פסקי דין על אמיר עזריה | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) | פסקי דין על מלכה משה |

45493/06 א     26/08/2009




א 45493/06 אמיר עזריה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול), מלכה משה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



26 אוגוסט 2009

ת"א 45493-06 עזריה נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'





לפני כב' השופטת
יעל אילני




תובע

אמיר עזריה


נגד


נתבעים

1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)
2. מלכה משה






פסק דין


מבוא

1.
לפניי תביעה לפיצויים מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.
התובע, יליד 24/1/1986, היה מעורב בתאונת דרכים שארעה בתאריך 22/7/2004. בעקבות התאונה נפגע בפלג גופו השמאלי ובעיקר בצוואר ובכתף שמאל. מומחה שמינה בית המשפט קבע שנותרה לו נכות בשיעור של 5% בעקבות הפגיעה בכתפו.

3.
הצדדים חלוקים הן בשאלת חבות הנתבעת לפיצוי התובע על נזקיו, והן בשאלת גובה הנזק שנגרם לו ושיעור הפיצוי לו הוא זכאי.

חבות הנתבעת

4.
התובע טוען שהתאונה ארעה בעת שהוסע על קטנוע נושא מספר רישוי 7496624 שהיה שייך לחברו חן זיו (שלהלן יקרא: "זיו"), והיה נהוג בידי חבר אחר, משה מלכה, הוא הנתבע מספר 2 (להלן יקרא: "הנתבע" או "מלכה"). במהלך הנסיעה איבד הנתבע את השליטה על הקטנוע וכתוצאה מכך הועף ממנו התובע, הוטח ארצה ונפגע. הקטנוע של זיו היה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").
5.
הנתבעת טוענת שלא הקטנוע המבוטח היה מעורב בתאונה, אלא קטנוע אחר נושא מספר רישוי 2438924, שהיה שייך לתובע ומצוי בחזקתו (אמו של התובע היתה רשומה כבעלת הקטנוע). הכיסוי הביטוחי לקטנוע זה הוגבל לתובע בלבד, כנהג נקוב בשם, והוא לא כיסה את נהיגת הנתבע בו. לטענת הנתבעת, מסיבה זו של העדר כיסוי ביטוחי לנהיגת הנתבע בחר התובע לטעון בתביעתו שהתאונה ארעה בעת שנסע בקטנוע אחר, הקטנוע של זיו, שבוטח בביטוח שכיסה גם נהיגת נהג אחר.


הנתבעת מבססת את טענתה בעיקר על דו"ח מד"א על פינוי התובע ממקום התאונה (נ/1) בו פורט מספר הרישוי של הקטנוע השייך לתובע (2438924) כמספר הרישוי של כלי הרכב שהיה מעורב בתאונה.

6.
בתצהיר עדותו הראשית תאר התובע את נסיבות התאונה: בליל התאונה התאספו הוא וחבריו, כמנהגם באותם ימים, בשדרה בשכונת מגוריהם ביפו. התובע הגיע למקום עם הקטנוע שלו. בשלב מסוים בקשו התובע ומלכה (הנתבע 2) לנסוע לאכול במאפיה שהיתה מרוחקת כמה מאות מטרים מאזור המפגש. השניים פנו לזיו שהיה גם הוא בין החברים שנפגשו בשדרה, וקיבלו ממנו את הקטנוע שלו לצורך הנסיעה למאפיה מאחר שלקטנוע של התובע לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגתו של מלכה.
מלכה נהג והרכיב את התובע מאחור, ובדרכם חזרה מהמאפיה למקום המפגש של החברים בשדרות ירושלים, בסמוך למקום המפגש, ארעה התאונה. מלכה איבד שליטה והתובע הועף מהקטנוע ונפגע.

התובע טוען שהרישום בדו"ח מד"א שגוי והוא עומד על טענתו שהקטנוע שלו לא היה מעורב בתאונה וזו ארעה במהלך נסיעה בקטנוע של זיו.

7.
במסגרת הראיות נשמעה עדותם של התובע וחבריו מלכה וזיו – מטעם התובע. מטעם הנתבעת העידו צפרירי אורי- חובש מד"א שחתם על הדו"ח נ/1, לירון אופיר- חובשת מד"א שמלאה את הפרטים בדו"ח, מר לירן גנון חוקר מטעם הנתבעת ששוחח עם זיו ועם מלכה והקליט את השיחות עמם, והגב' כריף רחל שתמללה את אותן הקלטות.

8.
לאחר שבחנתי את העדויות ויתר הראיות הגעתי למסקנה שהתובע הוכיח את גרסתו אודות התאונה ונסיבותיה.


עדות התובע היתה מהימנה והיא לא הופרכה ולא נתערערה בחקירה או בראיות אחרות. העדים זיו ומלכה חיזקו את עדות התובע ואישרו את גרסתו וגם עדויותיהם לא נסתרו ולא נתערערו. לא מצאתי סתירות מהותיות בעדויות התובע וחבריו, כטענת הנתבעת, ובעניין זה יש לציין שהעדים העידו על אירוע שהתרחש שנים קודם לכן ואין לצפות שיזכרו במדויק כל פרט מפרטי השתלשלות האירועים. הסתירות עליהן מצביע ב"כ הנתבעת בסיכומיו בחלקן אינן סתירות כלל ובחלקן הן שוליות ואין בהן כדי לפגום בעיקרי העדות, ודאי לא להפריך אותה.

כך למשל, הטענה שעדותו של זיו שהתאונה ארעה "כמה מטרים" מ"איפה שכולם ישבו" סותרת את עדות התובע שהתאונה התרחשה במקום המפגש ממש וכפועל יוצא מפריכה את הסברו לרישום בדו"ח מד"א, אין בה ממש. התובע ומלכה העידו שהתאונה ארעה "בסמוך למקום המפגש" (ר' תצהירי עדותם הראשית) ומעדותם ברור שהתאונה, שארעה במהלך נסיעה על הכביש, לא התרחשה במקום בו ישבה החבורה בשדרה אלא בסמוך לו, כלומר במרחק של מטרים אחדים ממנו. לא סתירה קיימת בעדויותיהם אלא להיפך, העדויות על מקום התאונה תואמות ומתישבות זו עם זו, וכפי שאבהיר בהמשך הן מהוות חלק מההסבר האפשרי לרישום בדו"ח מד"א.

לא מצאתי ממש גם בטענה על סתירות ותמיהות העולות מן העדויות אודות הנזק שנגרם לקטנוע. זיו ומלכה העידו שלא נגרם לקטנוע נזק של ממש אלא שריטות קלות בלבד. מלכה העיד שהוא עצמו לא נפל מהקטנוע וגם הקטנוע לא נפל, אך הוא הרחיב והסביר ש"האופנוע טיפה נפל. נגרמו לאופנוע שריטות קלות, אני נפלתי חפיף אבל החזקתי את האופנוע. יש נפילה ויש נפילה" (עמ' 10). דבריו אלה מתיישבים עם עדותו בהמשך על כך שלאחר התאונה הוא השאיר את הקטנוע "איך שהוא היה שכוב ככה" (עמ' 12) ועם עדותו של זיו על כך שהרים את הקטנוע.
גם עדותו של זיו על כך שנגרם נזק לפנס אינה סותרת את העדויות על נזק קל שכן גם נזק לפנס עשוי להיות קל וכזה שאינו ניכר לעין. תמיכה לכך ניתן למצוא בדברים שמסר זיו לחוקר מטעם הנתבעת לפיהם הוא תיקן את הנזק אך לא במוסך (ר' תמליל נ/2 עמ' 10). עדויות זיו ומלכה משלימות האחת את רעותה, ומהן עולה שבסופו של אירוע התאונה האופנוע לא נותר עומד אלא נפל, אך לא בעוצמה שגרמה לו נזק משמעותי שכן מלכה הצליח להשתלט.

איני מקבלת גם את טענתה הנוספת של הנתבעת שבעדותו על נסיבות התאונה סתר התובע את גרסתו בכללותה בכך שהשתמש, בין היתר, בגוף ראשון בהעידו: "חניתי" ו-"לא נסעתי במהירות". התובע פתח את דבריו בכך שהוא היה רכוב ולא היתה לו שליטה על הנהיגה ולא התרשמתי שבהמשך עדותו סתר את הדברים. אין גם הגיון בטענה שהרי אילו נהג התובע בקטנוע שלו (כטענת הנתבעת הנסמכת על דו"ח מד"א בעניין זהות הקטנוע המעורב) לא היתה כל בעיה ביטוחית. גם עדותו על מהירות הנסיעה (50 קמ"ש) אינה בעלת משקל ובכל מקרה אין בה כדי לסתור את גרסתו. כפי שכבר ציינתי, התרשמתי שעדות התובע היתה אמינה ולא מצאתי טעם שלא לקבלה.



הנתבעת מפנה לתמלילי ההקלטות של שיחות החוקר מטעמה עם זיו ועם מלכה. לא מצאתי שיש בתמלילי השיחות כדי לסתור את עדויותיהם.
מתמליל שיחת החוקר עם זיו ניתן להתרשם שהלה לא שיתף פעולה עם החוקר באופן מלא וניכר מהשיחה שהוא לא ידע כיצד להתיחס לחקירה ומה מטרתה, ומסיבה זו ניסה להתחמק ממתן תשובות ורק בסופה של השיחה התרצה ומסר פרטים על האירוע. אין בכך כדי להפריך או לסתור את עדותו, במיוחד לאור זאת שבסופו של דבר סיפר לחוקר שנתן לתובע ולחברו את הקטנוע, ושהחבר נהג בו לאחר שהראה לו תעודת זהות ורשיון נהיגה (עמ' 9 לתמליל נ/2), כפי שהעיד בבית המשפט. לא מצאתי שיש בשיחה כדי לסתור את עדותו או לערער את מהימנותו.

גם בתמליל שיחת החוקר עם מלכה (נ/3) לא ניתן למצוא סתירה לעדותו. יתרה מכך, מתמליל השיחה ומתוכנו עולה שלא היתה זו השיחה הראשונה בין השניים ובכל זאת בחרה הנתבעת שלא להציג את פרטי השיחה המוקדמת.


העובדות אודות שאילת הקטנוע מזיו והאופן בו התרחשה התאונה תוארו באופן דומה על ידי התובע ועדיו ללא סתירות מהותיות ביניהם אף שאיש מהם, לרבות התובע, לא נכח כשחבריו העידו, ויש בכך כדי להצביע על אמינות העדויות.

9.
זה המקום להתיחס לרישום בדו"ח מד"א נ/1. עורכי הדו"ח צפרירי ואופיר העידו שאינם זוכרים את המקרה ולכן אין בעדותם כדי להבהיר את נסיבות מילוי פרטי הקטנוע בדו"ח. מעדויותיהם על נוהלי עבודתם עולה שבמסגרת תפקידם הם מתבקשים למלא בדו"ח פינוי נפגעים בעקבות תאונת דרכים את פרטי הרכבים המעורבים בתאונה. מילוי הפרטים בדו"ח מתבצע בדרך-כלל במהלך הטיפול בנפגעים או בסופו. ציון פרטי הרכב המעורב נעשה בהסתמך על הממצאים במקום, לפי הנסיבות: במקרה בו מחולצים נפגעים מתוך רכב נרשמים פרטי הרכב ממנו מבוצע החילוץ, במקרים אחרים מבקשים את פרטי הרכב מהנהג המעורב ולעתים באמצעות תחקור הנפגעים, שוטרים, עדים או אחרים הנמצאים בזירת התאונה.

איסוף פרטי הרכב הינו חלק שולי מעבודתם של אנשי צוות מד"א שתפקידם ומטרתם העיקריים הם טיפול בנפגעים ופינויים לקבלת טיפול רפואי במהירות. אין זה מתפקידם לחקור את נסיבות התאונה והם אינם נדרשים לערוך חקירה מעמיקה. ניתן להניח שעם קבלת מידע ראשוני, בדרך כלשהי ומגורם כלשהו, אודות הרכב המעורב (במקום שבו הדברים אינם עולים בבירור מתוך זירת האירוע) הם מסתפקים בכך ולא מבצעים חקירה או הצלבה של עדויות וראיות אחרות לאישוש הפרטים.

לאור זאת, אין ספק שבתאונה שבה הפרטים לא ברורים לעין כל מהממצאים בשטח תתכנה טעויות ברישום פרטי הרכב המעורב בדו"ח, מסיבות שונות ומגוונות. העד צפרירי אישר בעדותו שטעויות אכן קורות, ולא מן הנמנע שגם במקרה דנן, לאור הנסיבות כפי שהוכחו ויפורטו להלן, נפלה טעות ברישום פרטי הרכב המעורב.

10.
מעדויות התובע וחבריו, אותן קיבלתי, עולים הממצאים הבאים:
- התאונה ארעה בסמוך למקום המפגש של החברים בשדרה (ר' ניתוח העדויות בסעיף 8 לעיל).
- בעקבות התאונה היתה התקהלות של אנשים, זיו הבחין בהתקהלות, ראה את התובע על הקרקע, הרים את הקטנוע והזיזו הצידה ממקום נפילתו (ר' עדותו בעמ' 8 וכן עדות מלכה בעמ' 12 ועדות התובע בעמ' 19).
- כשהגיע צוות מד"א למקום הקטנוע כבר לא היה במקום נפילתו, לאחר שזיו הזיז אותו מהמקום זמן קצר לאחר התאונה. כך עולה מעדותו של זיו: "הרי הרמתי את האופנוע שלי ואחר כך כולם היו סביבו וזהו" (עמ' 8). אמנם, מלכה העיד שזיו הרים את הקטנוע מהכביש בזמן שפינו את התובע אך בנקודה זו נראית לי מדויקת יותר עדותו של זיו מעדותו של מלכה עליה נסמכת הנתבעת, מה גם שסביר שזיו ידאג לרכושו ויזיז את הקטנוע מהדרך בהקדם ככל שניתן. עדות התובע לפיה "משה כנראה נשאר לידי, וחן כנראה לקח את האופנוע שלו" (עמ' 19) מחזקת גם היא את עדותו של זיו ואת המסקנה שהוא הזיז את הקטנוע ממקומו והעמידו בצד לפני שצוות מד"א הגיע למקום.

- לקטנוע של זיו נגרם נזק קל בלבד שכלל שריטות קלות ונזק קל לפנס (ר' ניתוח העדויות בסעיף 8 לעיל), כך שלא ניכר עליו שהיה מעורב בתאונה.

- במקום המפגש, בסמוך למקום התאונה, עמדו מספר קטנועים ביניהם גם קטנועו של התובע שהיה דומה בסוגו לקטנוע של זיו (ר' תצהיר התובע ועדותו בעמ' 20).
- התובע, שהועף מן הקטנוע טופל על ידי צוות מד"א כשהיה על הקרקע, לא מחובר לקטנוע
ולא צמוד אליו.
- פרטי הקטנוע המעורב לא נמסרו לצוות מד"א על ידי התובע וגם לא על ידי זיו ומלכה (ר' עדויותיהם). יצוין שהתובע לא זכר את פרטי התאונה וציין זאת בפני
צוות מד"א אשר תעדו זאת בדו"ח נ/1. אמנם אין בכך כדי להצביע על כך שהיה חסר הכרה בעת שצוות מד"א טיפל בו, אך יש בכך כדי לחזק את טענתו שלא הוא מסר את פרטי הקטנוע המעורב או הצביע עליו לצורך זיהויו ורישום פרטיו בדו"ח.

יתכן שמי שהצביע על הקטנוע או מסר את פרטיו סבר שהקטנוע היה מעורב בתאונה כי שייך אותו לתובע שנפגע, יתכן שסבר שהתבקש להצביע על רכבו של הנפגע. כך או כך,
נוכח הממצאים שפורטו לעיל, ומשלא הוכח מי מסר לצוות מד"א את פרטי הקטנוע או הצביע על קטנועו של התובע כזה שהיה מעורב בתאונה, קיימת סבירות לא מבוטלת שהפרטים שנרשמו בדו"ח מד"א היו שגויים.

11.
מסקנתי מכל האמור היא שהתובע הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, את גרסתו אודות נסיבות התאונה, לפיה נפגע שעה שהוסע על קטנועו של זיו, הקטנוע המבוטח, שהיה נהוג בידי מלכה וכתוצאה מאיבוד השליטה על הקטנוע תוך כדי נסיעה הועף ממנו, נפל ונפגע. שוכנעתי בעדותו שנתמכה בעדויות זיו ומלכה ומצאתי שאין ברישום בדו"ח מד"א כדי לסתור את גרסתו. על כן, חייבת הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו שנגרמו בעקבות התאונה.

הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

12.
ד"ר פריטש משה, מומחה לכירורגיה אורטופדיה, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע קבע בחוות-דעתו כי לא נותרה לתובע נכות בעמוד השדרה צווארי, אך בעקבות הפגיעה בכתף סבל מפריקה של ה-
acj
, ובבדיקה נמצאה בליטה גרמית של הקלויקולה עם רגישות מקומית ותנועה פתולוגית קלה. המומחה מצא שטווחי התנועה של הכתף תקינים אך התובע סובל מכאב בהרמה סופית של הכתף. בגין ממצאים אלה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לסעיף 39 (3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.


התובע העיד כי הוא סובל מכאבים בכתף ומתקשה בהרמת משאות כבדים ביד שמאל ובמאמץ פיזי ממושך ביד זו (סעיף 13 לתצהירו). עדותו בעניין זה לא נסתרה והיא מתיישבת עם ממצאי המומחה כפי שפורטו בחוות הדעת.

13.
במועד התאונה היה התובע כבן שמונה-עשרה שנים וחצי. הוא בוגר שתים-עשרה שנות לימוד ללא בגרות, ולצה"ל התגייס בחודש 11/2004, חודשים ספורים לאחר התאונה. לאחר כשנה שוחרר משירות צבאי בשל בעיות של תנאי שירות ומצב כלכלי קשה.

התובע, בן 23 כיום, חסר הכשרה מקצועית. מאז שחרורו מצה"ל עבד, בעיקר כשליח, במקומות עבודה שונים ומזדמנים (ר' עדותו בעמ' 16-17 ודו"ח רציפות ביטוח נספח ג' לתצהירו). בין לבין חזר בתשובה. בשנת 2007 החל ללמוד במכללת לוינסקי במטרה להשלים בגרויות אך לא השלים את לימודיו בשל מצבו הכלכלי שחייב אותו לעבוד לפרנסתו. כשלושה חודשים קודם לעדותו החל לעבוד כמוכר בקיוסק ושכרו עומד על סך של כ- 7,100 ₪ לחודש (ר' תלושי שכר ת/1).

14.
נכות בשיעור של 5% כפי שנקבעה לתובע היא נכות קלה ביותר, ומטבעה, השפעתה על כושר התפקוד היא מזערית, אם בכלל. יחד עם זאת, בכל הקשור להשפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע יש להתחשב ברקעו ובכך שעיסוקיו וכישוריו לעבודה הם בתחום העבודות הפיזיות, בהן לנכותו, שבאה לידי ביטוי ברגישות וכאב בעת הרמת הכתף, השפעה ניכרת יותר. לכן, נכון יהיה לפצות את התובע על הפגיעה בכושר עבודתו והשתכרותו בסכום גלובאלי שיהלום נתונים והנחות אלה.

הפיצויים לפי ראשי הנזק שנתבעו

הפסד השתכרות בעבר

15.
התאונה ארעה בחודש יולי בתקופת החופש הגדול מבית-הספר. בתצהירו (סעיף 19) טען התובע שהתכוון לעבוד בחופש אך בעקבות התאונה ותקופת ההחלמה נבצר הדבר ממנו. התובע לא נחקר על האמור בתצהירו וחיזוק לדבריו ניתן למצוא בדו"ח רציפות הביטוח (נספח ג' לתצהירו) ממנו עולה שעבד בתקופות החופש הגדול (בחודש אוגוסט) בשנים 2000 ו-2001. אמנם, במועד התאונה טרם החל בעבודה כלשהי, אך לאור עדותו על כוונתו לעבוד והראיות על עבודתו בחופש בעבר והשתכרותו ממנה (ר' דו"ח רציפות הביטוח), ראיתי לפצותו בסכום גלובאלי של 1,000 ₪ (בערכי יום פסק הדין) על הפסד עבודה ושכר בתקופת אי הכושר וההחלמה שבסמוך לאחר התאונה.




פגיעה בכושר ההשתכרות

16.
בהמשך לקביעותיי בסעיף 14 לעיל, ובהתחשב בגילו במועד התאונה, אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 50,000 ₪ על הפגיעה בכושר השתכרותו.

17.
נוכח הפגיעה הקלה בכושר ההשתכרות ובהשתכרותו של התובע בעתיד, ובהתחשב בגילו ובצורך להתחשב בהפרשות העובד לפנסיה בחישוב הפסדי הפנסיה, אין מקום לפיצוי נוסף על הפסדי פנסיה, והפגיעה המזערית בזכויות אלה מגולמת בפיצוי הגלובאלי שפסקתי על הפגיעה בכושר ההשתכרות.

עזרת הזולת

18.
נכותו של התובע קלה ביותר, פגיעתה בכושר תפקודו הכללי מזערית ולא שוכנעתי שהוא זקוק או יזדקק לעזרת הזולת עקב נכותו זו ושיגרמו לו הוצאות עקב כך. לפי עדותו הוא נזקק לעזרת קרוביו לביצוע פעולות יומיומיות בתקופה בה היה מוגבל בתפקודו בסמוך לאחר התאונה, וראיתי לפסוק לו פיצוי בסך 1,000 ₪ על עזרת בני המשפחה בתקופה זו.

הוצאות

19.
התובע טוען שנגרמו ויגרמו לו הוצאות רפואיות לרבות הוצאות בגין טיפולים ותרופות והוצאות נסיעה לקבלתם. הוא לא הגיש קבלות או אסמכתאות אחרות להוכחת הוצאותיו בעבר, אך סביר בעיני שאלה לא נשתמרו בידיו, ואני מקבלת את הטענה שנגרמו לו הוצאות שעיקרן דמי השתתפות חבר קופת-חולים בטיפולים שהוענקו לו במסגרת סל הבריאות ונסיעות לקבלת הטיפולים.

אשר לעתיד, בהתחשב בשיעור הנכות אין סיבה להניח שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים כלשהם, ובכל מקרה לא הוכח צורך בטיפולים, המומחה לא קבע צורך כזה בחוות דעתו ולא נשאל על כך בשאלות הבהרה. משלא הוכח צורך בטיפולים הרי שלא יגרמו לתובע הוצאות כלשהן, על טיפולים, נסיעות לקבלתן והוצאות נלוות אחרות בעתיד.

על הוצאותיו בעבר אני פוסקת לתובע פיצוי בסכום של 2,000 ₪ בערכי יום פסק הדין.



נזק לא ממוני

20.
בהתחשב בגילו ובנכותו אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 14,000 ₪ על הנזק הלא-ממוני שנגרם לו.

סוף דבר

21.
סוף דבר, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 68,000 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% ומע"מ מסכום הפיצוי.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ו' אלול תשס"ט, 26 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 45493/06 אמיר עזריה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול), מלכה משה (פורסם ב-ֽ 26/08/2009)