פסקי דין על דוד צוקר | פסקי דין על צור חכמון בע"מ

86836/99 א     14/09/2000




א 86836/99 דוד צוקר נ' צור חכמון בע"מ




בעניין:
דוד (דדי) צוקר
ע"י ב"כ עוה"ד
גלוזמן

המבקש

נגד
צור חכמון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
מני פרידמן

המשיבה
החלטה

בפני
בקשה למתן רשות להגן.
התביעה:
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ביום 16/9/99, על סכום של 84,400 ש"ח.
על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה עוסקת ביעוץ פוליטי ותקשורתי למערכות בחירות.
המבקש עומד בראש מפלגת הירוקים - מפלגה לאיכות החיים והסביבה בישראל, שהיא הנתבעת מס' 2 בתיק (ותקרא להלן: "המפלגה").
המבקש התמודד מטעם המפלגה בבחירות לכנסת ה- 15, ובמסגרת זו נחתם נספח א' לכתב התביעה, שהוא הסכם למתן שירותי יעוץ.
ההסכם נערך בין המבקש והמפלגה מצד אחד, לבין המשיבה מצד שני.
שכר טרחת המשיבה נקבע בהסכם, לסכום של 20,000 דולר. ראה נספח ב' לכתב התביעה.
הנתבעים לא שילמו סכום זה ומכאן התביעה, משוערכת לשקלים נכון למועד הגשתה.
המפלגה לא התגוננה, וניתן נגדה

פסק דין
בהעדר.
המחלוקת נותרה בעניינו של המבקש, הנתבע 2 בלבד.

טענות ההגנה:
בבש"א 136127/99 טען המבקש כי המשיבה הטעתה אותו, וההתקשרות עמה בחוזה, נובעת מטעות והטעיה מטעמה.
לטענת המבקש, הוא לא הבין כי שמו הנקוב בכותרת הסכם ההתקשרות נספח א' לכתב התביעה מטיל עליו חיוב אישי.
לגרסתו, סבר כי ההתייחסות לשמו בהסכם היעוץ, היתה כאל ראש המפלגה הנתבעת 1, אך לא כאל מי שחייב בחבות אישית כלשהיא.
המבקש מוסיף וטוען, כי שירותי היעוץ הוזמנו עבור המפלגה ולא עבורו באופן אישי, וכי הוספת שמו באופן אישי בהסכם, נעשתה שלא כדין ותוך טעות או הטעיה שהטעתה אותו המשיבה.
עוד טוען המבקש, כי הסכם היעוץ לא בוצע בצורה ראויה על ידי המשיבה.
המשיבה לא מילאה תפקידה כדבעי, ולפיכך אינה זכאית לשכר שהיא דורשת.
טענת הגנה נוספת שהוסיף המבקש, ימים ספורים לפני הדיון, הוא גרס, כי ההסכם נספח א' לכתב התביעה אינו חוקי ודינו להתבטל.
אכיפת ההסכם, באופן בו יחוייב המבקש באופן אישי, לשאת בתשלום הסכומים הנקובים בו, מנוגד לדבריו, להוראות חוק מימון מפלגות, תשל"ג - 1973 ואף מהווה עבירה פלילית.
המבקש הפנה להוראות סעיפים 7 א, ו- 8 (ב) לחוק הנ"ל.
לפי סעיף 7 א', לא תקבל סיעה או רשימת מועמדים הלוואה, אלא מתאגיד בנקאי.
סעיף 8 (ב) לחוק הנ"ל, בשילובו עם סעיף 8 (ג) אוסר על קבלת תרומות, בסכום העולה על 1,700 ש"ח לשנה.
המבקש סבור, כי החתמתו על ההסכם נספח א' לכתב התביעה באופן אישי, מנוגדת לחוק למימון מפלגות תשל"ג - 1973.
לטענתו, חיובו האישי בתשלום הקבוע בהסכם שקול כנגד מתן הלוואה או תרומה לרשימת מועמדים, בניגוד להוראות החוק.
המבקש מצביע על פער סכומים המדבר בעד עצמו: סכום תביעה של 84,400 ש"ח מול סכום תרומה המירבי הנקוב בחוב שהוא 1,700 ש"ח.

מהלך הדיון:
בישיבת יום 28/6/2000 נחקר המבקש על תצהירו.
המבקש אישר כי פרטיו האישיים ברקע הביוגרפי, אשר הוגש בעניינו, מתוך אתר הכנסת באינטרנט, הינם נכונים. פלט המידע, הוגש וסומן מש1/.
המבקש אישר את הכתוב שם, כי במסגרת תפקידיו המגוונים כחבר כנסת, שימש כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת (הכנסת ה- 13), וכן היה חבר בועדת חוקה חוק ומשפט של כנסת (הכנסת ה- 14).
המבקש שימש כחבר כנסת בארבע כנסות, הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בוגר בתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
המבקש נשאל האם התכוון לשלם מלכתחילה רק אם למפלגה יהיה כסף לאחר הבחירות, והשיב: "לא. אני חושב שחוזה צריך לקיים לפי מה שכתוב בו". ראה עמ' 5 לפרוטוקול שורה 5.

הכרעה:
אדון בטענות המבקש כסדרן:
טענת אי חוקיות
בראש ובראשונה, יש להכריע בשאלה אותה העלה המבקש אחרונה, כאילו החוזה פסול ובלתי חוקי בהיותו עומד בסתירה לחוק מימון מפלגות תשל"ג- 1973.
טענה זו, מופרכת מעיקרה.
אין המדובר בתרומה שהעניקה המשיבה למבקש או למפלגה שבהנהגתו.
אין המדובר בתרומה שהמבקש עצמו העניק למפלגה שבהנהגתו.
מדובר על הסכם מסחרי, שנחתם בין ראש מפלגה, המופיע ראשון ברשימת המועמדים מטעמה לכנסת ה- 15, ובין המפלגה עצמה, לבין גוף מסחרי שאת שירותיו שכרו.
המבקש, יחד עם המפלגה בראשותו, גילו דעתם, בהסכם נספח א' לכתב התביעה, כי רצונם לקבל מן המשיבה שירותי יעוץ לקראת ההתמודדות לכנסת ה- 15.
עיון בהסכם נספח א', מעלה כי שמו של המבקש נזכר בפרוש בכותרת ההסכם, במופרד ובמובחן משמה של המפלגה, כמתקשר עצמאי ונפרד.
התקשרות עסקית, שהמבקש בחר להתקשר בה, כראש מפלגה או כאדם עצמאי המתמודד על מושב בכנסת בראשות מפלגה, אינה שקולה כנגד תרומה של צד ג' למפלגה.

חוק מימון מפלגות לחקיקתו של חוק מימון מפלגות קדמו כמקובל הגשת הצעת חוק ודיון בכנסת.
על מטרתו של מחוקק ניתן ללמוד מתוך דברי ההסבר להצעת החוק, ומתוך דברי ימי הכנסת.
בענייננו, לא נשאה הצעת החוק למימון מפלגות, כל דברי הסבר.
לפיכך יש להידרש לכוונת המחוקק כפי שעלתה בדיון על הצעת החוק בכנסת.
אני מפנה לדברי הכנסת כרך 65 תשל"ג, לישיבה שפורסמה בחוברת יב' שם, בעמ' 1062.
חבר הכנסת ישראל קרגמן ממפלגת המערך, עבודה - מפ"ם הציג את הצעת החוק.
בנושא התרומות אמר חבר הכנסת קרגמן שם בעמ' 1063: "הצעת החוק אומרת שלא תוכל סיעה או מפלגה לקבל תרומה כלשהיא מתאגיד בארץ, לרבות שותפות רשומה. בכך כוונתנו לשחרר את המפלגות בארץ מהתלות בתומכים שונים, אשר לא רק נותנים כספים למפלגה, אלא וודאי גם רוצים לקבוע את דרכי המפלגה... על ידי חוק זה שמים אנו קץ לתלות הזאת בגופים האלה, על ידי קביעה בסעיף 8, שלא תקבל סיעה, במישרין או בעקיפין, כל תרומה מתאגיד בארץ".
התפתח דיון ער, אשר במהלכו נדרש לסוגיית התרומות גם החבר הכנסת גולן מן המפלגה הליברלית העצמאית. והוא אומר שם בעמ' 1073: "...באחד הסעיפים של החוק נאמר כי אסור לקבל תרומות מתאגידים. אני חושב שסעיף זה הוא חיובי ביותר, באשר הוא משחרר את המפלגות מתלות בגופים שונים. הוא עשוי להקל על קיום עצמאותם של המפלגות ורמתן המוסרית".
עינינו הרואות: מטרת הסעיפים הרלוונטיים בחוק מימון מפלגות תשל"ג - 1973 אינה כפי שהמבקש טוען לה.
מטרת אותם סעיפים היא למנוע השפעה של גורם זר, על ראשי המפלגה או על המפלגה עצמה, בדרך של מתן תרומות בסכומים גבוהים.
אין לייחס לסעיפים אלה כוונה לפתוח פתח לראשי מפלגות או מועמדים מטעמן, להתחמקות מחיובים חוזיים שנטלו על עצמם, עבור המפלגה או עבור עצמם.
אין לומר כי התחייבויותיו האישיות של המבקש יחד עם התחייבותה של המפלגה שבראשה עמד, מהווה משום תרומה פסולה ואסורה מצידו, על פי חוק מימון מפלגות תשל"ג - 1973.
מטרת החוק היתה לאסור על צד ג', לשחד על דרך של תרומה, את המפלגה או ראשיה.
אין לומר כי מטרת החוק היתה לאפשר למועמד מטעם מפלגה, להתנער מאחריותו לתוצאות חוזה עסקי, עליו חתם עובר לבחירות, לצורך קידום עניינה של המפלגה או עניינו האישי כעומד בראשה.
אני דוחה את טענת המבקש, לאי חוקיות החוזה נספח א' לכתב התביעה.
זוהי טענה מלאכותית שאינה הולמת את נסיבות המקרה. לא לכך כיוון המחוקק.
אחריות אישית - טעות והטעיה:
ענין זה מביאנו לטענתו הנוספת של המבקש, והיא כי לא היה מודע לכך ששמו הוסף לחוזה, כמי שהתחייב באופן אישי.
טענה זו, מתבדה על פניה מעיון בחוזה לגופו.
שמו של המבקש מופיע כאמור בנפרד ובמובחן משמה של המפלגה, בכותרת ההסכם.
צויין כי ההתקשרות, בנוגע למפלגה והמבקש היא מסוג של: "שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד". (ההדגשה שלי - נ.ג.).
המבקש חתום באופן אישי על ההסכם ונספחיו בחתימת ידו.
המבקש חתום באופן אישי גם על נספח ב' הקובע את תנאי השכר והתשלום.
טענות המבקש כי לא הבין ולא ידע על מה הוא חותם עומדות בסתירה לחזקה הקבועה בדין, כי אדם החותם על חוזה, מכיר ומודע לתוכנו.
ראה:
ע"א 4839/92 גנז נגד כץ פד"י מח' (4) עמ' 749 שם בעמ' 756.
ע"א 624/88 גולד נגד מעוז פד"י מד' (1) עמ' 497 שם בעמ' 503.

חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה, והמתקשר יכול להוכיח בראיות כי בנסיבות מיוחדות לא היתה לו ידיעה או הבנה על תוכן ההסכם.

בענייננו, לא הביא המבקש תשתית עובדתית מינימלית אשר תתמוך בגרסתו, כי לא הבין ולא היה מודע למשמעות חתימתו האישית על ההסכם, ולעובדה כי שמו הוזכר בנפרד בכותרת ההסכם.
הרזומה האישי של המבקש, המגולם במסמך מש1/ מעיד כי מדובר באדם משכיל ויודע חוק, אשר חזקה עליו כי הוא מודע למשמעויות הסכמים עליהם הוא חותם.

זאת ועוד, המבקש העיד כי כיום הוא איש עסקים בתחום התקשורת והייזום, בוגר קורס גישור. (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 28/6/2000 שורות 1-9).
המו"מ עם המשיבה התנהל בנוכחות מועמדת מס' 3 למפלגת הירוקים, שהיא עורכת דין בהשכלתה. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 12-17).
הווה אומר: המבקש לא הצליח להרים אפילו לכאורה ובאופן דחוק את הנטל המוטל עליו, בשלב מקדמי זה של רשות להגן, ולא הראה בשום דרך שהיא כי טעה או הוטעה על ידי המשיבה, להבין את משמעות החוזה נספח א' עליו חתם.
החוזה נספח א' לכתב התביעה מדבר בעד עצמו.
המבקש, באופן אישי, כמו גם בשם המפלגה הזמין מן המשיבה שירותי יעוץ לקראת הבחירות לכנסת ה- 15.
המבקש התחייב בחתימתו על ההסכם ונספחיו לשלם למשיבה שכר בשיעור המגיע לסכום התביעה.
על המבקש לשאת בתוצאות חתימתו והתחייבותו.

טענת כישלון תמורה:
נותר לדון בטענת המבקש כי התמורה אינה מגיעה למשיבה, נוכח האופן הרשלני והכושל בו ביצעה את המוטל עליה על פי החוזה.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם תצהירו של המבקש, אשר אישר כי המשיבה אירגנה לפחות מפגש אחד לפני מועד הבחירות.
טענת המבקש במישור זה, לוקה בהעדר פירוט מתאים.
חובת הפירוט מוגברת בטענת קיזוז, כמו גם בבקשת רשות להגן.
היה על המבקש לפרט באופן דווקני את השירותים אותם ציפה לקבל מן המשיבה, ולהשוותם לשירותים שניתנו בפועל תוך כימות ערכם.
המבקש לא עשה כן, והסתפק בהעלאת טענות כוללניות ובלתי מספקות.
ההלכה המשפטית מטילה על המבקש רשות להתגונן את החובה לציין פרטים מדויקים ולפרוש בפני
ביהמ"ש מסכת עובדתית שלמה ומפורטת.
וראה:
ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות בע"מ נ' בנק צפון אמריקה, פד"י מג' (4) עמ' 613.
ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פד"י מב' (1) עמ' 721.
ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חב' לשיווק, פד"י מג' (1) עמ' 106.
טענותיו של המבקש כנגד המשיבה, בנושא אופן הענקת השירות הן סתמיות ובלתי מפורטות באופן שאינו מצדיק מתן רשות להגן.
דומה כי חמקנותו של המבקש, וניסיונותיו להתנער מהתחייבות החתומה אשר נטל על עצמו, עובר לבחירות, בנספח א' לכתב התביעה, היא אשר שמה בפיו טענות אלה.
אני דוחה הגנתו של המבקש גם במישור זה.

סיכום:

טענותיו של המבקש נדחו אחת לאחת.
אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות להתגונן.
המשיבה רשאית ליטול

פסק דין
כנגד המבקש על מלוא סכום התביעה.
פסיקתא תוגש לחתימתי.
המבקש ישא בהוצאות הדיון בבקשה לרשות להתגונן בסך 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"ד באלול תש"ס, 14 בספטמבר 2000 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 14/09/2000.

נועה גרוסמן
, שופטת

סימה / h08683699a.1
6
בתי המשפט
בבית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא 086836/99
בש"א 136127/99
בפני

כב' השופטת נועה גרוסמן

תאריך 14/9/2000









א בית משפט שלום 86836/99 דוד צוקר נ' צור חכמון בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/09/2000)