פסקי דין על דוד אוחנה | פסקי דין על יחיעם אוחנה | פסקי דין על עיזבון אברהם בראל ז"ל | פסקי דין על רות בהלול | פסקי דין על משה בהלול ואח' |

2305/03 א     15/09/2009




א 2305/03 דוד אוחנה, יחיעם אוחנה נ' עיזבון אברהם בראל ז"ל, רות בהלול, משה בהלול ואח'








st1\:*{behavior: }


בית משפט השלום בטבריה




15 ספטמבר 2009

ת"א 2305-03 אברהם בראל ואח'
נ' דוד אוחנה
ואח'





בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי

המבקשים
1. דוד אוחנה
2. יחיעם אוחנה


נגד

המשיבים
1.
עיזבון אברהם בראל ז"ל
2. רות בהלול
3. משה בהלול
4.

ענת לוין(בת אליעזר בהלול ז"ל)
5.

ורד דהאן (בת אליעזר בהלול ז"ל)
6.

אורה ברק (בת אליעזר בהלול ז"ל)
7.

רבקה בהלול
8.

ציון רפי בהלול
9.

רחל בישור (בת משה בהלול ז"לח)
10.

אמנון בהלול
11.

ציון בראל (בן משה בהלול ז"ל)
12. ענת סביון (בת משה בהלול ז"ל*
13. רבקה חסין
14. ציון בראל (בן אליעזר בהלול ז"ל).
15. משה אוחנה
16. יורם וייספיש (בן אליעזר בהלול)
17. עו"ד רחל אוחנה
18. שלמה (בן שמואל ז"ל) אוחנה
19. נטלי אוחנה
20. שרית אוחנה





החלטה


עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעים 1 ו- 2 (המבקשים דוד ויחיעם אוחנה
ולהלן: המבקשים) ליתן הוראות בתיק זה בדבר המשך ניהול הנכס נשוא התביעה המצוי בבעלות הצדדים וזאת לצרכי המשך השכרתו. עוד התבקש בית המשפט להורות על סילוק ידו של המשיב 15 (הנתבע 3 מר משה אוחנה ולהלן : המשיב) מהנכס.

ביום 26.1.04 נחתם בין הבעלים בנכס לבין המשיב הסכם לפיו שכר המשיב את הנכס לתקופה של 5 שנים. הסכם השכירות קיבל תוקף של החלטת בית משפט לאחר שנערכה התמחרות בין הבעלים המשותפים.
תקופת שכירות זו באה לסיומה ביום 28.2.09, על כך אין חולק בין הצדדים.

המבקשים טוענים כי פנו אל המשיב בעל פה ובאמצעות מכתב (נספח ד' לבקשה) והודיעהו בין היתר על רצונם בפינויו מהנכס עקב סיומה של תקופת השכירות על פי ההסכם.
ביום 24.3.09 קיבל ב"כ המבקשים מכתב מאת המשיב בו התבשרו המבקשים כי רוב בעלי הזכויות בנכס קיבלו החלטה (בהתאם להוראות סע' (30(א) לחוק המקרקעין) על הארכת מועד השכירות בשנה נוספת תוך הענקת אופציה בת שנה למשיב כאשר דמי השכירות הועלו בשיעור של כ- 15%.

לטענת המבקשים המדובר בהסכם שנעשה מאחורי גבם וללא ידיעתם והסכמתם ואף בניגוד ללשונו של הסכם השכירות שנחתם בעבר המורה כי כל שינוי ביטול או תוספת להסכם יעשו בכתב וייחתם על ידי כל הצדדים.
מדובר בהסכם (ההסכם המקורי) שקיבל תוקף של החלטת בית המשפט ואין הוא כולל בחובו תקופת אופציה. החלטה שיפוטית אין לשנות בהבל פה בהחלטה של חלק ואפילו רוב בעלי הנכס ועל הצדדים היה לפנות לבית המשפט.
קבלת
החלטה שלא על הדרך כאמור ומבלי להביא את הדבר לידיעת המבקשים הינה פסולה.

בית המשפט התבקש על כן להורות על עריכת התמחרות חדשה בין הבעלים המשותפים וכן להורות על סילוק ידו של המשיב מהנכס.

המשיב הגיב לבקשה ולטעמו יש לדחותה.
לדבריו תקופת השכירות אכן הגיעה לסיומה ביום 28.2.09. עוד בטרם סיומה של התקופה סוכם בין משפחת בהלול המהווה 50% מבעלי הזכויות במגרש ובינו על הארכת תקופת השכירות כמפורט במסמך שצורף לבקשה. במסגרת זו אף הועלו דמי השכירות בשיעור של כ-15% ביחס לדמי השכירות שהיו עד אז.

החלטה מסוג זה היא בבחינת החלטה במסגרת ניהולו הרגיל של הנכס כחניון ורוב השותפים במקרקעין (50.01%) רשאים לקבלה.

המבקשים קיבלו הודעה עוד בחודש פברואר על הארכת הסכם השכירות ואף גבו את דמי שכירות המוגדלים בעבור חודש מרץ (נספח א' לבקשה).

המבקשים אינם טוענים כי קופחו אלא עיקר טענתם הינה כי ההחלטה נתקבלה שלא במסגרת סע' 30(א) לחוק המקרקעין אך טענה זו מנועים הם מלהעלות.
הליך זה כולו נפתח לאחר שהמבקשים עשו הם עצמם, שימוש במגרש נשוא המחלוקת במשך תקופה והפעילו בו חניון מבלי לשלם לשותף כלשהו דמי שכירות או דמי שימוש כלשהם. הסכם השכירות המקורי נחתם למעשה בעקבות בקשה שהגישו יורשי בהלול למינוי כונס נכסים לצורך המשך הפעלת הנכס ועל מנת למנוע את המשך השימוש בו כפי שנעשה בשעתו על ידי המבקשים.
במסגרת הליך אחר שנוהל בין המבקש 1 למשיב (בת.א. 1302/00) טען המבקש 1 כי יש לו (למבקש) הסכמת רוב הבעלים לעשות את השימוש שהוא עושה במקרקעין (חרף העובדה שהסכמה כאמור לא הייתה). נוכח האמור מנועים המבקשים ומושתקים מלהעלות טענתם זו כעת.

ב"כ המשיבים 17 - 20 הצטרף אף הוא לבקשה. לדבריו הטעם שהועלו בתשובה בדבר התקיימותו של רוב היא טענה בעייתית, וזאת מכיוון שרוב זה מסתמך על הסכמתו של השוכר המיועד עצמו. משכך הם פני הדברים, לא מתקיים ניהול הוגן של הרכוש כלפי כל הצדדים המעורבים.
הואיל ורכוש זה "נוהל" תחת האכסניה של התיק דנן מן הראוי שמצב זה ימשך.

ב"כ המשיבים 1 - 14 תמך מצידו בהסכם שנעשה עם המשיב 2 וביקש אף הוא לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את מכלול טיעוני הצדדים סבורני כי יש לדחות את הבקשה לעריכת התמחרות חדשה בנוגע למקרקעין נשוא המחלוקת וזאת מטעמיה של התגובה.

מפרוטוקול בית המשפט ביום 26/01/04 עולה כי הסכם השכירות שקיבל תוקף של החלטת בית משפט הינו הסכם ל-5 שנים או עד למועד פירוק השיתוף (המוקדם מביניהם). אין ספק שהמועד המוקדם הינו התקופה שנקבעה בהסכם שכן ההליכים בתיק זה טרם באו אל קיצם, אולם תקופת השכירות כבר חלפה.

עובר לאותה ההחלטה על הצורך בהתמחרות, לא הייתה הסכמת רוב הבעלים בדבר ניהול משותף, העדר הסכמה זו הובילה לפתיחת הליכים שונים בבית המשפט בתיק זה ובתיק נוסף.

כיום אין המצב העובדתי כפי שהיה אז אלא הנכס מנוהל באופן סדיר מזה 5 שנים וניתנה הסכמת רוב בעלי הזכויות (ועל כך אין חולק) כיצד יש להמשיך ולנהלו. לעניין זה אין הדבר משנה אם חלק מהרוב הינו אותו שוכר מיועד שאלמלא ייקבע כך אזי למעשה אין זכות לבעל מקרקעין להביע עמדה באשר לרכושו שלו.

סעיף 30 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע:

ניהול
(א) בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם.
(ב) שותף הרואה עצמו מקופח מקביעה לפי סעיף קטן (א) רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הוראות, ובית המשפט יחליט כפי שנראה לו צודק ויעיל בנסיבות הענין.

(ג) דבר החורג מניהול או משימוש רגילים טעון הסכמת כל השותפים.

החלטה זו של בעלי הזכויות הינה בבחינת החלטה הנוגעת לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם ואין בה חידוש כלשהו לשימוש שנעשה עד כה למעט עדכון דמי השכירות. יתרה מכך במידה והמבקשים חפצים היו בשינויו שאז היה עליהם להקדים בקשה לבעלי יתר הזכויות טרם חלוף מועד השכירות על מנת שלא ייווצר מצב בו המקרקעין נותרים ללא שימוש.

משעשו בעלי רוב הזכויות שימוש בזכות לנהל את המקרקעין ואין לפנינו טענת קיפוח כלשהי, אין מקום למתן הוראות ואין מקום להורות על סילוק ידו של המשיב.

זאת ועוד, טובה בעיני טענת ב"כ המשיב לפיה המבקשים מנועים מלהעלות טענתם כי אין לרוב בעלי הזכויות הרשות לעשות שימוש בזכותם כרוב ולקבל החלטה בדבר ניהולו השוטף של הנכס וזאת נוכח עמדתם הקודמת בדבר אותו נכס וניהולו כך.

בע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פד"י נו(6) 295 [2002] עמדה כב' השופטת שטרסברג-כהן על דוקטרינת המניעות וההשתק:
"יש למנוע מבעל
-
דין לטעון בשני הליכים משפטיים טענות שאינן עולות בקנה אחד, וזאת על
-
ידי ההשתק השיפוטי. כלל זה נובע מדרישת תום
-
הלב החלה גם על פתיחת הליך שהוא פעולה משפטית, ומן הצורך לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצולו לרעה. כן מיועד הוא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על
-
פי דין גם אם הן נכונות. בית
-
המשפט מוסמך להשתיק בעל
-
דין מיוזמתו אם נוכח הוא כי טענותיו פוגעות בעקרונות הנ"ל".

במסגרת ת.א. 1302/00 בבית משפט זה המשיב בענייננו (התובע שם) עתר בין היתר לקבלת צווים זמניים כנגד השימוש שנעשה במגרש. ב"כ המבקש מס' 1 (הנתבע שם) טען במסגרת סיכומיו בצו המניעה כי השימוש שעושה מרשו בנכס הינו שימוש בהסכמת רוב הבעלים וכך למעשה הופך השימוש לסביר בהתאם להוראות חוק המקרקעין (כך אף השמיע בכתב הגנתו – סע' 7 ו – 11). יוער כי על כך השיב לו (שם) ב"כ המשיב (כאן) כי אין הסכמת הרוב.
בטענות אלה גילה למעשה המבקש דעתו כי את המקרקעין נשוא המחלקות ניתן לנהל באופן רגיל על דרך של הסכמת רוב הבעלים.
אציין שוב כי אין לפניי כל טענה בת קיימא בדבר קיפוח ולפיכך אין מקום להתערב בניהול המקרקעין.

בקשה זו אם כן, נדחית.

טענה אחרת שהושמעה בקדם המשפט הינה כי כתב התביעה אינו מבורר דיו בכל הנוגע לזהות בעלי הדין . ברור זה יש להסדיר כעת וזאת על מנת לאפשר בעתיד את פירוק השיתוף.

טענות אלה בדין יסודן מהטעמים שפורטו שם. תיקון רשימת בעלי הדין בנסיבות העניין אינו בבחינת תיקון טכני בלבד. יש להקדים ולבצעו על מנת לחסוך הליכים מיותרים לאחר מכן.
מובהר כי יש לתקן את רשימת בעלי הדין על מנת שניתן יהיה לזהות כל אחד ואחד מהם (בין היתר למחוק את העיזבון ולהביא תחתיו את היורשים).

אשר על כן אני מורה לב"כ התובעים לתקן כתב תביעתו וזאת על דרך של תיקון רשימת בעלי הדין בתוך 30 יום מהיום.

אני קובעת ישיבת ק"מ נוספת ליום 5.11.09 שעה 9:45 לצורך קבלת עמדת הצדדים לעניין המשך הליך פירוק השיתוף.

בנוסף, ובהמשך להחלטת בית המשפט מיום 6.11.07 (בכל הנוגע לסעד הכספי) ולאחר שנוכחתי כי טרם הוגשו תצהירים אני מורה על הגשת תצהירים כדלקמן :
התובעים
עד ליום 15.10.09
הנתבעים
1 ו 2 (בלבד) עד ליום 15.11.09

אני קובעת את שמיעת הראיות והסיכומים לסעד הכספי (בלבד) ליום 13.12.09 שעה 10:00


ניתנה היום,
כ"ו אלול תשס"ט, 15 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







א בית משפט שלום 2305/03 דוד אוחנה, יחיעם אוחנה נ' עיזבון אברהם בראל ז"ל, רות בהלול, משה בהלול ואח' (פורסם ב-ֽ 15/09/2009)