Google

מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל - מאיר שטרית, חנה שטרית

פסקי דין על מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל | פסקי דין על מאיר שטרית | פסקי דין על חנה שטרית |

1009/08 חעמ     08/09/2009




חעמ 1009/08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל נ' מאיר שטרית, חנה שטרית




לך



st1\:*{behavior: }
59


בית משפט השלום בחיפה

חע"מ 1009-08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל
נ' שטרית ואח'



08 ספטמבר 2009


בפני
כב' הסגנית נשיא
רחל חוזה



המאשימה
מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל


נגד

הנאשמים
1 מאיר שטרית
2 חנה שטרית





<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד גב' דוידסקו
ב"כ הנאשמים 1 ו-2 – עו"ד ניב
מהסניגוריה הציבורית
הנאשם 1
– אין הופעה
הנאשמת 2 – בעצמה


פסק דין
הכרעת דין

הנאשמים הינם בעל ואישה, תושבי העיר עתלית.

בכתב האישום שהוגש כנגדם נטען כי במועד הרלוונטי היו הבעלים ו/או המחזיקים דרך קבע בכלב מסוג אמסטף שהוגדר בחוק כ"כלב מסוכן" (להלן: "הכלב").

כנטען בכתב האישום, ביום 9.7.07 התנפל הכלב על הגב' רוזה פלדמן (להלן: "המתלוננת") שהלכה לתומה ברחוב ונשך אותה וזאת כשהינו משוטט ברשות הרבים, ללא רצועה או שרשרת וללא זמם על פיו.
כן נטען כי ביום 10.7.07 התקשר הוטרינר הרשותי אל הנאשמים והודיעם כי עליהם לעשות להסגרת הכלב לתחנה לתצפית כלבת. הנאשמים טענו בפני
ו כי הכלב אינו ברשותם כבר כשבועיים וכי אינם יודעים היכן הוא ולא מילאו אחר דרישת הרופא.
ביום 15.7.07 התקבלה אצל הוטרינר הודעה כי כלב אמסטף נמצא משוטט ליד הכלביה העירונית. המתלוננת זיהתה את הכלב ככלב שנשך אותה ואף הנאשם זיההו ככלבם.

העבירות שיוחסו לנאשמים בגין מערכת עובדתית זו היו החזקת כלב מסוכן, החזקת כלב ללא רשיון ואי חיסון הכלב, אי סירוס הכלב ואי הסגרת כלב שנשך, בניגוד לקביעות הסעיפים 11, 18,
2 (א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002, סעיפים 9, 4 ו-12 לפקודת הכלבת, תקנות 5, 6 ו-7 א' לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים) תשס"ה – 2004 ותקנה 3 לתקנות הכלבת (חיסון) תשס"ה – 2005.

בישיבת בית המשפט מיום 15.7.08, משהוקרא לנאשמים כתב האישום, כפרו בו בטוענם כי:
"אנחנו כופרים. הכלב לא שלנו. הרבה כלבים נכנסים אלינו לחצר והם לא שלנו והם רק מכלכלכים".
(עמ' 1, שורות 12-13 לפרוט').

בפתחה של הכרעת הדין הנני לציין כי החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירות של החזקת כלב מסוכן ואי סירוסו, בניגוד לקביעות התקנות 5, 6 ו-7 א' לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים) תשס"ה – 2004.

עדת התביעה מס' 2, הגב' רוזה פלדמן, היא המתלוננת בתיק זה.
לדבריה, בחקירתה הראשית, יצאה ביום 9.7.07 מביתה כדי לערוך קניות במרכז קניות קטן שבמקום מגוריה בעתלית.
בהתקרבה למקום ראתה כי במדרגות הכניסה לסופרמרקט עומד כלב על רגליו הקדמיות, כאשר בחלק גופו התחתון הינו ישוב. הכלב היה יוצא דופן ומפחיד והמתלוננת חשה כי הינה פוחדת ממנו.
הנאשמת הבחינה כי בסמוך יושב הנאשם על אבן, ליד עמוד חשמל והינו מחזיק שרשרת בידו.
פרט לנאשם לא היה אדם נוסף ברחוב.
המתלוננת פנתה אל הנאשם בשאלה אם הכלב שלו ומשלא נענתה פנתה אליו שוב וביקשה ממנו כי יקשור את הכלב הואיל והינה פוחדת להכנס לסופרמרקט.
משראתה כי הנאשם קם ממקומו והולך לאיטו לכיון הכלב, החליטה קודם לכניסתה לסופרמרקט ללכת לתיבות הדואר הנמצאות בסמוך וכך עשתה.
משחזרה הבחינה כי הכלב רץ לקראתה ואילו הנאשם יושב שוב על האבן.
העדה החלה לצעוק וביקשה כי יעזרו לה. בשלב זה ראתה העדה כי דלת הסופרמרקט נפתחת בפתאומיות ומתוכה יוצאת הנאשמת בריצה לעברה, כשהינה חיוורת כולה.
הנאשמת תפסה את העדה בחוזקה בגבה, אך הכלב הגיע מן החלק האחורי של המתלוננת ונשך אותה בחלק התחתון של רגלה הימנית.
המתלוננת החלה לדמם בדימום כבד והנאשמת הציעה לה לבוא לביתה שלה, של הנאשמת, כדי שתרחץ את רגלה מן הדם, תוך שהינה מבקשת מן המתלוננת כי לא תתלונן במשטרה.
המתלוננת סירבה, פנתה לקופת חולים לשם קבלת טיפול רפואי ופנתה למשרד הבריאות ולמשטרה לצורך הגשת התלונה.
המתלוננת העידה כי הכלב היה שייך לנאשמים הואיל ובעת האירוע לא היה ברחוב כל אדם אחר פרט לה ולנאשם, כי לאחר הנשיכה חזר הנאשם לביתו, נכנס אל תוך חצר הבית ובעומדו בתוך החצר, ליד השער, קרא לאשתו ולכלב להכנס הביתה והם אכן עשו זאת.
לאחר מספר ימים זומנה העדה לכלביה שבחוף שמן ושם חלפה על פני שתי שורות של כלובים ובתוכם כלבים רבים.
בהגיעה אל סוף הטור הימני, בכלוב האחרון, ראתה את הכלב אותו זיהתה ככלב שנשך אותה.

בחקירתה הנגדית העידה כי משפנתה אל הנאשם וביקשה כי יקשור את הכלב, קם הנאשם ממקומו והלך לקראת הכלב.
העדה אישרה כי יתכן שהנאשם הגיב לפניתה אליו, כעולה מדבריה בהודעתה בפני
הוטרינר שהוגשה וסומנה ת/3.
כן העידה כי הנאשם אחז בידו רצועה שאת פרטיה לא ידעה לתאר, כי קם ממקומו והלך לקראת הכלב, כי קרא לכלב והכלב ירד מן המדרגות והלך לעברו והגיע אליו, כי דיבר עם הכלב, כי ניסה לקושרו אך לבסוף הכלב לא נקשר על ידו וכי הנאשם חזר למקום מושבו על האבן.

המתלוננת עמדה על כך כי הנאשם:
"קם לקראת הכלב כדי לקשור אותו. אני ראיתי שהנאשם קם מהאבן, הלך לקראת הכלב והכלב בא אליו".
(עמ' 26, שורות 21-22 לפרוט').

משנשאלה בחקירתה הנגדית מה אמרה לה הנאשמת לאחר הנשיכה לענין אי הגשת תלונה במשטרה, העידה כי הנאשמת אמרה לא שלא "תלשין" עליה. מיד לאחר מכן פנה הנאשם לאשתו ולכלב שיכנסו במהירות הביתה.
במסגרת חקירתה הנגדית הוגשה לבית המשפט הודעתה במשטרה שסומנה נ/1.

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותה של המתלוננת ולא מצאתי כל מקום וטעם לקבוע כי העידה שקר בבית המשפט או כי טעתה בדרך אחרת כלשהיא בעדותה וכי טפלה אשמת שווא על הנאשמים.
אף דבריה בהודעות ת/3 ו-נ/1 תואמים את דברי עדותה בבית המשפט.

עד התביעה מס' 1, ד"ר מיכאל שרגנהיים, רופא וטרינר, עבד במועד הרלוונטי ברשות המקומית מועצה אזורית חוף הכרמל, כרופא וטרינר רשותי.
עד זה העיד כי ביום 9.7.07 קיבל הודעה טלפונית מן השוטר הקהילתי על אירוע נשיכה. לבקשתו, קיבל את הדוח של משרד הבריאות שנערך לאחר תלונת המתלוננת במשרד, הוא הדוח שהוגש וסומן ת/1 והתקשר עם המתלוננת.
לבקשתו,
תיארה בפני
ו את אשר התרחש, בתיאור התואם את גרסתה במשטרה ובעדותה בבית המשפט.
כן פנה לביתם של הנאשמים שם פגש בנאשם וזה הודיעו כי אין להם כלב אך לבנו שנסע לחו"ל כשבועיים קודם לכן היה כלב ומסר את הכלב לטיפולו של אחר.
הרופא יצא לחצר הבית ובבדיקתו את החצר הסתבר לו כי בפח האשפה של הבית, שהיה ריק לאחר שרוקן במהלך הלילה, מצא כלי אוכל של כלב והנאשם אישר בפני
ו באותו מועד כי הוא שזרק את הכלים בבוקרו של אותו יום לפח האשפה.
לדבריו, עמד על כך שעל הנאשמים לעשות להסגרת הכלב לכלביה אך נענה ביחס עוין.
באותו ביקור לא ראה הרופא את הכלב במקום.
בהמשך עדותו תיאר הרופא כי ביום 15.7.07 התקשרו עימו מן הכלביה של עירית חיפה והודיעו לו כי ביום 10.7.07 ראו רכב העוצר לידם, מוריד כלב ונעלם.
הם אספו את הכלב, מסוג אמסטף והביאוהו לכלביה.
שם, לדבריהם, זוהה על ידי שני הנאשמים ככלבם.
הרופא העיד כי יצר קשר עם המתלוננת והפנה אותה לכלביה כדי שתזהה את הכלב ואכן היא עשתה כן וזיהתה את הכלב הנושך וזאת בעוברה על פני שתי שורות של כלובי כלבים.
עד התביעה מס' 1 ערך תרשומת על פעולותיו וזו הוגשה לבית המשפט וסומנה ת/2, כאשר קבעתי כי כל חומר הכלול בה ושהינו בבחינת עדות שמיעה לא ישמש כראיה במשפט זה.
במסגרת חקירתו הנגדית של הרופא הוטרינר הוגש לבית המשפט המסמך המכונה "תצהיר", הוא ת/3, ובו נרשמו פרטי האירוע מפיה של המתלוננת, שאישרה את נכונותם בחתימתה.
אף עדותו של עד התביעה מס' 1 מהימנה עלי לחלוטין.
מדובר ברופא וטרינר של רשות האיזורית חוף הכרמל שאין לו נגיעה למי מן הצדדים ועדותו הינה אובייקטיבית לחלוטין.
אין כל מקום לקבוע כי העד לא העיד אמת בבית המשפט או כי טעה בדרך כלשהיא במתן עדותו.

מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים.
הנאשם העיד כי אכן זמן מה לפני האירוע החזיק בנם כלב בבית אך משנסע לחו"ל מסר את הכלב לאחר.
לדברי הנאשם, כדרכו מידי יום, ישב לתומו במקום המתואר על ידי המתלוננת כשהינו אוחז בידו שרשרת אותה לקח, לדבריו, מהשער של דלת החצר "כדי שהכלב לא יכנס, שכלבים לא יכנסו אלי לשער, לבית" (עמ' 31, שורות 19-20 לפרוט').
לדבריו, לא ראה כלל את אירוע הנשיכה ובאותו מועד היו במקום כלבים רבים אחרים.
הנאשם אישר כי אכן פנה לכלביה, וזאת בעקבות דבריו של ד"ר לדרמן אליו, עת הגיע לביתו ואמר לו כי האישה ננשכה ותצטרך לקבל זריקות.

ביחידת ההסגר העירונית אכן ראה את הכלב אך לדבריו:
"אמרתי שאני לא יודע אם זה הכלב שנשך אותה אבל דומה לו".
(עמ' 32, שורה 8 לפרוט').

הנאשם העיד כי עוד לפני ביקורו באותה כלביה בחוף שמן ביקר בכלביה אחרת אך לא מצא בה דבר והופנה לכלביה שבחוף שמן.
למרות שהנאשם העיד בתחילת עדותו כי לא ראה כלל את אירוע הנשיכה הרי שבהמשך הדברים הינו מאשר כי הכלב שראה בכלביה היה "דומה" לכלב שנשך והוא אף מתארו ככלב שחור עם כתם לבן על מצחו (עמ' 32, שורה 23 לפרוט').

במסגרת חקירתו הנגדית הוגשה לבית המשפט הודעתו במשטרה וסומנה ת/4, כאשר גובה ההודעה העיד כי היתה זו הודעה תחת אזהרה וכי נמסרה מרצונו הטוב והחופשי של הנחקר ובה רשם את כל דברי הנחקר, הוא הנאשם.
עיון בהודעה ת/4 מעלה כי הנאשם מסר לחוקר המשטרה גרסה העומדת בניגוד מוחלט לעדותו בבית משפט.
בהודעה ת/4 טוען הנאשם כי בעת האירוע כלל לא ישב מחוץ לביתו אלא היה בתוך הבית ויצא הימנו למשמע הצעקות.
כן מסר כי כשהמתלוננת הודיעה לו לאחר הנשיכה שתלך למשטרה אמר לה:
"תלכי כי זה לא הכלב שלי, הכלב שלי נמסר לאדם שאני לא יודע מי זה על ידי הבן שלי שי לפני שהוא נסע לאמריקה ביומיים"
(שורות 14-15 להודעה ת/4).

משמע, הנאשם קושר עצמו לכלב בהגדירו אותו כ"שלי".

כן מתאר הנאשם בהודעתו כיצד זה נסע לכלביה וראה את הכלב הנושך. בתשובה לשאלת החוקר אם הכלב שראה בכלביה הוא הכלב שהיה בביתם, השיב:

"אני לא יודע אם זה הכלב ששי הבן שלי החזיק בבית אבל זה דומה לו מאוד"
(שורות 34-35 להודעה ת/4).

כן עמד על כך כי בנו שי מסר את הכלב לאחר, טרם נסיעתו לארה"ב, הואיל והנאשם לא יכול היה לטפל בו.

הנאשמת העידה אף היא כעדת הגנה ולדבריה:

"לפני ששי נסע לחו"ל אני אמרתי לו שאנחנו לא מסוגלים להחזיק כלב ושימצא לו מקום, הוא אמר שהוא לא ישאיר לנו את הכלב, כי אנחנו לא מסוגלים לטפל בו וגם מורן לא היתה בארץ. לפני שהוא עזב, שבועיים לפני, הוא מסר את הכלב. אמרתי לו שאני לא רוצה לא כלב רע ולא כלב טוב"
(עמ' 36, שורות 2-5 לפרוט').

באשר לאירועים נשוא יום הנשיכה העידה כי אכן יצאה מן המכולת עוד לפני שהמתלוננת ננשכה על ידי הכלב וזאת למשמע צעקותיה וראתה:
"את הכלב נושך לה את הרגל, אבל לא ראיתי איזה כלב נשך, איזה כלב ואיזה סוג לא ראיתי"
(עמ' 36, שורות 14-15 לפרוט').

הנאשמת העידה כי שרשרת השער של חצר ביתם כבדה, קשה לנתקה מן השער וביום האירוע היתה מחוברת לדלת של השער.

עד ההגנה מס' 3 הוא שי שטרית, בנם של הנאשמים, שהעיד כי אכן היה לו כלב שהתגורר עימו, בביתם של הנאשמים, אך רק הוא טיפל בו והכלב היה שלו.
לדבריו, טעם יציאתו לחו"ל, פרסם באינטרנט הודעה על כך שמבקש למסור את כלבו ואכן זה נמסר על ידו לאדם מקרית אתא שטען כי יש לו חוות סוסים וזקוק לכלב כדי שישמור על הסוסים.
למרות שבמהלך עדותו אישר כי חשב לחזור ולקחת את הכלב לרשותו משיחזור מחו"ל, בסופו של דבר לא עשה כן הואיל ולא יכול היה למוצאו, למרות שחיפש אותו "דרך המודעה שלי באינטרנט" (עמ' 44 שורה 14 לפרוט').
לבקשתו של עד זה נקבעה ישיבה נוספת של בית המשפט על מנת לאפשר לעד ההגנה מס' 3 לאתר את הכלב או את מי שמסר לו את הכלב, לגרסתו, אך הדבר לא עלה בידו.

אינני נותנת אמון כל אמון בדברי עדותם של שני הנאשמים ובנם ולקביעתי העידו שקר בבית המשפט וזאת בעזות מצח ובנחרצות.

ב"כ הנאשמים טען כל העת כי הנאשמים הינם אנשים תמימים, פשוטים ביותר ורמתם נמוכה וכי רק נסיונה של הנאשמת לסייע בידי המתלוננת לאחר שננשכה, גרמה להטלת אשמת השווא עליהם.

אין בכל אלה כדי לשנות מקביעתי כי הנאשמים שיקרו בבית המשפט ואף בגרסאות אותם מסרו בפני
הרשויות וכדי לשנות מקביעתי כי אין כל ממש בטענה כאילו הטילה המתלוננת אשמת שווא בנאשמים.
זאת ועוד; הנאשמים פעלו להסתרת הראיות הקושרות אותם לכלב בכך שבדרך שפרטיה לא באו בפני
בית המשפט, דאגו כי הכלב יועבר למחרת האירוע בשעות הבוקר אל בסמוך לכלביה וינטש שם והנאשם אף עשה לסילוק כלי האוכל של הכלב על ידי זריקתם לפח האשפה.
כל זאת עוד בטרם הגיע הרופא הרשותי לביתם.

כך אף באשר לעדותו של בנם, שי, שלא נתתי בה כל אמון.
לוא אכן היה ממש בדבריו של הבן כי מסר את הכלב לאחר, לא היתה כל מניעה לאתרו וזאת בסמוך לאחר חזרתו ארצה ומסירת פרטיו למשטרה, כאשר באותו מועד כבר היה ידוע כי לטענת המתלוננת והרשויות כלבם של הנאשמים הוא שנשך את המתלוננת.
אם אכן נכונים דבריו של העד כי כה אהב את כלבו וחשב להחזירו לרשותו עם חזרתו מחו"ל, לאחר כחודשיים בלבד ממסירתו, כיצד זה לא שמר ברשותו את פרטיו של מי שמסר לו את כלבו?
זאת ועוד; אם אכן פרסם את מודעתו באינטרנט באתר של "יד 2", לא היתה מניעה לאתר את דבר הפרסום גם לאחר חזרתו של העד ארצה.

אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שבעת התרחש האירוע היה הכלב נשוא כתב האישום מצוי בחזקתם של שני הנאשמים, בביתם, וגם אם זה טופל דרך קבע על ידי בנם, הרי משעזב את הארץ והכלב נותר בביתם של הנאשמים – היתה מוטלת עליהם החובה למלא את קביעות החוק ביחס אליו.

הנני קובעת כי הוכח שעל הנאשמים היתה מוטלת החובה לעשות לרישוי הכלב ולסימונו וכן לחיסונו.
כן הנני קובעת כי הוכח שעל הנאשמים היתה מוטלת החובה להחזיק בכלב כך שלא תתאפשר יציאתו מתחומי חצרם, אלא אם כן הינו מוחזק בידי אדם מסוגל לשלוט בו באמצעות רצועה או שרשרת שאורכה אינו עולה על 2 מטרים וכאשר מושם מחסום על פיו.
הנני קובעת כי הוכח שעל הנאשמים היתה מוטלת החובה להודיע לרופא הוטרינר על כך שכלבם נשך את המתלוננת ולקחתו בצורה מסודרת למאורת הבידוד העירונית.

הנני קובעת כי הוכח שהנאשמים לא עשו אחת מן החובות שהיו מוטלות עליהם, כמפורט לעיל.

בכתב האישום נטען כי הכלב הנושך היה מסוג אמסטף וככזה הינו נכלל ברשימת הכלבים המסוכנים, לגביהם מוטלות בחוק חובות מיוחדות.
הנני קובעת כי לא הוכח שהכלב נשוא כתב האישום אכן היה מסוג אמסטף כאשר כל הנתונים שבאו לענין זה היו בבחינת עדות שמיעה.
הוטרינר לא העיד כי ראה את הכלב הנושך וכי הינו יודע על סוגו רק בהתאם למה שנאמר לו על ידי אחר, כאשר אותו אחר לא העיד בבית המשפט.

אשר על כן, הנני מזכה את הנאשמים מן העבירות של החזקת כלב מסוכן ואי סירוסו, בניגוד לקביעות התקנות 5, 6 ו-7 א' לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים) תשס"ה – 2004.

הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות על הסעיפים 2(א), 4, 11(א), 18(ב)(1)+(2) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"ג – 2002, סעיפים 4(1)(א)+(ב), 9 ו-12 לפקודת הכלבת, תקנה 3 לתקנות הכלבת (חיסון) תשס"ה - 2005.

<#11#>

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תשס"ט, 08/09/2009 במעמד הנוכחים ובהעדר הנאשם.


רחל חוזה
, סגנית נשיא

החלטה

כמבוקש.
הנני דוחה להמשך הדיון – טיעונים וראיות לעונש ומתן גזר דין ליום 22.10.09 בשעה 09:00, בנוכחות הנאשמים.

ב"כ הנאשמים יודיע לנאשם על המועד שנקבע ויוודא הופעתו.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ט אלול תשס"ט, 08/09/2009 במעמד הנוכחים ובהעדר הנאשם.



רחל חוזה
, סגנית נשיא

הוקלד על ידי: עירית תוכמה







חעמ בית משפט שלום 1009/08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל נ' מאיר שטרית, חנה שטרית (פורסם ב-ֽ 08/09/2009)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים