פסקי דין על בני קרן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2861-03/09 בל     13/09/2009




בל 2861-03/09 בני קרן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



13 ספטמבר 2009

ב"ל 2861-03-09 קרן נ' המוסד לביטוח לאומי







בפני

כב' השופט
אלכס
קוגן


המערער

בני קרן
ע"י ב"כ עו"ד ישראל יונגר


נגד


המשיב

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד דורון ירושלמי




פסק דין


1.
זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 15.2.09, שהתכנסה לדון בעניינו של המערער בהתאם להוראות פסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 14.9.08, אשר קבעה כדלקמן:

"לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לועדה על מנת שתזמן את ב"כ המערער לטעון בפני
ה וכן על מנת שתתייחס לחוות הדעת של מומחה בית הדין בכל הקשור לקשר הסיבתי.

הועדה תשקול קביעתה לעניין הקשר הסיבתי ובמידה ותשאיר את קביעתה לעניין הקשר הסיבתי על כנה – תנמק קביעתה באופן ברור ומפורט.

במידה והועדה תשנה קביעתה לעניין הקשר הסיבתי – אזי יהיה על הועדה להתייחס לחוות דעתו של פרופ' ברוק לגופה, ולשקול קביעתה לעניין אחוזי הנכות להם זכאי המערער."

2.
כבר בפתח הדברים נזכור, כי כל שהיה על הועדה הרפואית לעררים הוא לפעול בהתאם להוראות פסק הדין מיום 14.9.08 – הא ותו לא. הדברים מודגשים כבר בשלב זה, שכן לב"כ המערער טענות כנגד הרכב הועדה, השגות על מקצועיותה והוא מלין על כך שבהרכבה לא ישב רופא פנימאי או אימונולוג או המטולוג.

3.
בסעיפים 7, 8, ו-9 לפסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 14.9.08, קיימה כב' השופטת קציר דיון בטענותיו של ב"כ המערער באשר להרכב הועדה וקבעה שלא נפלו כל פגם או כל טעות משפטית בעניין זה ובכך, צודק ב"כ המשיב, שהמדובר במעשה בית דין.

4.
בתחילת הדרך דחה המשיב את תביעתו של המערער להכיר באירוע אשר אירע לו בעבודתו ביום 14.12.98 כפגיעה בעבודה ותביעתו של המערער להכרת האירוע כתאונת עבודה נדונה בפני
כב' השופטת קוטן במסגרת תיק בל 595/04.


כב' השופטת קוטן מינתה את ד"ר יאיר לוי לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין וליתן חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 14.12.98 ובין המחלה אשר אובחנה אצל המערער ביום 16.12.98 ולפי חוות דעתו של ד"ר יאיר לוי, המערער היה חולה במחלת ווגנר עוד לפני האירוע בעבודתו:
"סימני המחלה כפי שציינתי היו קיימים ואולם האבחנה עדיין לא נעשתה. דבר הסביר מבחינת הספרות הרפואית.
קיים קשר נסיבתי בין האירוע אשר היה ב-14.12.98 להחמרה הניכרת של מחלתו. בין אם ישירות ובין אם גרימת זיהום אשר הוא תרם להחמרת המחלה.
לא ניתן לקבוע אם השפעת האירוע בעבודה היתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים ואולם להערכתי אין הדבר כך."


ביום 25.7.05 ניתן

פסק דין
של כב' השופטת קוטן, שקבעה כי האירוע מיום 14.12.98 שלאחריו אובחנה אצל התובע מחלת ווגנר, מהווה "תאונת עבודה" על דרך החמרת מצב.

5.
ב"כ המערער טוען, כי
"משנקבע בקשר סיבתי ע"י בית הדין על יסוד חוות דעת מומחה בית הדין, אין לועדה להרהר אחריו."


בעניין זה לא נראה שנפל פגם כלשהו בהחלטת הועדה, שכן ד"ר יאיר לוי מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, עת שהוחלט להכיר בפגיעה כתאונת עבודה.


מנגד:
"הועדה הרפואית הקובעת את דרגת הנכות עפ"י סעיף 118 לחוק, צריכה לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה". שאלת הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה היא בעיקרה שאלה של קשר סיבתי רפואי בין פגיעת העבודה שהוכרה לבין הנכות הנובעת הימנה."
(ראה עב"ל 53/08 לאוניד ברכליס – המוסד לביטוח לאומי
,

פסק דין
מיום 2.10.08).

6.
לאחר ובעקבות פסק דינה של כב' השופטת קציר, התכנסה הועדה בישיבתה הראשונה מיום 3.12.08 וקיימה דיון בנוכחותו גם של עו"ד יונגר – ב"כ המערער.


משכך, יש לדחות את טענתו של ב"כ המערער, כי הוא לא זומן לדיון בועדה לאחר פסק דינה של כב' השופטת קציר.


בפרוטוקול הועדה אף נרשמו טענותיו של עו"ד יונגר, לפיהן היתה זו חובתה של הועדה לקבוע נכות בגין מחלת ווגנר, זאת לאור הקביעות בפסק הדין של כב' השופטת קוטן.


בדין רשמה הועדה כבר ע"ג פרוטוקול הדיון מיום 3.12.08, כי היא לא מצאה תימוכין לדרישתו של עו"ד יונגר ולא ראתה כל חובה לקבוע נכות למערער.


הועדה ביקשה שוב להיוועץ עם ד"ר אלי רוטנשטרייך, שבעבר כבר מונה על-ידה כיועץ רפואי ובאשר למעמדו קבעה כב' השופטת קציר בפסק-דינה, שהוא כשל חבר בועדה עצמה.

7.
ביום 8.1.09 נתן ד"ר אלי רוטנשטרייך חוות דעתו, עת שהוא התייחס באופן מקיף לחוות דעתו של ד"ר יאיר לוי, אשר קבע כי מחלת ווגנר היא מחלה רב-מערכתית שסיבתה אינה ידועה ונראה כי המערער היה חולה במחלה זו עוד לפני תאונת העבודה.


לדעתו של ד"ר רוטנשטרייך הסימפטומים של מחלת ווגנר אצל המערער מהווים מהלך טבעי וצפוי של המחלה הנ"ל, ללא קשר לתאונת העבודה, כשהוא רושם כי ההחמרה הנוכחית אינה קשורה בתאונת העבודה, שכן מדובר במהלך טבעי וצפוי של המחלה בה היה חולה המערער גם קודם לכן.

8.
ביום 15.2.09 התכנסה הועדה לסכם מסקנותיה, תוך שהיא מאמצת את חוות דעתו של ד"ר רוטנשטרייך ונוכח כך, היא קובעת כי אין מקום לשנות את החלטתה מיום 23.1.00 שניתנה עובר לפסק דינה של כב' השופטת קציר מיום 14.9.08.

9.
במהלך הדיון שהתקיים היום בבית הדין, הוצע לב"כ המערער כי העניין יוחזר לועדה על מנת ליתן לו אפשרות לטעון בפני
ד"ר רוטנשטרייך, אלא שב"כ המערער לא קיבל הצעה זו, תוך שהוא טוען, כי אין לתת כל משקל לחוות דעתו של ד"ר רוטנשטרייך, שלטענתו של ב"כ המערער, כלל אינו עוסק במטריה זו וזאת בהמשך לטענותיו נגד ד"ר רוטנשטרייך בפני
הועדה, כפי שהועלו במכתבו מיום 3.2.09.

10.
לאור כל האמור לעיל עולה, כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין שניתן ביום 14.9.08.


ב"כ המערער טען בפני
הועדה בישיבתה הראשונה וכשהוצע לו במסגרת הדיון בבית הדין לטעון בפני
ד"ר רוטנשטרייך בעצמו, הוא לא הסכים להצעה זו.


הועדה שקלה קביעתה לעניין הקשר הסיבתי והחליטה להותיר קביעתה בעניין זה, על כנה, תוך שהיא מנמקת כדבעי החלטתה.


לפי הוראות פסק דינה של כב' השופטת קציר, היה על הועדה להתייחס לחוות דעתו של פרופ' ברוק, זאת רק במידה והיא תשנה קביעתה לעניין הקשר הסיבתי, אך משלא שינתה הועדה קביעתה בעניין זה, לא היתה צריכה להתייחס שוב לחוות דעתו של פרופ' ברוק.

11.
לא מצאתי פגם כלשהו שנפל בהחלטת הועדה, המצריך התערבותו של בית הדין.

12.
על כן – הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.


ניתן היום,
כ"ד אלול תשס"ט, 13 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.











בל בית דין אזורי לעבודה 2861-03/09 בני קרן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/09/2009)