פסקי דין על אפרים אברהם | פסקי דין על מרים אברהם | פסקי דין על עמיקם ברקוביץ | פסקי דין על דבורה ברקוביץ | פסקי דין על מסילת ציון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית |

2903/09 רעא     09/09/2009




רעא 2903/09 אפרים אברהם, מרים אברהם נ' עמיקם ברקוביץ, דבורה ברקוביץ, מסילת ציון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ




החלטה בתיק רע"א 2903/09


בבית המשפט העליון


רע"א 2903/09



בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקשים:

1. אפרים אברהם



2. מרים אברהם



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עמיקם ברקוביץ



2. דבורה ברקוביץ



3. מסילת ציון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.2.09 בבר"ע 690/08 שניתן על ידי כבוד הנשיאה מ' ארד

בשם המבקשים:
עו"ד י' קרמר; עו"ד א' אבו ג'וש
בשם המשיבים:
עו"ד י' גרוס


החלטה



לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.2.2009 (כבוד
הנשיאה, השופטת מ' ארד
) בבר"ע 690/08 אשר דן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד
השופטת מ' אביב
) בת"א 4104/02. עניינם של הליכים אלו בפרשנות הסכם מכר מקרקעין.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1.
המבקשים (בני הזוג אברהם. להלן -
המוכרים
) מכרו למשיבים (בני הזוג ברקוביץ'. להלן -
הרוכשים
) מגרש במושב מסילת ציון – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (המשיב הפורמאלי. להלן -
המושב
). בעקבות אי תשלום דמי פיתוח, הגיש המושב תובענה לבית משפט השלום בירושלים על סך של כ-54,000 $ כנגד הרוכשים. אלו מצידם, הגישו הודעת צד ג' כנגד המוכרים בה נטען כי בחוזה המכר שנכרת בינם ביחס לזכויות במגרש נקבע כי הרוכשים ישאו בהוצאות הפיתוח של המגרש עד לסכום של 30,000 $ ואילו המוכרים ישאו בהוצאות פיתוח מעבר לסכום זה. המוכרים הגישו כתב הגנה בהודעה לצד ג' בה הכחישו קיומה של הסכמה מצידם לשאת בהוצאות הפיתוח.

2.
בהסכמת הצדדים, החליט בית משפט השלום בירושלים לפצל את הדיון כך שתחילה תידון ההודעה לצד ג'. לאחר שקיים דיון בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים, הוחלט לדחות את הבקשה למשלוח הודעה לצד ג'. במסגרת ההליך נבחנה הוראת סעיף 2(ה) לחוזה המכר אשר קובע כלהלן:


"2(ה). צד ב' (הרוכשים – י.ד.) ישא בכל עלויות הפיתוח... מוסכם בזה כי עלויות הפיתוח לא יעלו על סכום של 30,000 $ (שלושים אלף דולר ארה"ב)".

בית משפט השלום קבע כי לשון הסעיף קובעת מפורשת כי הרוכשים הם אשר ישאו בעלויות הפיתוח. בנוסף, בית משפט השלום קבע כי קיימת בסעיף זה הצהרה בדבר הנחה משותפת של הצדדים לחוזה המכר לגבי גובה עלויות הפיתוח. נפסק כי הן המוכרים והן הרוכשים סברו כי הוצאות הפיתוח לא יעלו על סכום של 30,000 $. הנחה מוטעית זו היא אשר עמדה בבסיס סעיף 2(ה) לחוזה המכר. עוד הוסיף בית משפט השלום כי אין בסעיף האמור כל בסיס לטענת הרוכשים כי על המוכרים לשאת בהפרש הנובע מן ההנחה המוטעית המשותפת. משכך, הסיכון בתשלום דמי פיתוח שמעבר לסך 30,000 $ נופל במקרה זה על הרוכשים אשר לקחו על עצמם לשלם, כך לפי לשון סעיף 2(ה) לחוזה, את כל הוצאות הפיתוח. לפיכך, דחה בית משפט השלום את הבקשה למשלוח הודעת צד ג' אשר שלחו הרוכשים למוכרים.

3.
הרוכשים הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי, לאחר שקיבל תגובה ודן בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור, הפך את החלטת בית המשפט השלום וקבע כי המוכרים הם אשר
צריכים לשאת בעלות העודפת של דמי הפיתוח. בהליך פרשני, אשר במסגרתו בחן בית משפט המחוזי את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, נקבע כי הרוכשים והמוכרים סברו כי קיים סיכון מסויים שהוצאות הפיתוח יעלו על סכום של 30,000$ וביקשו לקבוע באמצעות החוזה מנגנון להקצאת הסיכון הנ"ל, הוא המנגנון הקבוע בסעיף 2(ה) לחוזה המכר. עוד נקבע כי כוונת הצדדים לחוזה היתה להקצות סיכון זה למוכרים; כל פרשנות אחרת מייתרת לחלוטין את הסיפא של סעיף 2(ה) באשר חוזה מכר, מטבעו, נועד לקבוע זכויות וחובות ולהקצות סיכונים ואילו הפרשנות לפיה מדובר בסעיף הצהרתי, ללא נפקות משפטית, אינה סבירה. לאור האמור, התקבל ערעורם של הרוכשים ונקבע כי על המוכרים לשלם להם, באם אכן יהיה צורך בכך, סכום השווה להפרש שבין עלות הפיתוח ל-30,000 $.

4.
על פסק הדין הגישו המוכרים את בקשת רשות הערעור שלפניי. ראשית, טוענים המוכרים טענת סף לפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר התייחס לפסק הדין של בית המשפט השלום כאל החלטה אחרת, ובהתאם, דן בהליך בדן יחיד במקום במותב שלושה ונתן את פסק דינו בהסתמך על בקשת רשות הערעור והתגובה לה, ללא הגשת עיקרי טיעון והשלמת טיעון בעל-פה. שנית, טוענים המוכרים כי ערכאת הערעור לא היתה צריכה להתערב בממצאי מהימנות ובממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. לגופו של עניין, טוענים המוכרים כי פסק הדין ניתן על סמך כללי פרשנות שגויים להסכם, בניגוד ללשון ההסכם הברורה ובניגוד לעובדות ולנסיבות כפי שהיו לאחר חתימת ההסכם.

5.
הרוכשים טוענים כי דין הבקשה להדחות. הרוכשים סבורים כי החלטת בית משפט השלום הינה החלטה אשר הערעור עליה הינו ברשות. עוד מוסיפים הם כי גם אם מדובר בהחלטה אשר הערעור עליה הינו בזכות, הרי שבסופו של יום טעות זו באה על תיקונה עת קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור. באשר להרכב בית המשפט המחוזי אשר דן בהליך, טוענים הרוכשים כי סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן –
החוק
) קובע כי במקרה דנן הסמכות לדון בהליך הינה במותב של דן יחיד.

דיון

6.
בכל הנוגע לטענת הסף של המוכרים לפיה בית המשפט המחוזי היה צריך להתייחס לבקשת רשות הערעור שהגישו הקונים כאל ערעור, על כל המשמעויות הדיוניות הנגזרות מכך, הרי שאכן, החלטה המוחקת על הסף הודעה לצד שלישי הינה

פסק דין
[יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
758 (מהדורה שביעית, 1995); חמי בן-נון
הערעור האזרחי
152 (2004)]. ברגיל, ערעור על

פסק דין
הוא בזכות, ללא צורך בקבלת רשות ערעור. ברם, אין מדובר במקרה זה בפגם מהותי אלא לכל היותר פגם דיוני אשר לא גרם לעיוות דין. מצב דברים זה לא השפיע לרעה על מצבם של המוכרים, אלא הציב בפני
הרוכשים דווקא משוכה גבוהה יותר עת רצו להיכנס בשערי בית המשפט והגישו בקשת רשות ערעור. כמו כן, יש לזכור כי בסיכומו של דבר ניתנה לבסוף רשות ערעור ובית המשפט דן בבקשה כאילו הוגש ערעור, על כל המשמעויות הדיוניות הנלוות לכך. מכל מקום, כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות הערכאה דלמטה בעניינים של ניהול הדיון [רע"א 2444/08
שופרסל בע"מ נ' אהרון כהן
(לא פורסם, 21.12.08)].

7.
באשר למותב אשר בפני
ו היה צריך להתברר ההליך בבית המשפט המחוזי, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 52), התשס"ח-2008 (ס"ח 2169, התשס"ח, עמ' 668), אשר נכנס לתוקפו ביום 21.7.2008, הוכנסו שינויים בנוגע למותבים בבית המשפט המחוזי, כאשר הורחבה האפשרות לדון בהרכב של דן יחיד, תוך סטייה מהכלל הרחב המורה על דיון בשלושה. לענייננו, רלוונטית הוראת סעיף 37(ב)(9) לחוק, לפיה בערעורים על פסקי דין של בית משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 ₪, ידון בית המשפט המחוזי בדן יחיד. במקרה דנן, מדובר בערעור שעניינו תובענה כספית בסכום של 204,563 ₪. מדובר, איפוא, בסכום נמוך מהסכום הנקוב בסעיף 37(ב)(9) לחוק. יש לציין כי ההליך בבית המשפט המחוזי הוגש ביום 30.10.2008, לאחר כניסת התיקון לתוקפו. לפיכך, נדחית טענת המוכרים בעניין הפגם שנפל במותב בית המשפט המחוזי אשר דן בהליך.

8.
גם מעבר לאמור, דין הבקשה להדחות. ההליך אינו מגלה שאלה משפטית או ציבורית בהן בית המשפט נוהג לדון במסגרתו של "גלגול שלישי" [רע"א 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)]
.
כמו כן, נפסק זה מכבר כי "הערעור השני ברשות לא נועד לבירור חוזר ונשנה של המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית, שאיננה חורגת בהשלכותיה אל מעבר למערכת היחסים החוזיים הקונקרטיים שעליה נסב הדיון" [רע"א 385/93
בית נוח – בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות
, פ"ד מז(3) 221, 222 (1993)].
בענייננו,
הבקשה אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שאלה בעלת אופי עקרוני וכל כולה בנסיבות המקרה הספציפי.


גם טענת המוכרים לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערעור נוסף [ש' לוין,
תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד
213 (מה' 2, 2008); רע"א 10842/06
לסקר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 5.2.2009)]. יוער עוד כי גם העובדה שהערכאות דלמטה הגיעו לתוצאות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי [רע"א 9453/05
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

(לא פורסם, 30.11.2005)].

9.
מעבר לנדרש, אוסיף כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. אכן, סבורני כי כאשר לשון ההסכם הינה ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל
מכריע
בפרשנותו של הסכם [ראו למשל: ע"א 5856/06
לוי נ' נורקייט בע"מ
(לא פורסם, 28.1.08), פסקה 27; ע"א 5925/06
בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים

(ישראל 1992) בע"מ
(לא פורסם, 13.2.08), פסקה 43]. ברם, במקרה שלפניי אין מדובר בסעיף אשר מנוסח בבהירות. מחד, בהתאם לאמור ברישא של הסעיף, הרוכשים הם אשר ישאו בכל עלויות הפיתוח. מאידך, הסיפא בסעיף 2(ה), לפיה מוסכם כי עלויות הפיתוח לא יעלו על סכום של 30,000 $, אינה ברורה דיה; לא ניתן להבין מה מטרתה ואין בה אמירה ברורה ומפורשת בנוגע לצד אשר צריך לשאת בנטל התשלום של הוצאות הפיתוח אם אכן הן תעלינה על סך של 30,000 $. לפיכך, מקובלת עליי פרשנותו של בית המשפט המחוזי באשר לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים הקובעת כי המוכרים הם אשר ישאו בהוצאות הפיתוח העולות על סכום של 30,000 $, אם אכן יהיה בכך צורך.


אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים – המוכרים ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיבים - הרוכשים בסך של 5,000 ₪.


ניתנה היום, כ' באלול תשס"ט (9.9.09).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09029030_w02.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 2903/09 אפרים אברהם, מרים אברהם נ' עמיקם ברקוביץ, דבורה ברקוביץ, מסילת ציון-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/09/2009)