פסקי דין על מנשה כהן | פסקי דין על עזרא רייכרט | פסקי דין על אלי שפלר |

5700/01 בשא     12/06/2001




בשא 5700/01 מנשה כהן נ' עזרא רייכרט,אלי שפלר




1
בתי המשפט
בשא005700/01
בית משפט מחוזי באר שבע
בתיק עיקרי: פשר 001568/96

12/06/2001
תאריך:
כבוד השופטת: שרה דברת
בפני
:
המבקש
מנשה כהן

בעניין:

נגד
המשיב
הכונ"ר
עזרא רייכרט
- בכינוס נכסים
באמצעות המנהלים המיוחדים - עו"ד אילן שביט

ורו"ח אלי שפלר

כונס הנכסים הרשמי

החלטה
1. בפני
בקשה להתיר למבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הודעת צד ג' והגשת הודעת צד ג' כנגד המשיב במסגרת הדיונים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 1134/95 ו-1314/95.

העובדות הנוגעות לענינינו כעולה מהבקשה הן כדקלמן:
ביום 16.7.95 הגיש משה שמש תובענה יצוגית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ב-ת.א. 1134/95 כנגד הדירקטורים, בעלי מניות השליטה, המנכ"ל, רואי החשבון, דיסקונט השקעות והמבקש שהיו קשורים להנפקת רייכרט תעשיות בע"מ (בפירוק) (להלן:"החברה")

ביום 4.9.95 הגישו קופות הגמל תביעה כספית כנגד הנתבעים בתביעה היצוגית בשל הפסדים כספיים שנגרמו להן בגין דוחות לא נכונים שהוציאה החברה לבורסה.
ביום 15.10.96 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב את התובענה כתובענה ייצוגית, בכפוף לכך, כי תוגש בקשה לצירוף החברה שבפירוק כנתבעת נוספת.

ביום 27.4.95 (פש"ר 1048/94 המ' 50182/98) הגיש התובע בקשה לבית המשפט שלפירוק
להתיר נקיטת הליכים כנגד החברה במסגרת התובענה הייצוגית.

ביום 12.12.96 אישר בית המשפט את צירוף החברה שבפירוק כנתבעת לתובענה
הייצוגית.

ביום 1.12.96 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את התביעה כתביעה ייצוגית.

ביום 8.12.97 אישר ביהמ"ש שלפירוק, לדיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ, לשלוח הודעת צד ג' (המ 12763/97, פש"ר 1048/94).

ביום 9.9.98 הוגשה הודעת צד ג' כנגד החברה שבפירוק על ידי דיסקונט השקעות.
ביום 24.3.98 ניתן צו לכינוס נכסי המשיב עזרא רייכרט
ומפרקי החברה התמנו כמנהלים מיוחדים של המשיב.

ביום 13.1.2000 ביקשו המשיב והחברה מביהמ"ש שלפירוק לאשר להם להתקשר בהסכם פשרה בתובענה היצוגית.

ביום 10.2.2000 אישר ביהמ"ש שלפירוק בקשה זו.

ביום 17.5.2000 אישר ביהמ"ש המחוזי בתל אביב את הסכם הפשרה בתובענה היצוגית.

2. המבקש הגיש בקשה לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב לשלוח הודעה לצדדים שלישיים, בין היתר, כנגד המשיב, בקשה שנדחתה, ככל שהיא נוגעת למשיב, מכיוון שלא נעשתה פניה לביהמ"ש שלפירוק לקבלת היתר כנדרש על פי סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם - 1980.

טוען המבקש כי הרציו שעמד בבסיס החלטת בית המשפט שלפירוק, לצרף החברה כנתבעת והחלטת בית המשפט לאשר משלוח הודעת צד ג' כנגד החברה שבפירוק, נכון גם לבקשה זו ועניינו קיום דיון אחד של כל הצדדים הרלוונטים בפני
בית משפט המכיר את הנושא, למנוע פיצול דיונים ולחסוך זמן שיפוטי יקר.

3. המשיב מתנגד לבקשה וטוען שזו בקשה נוספת בסדרת הבקשות המוגשות על ידי המבקש, חדשות לבקרים, הנגועה בחוסר תום לב ונקיון כפיים ומטרתה לסכל את הליכי הכינוס והפירוק ולהפעיל לחץ על המנהלים המיוחדים.

עוד נטען כי חוסר תום הלב של המבקש מקורו בעצם הגשת הבקשה ביום 21.6.2000 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת התובענה היצוגית ללא אישור בית משפט של הכינוס כאשר אין הוא מציין בבקשתו שלא קיבל אישור בית המשפט שלכינוס והפניה לבית משפט זה נעשתה בלית ברירה לאור החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. בכך לא די, שכן המבקש הגיש ביום 1.3.00 בקשה מתוקנת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להגשת הודעת צד ג' וזאת שוב מבלי לחכות לאישורו של בית משפט שלפירוק.

עוד מציין המשיב כי המבקש מרבה להטריח את מערכת בתי המשפט לשווא, כמו לדוגמא הגשת בקשתו לבית משפט זה ביום 5.3.2000 לביטול אישור הסכם הפשרה בתובענה היצוגית, בקשה שביקש למחוק במהלך הדיון.

עוד נטען לשיהוי הנגוע בחוסר תום לב מכיוון שכתבי ההגנה הוגשו על ידי כל הנתבעים בחודש 5/97 ואם רצה המבקש לשלוח הודעת צד ג' היה עליו לפעול כפי שפעלו הצדדים האחרים לתובענה היצוגית ולפנות לביהמ"ש עוד באותו מועד.

עוד נטען כי הסכם הפשרה בין המשיב לבין התובעים הייצוגיים וקופת הגמל נחתם עוד ביום 27.12.99 והובא לידיעת המבקש, אך המבקש לא טרח להגיש בקשתו בסמוך לכך, אלא רק ביום 5.3.2001.

כן טוען המשיב כי גם כאשר עתר המבקש לבית משפט זה בבקשה לביטול הסכם הפשרה בתביעה היצוגית, לא חשף את העובדה כי בדעתו להגיש בקשה זו. התנהגות בדרך מקובלת ותום הלב חייבו אותו להתריע בפני
המנהלים המיוחדים על כוונתו להגיש בקשה זו. מאחר וכוונתו האמיתית של המבקש לגרור את המשיב ונושיו חזרה לתובענה היצוגית על מנת ליצור לחץ על המנהלים המיוחדים ולכפות עליהם ועל התובעים את הפשרה הנוחה לו וכן להפעיל לחץ על המנהלים המיוחדים, המכהנים גם כמפרקים של החברה לשחרר לו את ביטוח המנהלים, מנסה הוא להחזיר את קופת הכינוס ונושיה בדלת האחורית לתובעה הייצוגית.

4. דין הבקשה להדחות. אין בבקשה ולו הסבר קלוש מדוע לא טרח המבקש והגיש הודעת צד ג' מיד עם הגשת כתב הגנתו, אז אפילו לא נזקק לאישור ביהמ"ש, שכן באותו מעמד טרם ניתן כנגד המשיב צו כינוס נכסים. המבקש לא טרח להסביר מדוע רק לאחרונה פנה בבקשתו לבית משפט זה, כאשר ההליכים בתובענה היצוגית תחילתם עוד בשנת 1995, וכאשר בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הסכם הפשרה בתובענה היצוגית כבר ביום 17.5.2000.

לאחר שבית משפט זה איפשר למשיב ולחברה לחתום על הסכם הפשרה בתובענה היצוגית ולאחר שהמבקש עתר לביטול אישור זה וחזר בו אין כל הצדקה לאפשר לו לגרור את קופת הכינוס ונושיה לתובענה היצוגית, שכן כל העילות המפורטות בבקשה אינן חדשות והיו ידועות למבקש זה מכבר.

הפרוצדורה אינה מיטת סדום ואין טעות שלא ניתן לתקנה בחיוב בהוצאות. אך בקשה המוגשת כשש שנים לאחר שהוגשה התובענה היצוגית וארבע שנים לאחר שהוגש כתב ההגנה האחרון, כאשר כל העובדות ידועות למבקש זה מכבר אינה בגדר פרוצדורה בלבד, אלא גם מהות, שכן על צדדים לדעת שלעבור זמן יש משמעות והתובע בהתנהגותו ויתר על זכותו זו.

5. עילת השיפוי לה טוען המבקש בלהט, היתה ידועה לו זה מכבר והתוצאה של מתן היתר למשלוח הודעת צד ג', משמעותה החזרת קופת הכינוס והנושים חזרה לקלחת ההתדיינות והכבדה מיותר וחסרת טעם על קופת הכינוס.

המבקש מנסה בדלת האחורית להחזיר את המשיב לתובענה, לאחר שביהמ"ש אישר את הסכם הפשרה ולאחר שהמבקש עצמו נתן הסכמתו להסכם זה, בכך שמחק בקשתו לביטול ההיתר.

טענת המבקש כי הרציו שעמד בבסיס ההחלטה לאפשר משלוח הודעת צד ג' בעבר כנגד החברה טעמיו נכונים לעניינינו, אינה מדוייקת, שכן המצב היום שונה לאור הסכם הפשרה, החברה והמשיב אינם יותר צד לתביעה היצוגית והמבקש מנסה לעשות הכל לגרור אותם חזרה בכל דרך אפשרית. השיקולים שעמדו אז בפני
המפרקים, עת נתנו הסכמתם לצירוף החברה כנתבעת, אינם רלוונטים היום לאור הסכם הפשרה.

6. המבקש בבקשתו זו מנסה ליצור לעצמו עדיפות על כלל נושי המשיב כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 33 לתצהירו, שאם המשיב יחוייב השיפוי יעשה מתוך כספי הפשרה ואיני סבורה שיש לתת למבקש עדיפות כלשהי על פני נושה כזה או אחר של המשיב.

7. זאת ועוד, נגד המבקש, המשיב ואחרים הוגש כתב אישום פלילי והכרעה בהליך זה יהא בה כדי להשפיע גם על טענת השיפוי הנטענת על ידי המבקש. בנוסף מתנהל הליך נוסף בבית המשפט שלפירוק בפני
סגן הנשיא, כב' השופט טימור, שם הועלו טענות כנגד המשיב המועלות בהודעת השיפוי.

לאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה וריבוי ההליכים המתנהלים ממילא, אין מקום לפתיחת חזית נוספת ולגרור את קופת הכינוס להוצאות נוספות על חשבון כלל הנושים.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה ושכר טירחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום כ"ב בסיון, תשס"א ( 12 ביוני 2001) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שרה דברת
- שופטת
005700/01בשא055 נתי אברהמי








בשא בית משפט מחוזי 5700/01 מנשה כהן נ' עזרא רייכרט,אלי שפלר (פורסם ב-ֽ 12/06/2001)