פסקי דין על מיכאל גוטמן | פסקי דין על איל גוטמן | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל/המשרד הראשי | פסקי דין על קרן קיימת לישראל |

5793-08/07 תצ     25/03/2009




תצ 5793-08/07 מיכאל גוטמן, איל גוטמן נ' מינהל מקרקעי ישראל/המשרד הראשי, קרן קיימת לישראל








בית המשפט המחוזי מרכז

ת"צ 5793-08-07
גוטמן ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל/המשרד הראשי
ואח'

ת"א 3679-10-07
גוטמן נ' מדינת ישראל ואח'



25 מרץ 2009






לפני
כב' השופטת
אסתר שטמר

התובעים
1.
מיכאל גוטמן

2
.
איל גוטמן

ע"י ב"כ עו"ד אינדיג


נגד

התבעים



1. מינהל מקרקעי ישראל/המשרד הראשי
ע"י ב"כ עו"ד ס. רביד
2. קרן קיימת לישראל
ע"י ב"כ עו"ד י. אבנרי

החלטה



1.
בקשת מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המנהל") לסלק על הסף תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים 1 ו-2 מחמת התיישנות עילת התביעה. המנהל והקרן הקיימת לישראל (להלן "קק"ל") נתבעו ע"י מיכאל ואיל גוטמן
להחזיר להם ולכל הקבוצה המיוצגת על ידם תשלומי מע"מ שגבה המנהל שלא כדין, לטענת התובעים.

2.
ההליכים המקדמיים בתביעה זו מתנהלים זמן ממושך משום בקשה שהגישו התובעים לתיקון תביעתם וחקיקת חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006, והחלתו על התביעה הנוכחית (ראה פירוט מלא בהחלטתי בתיק זה מיום 30.11.08). לאחר ששתי בקשות של התובעים נדחו, עדיין אין אנו עומדים אלא על סף הדיון בתובענות שהגישו התובעים.

3.
המנהל טוען כי חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, וההוראות המיוחדות שנקבעו בו לעניין תביעות שהוגשו לפני החוק, מחילים על התובענה תקופת התיישנות מיוחדת, המביאה לכך שיש לדחות את התביעה על הסף:
לפי סעיף 45(ב) בחוק תובענות ייצוגיות, יחולו הוראותיו גם על תובענות ייצוגיות שהיו תלויות ועומדות ביום פרסום החוק.
סעיף 45(ג)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי לצורך תביעות מסוימות (כאלו שהוגשו שלא לפי ההסדרים שבוטלו בסעיפים 32-43 לחוק תובענות ייצוגיות), יש לראות את מועד פרסום החוק כמועד הגשת התביעה לצורך מנין תקופת ההתיישנות. מכאן שכל עילה שנתהוותה עד 12.3.1999 – התיישנה.
הואיל והקבלה האחרונה שלפיה שלמו התובעים מע"מ היא מתאריך 6.8.97 - תביעתם התיישנה.

התובעים משיבים כי גביית המע"מ נמשכת עד עצם היום הזה, והטענות שהעלו נגדה ממשיכות לעמוד. על כן, מקום שעילת הדחייה על הסף אינה עומדת כלפי כל חברי הקבוצה, אין לדחות את התביעה, גם אם לכאורה התיישנה תביעת התובעים כתביעה ייצוגית. מכל מקום, תביעתם האישית של התובעים ודאי לא התיישנה.

4.
התביעה שלפני הוגשה מכח תקנה 29 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בדברי ימי התביעה בקשה לתיקון תובענה ייצוגית שנדונה לפני כב' רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט שמואל ברוך, אשר דחה את הבקשה, ואף קבע כי הואיל והתביעה הוגשה מכח תקנה 29, והואיל וברע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ פ"ד נז(3) 220 (2003) (וראה גם דנ"א 5161/03 . א.ש.ת ניהול פרויקטים וכוח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 1.9.2005)) נקבע שתקנה זו לא תהווה עוד מקור ובסיס להגשת תובענות ייצוגיות – ייתכן שאין לה לתביעה על מה שתסמוך ויש למחקה. בפעל, התביעה לא נמחקה. ההחלטה נדונה בערעור ובבר"ע, שבהם הוחלט כי לאור הוראות חוק תובענות ייצוגיות, יוחזר הדיון לבית המשפט.
עוד יש לציין, כי הגב' רחל גוטמן, אשת התובע 1 ואמו של התובע 2 הגישה תביעה דומה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגין אותו נכס עצמו. התביעה הועברה לדיון בבית משפט זה.
החלטתי בבקשה לתיקון כתב תביעה ניתנה ביום 30.11.08, ולפיה נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה.
לאחר הדברים הללו הגישו התובעים ראשית בקשה לאיחוד תובענות ואחר כך דווקא לפיצולן, ומכל מקום, ביום 9.2.2009 ניתנה החלטתי לפיה תידונה שתי התביעות כאחת.
עדיין עומדים הנתבעים על טענת ההתיישנות כבראשונה.

5. אין חולק שתקנה 29 הנ"ל אינה מנויה בגדר סעיפים 32-43 בחוק.
מכאן שלפי קביעת סעיף 45(ג)(1) בחוק, יש לראות את מועד פרסום החוק כמועד הגשת התביעה.
חוק תובענות ייצוגיות פורסם ביום 12.3.2006, בס"ח התשס"ו, עמ' 281.
אם כן, הואיל וההוכחה האחרונה לתשלום היא מיום 6.8.97 – התיישנה עילת התביעה של התובעים.

6.
שאלת החוקתיות של סעיף זה ואחרים תלויה ועומדת, ככל הנראה, בבג"צ 2367/06 עו"ד ארדמן נ' כנסת ישראל, וטרם הוכרעה. הצדדים שלפני לא נדרשו לשאלות החוקתיות.

7.
אחת המטרות העיקריות של חוק תובענות ייצוגיות הייתה האחדת ההליכים בכל סוגי התובענות הייצוגיות. כך נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ה"ח הכנסת, התשס"ה 93, בעמ' 232:

"ההצעה קובעת הסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגיות במשפט הישראלי בכל עילת תביעה, ומציעה לבטל את ההסדרים הקיימים כיום בחוקים המיוחדים. ההצעה מאמצת חלק מההסדרים הקיימים בחוקים המיוחדים, תוך הרחבות ותוספות שמטרתן לשפר את ההסדרים הקיימים לאור הניסיון שנצבר מאז שנחקקו החוקים המיוחדים".

וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת
חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006,
ה"ח הממשלה התשס"ו 234 , בעמ' 256-257:

"חקיקת הסדרי התובענה הייצוגית האמורים והפעלתם על ידי בתי המשפט עוררו שורה של בעיות שהמרכזיות בהן יפורטו להלן. הראשונה והעיקרית היא כי הגדרת העילות בהסדרים הפרטניים המפורטים לעיל היא צרה מדי.. כך, חוקים רבים מגבילים את התובענה הייצוגית ל"עילה לפי חוק זה", הגם שמרבית העילות המסדירות את התחום שבו מדובר פזורות בחוקים אחרים או בדין הכללי...
...
בעיה שניה שהתעוררה היא שההסדרים שבחוקים השונים, הגם שבעיקרו של דבר הם דומים מאוד זה לזה, נבדלים זה מזה בעניינים שונים, לרבות בענייני נוסח...

...
בעיה שלישית שהתעוררה היא קיומם של חוסרים בהסדרים הקבועים לגבי התובענה הייצוגית...
...
החוק המוצע נועד ליתן מענה לבעיות האמורות. החוק הוא חוק מקיף וכללי וככזה הוא נותן פתרון לבעיה הראשונה. הוא מסדיר את שאלת היקף העניינים שבהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית.
....
החוק קובע הסדר אחיד לכל התובענות הייצוגיות, ובכך הוא עונה על הבעיה השניה.
באשר לשיפור ההסדרים הקיימים - החוק המוצע מבקש להסדיר את החוסרים הקיימים כיום בחוקים הספציפיים"...


בחקיקת חוק תובענות ייצוגיות דאג המחוקק לבטל את ההסדרים הקודמים שמכוחם הוגשו תובענות הייצוגיות (סעיפים 32-43 בחוק). המחוקק היה ער לכך שהאיחוד מאפשר הגשת תובענות ייצוגיות שאינן מצומצמות לחוקים הקודמים שדנו בכך, ובאופן מיוחד היה ער לתובענות ייצוגיות רבות שהוגשו עוד קודם ל

פסק דין
א.ש.ת, והתבססו על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי כמקור ההסמכה שלהן. חלק מהן, העונות לדרישות החוק, ניתן היה להגיש לאחר חקיקתו.
אלו הן התובענות שאליהן מתייחסת ההוראה המפורשת שבסעיף 45(ג) לחוק. אלו הן התובענות שלא הוגשו מכח החוקים שסעיפים 32-43 בחוק בטלו.

ראוי להבחין בין שני סוגי תובענות בדרך שבחר בה המחוקק: אותן שהיו תלויות ועומדות מכח החוקים הספציפיים – נותרו בעינן, והמחוקק בחר שלא לשנות מתקופת ההתיישנות הרגילה שלהן, לפי חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.
ואילו התובענות שהוגשו מכח תקנה 29 בתקנות סדר הדין האזרחי - אלו הוגבלו לתקופת התיישנות של שנתיים קודם פרסומו של החוק.
לכאורה, תנאי זה מקפח את התובענות הנ"ל, לא רק משום קצור התקופה, אלא גם משום שבהכרח החוק מתייחס לתובענות תלויות ועומדות, שכאשר הוגשו לא חלפה תקופת ההתיישנות שלהן. על כן לכאורה סעיף 45(ג) "גוזל" מתובענות תלויות ועומדות חלק מתקופת ההתיישנות שהייתה להן.
למעשה, המדובר בתובענות שהוגשו מכח תקנה 29 בתקנות סדר הדין האזרחי, אשר לגביה קובע

פסק דין
א.ש.ת כי לא תהווה בסיס להגשת תובענות ייצוגיות – ולכן המצב שטרם חקיקת החוק הביא לכך שהיו נטולות בסיס משפטי, ואחת דינן לפני החוק – דחייה.
החוק העניק לתובענות אלו תקופת "חסד" רטרואקטיבית, שבה ככל הנראה לא הייתה להן תקומה, אלא מכח חוק תובענות ייצוגיות.
אם כן ניתן לראות תובענות אלו ככאלו שחוק תובענות ייצוגיות העניק להן חיים מחודשים שלא היו להן קודם לכן, ולאו דווקא כניסיון של החוק לחמוס את תקופת ההתיישנות הרגילה מן הזכאים לה.

8.
טענות דומות לאלו שנטענו לפני נדונו בע"א 6541/04 חיפמן נ' עידוד בע"מ חברה למתן הלוואות (לא פורסם, 11.6.2007).
באותו עניין קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כי מכח סעיף 45 (ג)(1) בחוק תובענות ייצוגיות תחול על תביעות שהתבססו על תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי תקופת התיישנות חדשה, שתחילתה ביום 12.3.2006.
כאמור שם, לחוק תובענות ייצוגיות תחולה אקטיבית, כלומר שמיום כניסתו לתוקף הוא חל גם על תובענות תלויות ועומדות ( בסעיף 45(ב) בחוק).
מכח קביעה זו חל גם סעיף ההתיישנות המיוחד, 45(ג)(1).
ענייננו דומה מאוד לנסיבות שנדונו בענין חיפמן, ואלמלא פסיקה נוספת של בית המשפט העליון, ראוי היה להחיל את פס"ד חיפמן כלשונו.

9.
פן אחר של דחיית תובענה ייצוגית על הסף התעורר ברע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ (לא פורסם, 13.8.2007).
שם קבע כב' השופט ד"ר א' גרוניס, כי בתובענה ייצוגית תידונה השאלות המקדמיות ממילא בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. לכן, על פי הרוב אין להיזקק לטענות מקדמיות, אלא במקום שהן יכולות להשמיט את הקרקע מתחת לבקשה לאישור התובענה הייצוגית בכלל. הדוגמה שניתנה הייתה של טענת התיישנות שהיא רלבנטית לקבוצה כולה להבדיל מהתיישנות העילה האישית של התובע המייצג.

"אמנם, שאלת קיומה או העדרה של עילת תביעה אישית הינה שאלה שראוי לה להתברר בשלב מקדמי של הדיון, אך דומה כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לכשעצמה מהווה שלב מקדמי דיו לצורך בירור זה.

ודוק, אין בדברים אלה כדי לומר כי לעולם לא ניתן יהיה לבקש את סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. ניתן להעלות על הדעת טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט יחסית, ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כולה. כך למשל, עשויה להיות טענת התיישנות הרלוונטית לכל הקבוצה התובעת (להבדיל מהתיישנות עילתו האישית של התובע המייצג בלבד)"
(פסקה 6 בפסק הדין. ההדגשה שלי – א"ש)

אם כן, אם עניין לנו בתשלום המע"מ ששלמו התובעים הייצוגיים – בקשתם להכיר בה כתובענה ייצוגית צריכה להדחות על הסף מפאת התיישנותה. ואילו אם קיימים תובעים ייצוגיים אחרים – ראוי שלא למחוק את התובענה ולאפשר לתובעים האפשריים האחרים להטות שכם ולשאת בעול הייצוג.

10.
המנהל סבור כי ההתיישנות אותה התיישנות היא, לכל חברי הקבוצה. אין דעתי כדעתו, שהרי יתכן שלאחר התשלום שנשאו בו התובעים העכשוויים חויבו תובעים אחרים בתשלום מע"מ, ושלמו אותו בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, כלומר לאחר 12.3.2007.
זאת ועוד, התובעים משיבים לטענה זו וטוענים כי אין מניעה שייצגו את הקבוצה, גם אם עילתם שלהם "התיישנה" מכח חוק תובענות ייצוגיות, בעוד זו של אחרים המשיכה לחול. לפי הנחיית בית המשפט העליון בעניין אר-און, יש לדון בטענה זו כבכלל טענות התובעים, בגדר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

11.
בשולי החלטתי אוסיף כי לא ראיתי לבקש תגובת המנהל וקק"ל לבקשה שהגישו התובעים ביום 15.3.2009, ובה בקשו להוסיף על תגובתם. טענתם הייתה כי המנהל וקק"ל העלו טענות חדשות ומפתיעות שיש להשיב עליהן. ב"כ התובעים הוסיפו ופירטו, בקצרה, את הטענות שבדעתם לטעון.
עיון מדוקדק בתגובתם מעלה כי התייחסו לאלו כבר בתגובה, ומשום כך אין להתיר המשך העיסוק בבקשה זו, והיא נדחית.

12.
התוצאה היא שהבקשה לדחיית התביעה על הסף נדחית, והמבקש ישלם למשיבים סכום של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ.

13. המשך הדיון נקבע ליום 6.4.2009 בשעה 12:00.


ניתן היום,
כ"ט
אדר תשס"ט, 25 מרץ 2009, בהעדר הצדדים.









הוקלד על ידי .......







תצ בית משפט מחוזי 5793-08/07 מיכאל גוטמן, איל גוטמן נ' מינהל מקרקעי ישראל/המשרד הראשי, קרן קיימת לישראל (פורסם ב-ֽ 25/03/2009)