פסקי דין על אלון ראובן | פסקי דין על עו"ד מטרי רונן | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט | פסקי דין על עו"ד מולכו יצחק ואח' |

8693/09 בשא     07/09/2009




בשא 8693/09 אלון ראובן נ' עו"ד מטרי רונן, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, עו"ד מולכו יצחק ואח'




בעניין:

בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 8693/09

פש"ר 4214/07
לפני:
כבוד השופט יעקב צבן

08/09/2009




בעניין:
אלון ראובן

ע"י עו"ד יוסי דרור
המבקש




ובעניין:
1. עו"ד מטרי רונן
, כונס הנכסים
2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
ע"י עו"ד בן נפתלי
3. עו"ד מולכו יצחק
ע"י עו"ד מלצר
, מחלב
4. כונס הנכסים הרשמי - מחוז י-ם
ע"י עו"ד הררי






המשיבים


החלטה


1.
המבקש עותר להורות לכונס הנכסים של בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "הכונס"), להשיב לו המקדמה ששילם בגין הצעתו (שהתקבלה ואושרה) לרכישת מקרקעין הידועים כגוש 10574 חלקות 31, 97 ו- 98 (בחלק) מגרש 2013/1, לפי תב"ע חד'/1061 בגבעת אולגה (להלן: "המקרקעין").

רקע עובדתי

2.
במסגרת מימוש נכסי חפציבה חופים בע"מ (להלן: "חפציבה") פרסם הכונס הצעה לרכישת זכויות חפציבה במקרקעין. לאחר התמחרות, זכתה הצעתו של המבקש בסך של 16,600,000 ₪ בתוספת מע"מ. כבטוחה להצעתו המקורית לרכישת המקרקעין שעמדה על סך של 12,000,000 ₪ בתוספת מע"מ מסר המבקש לכונס ערבות בנקאית בסך של 1,200,000 ₪ אשר הוחלפה לאחר ההתמחרות בשיק בנקאי בסכום זה. לאחר זכייתו
במכרז
השלים
המבקש
כמעט
את
הערבות
לסך
של
10%
מגובה
הצעתו
החדשה
(16,600,000 ₪) ומסר לכונס שיק רגיל על סך של 400,000 ₪ (בחסר של 60,000 ₪ מסכום השווה ל- 10% מגובה ההצעה (1,660,000 ₪). ביום 7.9.08 אישר בית המשפט את מכר המקרקעין למבקש (בשא 3534/08), ובין הצדדים נחתם הסכם מכר (נספח ה' לתגובת הכונס). בהתאם לסעיף 4.2 להסכם מומשה הבטוחה, אשר נקבעה בהסכם המכר כתשלום הראשון. השיק בסך 400,000 ₪ הופקד על-ידי הכונס והוחזר בהעדר כיסוי מספיק והכונס הגישו לביצוע בהוצאה לפועל. בהתאם לסעיף 4.4 להסכם היה אמור המבקש להשלים את יתרת התמורה בתוספת מע"מ, וזאת בתוך 30 יום ממועד אישור המכר על-ידי בית המשפט. אין מחלוקת כי התמורה לא הושלמה, וכי המבקש הפר ההסכם. סעיף 11.2 להסכם המכר קובע פיצוי מוסכם בסך 10% מסכום התמורה בו יחויב צד שיפר את ההסכם הפרה יסודית.

משנמצא רוכש אחר למקרקעין ביקש המבקש מכונס הנכסים להשיב לו את התשלום הראשון ששילם, אולם זה סירב מהטעם כי על-פי חוזה המכר הוא זכאי לפיצויים מוסכמים.

מכאן בקשת המבקש להורות לכונס להשיב לו התשלום הראשון. גדר המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלת זכותו של הכונס לפיצויים מוסכמים.

טענות הצדדים

3.
המבקש, אשר אינו כופר כי בהסכם יש סעיף על פיצויים מוסכמים, טוען כי בנסיבות העניין אין להורות על גבייתם. טענתו העיקרית הינה כי במהלך התקופה ממועד כריתת ההסכם, הציג בפני
ו הכונס מצג לפיו אם יימצא רוכש אחר, תושב לו המקדמה. בהתאם למצג זה עשה המבקש ניסיונות להביא רוכשים אחרים, שהרי אם לא כן, לא היה למבקש אינטרס למצוא לכונס רוכשים. בפועל, המקדמה חולטה חרף המצג שהוצג למבקש, בלא שניתנה על כך כל הודעה למבקש ומבלי שניתן על כך אישור בית המשפט. הודעות הכונס בעניין חילוט המקדמה לא נשלחו לכתובת המבקש אשר לא ידע אודותם, אלא לעו"ד שטרית, אשר כבר לא ייצג את המבקש במועד הרלוונטי. מעבר לכך, על-פי הוראות ההסכם לא ניתן לחלט המקדמה מבלי שההסכם בוטל. זכות הביטול כפופה לעקרון תום הלב ולכן משההסכם לא בוטל מיידית, אין הכונס יכול לבטלו כעת.
לחילופין, אם ייקבע כי עומדת לכונס הזכות לפיצויים, על בית המשפט להפעיל שיקול דעתו בהתאם לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות") ולהורות על הפחתתם. תניית הפיצויים המוסכמים הינה תנייה גורפת וכוללנית אשר אין בינה לבין הנזק אותו צפו הצדדים בעת כריתת ההסכם יחס סביר: ראשית, מציע נוסף הציע עבור המקרקעין סך 16,500,000 ₪ עובדה המעמידה את הנזק שנצפה במקרה של הפרת ההסכם על ידי המבקש על סך של 100,000 ₪ (שהוא ההפרש בין הצעה זו להצעת המבקש). שנית, הנזק הכלכלי שהתרחש לאחר כריתת ההסכם, לא היה צפוי במועד זה. כמו כן, יש להטיל על הכונס אשם תורם בכך שלא הודיע מיידית לרוכש על כוונתו לחלט את הערבות. כן יש לקבוע אשמתו של הכונס בכך שלא הודיע למבקש מבעוד מועד כי בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המכר תלויה ועומדת במועד ההתמחרות, עובדה אשר גרמה לכך שאישור המכר לקח זמן יותר מהצפוי, ובינתיים ארע המשבר הכלכלי. כמו כן, כונס הנכסים לא גילה למבקש בעת חתימת ההסכם כי חוזה הפיתוח של המקרקעין לא היה בתוקף, ומשכך לחפציבה לא היו למעשה זכויות במקרקעין במועד ההתמחרות. לבסוף טוען המבקש כי פיצוי מוסכם לא נועד להעניש את הרוכש אלא לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו, והנזקים שנטענו על ידי הכונס והמנהל המיוחד לא הוכחו.

4.
לטענת הכונס והמנהל המיוחד, הכונס התריע בפני
המבקש בכתב ובעל-פה כי הפר הפרה יסודית את ההסכם ועל כוונתו לחלט התשלום הראשון, וכן נשלחה אליו דרישה לשלם את הפיצוי המוסכם. הכונס נתן ארכות למבקש לקיים את החוזה ואפשר לו להביא מציעים חדשים, ובמקביל המשיך בהליכי המכר. עדכונים על כך נשלחו לבית המשפט, והמבקש היה מעורב אף בהליכי ההתמחרות שהביאו למכר המקרקעין, כך שיש לדחות הטענה כי לא ידע עליהם. משהפר המבקש את ההסכם הפרה יסודית שעה שלא העביר לידי הכונס את מלוא התשלום הראשון על חשבון התמורה, ולא העביר כלל את יתרת התמורה, קמה לכונס זכות לקבל הפיצוי המוסכם בשיעור 10% מסכום התמורה, וזאת, על-פי סעיף 11.2 להסכם, בין אם יתבקש ביטולו של ההסכם ובין אם תתבקש אכיפתו. הפיצוי המוסכם נועד לפצות את הצד הנפגע על הנזק שנגרם לו ללא צורך בהוכחתו. במקרה זה, הפרת ההסכם גרמה לנזקים רבים: ראשית, הפסד כספי שמקורו בדחיית מועד מימוש המקרקעין, במהלכו גדל החוב לבנק עקב חיובי ריבית נוספים. שנית, נגרם הפסד כספי שמקורו בהפרש בין התמורה שהיה על הרוכש לשלם ובין התמורה שעתיד הכונס לקבל ממכירת המקרקעין. בגידול החוב לבנק ובהקטנת התמורה, יש כדי לפגוע בקופת הנשייה הכללית. טענת המבקש לפיה אין הכונס יכול בשלב זה להודיע על ביטול ההסכם אינה רלוונטית, היות ותוצאת קבלתה משמעה קיום ההסכם. למבקש ניתנו מספר ארכות לקיים את ההסכם ומשלא ניצלן אין לו להלין אלא על עצמו.

דיון

5.
משנחתם הסכם המכר בין הכונס למבקש ומשהמועד לביצוע התשלום הראשון על-פי סעיף 4.2 הגיע, אין עוד לומר כי מדובר במקדמה, כי אם בתשלום ראשון בו חויב המבקש בהתאם להסכם המכר. משכך, אין לדון בשאלה האם רשאי היה הכונס לחלטו או האם הודיע על כך למבקש, שהרי חילוט השיק הבנקאי נעשה בהתאם להסכם ועל חשבון תמורת המקרקעין ובחתמו על ההסכם הסכים המבקש על החילוט ומועדו ובוודאי שידע על כך.

6.
השאלה הינה האם יש להורות על השבת התשלום הראשון למבקש, או שמא יש להורות על חיובו של המבקש בפיצוי המוסכם. כאמור, המבקש אינו חולק כי הוסכם על פיצוי קבוע מראש בסך של 10% מתמורת המקרקעין (השווה לסכום שהיה על המבקש להפקיד כבטוחה להצעתו). בסעיף 11.2 צוין במפורש כי הזכות לפיצוי קבוע תקום לכונס, בנסיבות המנויות בסעיף, בין אם בחר בקיום החוזה ובין אם בחר בביטולו. משכך, יש לדחות טענות המבקש בנוגע לחובת הכונס לבטל ההסכם לשם מימוש זכותו לפיצויים. התמיהה בדבר טענות המבקש בקשר להעדר אפשרות לביטול ההסכם על ידי הכונס, עולה נוכח העובדה כי האלטרנטיבה היא - קיום ההסכם, היינו – חיובו של המבקש בתשלום התמורה, דבר שאליבא דמבקש אינו מעשי.

7.
אם כן, משהמבקש אינו חולק כי ההסכם הופר הפרה יסודית, ומשהצדדים הסכימו על פיצוי קבוע במקרה כזה, עולה השאלה האם בנסיבות העניין יש הצדקה להפחית מן הפיצוי שהוסכם בין הצדדים. בפתח הדברים אציין, כי טענת המבקש בדבר המצג שהוצג לו על ידי הכונס לפיו אם יביא רוכש חלופי יוחזר לו התשלום הראשון על חשבון ההסכם, נטענה בעלמא והיא עומדת בסתירה למכתב הכונס אל בא כוח המבקש (דאז) מיום 31.12.08 בו דרש לקבל מן המבקש את יתרת הפיצוי המוסכם (נספח ו' לתגובת הכונס). טענת המבקש כי עו"ד שטרית, אליו נשלח מכתב הכונס, לא ייצגו באותה עת, נטענה גם היא בעלמא ולא הוכחה. מה גם שב- 10.11.08 שלח עו"ד שטרית מכתב לכונס בנוגע למתן אורכה למבקש לקיום ההסכם, עובדה המלמדת לכאורה על הטיפול בעניין זה. בכל מקרה, שאלה זו אינה דרושה לענייננו, שהרי נטל ההוכחה להוכיח המצג שהוצג על-ידי הכונס מוטל על המבקש, ובזאת לא עמד. ניסיון המבקש ללמוד לעניין זה מהעובדה כי פעל למציאת מציעים חדשים אינה יכולה להתקבל נוכח האמור במכתב הנ"ל של הכונס לפיו החוזה יבוטל ככל שיימצא קונה חדש. האינטרס של המבקש במציאת מציעים חדשים היה כדי שהחוזה יבוטל וחיוביו לא ייאכפו עליו, ללא קשר להשבת התשלום הראשון וחיובו בפיצויים המוסכמים, אשר אינה תלויה בביטול החוזה. כמו כן, לא מצאתי מקום לדון בטענות המבקש בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע (להבדיל מצו עיכוב) שהיתה תלויה ועומדת לדיון ובנוגע לתוקף חוזה הפיתוח, היות ולא הוכח קשר בין האמור לבין הפרת הסכם המכר על ידי המבקש וזכות הכונס לפיצויים.

8.
האם יש להורות במקרה זה על הפחתת הפיצויים המוסכמים, בהתאם להוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות:

"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה"
.

זכותו של נפגע לקבל את מלוא שיעור הפיצויים שנקבע בחוזה אינה זכות מוחלטת. הנפגע עשוי שלא לזכות באכיפתה של הוראת הפיצוי בחוזה, אם מצא בית המשפט "שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" (ע"א 4481/90 אהרון ישראל נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה, פ"ד מז (3) 427, פיסקה 7).

"נטיית בתי המשפט היא לכבד את רצון הצדדים, וממילא מפרשים הם בצימצום את סמכותם לקבוע תניית-פיצויים כבלתי סבירה. כך, למשל, מדגישים בתי המשפט את קביעת המחוקק, כי ניתן להפחית שיעור פיצויים שנקבע רק אם אותם פיצויים נקבעו "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש" - דגש על היעדר כל יחס סביר. ובלשונה של השופטת מרים בן-פורת בע"א 300/77 רוזנר ואח'
נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופיתוח בע"מ, פ"ד לב (3) 682, 686: "הפחתת הפיצוי המוסכם מותרת רק במקרה חריג, בו מצא בית-המשפט העדר 'כל יחס סביר' בין אותו פיצוי לבין הנזק שניתן היה לחזותו מראש. המילה 'כל' שהודגשה על-ידי היא הנותנת שהתערבותו של בית-המשפט בפיצוי המוסכם היא מצומצמת ונדירה. כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתקפו." (ההדגשה במקור - מ' ח') ראה עוד: פרשת סיני נ' פישל, לעיל, שם, בעמ' 328; ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב (1)661, 670" (שם,
בפיסקה 9).

המבחן לסבירותה של תניית-פיצויים הינו, האם בעת כריתת החוזה, עשוי היה המפר לראות את הפיצויים המוסכמים כמשקפים, לפי קנה מידה סביר כלשהו, את הנזק העשוי להיגרם מאותה הפרה (שם, בפיסקה 12).

במקרה שלפנינו, המבקש ידע במועד כריתת ההסכם כי הוגשה הצעה בסך של 16,500,000 ₪ והאפשרות כי ייתכן והצעה זו לא תושג במידה ויפר את ההסכם, הייתה בתחום הצפיות. טענת המבקש לפיה הנזק שנצפה הוא רק זה השווה להפרש בין הצעתו להצעה הנמוכה יותר (הפרש בשווי 100,000 ₪), אינה יכולה להתקבל, שהרי ההנחה בבסיס טענתו הינה כי הצעה זו לעולם עומדת, הנחה שאין לה בסיס. כמו כן, המבקש ידע כי המקרקעין נמכרים במסגרת הליכי חדלות פירעון של חפציבה, וכי כונס הנכסים פועל מטעם בנק מרכנתיל דיסקונט אשר פועל לכיסוי חוב החברה (ר' המבוא להסכם). נזק שנגרם עקב תפיחת החוב בגין חיובי ריבית נוספים של הבנק היה גם הוא במתחם הצפיות של המבקש במועד כריתת ההסכם. הטענה בדבר המשבר הכלכלי אינה רלוונטית, היות וגם בתנאי שוק רגילים לא ניתן להבטיח קיומן של הצעות שהועלו בזמן


נתון להצעות שתבואנה במועד מאוחר יותר, שהרי השוק הכלכלי מתאפיין בדינמיות.

בפועל, ההצעה הגבוהה ביותר שהושגה לאחרונה תמורת המקרקעין עומדת על 14,800,000 ₪ בתוספת מע"מ ושכ"ט כונס (נספח ט' לתגובת הכונס), סכום הנמוך מהצעתו של המבקש ומההצעה שעמדה אחרי הצעתו של המבקש ואשר היתה זוכה, לו המבקש לא היה נקשר בהסכם המכר. לכך יש להוסיף את גידול החוב ממועד אישור המכר למבקש עקב חיובי ריבית נוספים. נזקים אלה היו במתחם הצפיות במועד כריתת ההסכם, ולכן לא ניתן לקבוע כי הפיצויים המוסכמים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת של ההפרה ולנזק שקרה בפועל.

כמו כן, אין לקבל את טענת המבקש לפיה מדובר בתניית פיצויים גורפת. תנייה גורפת היא זו אשר אינה מבחינה לצורך הפיצוי המוסכם בין 'הפרה' סתם, ולו גם קלה, לבין 'הפרה יסודית' של אחד (או יותר) מתוך 'התנאים העיקריים' (שם, בפיסקה 9). סעיף 11.2 להסכם המכר הקובע את הפיצויים המוסכמים מתנה תשלומם בכך שההפרה היתה הפרה יסודית.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

התוצאה

9.
הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות הבקשה ועוד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח באלול התשס"ט (7 בספטמבר 2009), בהעדר הצדדים.

יעקב צבן
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 8693/09 אלון ראובן נ' עו"ד מטרי רונן, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, עו"ד מולכו יצחק ואח' (פורסם ב-ֽ 07/09/2009)