פסקי דין על ביטון יאיר | פסקי דין על ביטון רותי | פסקי דין על דורית גרוסמן | פסקי דין על גרוסמן שלום |

65783/06 א     16/09/2009




א 65783/06 ביטון יאיר, ביטון רותי נ' דורית גרוסמן, גרוסמן שלום








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



16 ספטמבר 2009

ת"א 65783-06 ביטון יאיר
ואח' נ' דורית גרוסמן
ואח'






בפני

כב' השופט
צבי כספי


תובעים

1
.
ביטון יאיר

2
.
ביטון רותי


נגד


נתבעים

1. דורית גרוסמן
2. גרוסמן שלום


צדי ג'
1. יורם חורי

2. טלי חורי




פסק דין


עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ומתוארות בקצרה דלקמן:
התובעים רכשו מאת הנתבעים את דירתם על פי חוזה מכר שנכרת ביניהם, הוא נספח
א' לתצהיר התובע מס' 1 מר יאיר ביטון [ להלן: "החוזה", "הדירה"
ו "ביטון" בהתאמה ].
לפי סעיף 8 לחוזה היה על הנתבעים למסור את החזקה בדירה לתובעים ביום 1.8.06 ואולם החזקה נמסרה רק ביום 7.9.06, 37 ימים לאחר המועד האמור לעיל [ להלן "האיחור" ].
סיבת האיחור נבעה מכך ששוכרי הדירה, הם צד ג' בתביעה, לא החזירו את החזקה בדירה במועד בו היה עליהם להחזירה לנתבעים וזאת עקב נסיבות משפחתיות הקשורות בהם.
התביעה הנוכחית היא לפיצוי מוסכם על פי החוזה, לסך של -.30,000 $ עקב הפרתו היסודית של החוזה כפי המפורט בסעיף 15 של החוזה הקובע דלקמן [ להלן: "סעיף 15" ]:
"
א. מוסכם בין הצדדים כי צד אשר יפר הפרה יסודית את ההסכם, ישלם לצד המקיים את ההסכם פיצויים מוסכמים, קבועים ומוערכים מראש לגבי הנזק המסתבר בסך בש"ח של : 30,000 דולר (שלושים אלף דולר).
ב......
ג.אין הנכתב בסעיף זה בא לגרוע מכל סעדים אחרים, עפ"י כל דין, המוקנים לצד כלשהו, אלא רק להוסיף עליהם".
אין חולק על כך שהאיחור הוא בגדר של "הפרה יסודית" כפי סעיף 15(ב) לחוזה המונה את ההפרות היסודיות.
גדר טענות הנתבעים נסמכת על סעיף 16 לחוזה [ להלן: "סעיף 16" ] הקובע דלקמן:
"
עבור כל יום של פיגור במסירת החזקה לקונים, ישלמו המוכרים לקונים את הסך
המוסכם של 40 דולר (ארבעים דולר) וזאת מבלי לגרוע מזכויות הקונים לתבוע כל סעד המוקנה להם עפ"י הדין".
מוסכם שהנתבעים שילמו לתובעים את מלוא הפיצוי לפי סעיף 16, היינו פיצוי בשיעור של 40 דולר לכל יום איחור ובסה"כ סכום של -.6,493 ₪ כפי האישור, נספח ה' לתצהירו של נתבע מס' 2, החתום על ידי ביטון.
עיקר טענת הנתבעים היא שהפיצוי המוסכם בגין אחור במסירה של הדירה הוא הפיצוי הקבוע בסעיף 16 ואין מקום לפיצוי נוסף שלפי סעיף 15 שכן כוונת הצדדים הייתה, כך הנתבעים, שהפיצוי בגין איחור יהיה לפי סעיף 16 ואילו סעיף 15 הוא בגדר של סעיף פיצויים "כללי", וככלל, לא ניתן לקבוע כפל פיצוי מוסכם בחוזה.
אחרית ראשית; השאלה אם ניתן לקבוע שני סעיפי פיצויים מוסכמים, לאותו נזק
[ והדגש הוא על אותו נזק ] אינה נקייה מספקות אם כי, ככל הנראה, הנטייה ההלכתית אינה שוללת אפשרות כזו, והיא תלויה בסופו של דבר בלשון החוזה ובכוונת הצדדים; לדברים אלה התייחסתי בהחלטתי מיום 5.9.07, ונראה שדבר לא התשנה מאז בפסיקה או כתוצאה מעדויות שנשמעו בפני
ואין אלא לצטט מאותה החלטה דלקמן:
"...השאלה האם יכולים סעיפים 15 ו 16 לגור בכפיפה אחת באופן שיקנו לתובעים סעד מצטבר בגין אותה הפרה היא שאלה של פרשנות החוזה.
פרשנות זו ניתנת לקביעה לאחר שמיעת הראיות ולא ניתן לסמוך לעניינה רק על מילות החוזה עצמו, כך למדנו, בכל הכבוד, בפסק הדין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שיכון ויזום
(1991) בע"מ, פד"י מט2 עמ' 265.
בניגוד לטענות ב"כ הנתבעים אין הלכה מחייבת בבית המשפט העליון על כך שלא ניתן לתבוע שני סכומי פיצוי קבועים מראש בגין אותה הפרה.
פסק הדין אליו מפנה ב"כ הנתבעים [ ע"א 433/79 ד"ר אריה גלסמן נ. פורטונה מוהדב ואח' פד"י לה2 עמ' 161 ] אינו קובע אלא שעשוי הוא שאכן לא ניתן יהיה לתבוע שני סכומי פיצויי נזק כאמור, אך הדבר תלוי בלשון החוזה ומשתנה בהתאם [ ראה שם, בעמ' 164 בפיסקה 11 ];

פסק דין
נוסף, ע"א 628/87, יוסף חורי נ. חברת החשמל לישראל בע"מ, פד"י מו1 עמ' 115, המוזכר אף הוא על ידי ב"כ הנתבעים, עוסק ביחס שבין סכומי פיצוי מוסכמים מראש לבין תביעת פיצוי בגין הפסד ממשי ואפשרות התביעה החלופיות לשני סוגי הנזק ופסק הדין רע"א 718/98, יסמין חברה לבנין והשקעות בע"מ נ. ע. אהרונוב קבלנות בנין (1988) בע"מ, אינו מחדש דבר אלא חוזר על הפסיקה הקודמת האמורה לעיל..".

הצדדים עצמם, כמי שאינם יודעי דין, לא יכלו למסור מה הייתה כוונתם או עמדתם לעניין היחס בין שני הסעיפים.
כך אומר ביטון, בהגינות ראויה, כי הוא לא שאל את עורך הדין יום טוב, שערך את החוזה עבור שני הצדדים, מה הוא היחס בין שני סעיפים אלה [ עמ' 6 לפרוטוקול שורות 21 עד 24 ועמ' 7 שורות 6 עד 8 ].
גם עו"ד יום טוב עצמו מסר עדות; טוב יותר שלא אתייחס אליה לפרטיה אך אציין לצורך העניין שאין בה דבר המקדם פרשנות כזו או אחרת של החוזה וקצרה ככל שהייתה, יש בה לא מעט סתירות שנובעות מרצונו של עו"ד יום טוב לרבע את העיגול ולנסות לתרץ את משמעות שני הסעיפים הנ"ל בדרך שלא תפגע במי מהצדדים.
לטעמי, יש בלשון החוזה כדי לאפשר פיצוי מוסכם כפול; אלא, שפיצוי זה דינו שיופחת.
בדברים הנ"ל כוונתי לכך שלפי הסיפא לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל – 1970 ראשי בית המשפט להפחית מפיצויים מוסכמים
"...אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה"
; [ להלן: "סעיף ההפחתה"; ראה טענות הנתבעים בסיפא לסעיף 17 לתצהיר הנתבע מס' 2 וכן פסקה 7 לסיכומי טענותיהם ].
על פני הדברים, פיצוי בסך של -.30,000 $ בוודאי שאינו פיצוי שהצדדים ראו אותו כמסתבר לעניין הפרה שהיא איחור במסירת החזקה לאורך תקופה של כחודש וחצי [ ואיני קובע דבר באשר לשאלה מה היה הדין לעניין זה ולעניין היחס בין שני סעיפי החוזה בתקופות ארוכות יותר, כאלה או אחרות ].
לעומת זאת, סעיף 16 עצמו, יש בו כדי להצביע מה ראו הצדדים כסכום פיצוי סביר ומסתבר לעניין איחור במסירת הדירה, קרי אותו תשלום
בסכום של -.40 דולר ליום.
יש על כן בפיצוי לפי סעיף 16 הנ"ל ראיה ברורה לעניין הפיצוי הסביר שראו הצדדים לעניין איחור, ועל כן יש בו כדי להביא להפחתה של הפיצוי הקבוע בסעיף 15.
התוצאה היא: פיצוי כפול לפי סעיף 16.
ראשית, הגיע לתובעים פיצוי לפי סעיף 16, פיצוי אשר שולם כאמור לעיל.
שנית, מגיע לתובעים פיצוי גם לפי סעיף 15, שכן כאמור
הייתה הפרת החוזה הפרה יסודית, אולם פיצוי זה מהדין שיופחת לפי סעיף ההפחתה, והסכום הסביר הוא לפי שקבעו הצדדים בסעיף 16.
לאור האמור לעיל אני קובע על כן דלקמן:
אני מקבל את התביעה, חלקית, ומחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי [ נוסף על זה ששולם ] בסכום של -.6,493 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 7.9.06.
הנתבעים ישאו גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום של -.5,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין.
צדי ג', שלא הגישו כתב הגנה להודעת צד ג' כנגדם, יחויבו בהחזר של כל תשלום אשר ישולם על ידי הנתבעים לתובעים, בתוספת ריבית והצמדה כדין, מיום התשלום ועד לפירעונו על ידיהם בפועל.

ניתן היום,
כ"ז אלול תשס"ט, 16 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 65783/06 ביטון יאיר, ביטון רותי נ' דורית גרוסמן, גרוסמן שלום (פורסם ב-ֽ 16/09/2009)