פסקי דין על גיל ברק | פסקי דין על אטיאס גבי | פסקי דין על ברק גיל ואח' | פסקי דין על אולמי חדרה בע"מ

1314/04 בשא     13/06/2004




בשא 1314/04 גיל ברק בע"מ, אטיאס גבי, ברק גיל ואח' נ' אולמי חדרה בע"מ




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
בשא001314/04


בפני
:
כב' הרשמת דנה עופר
תאריך:
13/06/2004




בעניין
:
1 . גיל ברק בע"מ

2 . אטיאס גבי
3 . ברק גיל
4 . ברק ריקי




המבקשים

נ ג ד


אולמי חדרה בע"מ





המשיבה

החלטה


בפני
התנגדות לביצוע שטר חוב, אשר הוגש לביצוע על ידי חברת אולמי חדרה בע"מ
(להלן - "המשיבה").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי מדובר בשטר חוב אותו מסרו המבקשים למשיבה, במסגרת חוזה שכירות של אולם אירועים, לשם הבטחת התחייבויותיהם על פי ההסכם.

בתמיכה להתנגדות לביצוע השטר הוגש תצהירו של מר גבי אטיאס, המבקש מס' 2, שהינו אחד הערבים על פי שטר החוב.

ב"כ המשיבה ויתר על זכותו לחקור את המצהיר בחקירה נגדית, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

בתצהיר ההתנגדות טען המצהיר
בהרחבה, כי לאחר שקיבלו המבקשים לידיהם את אולם השמחות על פי ההסכם, החלו בפעולות לשם התאמתו לשמש כאולם שמחות פעיל.

בין היתר, השקיעו המבקשים סכום של 30,000 ש"ח בחידוש מערכת כיבוי האש, ענין שהתחייב לשם קבלת רשיון להפעלת אולם אירועים במקום, והשקיעו כספים בהכנת תוכניות לבניית מדרגות, אותם אמורה היתה המשיבה לבנות.

לטענת המבקשים, הוציאו כספים רבים בשיפוץ המבנה לשם הכשרתו לשמש בייעודו כאולם שמחות.

עוד נטען בתצהיר, כי המשיבה היא שהפרה את הסכם השכירות, בכך שלא הכשירה את המקום לאולם שמחות, וכי המשיבה אינה זכאית לדמי השכירות הרשומים בחוזה, שכן אלו נקבעו תוך הנחה שיינתן רשיון לעסק, דבר שבפועל לא ארע.

מעבר לכך טוענים המבקשים, כי המשיבה מימשה ערבות בנקאית שנמסרה לה, בסכום של 120,000 ש"ח, וכי סכום זה עולה על חובות המבקשים למשיבה.

רק לסיום נטען בקצרה, כי דמי השכירות שולמו למשיבה, למרות שאין לה זכות לקבלם, ולמרות שהיא החייבת כספים למבקשים (סעיף 18 לתצהיר ההתנגדות).

לתצהיר האמור צורף עותק החוזה בין הצדדים.

עיון בחוזה מעלה, כי בעת כריתתו ידוע היה ומוסכם בין הצדדים, כי מדובר במבנה שאינו פעיל מזה שנתיים, מערכות המים והחשמל שלו מנותקות, והוא זקוק לשיפוצים ולטיפולים שונים (סעיף 7 לחוזה).

כן הוצהר בחוזה, כי המבנה מושכר כפי שהוא - "
as is

" .

עוד עולה מהחוזה, כי בשל הצורך בהשקעת כספים במבנה, ניתנה לשוכרים הנחה בדמי השכירות, בדמות פטור מלא מתשלום דמי השכירות למשך שלושת החודשים הראשונים, והעמדת דמי השכירות על 2,500
דולר לחודש בשנה הראשונה, לעומת 3,000 דולר לחודש בשנה השניה.

לענין רשיון העסק, נאמר במפורש בסעיף 23, כי אין רשיון לניהול אולם שמחות במושכר, וכי כל ההוצאות הכרוכות בהשגתו יחולו על השוכר בלבד.

מהאמור לעיל עולה,
לכאורה,
כי מרבית הטענות שהועלו במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר כלל אינן יכולות להועיל למבקשים, בהיותן טענות העומדות במפורש כנגד חוזה כתוב.

הוצאות שהוציאו המבקשים בהכשרת המושכר לייעודו ממילא אמורות היו לחול עליהם, ולפיכך, אין בטענות אלה כדי לשמש עילה להתנגדות לביצוע שטר החוב.

גם הטענה, כי המשכירה היא שהפרה את החוזה, וכי עליה לפצות את המבקשים, ולא ההפך, איננה נתמכת בהוראות החוזה, אלא עומדת, לכאורה, בניגוד לו, כאשר הוראות החוזה מטילות את מלוא האחריות להכשרת המושכר ולהשגת הרשיון על כתפי השוכרים בלבד.

טענות אלו, שפורטו בהרחבה בתצהיר מטעם המבקשים, אינן יכולות, איפוא, להועיל להם בבקשתם למתן רשות להתגונן.

דומה, כי הטענה היחידה מבין אלו שהועלו בתצהיר, העשוייה לעמוד למבקשים כטענת הגנה מפני התביעה השטרית, הינה הטענה, כי מדובר בשטר בטחון, שנועד להבטיח את קיום התחייבויותיהם על פי החוזה, וכי התחייבויות אלו קויימו.

ברם, דווקא בנקודה זו, בה היה מקום ליתר פירוט, לוקה התצהיר בחסר.

המצהיר טוען, באופן כללי ביותר, כי "דמי השכירות שולמו לשוכרת למרות שאין לה זכות
לקבלם .......... והשימוש בשטר הביטחון נעשה שלא כדין ....".

התצהיר אינו מפרט את הסכומים ששולמו, את אופן ביצוע התשלום, את מועדי התשלומים וכיו"ב פרטים, שעל המבקש רשות להתגונן להיכבד ולפרט כדבעי.

הלכה פסוקה היא, כי את טענות ההגנה יש לפרט, וכי אין די בהעלאת טענה כללית בדבר תשלום כסף ללא פירוט סכומים, חשבוניות, מסמכים ונסיבות.

מאידך, אין לומר, כי התצהיר אינו מגלה הגנה כלשהי, שכן הטענה כי לא התקיים התנאי המזכה את המשיבה בזכות לתבוע על פי שטר הביטחון נטענה בו, גם אם נטענה באופן כללי וסתמי.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי שטר החוב נשוא תיק זה ניתן כבטחון לקיום התחייבות המבקשים על פי ההסכם.

משכך, טענת הגנה טובה היא הטענה, שלא נתקיימו התנאים לחבות המבקשים על פי השטר.

טענה כאמור נטענה על ידי המבקשים, אם כי באופן כוללני.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון לתת למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה השטרית מהטעמים הבאים:

א.
הטענה כי בוצע תשלום שכר הדירה, גם אם נטענה באופן כללי מדי, נתמכת בחוזה עצמו.

סעיף 5 לחוזה מסדיר את אופן ביצוע התשלום וקובע, כי כבר בתחילת תקופת השכירות על המשכיר להפקיד שיקים עתידיים לכל תקופת השכירות.

אמנם אין לדעת אם השיקים נפרעו, אולם ניתן להניח, כי הצדדים פעלו על פי החוזה, ולפחות לגבי אופן ביצוע התשלום ניתן לראות בחוזה עצמו השלמה למה שחסר בתצהיר, מבחינת הפירוט הנדרש.

ב.
ענין נוסף הוא טענה שהעלה ב"כ המבקשים בסיכומיו.

הלה טען, כי גם אם נערוך חישוב פשוט לא תהיה המשיבה זכאית לפרוע את מלוא סכום שטר החוב, העומד על 300,000 ₪.

המבקשים הזכירו בתצהיר, כי המשיבה מימשה ערבות בנקאית בסכום של 120,000 ₪, אשר נמסרה לה על פי תנאי החוזה.

אם ניקח בחשבון, שעבור כל תקופת השכירות זכאית המשיבה לכל היותר, ל- 67,500 דולר, שהם, בחישוב גס, כ-300,000 ₪, הרי שאם מומשה כבר ערבות בנקאית בסכום של 120,000 ₪, לכאורה אין המשיבה רשאית להיפרע את מלוא סכום השטר, אפילו לא שילמו המבקשים דבר
על חשבון דמי השכירות.

גם בענין זה מצאתי, כי טענת ההגנה נטענת באופן כללי מדי, שכן לא הוצגה כל אסמכתא בדבר מימוש הערבות בנקאית כנטען, ואולם החוזה עצמו מעיד על קיומה של ערבות כזו (סעיף 20 לחוזה), וההגיון נותן, שהערבות מומשה, בטרם פעלה המשיבה לביצוע שטר החוב.

סיכומו של דבר, יש מקום ליתן רשות להתגונן.

יחד עם זאת, בשל האופן הכוללני בו נטענו טענות ההגנה המצדיקות מתן רשות להתגונן, סבורני כי יש לחייב את המבקשים בהפקדת סכום של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, כתנאי למתן רשות להתגונן.

לא יופקד הסכם האמור בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, תידחה ההתנגדות, והמשיבה תהיה זכאית לקבל

פסק דין
לזכותה.

הוצאות הדיון בבקשה זו, בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ, בהתאם לתוצאות הסופיות בדיון.


ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ד (13 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.



דנה עופר
, רשמת





תמי ש.






בשא בית משפט שלום 1314/04 גיל ברק בע"מ, אטיאס גבי, ברק גיל ואח' נ' אולמי חדרה בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/06/2004)