פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על מיכאל דדון |

5670-08/07 א     23/09/2009




א 5670-08/07 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מיכאל דדון










בית המשפט המחוזי מרכז

ת"א 5670-08-07
מדינת ישראל
נ' דדון ואח'



23 ספטמבר 2009


לפני
כב' השופטת
אסתר דודקביץ

המבקשות
1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול")
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


נגד

המשיבים


1. מדינת ישראל

2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
3. מיכאל דדון

החלטה


לפני שלוש בקשות שהגישו המבקשות דכאן. בשתיים מהן עותרות המבקשות לדחיית התביעה נגדן או למחיקתה על הסף וזאת מחמת התיישנות או מניעות או שיהוי או ויתור. בבקשה השלישית עותרות המבקשות למחיקתם של אותם תיקונים שתוקנו בכתב התביעה המתוקן בשנית שהגישה המשיבה 1 ביום 20.8.08 וזאת בחריגה מההיתר שקיבלה לתיקון כתב תביעתה.

א.
רקע

המשיבה מס' 1 (להלן: "המדינה") הגישה ביום 24.7.00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעת שיפוי ע"ס 2,411,941 ₪ (ת"א 2286/00). התביעה הוגשה נגד המבקשות ונגד המשיבים 2 ו-3 בדרישה לשפות את המדינה בגין התשלומים ששילמה לתלויי הראל (דדון) תומר ז"ל, אשר נהרג בתאונת דרכים ביום 13.5.96.


לאחר שהודתה המשיבה 2 (להלן: "קרנית") בחבותה לשפות את המדינה (מכתבה מיום 26.8.01), נמחקו התביעות שהוגשו נגד המבקשות ביום 14.10.01 ונגד המשיב 3 ביום 29.10.01 ללא צו להוצאות.


קרנית שלחה הודעה לצד ג' למשיב 3 וזה האחרון שלח הודעה לצד ד' למבקשת 1.

המשיב 3 הגיש בקשה לצירוף המבקשת 1 כנתבעת נוספת בתביעה (תיק בש"א (מחוזי - ת"א) 15945/04).


ביום 18.10.04 התקיים דיון בתובענה לפני רשם בית המשפט המחוזי בת"א (כתוארו אז) אילן ש' שילה, במהלכו הצהירו הצדדים כך:


"הפרקליטים: מקובל על כולם כי התביעה וההודעות לצד ג' ולצד ד' יידונו יחדיו... לפיכך אפשר למחוק את בש"א 17747/04, 11507/04"

כבוד הרשם אישר את הסכמת הצדדים והורה על מחיקת הבקשות ובהמשך קבע כדלקמן:

"השאלה הראשונה שתתברר היא שאלת החבות הביטוחית של הפול וגדר המחלוקת הוא פרשנותה של תעודת הביטוח".

הדיון בתובענה הועבר לבית המשפט המחוזי מרכז עם כינונו ולאחר שניסיונות לפשרה לא צלחו, הוריתי ביום 20.1.08 על הגשת תצהירי עדות ראשית.


המדינה הגישה בקשה לצרף את המבקשות ואת המשיב 3 כנתבעים נוספים. ביום 28.7.08 קיבלתי את בקשת המדינה וקבעתי שצירופם של אותם צדדים לא יכביד עליהם הכבדה יתירה משאותם צדדים
נתבעו בכתב התביעה המקורי ומאז נשאו בו בתפקידים שונים תחת כובעים שונים.


בר"ע שהגישו המבקשות על החלטתי זו נדחתה ביום 6.4.09 (רע"א 8129/08, מפי כבוד השופטת מ' נאור) והמדינה הגישה כתב תביעה מתוקן.


המבקשות לא הסכינו עם החלטות אלו וטרחו והגישו את שלוש הבקשות נושא החלטתי זו.


ב.
הבקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן בשל חריגה מההיתר לתיקון כתב התביעה

1.
לטענת המבקשות התיר בית המשפט למדינה לתקן את כתב תביעתה על דרך צירופם של המבקשות והמשיב 3 כנתבעים נוספים, הא ותו לא. לטענתן, הרשתה המדינה לעצמה לערוך תיקונים נוספים וזאת בסעיפים 2, 10, 12, 14, 16, 19. התיקונים הנוספים כללו עדכון סכומי התביעה, הוספת חוו"ד אקטוארית, הוספת המלים "יורשי המנוח" והטענות כי "התובעת טוענת כי יש לדחות על אתר כל טענת התיישנות, אם תיטען, כנגד התביעה" וכן- "התובעת טוענת כי הינה רשאית להסתמך על כל ראיה שהובאה במגרת הליכי הביניים בתיק זה, במהלך הבאת ראיותיה בתיק" וכן "קיבלה" ו-"תקבל".

2.
המדינה השיבה כי התעורר הצורך בעדכון סכומי התביעה וכן הבהירה כי מתנהלים מגעים בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמה על גובה הסכום.

3.
אין בפי המדינה כל תשובה לטענת המבקשות מדוע ראתה עצמה חופשייה להוסיף כל אותן הטענות, שאינן נוגעות לעדכון הסכום הנתבע. זאת ועוד, המדינה לא ביקשה לתקן את סכום התביעה ועצם הוספת המבקשות והמשיב 3 כנתבעים נוספים אין בה כשלעצמה כדי לעורר צורך בתיקון סכום התביעה, כמשמעות הדיבר "צורך" בתקנה 26(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (והשוו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 207).

4.
לפיכך תתקבל בקשתן זו של המבקשות. אין בדעתי להיעתר לבקשה למחוק את כתב התביעה המתוקן רק בשל כך, שהרי לית מאן דפליג שזו סנקציה חמורה וקיצונית. אני רואה אפוא לנכון להיעתר לבקשתן החלופית של המבקשות ולהורות כי יש להתעלם מאותם תיקונים החורגים מהרשות שניתנה לתיקון כתב התביעה, כמפורט לעיל.


ג.
הבקשה לדחיית התביעה או למחיקתה על הסף בשל מניעות, שיהוי, ויתור

1.
לטענת המבקשות זנחה המדינה בכתב התביעה המקורי את טענותיה בשאלת החבות וויתרה על תביעתה נגד המבקשות.

2.
עוד טוענת המבקשת כי משהכריז בית המשפט על תום קדם המשפט בישיבת יום 20.1.08, הייתה המדינה מנועה מלהגיש בקשתה לתבוע את המבקשות.

3.
לטענת המבקשות יש לדחות התביעה על הסף בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה נגד המבקשות. לטענתן, לו היו לוקחות המבקשות חלק בתביעה כבר משנת 2000, היו מביאות בחשבון אפשרויות לפשרה והיו מעריכות את הסיכון באופן שונה, ואולם בינתיים צבר סכום התביעה ריביות ונגרם למבקשות נזק ראייתי.

4.
כן הוסיפו הנתבעות וטענו כי נוצר בין הצדדים הסכם מפורש בדבר היעדר כיסוי ביטוחי אצל המבקשות, משנמחקו המבקשות מכתב התביעה המקורי וכי המדינה ידעה על עמדתה של קרנית, שהתנערה מחבותה כבר בשנת 2003 או 2004.

5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המדינה והמשיבה 2 נחה דעתי כי דין בקשה זו להידחות וזאת מכמה טעמים. ראשית, כבר נקבע כי התנאים לקבלתה של טענת השיהוי דורשים רמת הוכחה גבוהה מצד הטוען לשיהוי ובתי המשפט יקבלו טענה זו רק במקרים נדירים (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5)433 ,446 (2003)). שנית, יש בבקשה זו משום ניסיון נואל לעקוף את החלטתי מיום 28.7.08, כמו גם את החלטתו של בית המשפט העליון מיום 6.4.09. בהחלטות אלו חזר ואישר בית המשפט את צירופן של המבקשות כנתבעות, על אף המועד שבו הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה ותוך התייחסות מפורשת לעיתוייה והדברים מדברים שם בעד עצמם.
שלישית, כל טענות המבקשות בדבר הנזק הראייתי שנגרם להן, הערכות הסיכון שהעריכה את התביעה במשך השנים ונכונותן לסלק את התביעה בפשרה (נכונות שלא באה לידי ביטוי כלל ועיקר בכל הדיונים שהתנהלו לפניי) לא נתמכו בתצהיר מטעם המבקשות.
ד.
הבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות התביעה בקשר לתשלומי העתיד ותשלומי העבר ששולמו עד 31.5.00

1.
לטענת המבקשות החלו שאריו של המנוח לקבל מהמדינה תגמולים מחודש אוגוסט 1996 ומאז יש למנות את תקופת ההתיישנות לגבי תשלומי העתיד. לטענתן התביעה בגין תשלומים אלו התיישנה, לכל המאוחר, לקראת סוף חודש 11/2004 (סעיף 10 בבקשה) ומשהוגש כתב התביעה המתוקן ביום 20.8.08, התיישנה התביעה ביחס לתשלומי העבר ששילמה המדינה עד ליום 31.5.00 (סעיף 11 בבקשה).

2.
לאחר שעיינתי בתגובת המדינה וקרנית לבקשה זו ובתשובתן של המבקשות לתגובות שהגישו אותן המשיבות
אני קובעת שגם דינה של בקשה זו להידחות ואלו טעמיי: בישיבת יום 18.10.04 קיבלו על עצמם כל הצדדים, ולרבות המבקשות, כי הדיון בתביעה ובהודעות לצד ג' ולצד ד' יתנהלו בצוותא חדא. אותה עת טרם התיישנה התביעה גם אליבא דמבקשות. מכאן שאין בצירופן הפורמאלי של המבקשות כנתבעות כדי להפתיען או כדי לקפח את הגנתן, משלא ידעו כי היה עליהן לשמור את הראיות לצורך ניהול הגנתן. רוצה לומר: בנסיבות המקרה דנן לא חלים הטעמים העומדים בבסיס עקרון ההתיישנות (וראו: ע"א 8301/98 הדסה אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו(3)345 (2002)). כזכור,
המבקשות היו צד לכל ההליכים בתיק זה, בין כנתבעות בכתב התביעה המקורי בין כצד ג', וזאת להוציא תקופה קצרה ביותר (מאז מחיקתן מכתב התביעה ועד לצירופן כצד ג'). במצב עניינים זה אין המבקשות יכולות לטעון להסתמכות כלל ומכל מקום - טענת הסתמכות בנסיבות אלה לא תהא ראויה להגנה. כך אף ביחס לטעם הנוסף העומד בבסיסה של ההתיישנות, והוא החזקה בדבר ויתור מצד המדינה וקרנית. בהליכים שנקטו אלו האחרונות כנגד המבקשות יש כדי לסתור את החזקה האמורה ולהעיד בבירור כי הן לא ויתרו על התביעה ועל הטענה לזכות לחזור אל המבקשות. אף הטעם בדבר קושי לדרוש מנתבעים פוטנציאליים כי ישמרו על ראיותיהם לאורך זמן אינו חל בענייננו. כאשר מתנהלים הלכים משפטיים רצופים באותו עניין ממש כמעט ללא הפסקה מאז שנת 2000, אין זה מתקבל על הדעת שהמבקשות יוציאו מרשותן ראיות העשויות לסייע להן במסגרת ההליך. זאת ועוד, אין מדובר בעניין שהוזנח שנים רבות ואשר ניתן לומר שאבד עליו הכלח. מן המקובץ עולה כי הטעמים העומדים בבסיסו של עקרון ההתיישנות אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. דין הבקשה להידחות אפוא וכך אני מורה.

ה.
סיכום

סוף דבר אני
דוחה את בקשות הנתבעות לסילוק התביעה נגדן על הסף. לאחר שנים הרבה מאז הגשת כתב התביעה המקורי הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ומן הראוי כי התיק ייקבע לשמיעת הראיות ולדיון לגופו.

אני תקווה כי הצדדים ישכילו לבוא בדברים ולצמצם את גדר המחלוקת ולכל הפחות יגיעו להסכמה בדבר גובה סכומי התגמולים שיש לשפות את המדינה בגינם.

המבקשות תשאנה בשכ"ט ב"כ המדינה וקרנית בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ (לכל אחת מהן) לנוכח קבלת בקשתן האחת ודחייתן של שתי הבקשות האחרות.

המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,
ה' תשרי תש"ע, 23 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 5670-08/07 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול"), אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מיכאל דדון (פורסם ב-ֽ 23/09/2009)