פסקי דין על התנועה להגינות שלטונית | פסקי דין על ח"כ הרב שמואל הלפרט | פסקי דין על ועדת הכנסת | פסקי דין על ועדת הכספים של הכנסת | פסקי דין על הכנסת ואח' |

2704/07 בג"צ     28/01/2008




בג"צ 2704/07 התנועה להגינות שלטונית, ח"כ הרב שמואל הלפרט נ' ועדת הכנסת, ועדת הכספים של הכנסת, הכנסת ואח'




פסק-דין בתיק בג"ץ 2704/07



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 2704/07


בפני
:




העותרים:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' אלון


1. התנועה להגינות שלטונית


2. ח"כ הרב שמואל הלפרט


נ ג ד


המשיבים:

1. ועדת הכנסת


2. ועדת הכספים של הכנסת


3. הכנסת


4. ח"כ הרב יעקב ליצמן, יו"ר ועדת הכספים


5. ח"כ אביגדור יצחקי יו"ר הקואליציה


6. סיעת קדימה בכנסת ה-17


7. סיעת ישראל ביתנו בכנסת ה-17


8. ח"כ סטס מיסז'ניקוב



עתירה למתן צו על-תנאי


תאריך הישיבה: ב' בשבט התשס"ח (09.01.2008)


בשם העותרים:
עו"ד יצחק בם


בשם המשיבות 3-1
:
עו"ד רוקסנה שרמן-למדן




פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש
:

1. בפני
נו עתירה המופנית נגד החלטת ועדת הכספים של הכנסת
מיום 21.3.07 להורות על סיום תפקידו של המשיב 4, חבר הכנסת יעקב ליצמן, כיושב-ראש ועדת הכספים ולבחור במקומו לתפקיד את המשיב 8, חבר הכנסת מיסז'ניקוב. החלטה זו של ועדת הכספים התקבלה בעקבות החלטת ועדת הכנסת
מיום 12.3.07 להמליץ לוועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. אין חולק כי ההחלטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו אינה מבוססת על טענות לפגם כלשהו בתפקודו כיושב-ראש ועדת הכספים או על אי כשירות להמשיך ולכהן בתפקיד. אדרבא, מן החומר שבפני
נו עולה כי חבר הכנסת ליצמן זכה לשבחים בדבר תפקודו המקצועי והענייני כיושב-ראש ועדת הכספים הן מצד סיעות הקואליציה והן מצד סיעות האופוזיציה. הכול מסכימים כי הטעם להעברתו של חבר הכנסת ליצמן מתפקידו נעוץ בכך שהוא חבר בסיעת "יהדות התורה", שאינה נמנית כיום עם הסיעות החברות בקואליציה.

2. העותרים תוקפים את החלטת ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו בשלושה ראשים.
ראשית
, טוענים העותרים כי ההחלטה מנוגדת לתקנון הכנסת שקובע הסדר ספציפי להשעיית יושב-ראש ועדה בכנסת וסיום תפקידו, כאשר מתקיימים נגדו הליכים פליליים. את ההסדר הנזכר, הקבוע בתקנון הכנסת, יש לראות לטענת העותרים כהסדר שלילי לעניין הסמכות להעביר יושב-ראש ועדה בכנסת, ולשיטתם אין להעביר יושב-ראש ועדה מתפקידו בנסיבות אחרות. לפיכך, טוענים העותרים כי כיוון שלא התקיימו בענייננו הנסיבות שבהן חל ההסדר שנקבע בתקנון לא הייתה ועדת הכספים מוסמכת כלל להחליט על העברתו של חבר הכנסת ליצמן מתפקידו.
שנית
, טוענים העותרים כי אף אם ההסדר הקבוע בתקנון הכנסת אינו מהווה הסדר שלילי וועדת הכספים הייתה מוסמכת להחליט את שהחליטה, לא התקיימה בעניינו של חבר הכנסת ליצמן עילה כלשהי שתצדיק את העברתו מתפקידו. בהקשר זה טוענים העותרים כי להבדיל מהחלטות בדבר הפסקת כהונתם של שרים, שיכולות להתבסס על הצורך בשיפור יכולתה של הממשלה לבצע את מדיניותה, אין ניתן להדיח מכהונתם נושאי תפקידים פרלמנטריים אך בשל טעמים פוליטיים-קואליציוניים.
שלישית
, טוענים העותרים כי החלטת ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו התבססה על הסכם קואליציוני בין סיעת "קדימה" לסיעת "ישראל ביתנו" לפיו נבחר המשיב 8, חבר כנסת הנמנה עם סיעת "ישראל ביתנו", לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים. בהסכם האמור נקבע, בין היתר, כי ועדת הכספים תפעל "בתיאום מלא" עם משרד האוצר בנושאים בעלי השלכות תקציביות, ובכלל זה העברת תקציב המדינה וחוק ההסדרים. לטענת העותרים ההסכם הקואליציוני הנזכר מנוגד לתקנת הציבור ודינו בטלות, משום שההסכמות הקבועות בו בדבר התנהלותה של ועדת הכספים יביאו לפגיעה בתפקידה הפרלמנטרי של הוועדה כגוף שמפקח על פעילות הממשלה בכלל ומשרד האוצר בפרט.

3. המשיבות 3-1
- ועדת הכנסת
, ועדת הכספים והכנסת (להלן:
המשיבות
) - מתנגדות לקבלת העתירה. לטענתן, לא נפל פגם כלשהו בהחלטתה של ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. המשיבות טוענות, כי אין לראות את ההסדר הקבוע בתקנון הכנסת לעניין השעיית יושב-ראש ועדה וסיום תפקידו, כאשר מתקיימים נגדו הליכים פליליים, כהסדר שלילי המונע העברה מתפקיד בנסיבות אחרות. בטיעוניהן מדגישות המשיבות כי ההחלטות בדבר מינוי החברים בוועדות השונות בכנסת ובחירת יושבי-ראש הוועדות נעשים על-פי שיקולים פוליטיים-קואליציוניים ובהתאם לגודלן היחסי של הסיעות השונות בכנסת, ועל כן לא נפל, לטענתם, פסול בשקילת שיקולים פוליטיים בכל הנוגע להחלטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. בהקשר זה מוסיפות המשיבות וטוענות, כי ההחלטה בדבר סיום תפקידו של חבר הכנסת ליצמן כיושב-ראש ועדת הכספים היא החלטה פנים-פרלמנטרית, שהביקורת השיפוטית עליה היא מצומצמת. עוד טוענות המשיבות, כי יש לדחות את טענות העותרים כנגד ההסכם הקואליציוני בין סיעת "קדימה" לסיעת "ישראל ביתנו", שכן הוראות ההסכם מתייחסות לתיאום בין ועדת הכספים למשרד האוצר במישור האדמיניסטרטיבי של פעילות הוועדה, והן אינן כובלות את שיקול דעתו העצמאי של חבר הכנסת מיסז'ניקוב, שנבחר לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים תחת חבר הכנסת ליצמן, או של מי מחברי הוועדה.

4. דינן של טענות העותרים באשר לסמכותה של ועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו להידחות. ועדת הכספים היא אחת מהוועדות הקבועות של הכנסת, ובהתאם לסעיף 10(א) לתקנון הכנסת נבחר יושב-ראש ועדה קבועה על ידי אותה ועדה לפי המלצת ועדת הכנסת
. הוראת סעיף 10(א) הנ"ל קובעת את האופן בו נבחר יושב-ראש ועדה של הכנסת, והוראה זו מתווה אף את הדרך להעברתו מתפקידו. סמכות זו נשענת על העיקרון המעוגן בסעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן:
חוק הפרשנות
), לפיו הסמכה לעשות דבר משמעה שיש סמכות לעשותו "מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות". סמכות זו אף מתחייבת מהעקרונות הנוגעים לעבודת הכנסת ולניהול ענייני הכנסת וחלוקת התפקידים בה. המשיבות מסתמכות בטיעוניהן גם על סעיף 14 לחוק הפרשנות שקובע כי "הסמכה לעשות מינוי - משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו". איננו נדרשים להכריע בשאלת תחולתו של סעיף זה על בחירת יושב-ראש ועדה של הכנסת, אף כי אני נוטה לחשוב שניתן להחילו על העניין שלפנינו בשינויים המתחייבים, שכן בהתאם לסעיף 11 לחוק הפרשנות נתונה לרשות סמכות לשוב ולבצע אותה פעולה ככל הנדרש לפי לנסיבות; משמוסמכת ועדה קבועה של הכנסת לבחור לה יושב-ראש מבין חבריה, לפי המלצת ועדת הכנסת
, מוסמכת היא גם להחליט על העברתו מתפקידו ובחירה בחבר אחר מחבריה תחתיו. בעניין דומה נקבע בבית משפט זה מפי הנשיא
מ' שמגר
כי:

"לפי סעיף 10 לתקנון הכנסת ועדה קבועה תבחר לה יושב-ראש מבין חבריה, לפי המלצת ועדת הכנסת
. לא נאמר בסעיף דבר בעניין חילופין בראשות הוועדה, אך בהיעדר הוראה סותרת יש מקום למסקנה, כי בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, הסמכה או חיוב לעשות דבר משמעם גם סמכות או חובה לחזור ולעשות את הדבר מזמן לזמן, ככל הנדרש לפי הנסיבות (ראה סעיפים 11 ו-15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981)." (ראו בג"ץ 482/88
רייסר נ' יו"ר הכנסת
, פ"ד מב(3) 142, 145 (1988) (להלן: עניין
רייסר
)).

במקרה דנן המליצה ועדת הכנסת
ביום 12.3.07 לוועדת הכספים להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו ולמנות תחתיו את חבר הכנסת מיסז'ניקוב. בישיבתה מיום 21.3.07 פעלה ועדת הכספים בהתאם להמלצה האמורה, והחליטה ברוב חבריה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו ולבחור במקומו לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים את חבר הכנסת מיסז'ניקוב. בעשותה כן לא חרגה ועדת הכספים מהסמכויות המוקנות לה לפי תקנון הכנסת.

5. הטענה כי הוראות סעיפים 10ב ו-10ג הן ממצות ושוללות את הסמכות להעביר מתפקידו יושב-ראש ועדה היא נטולת יסוד בדין. נפנה תחילה לנוסח הסעיפים הרלוונטיים בתקנון:


"
השעיה מכהונה


10ב. (א) ועדת הכנסת
רשאית, בהחלטה שהתקבלה ברוב חבריה, להשעות יושב ראש ועדה מכהונתו או לקבוע לה סייגים, אם מסר היועץ המשפטי לממשלה עותק של כתב אישום נגדו, כאמור בסעיף 4(א) לחוק החסינות, או אם מתקיימים נגדו הליכים פליליים כמשמעותם בחוק הכנסת, בין אם נקבע כי תהיה לו חסינות בפני
דין פלילי ובין אם לאו, וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ואם נקבע שתהיה לו חסינות בפני
דין פלילי בכל תקופת כהונתה של אותה כנסת או לתקופה קצרה יותר שקבעה הוועדה.


(ב) על החלטת ועדת הכנסת
לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 10א(ב) עד (ז), בשינויים המחויבים."




"
החלטה לאחר

פסק דין

10ג. (א) ניתן פסק סופי במשפטו של יושב ראש ועדה, או מי שננקטו לגביו הליכים (להלן — הנידון), והוראות סעיף 42א לחוק-יסוד: הכנסת, אינן חלות, רשאית ועדת הכנסת
או ועדת האתיקה, לפי הענין, להסיר את המגבלה שהטילה עליו לפי סעיף 10א או לבטל את ההשעיה לפי סעיף 10ב, ולבחור בנידון כיושב ראש קבוע לועדה, עם או בלי סייגים, או להחליט שהנידון לא יכהן או יחדל לכהן כיושב ראש ועדה, הכל לפי הענין.


(ב) על הליכים לפי סעיף זה
יחולו הוראות סעיף 10א(ב) עד (ו)".



מנוסח הסעיפים ונסיבות קביעתם בתקנון עולה כי ההסדר הקבוע בסעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת נועד ליתן מענה לסיטואציות קונקרטיות – קיום הליכים פליליים נגד יושב-ראש ועדה בכנסת ומתן

פסק דין
סופי בהליך פלילי נגד יושב-ראש ועדה. הוראות אלה נחקקו כחלק ממהלך חקיקתי רחב יותר, שנועד להסדיר את נושא הסייגים לבחירה, סמכות ההשעייה והאפשרות להעברה מכהונה של נושאי תפקידים שונים בכנסת בעקבות קיום הליכים פליליים נגדם. מהלך חקיקתי זה נעשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 7367/97
התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה
, פ"ד נב(4) 547 (1998), שעסק במינויו של חבר הכנסת רפאל פנחסי לתפקיד יושב-ראש ועדת הכנסת
, לאחר שהורשע בפלילים, ובו עמד בית המשפט על החסר בעניין הוראות הנוגעות למילוי התפקיד בהתקיים הליכים פליליים. במסגרתו של אותו תיקון חקיקה תוקנו, בין היתר, סעיפים 20 ו-20א לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 7 לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994, אשר מסדירים את הנושא המיוחד של השעייה והעברה מכהונה של יושב-ראש הכנסת וסגניו בתקופת ההליכים הפליליים ולאחריהם. בנסיבות אלה אין בסיס לטענה שהוראות סעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת נועדו לקבוע הסדר ממצה לעניין מכלול הנסיבות בהן ניתן יהיה להעביר יושב-ראש ועדה בכנסת מתפקידו, או כי הן באו לבטל את ההלכה, שנקבעה בעניין
רייסר
באשר לסמכות להחליף יושב-ראש ועדה בכנסת. לפיכך ניתן לקבוע כי עצם העובדה שבסעיפים 10ב ו-10ג לתקנון הכנסת קבועות הוראות מיוחדות לעניין השעייתו של יושב-ראש ועדה מתפקידו על ידי ועדת הכנסת
, כאשר הוגש נגדו כתב אישום או מתקיימים נגדו הליכים פליליים, ולעניין סמכות ועדת הכנסת
להחליט על הפסקת כהונתו של יושב-ראש ועדה בכנסת, שניתן

פסק דין
סופי במשפטו, אין בה כדי לשלול את הסמכות הכללית הנתונה לועדות הכנסת הקבועות בהתאם לסעיף 11 לחוק הפרשנות ועל-פי פרשנותן הראויה של הוראות התקנון.

מן המקובץ עולה, כי ועדת הכספים לא חרגה מסמכותה כאשר החליטה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש הוועדה ולבחור תחתיו לתפקיד את חבר הכנסת מיסז'ניקוב.

6. הקביעה כי ועדת הכספים הייתה מוסמכת להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש הוועדה, מותירה את הדיון בשאלה האם נפל פגם בשיקול דעתה של ועדת הכספים, שיש בו כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהחלטתה. נקודת המוצא בבחינת סוגיה זו היא בהלכה המבוססת במשפטנו החוקתי, לפיה נוכח מעמדה של הכנסת לא ייטה בית משפט זה להתערב בהליכים הפנימיים בכנסת ובהחלטותיה הפנים-פרלמנטריות, אלא אם הם מביאים לפגיעה ניכרת במרקם החיים הפרלמנטריים או ביסודות המבנה של משטרנו החוקתי (ראו: בג"ץ 652/81
ח"כ שריד נ' יושב-ראש הכנסת
, פ"ד לו(2) 197, 204 (1982); בג"ץ 9056/00
ח"כ קליינר נ' יושב-ראש הכנסת
, פ"ד נה(4) 703, 708 (2001); בג"ץ 4885/03
ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל
, פ"ד נט(2) 14, 41-40 (2004)). במקרה דנן אין חולק כי השיקול עליו התבססו החלטות ועדת הכנסת
וועדת הכספים בעניין נשוא העתירה הוא השיקול הפוליטי-קואליציוני, היינו העובדה שסיעת "יהדות התורה" אליה משתייך חבר הכנסת ליצמן אינה נמנית עם סיעות הקואליציה. אף לשיטת העותרים שיקולים פוליטיים וקואליציוניים אינם שיקולים זרים בבחירת יושבי הראש של ועדות הכנסת השונות. זאת ועוד, אין לקבל את טענת העותרים כי משעה שנבחר יושב-ראש של ועדה בכנסת לתפקידו הוא נושא בתפקידו הפרלמנטרי, עד כי מתחייב מכך שבהעדר עילה הקשורה לאופן בו הוא ממלא את תפקידו, אין להעבירו מן התפקיד במהלך כהונתה של הכנסת שבה הוא חבר.

בהקשר זה ראוי לציין ולהדגיש כי באשר ליושב-ראש הכנסת וסגניו נקבע במפורש בסעיף 3(א) לתקנון הכנסת שבחירתם היא לכל תקופת כהונתה של הכנסת, ואילו ביחס ליושבי-ראש הוועדות הקבועות אין בנמצא הוראה דומה באשר לבחירתם, ולא נאמר כי בחירתם היא לכל תקופת כהונתה של הכנסת. אכן, דומה כי יש טעם להבחנה בין נושאי התפקידים המרכזיים בהנהגת הכנסת לבין הנהגת הוועדות, שכן יושב-ראש הכנסת בעת מילוי תפקידו מייצג את כל סיעות הכנסת והוא עומד בראשה של הכנסת. מעת שהחל יושב-ראש הכנסת במילוי תפקידו - ועמו מנגנון סגני יושב-הראש - הוא פועל מתוך אחריות לתפקודו וניהולו של המוסד שהוא עומד בראשו בכל תקופת כהונתו, ותפקיד זה מחייב יציבות. יושב-ראש הכנסת אף אינו עומד בראשות אחת מהוועדות הקבועות ואינו חבר בהן (ראו א' רובינשטיין וב' מדינה
המשפט החוקתי של מדינת ישראל – רשויות השלטון והאזרחות
(תשס"ה), בעמ' 717-715). ההוראה המיוחדת בסעיף 3 לתקנון בדבר כהונת יושב-ראש הכנסת וסגניו מדגישה את ההבחנה בין אופי תפקידם של יושב-ראש הכנסת וסגניו לבין יושבי הראש של הוועדות, אשר בתפקידיהם אלה אינם נושאים באחריות הכוללת לעבודת הכנסת אלא ממלאים תפקיד השייך לתחום הארגון הפנימי של פעולת הכנסת (ראו בג"ץ 7367/97 הנ"ל, בעמ' 558).

7. לאחר בחינת טענות הצדדים שוכנעו כי לא נפל פגם כלשהו בשיקול דעתה של ועדת הכספים, המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטתה להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו. ההבחנה עליה מצביעים העותרים בתחומי האחריות ואופי התפקיד של נושאי תפקידים מיניסטריאליים לעומת לנושאי תפקידים פרלמנטריים אינה נראית בעינינו רלוונטית לשאלה שבה אנו נדרשים להכריע – הלגיטימיות של העברה מתפקיד של יושב-ראש ועדה בכנסת על בסיס שיקולים פוליטיים וקואליציוניים. מבלי לקבוע מסמרות בכל הנוגע להיקף שיקול הדעת הנתון לוועדה של הכנסת בבואה להעביר את יושב-ראש הוועדה מתפקידו, איננו סבורים כי שיקולים פוליטיים וקואליציוניים כשלעצמם הינם מעצם טיבם שיקולים זרים לעניין זה. תפקיד יושב-ראש ועדה בכנסת הוא תפקיד פוליטי במהותו. חלוקת חברי הכנסת השונים לוועדות בראשית כהונתה של הכנסת נעשית על-פי הצעתה של ועדה מסדרת, שהייצוג בה הוא לפי גודלן היחסי של הסיעות השונות בכנסת (סעיף 2א לחוק הכנסת), ואף בחירת חברי הכנסת לועדות השונות על ידי הכנסת נעשית בהתאם לעקרון של נציגות סיעתית (סעיף 9(א) לתקנון הכנסת). בנוסף, אין חולק כי בחירת יושבי-ראש ועדות הכנסת השונות על ידי חברי אותן ועדות מבוססת על השתייכותם הסיעתית של יושבי הראש המיועדים. בנסיבות אלה טענת העותרים, כי שיקולים פוליטיים וקואליציוניים, שהם לגיטימיים אף לשיטתם בעת בחירת יושב-ראש ועדה בכנסת, הופכים לשיקולים פסולים מעצם אופיים, כאשר נשקלת העברתו של יושב-ראש ועדה מתפקידו, היא מרחיקת לכת. אכן, בהפעלת סמכויותיו של יושב-ראש ועדה בכנסת עליו לפעול בהגינות ובאופן שאינו מקפח את החברים בוועדה שאינם נמנים עם סיעתו או שאינם משתייכים לגוש הפוליטי (קואליציה או אופוזיציה) אליו משתייך יושב-ראש הוועדה (ראו והשוו: בג"ץ 4885/03 הנ"ל בעמ' 50-43; בג"ץ 9070/00
ח"כ לבנת נ' יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט
, פ"ד נה(4) 800 (2001)). אולם, בחובתו של יושב-ראש הוועדה לנהוג בהגינות אין כדי לשלול את מהותו הפוליטית של תפקידו, ודומה כי אף אין בהכרח פסול בכך שישקול שיקולים פוליטיים מסוימים בעת הפעלת סמכויותיו, והכל בהתאם לנסיבות העניין.

בהקשר זה מן הראוי לציין כי אין באמור כדי לקבוע באופן כולל וגורף כי כל העברה מתפקיד של יושב-ראש ועדה משיקולים פוליטיים וקואליציוניים היא ראויה ומצויה במתחם שיקול הדעת המסור לחברי ועדת הכנסת
או הוועדה הרלוונטית. ניתן להעלות על הדעת מצבים בהם העברה מתפקיד תהיה שרירותית ומונעת משיקולים פסולים של רצון למנוע ניהול הוגן ותקין של הוועדה בידי יושב הראש שלה. אותם מצבים ככל שיתקיימו יהיו כרוכים, כך ניתן להניח, בפגיעה חמורה במרקם החיים הפרלמנטריים וביסודות משטרנו החוקתי, ובאותם מצבים קיצוניים התערבות שיפוטית בהחלטותיה הפנימיות של הכנסת עשויה להיות מוצדקת, כמפורט בפיסקה 6 לעיל. מכל מקום, זו אינה הטענה שלפנינו ואיננו נדרשים להכריע בשאלה מה הדין במצב בו מועבר יושב-ראש ועדה מתפקידו דווקא בגלל ניהול תקין והוגן של הוועדה שבראשה הוא עומד (ראו והשוו: עניין
רייסר
, בעמ' 147-146).

סיכומו של דבר, נוכח מהותו הפוליטית של תפקיד יושב-ראש ועדה בכנסת איננו סבורים כי בנסיבות העניין שלפנינו העברת חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש ועדה, על בסיס שיקולים הקשורים בחלוקת התפקידים על בסיס קואליציוני, היא פסולה ונפל בה פגם המצדיק את התערבותנו. עוד יצוין, כי בהתחשב בכך שזהות יושבי-ראש ועדות הכנסת נקבעת מלכתחילה בהתאם ליחסי הכוחות הפוליטיים בין הסיעות השונות בכנסת, אין לומר כי עצם העברתו של יושב-ראש ועדה בכנסת מתפקידו מפני שסיעתו אינה נמנית עם סיעות הקואליציה, יש בה משום סכנה לפגיעה בלתי מוצדקת במיעוט הפרלמנטרי בכנסת.

8. אף טענת העותרים, לפיה ההסכם הקואליציוני בין סיעת "קדימה" לסיעת "ישראל ביתנו" שבעקבותיו מונה המשיב 8, חבר הכנסת מיסז'ניקוב, לתפקיד יושב-ראש ועדת הכספים במקום חבר הכנסת ליצמן מנוגד לתקנת הציבור, דינה להידחות. מבלי להידרש לשאלה המורכבת של מידת שפיטותם של הסכמים פוליטיים (ראו לעניין זה: בג"ץ 1635/90
ז'רזבסקי נ' ראש הממשלה
, פ"ד מה(1) 749 (1991); בג"ץ 5364/94
ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה
, פ"ד מט(1) 758 (1995); בג"ץ 3294/05
עמותת בצדק – מרכז אמריקאי ישראלי לקידום צדק בישראל נ' ראש הממשלה
(טרם פורסם, 28.9.05)), הרי לגופו של עניין טענת העותרים כי ההסכם מנוגד לתקנת ציבור היא מרחיקת לכת. על-פי הסברן של המשיבות, הוראות ההסכם שהעותרים מתייחסים אליהן נוגעות לתיאום הנדרש ברמה האדמיניסטרטיבית בין ועדת הכספים למשרד האוצר, ואין בהן כדי לכבול את שיקול דעתו העצמאי של יושב-ראש ועדת הכספים או של מי מחבריה. כמו כן, אין יסוד לטענה כי הוראות ההסכם פוגעות בתפקיד הפיקוח הפרלמנטרי של ועדת הכספים על פעילות הממשלה. מכל מקום, פרשנותן של המשיבות להסכם עולה בקנה אחד עם נוסחו של ההסכם, כפי שהוצג לפנינו.

9. מסקנתנו היא כי ועדת הכספים הייתה מוסמכת להעביר את חבר הכנסת ליצמן מתפקידו כיושב-ראש הוועדה ולבחור במקומו לתפקיד את חבר הכנסת מיסז'ניקוב. אף לא מצאנו כי נפל בשיקול דעתה של הוועדה פגם מן הסוג המצדיק התערבות בהחלטתה של הוועדה, או היורד לשורש סמכותה של הוועדה. במיוחד כך, בשים לב לכך שאין אנו מתערבים בהחלטות של הכנסת או ועדותיה אלא אם כן יש באותן החלטות משום פגיעה במרקם החיים הפרלמנטריים. אין לומר גם כי ההסכם הקואליציוני שבעקבותיו נבחר חבר הכנסת מיסז'ניקוב לראשות הוועדה מנוגד לתקנת הציבור. בשולי פסק דיננו זה יוער כי התנודות הקואליציוניות במציאות חיינו מלמדות כי תפקיד יושב-ראש ועדת הכספים או יושב-ראש ועדה אחרת עשוי לשמש נושא להסכמים קואליציוניים. עניין זה נתון, אפוא, לשיקול הדעת של הגופים המוסמכים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ה נ ש י א ה

השופט ס' ג'ובראן
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' אלון
:

אני מסכים.

ש ו פ ט





הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש
.

ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ח (28.01.2008).




ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
07027040_n06.doc

דל
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







בג"צ בית המשפט העליון 2704/07 התנועה להגינות שלטונית, ח"כ הרב שמואל הלפרט נ' ועדת הכנסת, ועדת הכספים של הכנסת, הכנסת ואח' (פורסם ב-ֽ 28/01/2008)