פסקי דין על לירם בנייה ונכסים בע"מ | פסקי דין על קירטונג 2001 | פסקי דין על יצחק טפיארו | פסקי דין על אלי מימון ואח' |

1896/04 א     23/09/2009




א 1896/04 לירם בנייה ונכסים בע"מ נ' קירטונג 2001 בע"מ, יצחק טפיארו, אלי מימון ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעכו



23 ספטמבר 2009

ת"א 1896-04 לירם בנייה ונכסים בע"מ
נ' קירטונג 2001 בע"מ
ואח'







בפני

כב' השופט
ג'מיל נאסר

תובעת
לירם בנייה ונכסים בע"מ

נגד

נתבעים
1. קירטונג 2001 בע"מ
2. יצחק טפיארו
3. אלי מימון
4. אורן דרור


פסק - דין


1.
התובעת, לירם בנייה ונכסים בע"מ
(להלן: "לירם") ביצעה עבודות בניית שלד של בית פרטי וכן עבודות נוספות על פי הזמנה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "קירטונג") וזאת עבור הנתבע מס' 2 (להלן: "טפיארו") אשר ביקש לבנות בית פרטי על חלקת מקרקעין בבית לחם הגלילית.

2.
בתיק זה נשמעו ראיות הצדדים עד תום.
מטעם התובע העיד מנהלה שרגא שי וכן העיד מוחמד גנאים. מטעם הנתבעים 2,3 ו-4 העידו בעצמם ולא זומנו עדים.

בעלי הדין:

3.
קירטונג הינה חברה בע"מ אשר הוקמה ב- 7/2/01. המנהל והבעלים הבלעדי הינו הנתבע מס' 3 (להלן: "אליהו"). חברה זו הוקמה בחצרים השייכים לאליהו אשר היה בעלים של מספר חברות, והוא מימן את הקמת החברה על ידי השקעה כספית מחברות נוספות שהיו בבעלותו. מטרתה העיקרית של קירטונג היתה לייצר ולבנות קירות מודולוריים איכותיים שבעיקרם הם קירות קלי משקל שיש בהם כדי לחסוך בעלויות ובזמן של בניית בתים ו/או בניינים.

הנתבע מס' 4, דרור אורן (להלן: "אורן") הינו מהנדס במקצועו והוא בן דודו של אליהו (האמהות הן אחיות). בזמנים הרלוונטיים לעובדות הדרושות לתיק שבפני
נו עבד אורן כמנהל המבדקה למחקר ופיתוח בטכניון בחיפה. אורן זקף לעצמו פטנט של המצאת קיר בעל סגולות של משקל קל ואטימות באיכות רבה ואפשרות לבנייה בקלות שלא על ידי בעלי מקצוע. אורן טוען שבמפגש בינו לבין אליהו הם הגיעו לסיכום לפיו קירטונג תספק את אותן קירות ואורן יהיה בעל תפקיד בכיר בחברה הנ"ל וכולם "יהנו מתמורה הולמת". בהקשר זה אליהו טען שאורן פוטר מעבודתו במקומות אחרים ונקלט על ידו כעובד בכיר בחברת קירטונג מתוך הנחה שמדובר בממציא פטנטים מצליחן אשר יש בו כדי לקדם את פעילותה של חברת קירטונג.

טפיארו הינו אדם שביקש לבנות את ביתו הפרטי על מגרש בבית לחם הגלילית. תחילה התכוון לבנות את ביתו בשיטה הקונבצניונאלית הרגילה ואילו לאחר מכן הוא טוען כי שוכנע על ידי שני אנשים אשר הכירו את אלי מימון ואורן דרור (הכוונה לאדם בשם יוסי יגר, שהוא תושב בית לחם הגלילית, וכן עו"ד גיל כהן, שהיה עו"ד של קירטונג ונתן לה שירותים משפטיים, לרבות לחברות נוספות שבבעלות אליהו מימון) שני אנשים אלה שכנעו אותו להסכים לבנות את ביתו בשיטת קירטונג, דהיינו, על ידי אותם קירות מיוחדים אשר קירטונג כחברה ביקשה לקדם ולשווק.

לירם הינה חברה קבלנית בע"מ אשר מבצעת עבודות בנייה של מבנים שונים ומנהלה שרגא שי (להלן: "שרגא") הגיע לסיכום עם קירטונג לגבי בניית הבית הפרטי של טפיארו, אך זאת על פי הסכם שנחתם עם קירטונג, ולא עם טפיארו.


טענות בעלי הדין:

4.
טפיארו ביקש לבנות בית פרטי, כאמור לעיל, ולשם כך הגיע לסיכום בכתב עם קירטונג, הסכם אשר נוסח על ידי עו"ד גיל כהן ועליו חתמו מצד אחד טפיארו כמזמין העבודה ובשם קירטונג חתם אורן דרור בלבד. מצד שני, קירטונג התקשרה בהסכם בינה לבין לירם שלפיו התחייבה לירם לבצע את בניית הבית כקבלן משנה של קירטונג עבור טפיארו.

בכל הקשור להתקשרות בין לירם לקירטונג, הובהר כי במהלך חודש ספטמבר 2003 היתה פנייה אל שרגא, המנהל של לירם, להכין הצעת מחיר לבניית שלד הבית של טפיארו בהתאם לתוכניות הנדסיות שהוצגו בפני
ו. לאחר שהוכנה הצעה על בסיס מחיר למ"ר, הודיע אורן לשרגא כי בכפוף להסתייגויות מסוימות שצויינו במכתב מיום 30/9/03, הרי ההצעה שמסר שרגא מקובלת וניתן להתחיל בעבודה.
ההסכם שנכרת בין לירם לקירטונג מטיל על לירם את החובה לבנות את שלד הבית של שלוש קומות, כולל עבודות עפר ואיטום קירות וכן הספקת החומרים לבניית שלד הבית (ברזל ובטון) והרכבת קירות מעטפת הבית מסוג קירטונג, כאשר קירות אלה אמורים להיות מסופקים לאתר העבודה על ידי חברת קירטונג עצמה. ההסכם לא כלל עבודות של אינסטלציה, חשמל ועבודות פיתוח ובטון מחוץ לבית לא היו כלולות באותו ההסכם.

על פי ההסכם הנ"ל, התמורה שסוכמה בין שרגא לבין אורן היתה לפי מחיר של 210 דולר + מע"מ לכל מ"ר בנייה. חברת לירם טוענת כי היא השלימה את בניית כל שלד הבית בן שלוש הקומות, למעט הרכבת קירות הקירטונג שהיו אמורים להיות מסופקים על ידי קירטונג אך בפועל לא סופקו. כאן ראוי לציין כי אין למצוא בתיק זה מחלוקת בכל הקשור לטיב העבודה שביצעה לירם, אם כי קיימת מחלוקת אשר מתייחסת לכמות העבודה. לירם טוענת כי היקף העבודה היה של 228 מ"ר ולפי מחיר של 210 דולר למ"ר, דהיינו סך של 47,880 דולר + מע"מ.

טענה שעלתה במהלך הדיון לפיה טפיארו טוען שהסיכום בין לירם לבין קירטונג היה 210 דולר כולל מע"מ למ"ר, איננה נכונה והראיה שגם שרגא וגם אורן (שחתם על ההסכם בשם קירטונג) דחו טענה זו במפורש.

על פי כתב התביעה המתוקן, לירם טוענת לזכאותה לסכומים הבאים:

א.
מחיר מוסכם על פי ההסכם בסך 210 דולר למ"ר
x
השטח של כל השלד, לרבות תוספות שביצעה לירם שאותם יש להחשיב על פי אותו מחיר, הרי מדובר בשטח כולל של 328.9 מ"ר והתוצאה הינה 69,077 דולר ששווים הינו 309,467 ₪.
ב.
לירם טוענת כי היא זכאית להשתתפות של 50% מעלות עבודות החפירה בסך 2,100 ₪.
ג.
הספקת שקי חול נוספים, וזאת על פי הזמנה, סך של 1,190 ₪.
ד.
עלות שכר של תוספת איטום רצפת המרתף בסך 1,190 ₪.
ה.
תוספת יציקת עמודים וקורה מעוגלת וזאת על פי בקשה של טפיארו בסך 6,000 ₪.

סה"כ הסכומים שמגיעים ללירם, לטענתה, 324,157 ₪.

מסכום זה יש לנכות 5% בגין אי- הרכבת קירות, דהיינו סך של 16,207 ₪ והיתרה המתקבלת הינה
307,950 ש"ח. על הסכום הנ"ל יש להוסיף מע"מ בסך 55,431 ₪ והסכום המתקבל הינו 363,381 ש"ח. סה"כ הסכומים שלירם קיבלה הינו סך של 152,142 ₪ והיתרה הסופית הינה 211,239 ₪, סכום שהינו נושא התביעה שבפני
נו.

5.
כהערה בשלב הנוכחי ניתן לציין כי למעט טענות מסויימות שקשורות להיקף העבודה שביצעה לירם ולתמחיר הנכון שלפיו יש לערוך את חישוב התמורה המגיעה ללירם, הרי אין מחלוקת בין הצדדים בתיק זה כי לירם הינה הצד העיקרי שנפגע מהתפתחות הדברים (כפי שיתוארו להלן) וכי מגיע לה תשלום ותמורה בגין העבודה שביצעה. המחלוקת העיקרית הינה על מי יש להטיל חובת תשלום זאת.

6.
לאחר פתיחת ההליך המשפטי נשוא הדיון ובמהלך מרוצת הזמן, נקלעה חברת קירטונג לקשיים כלכליים קשים והסתבכה בחובות והוגשה נגדה בקשה לפירוק אשר נדונה בביהמ"ש המחוזי, ועל כן עוכבו ההליכים נגדה. יצויין כי לירם פנתה בבקשה מיוחדת אל ביהמ"ש המחוזי לאשר את המשך ההליך התביעה שבפני
נו נגד קירטונג אך עתירתה זו נדחתה. מכאן ניתן לומר שהמשך בירור המחלוקת מתייחס לחיוב הנתבעים טפיארו, אליהו ואורן כלפי לירם וההתייחסות לקירטונג הינה רק לצורך בירור המחלוקת המשפטית והעובדתית בין בעלי הדין שנותרו.

7.
חברת לירם טוענת כי היא זכאית לקבל את התמורה במלואה הן מטפיארו, הן מאליהו והן מאורן וזאת בחיוב הדדי. טפיארו חייב לפצות את לירם לאור המצג שהציג וההתנהגותו בפועל לאחר תחילת שלב ביצוע העבודה. אומנם טפיארו איננו צד להסכם בין לירם לקירטונג ואין חיוב ישיר של טפיארו כלפי לירם בכל הקשור לבניית השלד של ביתו על ידי לירם, אך לירם טוענת כי טפיארו עצמו, בהתנהגותו בפועל, יצר מצג לפיו התחייב כלפי לירם לשלם את מלוא התמורה בזמן שקירטונג נקלעה לקשיים.
אליהו טען שקירטונג וגם הוא עצמו כלל לא היו מעורבים בהסכם ביצוע העבודה של טפיארו, כיוון שאורן חתם על ההסכם ללא רשות ותוך רמייה וניצול מעמדו וכי אין כל קשר משפטי מחייב בין לירם לבין קירטונג.
אורן טוען כי הוא היה שלוח של קירטונג עת חתם על ההסכם בין קירטונג ללירם וכי אין לו כל קשר אישי עם לירם, ולכן איננו חייב (באופן אישי) בתשלום כלשהו. טפיארו עצמו טען שההסכם שלו לבניית הבית היה עם חברת קירטונג ואין לו קשר משפטי מחייב עם לירם עצמה ואיננו חב כלפיה מאומה.
לירם עצמה מציינת, באמצעות מנהלה, שרגא, כי ההסכם שנחתם הינו עם חב' קירטונג בלבד, אך היא האמינה שקירטונג, באמצעות בעליה אליהו ואורן, היא הצד להסכם. אך בשלב מסויים התברר ללירם, וזאת בסמוך לביצוע העבודה שבעצם קירטונג איננה משלמת על פי ההסכם (כאשר התמורה היתה תלויה בהתקדמות ביצוע העבודה) ובהקשר זה דרש שרגא מטפיארו שידאג לכך שלירם תקבל את התמורה על מנת שניתן יהיה להתקדם בבניית ביתו של טפיארו. לירם טוענת שטפיארו התחייב לשרגא שידאג באופן אישי כי לירם תקבל את התמורה המגיעה לה בעבור ביצוע העבודה ורק על סמך כך המשיכה לירם והשלימה את העבודה. מסיבה זו טוענת לירם כי טפיארו חב כלפיה באופן אישי בגין התמורה שמגיעה לה מכוח התחייבותו לדאוג לכך.

לירם טוענת כיום, לאחר שהתבררו הטענות המשפטיות של בעלי הדין, כי מאחר וקירטונג כחברה בע"מ מתכחשת לכל חבות משפטית על פי ההסכם שנחתם עם טפיארו, מאחר והיא טענה כי אורן חתם שלא בסמכות, ותוך מצג שווא ושלא כשלוח של קירטונג, הרי לירם טוענת כיום כי לאחר שהובאו הראיות מקובלת על לירם שקירטונג לא אישרה את שליחותו של אורן להתחייב בשמה עבור טפיארו.
יחד עם זאת לירם מוסיפה וטוענת שאין לפטור את קירטונג מאחריות להסכם בשל המצגים שיצרה באמצעות אליהו ובאמצעות אורן כלפי לירם שהיתה צד להסכם.

אורן דרור טען בתמצית כי פעל כשלוח של קירטונג. הוא מוסיף כי מי שדאג באופן עקבי להכשיל את ההתחייבויות החוזיות היה אלי מימון, אשר מסיבות שונות רצה לזקוף לעצמו את הפטנט הגאוני של קירות קירטונג, כאשר בפועל אליהו מימון הינו מסגר או מנהל מסגריה ולא מעבר לכך. אורן טען כי פעל ברשות קירטונג, בנאמנות, לא רימה אף אחד ואף לא הציג מצג שווא כלפי אף אחד ועל כן איננו חב באופן אישי כלפי התובעת. אורן מסכים (כפי שצויין כבר לעיל) כי לירם הינה המפסידה העיקרית בין כל בעלי הדין בכך שאכן בנתה מבנה ולא קיבלה תמורה, אך גם היא לא נקייה מכל אחריות כיוון ששיתפה פעולה עם טפיארו והפסיקה לקיים את ההסכם בינה לבין קירטונג ולכן היא נושאת באחריות.


סקירת הראיות – וההכרעה השיפוטית:

8.
מהעדויות שהובאו בפני
בית המשפט אין מחלוקת כי לירם ביצעה בניית שלד על פי השטח המוסכם בהסכם המקורי. אין גם מחלוקת כי לירם ביצעה עבודות בנייה נוספות, אך הטענה לגבי השטח הכולל של ביצוע עבודות והמחיר שלהם שנוי במחלוקת בין לירם לבין טפיארו. נבהיר את הדברים.

לירם טוענת כי ביצעה את השטח של 228 מ"ר שלד, על פי ההסכם המקורי, וכן כי מגיע לה תוספת בגין 15 ס"מ של הרחבת בנייה היקפית לכל השלד, על פי בקשת טפיארו, דבר שמביא את השטח הכולל של הבנייה ל- 328.9 מ"ר, כאשר החישוב של התמורה הינו על פי השטח החיצוני של המטראז'. על פי בסיס זה חישבה לירם את התמורה בנוסף לסכומים נוספים שטענה להם בגין עבודות נוספות של בניית קרניז, עבודות במרתף, איטום המרתף ותוספת קשת יצוקה (אליהם נתייחס בהמשך).
יצויין כי הן אורן והן אליהו אינם מעלים טענות כלשהם ביחס לחישוב שטח הבנייה וחישוב התמורה וסיכומיהם התמקדו בהסרת כל חבות אישית כלפי לירם והטלת האחריות האחד על האחר.
יחד עם זאת, טפיארו מעלה השגות בכל הקשור לתמורה בשלושה מישורים:
בכל הקשור לחישוב של התמורה המגיעה בגין כל מ"ר, טוען טפיארו כי התמורה הינה 210 דולר כולל מע"מ ולא בצירוף מע"מ. לעניין השטח טפיארו כופר בחישוב שלירם עשתה וטוען לשטח קטן יותר (אליו אתייחס להלן). טפיארו העלה טענות בכל הקשור לזכאות לירם לתשלום בגין עבודות נוספות כנטען על ידה.

9.
בכל הקשור לטענות בעניין השטח הכולל של הבית שבגינו מגיעה תמורה ללירם, טוענת לירם כי השטח הכולל הינו 328.94 מ"ר. לירם מפנה לכך שאורן עצמו מודה בהיקף השטח הנ"ל וזאת במכתב שהוא שלח לטפיארו וציין כי השטח עומד על 332.45 מ"ר. אורן עצמו העיד בביהמ"ש שהוא ביצע את חישוב המדידה לפי התוכניות שהיו לו בפועל של הבית ועל כן טוענת לירם כי אורן מחוייב על פי הודאתו בחישוב השטח הנ"ל. בכל הקשור לטפיארו, טוענת לירם כי הוא טוען לשטח של 300 מ"ר (מפנה לעמ' 111 לפרוטוקול מיום 26/2/08). יחד עם זאת טוענת לירם שלא ניתן להבין מהיכן שואב טפיארו נתון זה כאשר הוא לא העיד כי חישב את המטראז' של הבית על פי תוכנית כלשהי. כמו כן מפנה לירם לכך שבתצהיר של טפיארו הוא ציין כי שטח הבית הוא 300 מ"ר למרות שהשטח היה יותר, כפי שצויין על ידי לירם.

10.
מנגד, הפנה טפיארו תחילה לכך שאילו החישוב של השטח כפי שלירם טוענת לו הינו נכון, כי אז לא היה אמור להיות קושי להוכיח זאת באמצעות תוכנית הבנייה ובאמצעות חוות דעת של אדריכל או מודד מוסמך, כפי שנהוג להוכיח מחלוקות מן הסוג הזה. יחד עם זאת, לא השכילה לירם להביא ראייה ממשית בעניין זה. רק בתום הבאת הראיות (בחודש יוני 2008) עתרה לירם בבקשה למנות מומחה מטעם ביהמ"ש אשר יקבע את השטח המדוייק. בהחלטה שניתנה ביום 28/1/09 נדחתה עתירה זו בהחלטה מנומקת. מותר לציין בהקשר זה כי המחלוקת לעניין המטראז' של הבנייה שנוי במחלוקת מתחילתו של התהליך המשפטי ולא היה כל אלמנט של הפתעה בעניין זה.

עניין נוסף הינו שנכון הדבר שטפיארו השיב בתצהיר כי שטח הבית הינו 300 מ"'ר, וזאת במענה לשאלה מה גודלו של הבית, אך טפיארו טוען כי תשובתו היתה לגודל הבית הסופי תוך שהוא "זורק מספר עגול" ביחס לשטח זה והוא לא התכוון למספר המדוייק 300 מ"ר. מנגד, מדגיש טפיארו כי בתצהיר שלו שהוגש לביהמ"ש הוא התייחס באופן מפורט למטראז', ולכן הוא אומר שהתוספת של המרתף הינה 63.67 מ"ר ואשר חושבה על פי תשריט, והמטראז' הזה הוא המדוייק בכל הקשור לתוספת מעבר לשטח על פי ההסכם המקורי.

11.
ההכרעה בכל הקשור לסוגייה לעיל איננה קשה. אין מחלוקת שלירם בנתה את השטח המקורי של 228 מ"ר. בכל הקשור לתוספת המגיעה בגין בנייה נוספת- הרי הנטל הינו על המוציא מחברו- והיה על לירם להוכיח את המטראז' המדוייק בכלים הנוחים העומדים לרשותה, לרבות אפשרות סבירה להביא חוות דעת של מודד, דבר שלא נעשה על ידה. לכן, אקבל את עמדתו של טפיארו אשר מודה בתוספת של 64 מ"ר, כך שבסה"כ מדובר ב- 292 מ"ר.

12.
המחיר של המטראז' הינו 210 דולר ובכל הקשור למחלוקת, אם זה כולל או לא כולל מע"מ, הרי הדין עם התובעת אשר הוכיחה הן בכתובים והן על פי ההסכם והעדויות שהובאו שמדובר ב- 210 דולר בצרוף מע"מ. לכן התמורה המגיעה הינה 292 מ"ר
x
210 דולר, התוצאה הינה 61,320 דולר, לסכום הזה יש להוסיף מע"מ בשיעור 16.5% שהינו השער הרלוונטי נכון להיום, דהיינו סך של 10,118 דולר, והתוצאה המתקבלת הינה 71,438 דולר, כולל מע"מ.

13.
בכל הקשור לעבודות הנוספות, אציין בתמצית האומר כי ביחס להשתתפות בעבודות חפירה של המרתף, בשיעור של 50% (בסך 2,100 ₪), הרי ההסתמכות של שרגא, מנהל לירם, על נספח
b
לתצהיר שהוא בעצם נספח להסכם, מלמד כי עבודות החפירה של הטרקטור תתחלקנה בין לירם וקירטונג באופן שווה אך לא צויין שם סכום כלשהו. מכאן, ניתן לומר שלמרות שבמישור העקרוני קיים סיכום בין לירם מחד לקירטונג מאידך על השתתפות ב- 50% מהעלות, הרי בפועל לא הוכח הסכום הזה ולכן אינני רואה לפסוק בגינו דבר.

14.
בכל הקשור להספקת שקי חול לשם ביצוע רצפת הבטון במרתף בעלות של 1,190 ₪, הרי יש לציין שטפיארו הסכים על פי העדויות לשלם את עלות החומרים לשם בניית המרתף ולכן מוצדק לאשר סכום זה. יחד עם זאת קביעה זו משליכה על טענת לירם לזכאות בגין עבודות נוספות במקלט.

15.
בכל הקשור לתוספת עבור איטום רצפת המרתף אני קובע כי מחקירתו הנגדית של טפיארו בביהמ"ש עולה באופן ברור שהוא הודה כי התחייב לשלם לשרגא עבור האיטום ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 2/7/08 מלמד ברורות שהוא השיב בחיוב כי אכן התחייב לשלם את עלות האיטום. התובעת הצליחה להוכיח את זכאותה לקבל תוספת עבור איטום רצפת המרתף בעלות של 5,400 ₪.

16.
בכל הקשור לתוספת השלישית הנטענת, היינו יציקת עמודים וקורה מעוגלת במקום שהיה אמור להיות בנוי מקירות קירטונג בסך 6,000 ₪, אציין כי המדובר בטענה כללית שהעלתה לירם מבלי שהדבר קיבל ביסוס בחומר הראיות. אומנם לירם טוענת לזכאות ל- 2,000 ₪ לכל מ"ר וכן היא טוענת ל- 3 מ"ר בטון, אך טענות אלה לא הוכחו ונותרו בגדר טענות בלבד.

17.
לסיום פרק התמורה המגיעה ללירם אני קובע: מגיע תשלום סך של 71,438 דולר וכן שני סכומים בש"ח, כדלקמן: 1190 ₪ ו- 5400 ₪ והכל נכון לחודש ינואר 2004.

מוסכם על כולם, לרבות על לירם, שיש לקזז מהזכאות שלה את העלות של הרכבת קירות הקירטונג אשר בפועל לא סופקו על ידי קירטונג ומסיבה זו גם לא הותקנו. לעניין זה אני מקבל את טענת לירם לפיה התחשיב הנכון של העלות הינו סך של 16,207 ₪, זאת בהתאם לחישוב שערך שרגא, מנהל לירם, בסעיף 29 לתצהירו.

בנוסף, יש לקזז מהתמורה הסופית את הסכומים ששולמו בפועל ללירם, בסך כולל של 152,142 ₪.

חישוב התוצאה הסופית של התמורה המגיעה ללירם לאחר שתי התוספות שאושרו ושני הסכומים שיש לנכותם כמפורט לעיל, הינו סך של 158,359 ₪ נכון לחודש ינואר 2004.

נדון להלן בעילות התביעה נגד כל אחד מהנתבעים.

התביעה נגד קירטונג:

18.
כפי שצויין בפתח הדברים לעיל, לאחר פתיחת ההליך המשפטי שבפני
נו, הוצא צו פירוק נגד חברת קירטונג וביהמ"ש המחוזי דחה בקשה של לירם להמשיך בתביעה נגד קירטונג ועל כן התביעה נגדה עוכבה. בנסיבות אלה אין מה להוסיף ולדון בעילת התביעה נגד קירטונג.

התביעה נגד טפיארו:

19.
מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים ניתן ללמוד כי לירם מבססת את טענותיה נגד טפיארו על שלוש עילות:

העילה הראשונה הינה התחייבות ישירה של טפיארו לשלם ללירם את שכר העבודה בגין ביצוע עבודות השלד.
ערבות אישית לחובותיה של קירטונג כלפי לירם בגין ביצוע השלד.
עילה השלישית הינה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן בסופו של יום טפיארו נהנה מביצוע העבודה ואילו מי שביצע את העבודה לא קיבל את התמורה המגיעה לו.

20.
בכל הקשור להתחייבות הישירה, טוען שרגא (מנהל לירם) כי כבר בשלבים הראשוניים של הבנייה כאשר הוא נתקל בקשיים מצד קירטונג לקבל את התשלומים המגיעים על פי ההסכם, הסכים טפיארו באופן ישיר כלפי שרגא לשלם כספים המגיעים ללירם וזאת ככל שלא יקבל את כספו ישירות מקירטונג. שרגא טוען כי התחייבות זו של טפיארו כלפיו באופן אישי מקימה חבות אישית ישירה.
דין טענה זו להדחות.

21.
ראשית יצויין כי לא מדובר בהתחייבות שתועדה בכתב ולפיה התחייב טפיארו לשלם ללירם, אלא מדובר בהתחייבות על פי הנטען במפגש בין שרגא לבין טפיארו, אשר נולדה עקב קשיי קירטונג לעמוד בהתחייבויותיה לשלם השכר המגיע ללירם, ומאחר וטפיארו הינו בעל עניין שביתו יבנה ללא עיכובים, הסכים טפיארו ליטול על עצמו אחריות זו. המערך הראייתי הכולל מלמד דווקא שטפיארו לא נטל התחייבות זו באופן אישי.
אוסיף ואציין כי מאחר וטפיארו חתם על הסכם ישירות עם קירטונג לשאת בכל התמורה המגיעה, אין זה הגיוני שהוא יוסיף ויתחייב כלפי לירם לשלם את אותם סכומים וליצור עקב כך חיוב כפול מצידו, האחד כלפי קירטונג והשני כלפי לירם.
אבל מעבר לכך אין למצוא מהראיות שהובאו בפני
נו ביסוס ראייתי לכך שטפיארו התחייב לשלם את הסכומים הנ"ל באופן ישיר כלפי לירם. לירם מפנה לכך שטפיארו בחקירתו הנגדית בבית המשפט בעמ' 116 לפרוטוקול מיום 26/2/08, הוא השיב לשאלה, האם זה נכון שהוא התחייב לשלם את הסכומים שקירטונג לא תעמוד בהם והוא ציין שהבטיח לשרגא שכל תשלום שיבוצע יהיה במקום סכום כולל שקירטונג היתה אמורה לשלם. ממקרא העדות הנ"ל ניתן ללמוד כי טפיארו נאלץ לשאת בתשלומים מידי פעם ישירות עבור לירם לידי שרגא, לשם קידום בניית ביתו, אך אין ללמוד מאקט חד פעמי זה או אחר משום ביסוס התחייבות אישית כללית לשאת בכל חובותיה הבלתי משולמים של קירטונג כלפי לירם.

22.
בכל הקשור לטענה של ערבות בגין חובותיה של קירטונג (להבדיל מהתחייבות ישירה כלפי לירם) טוען שרגא כי בפגישה בינו לבין טפיארו הוא קיבל על עצמו ערבות לכל החובות של קירטונג כלפי לירם. שרגא ציין בעדותו כי לאור ההבטחה של טפיארו לערוב להתחייבויות של קירטונג כלפי חברת לירם, וגם בגלל יחסי אמון שנרקמו בין טפיארו לבינו, הרגיש שרגא שהוא יכול לסמוך על מילתו של טפיארו, זאת גם לאור העובדה שהוא העביר כספים לחב' לירם ועל בסיס כך המשיכה חב' לירם בביצוע הבנייה.
טענה זו איננה מבוססת. לשם ביסוס הערבות הנטענת לא הובאו ראיות מצד לירם למעט העובדה שהיו דיבורים כלליים בין שרגא לבין טפיארו בגלל הבעייתיות של קירטונג ואי יכולתה לעמוד בתשלומיה כלפי לירם.
גם התשלומים הבודדים שבוצעו באופן ישיר על ידי טפיארו לחב' לירם אינם מלמדים על ערבות בגין מלוא חובותיה של קירטונג כלפי לירם. בהקשר זה יצויין כי הגירסה הנ"ל שמעלה שרגא בשם לירם לעניין קיום ערבות אישית מבטלת מניה וביה את הטענה שקדמה לה בדבר התחייבות ישירה לשלם את הסכומים המגיעים ללירם.

23.
זאת ועוד, יש להוסיף כי יש הגיון משפטי בטענה שמעלה טפיארו בסיכומיו בכך שמהחקירה של שרגא, על פי גרסתו, בעמ' 51 ו- 53 לפרוטוקול, ניתן ללמוד ששרגא ייחס חשיבות רבה לאותה פגישה בה הוא טען להתחייבות בעל פה של טפיארו בגין חובות קירטונג, וחרף זאת ולמרות הקשיים שבהם נתקלה לירם בקבלת הכסף המגיע לה, לא דאג שיימסר מסמך כלשהו על מנת שיוכל להמשיך בביצוע העבודות בלא פחד בעניין התשלומים העתידיים.

יחד עם זאת, כשנתבקש שרגא לתת תשובה לעניין הזה, הוא השיב "זאת הטעות של החיים שלי. אני חקלאי, מושבניק, נאיבי. סמכתי עליו. הוא גם נתן לי כסף אחרי זה".

קשה לקבל, משפטית, את הטענה שכתוצאה מאותה נאיביות לא טרח שרגא לקבל מסמך בכתב מטפיארו למרות שמדובר בפרוייקט עבודה לא קטן וסכומים כספיים לא מבוטלים.

24.
העילה השלישית והיא לטעמי, העיקרית מבין שלושתם, הינה עשיית עושר ולא במשפט. לירם טענה כטענה חלופית כי טפיארו חב לה גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, לאור העובדה כי בסופו של יום טפיארו נהנה מהעבודה שביצעה לירם וקיבל לידיו שלד מבלי ששילם את מלוא התמורה המגיעה לו. לירם טוענת כי זהו המקרה המתאים להכיל את דיני עשיית עושר ולא במשפט על מנת לחייב את טפיארו לשלם את התמורה המגיעה ללירם.

25.
לירם מפנה בסיכומים לכך שצריכים להתקיים שלושה יסודות לביסוס העילה של עשיית עושר ולא במשפט והם מתקיימים במקרה שבפני
נו:

היסוד הראשון הינו- התעשרות. במקרה זה אין ספק כי טפיארו קיבל שירות או טובת הנאה אחרת מבלי ששילם את תמורתה.
היסוד השני מתייחס לשאלה אם אותה התעשרות באה לטפיארו מלירם. במקרה שבפני
נו אין חולק כי הנכס של טפיארו, הבית הפרטי, נבנה על ידי לירם ולכן הוא נהנה מכוח בנייה של לירם.
היסוד השלישי מתייחס לדרישה כי ההתעשרות של טפיארו באה על חשבונו של המזכה, דהיינו לירם, וזאת מבלי שיש זכות בדין להתעשר על חשבון הזוכה. במקרה שלנו ברור כי טפיארו לא היה זכאי מכוח דין כלשהו לקבל את הבנייה שביצעה לירם מבלי לשלם את תמורתה.

26.
טפיארו דוחה את הטענה הנ"ל של לירם וטוען כי היסודות שנקבעו לצורך ביסוס העילה של עשיית עושר ולא במשפט לא מתקיימים במקרה שבפני
נו. טפיארו טען כי לא מדובר במקרה שבו לירם ביצעה עבודה ולא קיבלה שכר, ומאידך באדם שקיבל את העבודה ממבלי ששילם. שכן קיימת מחלוקת על היקף העבודה, קיימת מחלוקת על השכר המגיע וכן אין מחלוקת שטפיארו שילם כספים רבים, בין במישרין ובין בעקיפין לגורמים אחרים בגין הפרה של קירטונג בקיום ההסכם עימו.

מובן מאליו כי טפיארו זכאי בכל מקרה לקיזוז כל הסכומים ששילם לאחרים בגין אותו חלק שלירם טוענת כי מגיע לה תשלום מטפיארו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. טפיארו גם טען כי לא "קיבל" את השלד מלירם, שכן מי שביצע את העבודה בפועל הוא אדם בשם מוחמד ולירם עצמה היתה שותפה לביצוע במובן זה שפיקחה על ביצוע העבודות של מוחמד.

עניין נוסף שטפיארו מעלה מתייחס לכך שהטענה של לירם כי טפיארו זכה שלא על פי דין בנכס מבלי לשלם בגין כך היא טענה לא נכונה. פשיטא כי החוזה הינו בין טפיארו לבין קירטונג באמצעות אורן ומהם הוא זכאי לקבל את השלד, בעוד הוא לא קיבל את השלד בפועל מלירם איתה לא היו יחסים חוזיים או משפטיים אחרים.

27.
מבלי להאריך באימות הטענות הנ"ל, אציין כי שוכנעתי שאין מקום לקבל את התביעה על פי העילה הזו של עשיית עושר ומשפט מן הנימוק שגם אם כל היסודות של העילה הנ"ל מתקיימים במקרה שבפני
נו, הרי אין מחלוקת משפטית (ועל כך לא חולק ב"כ לירם) כי טפיארו זכאי לקיזוז כל הסכומים ששילם לאחרים בגין אותה עבודה. בהקשר זה ברור כי העילה מתייחסת רק לחלק שבוצע בפועל על ידי לירם ואשר נהנה ממנו טפיארו, וגם יש להוכיח את הסכומים ששילם טפיארו בגין אותו חלק. נתונים אלה לא הוכחו והנטל הינו על לירם להוכיח כי לאחר קיזוז הסכומים שטפיארו זכאי לקזזם מהתמורה המגיעה ללירם בגין הבנייה ואשר לא שולמה על ידי קירטונג נותרה עדיין יתרה שניתן לייחס אותה לטפיארו.

התוצאה הסופית הינה שלא מצאתי עילה משפטית לחייב את טפיארו בתשלום סכום כלשהו כלפי לירם.

התביעה נגד אליהו מימון ואורן דרור:

28.
בשים לב לראיות שהובאו בפני
י ולממצאים שהוכחו, הגעתי למסקנה כי יש לייחס אחריות משפטית משותפת של אליהו ושל אורן כלפי לירם, ועל כן אדון להלן בשניהם במקשה אחת.

29.
כפי שכבר צויין לעיל, אליהו הינו בעל עסקים, מנהל חברות רבות אשר מבין בכל הקשור לפרוייקטים, קידומם וחתימה על הסכמים ותמחורם. אורן הינו מהנדס אשר נקלע לבעיות כלכליות, בגינן הוכרז פושט רגל, וכך היו נתוניו עת נכנס לכל התמונה הקשורה להליך שבפני
נו. שניהם בני דודים אשר ביקשו, כל עוד שררו ביניהם יחסים טובים, לעשות עסקים משותפים ולקדם את הפטנט של קירטונג ולהפיק רווחים נאים עקב כך.

30.
הן לאליהו והן לאורן היו אינטרסים ברורים של המשכות הפרוייקט של בניית ביתו של טפיארו על בסיס הפטנט, תוך שימוש בקירות קירטונג. כוונתם היתה לקדם את המוצר שלהם ולפתוח אפשרויות שיווק נאות בעתיד. יחד עם זאת, בו זמנית היו לאליהו ולאורן אינטרסים מנוגדים.

אורן היה פושט רגל ובמצב כלכלי קשה ומעייניו היו בעיקרו של דבר הרווחת כסף באופן אישי מאותו פרוייקט. שניהם ידעו כי אורן באופן אישי לא יכול להתקשר בעצמו בפרוייקט, בעיקר נוכח היותו פושט רגל. מסיבה זו היה חיוני ששניהם ישתפו פעולה כלפי חוץ (במקרה שלנו כלפי חברת לירם וטפיארו) ולספר שקירטונג היא זו אשר מתקשרת בהסכמים לצורך ביצוע הפרוייקטים. יחד עם זאת, ביחסים הפנימיים בין אליהו לאורן הוסכם שאורן יקח על עצמו את ניהול הפרוייקט וישלם לקירטונג עבור הקירות לאותו בית.
מתוך הראיות שהובאו בפני
ביהמ"ש, עולה רושם כי אליהו ואורן עשו יד אחת ליצור מצג כלפי חוץ לפיו חברת קירטונג היא זו אשר חותמת על ההסכמים אך על ההסכם חותם בפועל רק אורן למרות שחתימתו איננה מחייבת את החברה בהעדר חתימה של אליהו. אך הדבר היה, קרוב לוודאי, מוסכם וידוע לאליהו אשר היה לו עניין מצד אחד לקיים את הפרוייקט ומצד שני לשמור לעצמו את האפשרות לטעון לאי חיובה של קירטונג במקרה והפרוייקט יכשל תוך העלאת טענות לעניין חוסר חתימה מחייבת כדין.

31.
במלים אחרות, בפני
נו תמונה של "משחק כפול" שאורן ואליהו ניהלו. האחד ביחסים הפנימיים ביניהם והאחר כלפי חוץ. תמונה זו יכולה להסביר את המצב שהוכח לפיו אורן היה מקבל כסף מטפיארו ושומר את הכסף לעצמו. יחד עם זאת, בו בזמן הפעילות של אורן היתה בשמה של חברת קירטונג וכמובן בעידודו של אליהו. ואם נאמר שאליהו לא היה מודע באופן מלא למהלכים שאורן עשה, הרי שאליהו כשנודע לו על הדברים הוא ישב באפס מעשה תוך שמירה על המשך מצג השווא כלפי חוץ.

32.
כשהיחסים ביניהם עלו על שרטון, התחילו אליהו ואורן להתנהל כלפי חוץ בהטעייה ואילו כלפי פנים בנסיון להטעות ואף לרמות אחד את השני.

אליהו נשאל בחקירתו בביהמ"ש מדוע התקשר למנהל לירם, שרגא, וביקש לקבל עותק של החוזה והוא ענה שהוא רצה לוודא שהכל הוא כפי שסוכם בינו לבין אורן. מכאן אנו למדים שאליהו ביקש בדרך זו לוודא שדברים פנימיים שסיכם בינו לבין אורן מעוגנים בהסכם החיצוני שאורן עשה בשם קירטונג עם חברת לירם.

33.
נתון נוסף בעל משמעות הינו הרצון העז של אליהו להמשיך את ביצוע הפרוייקט עד הסוף באמצעות לירם, למרות המשבר שאליו נקלע הפרוייקט ואי יכולתה של קירטונג לשלם את מלוא התמורה ללירם. אליהו שמר את ההתקשרות עם קירטונג למראית העין, אך בחן את האפשרות במקביל לסלק את אורן מניהול הפרוייקט.

34.
בכל הקשור לאורן עצמו, ראוי בהחלט להדגיש שני נתונים שלכאורה מעלים סימני שאלה: מצד אחד מדובר במהנדס מקצועי אשר מילא תפקידים בכירים, בין היתר כמנכ"ל "ארגז מבנים", ראש המבדקה לבניין בטכניון, אחראי על הבנייה במכון ויצמן, אך במקביל הוא היה פושט רגל אשר המשיך לעשות עסקים תוך היותו פושט רגל באופן מלא ומבלי לציין עובדה זו עם הגורמים איתם התקשר.

35.
כאשר היחסים בין אורן ואליהו עלו על שרטון והקרע ביניהם העמיק והיחסים התדרדרו לחשדות כבדים של רמאות וגנבה (ועוד ביטויים קשים שייחסו אחד לשני במהלך שמיעת הראיות), עדיין אורן הציג מצג כלפי חוץ שהוא מייצג את חברת קירטונג וחותם בשמה על כל מיני הסכמים מבלי לתת ביטוי לעובדה שהוא נמצא בעימות עם אליהו ומבלי להעביר לאליהו כספים המגיעים לו.
אורן היה מודע לכך שאליהו הינו בעל סמכות העיקרית בחברת קירטונג אך הדבר לא מנע ממנו לפעול לבדו בשמה של קירטונג בלא מפריע.

36.
העובדה שאורן היה מקבל כספים מטפיארו ומשאיר אותם אצלו מלמדת שאורן נהג כ"בעל הבית" מבלי לתת משמעות לעובדה הנטענת על ידו כי קירטונג היא הצד השני להסכם מול טפיארו או מול לירם. אין למצוא הסבר מניח את הדעת מדוע אורן מנע מאליהו לקבל העתק מההסכם של קירטונג עם טפיארו, למרות שההיגיון מלמד שאם הכל "כשורה" היה טבעי הדבר שאורן יעביר העתק ההסכם לטפיארו.

37.
דבר נוסף חשוב וראוי לציון הינו שאורן ידע כי לא יוכל לחתום לבדו על הסכם בשם קירטונג לבדו. הוא העיד על כך בכל הקשור להסכם אחר שנחתם בין קירטונג לסולל בונה (עמוד 49 לפרוטוקול מיום 30/10/08). עדות זו מפיו של אורן, אינה מתיישבת עם פועלו באופן חד צדדי בשם קירטונג כלפי טפיארו ולירם.

38.
כאשר נחקר אורן מדוע לקח את הכסף שקיבל מטפיארו לעצמו ולא העביר אותו לקירטונג הוא ענה שהיה חייב להבטיח את קיומו (עמ' 182 לפרוטוקול מיום 7/7/08). יחד עם זאת, נתון זה אינו מתישב עם העובדה שאורן חתם מול לירם על חוזה וכי עפ"י החוזה הוא חייב לשלם את מה שמגיע לה בגין העבודה שלירם ביצעה.

39.
מכל האמור לעיל ניתן לומר, בשלב הזה, כי אורן לא פעל לאמיתו של דבר כשלוח של קירטונג ובמסגרת השליחות הנטענת על ידו. הוא בעצם ייצג את עצמו, פעל על פי האינטרסים האישיים שלו ותוך שימוש בכיסוי של קיום חברה בשם קירטונג.

מצד שני אין מחלוקת עפ"י הראיות שחברת קירטונג לא אישרה את השליחות שביצע את אורן בעת חתימתו על ההסכם מול טפיארו ולירם, וכי לירם עצמה לא ידעה שהוא פועל ללא הרשאה מחברת קירטונג. הנה כי כן, אורן פעל בשם עצמו לשם קידום האינטרנסים האישיים שלו ועל כן חבותו כלפי לירם הינה חבות אישית.

40.
בכל הקשור לאליהו, ובנוסף לכל מה שצוין לעיל בזיקה אליו, הרי אומנם נכון הדבר שמבחינה פורמלית הוא לא חתום על אף הסכם משני ההסכמים שצוינו לעיל, אך יחד עם זאת, הוכח כדבעי שהוא היה נפש חיה ופועלת מאחורי הקלעים באופן אישי בכל הקשור לקידום הפרויקט.

41.
הרצון העז של אליהו לקדם את הפרויקט ולהביא אותו לידי סיום בכל מחיר, עולה בעיקרו של דבר מעדותו שלו בבית המשפט. כך למשל בעמוד 69 לפרוטוקול מיום 15/11/07 ציין אליהו כי הוא רצה מאוד לדעת שמגיעים בסופו של דבר לסוף הפרויקט וליישם את העבודה עם הקירות המיוחדים של קירטונג ולכן היה לו חשוב על מה חתם אורן כדי להבין שלא התפספס הפרויקט. גם העדים אחרים התייחסו לכך באופן מלא שאליהו היה מעורב בפרויקט מכל הכיוונים. העידו על כך שרגא, אורן וטפיארו.

42.
בפגישה מיום 26/12/03 שנערכה בין אליהו לבין טפיארו, העיד טפיארו שאליהו התעקש לסיים את בניית הבית עם הקירות של קירטונג בבית לחם הגלילית ותוך שהוא מציין כי הוא יכול ואף מוכן להוציא את אורן מן התמונה ולהביא מישהו אחר לסיים את הפרויקט.

43.
מתקבל הרושם כי אליהו ביקש "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" דהיינו- לשלוט בפרויקט באופן מלא אך מצד שני מבלי להיות מחויב לו אישית בהסכמים משפטיים. בהקשר זה ראוי להפנות לחלק הרלוונטי מעדותו של אליהו בביהמ"ש בה הבהיר מתי נודע לו כי קירטונג מעורבת בהסכמים. אליהו סיפר בעמ' 72 לפרוטוקול מיום 15/11/07 כי אחרי שמנהל לירם (שרגא) ביקש תשלום בשם חברת קירטונג הוא הבין שחברת קירטונג מעורבת בפרויקט. בעקבות כך טען אליהו כי זימן פגישה עם טפיארו והתחיל להתלונן ששרגא לא רוצה להמשיך בפרויקט מאחר ואורן וקירטונג לא משלמים את הכסף המגיע. אליהו ציין כי בפגישה זו היה חשוב לו מאוד שהפרויקט ימשיך לפעול כיוון שהשקיע את כל כספו בפטנט ו/או בקידום הפרויקט.

44.
אליהו מבסס את המסקנה לפיה הוא היה מעורב בפרויקט באופן ממשי לאורך כל הדרך בכך שהוא מציין בעמוד 73 לפרוטוקול מיום 15/11/07, שאורן היה לאמיתו של דבר ידו הארוכה. אליהו מציין בעדותו כי הוא רצה לשמוע קודם כל את ההסברים של אורן לפני שהוא מוציא אותו מהפרויקט מאחר ואורן הוא שותף בפטנט עצמו. למרות שאליהו סבר באותו שלב כי אורן ביצע פעולות של גניבה, מעילה ואף תרמית, הרי הוא המשיך "בשקט" כי היה חשוב לו להמשיך את הפרויקט.

45.
התמונה המצטיירת מצידו של אליהו הינה שגם הוא בחר בדרך של "משחק כפול". מצד אחד רצה שהבית יבנה על ידי קירטונג כי היה לו עניין בהשלמת הפרויקט וסיומו, אך מצד שני רצה לשמור לעצמו את האופציה הפתוחה לטעון לפטור מחיוב כלשהו על פי ההסכם. במהלך חקירתו הנגדית נשאל אליהו האם זה נכון שהוא רצה לאחוז לאמיתו של דבר במקל משני קצוותיו, והוא ענה שבעצם הוא רצה שהבית ימשיך להיבנות, וזאת למרות שהוא ידע שקירטונג איננה צד להסכם (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 15/11/07).

46.
נקודה חשובה שמבססת את העובדה שאליהו היה מעורב באופן ממשי בפרויקט עולה מהמכתב מיום 16/2/04 אשר שלח בא כוחו של אליהו דאז ואשר נשלח גם בשמו וגם בשם חברת קירטונג ומוען אל אורן ואשתו, רינה דרור, ובו הוא בעצם דרש להעביר לחברת קירטונג את הכספים שאורן ורינה קיבלו עבורה. מכתב זה מלמד שאליהו הבין שהאחריות לפרויקט היא גם עליו וגם על חברת קירטונג. אי אפשר לאחוז בחבל משני קצוותיו.

47.
זאת ועוד חשוב לציין כי אליהו ידע לאורך כל הדרך שאורן היה כבר פושט רגל באותה עת שהחלו להיות קשיים של הזרמת הכסף מקירטונג ללירם. ברור כי כשם שטפיארו לא היה מסכים להתקשר עם פושט רגל, הרי גם חברת לירם לא הייתה מסכימה להתקשר עם פושט רגל לקידום הפרויקט. לאור זאת היה חשוב לאליהו שמצד אחד ימשיך אורן בניהול הפרויקט וקיום ההתחייבות, אך תוך העלאת מצג שווא לפיו קירטונג היא הצד להסכם, וזאת למרות שבאופן פורמלי אין תוקף לחתימה בודדת של אורן בשם חברת קירטונג.

48.
דבר נוסף בעניינו של אליהו הינו שהוא הודה בחקירתו בביהמ"ש שהיה מודע לכך שאורן יצר מצג שווא שהוא כאילו נציג של קירטונג למרות שאינו יכול לעשות כן וחרף זאת לא עשה דבר למנוע זאת, נהפוך הוא- הוא ניסה להיבנות מהמצג הזה למרות שאין בו אמת. בעמוד 76 לפרוטוקול מיום 15/11/07 נשאל אליהו לגבי מצג השווא שאורן הציג עת טען שהוא מייצג את קירטונג ומה הוא עשה בעניין זה. אליהו השיב שהוא היה "קשור בטבור לאורן בפטנט". יחד עם זאת הקשה ב"כ לירם בחקירתו ושאל מדוע הוא לא עשה מאומה בעניין, למרות שבעצם אורן מתחזה ואליהו הבין שאין לו תשובה מניחה את הדעת חוץ מלחזור על האמרה שהיה לו חשוב להמשיך את הפרויקט.

49.
נקודה נוספת ואחרונה מתייחסת לכך שאליהו ניסה לטעון שאינו מכיר חשבון חלקי שצורף כנספח ב/1 לתצהיר של טפיארו וטען בחקירתו שזה לא כתב ידו. יחד עם זאת, בהמשך הדברים, כאשר אליהו חקר את אורן בחקירה נגדית, הוא הפנה אליו שאלה תוך שהוא מציין כי המכתב נושא כתב ידו של אליהו. גם נתון זה מלמד על מעורבות מלאה של אליהו בפרויקט באופן אישי.

50.
כהערה אחרונה: במישור המשפטי אין מחלוקת שההלכה הפסוקה מטילה אחריות אישית על אדם למרות שמדובר בהתקשרות חוזית פורמלית במסגרת תפקידו כל עוד הוכח כי האורגן בתאגיד ביצע עבירות פליליות או עוולות אזרחיות. הן אליהו והן אורן הציגו מצג שווא ולא אביע דעה האם המעשים הרחיקו לכת עד כדי מעשים פליליים, אך בכל מקרה- האחריות האישית של שניהם קמה כלפי לירם.



51.
סוף דבר:

א.
התביעה נגד קירטונג, הנתבעת מס' 1, עוכבה עפ"י החלטת בית המשפט המחוזי ולירם לא הורשתה להמשיך בהליכים נגדה.

ב.
התביעה נגד טפיארו נדחית, ולירם תשלם לטפיארו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ.

ג.
התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4, אליהו מימון ואורן דרור, מתקבלת באחריות הדדית של שניהם כלפי לירם. אני מחייב את שניהם הדדית לשלם ללירם את הסך 158,359 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 01/3/04 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הם ישלמו הדדית החזר אגרת בית משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

ניתן היום,
ה' תשרי תש"ע, 23 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1896/04 לירם בנייה ונכסים בע"מ נ' קירטונג 2001 בע"מ, יצחק טפיארו, אלי מימון ואח' (פורסם ב-ֽ 23/09/2009)