פסקי דין על וולף איריס | פסקי דין על ה"ה אורי בר | פסקי דין על דן ליעד ואח' | פסקי דין על עיריית הרצליה

1346/06 וע     13/09/2009




וע 1346/06 וולף איריס, ה"ה אורי בר, דן ליעד ואח' נ' עיריית הרצליה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו

בפני
כבוד השופטת עינת רביד
, יו"ר
מר יוסף מוסקוביץ – חבר
עו"ד אראלה עפרון - חברה

ו"ע 1346-06 וולף איריס
ואח'
נ' עיריית הרצליה







העוררים

1
.
וולף איריס

2
.
ה"ה אורי בר

3
.
דן ליעד

4
.
אסיף ששון

5
.
משפחת אברהמי

6
.
משפחת פז

7
.
משפחת גוז'ה
ע"י ב"כ עו"ד אנגלסמן



נגד


המשיב
ה

עיריית הרצליה
ע"י ב"כ עו"ד הראל







פסק דין



1.
העוררים הם בעלי זכויות ב-12 מגרשים בגוש 6522 חלקה 30 בהרצליה (להלן: "המגרשים" ולהלן "החלקה" בהתאמה). החלקה הממוקמת בהרצליה וגובלת בשלושה רחובות: המסילה, הפרח בגני (לשעבר רחוב הנדיב) ונוף שדמות, כאשר מצידה הצפוני החלקה גובלת בנכסים פרטיים אחרים. מרחוב המסילה נכנסת לשטח החלקה דרך העוברת לרוחבה של החלקה (להלן: "הדרך"). המגרשים נרכשו בשנת 2005 על ידי העוררים באמצעות חברת "ד.א.ב אילן בר אחזקות בע"מ" (להלן: "החברה") מבעליהם הקודמים מר יולי עופר.
2.
העוררים פנו למשיבה לקבלת היתר בניה, על מנת שיוכלו לבנות את בתיהם על מגרשיהם וחויבו על ידי המשיבה בתשלום היטלי פיתוח ביניהם היטל ביוב בהתאם לחוק עזר להרצליה (היטל ביוב) תשל"ד-1974 (להלן: "חוק העזר"). היטל הביוב כלל דרישת תשלום עבור ביב ציבורי, ביב מאסף ובעבור מכון הטהור. העוררים חלקו על חיובם בהיטל ושילמו אותו תחת מחאה.
3.
העוררים הגישו ערר ראשון, לאחר מכן הגישו ערר מתוקן והמשיבה הגישה כתבי תשובה. העוררים הגישו תצהיר של מר אילן בר, בעליה של החברה, אשר נחקר על תצהירו בדיון ההוכחות והמשיבה הגישה תצהירים של גברת נילי שפיגל, סגנית מנהל מחלקת ביוב וניקוז ומר שלומי אסולין, מנהל הכנסות העירייה. גם שני עדי המשיב נחקרו בדיון ההוכחות. לאחר ההוכחות הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

רקע
4.
החלקה פוצלה ל-12 מגרשים, כאשר שישה מהמגרשים מהווים מגרשים פנימיים בתוך החלקה, שאינם גובלים ברחובות קיימים (מגרשי העוררים 2,3,4,7,8,10,11) ושישה מהמגרשים הם בגבול החלקה, כלומר גובלים ברחובות קיימים (מגרשי העוררים 1,5,6,9,10,12).
5.
אין מחלוקת כי בתחילת שנות השמונים ביצעה המשיבה עבודות התקנת קווי ביוב בכל הרחובות המקיפים את החלקה: רחוב המסילה, רחוב נוף שדמות ורחוב הנדיב. עבודות אלה בוצעו בהתאם להחלטות מועצה מספטמבר 1981 וממאי 1982 (נספח א' לתצהירי המשיבה), בהתאם להודעות לבעליהם ביחס להחלטות דנן שפורסמו בעיתונות ונשלחו לבעלים באוקטובר 1982 (נספח ב' לתצהירי המשיבה) ובהתאם לצו התחלת עבודות מיום 15.10.82 (נספח ג' לתצהירי המשיבה).
6.
אין מחלוקת כי ביום 1.7.05 אושרה תוכנית הר/ מק/ 1839 ב (להלן: "התוכנית"). ראו מוצגים מש/2 ומש/3. תוכנית זו היא תוכנית בהסכמת הבעלים וחלה גם על המגרשים ומתירה בתוך חלק החלקה המיועד למגורים (על פי התוכנית מגרש 1212) זכויות לבניית 21 יחידות דיור. אין גם מחלוקת כי העסקה מול יולי עופר לרכישת המגרשים על ידי העוררים נעשתה בספטמבר 2005, מכאן שבמועד בו אושרה התוכנית, הבעלים היה יולי עופר. על פי נסח רישום מקרקעין שהוגש בדיון מיום 5.3.2009, כל החלקה היא בבעלות של מר יולי עופר עם הערת אזהרה לטובת החברה (ראו מש/1). אין מחלוקת, כי בין כל רוכשי הזכויות בנכס לבין החברה נערך חוזה שיתוף, אשר כל אחד מבעלי הזכויות יחתום עליו ובמסגרתו הוסכם כי המגרשים שנוצרו על פי החלוקה בתוכנית הבינוי ירשמו כיחידות נפרדות או כבית משותף או בכל צורה אחרת וכי עד הרישום יהווה הסכם השיתוף כהסכם שיתוף על פי סעיף 29 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "הסכם השיתוף", אשר צורף נספח ב' לתצהיר העוררים).
7.
החברה הגישה בתחילת שנת 2006 בקשה להיתר שמספרה 20060113 ל:
"1. סלילת כביש פרטי + קירות תומכים + פילרים ל-21 יחידות דיור;


2. אישור תוכנית בינוי".

במסגרת בקשה זו להיתר הועמדו המבנים בחלקה באופן אשר הביא ליצירת דרך באמצע החלקה. במסגרת בקשה זו הוגשה תוכנית אינסטלציה סניטרית בה התבקש על ידי החברה היתר להתקנת חיבור הביוב הפרטי לכל יחידות הדיור בחלקה לרבות מתחת לדרך בחלקה, במטרה לחבר את המגרשים הפנימיים בחלקה למערכת הביוב הציבורית. אין מחלוקת שקו הביוב המחבר בין יחידות הדיור הפנימיות למערכת הביוב הציבורית שברחוב המסילה בוצע על ידי החברה.
8.
השאלה העיקרית שהעמידו העוררים בערר זה היא האם קו הביוב שנעשה תחת הדרך שבתוך החלקה צריך להיעשות על חשבונם, כפי שטוענת המשיבה, משום שלטענתה זהו קו בתוך חלקה פרטית, או על חשבון המשיבה, כפי שטוענים העוררים, משום שמדובר בדרך שהיא "רחוב" ציבורי והקו הוא קו ציבורי.

טענות העוררים
9.
יש לציין כי בערר הועלו טענות שונות כנגד היטל הביוב, אולם העוררים צמצמו עצמם לטענות המופיעות בסיכומיהם.
10.
העוררים טוענים כי המשיבה היא שהייתה מחויבת להניח ביב ציבורי אשר יאסוף את השופכים מן המגרשים והיות ומי שבסופו של יום ביצע ומימן את הנחת הביב הציבורי בתוך המגרש הם העוררים, הרי שאין סיבה לחייב אותם בהיטל ביוב, משום שמשמעות הדבר חיובם פעמיים.
11.
עוד טוענים העוררים בעניין זה כי הגדרת "רחוב" היא כזו שהדרך הפנימית היא רחוב באחריות המשיבה ולכן המשיבה צריכה הייתה לממן את קו הביוב העובר מתחת לרחוב.
12.
עוד טוענים העוררים כי הביב הציבורי שברחוב המסילה איננו מתחבר פיזית למגרשים הפנימיים ולכן איננו משמש אותם, אלא הם מחוברים לביב הציבורי שברחוב הפנימי, ביב שהותקן ומומן על ידי העוררים ולכן לא קמה הזכות למשיבה לגבות היטל ביוב מבעלי המגרשים הפנימיים.
13.
עוד טוענים העוררים כי המשיבה לא הציגה את החלטות המועצה הרלוונטיות להקמת מערכת הביוב אליה מחוברים המגרשים החיצוניים. יתר על כן, הם טוענים כי לא הוצג כל מידע או מסמך בנוגע למכון הטיהור ולכן הגביה בגין מכון הטיהור ובגין הביב הציבורי והביב המאסף נעשתה שלא כדין.
14.
העוררים טוענים כי למרות שהמשיבה גבתה גם בגין ביב ציבורי וגם בגין ביב מאסף הרי שמעדותה של הגברת שפיגל עלה כי אין שני קווי ביוב המשרתים את העוררים אלא רק קו ביוב אחד המכונה לעיתים ביב מאסף ולעיתים ביב ציבורי. אשר למכון הטהור הם טוענים כי לא הבהירה המשיבה מתי בדיוק הוקם המכון ולטענתם מכון הטהור הוקם בתחילת שנות השבעים בטרם כניסתו לתוקף לחוק העזר הנוכחי ולכן לטענתם ברור ששולמו בגינו דמי השתתפות.

טענות המשיבה
15.
המשיבה טוענת כי החלקה היא חלקה פרטית והעוררים ידעו כי תהיה עליהם חובת ביצוע עבודות פיתוח בקרקע הפרטית על חשבונם כולל הביוב. עוד טוענת המשיבה כי החיובים נשוא הערר הם בגין תוספת בניה בלבד וכי הם חויבו בהתאם לסעיף 18 (3) לחוק הביוב ולסעיף 3 לחוק העזר אך ורק בגין תוספת הבניה בנכס בהתאם לשטחי הבניה וללא כל חיוב בגין הקרקע משום שבגין רכיב הקרקע חויבו הבעלים הקודמים בהיטל ביוב עוד בשנת 1980.
16.
המשיבה טוענת כי רבות מטענות העוררים מהוות הרחבת חזית.
17.
לטענת המשיבה עבודות הנחת צנרת הביוב המחברת בין המבנים לבין המערכת העירונית היא בגדר עבודת התקנה של "ביב פרטי" והיא בוצעה בתוך מקרקעין פרטיים אשר המשיבה מוסמכת לדרוש מבעלי הזכויות במקרקעין להקים ביב כזה בהתאם לסמכותה בסעיף 249 (15) לפקודת העיריות.
18.
עוד טוענת המשיבה כי החברה והעוררים ידעו כי חובת ביצוע העבודות שבתוך הנכס לחיבור היחידות למערכת העירונית שבגבול הנכס מוטלת על שכמם. לעניין זה היא טוענת כי ציבור תושבי העיר בכללותו אינו אמור לשאת במימון עבודות שמבוצעות במקרקעין פרטיים של העוררים ולתועלתם האישית בלבד.
19.
אשר לרחוב שמתחתיו הונח קו הביוב טוענת המשיבה כי מדובר בדרך פרטית שיצרו בעלי החלקה והיא אינה דרך ציבורית.
20.
המשיבה טוענת כי גם אם היה מדובר ברחוב ציבורי ובקו ציבורי הרי הקטנת הקטע הקצר הזה שלא בידי המשיבה אין בו כדי לאיין את החיוב בהיטל הביוב ומכל מקום אין בו כדי לאיין את החיוב בביב המאסף ובמכון הטהור.
21.
אשר לטענה בדבר אי הצגת החלטות מועצה, הרי שהמשיבה טוענת כי מדובר בהרחבת חזית וכי הועדה נתנה החלטה עוד ביום 5.12.07 ולפיה אין רלוונטיות לפרטים המבוקשים בהתייחס להתקנת ביב מאסף במכון טהור שהותקנו לאחר חקיקת חוק הביוב וחוק העזר. עוד היא טוענת כי החלטות המועצה ביחס להתקנת הביוב נתקבלו כדין ואף ציינו את הרחובות הגובלים בנכס.
22.
אשר לטענה בדבר קו ביוב אחד המכונה לעיתים מאסף ולעיתים ציבורי, הרי שגם זו הרחבת חזית ויש לדחות את הטענה גם לגופה בעקבות עדותה של גברת שפיגל.

דיון והכרעה
23.
חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 1 (סעיף ההגדרות) כי "ביב פרטי" הוא "ביב המשמש נכס אחד, על חיבוריו"

ו"ביב ציבורי" הוא "ביב המשמש כמה נכסים ושהשופכין זורמים אליו מביבים פרטיים בלבד"

. "נכס" הוא

"

בנין או קרקע בתחום הרשות המקומית, למעט רחוב

"

. עוד נקבע בסעיף 40 לחוק כי ראש המועצה רשאי לדרוש מבעל נכס להתקין ביב פרטי לנכס וכן לחברו לביב הציבורי וסעיף 47 נותן הרשאה לבעל נכס לחבר את הביב הפרטי לביב הציבורי, על-פי תנאי הרשות המקומית.
מן הסעיפים המצוטטים לעיל מתוך חוק הביוב, עולה כי הבעלים של נכס פרטי אחראי על התקנת הביב הפרטי וחיבורו אל הביב הציבורי, בכפוף לתנאים של הרשות המקומית. הרשות המקומית אחראית על הביוב, קרי על הביב הציבורי, הביב המאסף וכל מתקניהם. הרשות המקומית אינה אחראית על הביב הפרטי
.
24.
את הפתרון לסוגיה העיקרית העומדת בפני
נו יש למצוא בהוראות חוק הביוב, כאשר חוק הביוב קובע בצורה ברורה מהו "ביב פרטי" ומהו "ביב ציבורי" ועל מי האחריות לכל אחד מן השלבים הללו.
25.
"ביב פרטי" הוא ביב המשמש נכס אחד על כל חיבוריו, כלומר ביב אחד לכל נכס. "ביב ציבורי" משמש כמה נכסים ומנקז מספר ביבים פרטיים ולכן הקו השנוי במחלוקת והעובר מתחת לדרך הוא ביב ציבורי ולא פרטי. יישום הגדרות חוק הביוב כפשוטן מביאה למסקנה זו. חוק הביוב אינו מציין גבול חלקה כמדד להיות קו פרטי או ציבורי, אלא כל קו האוסף שופכין ממספר ביבים פרטיים הופך להיות ביב ציבורי, בין אם הוא בתוך חלקה פרטית ובין אם הוא בשטח הרשות המקומית. הביב הפרטי הוא על חשבון בעל הנכס, אולם קו ביוב אשר אוסף שופכין ממספר ביבים פרטיים הוא ביב ציבורי ובאחריות העירייה. יתר על כן במקרה זה הקו המאסף אינו עובר בחלקה של אחד מבעלי המגרשים, אלא בחלקה ששייכת לבעלים אחר או שהיא בבעלות משותפת של כל בעלי החלקות ולכן מדובר בתחום שהוא אינו התחום הפרטי של בעל המגרש.
26.
נראה כי פרשנות זו תעלה בקנה אחד עם מטרת המחוקק. מטרתו של המחוקק היא שכל הבתים יהיו מחוברים לרשת ביוב וזאת מטעמי היגיינה ותברואה ציבורית. היכולת של מספר בעלי נכסים להתארגן על מנת ליצור קו ביוב ציבורי שייקח את השפכים מן הביבים הפרטיים שבכל נכס מוטלת בספק ולכן משימה זו הוטלה על הרשות המקומית. במקרה שבפני
נו מדובר בקו המחבר ביבים פרטיים של בעלי נכסים שונים, מכאן שהוא עונה להגדרת ביב ציבורי בין אם נמצא כי השטח בו מדובר הוא שטח פרטי ובין אם לאו. הקו המחבר את הנכסים השונים עובר אכן בתחום מגרש פרטי, אך זה אינו תחום המגרש הפרטי של אחד מבעלי הנכסים שלהם ביב פרטי אלא כאמור שטח פרטי של בעל נכס אחר או בעלות משותפת של כל בעלי הנכסים.

27.
העוררים מסתמכים גם על עדותו של מר אילן בר בפרוטוקול הדיון בו אמר: "אני בזמנו היה לי דיונים עם העירייה, אנו רצינו להוציא את החלקה לפועל ולא רצינו לחכות יותר מדי. הייתה לי פגישה עם העדה שיצאה (הגברת שפיגל – הועדה) ועם הבוס שלה מר פררו, ואני בתמימותי הוא אמר לי עשיתם פרצלציה אני מחויב להביא ביוב לכל בית בחלקה. אמרתי לו יופי אז בוא תעשה. בינתיים הוא התחייב ואמרו לי שהוחלף האישור הזה. לא יכולנו לחכות עם האכלוס אז עשינו את קווי הביוב" (עמוד 4 שורות 6-2 לפרוטוקול). ובהמשך: "ישבתי עם מחלקת הביוב ושם עוד לפני ביצוע העבודות אמר לי מנהל מחלקת הביוב מר פררו, בנוכחות נילי שהיות ויש פרצלציה לחלקה מה שלא היה קודם – היה דיונים איתו והוא אמר לי שהם יבצעו את הביוב. בסיכומו של דבר באתי להגיד לו תבצעו, סגן מהנדס העיר לא אישר את זה כי אין תקציבים. היות והאנשים כבר היו באמצע הבניה עשינו את הקו" (עמוד 8 שורות 13-9 לפרוטוקול).
28.
לטעמנו, די בכל האמור לעיל כדי לקבוע כי קו הביוב הנדון הוא ביב ציבורי אשר עלותו על הרשות המקומית, במקרה זה המשיבה.
29.
העוררים והמשיבה הרחיבו בטענותיהם בשאלה האם מדובר ברחוב ציבורי או בדרך פנימית. לטעמנו אין נפקות לשאלה זו ולא היא מהווה את התשובה לשאלה שהועמדה בפני
נו, משום שהשאלה מוכרעת, כאמור, על סמך הגדרות שנקבעו בחוק הביוב וכפי שהסברנו לעיל. יחד עם זאת, לו היינו צריכים להכריע בדבר ציבוריותו של הרחוב, הרי שלצורך נושא הביוב היינו קובעים כי מדובר ברחוב ציבורי. ונדגיש, קביעת דרך מסוימת כפרטית או ציבורית משתנה על פי הסוגיה העומדת לדיון. למשל, בספרו של עו"ד עופר שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות, כרך א', מהדורה שיניה, הוצאת נבו, תשס"ה במסגרת הפרק הדן בהיטל סלילה הוא מציין כי האבחנה בין רחוב ציבורי (רחוב לרבים) לבין רחוב שאינו כזה נעשית על פי הפן הקנייני. אולם מדובר בדיון לצורך היטל סלילה בלבד ואילו בנושאים אחרים כגון הנחת כסאות ומעמדים בשטח פרטי נקבע כי גם שטח פרטי נחשב כ"רחוב" לצורך חוק עזר מניעת מפגעים (ראו רע"פ 6795/93 אגדי נ' מדינת ישראל פ"ד מח (1) 705). לכן ככל שהיה צורך לקבוע את מהותה של הדרך לצורך הנחת קו ביוב, היינו קובעים כי מדובר ב"רחוב" ציבורי, כיוון שהנחת קו ביוב המחבר מספר ביבים פרטיים הוא ביב ציבורי המצוי באחריות הרשות.
30.
משקבענו כך עדיין איננו קובעים כי יש לפטור את העוררים מכל סכום ההיטל שנקבע להם. הם אמנם פטורים מרכיב הביב הציבורי אך עדיין חייבים ברכיב הביב המאסף ומכון הטיהור. בעניין זה אנו מקבלים את עמדת המשיבה כי השופכין של העוררים מגיעים אל קו הביוב ברחוב המסילה ודרכו מוזרמים במערכת הביוב העירונית ומטופלים במכון הטיהור ומכאן כי קו הביוב הקיים ברחוב המסילה משמש את העוררים. עוד אנו מסכימים עם עמדת המשיבה כי אי ביצוע כמה עשרות מטרים מתוך מערכת ביוב עירונית המחזיקה מאות אלפי מטרים אינה מאיינת את כלל החיוב בהיטל ביוב. הדבר דומה, אם כי לא זהה, ל"הסכם פיתוח לפי כמויות" או ל"הסכם פיתוח אחוזי", שעושים קבלנים עם רשויות מקומיות (ראו ספרו של שפיר, בעמוד 358 עד 362). הרעיון שביצוע תשתית מסוימת על ידי קבלן תפטור אותו לחלוטין מתשלום הטלי פיתוח היה קיים רק ב"הסכם פיתוח פאושלי", אך כיום הוא אינו מקובל עוד בהסכמים עם רשויות, משום, שכפי שמוסבר בספרו של שפיר: "הסכמים "פאושליים" כאלה נהגו ברובם בשנות השישים והשבעים, כפי הנראה בשל היותם תואמים את שיטת דמי ההשתתפות, שנהגה אז ברשויות המקומיות, שכפי שהוסבר לעיל השתיתה את החיוב באגרות על כיסוי ההוצאות להתקנת התשתיות הסמוכות לנכס. לפיכך ניתן לקבוע כי הסכמי פיתוח מסוג זה הם במידה ידועה שריד ותוצאה של שיטת דמי ההשתתפות, והם נבעו מכח הסדרים פאושליים שאינם מתיישבים מבחינה הגיונית עם שיטת ההיטל הצופה פני עתיד והגלובליים באופיים." (שם, עמוד 359).
31.
מכאן שכיום בשיטת ההיטל בוודאי שאין הצדקה שבניית כמה עשרות מטרים תפטור לחלוטין מהיטל הביוב. גם הפסיקה שהובאה על ידי העוררים (סעיפים 42 עד 44 לסיכומי העוררים) איננה רלוונטית, כיוון שחלק מן הפסיקה נוגע להסדרים ישנים (למשל, ת.א. (חי) 631/93 מושקוביץ נגד המועצה המקומית פרדס חנה כרכור) ובחלק העירייה לא כפרה בכך שלא ביצעה את תשתיות הביוב האמורות (למשל, עמ"נ 227/04 פרץ בוני הנגב נגד עיריית בית שמש).
32.
אשר לטענת העוררים כי מדובר בחיוב שלא כדין כיוון שהם מחויבים הן בגין ביב ציבורי והן בגין ביב מאסף בשל אותו קו בדיוק, הרי שהועדה כבר קבעה בהחלטת ביניים כי היות ומדובר בבקשה לתוספת בנייה בנכס והיות והצדדים לא חלקו על עצם התקנת ביב מאסף ומכון טיהור , הרי שמדובר בטענה שאינה רלוונטית. אולם גם לגופה של הטענה איננו מקבלים אותה. לעניין זה הבהירה גברת שפיגל מטעם העירייה ואנו קיבלנו את עדותה כי קיימים קווי ביוב בכל אחד משלושת הרחובות המקיפים את החלקה וכי בנקודת ההתחברות בין הקווים שברחוב הנדיב וברחוב המסילה הופך הקו להיות מאסף, הואיל ומדובר באיחוד של שני ביבים ציבוריים (ראו עדותה בעמוד 11 שורות 16 עד 20 לפרוטוקול). מכאן שבדין חוייבו העוררים בגין הביב
המאסף. אשר לטענה לעניין רכיב מכון טיהור הרי שלא נטען על כך במסגרת כתב הערר וממילא לא הוכחו כי לא הוקם מכון טיהור או שהוקם קודם לחקיקת חוק העזר.
33.
גם באשר לטענות הנוספות שמעלים העוררים בעניין "אי עמידה בדרישות הוראות חוק הביוב" בשל כך שהחלטות מועצת העיר אינן מפורטות דיין, הרי הן לא נטענו בכתב הערר והמשיבה הוכיחה את תקינות פעולותיה בנספחים א-ג לתצהירה.


סוף דבר
34.
העוררים ישלמו את רכיב הביב המאסף ורכיב מכון הטיהור בדרישות התשלום.
35.
בנסיבות אלה ולנוכח התוצאה – אין צו להוצאות.
36.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
כד אלול תשס"ט, 13 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.



עו"ד אראלה עפרון
חברה

עינת רביד
, שופטת
יו"ר הועדה

מר יוסף מושקוביץ
חבר











וע בית משפט שלום 1346/06 וולף איריס, ה"ה אורי בר, דן ליעד ואח' נ' עיריית הרצליה (פורסם ב-ֽ 13/09/2009)