פסקי דין על ריביץ רונן | פסקי דין על אבוטבול וידה | פסקי דין על גבאי יעקב | פסקי דין על מזרחי בריג'יט | פסקי דין על יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין ופיתוח | פסקי דין על כדורי את דוד חי חברה להשקעות ולבנין |

30892/97 א     30/11/2003




א 30892/97 ריביץ רונן, אבוטבול וידה, גבאי יעקב, מזרחי בריג'יט נ' יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין ופיתוח, כדורי את דוד חי חברה להשקעות ולבנין בע"מ




26
בתי המשפט
א 030892/97
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/11/2003
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

1. ריביץ רונן

2. אבוטבול וידה

3. גבאי יעקב

4. מזרחי בריג'יט

5. חן שמואל
6. שי קובי
בעניין:
התובע/ים
גולן ששי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין ופיתוח

כדורי את דוד חי חברה להשקעות ולבנין בע"מ
הנתבע/ים
אלעד כהן

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
התובעים הם רוכשים של דירות בבניין בן 9 קומות שבנו הנתבעות ברח' הדוגית 70 בראשון לציון. כל התובעים, למעט תובעת מס' 4 רכשו את הדירות מאת הנתבעות, ואילו תובעת 4 רכשה את הדירה "מייד שנייה" תוך שהיא חותמת על התחייבויות שנערכו ע"י הנתבעות. סה"כ רכשו ששת התובעים 6 דירות.

התביעה שהוגשה בעקבות ליקויי בנייה שנמצאו בדירות הוגשה ע"י כל התובעים ביחד, לאחר שדירותיהם נבדקו ע"י מהנדס יוסי בן חורין. מטעם הנתבעות הוגשו חוות דעת נגדיות על ידי מהנדס יצחק ישראלי, וכב' השופט גולדין מינה, במסגרת קדם המשפט, לאחר שהנתבעות ביצעו תיקונים, מומחה מטעם ביהמ"ש, מהנדס צבי רון (להלן: "המומחה").

באותה ישיבה, בה לא נקבעה זהותו של המומחה, התנגד ב"כ התובעים לעצם מינויו של מומחה מטעם בימ"ש בנימוק ש:
"אין לנו אמון במומחים שמתמנים ע"י ביהמ"ש ולכן אנחנו מתנגדים".
בהמשך התברר כי בנוסף, רוחש ב"כ התובע אי אימון ספציפי במומחה שמונה, וכי העימות ביניהם בתובענה שבפני
הינו המשכו של עימות שהיה ביניהם בתביעה או בתביעות קודמות.

בין היתר טען ב"כ התובעים כי המומחה נוהג לקפח רוכשי דירות והינו פרו - קבלנים, ולפיכך ביקש, בין היתר, ביום 18/6/00 כי המומחה יגיש מסמכים הנוגעים לתיק אחר בו הוא מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש המחוזי בירושלים (כתב התביעה וחוות דעתו) כדי לסתור את עדותו של המומחה בחקירתו הנגדית לפיה קבע באותו עניין כי לתובעים מגיעים פיצויים בסכומים ניכרים, בעוד שלטענת ב"כ התובעים סכום התביעה שם היה גבוה הרבה יותר.

כך גם הוגשו ע"י ב"כ התובעים בקשות חוזרות ונשנות לעניין שכרו של המומחה, החל מהבעת ביקורת נוקבת על שכרו, תוך השוואה להשתכרות כלל הציבור במדינת ישראל, למרות ששכרו נקבע, לבקשת ב"כ התובעים, ע"י שופט קדם המשפט, ולמרות שמדובר ב - 6 חוות דעת המתייחסות כל אחת לדירה אחרת.

לאחר שהמומחה כבר העיד ממושכות בחקירה נגדית, שב ב"כ התובעים ודרש שלא לפסוק לו שכר בגין הזמנתו למתן עדותו וטען כי:
"המומחה... מונה שלא בהסכמת התובעים וחרף התנגדותם התקיפה למינוי... הסיבה להתנגדות היתה חששם של התובעים כי מומחה זה מטה את חוות דעתו בעניין ליקויי בנייה באופן מוגזם לטובת קבלני הבניין ובשל כך אין הם מאמינים בו... חששם של התובעים התאמת באופן מלא עם קבלת חוות הדעת... ובמהלך החקירה של המומחה שארעה בישיבה האחרונה...".

כן טען ב"כ התובעים כי קביעתו של המומחה בחוות דעתו סהרורית, כי בעדותו העלה טענות מופרכות, וכי טענה אחרת של המומחה בעדותו היא "תעלול נוסף של המומחה".

דעות אלה של בא-כח התובעים באו לידי ביטוי גם בתצהיריהם של התובעים, תוך שהם קובלים על פערים בין קביעותיו של מר בן חורין לבין קביעותיו של המומחה.
בסיכומיו שב ב"כ התובע וטוען כי המומחה שם את עלות הליקויים בסכומים פעוטים וכי:
"יש מקום להתעלם מחוות הדעת שנתן מומחה ביהמ"ש הנכבד ולקבל את חוות הדעת מטעם התובעים".

בין היתר הסתמך ב"כ התובעים בטענותיו כלפי המומחה על החלטת ביהמ"ש בת.א. 31791/95 אורן נ. כהן בו מצא ביהמ"ש, לאחר הגשת הסיכומים, כי הוא אינו יכול להסתמך על חוות דעתו של מר צבי רון, אף שהוא מונה כמומחה מטעם בית המשפט בהסכמת ב"כ הצדדים, וקבע כי יש למנות מומחה אחר, וכן על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה בר"ע על ההחלטה האמורה של ביהמ"ש השלום (בר"ע 201098/98).

על כך השיב ב"כ הנתבעים כי אם יש להחלטות מסוג זה רלבנטיות לעניינינו, הרי שגם מר בן חורין "זכה" ל

פסק דין
המפרט שורה של ליקויים בחוות דעתו (ת"א רחובות 488/95).

לטענת הנתבעות, לא רק שיש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט שלא מונה ע"י מי מהצדדים, אלא שבמקרה זה חוות דעתו של המומחה היא היחידה שנערכה על יסוד בדיקה שנעשתה לאחר ביצוע תיקונים ע"י הנתבעות. לטענתן, אילו ביקשו התובעים לחלוק על האמור בחוות דעתו של המומחה היה עליהם להגיש חוות דעת מתוקנות. מכל מקום טוענות הנתבעות, אין יסוד לדרישה לפצות את התובעים על יסוד חוות דעת שנערכו לפני ביצוע התיקונים כאשר עפ"י חוות דעתו של המומחה רוב רובם של הליקויים תוקן ונותרו ליקויים בשיעור זניח ביחס לאלה שנטענו בחוות דעתו של מר בן חורין.

יצויין בהקשר זה כי הצדדים הגישו הודעה על הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה ביום 26/11/00 לפיו ויתר כל אחד מהצדדים על חקירת מוחה הצד שכנגד מבלי לגרוע משום טענה ומבלי שהדבר יחשב להסכמה עם טענה כלשהי של הצד שכנגד או עם חוו"ד מומחה ביהמ"ש או מומחה הצד שכנגד, וכי לא יהיה בכך כדי למנוע מביהמ"ש מלהסתמך על איזו מחוות הדעת.

ביהמ"ש ממנה מומחה מטעמו כאשר מוגשות חוות דעת שביניהם פערים מהותיים או שמאיים, משום שלביהמ"ש אין ידע בתחומי המומחיות הספציפיים הנדרשים (וגם אילו היה לו - לא היה יכול להסתמך עליו במסגרת תפקידו השיפוטי). על ביהמ"ש להתייחס לשאלת אמינותו המקצועיות של המומחה וכן לשאלה אם המומחה ביצע בפרוצדורה נכונה את הבדיקות הדרושות לצורך עריכת חוות דעתו. אם מקצועיותו ואמינותו האובייקטיבית לא עורערו - לא נתקיימו הנימוקים הדרושים לכך שביהמ"ש יסטה מחוות דעתו של המומחה שמונה על ידו. מובן כי שיקול הדעת הסופי וההכרעה בשאלות המשפטיות המתעוררות נתונים תמיד, בסופו של דבר, בידי ביהמ"ש.

כך גם בעניינינו, אני סבורה כי את חוות הדעת של המומחים שבפני
יש לבדוק לגופן באופן ענייני, ללא קשר לחוות דעת שהם נתנו בתיקים אחרים שנתוניהם לא נתבררו עד תומם, ואף לא בהסתמך על ביקורת שיפוטית שהובעה על עבודתם במקרים אחרים. קיימת אפשרות כי מומחה המגיש חוות דעת רבות, ביצע אחת, או אף כמה מהן, באופן שביהמ"ש מצא לנכון לבקרו וזה לכשעצמו אינו פוגם בחוות דעת אחרות שערך. לא אף זאת אלא שיש להניח כי המומחה יתקן את דרך עבודתו לאור ביקורת שהועברה על עבודתו בעניין אחר. אף אחד מהמומחים לא נמצא פסול מלשמש כמומחה, ואם ביקש ב"כ התובע לטעון כי יש לפסול מכאן ולהבא מינוי של המומחה כמומחה של ביהמ"ש מן הראוי היה להביא שאלה זו להכרעה סופית ככל האפשר.

כמו כן צודק ב"כ הנתבעות בכך שיש לתת משקל לכך שהמומחה הוא היחידי שבדק את הדירות לאחר ביצוע התיקונים.

התביעה הוגשה בגין 6 דירות שנבנו ע"י הנתבעות ונמכרו לששת התובעים (ובני/ות זוגם). חוות דעת המומחה מטעם התובעים, אינג' בן חורין, נערכו בין אפריל ולדצמבר 1996. מטעם חלק מהתובעים הוגשו מכתבי פנייה שלהם לנתבעות, אחרים העידו כי פנו, אך לא בכתב. אף אחד מהתובעים לא הגיש מכתב נלווה למשלוח חוות דעתו של מר בן חורין לנתבעת לפני הגשת התביעה. בידי חלק מהתובעים היו מכתבי פנייה לעניין ליקויים ואחרים העידו כי פנו רק בע"פ. אשר למשלוח חווה"ד של בן חורין הודו התובעים שהעידו בישיבה הראשונה כי היא לא הועברה לנתבעות לפני הגשת התביעה, ואילו אלה שהעידו בישיבה השניה העידו שהעבירו אותה לעובדי הנתבעת אם כי ללא מכתב נלווה. כך הסבריו הנפתלים של התובע 1 בעמ' 17 לפרוטוקול מיום 25/11/01 על-פיהם הוא לא העביר את הדו"ח לנתבעות אך העתיק אותו בכתב ידו כי לא רצה שידעו שלקח מהנדס וכי הוא מתכוון להגיש תביעה, מהם ניתן להסיק כי הוא לא העביר את חוו"ד המומחה מטעמו לנתבעת בטרם הגשת התביעה. לפיכך, התובעים לא פעלו כפי שניתן היה לצפות, למיצוי האפשרות של תיקון הליקויים בטרם הגשת התביעה. יחד עם זאת, גם התובעים שפנו בכתב לא זכו לתיקון מלא של הליקויים שנטענו על ידם, וכפי שנראה להלן, גם לא בתיקונים שנערכו לאחר הגשת התביעה, ולפיכך טוענים התובעים כי ממילא לא ניתן היה להסדיר את המחלוקות שבין הצדדים ללא הליכים משפטיים, מה גם שהודעות בע"פ על הליקויים נמסרו לנתבעות. להשלמת התמונה אציין כי לטענת הנתבעות, אם התובעים שדאגו למסירת הודעת בכתב על הליקויים, ובראשם התובע 1, דאגו יותר למתן ההודעה על מנת לצאת ידי חובת מתן ההודעה אך לא עשו ניסיון אמיתי לאפשר תיקון הליקויים. כך על פי התצהיר מטעם התובעת שניתן ע"י מר אפריים גולן, מנכ"ל הנתבעת 2, ונספחיו, הערימו התובעים קשיים על ביצוע התיקונים, גם כשהדבר נקבע ע"י ביהמ"ש בישיבת קדם המשפט, בין היתר בהתנגדותם לביצוע התיקונים בשעות היום.

ישנו פער של ממש בין סכום הפיצוי המגיע לתובעים עפ"י חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אינג' צבי רון, לבין זה שקבעו מומחי הצדדים (הפער בין חוו"ד המומחה לחוו"ד מר בן חורין פורט בסיכומי הנתבעות).

בין היתר לעניין זה יש לציין כי לאחר הגשת התביעה (וממילא לאחר שהדירות נבדקו ע"י המומחים מטעם התובעים ומטעם הנתבעות), ביצעו הנתבעות תיקונים בדירות. הנתבעות הגישו פירוט מלא של התיקונים שביצעו כולל צילומים "לפני" ו"אחרי".

בעקבות חוו"ד המומחים היו הנתבעות מוכנות לפצות את תובעים 2 ו- 6 עפ"י חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש אולם הללו לא הסכימו, כאשר אי ההסכמה נבעה מצד אחד מחוסר נכונותן של הנתבעות לשאת גם בסכום ההוצאות ובחוסר נכונותם של התובעים לקבל את קביעות המומחה וטענתם כי למרות שמדובר במומחה שהוא לכאורה אובייקטיבי, ולמרות שחוות דעתו נערכה לאחר תיקונים שבוצעו בעוד שחוו"ד מר בן חורין נערכה לפניהם - יש לקבל את חוו"ד של מר בן חורין.

הנתבעות טענו כח שלושה תובעים: התובע 1 (ריביץ), התובע 3 (גבאי) והתובע 6 (קובי) מכרו את דירותיהם, כי הם קיבלו תמורתן מחיר מלא על אף הליקויים ולפיכך לא ניזוקו מהם ואין בדעתם לבצע תיקונים בכספים שבהם יזכו במסגרת התביעה, ובשל כך בלבד יש לדחות את תביעתם.

במהלך הראיות התנגדו הנתבעות להרחבת חזית לעניין הפרש במכירת הבית ואכן נתתי החלטה כי הדבר מהווה הרחבת חזית (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות השנייה), ואולם עדויות על כך שהמוכרים הפסידו במכירה ככל שהדבר בא כדי לבסס את תביעתם לליקויים, כמשקל נגד לטענת הנתבעות כי הם קיבלו מחיר מלא ולפיכך לא ניזוקו בגין הליקויים - כשרות, במיוחד כאשר ההנחה היא שבמכירת דירה עם ליקויים נאלץ לעיתים קרובות המוכר להפחית ממחיר התמורה בהתחשב באותם ליקויים. מכאן שעדויות אלו באו לבסס את זכאותם של רוכשי הדירות שמכרו אותם לפיצוי בגין הליקויים, ולא להפחתת ערך הדירה שבאה לידי ביטוי במכירתן או אף להפסד במכירת הדירות, ובכך אין הרחבת חזית.

מנגד משפחת מזרחי (תובעת 4) רכשה את הדירה מייד שניה (ולמעשה - שלישית). לטענת הנתבעות כי אם מקבלים את טענתו של התובע 1 כי הוא נאלץ להוריד במחיר הדירה עקב הליקויים, אזי יש לדחות את תביעתם של הדיירים שרכשו את הדירות מייד שנייה מאחר והליקויים בוודאי נלקחו בחשבון בסכום התמורה ששילמו. מחלוקת זו היא עובדתית ומוכרעת בנסיבותיו של כל מקרה, כפי שיפורט בהמשך בדיון בעניינה הספציפי של התובעת 4.

מקצת מהתובעים טענו כי הם תיקנו על חשבונם ליקויים שביצועם מוטל על התובעת, והם כללו בתביעתם את שווים. דא עקא שהתובעים לא הגישו ראיות לתיקונים שנעשו על ידם והוצאות שהוציאו לשם כך למרות שעוד במסגרת קדם המשפט העמידם ביהמ"ש על כך שמסמכים לביסוס טענה זו לא צורפו לכתב התביעה (החלטת כב' השופט גולדין מיום 1/2/99).

כך לא הובאו ראיות לטענת אבוטבול כפי שבאה לידי ביטוי בין היתר בתצהיר ביתה, הגב' אביבה קלוגר (אבוטבול) על החלפת ברז האמבטיה הראשי שהיה מקולף. כמו כן לא הובאו ראיות ע"י תובעת 4 שטענה כי קיבלה דירה ללא ברזים ומטבח, וכי היא זו שהתקינה אותם. גם התובע 6 לא הגיש ראיות לטענתו כי נאלץ להחליף חלקים בדוד המים (כמו גם לטענתו כי כל המערכת הסולרית של הבניין אינה תקינה וכי בשל כך נאלץ להתקין מכשיר לחימום מים באמצעות גז).

מחלוקת נוספת בין הצדדים היתה אם היה על המומחה לבצע בדיקות מיוחדות שעלותן גבוהה (כ- 1,000$ לבדיקה). לטענת התובעים הדרך היחידה לדעת בוודאות אם ישנם חללים מתחת למרצפות, כפי שהם טענו, היא לפרק אתה המרצפות או לבצע בדיקות מיוחדות (כגון בדיקה אולטראסונית) העולה כ- 1,000$ לבדיקה. המומחה מטעם התובעים הסתפק בבדיקת "הקשה" שבעקבותיה קבע כי יש חללים מתחת לאריחים. המומחה קבע בדיקת ההקשה שערך מר בן חורין עפ"י חוות הדעת אין בהן כדי ללמד על חללים. הוא חזר בעדותו על האמור בחוות דעתו כי הוא לא מצא ממצאים כלשהם המלמדים על כך שהתשתית שהונחה לרצפה לקויה או כי יש חללים מתחת לרצפה. נהפוך הוא, עפ"י עדותו (הן בחוות דעתו והן בחקירתו הנגדית) דעתו מצב הריצוף לאחר שהתובעים עשו בדירות שימוש מיום שאוכלסו מצביע על כך שהתשתית נעשתה כהלכה ואין חללים מתחת לריצוף.

אני סבורה כי אם לדעת ב"כ התובעים היה צורך בבדיקות נוספות, מן הראוי היה שאלה יבוצעו ע"י המומחה מטעמו. מסקנתו של המומחה בעניין זה מבוססת היטב ולא מצאתי כי במסקנתו נפל פגם בשל כך שהוא לא עשה בדיקות נוספות ויקרות אלו, כאשר היו בפני
ו ממצאים אחרים המביאים מסקנה כי התשתית בוצעה כהלכה.

משום מה הוגשה התביעה בגין ליקוי נטען בגדר הבית ע"י התובע 1, שכאמור מכר בינתיים את דירתו. גם לפני מכירת הדירה לא היה בידי התובע 1 יפוי כח של כל בעלי הדירות להגיש תביעה זו, והוא אינו זה שזכאי לקבל פיצוי בגין הגדר. במקרה זה גם אין מקום לפיצוי על פי חלקו של התובע 1 בכלל בעלי הדירות, ראשית משום שחלקו לא הוכח, ושנית יש לברר עם בעלי הדירות שמא, גם בהנחה שיוכח ליקוי, שאין הם מעדיפים תיקון בעין, במיוחד כאשר עפ"י עדותו של התובע 1 הגדר נראית כמו גדר של בית סוהר.

הנתבעות טענו כי תובעים 2 ו- 4 חתמו על אישור כי התיקונים נעשו לשביעות רצונם, ובשל הנוסח הכלול בו, ויתרו על זכויות תביעתם. אינני מקבלת טענה זו. כפי שיפורט בהמשך (בחלק המתייחס לדירת אבוטבול), האישור הינו לעצם ביצוע תיקון ולא לטיבו. וודאי וודאי שאין מדובר בהצהרה כי אין בדירה פגמים וליקויים וכי הרוכש מוותר על טענותיו.

לא אוכל שלא לציין כי תצהיריהם של התובעים זהים בחלקים נרחבים שלהם, ובאופן המטיל ספק במהימנותם לפחות לגבי חלק מהדברים האמורים בהם. כך כולם קיבלו חוזה שלא צורף אליו תשריט, ואף לא אחד מהם לא עמד על כך שיקבל תשריט. כך כולם מציינים כי שלחו אין ספור מכתבים ופניות, בעוד שמהעדויות עולה כי חלקם לא שלחו פנייה כלשהי בכתב וישנו ספק מסויים אם פנו אף בע"פ. בנוסף, גם התובעים אשר מכרו את דירותיהם טענו כי יש לפצות אותם בגין אי הנוחיות שתיגרם להם בשל תיקון הליקויים, והתובע 6 עוד הגדיל והלין על כך שהנתבעות מצפות כי יחיה עם ילדה בת שנתיים וחצי בדירה בה נעשים שיפוצים, למרות שהוא, כאמור, מכר את דירתו. יתר על כן רוב רובם של התובעים מצאו לנכון לפרט בתצהיריהם מדוע לדעתם המומחה מוטה לטובת הקבלנים, כי לא יתכנו פערים כה גדולים בין חוות דעתו לבין חוות דעתו של מר בן חורין, וכי הוא נהג קלות ראש בעת הבדיקה, ואיפשר למהנדס מטעם הנתבעות להיות נוכח בעת הבדיקה.

באשר לטענת התובעים כי הפערים בין קביעות המומחה מטעמם לבין קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"מ מצביעות על הטייה מצידו של המומחה לטובת הקבלים ונגד רוכשי הדירות אציין כי פערים כאלה הינם, לצערי, חזיון נפוץ בתובענות בנושא ליקויי בנייה, גם כאשר כמומחים מטעם ביהמ"ש מתמנים אחרים ולא מר צבי רון. כמו כן יש לקחת בחשבון בהשווה בין חוות הדעת כי חוות הדעת של המומחה נערכו עפ"י בדיקה שנעשתה לאחר שבוצעו בדירות תיקונים.

1. דירת ריביץ.

הדירה בת 3.5 חדרים בקומה 4 מבין 9 קומות וכוללת חדר דיור, שני חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחצי חדר, מטבח, מרפסת שירות אמבטיה חדר שירותים אמבטיית הורים ומרפסת דיור.

התובע 1 העיד כי מכר את הדירה במהלך ההליכים המשפטיים, וכי הוא נאלץ למכרה במחיר נמוך מזה שהיה מקבל אלמלא הליקויים שעיקרם ליקויי ריצוף וגודל קטן מדי של החנייה, דבר המקשה על תמרון המכונית בה מידי יום.

התובע 1 צירף העתק מהחוזה לפיו מכר את זכויותיו בדירה לירון וטלי יצחקי ביום 22/3/98. בין היתר הצהירו הקונים באותו הסכם כי הם בדקו את הדירה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם וכי הם מוותרים על כל טענות ברירה ביחס לדירה וכן הצהירו כי:
"ידוע להם שהמוכרים מנהלים תביעה משפטית נגד הקבלן... וכי כל סכום שיפסק בתביעה זו... לזכות המוכרים יועבר למוכרים והקונים מוותרים על כל טענה ו/או תביעה באשר לכספים שיפסקו כאמור...".

מהאמור לעיל עולה כי הליקויים בדירה נלקחו בחשבון בקביעת התמורה אותה קיבל התובע 1 בגין מכר דירתו, וכי הוסכם בין הצדדים כי הוא גם זה שיהיה זכאי לסכום שיפסק בגין ליקויי הבנייה. מכאן שהנתבעות אינן חשופות לכפל תביעה בגין הליקויים בדירה, והתובע 1 אינו מנוע מלקבל פיצוי בגין ליקויי הבנייה. לפיכך אין לדחות את תביעתו רק בשל כך שמכר את הדירה.

ריצוף קרמי.

חלק נכבד מחקירתו הנגדית של המומחה, וכן מסיכומי ב"כ התובעים הוקדש לטענתו לפיה קביעותיו של המומחה לעניין הריצוף הינן בלתי סבירות, הן לגבי היקף הליקוי וחומרתו והן לגבי הדרך הראויה לתיקון, קרי: החלפת כל הריצוף בבית מול החלפה מקומית או אזורית, דבר המשפיע על עלות התיקון.

עפ"י חוות-דעתו של מר בן חורין במשטח הריצוף הוחלפו אריחים רבים לאחר ביצוע העבודות כך שקיימים הבדלים בולטים בגוונים בין אריחים סמוכים בשל סדרות ייצור שונות, והבדלים אלה קיימים במרכז הסלון, בכניסה לחדר השירותים (אריח בהיר) בחדר המקלחת הכללי ליד האמבטיה, בכניסת החדר האמצעי, בכניסה לדירה ובחדר שינה הורים.

לדעת מר בן חורין, גם הנחת האריחים שלא בוצעה תוך שמירה על כיוון אחיד של הדוגמה המוטבעת עליהם ולכן נגרם מפגע אסתטי.

בנוסף קבע מר בן חורין כי קיימים מתחת לאריחים חללים המעידים על כך שלא בוצע מילוי טיט מספיק, ותיתכן סדיקה או התרופפות שלהם עם הזמן, וכי קיימות באריחים גבשושיות מעבר למקובל, שאינן מופיעות בכל האריחים ולפיכך לא יכולות להיות חלק מדוגמה, דבר המצביע על פגם ייצור.

מסקנתו של מר בן חורין היא כי יש להחליף את אריחי הריצוף בכל הדירה, סה"כ 95 מ"ר x 220 ש"ח שהם סה"כ 20,900 ש"ח (כולל פירוק פינוי פסולת וריצוף מחדש).

מר ישראלי קבע כי אין ליקויי גוון ונראה שהאריחים מאותה סידרה. הגוון השונה נגרם לדעתו בכוונה תחילה בתהליך הייצור על מנת לתת לאריחי הקרמיקה מראה של שיש. מסקנתו שאין לבצע כלל החלפה של הריצוף. לדעתו גם לא היתה כל דוגמה הדורשת סדר מסויים כפי שאין כל דוגמה הניתנת להתאמה באריחי שיש טבעי. הוא לא מצא כי ניתן להתאים כיוון מסויים של האריחים לצורך יצירת דוגמה, ולא גבשושיות מעבר למקובל או שחיקה של האריחים. יחד עם זאת הוא אישר כי בעת ביצוע הבדיקה על ידו היה ליקוי בעיבוד סביב קופסאות הביקורת בחדרי המקלחות.
המומחה קבע כי קיימים שיפועים חריגים במשטחי הריצוף בפינת האוכל בחלק מחדר המגורים בכניסה ובחדר האמבטיה. כמו כן קבע כי במשטחי הריצוף קיימים הבדלים חריגים כהים בגוני המרקם הבהיר של הריצוף הקרמי שהם פועל יוצא מסדרות ייצור שונות בכ- 34 אריחים המהווים מפגע אסתטי בולט בכניסה לדירה, במרכז חדר המגורים בפרוזדור ובחדר האמבטיה. כן קבע כי יש לבצע רובה במשקי הריצוף.

לדעת המומחה העורקים שבמרקם האריחים אינם מהווים חלק מדוגמה סדירה אלא חלק ממרקם אקראי כדוגמת שיש טבעי . הוא גם לא מצא סימן לחללים מתחת לריצוף.

בעת הבדיקה ע"י, עפ"י דעתו שהמקצועית, עיבוד האריחים סביב נקודת הביקורת בחדרי האמבטיה היה תקין, מרקם הריצוף הוא חלק מגלזורת הריצוף התקינה, ושחיקת הריצוף תקינה.

לפיכך קבע המומחה כי יש לפרק את הריצוף בחלל חדר המגורים, בכניסה לדירה, בפינת אוכל בפרוזדור ובחדר אמבטיה, ולרצף באריחי ריצוף מסדרת ייצור אחידה באופן מפולס ואחיד לרבות מילוי רובה במישקים.

בעמ' 5 לפרוטוקול העיד המומחה כי הליקויים בריצוף בדירת התובע 1 נמצאים בחללים מוגדרים ולכן תיקוני הריצוף לא יגרמו למפגע אסתטי נוסף. כמו כן עפ"י עדותו:
"ת. אני מציע פתרון מקצועי שהוא מתאים ביותר למפרט שהובטח בתוכנית המכר. בשיטה דווקנית אין ספק שניתן להרוס את כל הבית ולבנות מחדש.
ש. ההצעה הזאת שאתה הצעת עם מי מיטיבה יותר?
ת. היא מטיבה עם התחום המקצועי שאני עוסק בו והיא משקפת ניסיון מקצועי שאומר שבכל פתרון מקצועי תמזער את הנזק".
מעיון בצילומים אין "דוגמה" שבהתאם אליה היה על הרצפים להניח את האריחים בכיוון מסויים, והאריחים מחקים דוגמת שיש עם עורקים. אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה באשר לליקויי הריצוף בדירה זו, ואת קביעתו, בהתאם לגבי השטחים אותם יש לרצף מחדש, סה"כ 7,350 ש"ח.

חשמל.

המומחה קבע כי בניגוד לתקנות במועד הקובע לא בוצע גוף תאורה פלורוסנטי. מאידך קבע המומחה כי בניגוד לדעתו של בן חורין לא קיימת חובה להתקין תאורת חירום.

קביעה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית ואני מקבלת את קביעתו של המומחה בעניין זה.

בנוסף קבע המומחה כי בניגוד למפרט הטכני קיימת נקודת אינטרקום אחת במקום שתיים, והעריך את עלות שני התיקונים האמורים בסך של 550 ש"ח.

כמו כן אני מקבלת את קביעתו של המומחה לגבי התיקונים המפורטים ועלויותיהם כדלקמן:
עבודות טיח פנים בסך 1,200 ש"ח,
חלונות ותריסים בסך 200 ש"ח,
אינסטלציה בסך 100 ש"ח
איטום וניקוז בסך 50 ש"ח
חיפוי קרמי בכניסה לדירה 400 ש"ח
עבודות שונות כפי שפורטו בחווה"ד בסך 350 ש"ח.

סה"כ לביצוע התיקונים 10,200 ש"ח, ובצירוף פיקוח הנדסי סה"כ 11,200 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף 30% שכן לאחר תיקונים שביצעה התובעת היא מיצתה את זכותה לביצוע התיקונים, ולא הייתי מורה כי היא תבצעם.

סכום זה ישולם ע"י הנתבעות כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממדד דצמבר 1998 (להלן: "מועד חוות הדעת") ועד למועד התשלום בפועל.

במקרה זה אין להוסיף מע"מ משום שהתובע 1 מכר את דירתו וממילא אין כל סיכוי שהוא יבצע את התיקונים. מאותה סיבה גם אין רלבנטיות לכך שמשך התיקונים כ- 10 ימים והתובע 1 אינו זכאי לפיצוי ברכיב זה.

ירידת ערך.

המומחה קבע כי לדירתו של התובע 1 נגרמה ירידת ערך בשל רוחב פרוזדור בסמוך לאמבטיה ובשל מידות רוחב החניה. 60221
בגין רוחב הפרוזדור קבע המומחה ירידת ערך בסך של 800 ש"ח.
לטענת ב"כ התובע שגה המומחה כשלקח בחשבון רק את הבדלי הגודל בשטח החנייה ולא לקח בחשבון את אי הנוחות שנגרמת לתובע 1 כאשר הוא נכנס ויוצא מדי יום מהחניה. אני סבורה כי המומחה דווקא לקח עניין זה בחשבון כאשר קבע בחוות דעתו כי:
"מידת רוחב החניה הקיימת מגבילה את השימוש הסביר והנוח בחניית התובעים",

וכן כי:
"אי התאמה במידת רוחב החניה גורמת למגבלה ביכולת התמרון של רכב במקום החניה ובהקטנה שטח החנייה".

בהתאם קבע המומחה פיצוי בגין ירידת ערך בסך של 2,500 ש"ח.

אני מקבלת את קביעת המומחה לעניין ירידת הערך ובהתאם על הנתבעות לפצות את התובע 1 בגין ירידת הערך בסך של 3,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות הדעת.

לא ראיתי לנכון לפצות את התובע 1, בנסיבות, בפיצוי נוסף בגין עגמת נפש.

התובע 1 אינו זכאי לתבוע בשם כל בעלי הדירות בבניין, בגין ליקויים לטענתו ברכוש המשותף, וודאי משמכר את דירתו ולפיכך, כאמור לעיל, אינני מקבלת את תביעתו בגין הגדר.
2. דירת שלמה ווידה אבוטבול.

דירה בת 3.5 חדרים בקומה 5 מבין 9 קומות הכוללת חדר דיור, שני חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחצי חדר, מטבח, מרפסת שירות, מרפסת דיור, אמבטיה, חדר שירותים, ושירותי הורים.

אינני מקבלת את טענת הנתבעות כי אישור ביצוע התיקונים, שאף הוא ניתן בהסתייגות ע"י בעלה המנוח של התובעת 2 מהווה ויתור על טענותיה. טופס האישור נערך ע"י הנתבעות, בחלקו העליון ישנו מקום לרישום פירוט של התיקונים הנדרשים בכתב יד, ובתחתיתו אישור על ביצוע התיקונים הכולל את הנוסח:
"אני הח"מ ____ ... מאשר בזה שהתיקונים במסגרת שנת אחריות בוצעו בדירתי לשביעות רצוני הגמורה ובזאת מלאה החברה את כל התחייבויותיה כלפי".

הרוכשים אינם מהנדסים והם בוודאי לא ביצעו בדיקה של איכות התיקון. וודאי שלא ייתכן כי בזאת ישחררו עצמן הנתבעות מכל התחייבות כלפי רוכש הדירה. כל כולו של האישור הוא לעצם העובדה שנשלחו פועלים שביצעו תיקון ולא לאיכותו, וודאי שאין בכך ויתור על טענות באשר לליקויי בנייה שאין בכח הדיוטות לקבען ללא עזרת מומחה. אוסיף ואומר כי עצם העובדה שהנתבעות מחתימות את רוכשי הדירות על הנוסח לפיו לכאורה מאשר הרוכש כי הקבלן מלא את כל התחייבויותיו כלפיו, דבר שעלול לגרום לרוכש לחשוב כי בזאת ויתר על כל זכויותיו, איננה ראוייה.

באשר למסירת הודעה על הליקויים לנתבעות, העידה ביתה של התובעת, הגב' אביבה קלוגר (עת/5), כי מסרה את חוו"ד בן חורין למנהל העבודה במקום, שהיה אמור לעשות את התיקונים, והיא הודתה כי אין בידה מכתב נלווה לחווה"ד.

ריצוף.

מר בן חורין קבע כי ישנם כתמים בעלי גוון צהוב בפני
השטח של האריחים הגורמים לחספוס של האריחים. לדעתו נוצרו הכתמים כתוצאה מרטיבות כלואה שהיתה בשכבת החול שמתחת לאריחים בשיעור העולה על המותרת כן קבע מר בן חורין כי לא הוסף צמנט לחול ששימש לתשתית לצורך ייצובו, וכי ישנם הפרשי מפלסים בין אריחים סמוכים בשיעור העולה על המותר. בנוסף, קיימים לדעתו חללים מתחת לאריחים וכתוצאה שקעו חלק מהאריחים, וחלקם נשברו בשוליהם. בנוסף קבע כי לא בוצע מעבר מדורג עם סף אלומיניום במפתן דלתות המקלחות והחיתוך של האריחים סביב נקודות הניקוז במרפסת לקוי. בנוסף הוא קובע כי כתמים שומניים המצויים על האריחים בכניסת הדירה מעידים כי לא בוצעה הגנה למשטח הריצוף כנדרש.
עפ"י חוות דעתו של בן חורין יש להחליף את הריצוף בכל שטח הדירה למעט במקלחות בסך של 17,000 ש"ח.

בדירה הונחו אריחים בגודל של 30/30 ס"מ המומחה מצא כי קיימות 3 מרצפות מוכתמות במטבח ובחדר דיור, וכן 16 מרצפות בעלות שברים ושינון במקצועות באריחים והפינות, ופגמים בפני
המרקם העליון בחדר דיור החורגים מת"י 6. כמו כן קובע המומחה כי לא בוצע מדרג בין ריצוף שירותי הורים וחדר הורים ובין חדר אמבטיה והפרוזדור כנדרש וכי יש לפרק ריצוף המקלחות תוך הסדרת ניקוז במקלחת הורים ודירוג ומפתן מתאימים. כן קבע המומחה לעניין ההכתמה השומנית כי יש לבצע תיקוני דבק שיש בפגמי הריצוף ומילוי תואם כולל ליטוש אבן לקבלת מרקם אחיד ולהסרת הכתמה קיימת.

עם זאת לא מצא המומחה סימנים לרטיבות כלואה, לחללים מתחת לאריחים, ולדעתו השימוש שנעשה מאז איכלוס הדירה דווקא מצביע על תקינות תשתית הריצוף.

יש לציין כי במכתב שהוא נספח לתצהיר ביתה של הגב' אבוטבול נאמר כי מצויים כתמים צהובים בכל שטח הדירה ולא רק במספר אריחים כפי שקבע המומחה, וכן כי קיימים אריחים שבורים רבים יותר מה- 16 אותם מצא המומחה. בנוסף טענה כי יש לפנות את כל הריהוט על מנת לדעת כמה אריחים שבורים קיימים. בחקירתו הנגדית העיד המומחה כי מעבר למה שרואות עיניו וההשוואה שהוא עושה עם חווה"ד מטעם התובע, מזיזים התובעים ריהוט הם יש צורך בכך כדי להצביע על הליקויים שהם טוענים להם. הוא עצמו לא ביקש מהתובעת להזיז ריהוט ואת ממצאיו תיאר בחוות דעתו.
בחקירתו הנגדית בעמ' 13 - 14 לפרוטוקול, חזר המומחה והעיד בשאלה אם ייתכן שהנתבעות לא הניחו מצע מתאים מתחת לרצפה וכי מצויים חללים מתחת לאריחים:
"ת. זה לא יכול להיות. תופעה של שברים כתוצאה מחוסר תשתית לקויה אנחנו מקבלים סדקים ויש חלל או לחלופין שקיעות - הפרשי מפלסים בין המרצפות.
ש. אני אומר לך שאצל גב' אבוטבול כל מה שאתה אומר יש ...
ת. ואני אומר חד משמעית לא. בממצאים הקיימים היום לא ראיתי סדקים או שקיעות. ישנן שקיעות מותרות כיום מ"מ ואני בחנתי את זה לפי התקן הישן של חצי מ"מ וגם לפיו לא מצאתי בעייה".

לאור האמור לעיל, אינני רואה מקום להחלפת כל הריצוף בדירה, ואני מקבלת את קביעתו של המומחה שהעריך את עלות התיקונים האמורה ב- 2,600 ש"ח.

כמו כן אני מקבלת את קביעת המומחה כאמור לעיל כי אין חובה להתקין תאורת חירום בממ"ד אלא גוף תאורה פלורוסנטי בעלות של 250 ₪, וכי בנוסף זכאית התובעת 2 לפיצוי בגין הליקויים הבאים:
עבודות טיח פנים - 1,150 ₪.
חלונות ותריסים - 500 ₪.
אינסטלציה בסך של 150 ₪.
עבודות שונות כפי שפורטו בחווה"ד בסך 300 ש"ח.

סה"כ בגין הליקויים בדירת התובעת 2 ישלמו הנתבעות יחד ולחוד סך של 4,950 ש"ח, בתוספת 30% בגין ביצוע העבודה שלא ע"י הקבלן, בתוספת פיקוח קבלני בשיעור של 10%, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת ועד למועד התשלום, ובתוספת מע"מ.

מאחר ועפ"י חוו"ד המומחה יידרשו לצורך ביצוע התיקונים 5 ימי עבודה במהלכן ניתן להתגורר בדירה, ובהתחשב באי הנוחות שתיגרם לתובעת 2 בגין כך, יפצו אותה הנתבעות, יחד ולחוד, בגין רכיב זה בסך של 3,000 ש"ח.
ירידת ערך.

המומחה קבע כי רוחב הפרוזדור מסדרון בסמוך לאמבטיה (68.5 ס"מ) נופל מהדרוש (80 ס"מ(, ואני מקבלת את הערכתו כי יש לפצות את התובעת בגין כך בסך של 800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חוות הדעת ועד למועד התשלום בפועל.

3. דירת גבאי.

דירה בת 3.5 חדרים בקומה שנייה מבין 9 קומות הכוללת חדר דיור, שני חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחצי חדר, מטבח, מרפסת שירות, אמבטיה, חדר שירותים, אמבטיית הורים ומרפסת דיור.

משפחת גבאי מכרה את הדירה, ולטענתה נגרמו להם נזקים כספיים במכירתה באשר היא נאלצה להצהיר על הליקויים בפני
הקונים ולהפחית במחיר. גבאי לא הגישו עותק מהסכם מכירת הדירה.

לטענת הנתבעות לא מסרה להם משפחת באי הודעה כלשהי על הליקויים הנטענים על ידה בדירה. עפ"י עדותו של מר גבאי, כל פניותיו היו בע"פ לנציגי הנתבעות ששהו במקום, והם אף ביקרו בדירתו והבטיחו לבצע תיקונים. מאחר והוא לא חשב כי יגיש תביעה, לא טרח לשלוח הודעה בכתב.

יחד עם זאת העיד כי חווה"ד של בן חורין הועברה לנתבעות.

התובע 6 הודה כי הכסף לא ישמש לתיקון הליקויים בדירה שכן עפ"י ההסכם בינו לבין הרוכש הוא (ואשתו) הם הזכאים לפיצוי בגין הליקויים בדירה, לאחר שהפחיתו בסכום התמורה.

גם כאן קובע בן חורין כי נתגלו בריצוף שיפועים לקויים, הבדלי גוון בשל החלפת אריחים תוך שימוש באריחים מסדרת ייצור אחרת בכניסת הדירה, בכניסה לפרוזדור בכניסה למטבח במטבח ליד החלון בחדר האמצעי בחדר שינה הורים ובמרפסת שמש. כמו כן לדעתו הרכבת האריחים לא בוצעה תוך שמירה על כיוון אחיד של הדוגמאות דבר המהווה ליקוי אסתטי, ומתחת לאריחים קיימים חללים, והם נשחקו בשוליהם. גם כאן קובע בן חורין כי יש להחליף את כל הריצוף 95 מ"ר.

אין בפני
ראייה על הוצאות שהוציאה משפחת גבאי לצורך תיקוני ריצוף.

המומחה לא מצא שיפועים חריגים ולא הבדלי גוון חריגים בולטים למעט במטבח ליד קיר החלון. כמו כן קובע המומחה כי העורקים במרקם האריחים אינם חלק מדוגמה סדורה וממילא אין כל ליקוי אסתטי בכיוון הנחתם. כמו כן גם במקרה זה דוחה המומחה את הטענה של חללים מתחת לאריחים, שהוא לא מצא לה ראייה. גם כאן הוא קובע כי חוסר היווצרות סדיקה או שקיעה במשטח הריצוף במהלך השימוש בדירה מצביעה על תקינות התשתית. יחד עם זאת קובע המומחה כי יש לבצע תיקוני רובה.

אני דוחה את טענת התובע 3 כי ישנה דוגמה בעורקים של האבן המחקה שיש וכי האריחים הונחו בצורה שאינה תואמת לדגם, ומקבלת את קביעת המומחה כי עלות תיקוני הריצוף עומדת על סך של 1,100 ש"ח. כמו כן אני מקבלת את קביעת השמאי כי ישנם ליקויים כמפורט להלן:
תיקוני חשמל בעלות של 250 ₪.
עבודות טיח פנים בסך 500 ₪.
חלונות ותריסים בסך 300 ₪.
אינסטלציה בסך 700 ₪.
ועבודות שונות בסך 80 ש"ח.

סה"כ 2,930 ש"ח, בתוספת 30% לביצוע עבודות שלא באמצעות הקבלן, בצירוף פיקוח הנדסי בשיעור של 10% ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חווה"ד ועד למועד התשלום.

מאחר ומשפחת גבאי מכרה את הדירה וסכום הפיצוי שתקבל לא ישמש למעשה לתיקון הדירה, אין להוסיף לסכום האמור מע"מ.

מאותה סיבה (מכירת הדירה) אין משמעות למשך הזמן שיידרש לצורך ביצוע התיקונים ולא ראיתי לנכון לפצות את התובע 3 בגין אי נוחות בשל כך, וכן לא בגין עגמת נפש.
לדירה לא נגרמה ירידת ערך כלשהי.

4. דירת מזרחי.

משפחת מזרחי רכשה את הדירה ממר יצחק עמר אשר רכשה ממר שי בוסקילה שהוא הרוכש המקורי של הדירה מהנתבעות עפ"י חוזה שנכרת ביניהם בפברואר 1995.

הדירה בת 3.5 חדרים בקומה 8 מבין 9 קומות הכוללת חדר דיור, 2 חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחצי חדר, מטבח, מרפסת שירות, אמבטיה, חדר שירותים, אמבטיית הורים ומרפסת דיור.

לטענת הנתבעות, אם מקבלים את טענתם של התובעים 1 ו- 3 כי הם נאלצו להוריד במחיר הדירה עקב הליקויים, אזי יש לדחות את תביעתם של הדיירים שרכשו את הדירות מייד שנייה מאחר והליקויים בוודאי נלקחו בחשבון בסכום התמורה ששילמו.

כי שציינתי לעיל, זוהי שאלה עובדתית והתשובה לה נקבעת עפ"י הראיות שהוגשו.

עפ"י תצהירו של אליעז מזרחי, בעלה של התובעת 4, הובהר להם בעת הרכישה כי הנתבעות אחראיות לביצוע בדק הבית, כי הן תבצענה בדק הבית, וכי כל התחייבויותיהן כלפי הרוכשים חלות גם על התובעת 4. גרסה זו גם הגיונית בנסיבות.

כמו כן העיד כי ברוב הליקויים הבחין רק לאחר שנכנס לדירה ובחלקים אחרים לאחר שמהנדס שבדק את הבית הפנה תשומת ליבו לכך.

התובעת הגישה את ההסכם לפיו רכשה את הדירה עפ"י הסכם מפברואר 1995 תמורת 160,000$, ובאותו חודש נמסרה להם הדירה. בחוזה לא מוזכרים ולו במילה ליקויי בנייה כלשהם שבגינם נקבעה הפחתה במחיר התמורה בגין הדירה. יש גם לציין כי רכישת הדירה ע"י הגב' מזרחי נעשתה לפני שנערכה חוו"ד ע"י מר בן חורין (ואף זמן רב לפני שערך את חווה"ד הראשונה בין חוות הדעת של התובעים בתביעה שבפני
).

תובעת 4 הגישה קלטת וידאו ובה הוצגו הליקויים, בעיקר לאותם עניינים בהם חולקת התובעת 4 על מומחה בית המשפט, ובעיקר לעניין הריצוף. בין היתר עולה מקלטת הוידיאו כי בדירתה של התובעת 4 הותקנו אריחים שבכל אחד מהם רבע עיגול כך שכל ארבעה אריחים יוצרים דגם של עיגול. הן מהצילומים שהוגשו ע"י תובעת 4, הן מקלטת הוידיאו עולה כי חלק מהאריחים הונחו לפי הדגם, חלקם הונחו כאשר הקשתות של כל רביעיית אריחים הפוכות, ובחלק מהמקרים ההנחה היא אקראית.

המומחה קבע כי קיימת אקראיות בדוגמת מרקם האריחים שאינה מהווה מפגע אסתטי, הבדלי גוונים בחדר שינה הורים שהם פועל יוצא מסדרות ייצור שונות בכ- 8 אריחים המהווה מפגע אסתטי, ויש לפרקם ולרצף כנדרש, כי קיימת חוסר אחידות חריגה במידות משקי האריחים בחדר שינה הורים, כי יש לבצע השלמת ריצוף לצורך הקטנת המרווח בין הריצוף לקיר הכניסה, וכי קיימים 2 אריחים רופפים וסדוקים בסמוך למטבח שיש להחליף ולרצף כנדרש.

סה"כ העריך המומחה את תיקוני הריצוף ב- 2,900 ש"ח.

המומחה הודה כי הנחת האריחים לא היתה סדורה עיגולים עיגולים עפ"י הדגם, אך לדעתו השאלה אם יש בכך פגם אסתטי היא עניין לטעם אישי.

אינני מקבלת קביעה זו. ניתן לקבל כי אפשר להניח את כל האריחים כך שיווצרו עיגולים, או כי כולם יונחו עם הקשתות בכיוון הפוך. כמו כן ניתן אולי לקבל הנחה אקראית של כל האריחים בדירה ובלבד שלא יווצרו מקומות עם דגמים. לא ניתן לקבל הנחה של אריחים גדולים עם דגם היוצר עיגולים מכל ארבעה אריחים בחלקים מן הדירה ובו בזמן חלקים עם טעות והנחה של חלקי העיגול באופן הפוך ועל זאת להוסיף הנחה אקראית שלהם. מדובר בפגם אסתטי ניכר לעין שלא ניתן להתעלם ממנו או להשכין לו, במיוחד כאשר, כאמור, במרצפות גדולות ובדגם עוד יותר גדול.

לפיכך אינני מקבלת את קביעת המומחה כי יש להסתפק בהחלפה חלקית של הריצוף.

כמו כן מצילומים 25 - 26 עולה כי ישנה שקיעה ממשית של אריחים בחדר האמבטיה והשירותים.
הנתבעת טוענת כי בתצהירו של גולן נאמר כי הדיירים הקודמים ביצעו שינויים מפליגים בדירה. על כך העיד מר מזרחי בעמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 28/11/00 (להלן: "פרוטוקול הישיבה השניה"):
"אני יודע שבוסקילה לא עשה שיפוצים...הוא לא היה בארץ... אני דיברתי עם אפי - היום הוא החתן של כדורי, אז הוא היה מנהל העבודה יחד עם אביו, דיברתי איתו כמה פעמים כשבנו את הבניין השני... אני בטוח ב- 100% שלא ביצע, כי אפי אמר לי שאף אחד לא נכנס... לפי כל הסימנים הדירה לא עברה שום שיפוץ".
לטענת הנתבעת, מאחר והיא העלתה טענה זו בכתב ההגנה, היה על התובעת להוכיח כי הדייר הקודם לא ביצע שינויים.
אינני סבורה כי די בטענה בעלמה מצד הנתבעת לשם כך, לא כל שכן כאשר מדובר בריצוף כל הדירה. אין כל שמץ של ראייה לכך שנעשו שינויים ע"י הרוכשים שלפני התובעת בריצוף. עצם העובדה שהם בחרו ריצוף לא סטנדרטי אין בה כדי לפטור את הנתבעות שאף הן לא טענו כי לא הן הניחו את הריצוף הקיים בדירה או כי הן הניחו ריצוף אחר מסויים וכעת נמצא בדירה ריצוף אחר.
יתר על כן מחומר הראיות עולה כי מי שמכר את הדירה לתובעת 4 עזב בבהילות את הארץ עקב חובות, ולא ברור אילו שינויים מהותיים הוא יכול היה לעשות. מכל מקום אין כמו התובעת להעיד על השינויים שבוצעו והעלאת הטענה באופן סתמי מצביעה על כך שאין בה ממש.
לפיכך אני דוחה את טענת הנתבעות כי הליקויים בדירה, ובמיוחד ליקויי הריצוף הם תוצאה של שינויים שביצע הרוכש הקודם שלא באמצעות הנתבעות

אליעז מזרחי, בעלה של התובעת 4 העיד כי הוא עסק כמה שנים בבניין, ואולם בהתחשב ביתר הנסיבות ובכך שעדותו עשתה עלי רושם מהימן, בין היתר בשל כך שלא ניסה לשפץ אותה לצרכיו, אני מקבלת את עדותו לפיה לא ראה את הליקויים אלא לאחר שנכנס לדירה, וחלק אחר רק משהסב את תשומת ליבו המומחה מטעמו, וממילא לא קיבל הנחה במחיר הדירה בשל הליקויים. על כך העיד כי:
"לא ראיתי ולא התייחסתי לזה, ולאף אחד לא הורידו במחיר אני יכול להראות לך את הסכום שנגבה... התלהבתי מהדירה, מהנוף וקניתי את הדירה בגלל הנוף ולא בגלל הקרמיקה".

אף אני סבורה כי הליקוי בולט לעין ומהווה פגם אסתטי של ממש.

כמו כן העיד מר מזרחי כי השגיאה בהנחת הריצוף מפריעה לו מאוד.

לפיכך אינני מקבלת את מסקנת המומחה כי ניתן להסתפק בתיקונים מקומיים של הריצוף, ובהתחשב בכל האמור לעיל - יש לפצות את התובעת 4 בגין החלפת כל הריצוף בבית.

בן חורין קבע כי עלות החלפת הריצוף תהיה 21,000 ש"ח, אולם בהתחשב ביחס המחירים להחלפת הריצוף בין קביעותיו של בן חורין לבין קביעותיו של המומחה, וכן בהתחשב בכך שהנחת האריחים עפ"י דוגמה יקרה יותר מזו שללא דוגמה זכאית התובעת 4 בגין ליקויי הריצוף לפיצוי בסך של 17,000 ש"ח בתוספת 30% לעבודה המבוצעת שלא ע"י קבלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות הדעת של המומחה, ובתוספת מע"מ

בנוסף על הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת 4 בגין יתר הליקויים, כפי שנקבע ע"י המומחה כדלקמן:
חשמל - 250 ₪.
עבודות טיח פנים - 1,600 ₪.
חלונות ותריסים - 550 ש"ח.
אינסטלציה - 100 ש"ח.
עבודות שונות בסך 200 ₪.

לסכומים אלה יווספו 30% בגין ביצוע העבודות שלא ע"י הקבלן, 10% (כולל על עבודות הריצוף) פיקוח קבלני הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חווה"ד ועד למועד התשלום וכן מע"מ

תובעת 4 טענה כי קיבלה את הדירה ללא ברז מטבח, ברזי כיורים במקלחות, ברז אמבטיה מקלחת ראש קבוע וחיפוי קרמי במטבח. התובעת לא הגישה על כך ראייה. בנוסף טענו הנתבעות כי הרוכשים שקדמו לתובעת 4 קיבלו זיכוי על פריטים אלה, וגרסה זו גם עולה בקנה אחד עם עדותו של בעלה של תובעת 4 שמי שמכר להם את הדירה ברח מהארץ בשל חובות.
לפיכך אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה.

לאחר שקבעתי כי יש להחליף את הריצוף בדירה, ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד לתובעת 4, בגין אי הנוחות וההוצאות שיגרמו לה בשל כך וכן עגמת נפש, סך של 7,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

5. דירת חן שמואלי.

דירת 4 חדרים בקומה שלישית מבין 9 הכוללת חדר דיור, 3 חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחדר ארונות, מטבח, מרפסת שירות, מרפסת חדר דיור, אמבטיה, חדר שירותים ושירותי הורים.

בן חורין קבע כי מילוי המלט מתחת לאריחי הריצוף לא בוצע בכל שטח האריחים ולכן יש לפרק ולהחליף את משטח הריצוף בכל שטח הדירה. עלות העבודה מוערכת 21,000 ש"ח. כמו כן קבע כי קיים חיתוך ועיבוד לקוי של אריחי החיפוי הקרמי בנקודת המפגש סביב נקודת ביקורת וניקוז.

מטעם התובע 5 הוגשה קלטת המתעדת על ידו את הליקויים תוך הדגשת הנקודות בהן הוא חולק על חוו"ד המומחה.

המומחה קבע כי לא מצא ממצאים המצביעים על חללים מתחת לאריחים, וכי השחיקה של האריחים סבירה. כמו כן קבע כי במרפסת שירות קיימים מספר אריחי קרמיקה סדוקים ולכן יש לרצף מחדש בגוון זהה את כל שטח מרפסת השירות. בנוסף קבע כי לתקן ליקוי בעיבוד אריחי החיפוי הקרמי במפגש סביב מחסומי הריצפה.

התובע טוען בתצהירו כי הקבלן לא היה מסוגל לבצע החלפה של מספר אריחים שנשברו באריחים זהים, שכן לא שמר אריחים לביצוע תיקונים, ולכן נאלץ התובע לאפשר לקבלן להתקין אריחים בהירים במקומם. לפיכך, טוען התובע, לא ניתן יהיה להסתפק בריצוף שטח מרפסת השירות באריחים כפי שקובע המומחה שכן אין בנמצא אריחים זהים, ומרפסת השירות הינה ברצף עם המטבח. בזאת כאמור בנוסף לאריחים הבהירים יותר שהותקנו אשר גורמים לפגם אסתטי.

לטענת הנתבעת עפ"י כתב התביעה הליקויים הקשים ביותר היו אצל התובע 5 ואילו עפ"י חוו"ד המומחה עולה כי דווקא בדירתו ביצעו הנתבעות את העבודה הטובה ביותר מבין דירות התובעים וכי הליקויים שבה מינוריים.

המומחה אישר בחקירתו הנגדית את שנראה בצילום שהוצג ע"י התובע - שני אריחים בעלי גוון מעט בהיר יותר בסלון (עמ' 4 לפרוטוקול). אינני סבורה כי בשל כך ובשל יתר הליקויים שנמצאו ע"י המומחה יש להחליף את כל הריצוף בדירה.

כאמור מצא המומחה כי יש צורך להחליף את הריצוף בכל שטח מרפסת השירות ואינני מקבלת את טענת התובע 5 כי בשל כך שבהמשך לה ישנו המטבח יש צורך להחליף את הריצוף בכל הבית.

אוסיף ואומר כי התובעים, שחזרו וטענו כי אין להשיג מרצפות בגוון זהה, לא הביאו לכך ראייה כלשהי.

לאור האמור אני מקבלת את הערכתו של המומחה ואת העלות שקבע לצורך ביצוע תיקוני ריצוף בסך 900 ש"ח. כמו כן אני מקבלת את קביעתו לגבי יתר הליקויים:
טיח פנים - 1,500 ש"ח
חלונות ותריסים - 100 ש"ח.
דלתות פנים - 720 ש"ח.
חשמל - 250 ש"ח.
אינסטלציה - 100 ש"ח.

כמו כן אני מקבלת את קביעתו של המומחה שלא נסתרה לפיה התקנת פתח איוורור או חלונות חוץ בממ"ד נעשו חובה רק לאחר המועד הרלבנטי לתובענה.

סה"כ (כולל ריצוף) 3,570 ש"ח, בתוספת פיקוח הנדסי בסך 400 ש"ח, סה"כ 3,970 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף 30% בשל ביצוע שלא ע"י קבלן, וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חווה"ד ועד למועד התשלום, בתוספת מע"מ.

מאחר והתיקונים מוערכים ע"י המומחה ב- 4 ימים במהלכם ניתן להתגורר בדירה, ובהתחשב באופי התיקונים יש לפצות את התובעים בגין אי הנוחות שתיגרם להם בסך של 2,500 ש"ח.

6. דירת שי וורד קובי.

דירת 3.5 חדרים בקומה ראשונה מבין 9 הכוללת חדר דיור, שני חדרי שינה, ממ"ד המשמש כחצי חדר, מטבח, מרפסת שירות, אמבטיה, חדר שירות, שירותי אורחים ומרפסת חדר דיור.

התובע מס' 6 העיד כי מכר את דירתו וכי הוא עשה פשרה "קשה" במחיר וירד ממחיר של 180,000$ למחיר של 155,000$ לאחר שנאלץ לעדכן את הקונים בעניין ליקויי הבנייה, ולהכניס הוראות מתאימות בחוזה "לאחר שהתפתלנו בהסברים שונים ומשונים על רמת גימור הבית".

התובע 6 הודה כי הוא לא פנה לנתבעות בכתב אך עפ"י עדותו פנה אליהן בע"פ כאשר עובדיהם היו באתר.

מר בן חורין מצא כי מילוי המלט מתחת לאריחי הריצוף לא בוצע בכל שטח האריחים וכי קיימים תיקונים המצריכים פירוק כל משטח הריצוף בסך 21,000 ש"ח. כמו כן קבע כי לא בוצע מילוי רובה בקווי המישקים בין האריחים בכל הריצוף (והוא יתוקן במסגרת הריצוף מחדש שיש לעשות עפ"י חוות דעתו). בנוסף קבע כי ישנו חיתוך ועיבוד לקוי של אריחי החיפוי בנקודת מפגש עם נקודות הביקורת והניקוז סביב משקופי הדלתות.

המומחה לא מצא סדיקה במשטח הריצוף, ולא ממצא המצביע על חללים מתחת לריצוף. לדעתו חוסר סדיקה למרות השימוש מאז איכלוס הדירה מצביע על תקינות תשתית הריצוף. יחד עם זאת קבע כי יש לבצע רובה על בסיס אפוקסי במשקי הריצוף, וכן כי יש לתקן עיבוד לקוי של אריחי חיפוי קרמי במפגש סביב 2 מחסומי רצפה ומשקוף דלת אמבטיה.

בפני
המומחה הוצג צילום (שלא נעשה ע"י המומחה) והוא נשאל ע"י ב"כ התובעים אם אין הוא רואה מרצפת בהירה אחת. המומחה השיב כי טענה זו לא הועלתה בחוו"ד המומחה מטעם התובעים וממילא לא נבדקה על ידו, במיוחד כשמדובר במרצפת בודדת. אכן הטענה לא הועלתה בחוו"ד המומחה מטעם התובעים, מה גם שכאמור מדובר במרצפת אחת אשר באופן סביר ניתן להוציאה ממקומה ולהתקין אחרת תחתיה.

המומחה הוסיף והעיד כי אין כל בעייה להשיג מרצפת זהה. לטענת ב"כ התובעים לפיה ניסה מרשו להשיג מרצפת והדבר לא עלה בידו, לא הובאה תמיכה ראייתית כלשהי. (וכך הדבר גם לגבי טענות יתר התובעים בעניין זה, כאמור לעיל).

אני מקבלת את מסקנת המומחה ואת הערכתו כי עלות התיקון 200 ש"ח. בנוסף אני מקבלת את הערכת המומחה לגבי יתר הליקויים בדירה כדלקמן:
עבודות טיח פנים בסך 500 ₪.
צבע - 700 ש"ח.
חלונות ותריסים בסך 1,500 ₪.
דלתות פנים בסך 720 ₪.
חשמל בסך 250 ₪.
אינסטלציה בסך 300 ₪.

לדירה לא נגרמה ירידת ערך כלשהי.

סה"כ (כולל ריצוף) ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד לתובע מס' 6 סך של 4,170 ש"ח, בתוספת פיקוח הנדסי בסך 500 ש"ח, סה"כ 4,670 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף 30% לביצוע העבודות שלא ע"י הקבלן, וכן הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חווה"ד ועד למועד התשלום.

מאחר והתובע מכר את הדירה ממילא לא ישמש סכום הפיצוי לביצוע התיקונים בפועל ולפיכך אין להוסיף לסכום האמור מע"מ.

בשל כך גם אין רלבנטיות לכך שהתיקון יארך 4 ימים, ולא ראיתי מה מצא התובע 6 לנכון לקבול על חוסר רגישותו של המומחה וחוסר שיקול דעתו כאשר הוא מצפה ממנו לגור בדירה עם ילדה בת שנתיים וחצי בעת ביצוע התיקונים כאשר כאמור הוא אינו מתגורר עוד בדירה.

בנסיבות לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע עגמת נפש.

כאמור לא הגיש התובע ראיות על חלקים שהוא החליף על חשבונו, לטענתו בדוד המים.

הוצאות.

לאור כל האמור לעיל, בנוסף לסכומים שפורטו לעיל ישלמו הנתבעות יחד ולחוד לתובעים הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובעים ועד למועד התשלום ע"י הנתבעות ולרבות חלקם של התובעים בתשלום למומחה מטעם ביהמ"ש בצירוף הפרשים כאמור לעיל.

התובעים רשאים להגיש בקשה לשומת הוצאות בגין הוצאות משפט נוספות, אם נגרמו להם, בצירוף מסמכים המבססים אותן הוצאות (כגון הוצאות בגין המומחה מטעמם).

כמו כן ישלמו הנתבעות יחד ולחוד שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי (לא כולל הוצאות עדים, אגרות וכו') בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ד (30 בנובמבר 2003) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
מותר לפרסום 30/11/2003.

רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת









א בית משפט שלום 30892/97 ריביץ רונן, אבוטבול וידה, גבאי יעקב, מזרחי בריג'יט נ' יואב רובינשטיין ושות' חברה לבנין ופיתוח, כדורי את דוד חי חברה להשקעות ולבנין בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2003)