פסקי דין על ורד שאשו | פסקי דין על עיזבון המנוח אלדד כהן

1795-10/08 תט     19/02/2009




תט 1795-10/08 ורד שאשו נ' עיזבון המנוח אלדד כהן








בית משפט השלום בקריית שמונה

ת"ט 1795-10-08 אלדד כהן נ' שאשו



19 פברואר 2009





בפני

כב' הרשמת
רבקה איזנברג

המבקשת
ורד שאשו


נגד

המשיב
עיזבון המנוח אלדד כהן

החלטה


1.
בפני
בקשה להעברת מקום דיון מביהמ"ש זה לביהמ"ש שלום בירושלים.


התיק נפתח בעקבות התנגדות לביצוע שטר חוב שהגישה המבקשת.


שטר החוב נחתם ע"י המבקשת בעת שהתגוררה בדירה השייכת למשיב כשוכרת משנה, ביחד עם השוכרת הראשית של הדירה.


המבקשת לא חתמה על חוזה השכירות אשר נערך בין השוכרת הראשית למשיב ואולם לבקשת ב"כ המשיב, חתמו הן המבקשת והן השוכרת הראשית, על שטר החוב.


לטענת המבקשת, הסמכות המקומית לדון בתביעה הינה לביהמ"ש שלום בירושלים מהטעמים המפורטים: הדירה נשוא הסכם השכירות ממוקמת בירושלים, מקום מגורי המבקשת והשוכרת הראשית הינו בירושלים, כל ההתחייבויות הנובעות מהסכם השכירות היו אמורות להתבצע בירושלים.


כן טענה המבקשת, כי שטר החוב נחתם בירושלים, ואף מופיע בו תאריך חתימת הסכם השכירות. לכן טענה המבקשת, שטר החוב כפוף להסכם השכירות ולמקום תשלום דמי השכירות, שהיה בסניף בנק הנמצא באזור ירושלים.


עוד הוסיפה המבקשת, כי בהסכם השכירות אף הופיע סעיף הקובע, כי הינו כפוף לאישור ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים.


לסיום הוסיפה המבקשת, כי גם אם הייתה סמכות לביהמ"ש זה, מן הראוי היה להעביר את הדיון לירושלים וזאת עפ"י סעיף 78 לחוק בתי המשפט. לטענת המבקשת, מרבית העדים בתיק ואף הדירה עצמה (אם יצטרך ביהמ"ש להתרשם ממנה), מצויים בירושלים ולכן כאמור מוטב, כי התביעה תתברר בירושלים.

2.
המשיב התנגד לבקשה. לטענת המשיב קמה סמכות לביהמ"ש זה עפ"י החלופה לקביעת סמכות מקומית שהינה "המקום שנועד לקיום ההתחייבות", שכן בשטר נקבע במפורש, כי תשלומו יהיה בקרית שמונה.


כן טען המשיב, כי משהמבקשת לא העלתה את הטענה בהתנגדות, היתה בכך משום הסכמה לסמכות ביהמ"ש זה.


לחילופין, טען המשיב, כי לכל היותר יש להעביר את התביעה לביהמ"ש בתל אביב, על פי כתובת המבקשת, המופיעה בשטר ובתעודת הזהות של המבקשת.

דיון:
3.
ראשית אציין, כי אין המדובר בבקשה שהוגשה באיחור. המבקשת ציינה כבר בסעיף 16 להתנגדותה, כי המקום הראוי לגישתה, לדון בתביעה, הינו בירושלים.


גם אם לא הייתה הטענה מועלית בכתב ההתנגדות, הרי שאין לקבל את טענת המשיב כאילו הבקשה הוגשה באיחור וכאילו נוצרה, לכאורה, הסכמה לסמכות ביהמ"ש זה.
המבקשת הגישה בקשה להעברת מקום דיון, לאחר שההתנגדות הועברה לביהמ"ש ובטרם התקיים כל דיון בתיק. לפיכך, המבקשת לא איחרה את ההזדמנות הראשונה להעלאת הטענה. בעניין זה ראה ע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, שם נקבע כי ההזדמנות הראשונה להעלאת טענה בדבר העדר סמכות מקומית, נקבעת לפי נסיבותיו של כל הליך והליך. כל עוד העלאת הטענה, נעשתה בטרם כניסת בימ"ש לדיון גופו, עמד הנתבע בתנאי של ההזדמנות הראשונה. (וראה גם בש"א (ת"א) 158847/08 סקיאן נ. סלקום בע"מ).

4.
יחד עם זאת, לגופם של דברים, לא מצאתי מקום להיענות לבקשה:


נושא בחינת הסמכות המקומית, בהתאם לחלופות המצוינות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), נעשה אך ורק על יסוד העובדות שנטענו בעניין זה בכתב התביעה. במקרה דנן, כתב התביעה הינו, הבקשה לביצוע השטר והשטר עצמו.


בשטר החוב נאמר במפורש: "מקום התשלום – אצל עו"ד סגל בקרית שמונה". לפיכך, המקום שנועד או היה מכוון לקיום ההתחייבות, הינו בקרית שמונה, המצויה בסמכות ביהמ"ש זה. לפיכך, בהתאם לחלופה המופיעה בתקנה 3(א)3 לתקנות, קמה סמכות לביהמ"ש זה.


אדגיש, כי המבקשת לא העלתה טענה, כאילו כיתוב זה,בדבר "מקום התשלום", הוסף ללא רשותה, או ללא הסכמתה, או ללא ידיעתה – לאחר שהשטר נעשה ונמסר. המבקשת אף לא טענה, כי כיתוב זה הוסף בדיעבד. טענתה היחידה של המבקשת, לעניין העובדה כי צוין במפורש בשטר, שישולם בקרית שמונה, הינה כי השטר כפוף להסכם השכירות וכי מקום ביצוע ההתחייבות נקבע עפ"י הסכם השכירות ולא עפ"י השטר- אין בידי לקבל טענה זו.


הסמכות לדון בתביעה שטרית, נקבעת עפ"י השטר ולא על פי עסקת היסוד בין הצדדים.

אכן, היו מקרים בהם קבעו בתי המשפט, כי שטר חוב שנחתם במצורף להסכם היסוד, בו הופיעה תנית השיפוט הקובעת מקום שיפוט ייחודי, מחייבת גם ביחס לתביעה השטרית (ראה לדוגמא בש"א 169795/04 שרגאי את רם שן בע"מ נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ).


יחד עם זאת, במקרה דנן לא מופיעה בהסכם השכירות כל תנית שיפוט ייחודית הנופלת בגדר תקנה 5 לתקנות, המתייחסת להסכם שיפוט. (הסעיף המופיע בהסכם השכירות, כי ההסכם כפוף לאישור ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, אינו קובע סמכות שיפוט ייחודית ואף המבקשת לא טענה, כי התביעה צריכה לדון בביהמ"ש לענייני משפחה).


זאת ועוד, המבקשת כלל אינה חתומה על הסכם השכירות והתביעה כלפיה מבוססת על שטר החוב, בלבד.

5.
אכן, השטר נחתם בירושלים ולפיכך מקום יצירת ההתחייבות הינו בירושלים. גם מקום מגורי המבקשת לטענתה, הינו בירושלים (אף כי עיון בתמצית רישום משרד הפנים שצירפה המבקשת מעלה, כי המען עודכן רק לאחר הגשת תביעה זו).


יחד עם זאת, החלופות המופיעות בתקנה 3 לתקנות, לעניין קביעת סמכות מקומית, הינן חלופות אלטרנטיביות. הלכה היא, כי אם קמה סמכות ליותר מביהמ"ש אחד, עפ"י חלופות אלו, הברירה היא בידי התובע, שכן כלפי אף אחד מביהמ"ש האחרים, לא יוכל הנתבע לטעון, כי אין לו סמכות להיזקק לתביעה, גם אם בנוסף, יש סמכות לביהמ"ש אחר.


כלומר, לתובע יתרון דיוני שמקנה לו הדין, בבחירת מקום התביעה, בכפוף לכללי הסמכות המקומית. מאחר שבהתאם לאחת מהחלופות, קמה סמכות לביהמ"ש זה, לא ניתן לאלץ את התובע לבחור במקום שיפוט, עפ"י חלופה אחרת.

6.
עוד אוסיף, כי גם אם,לכאורה, יש יסוד לטענת המבקשת לגבי מאזן הנוחות (מבחינת מרבית העדים וקירבה לדירה), הרי שהסמכות לדון בטענה זו, עפ"י סעיף 78 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, נתונה לנשיאת ביהמ"ש העליון.

בעניין זה יש להדגיש, כי סמכותי להכריע בבקשה שבפני
, הינה רק עפ"י כללי הסמכות המקומית כפי שנקבעו בתקנות. שיקולים של מאזן הנוחות, או מרבית הזיקות, יכולים להיבחן כאמור, רק על ידי ביהמ"ש העליון.


לאור כל האמור, הבקשה נדחית.


לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

ניתנה היום,
כ"ה שבט תשס"ט, 19 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







תט בית משפט שלום 1795-10/08 ורד שאשו נ' עיזבון המנוח אלדד כהן (פורסם ב-ֽ 19/02/2009)