פסקי דין על ד"ר בתיה אילון ואח' | פסקי דין על גב' לימור לבנת - שרת החינוך התרבות והספורט | פסקי דין על מר בנימין נתניהו - שר האוצר | פסקי דין על מר צחי הנגבי - השר לבטחון פנים ואח' |

2682/04 בג"צ     12/08/2008




בג"צ 2682/04 ד"ר בתיה אילון ואח' נ' גב' לימור לבנת - שרת החינוך התרבות והספורט, מר בנימין נתניהו - שר האוצר, מר צחי הנגבי - השר לבטחון פנים ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 2682/04
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון
בירושלים


בג"ץ
2682/04
בג"ץ
11122/04



בפני
:

כבוד הרשמת גאולה לוין


העותר:
ד"ר בתיה אילון ואח'




נ


ג


ד



המשיבים:

1. גב' לימור לבנת - שרת החינוך התרבות והספורט



2. מר בנימין נתניהו - שר האוצר



3. מר צחי הנגבי - השר לבטחון פנים


4. מר שמואל הולנדר - נציב שירות המדינה


בקשה לפסיקת הוצאות




החלטה


לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות.

1.
שתי העתירות, שהוגשו בשנת 2004, נסובו על הערכת תואר שלישי של העותרים לצרכי דירוג ושכר, על ידי הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך (להלן –
הגף
). העתירות הוגשו בעת שלא היו בידי הגף כללים סדורים להערכת תארים שלישיים לצרכי שכר. בג"ץ 2682/04 הוגש ביום 16.3.2004 על ידי שבעה עותרים, והוא כוון נגד החלטת המשיבים להקפיא את בחינתם של תארים שלישיים מחו"ל עד לגיבושם של כללים חדשים בנושא. הסעד שהתבקש בה היה כי בית המשפט יורה למשיבים להכיר בתואריהם של העותרים בהתאם לקריטריונים שהיו נהוגים עד להנהגת מדיניות ההקפאה. העתירה הוגשה כששה חודשים לאחר מינויה של ועדה שמונתה לצורך גיבוש המלצה על כללים להערכת תארים שלישיים לצרכי שכר (להלן –
ועדת כץ
). בג"ץ 11122/04 הוגש ביום 7.12.2004 על ידי שמונה עותרים נוספים. הועלו בו טענות דומות לאלה שבעתירה הראשונה והדיון בשתי העתירות אוחד. לאור העובדה שוועדת כץ עמדה לפני גיבוש מסקנותיה, נדחה המשך הדיון בעתירות לחודש פברואר 2005.

2.
ביום 10.5.2005 פורסמו כללי ההערכה על יסוד המלצות ועדת כץ. בעקבות זאת העלו העותרים שורה של טענות נגד הכללים שנקבעו. לאחר שבית המשפט התיר להם לתקן את העתירות הגישו העותרים (ביום 21.7.2007) עתירה מתוקנת, בה הם תקפו את כללי ההערכה שנקבעו. בהמשך נדחתה שמיעת העתירות פעם נוספת, כדי לאפשר לעותרים להגיש את עבודות דוקטורט שלהם לגף ולהתראיין בפני
ועדות מומחים, כנדרש בכללים. מעת לעת עדכנו בעלי הדין את בית המשפט באשר להתקדמות הטיפול בעניינם של העותרים.

3.
בהודעת עדכון מטעם המשיבים מיום 19.3.2008 נמסר כי העותרים רואיינו על ידי ועדת מומחים, למעט עותר אחד שטרם השלים את המסמכים לבדיקת בקשתו. נמסר כי תוארם השלישי של תשעה מתוך העותרים הוכר לצורכי דירוג שכר. תוארם של חמישה מן העותרים לא הוכר. נמסר כי הדבר נעשה בהחלטה פרטנית מנומקת, שנשלחה לכל עותר בנפרד. ביום 18.5.2008 הודיעו העותרים כי הם נכונים למחוק את העתירה, בכפוף לשני תנאים. האחד, פסיקת הוצאות ביחס לעותרים שתואריהם הוכרו על ידי הגף. השני, ביחס לעותרים שתואריהם לא הוכרו התבקשו המשיבים למנות מומחה נוסף עצמאי שיבחן את עבודת הדוקטורט שלהם. בפסק הדין (מיום 1.6.2008) לא מצא בית המשפט להורות על מינוי מומחה כאמור. נפסק כי נוכח העובדה ששאלת ההכרה בתוארו של כל אחד מהעותרים נבחנה על ידי וועדות המומחים, אשר נתנו החלטה מנומקת לכל עותר, אין עוד מקום להתערבות בעניינן של העתירות ואלה מיצו את עצמן ודינן להימחק. בקשת העותרים לפסיקת הוצאות הועברה להכרעתי.

4.
לעניין ההוצאות טוענים העותרים כי במשך שנתיים הם חיזרו לפתחו של משרד החינוך ונדחו בלך ושוב, עד שנאלצו להגיש את העתירה. לטענתם, בעטייה של העתירה קבעו המשיבים כללים להערכת תארים שלישיים ועל פיהם הוקמו ועדות מומחים. העותרים מציינים כי בעת שניגשו לרכוש את התארים ולאחר סיום הלימודים, ההכרה בתואר שלישי לא הייתה כרוכה במבחן על ידי ועדת מומחים. בנוסף, קובלים העותרים על כך שזימון עותרים לוועדות מומחים חרג ממסגרת הזמן שקבע בית המשפט, שהועמדה על שלושה חודשים. נטען כי אלמלא נקצב זמן למשיבים, ספק אם היו מזמנים את העותרים בעתיד הנראה לעין.

5.
המשיבים סבורים, מנגד, כי אין המקרה דנן מצדיק את חיובם בהוצאות, שכן לא העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד שביקשו העותרים ואף הליך בדיקת התארים נעשה ביוזמתם של המשיבים, לאחר שבית המשפט שכנע את בא-כוח העותרים להסכים לכך. המשיבים מדגישים כי בעת הגשת העתירות עבודתה של ועדת כץ הייתה בעיצומה. משנתגבשו הכללים, העתירות המקוריות נתייתרו מעצמן, מבלי שנדרשה התערבות כלשהי של בית המשפט. המשיבים סבורים כי אין לומר שמלכתחילה היה צידוק כלשהו בהגשת העתירות או כי אלה הביאו לשינוי כלשהו בעמדת המשיבים. אשר לעתירה המתוקנת, מציינים המשיבים כי כללי ההערכה הוחלו על העותרים כלשונם, ללא קשר לתיקונה של העתירה. לבסוף מציינים המשיבים כי חלק מן העותרים התעכבו בהגשת עבודות הדוקטורט שלהם
ועיכוב זה עיכב בתורו את כינוסן של ועדות המומחים. לפיכך סבורים המשיבים כי אין מקום לומר שמשרד החינוך נושא בכל האחריות לעיכוב בטיפול בבקשות העותרים.

6.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתיקים בכללותם, ובשים לב לאמות המידה שנקבעו בבג"צ 842/93
אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון
, פ"ד מח(4) 217, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפני
ה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפני
ו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. אין חולק כי בסופם של הליכים ממושכים במשרד החינוך, שהתנהלו שעה שהעתירות היו תלויות ועומדות, הוכרו לצרכי שכר התארים השלישיים של תשעה מבין חמישה-עשר העותרים. בכך ניתן באופן חלקי הסעד שהתבקש בעתירות המקוריות. אולם, בעובדה זו כשלעצמה אין די כדי לקבוע שהיה צידוק בהגשת העתירות וכי העתירות הן שהביאו לקבלת הסעד. בנסיבות העניין, עצם העובדה שהוכרו התארים של חלק מן העותרים (על יסוד כללי ההערכה החדשים), אין בה
כדי ללמד על צדקת העתירות ועל התנהלות בלתי ראויה מצד המשיבים, המצדיקות חיוב בהוצאות.

7.
ככל שהדברים נוגעים לעתירה המתוקנת, שהופנתה נגד כללי ההערכה החדשים, טענות העותרים כלל לא התבררו לפני בית המשפט. בקשות העותרים להכיר בתוארים נבחנו, בסופו של דבר, על יסוד הכללים להם התנגדו. במצב דברים זה, אין בידי לקבוע כי טענות העותרים בעתירה המתוקנת לגבי כללי ההערכה היו מוצדקות ואין בידי לקבוע כי העותרים הרימו את הנטל לשכנע שהיה צידוק בהגשת העתירה המתוקנת. אשר לעתירות המקוריות שהופנו נגד "מדיניות ההקפאה", לא אוכל לקבוע כי הגשת העתירות היא שהביאה לשינוי במדיניות נטענת זו עליה קבלו העותרים. תהליך גיבושם של כללי הערכה החל עוד בטרם הוגשו העתירות, עם מינויה של ועדת כץ. נמצא, כי הגשת העתירות לא הביאה להתנעת התהליך. אף ספק בעיני אם להגשת העתירות הייתה תרומה משמעותית להתקדמותו של תהליך זה וליציאה מ"מדיניות ההקפאה". אין לי יסוד שלא להניח כי אף אלמלא הוגשו העתירות היו מתפרסמים הכללים ובקשותיהם של העותרים היו נבחנות לאורם. סיכומו של דבר, לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי מספק בין הגשת העתירות לבין גיבוש כללים לעניין הכרה בתארים שלישיים והכרה בתארים של חלק מן העותרים. יוער, כי השאלה האם התהליך לגיבוש המדיניות התארך יתר על המידה, אין מקומה להתברר במסגרת של בקשה לפסיקת הוצאות, לאחר שהעותרים הסכימו למחיקת העתירה. לאור כל זאת, לא מצאתי עילה לחייב את המשיבים בהוצאות העותרים.

הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.

ניתנה היום, י"א באב תשס"ח (12.8.2008).



גאולה לוין





ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04026820_g23.doc

כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 2682/04 ד"ר בתיה אילון ואח' נ' גב' לימור לבנת - שרת החינוך התרבות והספורט, מר בנימין נתניהו - שר האוצר, מר צחי הנגבי - השר לבטחון פנים ואח' (פורסם ב-ֽ 12/08/2008)