פסקי דין על סעיד נפאע

21017-09/09 מת     23/09/2009




מת 21017-09/09 מדינת ישראל נ' סעיד נפאע




לך



4


בית משפט השלום בעכו

מ"ת 21017-09-09 מדינת ישראל
נ' נפאע(אסיר)



23 ספטמבר 2009


בפני
כב' השופט משה אלטר
, סגן נשיא



המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיב

סעיד נפאע


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת: עו"ד איריס דרטלר
המשיב: הובא
הסניגור: עו"ד עמית רוזינס
, מטעם הסניגוריה הציבורית


<#3#>
החלטה

1.
נגד המשיב הוגש לבימ"ש זה כתב אישום, בת.פ. 09- 09- 21005, בו מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיפים
379 + 382 (ב) (1) + 25
לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). אמנם בכתב האישום צוינה עבירה לפי סעיף 382 + 379 (ב) (1) לחוק העונשין, אולם ברור על פניו שמדובר בטעות קולמוס.


מדובר, לפי הנטען בכתב האישום,
באירוע מיום 5/9/09, סמוך לשעה
20.00, במהלכו זרק המשיב, שהיה באותה עת בגילופין, בקבוק ערק לעבר אשתו, הגב' אימן
נפאע (להלן: "המתלוננת"), שלמזלה לא פגע בה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפני
י, בה עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 09- 09- 21005.


מקור סמכותו של בימ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").


מהוראות סעיף 21 הנ"ל עולה כי הסמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים קמה לו, לבית המשפט, רק בהתקיים שני תנאים מצטברים והם:


א.
שמתקיימת עילת מעצר.


ב.
שישנן ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם.

בהעדר עילת מעצר ו/או ראיות לכאורה, אין לביהמ"ש סמכות להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ואין זה משנה מה חומרת העבירה שבביצועה הוא מואשם.

3.
הבה נבדוק, להלן,
אם מתקיימת במקרה שבפני
י עילת מעצר ואם ישנן ראיות לכאורה.


א.
קיומה של עילת מעצר.

עילות המעצר עד תום ההליכים מפורטות בסעיף 21 (א)
לחוק המעצרים. לאור העובדה שהמשיב
מואשם בת.פ. 09 - 09- 21005 בביצוע עבירת אלמ"ב ולאור הוראות סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים,
חזקה שמתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב)
לחוק המעצרים,
הידועה כ"עילת המסוכנות". אמנם חזקה זו ניתנת לסתירה, אולם לאור העובדה שהמשיב
מכור לטיפה המרה (כך עולה גם מהודעתו) ודברי המתלוננת בהודעתה מיום 6/9/09 כי המשיב "כל כמה זמן" תוקף אותה כאשר הוא שתוי,
אני קובע כי לא עלה בידי המשיב לסתור חזקה זו. אמנם אין לו הרשעות קודמות, אולם זאת בשל העובדה
שבעבר בחרה המתלוננת שלא להתלונן נגדו.


אני קובע, איפוא,
כי מתקיימת במקרה זה עילת מעצר לפי סעיף 21 (א) (1) (ב) לחוק המעצרים.




ב.
קיומן של ראיות לכאורה.
מעיון בעדויות ושאר הראיות שבתיק החקירה עולה שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. ראוי לציין שהמשיב עצמו לא הכחיש לחלוטין את המיוחס לו אלא טען שאינו זוכר שזרק
על המתלוננת בקבוק ערק (שורה 8 להודעתו). אין זה מפתיע, שהרי היה בגילופין עת זרק, לכאורה, את הבקבוק.

לא נעלם ממני שהמתלוננת ביקשה לבטל את תלונתה,
אולם עיון בהודעתה מיום 17/09/09, בה ביקשה לבטל את התלונה, מלמד שאין היא חוזרת בה מהגירסה שמסרה בהודעתה מיום 6/9/09.

4.
בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) (1)
לחוק המעצרים, אין להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו גם אם ישנה עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה, אם "... ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי
שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה". סעיף זה מטיל חובה על ביהמ"ש לבדוק את קיומה של חלופת מעצר ורק אם
הוא מגיע למסקנה שאין בנמצא,
בנסיבות המקרה,
חלופת מעצר ראויה, יורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. חלופת מעצר ראויה הינה כזו שיהיה בה כדי להבטיח את מטרת המעצר.

הסניגור הציע, כחלופת מעצר, לשחרר את המשיב למעצר בית בבית אביו. אני מסופק אם זו חלופה ראויה, הן בשל קירבת מגורי האב למקום מגורי המתלוננת והן בשל עובדת התמכרותו של המשיב לטיפה המרה, מה שגורם לו להיות מסוכן, לכאורה, לא רק למתלוננת אלא גם לאחרים.

נראה לי כי מן הראוי להורות על קבלת תסקיר מעצר, כדי שהחלופה
שהוצעה ע"י הסניגור
תיבדק ע"י שירות המבחן. אם החלופה תימצא
לא מתאימה,
יבדוק שירות המבחן אם יש בנמצא
חלופת מעצר ראויה אחרת.

אשר על כן, אני מורה על קבלת תסקיר מעצר.

נדחה להמשך דיון בבקשה, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום
20/10/09,
שעה 10.30.

יש לזמן את המשיב באמצעות שב"ס.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' תשרי תש"ע, 23/09/2009 במעמד הנוכחים.



משה אלטר
, סגן נשיא

לתשומת לב שירות המבחן: המשיב שוהה בבית מעצר קישון.
הוקלד על ידי: רונית דיגורקר







מת בית משפט שלום 21017-09/09 מדינת ישראל נ' סעיד נפאע (פורסם ב-ֽ 23/09/2009)