פסקי דין על ברק צברי | פסקי דין על צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

1391/09 ברע     16/09/2009




ברע 1391/09 ברק צברי נ' צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע001391/09

בפני
:
כבוד השופטת יהודית שטופמן
תאריך:
16/09/2009



בעניין
:
ברק צברי



ע"י ב"כ עו"ד
רונן שחר ואייל חריף

המערער


נ
ג
ד


צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אליעזר פודורובסקי

המשיבה


פסק - דין

א.
בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 1.4.09 של רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם צחי אלמוג) בתיק הוצל"פ 2601955091 לפיה בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המערער, בכפוף להפקדת ערובה בנקאית או סכום במזומן בסך 300,000 ₪, או ערבותם של ארבעה ערבים, שלא מתנהלים כנגדם תיקי הוצל"פ, המשתכרים, כל אחד, סכום שלא יפחת מ- 8,500 ₪ נטו.


ביום 2.9.09 נתתי רשות ערעור ובקשת רשות הערעור תידון כערעור.

ב.
העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:
ביום 25.2.09 פתחה המשיבה בהליכי הוצל"פ לביצוע שני שטרי חוב בסכום כולל של 2,000,000 ₪, שעשתה לטובתה חברה בבעלות אחיו של המערער, רויאל פיש בע"מ (להלן: "החברה"), המערער הוא ערב לשטרי החוב.
ביום 26.2.09 הגישה המשיבה בקשה לנקיטת הליכים בטרם מסירת אזהרה, במסגרתם עתרה, בין היתר, להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המערער. המשיבה טענה כי החברה נתונה בקשיים כלכליים וניסיונות לאתר את האח, הבעלים של החברה, לא צלחו. המשיבה טענה כי המערער שאינו עובד, התגורר בעבר בחו"ל ולאור הסתבכותו הכלכלית יש חשש שינסה לחמוק מהארץ ולסכל את פרעון החוב. ראש ההוצל"פ נעתר לבקשה ונתן צו כמבוקש.
ביום 17.3.09 הגיש המערער בקשה בהולה לביטול הצו לעיכוב יציאתו מהארץ ובה טען כי לא נעלם, חלילה, מרכז חייו בישראל, וכאן מתגורר הוא עם אשתו וילדיו. עוד טען כי מתפרנס מעבודתו כיועץ נדל"ן בארה"ב והוא נוסע לצורכי עבודתו, לתקופות קצרות, כשאין בכוונתו לעזוב את הארץ. לדעת המערער, פתיחת תיק ההוצל"פ ועיכוב היציאה מהארץ אינם משמשים אלא להפעלת לחץ על המערער להסיר תביעה שהגיש כנגד המשיבה, במסגרתה עתר ל

פסק דין
הצהרתי בו ייקבע כי השטרות נשוא תיק הוצל"פ בטלים ומכאן שאין בסיס להגשתם לביצוע. המערער טען עוד כי תיק זה הוא תיק ההוצל"פ היחיד שנפתח כנגד המערער. מנגד הטילה המשיבה עיקולים נוספים על נכסיו של המערער ולכן אין חשש שמא החוב לא ייפרע. בנוסף, טען המערער כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל על מי שעותר לסעד זמני, בהתאם להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
מנגד, טענה המשיבה כי היא אוחזת בשטר נוסף בסך 1,000,000 ₪ ובכתב ערבות על סך 4,000,000 ₪. עוד טענה המשיבה, כי המערער התגורר בעבר בחו"ל, אינו עובד באופן מסודר, לא אותר פיזית ולאחרונה משכן את זכויותיו במקרקעין לטובת אשתו ואביו, באופן המעלה חשש לברחת נכסים. בנוסף נטען כי בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל, די ברצון המערער לצאת מהארץ, מבלי לפרוע את החוב או להבטיח פירעונו, כדי לקיים את התנאים הדרושים להטלת צו עיכוב יציאה מהארץ והותרתו על כנו.

ביום 30.3.09 התקיים דיון בבקשת המערער לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.
ביום הדיון בבקשה הגיש המערער התנגדות לביצוע השטרות.

בהחלטתו מיום 1.4.09 דן רשם ההוצל"פ ראשית בטענה המקדמית בדבר המסגרת הנורמטיבית לפיה תידון הבקשה. וקבע, כי אומנם כאשר מוגשת התנגדות, על רשם ההוצל"פ לעכב את ההליכים ולהעביר את הדיון לביהמ"ש המוסמך והבקשה לעיכוב יציאה מהארץ היא בקשה לסעד זמני שיש לדון בה בפני
ביהמ"ש המוסמך.
במקרה זה, כך קבע הרשם, הוגשה ההתנגדות, ביום הדיון בבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ, שהיה היום האחרון להגשת ההתנגדות במועד. ההתנגדות טרם נדונה ע"י הרשם ולפיכך, יש לראות את כל הדיון כדיון המתנהל בלשכת ההוצל"פ.
ראש ההוצל"פ ציין כי טענות המערער במסגרת ההתנגדות זהות כמעט, אחת לאחת, לטענותיו בבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ, ומכאן שטענות אלו היו ידועות למערער ופתוחה היתה בפני
ו הדרך להגיש ההתנגדות טרם הדיון בבקשה, ואז היה הדיון מתקיים במסגרת נורמטיבית משפטית אחרת. משלא עשה כן, אין מנוס אלא לדון בבקשה במסגרת הנורמטיבית הקבועה בס' 14 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").
ראש ההוצל"פ בחן את הפסיקה הרלבנטית למתן צו לעיכוב יציאה מהארץ לאור הוראות החוק ותכליתו; זכות הזוכה לגבות את החוב אל מול זכות החייב לצאת מן הארץ, המעוגנת כיום במעמד חוקתי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
רשם ההוצל"פ קבע כדלקמן:
"החייב לא הראה באיזה אופן יש בדעתו להבטיח את פרעון החוב, וחרף טענותיו הרבות והארוכות רב הנסתר על הגלוי בכל האמור ביחס לנכסיו, כושר השתכרותו ויכולתו הכלכלית. החייב שעבד לאחרונה נכסיו לטובת קרובי משפחתו ובהצטרף הדברים זה לזה אין קיים חשש כי בהעדר הצו לא יצא החייב בלא להבטיח את פרעון החוב.
אמנם בתיק זה אין מדובר ב

פסק דין
כי אם בשטר, וכפי שציינתי הוגשה התנגדות לביצועו, אולם נראה לי כי נקודת האיזון הראויה בין הצדדים באופן שאף אחד מהם לא ייפגע הינה על ידי ביטול עיכוב היציאה בכפוף לערובה."
לפיכך קבע רשם ההוצל"פ, כי צו העיכוב יבוטל בכפוף להפקדת ערבות בנקאית או סכום במזומן של 300,000 ₪ או ערבות ארבעה ערבים.

החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני
י.

ביום 2.4.09 הורה רשם ההוצל"פ על עיכוב ההליכים לאחר שהוגשה ההתנגדות וכן הורה על העברת הדיון לביהמ"ש השלום בת"א.
ביום 28.4.09 נפתח ההליך בבימ"ש השלום בת"א (בש"א 212668/09)

ג.
המערער טוען כי מעת שהוגשה ההתנגדות, הסמכות לדון בהליך, על כל הליכי הביניים עוברת לביהמ"ש ומשכך, היה על רשם ההוצל"פ לדון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ על בסיס תקנות סדר הדין האזרחי ולא על בסיס חוקי ההוצל"פ. יתרה מזו, טוען המערער כי המשיבה בחוסר תום לב הסתירה מרשם ההוצל"פ עובדות מהותיות, שלא צויינו בבקשתה. המערער טוען כי לא הונחה תשתית עובדתית לביסוס בקשה לעיכוב יציאה מהארץ, גם לא לפי הוראות חוק ההוצל"פ. ואין די בקביעה כי לא ניתן לדעת את היקף נכסיו והיקף הכנסתו של המערער כדי להוות בסיס להנחה לפיה המערער יצא את הארץ ללא הבטחת חובו או פרעונו. בנוסף, טוען המערער כי אין ממש בטענות המשיבה לעניין הברחת נכסים.

ד.
מנגד טוענת המשיבה כי הסמכות עוברת לבית המשפט רק לאחר שההליכים עוכבו ע"י ראש ההוצל"פ והעניין הועבר לביהמ"ש המוסמך, ולא ממועד הגשת ההתנגדות. לטענת המשיבה, אין מדובר בהעברה אוטומטית, אלא יש צורך בפעולה/החלטה אקטיבית מצד רשם ההוצל"פ. במקרה דנן, בעת מתן ההחלטה בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, טרם ניתן צו עיכוב ההליכים וטרם הורה רשם ההוצל"פ על העברת העניין לביהמ"ש, לפיכך בדין קבע רשם ההוצל"פ כי המסגרת הנורמטיבית היא זו הקבועה בס' 14 לחוק ההוצל"פ, ולא תקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו, כך לגישת המשיבה, התקיימו התנאים הקבועים בחוק ההוצל"פ לעיכוב יציאת המערער מן הארץ ונסיבות היווצרות החוב, מעלות חשד כי חוב המערער לא נוצר בתום לב.
לחילופין, גם אם ייקבע כי תקנות סדר הדין האזרחי חלות, טוענת המשיבה כי בהתאם לתקנה 108(ג) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם–1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), יש להותיר בתוקף את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן ע"י רשם ההוצל"פ ביום 26.2.09 ו/או ביום 1.4.09, עד לאחר שתינתן החלטה ע"י בימ"ש השלום בת"א.

ה.
סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, מסמיך את רשם ההוצל"פ לעכב יציאת חייב מן הארץ אם מתקיים "יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פירעונו". רשם ההוצל"פ רשאי במקום לצוות על עיכוב יציאת החייב, "להתנות את יציאת החייב מן הארץ במתן ערובה להנחת דעתו כדי להבטיח את ביצוע פסק-הדין."

אין חולק, כי תנאים אלה לעיכוב יציאת חייב מן הארץ עפ"י חוק ההוצל"פ, מחמירים פחות מהתנאים הקבועים בתקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין עיכוב יציאה מן הארץ, הדורשים כי ביהמ"ש ישוכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין".

המערער טוען, כאמור, כי עם הגשת ההתנגדות לביצוע השטר, הסמכות עוברת לביהמ"ש. משכך, היה על רשם ההוצל"פ לדון בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ על בסיס תקנות סדר הדין האזרחי, ולא על בסיס סעיף 14 לחוק ההוצל"פ.

סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע כדלקמן:
"81א. הוצאה לפועל של שטרות -
(א)
שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו

פסק דין
של בית משפט; הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית או - לפי בקשתו של הזוכה - בתוספת ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן בסעיף זה - החוק), הכל החל במועד פרעונו של השטר, ואם לא נקבע בו מועד - החל ביום הצגת השטר לפרעון; בקשתו של הזוכה לפי סעיף קטן זה תוגש יחד עם הבקשה לביצוע השטר, והזוכה לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה. בסעיף זה, "הפרשי הצמדה וריבית" - כמשמעותם בחוק.
(ב)
המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע

פסק דין
.
(ג)
החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.
(הדגשות שלי – י.ש.)

תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, לשונה:
"108. העברת הדיון לבית משפט [תיקון: תשמ"ד(2), תשמ"ט, תשנ"ב]
(א) הוגשה התנגדות לפי תקנה 106, יצווה ראש ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את כתב ההתנגדות וכל המצורפות אליו.
(ב) משהועבר לבית המשפט כתב ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר ; בית המשפט ימציא למבקש עותק או העתק או תצלום אחד של כתב ההתנגדות ושל המצורפות אליו לפי תקנה 106(ב).

(ג) דין עיכוב ביצוע לפי תקנה זו כדין עיכוב לפי סעיף 17 לחוק, והליכים לרבות סעד זמני, שננקטו לפני שצו העיכוב הומצא למוציא לפועל, יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת."

מכאן, שעפ"י הוראות חוק ההוצל"פ ותקנותיו, לאחר שהוגשה התנגדות
ללשכת ההוצל"פ על רשם ההוצל"פ לבדוק האם הוגשה ההתנגדות בתוך המועד הקבוע בתקנה 106 לתקנות ההוצל"פ, ואם צורפו אליה הנספחים המפורטים בתקנה 106(ב). אם מצא ראש ההוצל"פ כי ההתנגדות אכן הוגשה במועד, יצווה על העברת "העניין" לביהמ"ש שנתונה לו הסמכות המקומית והעניינית לדון בתביעה על פי השטר. בלשון "עניין" הכוונה, למכלול הנושאים שבדיון, ומכאן שלאחר שהוגשה במועד התנגדות לביצוע השטר, חובה על רשם ההוצל"פ להורות על עיכוב ההליכים ועל העברת הדיון בעניין לביהמ"ש המוסמך, והוא אינו רשאי עוד להמשיך ולעסוק בביצוע הליכים בתיק.
"הוראה זו שבסעיף 81(א)(ג), באה ליצור חיץ בין הליכי ההוצאה לפועל לבין הדיון בבית המשפט, ומיום שהוגשה ההתנגדות במועד החוקי – חייב ראש ההוצל"פ לעכב את ההליכים ולא להמשיך בהם עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט. ההוראה המורה על עיכוב ההליכים, איננה נתונה לשיקול דעת וביצועה מתחייב על פי הדין. ראש ההוצאה לפועל איננו רשאי להמשיך ולעסוק בביצוע הליכים כלשהם בתיק ההוצאה לפועל, לאחר שניתן על ידיו צו לעיכוב ההליכים..."
(ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 726, מהדורה שישית, מאי 2008)

ומן הכלל אל הפרט.

בענייננו, כפי שנקבע ע"י רשם ההוצל"פ, ההתנגדות הוגשה במועד.

רשם ההוצל"פ ייחס חשיבות לכך שההתנגדות הוגשה ביום האחרון להגשתה במועד, ביום שהיה קבוע לדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. כן התייחס רשם ההוצל"פ לכך שההתנגדות כללה טענות זהות, כמעט, לטענות שהועלו בבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ ומכאן שהיו ידועות למערער והיתה פתוחה בפני
ו הדרך להגיש ההתנגדות קודם למועד בו הוגשה.

ואומנם, מצאתי ממש בתרעומת שהביע רשם ההוצל"פ על אופן התנהלות המערער כפי שתואר לעיל.

עם זאת, סבורה אני, כי משהוגשה ההתנגדות ביום הדיון, ומשנקבע ע"י רשם ההוצל"פ כי ההתנגדות הוגשה במועדה, היה עליו לעכב את ההליכים ולהעביר את הדיון בעניין כולו לביהמ"ש המוסמך, על מנת שידון גם בבקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.



לא סביר בעיני כי ההתנגדות הוגשה במועד, ביום הדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה (30.3.09). ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ ניתנה יום לאחר מכן (1.4.09). ואילו עיכוב ההליכים על יסוד ההתנגדות האמורה ניתן רק ביום המחרת (2.4.09).

לגישתי, עם קבלת ההתנגדות ביום הדיון, ועם הקביעה כי ההתנגדות הוגשה במועד, היה מקום לעכב את ההליכים ולהעביר את הדיון בבקשה לביהמ"ש המוסמך.


בנסיבות הענין, סבורה אני כי על ביהמ"ש הנעבר, בפני
ו מתבררת כיום התביעה, לדון מחדש בבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ שהוגשה ע"י המערער.

ו.
סוף דבר - הערעור מתקבל במובן זה שביהמ"ש הנעבר ידון בבקשת המערער לביטול עיכוב היציאה מהארץ.

צו עיכוב היציאה יעמוד בתקפו עד יום 1.11.09 או עד להחלטה אחרת.


בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.


הערבון יושב למפקיד, לידי בא כוחו.

ניתן היום, 16.9.2009, בעדר הצדדים.


י' שטופמן, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 1391/09 ברק צברי נ' צמח תערובות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/09/2009)