פסקי דין על אסתרינה טרטמן | פסקי דין על המגן חב' לביטוח בע"מ

7142/03 א     30/11/2003




א 7142/03 אסתרינה טרטמן נ' המגן חב' לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט

א 007142/03
בית משפט השלום ירושלים
30/11/2003
לפני כב' השופט דוד מינץ
אסתרינה טרטמן

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עו"ד קוחלי שלמה
נ ג ד
המגן חב' לביטוח בע"מ
הנתבעת
ע"י ב"כ עו"ד חגית בוסתן

החלטה

התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.1.97 והמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") העניק לה 34.39% נכות צמיתה. התובעת התגרשה מבעלה ביום 13.11.97 ולטענתה היא לא ידעה שעובר לגירושין, גרושהּ הוציא עבורה פוליסת ביטוח - תאונות אישיות מטעם הנתבעת. רק בחודש נובמבר 2001 היא למדה כי היא מבוטחת אצל הנתבעת, אך תביעתה אליה נדחתה בטענה כי היא התיישנה הואיל והוגשה בחלוף שלוש שנים ממקרה הביטוח. בשל כך היא הגישה את תביעתה לבית משפט זה בסדר דין מהיר והעמידתה על סך 49,550 ₪ בהסתמך על אחוזי הניכות שנקבעו לה במל"ל בטוענה כי היא לא הייתה מודעת על קיומה של פוליסת הביטוח ולכן זכאית לארכה בתקופת ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "החוק"). הנתבעת מצידה חזרה בהגנתה על טענת ההתיישנות והוסיפה כי בכל מקרה, אם טענתה זו תידחה, היא עומדת על בדיקת התובעת והגשת חוות דעת מטעמה.

בישיבה המקדמית שהתקיימה, הסכימו ב"כ הצדדים כי תחילה תידון טענת ההתיישנות ולאחר חקירת התובעת סוכם כי יוגשו סיכומים בשאלה זו. 60221

עקרונית יש לומר כי בתי המשפט נוטים לפרש את הוראות ההתיישנות על דרך הצמצום, ככל שהדבר ראוי ועולה בקנה אחד עם לשון החוק והוראות ההתיישנות (ע"א 8301/98 הדסה אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו(3), 345). אף נאמר כי ההתיישנות חוסמת את דרכו של תובע לממוש זכותו המהותית ומבחינה זאת היא בלתי צודקת ואף בלתי מוסרית. מטעם זה אין טענת התיישנות אהודה על בתי המשפט (ע"א 217/86 מרדכי שכטר נ' אבמץ בע"מ ואח', פ"ד מד(2), 846).

ההתיישנות הדיונית המהווה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה ונפסק כי קיימים ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות וודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו. והרביעי, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק. אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא. האיזון הראוי בין האינטרסים השונים, הוא שמתווה את גישת בית המשפט במקרה נתון (ע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב, חברה לביטוח, פ"ד נד(2), 535).

ובאשר להחלתו של סעיף 8 לחוק (החל גם על תביעות החוסות בצלו של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, וראה לעניין זה ד"נ 36/84 טייכנר נ' אר פרנס, פ"ד מא(1), 589), נאמר כי נטל ההוכחה הראשוני בעניין זה מוטל על התובע ועליו להוכיח כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה (ע"א (נצרת) 173/99 האלה ברג'ות נ' באסם ברג'ות, תקדין - מחוזי 2000(2), 22927) וכי על תובע, המבקש להסתמך על הסעיף, להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים, והם - כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו, וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן (ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3), 673; וראה ע"א 531/89 יחזקאל להבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פ"ד מו(4), 719; ע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2), 297).

ויוטעם כי התובע אינו יוצא ידי חובה בעצם ההוכחה שהעובדות המהוות את עילת תביעתו נעלמו ממנו, אלא מוטל עליו אף להוכיח, שלא היה מודע לעובדות אלה מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות הסבירה לא היה בידו למנוע אותן (ע"א 630/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) פ"ד מה(5), 365). לעניין זה סבירות הגילוי הנוגע לעובדות המשכללות את עילת התביעה, תלויה בין היתר במידע שכבר הצטבר אצל התובע (ע"א 4114/96 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נב(1), 857).

במקרה זה, אכן נכון שהתובעת לא הכחישה שהיא חתמה על הצעת הביטוח מיום 26.11.82, ואולם היה זה גרושהּ אשר כיהן באותה שעה כראש מועצה/עירייה של מעלה אדומים ואשר טיפל באופן קבוע בכל ענייני הכספים של הבית והמשפחה. כמו כן, כמנהג בני זוג החיים בשלום ובהרמוניה היא "חתמה בעניים עצומות" על כל המסמכים שמסר לה בעלה לחתום עליהם. התובעת גם הסבירה כי היה זה מצבה הכלכלי הירוד בעקבות תאונת הדרכים שעברה שהניעה אותה לבוא ולדרוש אצל גרושה אם ישנם מקורות כספיים נוספים דרכם היא יכולה לכלכל את מעשיה. מאידך גם גרושה לא היה ער לקיומה של הפוליסה הואיל והפרמיות שלה שולמו מחשבונו יחד עם פוליסה אחרת שהייתה לו (דבר שעולה גם מהכיתוב בשולי הצעת הביטוח שהוגשה על ידי ב"כ הנתבעת), עד שבסמוך לחודש נובמבר 2001 הוא מסר לה שנתברר לו כי קיימת פוליסת ביטוח גם על שמה. אני גם סבור שאין לתת משקל עודף למכתב התובעת מיום 13.3.02 בו היא ציינה כי לא "זכרה" את קיומה של הפוליסה. לא פעם בלשון המדוברת, התיבות "לא זוכר", משמען "לא יודע". הוא הדין שלא ניתן ללמוד הרבה מהודעת תשלום הפרמיה שנשלחה לתובעת דווקא בשלהי שנת 1986. לא זו בלבד שמסמך זה הוא גם כן ישן נושן, אלא שהדעת נותנת שאף הוא, בשעתו, הובא אך לעיונו של הבעל.

בנסיבות אלו די ברור כי נעלמה מהתובעת קיומה של הפוליסה מסיבה שהייתה תלויה בגרושה ולא בה. באותה מידה יש לומר כי קשה לבוא עמה בחשבון כאילו יכלה בזהירות סבירה למנוע את העלמות המידע ממנה. הסברה היחידה שניתן להעלות על הדעת על מנת לבוא בטרוניה עם התובעת, היא לבוא ולומר כי היא הייתה צריכה לשנות את דפוסי חייה ולהיות כביכול יותר מעורבת בעניינים הכספיים שלה ושל משפחתה. ברם, דרישה מעין זו אינה סבירה כלל ולא לכך התכוון המחוקק בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. התובעת כאמור עוד בהיותה נשואה למר עמוס טרטמן לא דרשה וחקרה במצב הכלכלי והביטוחי של המשפחה. כשהתגרשה מבעלה, גם זה לא זכר את קיומה של הפוליסה ומבלי מישים המשיך לשלם את פרמיות הביטוח עבור גרושתו. נסיבות כאלו אינן מלמדות על התרשלות מצדה של התובעת, אלא להיפך. לא פעם קיימת "חלוקת תפקידים" בניהול הבית בין בני זוג. המצב הקיים בו הבעל דואג לעניינים הכספיים של הבית ואישה אינה מעורבת בהם כלל, אינו מצב בלתי שכיח. הוא מצב נורמאלי לחלוטין. נכון, העובדה שבן זוג אחד דואג לכלכלת הבית, כשלעצמו אינו יכול באופן אוטומטי לזכות את בן הזוג השני ביתרון ביטוחי המאפשר לו לעצום את עיניו. ואולם, במקרה זה, שהוא כאמור מיוחד במינו, בני הזוג התגרשו והבעל נטל עמו (שלא מרצונו) לא רק את "הדאגה" להמשך תשלום הפרמיה, אלא גם את המידע החיוני על קיומה של הפוליסה. אני גם סבור שכל הטעמים המרכזיים שלא להחיל את מגבלת ההתיישנות על התובענה מתקיימים במקרה זה. לנתבעת במקרה זה אין כל קושי להתמודד עם התביעה. צודק גם ב"כ התובעת בסיכומיו כי בביטוח מעין זה על הנתבעת להיערך מבחינה כלכלית לאורך כל חייהם של המבוטחים. לא נראה כי התובעת "ישנה" כביכול על זכויותיה. ואין המדובר בפרשייה שפרצה מלפני זמן כה רב עד שיש לומר כי אין אינטרס ציבורי שהתובענה תתברר כדבעי.

לכן, אני דוחה את טענת ההתיישנות ומתיר לנתבעת לבדוק את התובעת ולהגיש חוות דעת מטעמה, אם רצונה בכך. עם זאת, הצעתי היא, כי לנוכח סכומה של התביעה ולנוכח העובדה שקיימת קביעה של המל"ל, שקביעה זו תכריע גם בתובענה זו, דבר שייתר הוצאת כספים מטעם שני הצדדים. לחילופין מוצע כי תחת הגשת חוות דעת "מטעם", ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר קביעתו תכריע במחלוקת.

ב"כ הנתבעת תודיע לבית המשפט תוך 14 יום מהיום באיזו דרך מהשלוש היא רוצה לצעוד. ימי שביתה ועיצומים ייחשבו במניין הימים, ובמידה ועדיין יהיו עיצומים במזכירות בית המשפט, ההודעה תימסר ישירות ללשכת השופט.
ניתנה היום ה' בכסלו, תשס"ד (30 בנובמבר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
דוד מינץ
, שופט








א בית משפט שלום 7142/03 אסתרינה טרטמן נ' המגן חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2003)