פסקי דין על אזמור חברה לבנין והשקעות | פסקי דין על אורי מור יוסף | פסקי דין על בן חמו אבי | פסקי דין על יוסף שחר

2279/97 עא     13/02/2000




עא 2279/97 אזמור חברה לבנין והשקעות בע"מ, אורי מור יוסף, בן חמו אבי נ' יוסף שחר








ב
בית המשפט העליון



ע"א 2279/97 - א'
וערעור שכנגד
בש"א 465/98

בפני
: כבוד הרשמת מ' אגמון

המערערים


1. אזמור חברה לבנין והשקעות בע"מ
והמשיבים בערעור שכנגד: 2. אורי מור יוסף
3. בן חמו אבי

נגד

המשיב
ים 1. יוסף שחר
והמערערים בערעור שכנגד: 2. שראל שחר

בקשה לתיקון הודעת ערעור שכנגד
ולחילופין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בשם המערערים
והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד י' עקיבא

בשם המשיבים
והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד י' גינת



החלטה


בפני
בקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד, ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. כן בפני
, בקשה שהוגשה על ידי המשיבות בבקשה (המערערות בערעור) להוצאת "ההודעה מטעם המבקשים" שהוגשה על ידם לאחר הדיון שהתקיים בפני
.

ההליכים נשוא הבקשות

תובע (שהמבקשים הנם חליפיו) תבע בבית המשפט המחוזי את המשיבים, חברת אז-מור, המשיבה מספר (להלן: החברה), ושני מנהליה המשיבים מספר 2 ו3- (להלן: המנהלים), לתשלום פיצויים בגין הפרתו של חוזה שכירות שנכרת בינו לבין המשיבים, ואשר בוטל על ידו בגין ההפרה. לבקשת התובע, הטיל בית המשפט עיקול זמני על נכסי מקרקעין של החברה הנתבעת. בהסכמת הצדדים הוחלף העיקול על המקרקעין בערבות בנקאית של החברה על סך 200,000 ש"ח ובערבות אישית של המנהלים על סך 150,000 ש"ח.

בפסק-הדין קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה כנגד החברה ודחה את התביעה כנגד המנהלים. כן קיבל בית המשפט בחלקה, את התביעה שכנגד. בית המשפט קבע, כי על החברה לשלם לתובע סך של 150,000 ש"ח, ממנו יקוזז סכום בסך 12,673 ש"ח בגין התביעה שכנגד. בפסק הדין לא נרשמה כל התייחסות לערבויות שניתנו על ידי המשיבים כ"תחליפי עיקול", לא לעניין הערבות הבנקאית של החברה ולא לעניין הערבות האישית שנתנו מנהליה.

שבוע לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים בקשה, בה נתבקש בית המשפט קמא למסור הערבות הבנקאית לידי המבקשים, וליתן

פסק דין
או צו המחייב את המנהלים לשלם את סכום הערבות העצמית שניתנה על ידם. בית המשפט הורה, בהחלטה שנתן ביום 8.4.97 (להלן: ההחלטה) למסור את הערבות הבנקאית לידי המבקשים, ואילו את בקשתם למימוש הערבות האישית שנתנו המנהלים, דחה, מהטעם שלא מצא עילה ליתן

פסק דין
או צו המחייב את המנהלים כאמור, ומהטעם, שאין בית המשפט חופשי לעשות כן לאחר שסיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין ביום 20.2.97.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה בפני
בית משפט זה. כבוד השופט טירקל אשר דן בבקשת רשות הערעור החליט ביום 11.12.97 על דחייתה. בהחלטה נקבע, כי אישור הערבויות שהמירו את העיקול הזמני, דינו כדין אישורו של עיקול זמני במסגרת פסק הדין. לפיכך, השמטתו של אישור הערבויות שקול הוא להשמטת אישורו של עיקול זמני, השמטה אשר רואים אותה כהשמטה מקרית הניתנת לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד1984-. מכאן נקבע, כי משנמנע בית משפט קמא מלהעניק הסעד במסגרת פסק הדין היה על המבקשים לערער על כך ולא לבקש רשות לערער.

הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד ולחלופין להארכת מועד להגשת ערעור

בעקבות מתן ההחלטה על ידי כבוד השופט טירקל הוגשו הבקשות שבפני
, לתיקון הודעת הערעור שכנגד ולחילופין להארכת המועד להגשת ערעו, כך שתוסף הטענה לפיה, שגה בית המשפט קמא בכך שלא אישר כסופית, במסגרת פסק הדין, את הערבות העצמית שהופקדה בבית המשפט המחוזי על ידי המשיבים מספר 2 ו3-.

לטענת המבקשים יש להיענות לבקשותיהם ממספר טעמים: ראשית, משום שממילא הוגשו על פסק הדין ערעור וערעור שכנגד, ומכאן שפסק הדין טרם הפך סופי ואין בקבלת בקשתם כדי לפגוע בזכויות כלשהן של המשיבים. שנית, משום שהחלטתו של כב' השופט טירקל קבעה למעשה הלכה חדשה, אשר לא הייתה נהוגה קודם לכן, והלכה היא שחידוש הלכה מהווה הצדקה להארכת מועד להגשת ערעור (או לתיקון הודעת ערעור שכנגד). שלישית, משום שדחית בקשתם של המבקשים יהיה בה משום גרימת עוול ניכר למבקשים, בעוד המשיבים יצאו נשכרים מטעותו של בית המשפט המחוזי. מוסיפים המבקשים, כי ההליכים בערעור זה טרם החלו, וכי אף טרם הוצא צו לסיכומים. עוד נטען, כי נכסי המקרקעין של החברה המשיבה נמכרו, והיא חדלה מפעולתה. לפיכך נטען, שהדרך היחידה בה יכולים המבקשים לממש את פסק הדין שקיבלו הוא באמצעות מימוש ערבויות המנהלים, אשר נתנו כתחליף להסרת העיקול. לסיכום טוענים המבקשים, כי סיכוייהם לזכות בטענתם זו בערעור טובים.

המשיבים מתנגדים לשתי הבקשות. לטענתם המדובר הוא בטעות של עורך דין בהליך בו נקט, טעות שבחוק, שאינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. המשיבים חולקים על טענת המבקשים לפיה, יש בהחלטתו של השופט טירקל משום חידוש הלכתי. כן טוענים המשיבים, כי הנימוק בדבר "עניין תלוי ועומד" יכול לשמש מקום שאין הרחבה של יריעת ההתדיינות, ואילו במקרה דנן, יהיה בקבלתה של בקשת המבקשים כדי להרחיב היריעה.

דין בקשת המבקשים להתקבל.

הלכה פסוקה היא, שהליך התלוי ועומד בפני
בית המשפט מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הליך אחר באותו עניין (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995), עמוד 892; ע"א 7044/93, אסתר גורה נגד מרדכי גורה, תק-על כרך 94(4), עמ' 218 והאזכורים שם). בעניינו הגישו המבקשים, במועד, ערעור שכנגד. הן הערעור והן הערעור שכנגד כוללים, בין היתר, חזית שבין המבקשים למנהלים (סעיף מספר 37 להודעת הערעור, סעיפים 15-16 להודעת הערעור שכנגד). זאת ועוד, המבקשים פעלו לשינוי התוצאה של אי מתן הוראה על חילוט ערבויות המנהלים מיד לאחר קבלת פסק הדין לידיהם. הם הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי, ומשזו נדחתה הם הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בפעולותיהם אלו הבהירו המבקשים כי אין הם מסכינים עם התוצאה הנובעת מפסק הדין בכל הנוגע לערבויות המנהלים, ומכאן שלא גרמו לציפייה לגיטימית אצל המשיבים כי תוצאת פסק הדין בעניין זה תישאר בעינה. כמו כן, הבקשה לתיקון הודעת הערעור שכנגד והבקשה החלופית להארכת המועד להגשת הערעור הוגשו מיד לאחר מתן החלטתו של כבוד השופט טירקל, בטרם החלו הערעור והערעור שכנגד להתברר, ועוד בטרם הוצא צו לסיכומים בתיק.

לסיכום, גם אם אקבל את טענת המשיבים, כי האיחור בהעלאת הטענה נבע אך מטעות של עורך הדין ולא בשל חידוש הלכתי, הרי שבהצטרפה של טעות זו לנסיבות המקרה האחרות, ובעיקר לעובדת קיומו של הליך אחר תלוי ועומד, ולכך שהמבקשים לא ישבו באפס מעשה אלא פעלו נמרצות לשינוי ההחלטה, יש בנסיבות אלו כדי להוות סיבה סבירה לאיחור (ראו, ע"א 7044/93 שהוזכר לעיל).

יצוין, כי יש בטעמים שהוזכרו לעיל אף כדי להצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. יחד עם זאת, מאחר שכבר הוגש על ידי המבקשים ערעור שכנגד, ועל מנת שלא לסרבל את ההליכים מן הראוי שהתיקון יובא על ידי הגשת הודעת ערעור שכנגד מתוקנת ולא על דרך הגשת ערעור נפרד.

הודעת הערעור שכנגד המתוקנת תוגש בתוך חמישה-עשר יום מעת המצאת החלטה זו.

באשר להודעה שהגישו המבקשים ולבקשת המשיבים להוצאתה מתיק בית המשפט - על פי החלטתי היה על בא-כח המבקשים להמציא לבית המשפט "את הבקשה שהוגשה לכבוד השופט פינקלמן לאישור הערבויות בהמרצה 21792/97". המבקשים הגישו, בלא לבקש ובלא לקבל רשות לכך, הודעה בה נכללו חמישה עמודי טיעונים ואשר צורפו לה מסמכים אחרים נוסף על הבקשה האמורה. לפיכך, צודקים המשיבים בבקשתם כי יש להוציא הודעה זו מתיק בית המשפט. לפיכך ההודעה, למעט נספח א' לה תוצא מתיק בית המשפט.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות באף אחת מהבקשות דנן.

ניתנה היום, ז' באדר א' תש"ס (13.2.2000).

מיכל אגמון
, שופטת
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97022790.
p02






עא בית המשפט העליון 2279/97 אזמור חברה לבנין והשקעות בע"מ, אורי מור יוסף, בן חמו אבי נ' יוסף שחר (פורסם ב-ֽ 13/02/2000)