פסקי דין על יהושע כהן | פסקי דין על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

3073/04 ערר     26/07/2006




ערר 3073/04 יהושע כהן נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ





בעניין: יהושע כהן

העורר

נ ג ד
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה
פ ס ק ד י ן

כללי
1. הערר דנן הוגש ביום 28.10.04. העורר מבקש לפטור אותו מחיוב פיצוי והחזר הוצאות כמשמעותם בס' 12 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") (בכתב הערר ובנספחי תגובת המשיבה מכונים חיובים אלו "קנסות" ולשם הנוחות יכונו כך גם להלן), בו חויב על ידי המשיבה, בעלת הזכיון להפעלת כביש האגרה.

נימוקי הערר
2. טענותיו של העורר כנגד המשיבה הן אלו:
א. הוא נסע 4 נסיעות רלוונטיות בכביש האגרה. בגין נסיעות אלו חויב בסך של 68.5 ₪ + מע"מ. העורר שילם את חובו באיחור של 11 יום ועקב כך חויב בפיצוי והחזר הוצאות, בסך של 212 ₪ + מע"מ.
ב. העורר המשיך לנסוע בכביש האגרה עוד 2 נסיעות, בגינן חויב בסך של 34.26 ₪ + מע"מ, ואולם חרף רצונו לשלם סך זה, נמנע ממנו התשלום, עקב כך שנשלחה אליו חשבונית "משולבת", הכוללת אף את ה"קנס" בסך של 212 ₪ + מע"מ דלעיל. למרות בקשותיו של העורר, המשיבה סירבה לפצל את החשבונית ולאפשר לעורר לשלם רק עבור הנסיעות.
ג. ה"קנס" שהושת עליו עקב פיגור של 11 יום בלבד בתשלום, מהווה "גזל".
ד. היה על המשיבה לפצל את החשבונית ה"משולבת" ולאפשר לו לשלם עבור הנסיעות בלבד.
טענות המשיבה
3. ואלו הן טענות המשיבה:
א. לעורר יש עבר של פיגורים בתשלום. לגבי נסיעות קודמות של העורר המשיבה הסכימה, לפנים משורת הדין, למחול לעורר ולבטל את החיוב בגין פיצוי והחזר הוצאות שהוטל עליו, הנקוב בחשבונית נספח ב' לתגובתה. מכאן, שהעורר היה מודע לכך שתשלום באיחור גורר אחריו חיוב בגין פיצוי והחזר הוצאות.
ב. העורר הגיש את הערר באיחור. לפיכך, קודם למועד הגשת הערר כבר התגבש החוב לכדי חוב חלוט שאין עליו ערר.
ג. הייתה זו רשלנות העורר, שהביאה לחיובו בפיצוי והחזר הוצאות. פיגורי העורר בתשלום החשבוניות גרמו למשיבה להוצאות ולנזקים, ומכאן שהחיוב בסכומי הפיצוי והחזר ההוצאות, בהתאם לחוק ולתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט – 1999 (להלן – "תקנות האכיפה"), נועד לפצות את המשיבה על הוצאות ונזקים אלו.
ד. סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות אשר נקבעו בתוספת הראשונה לתקנות האכיפה נעשו לאחר דיונים ממושכים, חישובים כלכליים מדודים ומדויקים ומו"מ בין המשיבה לבין חברת כביש חוצה ישראל בע"מ. מנגנון הפיצוי והחזר ההוצאות הנו מנגנון "ניטראלי" במובן זה שהוא אמור לשקף עלויות בעל הזיכיון בפועל בגין הנזקים שנגרמו לו, להבדיל מלהביאו לידי רווחים.
ה. במעמד הדיון טענה המשיבה, כי בתקופה הרלוונטית לערר זה טרם חויבה לפצל חשבוניות. עם זאת, המשיבה הייתה מוכנה למחול לעורר לפנים משורת הדין על חשבוניות נספחים י' ו - יא'.
ו. כן מציינת המשיבה, כי הציעה בעבר הנחה בגובה של 50%, הצעה שנדחתה ע"י העורר.

דיון
4. מכתב הערר עולה בבירור, כי הערר הוגש כנגד חשבונית נספח ט'. בנוסף, ביום 10.11.04 שלח העורר מסמך בו ציין, כי לאחר הגשת הערר קיבל חשבונית "משולבת" נוספת (העורר צירף למסמך זה העתק חשבונית נספח י'), טען כי לא התאפשר לו לפרוע את סכום הנסיעות הכלול בה וכן ביקש כי יבוטל ה"קנס" הכלול בה.
5. נציין, כי לא ברורה לנו טענת המשיבה, החוזרת בתגובות רבות שהיא מגישה בעררים הבאים בפני
נו, לפיה חל איחור בהגשת הערר ביחס לכל החשבוניות שצורפו על ידה לתגובתה, כאשר המשיבה בעצמה בוחרת לצרף חשבוניות מאוחרות שלא בא זכרן בכתב הערר. יודגש, כי הרחבת היריעה על ידי המשיבה, כך שבהליך שבפני
ועדת הערר יוצגו כל הנתונים הרלוונטיים זאת על מנת שניתן יהיה לסיים את המחלוקת באופן כולל ומלא, כשלעצמה, היא דבר שאנו מברכים עליו. לעניין חשבונית נספח ט', בשונה מכל יתר החשבוניות, לגביהן צירפה המשיבה אישור מאת רשות הדואר ממאגר הנתון לעיונה בלבד – לו מיוחסת רמת אמינות גבוהה, הרי שדווקא ביחס לחשבונית נספח ט' צירפה המשיבה אישור רשות הדואר ממאגר הנתון לעיון הציבור כולו (postil.com)–לו לא ניתן לייחס אמינות בהליך משפטי כלל.

6. אמינות הנתונים שבאתר הפתוח לציבור הינה נמוכה מזו המוקנית למאגר של המשיבה (ראה למשל החלטתנו בערר 1999/04 בעניין הטמן וויליאם). התייחסותנו לפלטי רשות הדואר המופקים מרשת האינטרנט מקורה בעקרונות שנקבעו זה מכבר על ידי הוועדה (ועיין ערר 180/03 בעניין ראני נאסר). עם זאת וככל שמספר התיקים שעוברים תחת ידי הוועדה גדול יותר, עולה התמונה לפיה יש לנקוט בזהירות רבה ביחס למהימנותם של רישומי רשות הדואר המצורפים לתגובות המשיבה ושמקורם באתר הפתוח לציבור הרחב (postil.com). כך למשל, לא אחת נתקלה הוועדה במקרים בהם צוין בפלט רשות הדואר כאילו דבר דואר מסוים "נמסר לנמען" בעוד המציאות הורתה שדבר הדואר חזר אל המשיבה. יוער כי ביום 6.3.2005 הופיע בפני
וועדת הערר שבמחוז תל אביב (ערר 368/03, 522/04) נציג רשות הדואר אשר העלה ספיקות רבים ביחס למידת האמינות שניתן לייחס לפלטי האינטרנט של רשות הדואר ועל היכולת להסתמך עליהם במיוחד בהליך משפטי. עוד אמר הנציג כי בידי המשיבה קבצי מידע אמינים המגיעים ישירות מבסיס הנתונים של רשות הדואר ושעל הנתונים שבקבצים אלו ניתן להסתמך. במקרה בו מוצגים לוועדה נתונים מתוך אתר האינטרנט הפתוח לציבור היא תתייחס, אם בכלל, בזהירות ובחשדנות לאמור בו. נעיר כי גם בפלטי האתר המיועד לשימושה של המשיבה בלבד, אנו מוצאים לא פעם את הכיתוב הסותר לפיו דבר הדואר "נמסר לנציג הנמען" בעוד הדיווח נעשה ב"סניף ראש העין" ומשמעותו כי החשבונית חזרה לידי המשיבה.

7. לפיכך, לא ניתן להתבסס על האמור באישור רשות הדואר שצורף לחשבונית נספח ט' ביחס לעובדת מסירת החשבונית לידי העורר וביחס למועד המסירה, ומכאן שהמשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הערר הוגש באיחור. מכאן שהחוב אינו חלוט, ולוועדה סמכות לדון בו.

8. נעיר, כי בס' 8 לתגובתה טוענת המשיבה כי "כבר ביום 9 במאי 2004 נתקבלה בידי העורר חשבונית (נספח ה' להלן) המצ"ב לתגובה זו, ראה אישור רשות הדואר המצ"ב. לית מאן דפליג, כי חשבוניות נשוא ערר זה, כולן חלוטות". טענתה זו של המשיבה תמוהה למדי, באשר חשבונית ה' כלל אינה רלוונטית לערר זה. וכן מה בין מועד קבלתה אצל העורר למועד קבלת החשבוניות המאוחרות יותר?

9. טענת העורר, לפיה החיוב שהוטל עליו עקב פיגורו בתשלום כמוהו כגזל אינה מבוססת ואין בה כל ממש. חיוב זה אינו מוטל באופן שרירותי ע"י המשיבה, אלא סכומו נקבע מראש ע"י מחוקק המשנה בתוספת הראשונה לתקנות האכיפה.

10. זאת ועוד, וכדי להפיס את דעתו של העורר, הרי שהחיוב בגין פיצוי והחזר הוצאות, אינו בבחינת קנס המושת על העורר, אלא, כטענת המשיבה, כשמו כן הוא, חיוב שנועד לפצות את המשיבה ולהחזיר לה את הוצאותיה המוצאות על מנגנון האכיפה לגביית התשלומים שבפיגור, וראה לעניין זה ס' 14 לתקנות האכיפה.

11. אין לקבל את טענת המשיבה, שנטענה בדיון, לפיה במועד הרלוונטי לערר זה לא הייתה חייבת לפצל את החשבונית, ולאפשר לעורר לשלם אך עבור רכיב הנסיעות.

12. כבר נקבע על ידי וועדה זו שאין המשיבה זכאית למנוע מחייב לסלק את רכיב הנסיעות במופרד מרכיב ה"קנסות" שבחשבונית "משולבת". קביעה זו נתקבלה על דעתו של בית המשפט המחוזי בבר"ע 1173/04 (באיחוד דיון) בעניין דרך ארץ הייוייז בע"מ נ' ראני נאסר ואח' תק'-מח' 2005 (2) 7359:
"מכוח החובה להקטנת נזק והן מכוח חובת תום הלב, אין המשיבה רשאית להגביל באופן מלאכותי את החיוב בריביות הפרשי הצמדה ו"קנסות" נוספים על בסיס הקרן שהחייב מוכן לשלמה מיידית".
קביעת בית המשפט משמעותה שבעת הרלוונטית היה על המשיבה לפעול להקטנת הנזק ולפעול בתום לב ועל כך ביקורתו של בית המשפט. ברור על כן שטענת בא כוח המשיבה כאילו החובה חלה מכאן ולהבא אין לה על מה לסמוך.

13. לפיכך, אין לחייב את העורר בחיובי הפיצוי והחזר ההוצאות, שנוצרו עקב הסירוב לפצל את החשבונית המשולבת. כך פני הדברים גם בהתייחס לחיובי ה"קנסות" שבחשבונית נספח יא' לתגובת המשיבה וכן חיוב הקנס שהוטל בגין אי תשלומו במועד של חיוב ה"נסיעות" שבחשבונית יא', והכלול בחשבונית המסתיימת בספרות 30193, שהעתקה לא צורף לתגובת המשיבה. בנסיבות המתוארות, לפיהן העורר דנן פנה למשיבה ביום 11.10.04 ונציגתה מסרה לו כי "אי אפשר לפצל משולבת", אין לצפות ממנו, כי ימשיך ויבקש לפרוע את חיובי ה"נסיעות" בכל פעם שיקבל לידיו חשבונית "משולבת". על-כן, יש לראות את בקשתו האמורה ואת סירובה של המשיבה לפיצול זה, כמתייחסים לכלל החשבוניות ה"משולבות" שהופקו לעורר.

14. לפיכך מתקבל הערר בחלקו, כדלקמן:
א. העורר מחויב בתשלום החשבונית שפרטיה בנספח ט' לתגובת המשיבה - במלואה.
ב. העורר ישא בתשלום כל חיובי ה"נסיעות" שבחשבוניות שפרטיהן צורפו לתגובת המשיבה.
עם סילוק התשלום הנ"ל, ייחשב העורר כמי שפרע כל חובותיו כלפי המשיבה ככל שאלו כלולים בחשבוניות שפרטיהן צורפו לתגובת המשיבה או הנובעים מן הנסיעות הכלולות בחשבוניות אלו.
בנסיבות המקרה, אין אנו עושים צו להוצאות.
לצדדים הזכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי וזאת בתוך 15 ימים.

ניתן היום: א' באב תשס"ו, 26 ביולי 2006.
_______________ ________________ _______________________
לילך נחמיה, עו"ד מנחם שח"ק
, עו"ד שמרית שלומוביץ'-שטיין, עו"ד
חברה יו"ר חברה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר 3073/04
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995
1








ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 3073/04 יהושע כהן נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/07/2006)