פסקי דין על כרמית ביטון | פסקי דין על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

2048/04 ערר     11/07/2006




ערר 2048/04 כרמית ביטון נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ





בעניין: כרמית ביטון

העוררת
נ ג ד
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
פ ס ק ד י ן

1. במועדים הרלוונטיים לערר היתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מס' 8188124 (להלן "הרכב").
2. המשיבה, מפעילת כביש האגרה, חייבה את העוררת בחיובי "פיצוי והחזר הוצאות", כמשמעותם בס' 12 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן "החוק") (בכתב הערר ובנספחי תגובת המשיבה מכונים חיובים אלו "קנסות" ולשם הנוחיות יכונו כך גם ב

פסק דין
זה להלן), עקב אי תשלום במועד של חיובים בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה. בכתב הערר, מבקשת העוררת מן הוועדה לבטל את חיובי ה"קנסות" שהושתו עליה על ידי המשיבה.
3. לדיון שנתקיים ביום 13.9.2005 התייצבו הוריה של העוררת ואביה הציג לוועדה יפוי כוח המסמיך אותו לטעון בשמה.
4. בכתב הערר טוענת העוררת, כי היא סטודנטית ומתגוררת ברחוב הברוש 26 קריית גת, הכתובת אליה נשלחו החשבוניות הרלוונטיות. לטענת העוררת, במשך רוב שעות היום היא אינה נמצאת בביתה ומסיבות שאינה יודעת החשבוניות ששלחה המשיבה לא הגיעו לידיים הנכונות וככל כנראה אלו ילדי השכונה שגנבו אותן.
5. בדיון הנזכר, העידו הורי העוררת והוסיפו מספר דברים. לטענת אבי העוררת הכתובת אליה נשלחו החשבוניות הנה כתובתם שלהם וכי העוררת מתגוררת עמם.
מדברי אבי העוררת עולה, כי, לטענתו, החשבוניות הגיעו לאחר המועד האחרון לתשלומן. כן טען אבי העוררת, כי כמה חשבוניות נתקבלו יחדיו וכהעתקים של החשבוניות המקוריות.
6. מנגד, טוענת המשיבה, בין היתר, כי:
א. היא שלחה את החשבוניות בהתאם להוראות הדין לכתובתה הרשומה של העוררת ברשות הרישוי.
ב. ככל שלעוררת טענות על קבלתם או אי קבלתם של דברי דואר, עליה להפנותן לרשות הדואר בלבד.
ג. פרט לחשבונית אחת (נספח ב') כל החשבוניות נמסרו לנמען.
ד. ביום 22.9.2003 שילמה העוררת חשבוניות ובאותו המועד ידעה לבטח על כך שהנסיעה בכביש כרוכה באגרה וכי החשבוניות נשלחו למענה הרשום.
ה. הערר לא הוגש במועד והחשבוניות שעליהם עוררת העוררת הנן חלוטות. לוועדה אין סמכות לדון בטענות.
ו. אישורי רשות הדואר מבססים את דבר משלוח החשבוניות אל העורר.
ז. על פי הוראות תקנה 5 (ב) ו – 5(ג) לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט – 1999 (להלן "תקנות האכיפה") הרי שקיימת חזקה חלוטה ויש להתייחס לחשבוניות כאילו הגיעו לתעודתן.
7. צודקת המשיבה בטענתה לכך שהערר הוגש באיחור. על פי פלטי רשות הדואר שצורפו לתגובת המשיבה, רוב רובן של החשבוניות שנשלחו אל העוררת בדואר רשום נתקבלו על ידה. לגבי חשבונית אחת (נספח י' לתגובת המשיבה) לא צורף כל תיעוד וחשבונית נוספת (נספח ב' לתגובת המשיבה) מלווה בפלט המציין "הועבר לסניף קריית גת". על פניו, שלחה המשיבה את החשבוניות בהתאם להוראות הדין (תקנה 5 לתקנות האכיפה) ואת אלו המלוות בהערת פקיד הדואר כי הן נמסרו ליעדן, יש לראות ככאלה שאכן נמסרו לעוררת.
לידי העוררת נמסרו חשבוניות החל משנה ומעלה טרם הגשת הערר, ובאופן סדיר למדי בתקופה שלאחר מכן: ביום 4.9.2003 (חשבונית נספח ד'), ביום 10.12.2004 (חשבונית נספח ו'), ביום 4.2.2004 (חשבונית נספח ח'), ביום 7.3.2004 (חשבונית נספח ט') וביום 7.5.2004 (חשבונית נספח יא').

8. חשבוניות אחרות שנשלחו לעוררת בדואר רשום (נספחים ז', יב' לתגובת המשיבה) מלוות בפלט הקובע כי דבר הדואר "נמסר ליעדו". ברם היות והמשיבה, משיקוליה, צירפה לצדן פלט רשות הדואר שנלקח מאתר האינטרנט הפתוח לציבור (www.postil.com) ולא מן המאגר העומד לשימושה הבלעדי שאמינותו מוגברת, ספק אם אפשר לקבוע לגביהן ממצא עובדתי כאילו נמסור ליעדן. בישיבת ועדת הערר ת"א 1 מיום 6.3.05 בערר 368/03 בעניין סאאדה מחאג'נה, העיד נציג רשות הדואר, מר דני בוטוין, כי אין להסתמך על המידע המתפרסם באתר האינטרנט של רשות הדואר, שהינו מידע לשירות הציבור אשר אינו מעודכן ברמה מדויקת, ואינו מהווה הוכחה לנכונות האמור בו. אתר האינטרנט אינו מחובר לבסיס הנתונים של רשות הדואר, ולא ניתן להסתמך עליו בהליכים משפטיים. מר בוטוין העיד, כי המידע המועבר בממשק שבין המשיבה לבין רשות הדואר הוא המידע המעודכן, המדויק, האמין והרשמי. כפי שציינו אנו בשורת פסקי דין בעבר ולאור דברי נציג רשות הדואר באשר למידת מהימנותם של הפלטים המופקים מאתר האינטרנט של רשות הדואר, הפתוח לכלל הציבור, מחויבת המשיבה לצרף לכתבי תגובתה את האישורים המופקים מהממשק הקיים בינה לבין רשות הדואר (להבדיל מהפלטים המופקים מאתר האינטרנט של רשות הדואר). במקרה דנן, המשיבה נמנעה מלהציג בפני
נו את פלטי רשות הדואר שהוצאו מהאתר המצוי בשימושה הבלעדי ולטעמנו – הדבר צריך לשמש נגדה.
ייתכן ובנסיבות אלו היה מקום לפטור את העוררת מחיובי ה"קנס" שנולדו עקב אי תשלומו של חיוב ה"נסיעות" הכלול בחשבוניות נספחים ז' ו- יב', היינו זה הכלול בחשבוניות ח' והחשבונית המסתיימת בספרות 89984, שפרטיה לא צורפו לתגובת המשיבה, והמופיעים בריכוז החשבוניות שהגישה המשיבה במהלך הדיון.
כמו כן, לצד חשבונית נספח י' לתגובת המשיבה לא צורף כל פלט ועל-כן, וגם כאן ייתכן והיה מקום לפטור את העוררת מחיוב ה"קנס" שבחשבונית נספח יא', שנולד עקב אי תשלום ה"נסיעות" שבחשבונית זו.
אולם, לא ניתן להתעלם מכך כי העוררת ישבה בחיבוק ידיים ולא נקטה פעולה כלשהי להסדרת המחלוקת עם המשיבה ולוועדה זו פנתה רק ביום 22.8.2004 – זמן רב לאחר המועד הקצוב לכך בס' 12ב לחוק. סבירה ההשערה, לפיה הערר הוגש רק לאחר שקבלה העוררת את מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכי הוצל"פ שנשלח, כך טוענת המשיבה, בחודש יולי 2004. אמנם, העוררת פנתה לפורום החיובים שמפעילה המשיבה, לראשונה ביום 10.12.03 ולאחר מכן, בסמוך לאחר שקיבלה את החלטת הפורום שעיקרה דחיית בקשתה, פנתה שוב לפורום החיובים ביום 21.4.04. החלטה הדוחה את בקשתה האחרונה נמסרה לה ביום 28.5.04. מתגובת המשיבה לערר לא ניתן להבין, האם החלטות הפורום דלעיל נמסרו לעוררת על פה או בכתב. מכל מקום, אין חולק (על כל פנים, העוררת או מי מטעמה לא חלקו על טענות אלו של המשיבה) כי ביום 28.5.04, ידעה העוררת ללא ספק, כי בקשותיה נדחו וכי עליה להגיש ערר. יחד עם זאת, הערר הוגש רק ביום 22.8.04 ולאחר חלוף המועד הקבוע בחוק.
9. גם ללא קשר לנושא האיחור בהגשת הערר, מצבור הנתונים שבפני
נו מצדיק את דחיית רוב רובו של הערר. כאמור, העוררת קבלה לידיה את מרביתן של החשבוניות שנשלחו אליה בדואר רשום. כל החשבוניות הרלוונטיות שנשלחו אליה בדואר רשום החל מחשבונית נספח ו' לתגובת המשיבה (שאין לדעת מתי נמסרה לעוררת, אם בכלל) ולמעט חשבונית נספח יב', הנן משולבות – היינו הן כוללות הן חיוב בגין "נסיעות" והן חיוב בגין "קנסות". משקבלה העוררת את חיובי ה"נסיעות" כאמור, ולא טרחה לסלקם במועד, חויבה כדין בחיוב ה"קנסות" שבחשבונית העוקבת. חיוב ה"קנסות" שבחשבוניות נספחים ז', ח', ט', י', יא', יב' לתגובת המשיבה נולד עקב אי תשלומן של חשבוניות מן הסוג האמור והוא מהווה את חלקו הארי של החוב שנצטבר לחובת העוררת.
נעיר כי גם אם היה ניתן לקבל את גרסת העוררת, כמופיע בכתב הערר, לכך שהחשבוניות לא נמסרו לה, גם אז התנהלותה הלקויה הייתה מצדיקה את חיובה לכל הפחות בחלק מן החיובים שהושתו עליה.
העוררת עשתה שימוש סדיר למדי בכביש האגרה משך תקופה ממושכת. כבר ביום 22.9.2003 שילמה העוררת שתי חשבוניות שהונפקו לה (נספחים ב', ד' לתגובת המשיבה). חשבוניות אלו שולמו באיחור כאשר שתיהן כוללות חיוב בגין "קנסות". רק ביום 9.8.2004 בוצע התשלום הבא ובו סולקו שלוש חשבוניות שכללו חיוב "נסיעות" בלבד (נספחים א', ג', ה' לתגובת המשיבה).
לאור זאת, ובהתחשב בכך שחשבוניות רבות נמסרו לעוררת לכל המאוחר בשלהי שנת 2003, סביר מאוד להניח כי הבעיה בקבלת החשבוניות, ככל שהיתה כזו, הייתה ידועה לעוררת עוד מאותה התקופה. כמו כן ואף אם נקבל את גרסת העוררת בכתב הערר לפיה חשבוניות מצאו את דרכן ל"ידיים הלא נכונות" וכי ככל הנראה "נגנבו", הרי שוודאי הייתה העוררת מודעת לבעיה זמן רב טרם הצטברו חובותיה לשיעורים אליהם הגיעו.
ניתן היה לצפות מן העוררת, שידעה על הקשיים בקבלת החשבוניות, שככל שהיא מוסיפה לעשות שימוש בכביש האגרה תואיל לברר חיוביה אצל המשיבה או לחלופין ובטרם יתפחו החיובים, תואיל להעמיד כתובת אמינה לצורך משלוח החשבוניות.
יוער, כי בדיון שהתקיים בפני
נו התברר, כי העוררת מתגוררת בבית הוריה. לפיכך, קשה לייחס משקל של ממש לטענתה, לפיה היא אינה נמצאת בביתה רוב שעות היום.
10. דין הערר הוא, אפוא, להדחות. עם זאת, אנו סבורים כי לנוכח הנסיבות המתוארות, ובראש ובראשונה הליקויים שמצאנו בראיות שהגישה המשיבה כאמור בסעיף 8 לעיל, יש להשיב את עניינה של העוררת לדיון מחודש בפני
פורום החיובים שמפעילה המשיבה. כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב [בר"ע 1173/04 (באיחוד דיון) דרך ארץ הייוייז בע"מ נ' ראני נאסר ואח', לא פורסם] –
" ... לאחר שהוחל ביישומן של הוראות תקנות האכיפה, הגיע מחוקק המשנה למסקנה שרכיב הוצאות הגביה גבוה מידי ... מיטיבה הייתה דרך ארץ אילו שבה ובחנה כל אחד מן המקרים לגופו בנסיון להחיל על החייבים את התחשיב המתוקן שחזקה עליו שאינו מקפח את זכותה להחזר הוצאות הגביה והאכיפה". (עמ' 12)
באותו המקרה הורה בית המשפט על השבתם של מספר תיקים לעיון מחודש בפני
פורום החיובים המופעל על ידי המשיבה.
11. הערר נדחה, אפוא.
עם זאת, המשיבה תעביר את עניינה של העוררת לדיון מחודש בפני
פורום החיובים המופעל על ידה וזה ישקול מחדש הפחתת חיובי ה"פיצוי והחזר ההוצאות" בהם חויבה העוררת, בשים לב, בין היתר, לשינוי שחל בתעריפי ה"קנסות" המפורטים בתוספת הראשונה לתקנות האכיפה וכן לדברינו בסעיף 8 הנ"ל.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

לצדדים הזכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי וזאת בתוך 15 ימים.
ניתן היום: ט"ו תמוז תשס"ו , 11 ביולי 2006.
_______________________ __________________ __________________
שמרית שלומוביץ'-שטיין, עו"ד מנחם שח"ק
, עו"ד לילך נחמיה, עו"ד
חברה יו"ר חברה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר 2048/04
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 2048/04 כרמית ביטון נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/07/2006)