מבחינה טכנית (ראה מוצג ת/1, וכן נספח י"ט לכתב התביעה).
הנתבעים מסרבים להעביר המזגנים אל הצד המזרחי (החזית) של הבית, ראשית, משום שהם חוששים שמא תוגש נגדם תביעה ע"י "השכן ממול", שנית, בשל כך שהצד המזרחי הוא חזית הבית והדבר יפגע בחזות הבית, ושלישית, משום שהדבר יגרום להם רעש בחדר השינה שלהם וימנע שימוש במרפסת כשהמזגן פועל (ראה תצהיר הנתבע, סעיף 23, ופרו', עמ' 26 ש' 24 – 25, עמ' 34 ש' 12 – 14, ש' 19 – 20, ש' 25 – 26).

בענין חשש לתביעה של "השכן ממול", הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת על מנת לנסות להוכיח כי ייגרם מטרד לאותו שכן, אם יועתק המזגן לצד המזרחי, וגם לא העידו כי ביררו או דיברו כלל עם אותו שכן, והוא מתנגד. מכל מקום, מר בראלי במכתבו ת/1 מציין כי העתקת המזגן לצד מזרח לא תיצור מטרד רעש לאחרים, מכיוון שצד מזרח פונה לכביש, והוא רחוק מבתים שכנים. על כל פנים, מה שברור הוא, כי אין להנציח את הבעיה הקיימת, בעיית מטרד הרעש אצל התובעים, שהיא בעיה קיימת ומוכחת, רק בשל החשש שמא בעתיד יתלוננו השכנים שמעבר לכביש מצד מזרח. יתר על כן, התובעים הסכימו לשאת במחצית עלות העבודות האקוסטיות שתידרשנה, אם תהיה הפרעה
לשכנים
ממול
(פרו',
עמ' 19,
ש' 7 – 8).

אשר לחשש של פגיעה בחזות הבית, מיותר לציין את המובן מאליו כי פגיעה אסתטית בחזות הבנין איננה שקולה כמובן כנגד הפגיעה, המטרד, והסבל הממשי שנגרמו ונגרמים לתובעים.

ובאשר לטענה כי הדבר יגרום לנתבעים רעש בחדר השינה שלהם, על כך תשובתי היא, ראשית, על איזה רעש מדברים הנתבעים? הרי, לשיטתם, "היום אני עומד ברמות רעש מותרות. היום יש שקט" (פרו', עמ' 26, ש' 17). ושנית, ברור לחלוטין מהי החלופה בה יש לבחור, אם הברירה היא בין: רעש לנתבעים ממזגניהם שלהם, לבין: רעש לתובעים ממזגניהם של הנתבעים.

כאמור, הפתרון של העתקת המזגנים לצד מזרח הוא הפתרון שהומלץ הן ע"י מומחה ביהמ"ש (שלא נחקר על חוות דעתו), והן ע"י המהנדס בראלי.

פיצוי כספי
עתה אני עובר לדרישת התובעים לפיצוי כספי בגין הסבל שסבלו, במשך כעשר שנים, מן הרעש הבלתי סביר ממזגניהם של הנתבעים.
התובעים טוענים כי מזה כעשר שנים, הרעש החזק ממזגניהם של הנתבעים מונע מהם להימצא בסלון ביתם ובגינה, מדיר שינה מעיניהם, גורם להם סבל וחוסר שינה הפוגע בבריאותם, וכמובן, פוגע גם באיכות חייהם ורווחתם, בשים לב לכך שהם מתגוררים בשכונת מגורים ייחודית ושקטה (רמת חן) (תצהיריהם, סע' 7, סע' 37.1, וכן פרו', עמ' 18, ש' 4 – 5). "ובא מומחה מטעם ביהמ"ש ומוכיח שאנו צודקים ואומר שיש מטרד רעש, גם אחרי הטיפול האקוסטי שהנתבעים עשו, ואני טוען שלמעלה מעשר שנים מתעללים בנו במטרד נוראי ולא רוצים לעשות כלום" (עמ' 20, ש' 25 – 27). סבלם של התובעים ניכר גם ממכתביהם החוזרים ונשנים, לאורך השנים, אל הנתבעים, ואל היחידה לאיכות הסביבה. התובע גם העיד, שהם מתגוררים בבית דו משפחתי, ומשפחת דווידאי, שהיתה ה"דו" שלהם, עזבו את הדירה לפני
שנים
מכיוון
שלא
יכלו
לסבול את רעש המזגנים
(עמ' 16,
ש' 17 – 18).

אינני מקבל את טענת הנתבעים כי לא הובאה כל הוכחה מעם התובעים על מפלס הרעש כפי שהיה בעבר (ענין בעל חשיבות, לשאלת הפיצוי הכספי), להבדיל ממפלס הרעש כיום, עפ"י ממצאי מומחה ביהמ"ש. נכון שאין הוכחה כמה בדיוק היתה רמת הרעש בעבר, וחוו"ד איכות הסביבה מיום 24/8/03 אינה קבילה כראיה, לאור תקנה 130(ג)(2) לתקסד"א, אולם ישנה הוכחה ברורה – חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש – כי רמת הרעש כיום עולה בהרבה על המותר (בהפעלת 2 המזגנים); ועולה במקצת על המותר, בסלון (בהפעלת מזגן אחד). ואם זה המצב כיום, לאחר שהנתבעים ביצעו עבודות להשקטת רעש המזגנים ב-5/08 עפ"י ייעוץ של מומחה מטעמם, הרי ברור מקל וחומר (כמו גם מעדות התובעים) כי רמת הרעש בעבר, לפני העבודות הנ"ל, היתה גבוהה בהרבה.

יצוין כי התובעים לא שקטו על שמריהם אלא נקטו פעולות רבות לאורך השנים כדי לנסות להביא לפתרון הבעיה: התובעים פנו, פניות חוזרות ונשנות, אל הנתבעים, ואל היחידה לאיכות הסביבה.
התובעים הזמינו לביתם את היחידה לאיכות הסביבה, אשר ביצעה מדידות רעש ביום 21/8/03, ונתנה את ממצאיה בכתב. לפי מדידות אלה, "מפלסי הרעש הנמדדים עוברים את המותר עבור שעות הלילה".
התובעים הזמינו לביתם, פעמיים (ב-2005, וב-2007), את מהנדס הקירור ומיזוג אויר חנן בראלי, אשר ביקר במקום על דעת שני הצדדים (עמ' 30, ש' 18 – 19) וקבע כי האפשרות הפשוטה והטובה ביותר היא להעתיק את יחידות העיבוי אל המרפסת הפונה לכיוון הכביש, בצד מזרח.
התובעים פנו אל הנתבעים והציעו כי הם עצמם יישאו בעלות העתקת המזגנים לצד המזרחי של הבית (ראה מכתב עו"ד גולדשטיין מיום 6/10/05, וכן סעיף 36 לתצהיר התובע).
ומה עשו הנתבעים? הנתבעים, סמוך לאחר התקנת המזגנים בביתם, פירקו את האיטום האקוסטי שהותקן עליהם (תצהיר התובע, סעיף 15.4, ופרו', עמ' 19, ש' 23 – 24).
הנתבעים התייעצו עם מומחים שהגיעו לביתם "וראו שהם תקינים ומותקנים כהלכה..... ואמרו לי שזה הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להשאיר אותו שם, כל דבר אחר יגרום לבעיות יותר גדולות" (עמ' 24, ש' 26 – 30).
הנתבעים כותבים אל התובעים מכתב, ביום 25/8/98, כי הם מתייעצים עם מומחים על מנת למצוא פתרון לבעיה.
הנתבעים מזמינים שוב מומחים, אך "המזגנים נבדקו ונמצאו תקינים, ולא נמצא פתרון" (עמ' 25 ש' 14 – 15, עמ' 33 ש' 31 – 32).
הנתבעים בחרו לא לשתף פעולה עם היחידה לאיכות הסביבה, אשר פנתה אליהם מספר פעמים, עד שלבסוף נאלצה לבצע מדידת רעש, ללא שיתופם וללא ידיעתם (ר' מכתבי איכות הסביבה מיום 5/11/98 ומיום 2/2/03).
רק בחודש 5/08, היינו, אחרי הגשת התביעה, ובמסגרת הליכי גישור, ביצעו הנתבעים עבודות להשקטת הרעש עפ"י ייעוץ מקצועי שקיבלו ממומחה מטעמם. דא עקא, הוכח, באמצעות מומחה ביהמ"ש, כי מטרד הרעש קיים עד היום, על אף העבודות הללו שבוצעו.

הנתבעים תמהים על כך שקיים לעיתים פער זמנים ניכר ו"הפסקות" ארוכות בטיפולם ופניותיהם של התובעים בענין זה, דבר המצביע לטענתם על כך שהמטרד אשר התובעים מלינים עליו כל כך, איננו "כצעקתה".
אינני מקבל טענה זו. הסיבה ל"הפסקות" הארוכות בטיפול היא, ששני התובעים הם אנשים מבוגרים, וסבלו מבעיות רפואיות רבות: התובע 1 עבר שני התקפי לב, שבעקבותיהם עבר מספר צינתורים, ואח"כ ניתוח מעקפים, וכיום שוקלים להתקין לו קוצב לב (פרו',
עמ' 22 ש' 21 – 25, עמ' 20 ש' 19 – 22, עמ' 23 ש' 4 – 8). התובעת 2 עברה שלשה ניתוחים ברגלה ו"התגלגלה בבתי חולים עם הרבה מאוד דלקות וטיפול ופיזיותרפיה בלי סוף" וכיום "נאלצת לקחת תרופות מאד מאד קשות, כלומר סמים רפואיים" (פרו', עמ' 20 ש' 17 – 19, עמ' 23 ש' 10 – 13, וכן סע' 40 לתצהירי התובעים). התובע 1 העיד, ואני מסכים עמו, כי "על רקע של הדברים האלה, הרעש של המזגנים מחמיר את המצב
עוד
יותר"
(פרו',
עמ' 23,
ש' 13 – 14).
כמו כן הוא העיד, ואני מקבל את דבריו, כי "במהלך השנים האלה מצבי הבריאותי היה מאד קשה, והיו כמובן הרבה דברים שהזנחתי אותם בלית ברירה, זה לא היה מצב בו אני יכול להיאבק בנושא כמו זה שאנו דנים בו היום" (עמ' 23, ש' 8 – 10). ואגב, גם הנתבע העיד כי התובעים "טענו שבגלל מחלתם, אין להם ראש וזמן לטפל בדברים" (עמ' 34, ש' 2 – 3).

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות והעדויות, אני פוסק לתובעים, בגין הסבל, אי הנוחות, המחסור בשינה, והפגיעה באיכות חייהם וברווחתם, משך כעשר שנים, פיצוי כספי בסך של 22,000ש"ח.

סיכום
(א) לסיכום, ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפעיל את המזגנים או איזה מהם במיקומם הנוכחי. צו זה ייכנס לתוקף ביום 21/9/09, וזאת על מנת ליתן לנתבעים שהות לביצוע האמור בפיסקה (ב) או בפיסקה (ג) להלן.

(ב) הנתבעים יהיו רשאים להפעיל את המזגנים רק לאחר שיעתיקו אותם, על חשבונם, אל החזית המזרחית של הבית, כפי שהמליץ המומחה מטעם ביהמ"ש.

(ג) לחלופין, הנתבעים יהיו רשאים להפעיל את המזגנים במיקומם הנוכחי רק לאחר שיבצעו טיפול אקוסטי להשקטת הרעש, ויקבלו אישור בכתב ממומחה ביהמ"ש או מהיחידה לאיכות הסביבה, המאשר כי אין "רעש בלתי סביר" כמשמעותו בתקנות, וגם אין רעש החורג ב-5 דציבל או יותר מעל לרעש הרקע.

(ד) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי כספי בסך 22,000ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

(ה) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את אגרת המשפט, ואת חלקם של התובעים בשכר מומחה ביהמ"ש (סך 2,310ש"ח), וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,500ש"ח בצירוף מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על ההוצאות – מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד – מהיום, ועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
י"ב אלול תשס"ט, 1 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.















א בית משפט שלום 3205-09/07 אלי גולדשטיין, רחל גולדשטיין נ' דוד גליקסמן, עדנה גליקסמן (פורסם ב-ֽ 01/09/2009)