פסקי דין על אליהו קחטן | פסקי דין על עזרא קחטן | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

14042/08 בשא     08/09/2009




בשא 14042/08 אליהו קחטן, עזרא קחטן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בעניין:
12



בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 14042/08

בתיק עיקרי: א 1633/08
בפני
:
כבוד הרשם אבי זמיר
תאריך:

08/09/2009





בעניין
:
1 . אליהו קחטן

2 . עזרא קחטן


ע"י ב"כ
עוה"ד קלמנסון ומלכה


המבקשים/הנתבעים

נ
ג
ד


בנק לאומי
לישראל בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד רוהר


המשיב/התובע

החלטה

לפניי בקשת רשות להתגונן.

התביעה נסבה על חובות נטענים של הנתבעים כלפי התובע. על פי כתב התביעה, ביום 9/4/84 חתם הנתבע 1 על הסכם תנאי ניהול חשבון אצל התובע, אשר במסגרתו התחייב לשלם לתובע את היתרה הנדרשת בתוך שבעה ימים ממועד משלוח הדרישה, וביום 6/8/93 חתם הנתבע 1 על הסכם תנאי ניהול חשבון דביטורי (נספחים ב' ו-ג').
ביום 16/4/91 חתם הנתבע 2 על הסכם תנאי ניהול עו"ש אצל התובע,
ובמסגרתו התחייב גם הוא לשלם לתובע את היתרה הנדרשת.
על פי הנטען, התובע הקנה לנתבעים אשראי בסכומים שונים, והנתבעים גם חתמו על כתבי ערבות שונים, חלקם ללא הגבלת סכום, להבטחת תשלום חובות החברות דיור ופיתוח חברה לבניין בע"מ, הוד אביב בע"מ (בפירוק), מרכז העיר (אשדוד) ק.א. בע"מ ובנייני מרכז אלכסנדר בע"מ.
התובע טען, כי הוא שלח לנתבעים, באופן שוטף ורצוף, את כל דפי החשבון שבהם מפורטות כל הפעולות שנעשו בחשבונותיהם, והנתבעים לא חלקו על נכונות דפי החשבון ולא מסרו הערות לגבי תוכנם.

על פי הנטען, ביום 26/1/04 נחתם הסכם בין הנתבעים, מרכז העיר (אשדוד) ק.א. בע"מ (להלן: "חברת מרכז העיר"), דיור ופיתוח חברה לבניין בע"מ, דיור מעולה (ע.א.ק) בע"מ ובנייני מרכז אלכסנדר בע"מ מצד אחד, לבין התובע מצד שני, במסגרתו, בין היתר, הוסדר אופן פירעון חובות הנתבעים לתובע (נספח ז' לכתב התביעה). התובע טען, כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה, בכך שלא פרעו את מלוא הסכומים אותם התחייבו לשלם לתובע כסדרם, למעט תשלום בסך 1,000,000$.
התובע שלח לנתבעים מכתב התראה, ולאחר מכן שילמו הנתבעים סכומים נוספים על חשבון החוב, כך שבסה"כ שולם על ידי הנתבעים סכום של כ- 1,800,000$, אלא שתשלום סכומים אלה אינו ממצה את מלוא התחייבויותיהם.
בשלב מסויים, התנהל משא ומתן בין התובע לנתבעים בניסיון להגיע להסכם שאמור היה להסדיר את אופן פירעון החובות, אלא שהמשא ומתן לא התגבש לכדי הסכם.
בהתאם לכך, עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 7,417,851 ₪ (סכום המורכב מסכום החיוב המוטל על כל אחד מהם).

בבקשה הנוכחית, טוענים הנתבעים, כי בתחילת שנת 2004 הסתכמו חובותיהם בסך 7,625,954 ₪ , ובחודשים אפריל וספטמבר 2004 הם העבירו לחשבונות הבנק האישיים שלהם סכום של 8,193,000 ₪ , וזאת אך ורק למטרת כיסוי החובות בחשבונות אלה.
הנתבעים טוענים, כי התברר להם שהתובע פעל בחשבונותיהם האישיים שלא כדין, והעביר מהחשבונות כספים לפירעון חוב של חברת מרכז העיר (העברות הכספים לחברה האמורה מאוזכרות בסעיף 13 לבקשה).
לטענת הנתבעים, העברות כספים אלה בוצעו שלא בהסכמתם, מבלי שהם היו מודעים לביצוען ותוך פגיעה בזכויותיהם כלקוחות התובע, וכן בניגוד להוראת סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
הנתבעים טוענים, כי החוב נשוא התביעה הוא תוצר ההעברה הלא חוקית והאסורה של הכספים מחשבונותיהם האישיים לחשבון חברת מרכז העיר.

בסעיף 18 לבקשת הרשות להתגונן, מציינים הנתבעים, כי הם אינם יודעים בבירור כיצד גדל החוב מסכום של כ-3,500,000 ₪ לשנת 2004 לסכום הנתבע כעת.
בהתאם לכך, טוענים הנתבעים, כי דרושים להם תדפיסי חשבון מפורטים של החשבונות האישיים שלהם, וכן של חשבון הבנק של חברת מרכז העיר, על מנת לבדוק את התפתחות החוב הנתבע.

הנתבעים מעלים בנוסף טענת התיישנות, בהתחשב בכך שמדובר בחשבונות בנק ישנים, שנפתחו בשנות השמונים.

בסעיף 45 לבקשת הרשות להתגונן מפרטים הנתבעים שורה של שש קבוצות מסמכים שהעברתם נדרשת-
תדפיסי החשבונות האישיים ממועד פתיחתם ועד כה; תדפיסי חשבונות חברת מרכז העיר ממועד פתיחתם ועד כה; מסמכי העמדת ההלוואות שניתנו בחשבונות במהלך השנים; כל המסמכים שהוחלפו בין התובע לנתבעים בקשר לחשבונות; מסמכי העברת הכספים על ידי הנתבעים לחשבונות; מסמכים שעל בסיסם הועברו הכספים מהחשבונות האישיים לחשבון חברת מרכז העיר.

בקשת הרשות להתגונן נתמכה בתצהירו של הנתבע 2, אשר נחקר נגדית במהלך הדיון מיום 6/5/09.
בנוסף, במהלך הדיון מאותו מועד, טען ב"כ הנתבעים כי קיימים מסמכים שהתקבלו מהתובע אחרי מועד הגשת התצהיר, ובהחלטתי מאותו מועד, התרתי את הגשתם.
באי כח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, במהלך הדיון ביום 28/6/09.

המתווה הנורמטיבי הרלוונטי לבקשת רשות להתגונן סוכם וחודד לאחרונה בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15/6/09)-
"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)].
החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].
כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן בעמוד 678].
מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק...רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]".

בנוסף, כידוע, אי גילוי מסמכים הנחוצים להוכחת טענותיו של הנתבע, עשויה להצדיק, כשהיא בפני
עצמה, מתן רשות להתגונן.

בענייננו, לא לגמרי ברור האם נמסרו לנתבעים, מבחינתם, מלוא המסמכים הרלוונטיים, או שמא קיימים אי אילו חוסרים בנתונים ומסמכים מסויימים, ולכן הנחתי היא, כי אין הצדקה למתן רשות להתגונן רק משום כך, וככל שקיימים מסמכים שטרם גולו, הרי שהמהלך הראוי לשם כך הוא פנייה לתובע בבקשה לגילוי מסמכים והגשת בקשה מתאימה לבית המשפט, ככל שיוותר בכך צורך.

לעצם העניין, לטעמי, עמדתם העובדתית של הנתבעים לא הופרכה במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע 2.
כך לדוגמה, נאמר במהלך החקירה הנגדית-
"ש: אתה ואחיך לפי ההסכם הייתם צריכים לשלם לבנק 4,600,000 דולר כמפורט בסעיף 6 להסכם.
ת: נכון.
ש: אתם לא שילמתם סכום זה לבנק.
ת: שילמנו חלק.
...
ש: אם הבנק כותב שאתה ערב למרכז העיר מתוך המליון שמונה מאות היה צריך להעביר חתי למרכז העיר.
ת: לא.
הוא היה צריך לזכות אותי ואח"כ מעבר לזה שיעביר איפה שהוא רוצה את הכסף. יחד עם זה אני לא חושב שאני ערב למרכז העיר.
ש: בהסכם הצהרת שאתה ערב למרכז העיר.
ת: איפה כתוב? תן לי נייר שכתוב שאני ערב.
ש: להבטחת סילוק חובות מרכז העיר עמוד 5 למטה...מצטט.
תסכים איתי שכל מה ששילמת פחות משני מליון דולר.
ת: זה חברה אחרת בשם "מרכז אלכסנדר".
לא יכול להיות אני לא ערב לזה.
ש: אתה אומר שילמתי מליון שמונה מאות והבנק יכול להעביר לאיזה חשבון שהוא רוצה של מישהו שאתה ערב לו.
ת: אני חושב שכן.
ש: אתה ערב לחברות ברשימת המנויים בהסכם.
ת: לחלק כן לחלק לא.
ש: תסכים איתי שהבנק לא תבע אותך בקשר לחשבון מרכז העיר.
ת: אין לי תביעות חוץ מהאישית הזאת".
(עמ' 3-4 לפרוטוקול).

כפי שניתן להיווכח, התובע מנסה להיבנות מהוראותיו של הסכם מיום 26/1/04 שנערך בין התובע לבין החברות האמורות (וחברת מרכז העיר ביניהן) וכן הנתבעים עצמם, ועל פי נוסחו, נועד להסדרת התחייבויותיהם.
בעמוד 5 להסכם, נאמר כי לצורך הבטחת סילוק חובות חברת מרכז העיר וחובות בנייני מרכז בקשר לפרוייקט קניון אשדוד , הועמדו לטובת התובע בטוחות שונות, וביניהן ערבויות אישיות של הנתבעים המוגבלות לסכום של 2,000,000$.
בסעיף 6 להסכם הוסדרו תשלומי החייבים ממקורות שאינם הנכסים המשועבדים לתובע, וכן נקבע- "התשלומים שיבוצעו על פי סעיפים קטנים 6.1 עד 6.7 לעיל יזקפו על חשבון החובות כלפי הבנק בחשבונות אלי קחטן ועזרא קחטן
ועל חשבון ערבותם לבנק לחובות חייבים אחרים, בחלקים שווים.
אם תיוותר לאחר פירעון החובות בחשבונות אלי קחטן ועזרא קחטן
יתרה, יתרה זו תיזקף לכיסוי חובות מי מיחידי החייבים על פי הודעת אלי ועזרא קחטן
".

מהאמור בסעיפים אלה מתקבל הרושם שהנתבעים אכן ערבו לחובותיה של חברת מרכז העיר, אך לטעמי, מכאן ועד מתן הרשאה רטרואקטיבית לביצוע פעולות בחשבונות הבנק של הנתבעים לצורך תשלום חובותיה של חברת מרכז העיר, רחוקה הדרך.
ככלות הכל, לא הופרכה טענת הנתבעים לפיה התובע העביר סכומים שונים מחשבונות הבנק האישיים שלהם אל חשבון חברת מרכז העיר, לצורך פירעון התחייבויותיה.
למעשה, תדפיסי הבנק שהוגשו במהלך הדיון ביום 6/5/09 אכן מעידים על העברות כספים מעין אלה.
כלומר, אין אינדיקציה לקיומה של הרשאה או הסכמה להעברות כספים לחברת מרכז העיר, או לקיומו של כל מקור חוקי אחר לביצוע פעולות חשבונאיות אלה. מכאן נובע, שלא ניתן לשלול את טענת הנתבעים לפיה הם פרעו את חובותיהם לתובע, והחוב הנטען נוצר בעקבות העברת כספים מחשבונותיהם, שלא כדין (ואיני קובע עמדה מהותית בעניין).

הבקשה מתקבלת, וניתנת רשות להתגונן כמבוקש. הוצאות, בסך 10,000 ₪ + מע"מ – לפי תוצאת פסק הדין.

אציין, כי דיון בטענת ההתיישנות (שנטענה באופן לקוני) טעון הגשת בקשה נפרדת, ככל שהנתבעים עומדים על הטענה.



ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ט (8 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים, ותנתב את התיק לקביעת קדם משפט בפני
שופט.



אבי זמיר
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו











בשא בית משפט מחוזי 14042/08 אליהו קחטן, עזרא קחטן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/09/2009)