פסקי דין על אהוד בונשטיין | פסקי דין על המועצה המקומית בנימינה | פסקי דין על גיורא ענבר | פסקי דין על דיויד ברייטבורד | פסקי דין על מרדכי קירמאיר |

17622/00 א     09/12/2003




א 17622/00 אהוד בונשטיין נ' המועצה המקומית בנימינה, גיורא ענבר, דיויד ברייטבורד, מרדכי קירמאיר




1
בתי המשפט

א 017622/00
בית משפט השלום חיפה
09/12/2003
תאריך:
כב' השופט א. טובי

בפני
:

אהוד בונשטיין

בעניין:
התובע
מ. הפלר ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
1. המועצה המקומית בנימינה

2. גיורא ענבר

3. דיויד ברייטבורד

4. מרדכי קירמאיר
הנתבעים
מ. נחליאלי
ב"כ הנתבעת 1
ג. לוי ב"כ הנתבעים 3 ו- 4
ע"י ב"כ עוה"ד

שולחי הודעת צד ג'
דיויד ברייטבורד

מרדכי קירמאיר

ובעניין:

נ ג ד

צד ג'
המועצה המקומית בנימינה

פסק דין
1. התובע חקלאי, תושבה המושבה בנימינה, החזיק במועדים הרלוונטיים לתביעה המונחת בפני
י שטחים אותם חכר ממנהל מקרקעי ישראל ומאנשים פרטיים, ובהם גידל פרחי שעווה.

הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") יזמה שינוי יעוד לגבי אותם שטחים ובשלב מאוחר יותר, במחצית שנת 1998, אף תפסה בהם חזקה לצורך פריצת כבישים ופיתוח שטחים ציבוריים.

2. אין חולקין כי הנתבעת התחייבה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מעקירת הגידולים ופירוק מערכת ההשקיה, האביזרים והציוד שהיו מותקנים בשטחים בהם החזיק. בסעיף 7 לסיכומיה הודתה הנתבעת כי עליה לפצות את התובע, אך זאת על סמך חוות דעתו של שמאי המקרקעין מטעמה ובהתאם לנהלים הקבועים בחוק.

3. עם תחילת העבודה הוצגה בפני
התובע חוות דעתו של שמאי מטעם המועצה המקומית שהעריך את הנזק בשלביו הראשונים בסך 25$ לכל שיח שעווה. באותו מועד נעקרו קרוב למאה וחמישים שיחים בשטחים בהם החזיק התובע.

4. לאחר שהעבודות נמשכו ונעקרו שטחים נוספים, ביצע התובע יחד עם המפקח על העבודות מטעם הנתבעת, ספירה של מספר השיחים שנעקרו. בעקבות אותה ספירה הועלה הסיכום שהושג בין הצדדים על הכתב (נ/7) ולפיו נספרו סה"כ 2000 שיחים. עוד נדרש התובע לאשר באותו סיכום את הדברים שלהלן: "מוסכם עליך שבמידה והמועצה תפצה אותך בעלות 2000 השיחים בהתאם לדו"ח השמאי 'אומדה' (25 דולר לשיח) כלומר סה"כ 50,000 דולר, אתה מוותר על הדרישות האחרות שבדו"ח (מערכת השקיה, ברושים, שיחים אחרים שטרם נכרתו עד למועד זה). . ." התובע חתם על אותו סיכום וכן חתם מהנדס המועצה, הנתבע מס' 3. המהנדס אף ראה להוסיף בשולי המסמך הערה לפיה "אופן התשלום באמצעות המועצה או באמצעות הועדה לשיקולו של גזבר המועצה ובתאום עם מר אהוד בונשטיין
".

5. אותו סיכום דברים אשר נרשם תחילה בכתב יד, הודפס ואושר בשנית בחתימת ידו של התובע (נ/8) אלא שבאותו נוסח מודפס ראה מהנדס המועצה המקומית (הנתבע 3) להוסיף כי הפיצוי בסך 50,000$ כולל אף עקירה והריסה עתידיים שייעשו על ידי המועצה במסגרת עבודות הפיתוח הנעשות על ידה וכי עם תשלום הסכום הנ"ל לא יהיו לתובע כל דרישות בגין הנזק שנגרם לו. ראש המועצה המקומית, הנתבע מס' 4, חתם אף הוא בשולי אותו סיכום דברים.

6. התובע אשר סבר כי הגיע לידי הסדר עם הנתבעת, אפשר לה להשלים העבודה וציפה לקבל הפיצוי המגיע לו בגין הגידולים שנעקרו. משמיאנה לשלם, החלה מסכת התכתבויות בין הצדדים שבסיכומה עמדה הנתבעת בסירובה, ומכאן התביעה.

7. הנתבעת לא הכחישה את סיכום הדברים שנחתם הן בידי ראש המועצה והן בידי המהנדס אולם טענה כי אין בהסכם זה כדי לחייבה באשר נעדרת הימנו חתימתו של הגזבר.

8. אף על פי כן, אישר בפני
גזבר המועצה זוהר כהן, במהלך עדותו, כי הוא נכון היה לפצות את התובע בהתאם לחוות הדעת שנערכה על ידי השמאי מטעם המועצה, צבי פרליס.

אותו שמאי הוציא מספר חוות דעת, אשר שתיים מביניהן מתייחסות לשטחים שהוחזקו בידי התובע. בחוות דעתו הראשונה מיום 18.5.98 (נ/2) אשר שימשה בסיס לסיכום הדברים (נ/7 ו- נ/8) קבע השמאי כי מדובר בשטח של צמחי שעווה בו צפויים להיעקר כ- 150 שיחים וכי הפיצוי בגינם מסתכם בסך 25 דולר לשיח, וסה"כ 3,750$.

חוות הדעת השניה נערכה ביום 4.1.99 (נ/3) וממנה עולה כי לבד מאותם 150 שיחים, נעקרו בנוסף 1,850 שיחים באזור המכונה "החאן". אין חולק כי מדובר באזור שהוחזק על ידי התובע ושימש אותו לגידוליו, אלא שכאן ראה השמאי לקבוע ערכי פיצוי אחרים לגמרי. לשיטתו, מאחר ומדובר בשטח גדול המעובד למחצה שבו נעשתה עקירה מסיבית של שיחים מבוגרים הרי שנקודת המוצא להערכה חייבת להיעשות עפ"י יחידת שטח (דונם) ולא לפי שיח בודד. לפיכך, העריך השמאי את הנזק שנגרם לדונם בסך של 3,126$ ומאחר והשטח שבו מדובר משתרע על פני 3.75 דונם הרי הפיצוי המגיע לתובע בגינו מסתכם בסך 11,722 דולר.

9. על אף העובדה שהנתבעת לא חלקה על קביעת השמאי מטעמה וכבר מתחילת הדרך ראתה עצמה אחראית לפצות את החקלאים בגין הנזקים שנגרמו לגידוליהם כתוצאה מעבודות הפיתוח שנעשו בשטח, ואף פצתה אותם בפועל, הנה ככל שהגיעה לתובע התנערה מכל אחריות וחבות.

עמדתה זו תמוהה, בייחוד בשים לב שאף סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת לא שולם לתובע. אני רואה לציין כבר בשלב זה כי יש בכך כדי להעיב על תום לבה של הנתבעת ולהטיל צל כבד על הגינותה בהתייחס לפרשה שבה עסקינן. 60221

10. בעדותו בפני
, אישר גזבר המועצה זוהר כהן כאמור, כי לתובע מגיע פיצוי בהתאם לסכומים שנקבעו על ידי השמאי מטעם המועצה בשתי חוות הדעת שערך (נ/2 ו- נ/3), היינו 11,722$ בעבור השטח הגדול ועוד 3,700$ בגין 150 השיחים שנעקרו בשלב המוקדם של העבודה, סה"כ 15,422$ (ראה עמ' 16 שורה 12 לפרוטוקול).

על יסוד הודאה זו, ראיתי ליתן

פסק דין
חלקי על סך 69,245 ₪ כבר באותו מעמד, וזאת ביום 14 בינואר 2002.

11. על מנת להשלים את התמונה אוסיף כי תחילה הוגשה התביעה אף כנגד הנתבע מס' 2 מי ששימש כמפקח על ביצוע העבודות מטעם הנתבעת. ביום 31.12.2001 נדחתה התביעה כנגדו בהסכמה על-פי בקשת התובע.

עוד אציין כי הנתבעים 3 ו- 4 מהנדס המועצה ומי שעמד בראשה הגישו הודעת צד שלישי כנגד המועצה המקומית, היא הנתבעת 1.

12. למעשה המחלוקת העומדת להכרעה מצומצמת למדי, שכן הנתבעת אינה חולקת על חובתה לפצות התובע בגין נזקיו. לגבי דידי השאלה היחידה עליה נסב כל הדיון הנה מה גובהו של הפיצוי לו זכאי התובע - האם עפ"י חוות הדעת המוקדמת (נ/2) שבה נאמד הפיצוי על פי הנזק הנגרם לשיח בודד או שמא בהתאם לחוות הדעת המאוחרת (נ/3) הקובעת את הבסיס לחישוב לפי יחידת שטח.

הצדדים הרחיבו את היריעה והעלו טענות מטענות שונות, לרוב שלא לצורך, ועל כן אין בדעתי להתייחס לכל אחת מהן בנפרד. די אם אציין כי לא ראיתי מקום להידרש לטענות הנוגעות להעדר חתימתו של הגזבר ואי מילוי הוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות, כמו גם לידיעתו או אי ידיעתו של התובע את המשמעות הנגזרת מהעדר אותה חתימה. בעיני אין לכך משמעות לנוכח הודאתה של הנתבעת, לרבות ראש הרשות וגזברה, בכך שהיה עליה לפצות את התובע לפי אמדן הנזקים שנקבע על ידי השמאי מטעמה. לאור זאת כל שנותר הוא להכריע אילו מבין שתי חוות הדעת היא זו המשקפת את אומדן הנזק האמיתי ומחייבת על כן את הנתבעת.

13. צבי פרליס, השמאי מטעם הנתבעת ערך כאמור שתי חוות דעת בהן אמד את הנזקים שנגרמו לגידולי התובע. אין חולק כי חוות הדעת הוזמנו על ידי הנתבעת והוכנו בעבורה (ראה עמ' 20 שורה 7 לפרוטוקול) ומכאן שיש להתייחס אליהן בזהירות הראויה. בהקשר זה אני רואה להפנות לדבריו של פרליס בחקירתו הנגדית "אני מקבל עבודות מהנתבעת מס' 1 מזה 8-10 שנים. אני מקבל עבודה מהמועצה בהיקף בינוני שמגיע לממוצע של למעלה מ- 10,000 ₪. זה נכון שבאותה תקופה היתה עבודה בהיקף גדול יותר משנים קודמות" (עמ' 21 שורה 16 לפרוטוקול).

14. כפי שצוין, הוציא השמאי שתי חוות דעת המתייחסות לשטחים בהם החזיק התובע, וזאת בהפרש של חודשים ספורים בלבד. בראשונה (נ/2) קבע כי הפיצוי המגיע בגין עקירת פרחי השעווה הינו בסך 25$ לשיח, בעוד שבשניה (נ/3) קבע אומדן שונה לפיו הפיצוי יחושב באופן גלובלי לפי יחיד שטח, בערכים נמוכים בהרבה מחוות הדעת הראשונה. ראוי להדגיש כי חוות הדעת הראשונה, זו הנוקבת בערכי פיצוי גבוהים, הוצאה עובר לתחילת העבודה ותפיסת השטחים בפועל בידי הנתבעת, בעוד שחוות הדעת השניה נעשתה לאחר השלמת העבודה. יש לכך חשיבות, כפי שידובר עוד בהמשך, כיוון שהנתבעת הוליכה את התובע להאמין כי יקבל פיצוי לפי חוות הדעת הראשונה, הגבוהה, ולאחר שהשלימה את העבודה וקבעה עובדות מוגמרות בשטח, נסוגה לשיטת חישוב אחרת, הגורעת באופן משמעותי מן הפיצוי.

15. הואיל וצריך היה להסביר את הפער שנוצר בין שתי חוות הדעת ולנמק על שום מה מצא לשנות את בסיס חישוביו, הוסיף השמאי לחוות דעתו המאוחרת (נ/3) מספר הערות. לשיטתו מאחר ומדובר בשטח מעובד למחצה שבו נעשתה עקירה מסיבית של שיחים מבוגרים, הרי שההתייחסות אליו צריכה להיות שונה משטח מעובד שבו נעקרים מספר שיחים בהיקף מצומצם. עוד הוסיף כי כאשר תפיסת השטח נעשית בשטח רציף וגדול, נקודת המוצא להערכה צריכה להיעשות על פי יחידת השטח ולא לפי השיח הבודד.

16. ממצאיו של השמאי כפי שהם משתקפים מחוות דעתו (נ/3) אינם נהירים לי כלל ועיקר והטעמים שנשמעו מפיו, בניסיון לנמק את פשר השינוי החד במסקנותיו, אינם משכנעים. ההסבר שניתן על ידו כאילו חישוב הנזק מקום שמדובר בעקירה מסיבית הנעשית בשטח גדול ורציף הינה על פי יחידת שטח, להבדיל מעקירה בשטח מצומצם, בה נעשה החישוב על פי יחידת שיח, נעדר כל רציונל או ביסוס של ממש. מדוע נגזרת שיטת האמדן מגודל השטח והיקף הגידולים, ומה ההבדל בין שטח מצומצם לשטח גדול? סתם המומחה ולא פרט.

17. אף יתר הנימוקים שהועלו כדי להצדיק את השינוי באומדן, לבד מגודלו של השטח, נשמעו לי בלתי משכנעים. במיוחד נראית לי תמוהה הטענה כי ההערכה הנמוכה נובעת בין היתר, מעצם היותם של הגידולים מבוגרים שהגיעו כמעט לתום תקופת גידולם. התמיהה מתעוררת נוכח כך שגם בחוות דעתו הראשונה (נ/2) שבה נקבע פיצוי של 25$ לשיח, ציין השמאי כי מדובר "בשטח מבוגר של צמחי שעווה" (עמ' 2 לחוות הדעת).

18. יתר על כן, הטענה כי החישוב בחוות הדעת (נ/2) נעשה על בסיס ההנחה שמדובר בגידול נוי, תמוהה עוד יותר מקודמתה. בחקירתו הנגדית טען המומחה כי "בחוות הדעת הראשונה לא התייחסתי לזה כאל שטח מסחרי אלא כאל גינה. התייחסתי במידה מרובה לשטח כאל גינה" (עמ' 23 שורה 7 לפרוטוקול). אני דוחה טיעון זה בשתי ידיים. די לעיין בסעיף 1 לחוות הדעת (נ/2) על מנת להיווכח שהשמאי מאשר כי נתבקש לחוות דעתו המקצועית "באשר להיקף ושיעור הנזקים שנגרמו לשטחים ולגידולים חקלאיים לרבות ציוד ואביזרים שבשטחים החקלאיים הנ"ל...". הגרסה המאוחרת שהעלה בעדותו בפני
, לא זו בלבד שאינה מתיישבת עם ההיגיון אלא שהיא עומדת בסתירה לדברים שהוא עצמו ציין בחוות דעתו כאמור.

19. לסיכום, איני יכול להשתחרר מן ההתרשמות כי ההסברים הקלושים והבלתי משכנעים שנשמעו מפיו של מר פרליס, נועדו אך כדי להפחית את סכום הפיצוי המגיע לתובע על מנת להתאימו "לציפיות" הנתבעת. דומה כי במקרה דנא סומנה תחילה המטרה ורק לאחר מכן נמצאו ההסברים והנימוקים שיובילו ויכוונו אליה. נימוקים אלה קלושים ובלתי משכנעים.

20. לא מצאתי יסוד לטרוניה שמעלה הנתבעת לגבי כך שהתובע לא טרח להציג חוות דעת מטעמו. בפני
התובע הוצגה חוות דעתו הראשונה של השמאי (נ/2) ומשזו היתה מקובלת עליו לא היה עוד צורך בעריכת חוות דעת נגדית.

21. על יסוד הנימוקים לעיל, אני קובע כי הפיצוי הראוי המגיע לתובע בגין הנזק שנגרם עקב עקירת הגידולים בשטחים שהוחזקו על ידו, צריך היה להיות מחושב על סמך חוות דעתו המוקדמת של השמאי (נ/2).

הואיל ואין מחלוקת כי נעקרו 2,000 שיחים, ומאחר והפיצוי שנקבע בגין שיח בודד עמד ע"ס 25$, הרי שהפיצוי המגיע לתובע מסתכם בסך 50,000$.

22. איני רואה לחתום את פסק הדין מבלי להוסיף הערה לגבי התנהלותה של הנתבעת בפרשה דנא. הנתבעת, רשות מקומית, ניהלה מו"מ עם התובע והגיעה עמו לסיכומים בכל הקשור לפיצוי בגין הנזק שנגרם לגידוליו החקלאיים כתוצאה מעבודות פיתוח שנעשו על ידה. בסיכומים אלה אשר הועלו על הכתב, היו מעורבים ראש הרשות, המהנדס המפקח על העבודות מטעמה ומהנדס המועצה המקומית. אני מאמין כי אף הגזבר היה בסוד העניינים וידע את פרטי הסיכום שנעשה עם התובע. לאחר שהושלמה העבודה, התנערה הנתבעת מן ההבטחות שניתנו והתכחשה להתחייבויותיה על יסוד טענות מטענות שונות. היא סירבה לשלם לתובע הפיצוי המגיע לו אף לשיטתה, סכום שכלל לא היה שנוי במחלוקת. לטעמי, נורמת ההתנהגות שהפגינה הנתבעת בתיק זה מהווה תעודת עניות לה עצמה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט ריבלין בע"א 3541/98 די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פד"י נו (4), 145) בעמ' 153 בקבעו:

"אכן, רשות ציבורית כפופה לנורמות חמורות מאלו המוטלות על הפרט. חובת ההגינות המוטלת על הרשות ביחסיה עם הפרט חמורה יותר מחובת תום הלב הנדרשת מן היחיד. חובת הגינות מוגברת זו, נגזרת מן ההשקפה המקובלת במשפטינו לפיה הרשות היא נאמן הציבור".

23. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי לא מצאתי יסוד לחייב באופן אישי את הנתבעים 3 ו- 4 ועל כן דין התביעה כנגדם להדחות. הוא הדין לגבי ההודעה כנגד צד ג'.
24. על יסוד מקבץ האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 207,500 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל ממועד הגשת התביעה ביום 23.05.99 ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה כולל בחובו את הסכום שנפסק לתובע בהתאם לפסק הדין החלקי מיום 14.01.02 וככל שאותו סכום סולק, כולו או חלקו, הרי שיש להפחית את הסכום ששולם, מן החיוב לפי

פסק דין
זה.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל.

25. התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית וכן גם ההודעה כנגד צד ג'. בנסיבות העניין, ובשים לב לתרומתם האישית של הנתבעים הנ"ל להתנהלות הקלוקלת שאילצה את התובע להגיש תביעתו, איני עושה לטובתם צו להוצאות.

ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ד (9 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
א. טובי
, שופט








א בית משפט שלום 17622/00 אהוד בונשטיין נ' המועצה המקומית בנימינה, גיורא ענבר, דיויד ברייטבורד, מרדכי קירמאיר (פורסם ב-ֽ 09/12/2003)