פסקי דין על דן תיכון | פסקי דין על צבא הגנה לישראל | פסקי דין על אל"מ (מיל) ד"ר זאב דרורי | פסקי דין על רביב דרוקר ואח' |

1624/99 א     03/10/2002




א 1624/99 דן תיכון נ' צבא הגנה לישראל, אל"מ (מיל) ד"ר זאב דרורי, רביב דרוקר ואח'




בעניין:


520



בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א
001624/99


לפני:
כבוד השופט צבי זילברטל



03/10/02





דן תיכון
ע"י עוה"ד יאיר גרין וניצן שמואלי
בעניין:


התובע







- נ
ג
ד -






1 . צבא הגנה לישראל


2 . אל"מ (מיל) ד"ר זאב דרורי

3 . רביב דרוקר

4 . גולן יוכפז
ע"י עוה"ד פודמסקי וקידר
, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)



הנתבעים








החלטה

לאחר שנשמעו עדי ההגנה, בגדר הדיון בתובענה
שהגיש התובע כנגד הנתבעים בעילה של פרסום לשון הרע, פנה התובע בבקשה להזמנת עדים במסגרת זכותו להביא ראיות סותרות, זכות המעוגנת בסעיף 18 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק").
על-פי החלטת בית המשפט, על התובע היה להקדים ולהגיש את העדויות הראשיות של העדים האמורים בתצהירים. ואולם, התובע מבקש כי שני עדים נוספים יעידו מבלי שעדותם הראשית תוגש בתצהיר, מהסיבות המפורטות בבקשתו.

ביקשתי את תגובת ב"כ הנתבעים לבקשה זו. ב"כ הנתבעים הסכים לכך שאותם שני עדים יעידו, אך הוסיף, כי אין הסכמה אלא לעדותם בנקודות ספציפיות, בהן אכן יש צורך "להזים" את ראיות ההגנה. בנוסף, נטען על ידי הנתבעים שלא ניתן על ידי התובע טעם מספיק לכך שהעדויות הראשיות האמורות לא יוגשו בדרך של תצהיר. התובע השיב לתגובת הנתבעים.
מתגובת הנתבעים עולה, כי הם משקיפים על בקשת התובע כבקשה להביא "עדות הזמה", או "עדות מפריכה" (בלשון תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
ואולם, בגדר התובענה דנן, חולשת על זכות התובע להביא "ראיות סותרות" הוראת סעיף 18 לחוק, ואין לקבל את עמדת הנתבעים לפיה "ראיות סותרות" במובן האמור כמוהן כראיות הזמה (או עדויות מפריכות), שאין להביאן אלא באישור בית המשפט רק לצורך הזמת עובדה ספציפית שעלתה, באופן מפתיע, בפרשת ההגנה.
הטענה שבפי הנתבעים, לפיה זכותו של תובע, בתביעה שעל פי החוק, להביא ראיות סותרות, היא "זכות מוגבלת", עומדת בניגוד גמור להלכה שנקבעה בפסק הדין בבר"ע 228/75 ברקן נ' תמרי ואח'
, פ"ד לו(1) 470. כפי שנפסק שם, אין לבית המשפט שיקול דעת לשלול מהתובע את זכותו להביא ראיות לאחר פרשת ההגנה, ראיות המכונות בחוק "ראיות סותרות", ו"אם הראיות שהביא התובע 'לסתור', לא היו, לדעת בית המשפט, 'ראיות סותרות', כי אז לא הצליח התובע בראיותיו לסתור את ראיות ההגנה; אך אין לדרוש ממנו להתחייב שיצליח" (שם, עמ' 471-472).
במקרה דנן אין מדובר במצב המוסדר בתקנה 158(א)(1) הנ"ל. זכותו של תובע על פי סעיף 18 לחוק אינה מסוייגת. ניתן לדמותה לזכותו של נתבע להביא ראיות הגנה, שכן בפרשת ההגנה (בתביעה שעל פי החוק) מובאות לראשונה ראיות כדי להוכיח את טענות ההגנה של הנתבע, שהן בדרך כלל העניין המרכזי בתובענות שעל פי החוק. למעשה, כאשר אין מחלוקת על עצם הפרסום, "פרשת התביעה" יכולה להסתכם בהגשת הפרסום (בהנחה שיש בו משום לשון הרע). מעמדו של הנתבע במקרה כזה דומה, במידה רבה, לנתבע הטוען טענות מסוג "הודאה והדחה". לפיכך אין להגביל את התובע באפשרות שלו להביא ראיות בשלב הדיוני המוסדר בסעיף 18 לחוק. יש לזכור, כי בדיוק בשל כך רשאי בית המשפט, במקרה המתאים: "לעשות שימוש בסמכותו הטבועה ולהתיר לנתבע להביא ראיות בתגובה לראיות המפריכות שהובאו על ידי התובע" (א' שנהר, דיני לשון הרע, סעיף 30.1.6, עמ' 466-467).

לפיכך, אין מקום להגביל את הנושאים ביחס אליהם מבקש התובע להביא עדויות סותרות (ובלבד שמדובר בעדויות רלוונטיות וקבילות).

למעשה הצורך בקבלת תגובת הנתבעים לבקשת התובע, נבע אך מכך שהתובע ביקש להעיד שני עדים מבלי להקדים ולהגיש את עדותם הראשית בתצהיר. לענין זה הסביר התובע, כי מדובר בעדים שהם עובדי הכנסת ולנוכח מערכת היחסים שבין התובע לבין יו"ר הכנסת והנהלתה, הוא לא ראה לנכון לפנות לעדים באופן ישיר. מדובר בטעם שמצדיק היענות לבקשה ומתן פטור לתובע מהחובה להגיש תצהירי עדות ראשית של העדים האמורים.

לסיכום, אני דוחה את עמדת הנתבעים ומקבל את בקשת התובע לזמן את העדים המפורטים בבקשתו מיום 1.8.02, גם מבלי שתוגש עדותם הראשית בתצהיר.

הנתבעים ישאו בהוצאות התובע בסך 2,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

ניתנה היום, כ"ז בתשרי, תשס"ג (3 באוקטובר 2002), בהעדר הצדדים.




צבי זילברטל
, שופט









א בית משפט מחוזי 1624/99 דן תיכון נ' צבא הגנה לישראל, אל"מ (מיל) ד"ר זאב דרורי, רביב דרוקר ואח' (פורסם ב-ֽ 03/10/2002)