פסקי דין על אלי דוד | פסקי דין על משרד התעשייה | פסקי דין על המסחר והתעסוקה |

1033/08 בש     12/10/2009




בש 1033/08 אלי דוד נ' משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה




בעניין:
1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
בש 001033/08


בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם








בעניין
:
אלי דוד


ע"י ב"כ עו"ד:
אבשלום מאושר

המבקש


נ
ג
ד




משרד התעשייה
, המסחר והתעסוקה


ע"י ב"כ עו"ד:
חן אביטן

המשיבה


החלטה


בפני
בקשה למתן אורכה להגשת בקשה להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל על המבקש בגין עבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א- 1991.

רקע עובדתי

1.
על המבקש הוטל קנס מנהלי בסך של 30,000 ₪ לאחר שביום 17.5.05 נערכה ביקורת ברחוב צה"ל 34 בגן יבנה, שם בנה המבקש את ביתו, בה נמצאו 3 עובדים זרים, שהועסקו בניגוד לחוק.

2.
הקנס הוטל ביום 10.12.07 והודעת הקנס נשלחה למענו הרשום של המבקש באמצעות דואר רשום.
אישור המסירה הוחזר למשיבה ביום 6.1.08 תוך ציון "לא נדרש".

3.
ביום 3.7.08 קיבל המבקש באמצעות דואר רגיל דרישה לתשלום חוב מהנהלת בתי המשפט על סך של 36,000 ₪, עקב הטלת הקנס על ידי המשיבה.

4.
ביום 7.7.08 שלח המבקש באמצעות בא כוחו דאז בקשה לביטול קנס מהטעם שלא קיבל הודעת קנס ולא העסיק כל עובדים לבניית בית אלא הבנייה בוצעה על ידי חברה קבלנית.

5.
לאחר חילופי מכתבים בין בא כוחו של המבקש לבין המשיבה, ניתנה ביום 6.8.08 על ידי מפקח קנסות מר רועי ביטון, החלטה הדוחה את
הבקשה להישפט, בשל חלוף המועד (נספח י' לבקשה).

6.
ביום 14.9.08 עתר המבקש לבית הדין בבקשתו הנוכחית ליתן לו ארכה להישפט ושניים הם טעמיו -
האחד,
כי המבקש לא עבר את העבירה המיוחסת אלא החברה הקבלנית אשר בנתה עבורו את הבית.
השני,
כי במהלך שנת 2005 התגורר בחולון ומשכך, לא קיבל את הודעת הקנס. רק לאחר קבלת מכתב דרישת החוב מהמרכז לגביית קנסות, נודע לו על הטלת הקנס ואז פעל ללא שיהוי לביטול הקנס.

7.
ביום 4.11.08 ניתנה תגובת המשיבה ובה התנגדה לבקשה, כשטענתה העיקרית הינה,
שהודעת הקנס נשלחה למענו הרשום של המבקש וכי על פי הוראות הדין, מדובר במסירה כדין. לכן
צודקת היא בטענתה, כי המבקש השתהה בהגשת בקשתו.

8.
בהתאם להחלטת בית הדין מיום 26.11.08, הגיש המבקש השלמת טיעונים בכתב, ובה הוסיף וטען, כי המשיבה נקטה בשיהוי רב, שכן הודעת הקנס נשלחה אל המבקש כשלוש וחצי שנים ממועד ביצוע העבירה. כן הפנה המבקש לפסיקה, אשר לטענתו תומכת בטענתו, כי יש לאפשר את הגשת הבקשה, למרות האיחור.

הכרעה

9.
ההיגיון שעומד בבסיס חוק העבירות המנהליות הוא הסבת הליכים פליליים להליכים מנהליים, במטרה לשפר דרכי אכיפה ולהקל על התביעה ועל בתי המשפט וכן לאפשר לאדם שהושת עליו קנס, לשלמו ללא שתרשם לחובתו הרשעה בפלילים (ראה בענין זה בג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ. עו"ד אוסטפלד ואח' פד"י מו (3) 501, 509-508 וכן בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ. עיריית תל אביב-יפו פד"י נד (1) 468, 479).

10.
סעיף 8 (ג) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו - 1985 , שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב" קובע כי -

"הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14" (הדגשה שלי -י.א.ש.).

11.
באשר לבקשה להשפט - סעיף 13 (ב) לחוק מקנה סמכות לבית המשפט או לבית הדין

לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. סעיף זה קובע כי -

"בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור".

הלכה פסוקה היא כי -

"בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ראה ב"ש 1638/85 ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נגד עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (פירוק),
פ"ד
מ (1) 57, 62). (הדגשה שלי -י.א.ש.).

בעניין סיוון נקבע כי -

"אמת המידה אשר ראוי שתנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של "טעם מוצדק או סביר לאיחור".

וממשיך שם בית המשפט ומפרט את השיקולים השונים ומסכם -

"על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל
, ניתן ביום 12.3.06).

עוד קבע בית הדין הארצי, כי לעיתים במצטבר מספר פגמים יש בהם כדי להעלות טעם סביר ומוצדק (עפא 49/06 (ארצי) מדינת ישראל
נגד קיבוץ אושה, ניתן ביום 14.5.07).

לגופו של עניין

12.
עיון בחומר שהובא בפני
מעלה, כי נפל פגם עיקרי בהתנהלות המשיבה, אשר מצדיק את קבלת הבקשה.

הפגם נעוץ בעובדה שבקשת המבקש לביטול הקנס נדחתה על ידי מפקח הקנסות מר רועי ביטון
ולא הועברה כלל לעיונו של התובע המוסמך.


בית הדין הארצי בעניין קיבוץ אושה, קבע -

"התובע המוסמך 'הוא הגורם המוסמך לדון בבקשה לביטול הקנס' והוא זה אשר ידון בבקשה ויחליט בה, גם אם הוגשה באיחור ו'למרות האיחור בהגשתה' ... יש טעם לפגם בשיטתה של המדינה, לפיה אין מביאים כלל לעיונו של התובע המוסמך בקשה לביטול קנס המוגשת באיחור, והבקשה נדחית בשל האיחור בהגשתה בלבד, על ידי מי שלא הוסמך לכך בחוק ... זאת ועוד זאת, התובע המוסמך אינו יוצא חובת הדין בדחיית בקשתו של הנקנס ובשל כך בלבד שחלף המועד להגשת הבקשה. בכל מקרה, לרבות במקרה בו הוגשה הבקשה לביטול הקנס באיחור, על התובע המוסמך לתת דעתו לבקשה גופה ולנמק את ההחלטה אליה הגיע".
(עפא 49/06 (ארצי) מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה נ. קיבוץ אושה, ניתן ביום 14.5.07) (הדגשה שלי - י.א.ש.).

די בפגם זה, שהבקשה לא הובאה בפני
התובע המוסמך ואיש לא נתן דעתו על טענות המבקש לגופן, כדי להביא לקבלת הבקשה
להארכת המועד להגשת בקשה להישפט.

13.
אין חולק כי המבקש לא קיבל את ההודעה על הטלת הקנס, וזו חזרה בציון "לא נדרש". אין גם חולק כי הקנס נשלח למענו הרשום של המבקש שבאותה העת היה באשקלון (בבית הוריו) כשלטענתו התגורר באותה העת בעיר חולון. עם זאת, לאור הפגם שנפל בהתנהלות המשיבה כמפורט לעיל, איני מוצאת טעם להידרש לטענה זו.

יתר על כן, בנסיבות המפורטות לעיל, יש לקחת בחשבון את העובדה, כי לאחר קבלת דרישת התשלום מהמרכז לגביית קנסות פעל המבקש ללא כל שיהוי לביטול הקנס, כאשר מנגד הודעת הקנס נשלחה למעלה משנתיים ומחצה לאחר מועד הביקורת.

14.
בנסיבות אלה, יש ליתן למבקש את יומו לבחינת הטענות נגדו ודין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט - להתקבל.

15.
בקשת המבקש מיום 14.9.08 תחשב כבקשה להישפט. ככל שהמשיבה סבורה שיש מקום להגשת כתב אישום, תפעל לעשות כן.

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תש"ע (12 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.





יעל אנגלברג-שהם
שופטת









בש בית דין אזורי לעבודה 1033/08 אלי דוד נ' משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם ב-ֽ 12/10/2009)