פסקי דין על יצחק מרדכי

3185/00 פ     31/10/2000




פ 3185/00 מדינת ישראל נ' יצחק מרדכי




בית משפט השלום בירושלים תפ 003185/00

בפני
כבוד השופט יעקב צבן תאריך ; 31/10/2000
כבוד השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
כבוד השופט רפי כרמל
בעניין : מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד אברבנאל
המאשימה
נגד

יצחק מרדכי

ע'ע ב"כ עוה"ד גולן
הנאשם

נוכחים: עו"ד אברבנאל
, ב"כ המאשימה
עו"ד גולן
, ב"כ הנאשם
הנאשם בעצמו

פרוטוקול

עו"ד גולן
: מגיש יפוי כח לתיק ביהמ"ש.

עו"ד גולן
: הקראתי לנאשם את כתב האישום והוא הבין את תוכנו. תשובתו לכתב
האישום במפורט נמסרה לביהמ"ש והיא נמצאת בתיק,

עו"ד אברבנאל
: באשר לבקשת המחיקה המופיעה בתשובה לכתב האישום, השופט קדמי
בספרו על הדין בפלילים, עמ' 686 מתייחס לאזכור אופיו השלילי של הנאשם במסגרת כתב
האישום (מקריא ומצטט). המתלוננת באישום ראשון פגשה הנאשם לראשונה בחייה
באוגוסט 1992 או בסמוך לכך. מכאן ואילך חלה התפתחות במערכת היחסים ביניהם
המתוארת בסעיפים קטנים א-ב-ג לסעיף 2. עד שהתרחשו האירועים המיוחסים לנאשם
בסעיפים ד,3, 4 לכתב האישום. אי אפשר להבין ההתפתחות מבלי לשמוע הסיפור
מראשיתו.
טענתנו הינה כי הנאשם מלכתחילה ניסה ליצור עם המתלוננת מערכת יחסים כזו
שתאפשר לו לקיים יחסי מין איתה. הנאשם טוען מאידך מדובר שבשני אירועים בודדים
בהם ניסה הנאשם להתקרב באופן מינורי וכשחש בהסתייגותה הוא חדל מכך. כדי להכריע
בין שתי הגרסאות לא יוכל כיהמ"ש להתעלם ממה שהתרחש קודם לכן וממה שהיה בין
האירועים. לנאשם לא היתה סיבה להאמין שהמתלוננת תרצה במערכת זו, לאור
תגובותיה בסעיפים השנויים במחלוקת. מי שישמע הסיפור כאילו החל באירוע בבת יער או
בדירה בנתניה עלול לחשוב שמדובר בזוג רומנטי שמפתח מערכת יחסים רגילה. לא ניתן
להסביר מדוע הגיעה המתלוננת לדירה בנתניה בלי להבין מה קרה בין האירועים ומה קרה
בין השניים.
למשל אם ניקח מצב בו מייחסת מתלוננת לנאשם עולה חדש שרשרת מעשי אינוס כלפי
אשתו, מערכת שהחלה בחו"ל ולאחר מכן באר. היעלה על הדעת שיריעת המחלוקת
והדיון וכתב האישום יראו את העובדות בארץ בלבד בשל בעיית סמכותו או מצב שרשרת
יחסי מין בתוך המשפחה של אב המבצע מעשים בבתו הקטינה כשחלק מהמעשים לא
התיישנו, הענין נדון בע"פ 4721/99 - עניינו של אב שביצע מעשה אונס בבתו החורגת, פרשה זו התלה באירוע טראומטי מאוד בשדה תירס סמוך לקיבוץ בו היה המשפחה. כשהבת היתה כבת 7 אירע המעשה הראשון ולאחר מכן המשיכו המעשים במשך שנים. מפסה"ד עולה כי על האירוע הראשון ועל אירועים נוספים חלה התיישנות. הנאשם נדון לפיכך אך ורק בגין האירועים המאוחרים. מובן שאירועים אלה כולם יופיעו בתוך מסגרת הדיון, ולא יעלה בדעתו של איש למחוק העובדות שמספרות ראשית האירוע מהתודעה. חברי רוצה שלא תהיה עדות על כך בכלל. מחיקת עובדות כאלה יוצרת תמונה חסרה. מפנה לעמ' 6 לפסה"ד הנ"ל בו הנאשם הורשע באירועים המיוחסים באישום ראשון בכל הנוגע לשנת 1991, לא היה קושי לחיות עם המצב הזה לגבי עובדות בעלות ערך ראייתי לפני תקופת ההתיישנות, בע"פ 2939/90 נדונה פרשה נוספת של גלוי עריות ששם ציינה המאשימה בכתב האישום עבירות בהן חלה התיישנות שנעברו כשהמתלוננת היתה בין 13-18. היה הסדר טיעון ששם נכתב לגבי גיל 15. ביהמ"ש העליון התייחס לנושא זה בפסק הדין וקבע שלעובדות רקע המהוות לכשעצמו עבירה שהתיישנה, חשיבות רבה בגזירת הדין. ביהמ"ש העליון קבע שלא רק שקשה להגיע לממצאים עובדתיים בלי להתייחס לממצאים אלא שהדבר נחוץ בשלב העונש.
במקרה בפני
נו לא ניתן להבין התנהגויות שהיו בספטמבר בלי לדעת מה אירע באוגוסט ואי
אפשר לבקש מהמתלוננת להתחיל לספר על יחסיהם מהאמצע. ביהמ"ש לא יבין יריעת
המחלוקת כך. חשוב להיכנס להיסטוריה של יחסים בין השניים. במקרה שבפני
נו
ההסטוריה רצופה במעשים מיניים שנעשו שלא בהסכמה. אילו היינו מציינים בכתב
האישום שפרחה אהבה בין השניים אז או נוצרה טינה, איש לא היה מבקש למחוק הדבר
מכתב האישום. לצערנו הדבר המשמעותי בתקופת זו הוא נסיונות הנאשם לחזר אחר
המתלוננת בניגוד לרצונה, נסיונות הכרוכים במגע פיזי המהווה עבירה, אלמלא התיישן. זו
המציאות, וזה לא פוסל האלמנט הזה.
התכלית בהבאת העובדות היא ראויה.
פרק העובדות שבכל כתב אישום אינו רק ציון לאקוני של עובדות, חבריי לא יחלקו שראוי
להביא סיפור המעשה באופן רחב להגדיר מסגרת הדיון שלביהמ"ש תהיה אפשרות להבין
כהלכה.
חברי ציטט מע"פ מצרי - זוהי דרישת מינימום כתב אישום שלא מציין עובדות אלו הוא
חסר כי לא מגלה עבירה. אי אפשר להבין מדרישת המינימום שאי אפשר להביא עובדות
שהן חלק מהתנהגות ישירה קודם לכן.
אם ביהמ"ש יקבל טענתנו לא תהיה הצדקה למחוק העובדות מכתב האישום. על איזה
פגם אחר ניתן להצביע כאן לגבי עובדות שיוכחו ממילא בעתיד
מנסחי כתב אישום פעלו לפי ההלכה, בנוגע לעובדות ולהיקף כתב האישום, בעמ' 582
מדבר השופט קדמי ואומר "נראה שאין מניעה לפרט עובדות המבססות עבירות
התיישנות". אציין שניסוח כתב אישום הוא תוצאה של מדיניות בכתב האישום ויש הנחה
שיצאה בכתב, וזה בא כדי למנוע טענה של קיפוח הנאשם.
מגיש פסקי הדין שאליהם הפניתי,

עו"ד גולן
: אבקש לאמר מספר מילים עוד לפני התשובה לחברי, שכן דברים אלה
מתקשרים לדברי חברי. אנחנו, עורכי הדין של הנאשם, סברנו כי בתיק זה בהחלט יש
מקום להעלות טענה המקדמית של הגיה מן הצדק. סברנו שבתיק זה קיים חשש ראשוני
שמא נפגמה בצורה קשה ומהותית יכולת ההגנה של הנאשם בתיק זה, וזאת עקב מסע
תקשורתי שנמשך חודשים בצורה הסרת תקדים, שלמעשה אפשר לאמר שהתקשורת
חרצה את משפט הנאשם לפני שזה החל. סברנו כי אם יש מקרה מתאים במדינת ישראל

להעלות טענה של הגנה מן הצדק - זה המקרה. הנאשם הורה לנו שלא להעלות טענה זו
ולא לנסות לתקוף בכלל את ההליך השיפוטי כולו. הוא מבקש שמשפטו יתנהל בזירה
היחידה שהוא ראוי להתברר - במשפט זה ושם הוא מבקש להוכיח חפותו. אנו מאמינים
שכך ראוי להיעשות, כך נקט הנאשם כל הזמן מעת פתיחת החקירה. אני אומר זאת מכיוון
שחשוב שביהמ"ש וידע שכל המסע התקשורתי היה במעמד צד אחד בלבד. הנאשם מעולם
לא הגיב על המסע של ההכפשה, הוא לא הכפיש המתלוננת ולא העלה כל טענה בכלי
התקשורת בנושא משפטו, אך חשוב שביהמ"ש יידע זאת שכן תנאי הפתיחה של המשפט
הם: לקחו אדם מהיישוב (כשאני מתעלם מהצבוריות) מרחו אותו בזפת, גוללו אותו
בנוצות והביאוהו למרכז העיר ואמרו שנעשה עכשיו משפט צדק, אנו סמוכים ובטוחים
שביהמ"ש יידע להפריד נכונה בין הכפשות ובין שורה של דברים שטופטפו בהתמדה ובין
ראיות קבילות.

בתשובה לטענת חברי: הבקשה שלנו היא במסגרת האישום הראשון - למחוק הכותרת
"הטרדות ומעשים מגונים" ובסעיף 2 רישא - את סעיפים 2(א)(ב)(ג). בבקשתנו למחיקה
מתחלקים שלוש מערכות שיקולים משפטיים, שאת כולם ניתן לרכז בשורה אחת : מניעת
עיוות דין לנאשם והצורך להבטיח זכותו למשפט הוגן.
שלוש המערכות הן אלה :
דיני התיישנות - שאינם מאפשרים להעמיד אדם לדין במישרין או בעקיפין, ולכן איני
מסתפק בתשובת חברי. גם בעקיפין מבקשים להרשיעו ומאלצים אותו להתגונן כלפי
עבירות שלגביהן מוסכם שחלה התיישנות.
ניסוח תוכן כתב אישום - הכללים האלה מחייבים שכתב אישום יצטמצם לפירוט כלל
הנסיבות המגבשות עבירה פלונית, להבדיל מפריסת יריעה רחבה אודות מעשים אחרים או
מאפייני התנהגות אחרים או עניינים של אופי נאשם שאין להם קשר ישיר לעבירות בגינן
מבקשים להרשיעו. מטרת כתב האישום להבהיר חזית המחלוקת הרלבנטית ותו לא.
כתב האישום כנוסחו מקים חשש כבד לפגיעה המורה ביכולת הנאשם להתגונן בנסיבות
מקרה זה, כשכל האישום עוסק במעשים שנעשו למעלה מ8- שנים, אם בכלל, הסעיפים
שא(ו מבקשים למחוק מהווים הכפשת הנאשם ומחייבים אותו להרחיב חזית המחלוקת
באופן מיותר ובלתי נחוץ; במיוחד לאור תשובתנו המפורטת לכתב האישום שצמצמה את
חזית המחלוקת באופן בהיר. לגבי אישום זה, חזית המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה של
שימוש בכוח, זאת השורה התחתונה של התשובה לאישום. בהיעדר שימוש בכוח לא
בוצעה עבירה מיוחסת לנאשם, ואס בוצעה כל עבירה אחרת - היא התיישנה.
מה המשמעות המעשית של צורת הניסוח בתיק? אומרים לנאשם בתיק זה שהוא מואשם
בעבירות המפורטות באישום. לפגי שהוא משיב עליהן מבקשים להשיב על כמה דברים
שלא רוצים להאשים בהם אלא רוצים להראות מה אופיו .כך לא פועל הליך פלילי, זו לא
חזית המחלוקת ולא המקום.
באשר לטענות עצמן :
לגבי התיישנות העבירות מטיעון חברי ברור שאין מחלוקת שחלפה תקופת ההתיישנות
לגבי כל הסעיפים המפורטים בסעיפים שאנו מבקשים למחקם. גם אם היו מוכחים
המעשים, הס יכולים לגבש עבירות של מעשים מגונים לפי 348(ג) שהתיישנו.
סעיף 2 לאישום מדבר על מעשים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1992 לפי הנטען. מאז חלפו
8 שנים ולא אירע שום אירוע במהלך התקופה שמנתק ההתיישנות ולכן עומדת לנאשם
טענתו שמן הראוי שהפריטים יימחקו
נקודת המוצא שלי היא שזכותו המהותית של הנאשם כתוצאה מהסכמה זו היא שהוא לא
יועמד לדין ולא יוזכרו העבירות שהוא יצטרך להתמודד איתן היום אחרי חלוף תקופת
ההתיישנות. התוצאה המיידית והרגילה של קבלת ההתיישנות היא ביטול כתב האישום
או מחיקת חלקים ממנו הנוגעים להתיישנות. זו תוצאה טבעית - מפנה לספרו של קדמי,
על סדר הדין בפלילים, ספר ראשון, עמ' 823, 828. מפנה גם להוראות סעיף 9 לחסד"פ.
כדי להבין הרציונל - פסק הדין היסודי שדן בנושא התישנות שלא רלבנטי לענייננו הוא
ע"פ 290/63, פ"ד י"ח(ן) 670. זה פסק הדין היסודי שעליו מסתמכים ואותו מצטטים בכל
פסקי הדין בענין התיישנות. הסוגיה שם לא רלבנטית לענייננו אך חשובים הציטוטים.
בעמ' 578: "משעברה התקופה בה מותר להאשים אדם... העבירה כאילו נמחקה וכלא
היתה ואין עליו עוד כל אחריות פלילית בגינה, לא דיונית ולא מהותית", ובהמשך "צריכה
להתקיים ודאות שלא יואשם איש בעבירה.... להגשת אישום בגינה". כלומר בלי להתייחס
לשאלה אם המעשים נעשו או לא, ברור שהנאשם זכאי מכח ההלכות לכך שלא יעמידו
אותו לדין בגין אותה עבירה, הפרשנות המתבקשת שלא יועמד לדין באופן ישיר או עקיף.
מה שעשו כאן זה להכריח אותו להתגונן באופן עקיף לגבי מעשים שמוסכם שאין
להרשיעו והם התיישנו.
באשך לשאלה אם הדברים יכולים לבוא במסגרת רקע - כשמעלים מעשים מלפני 8 שנים
ומאלצים אותו להגיב ולפתוח חזית מחלוקת, באופן מעשי אנו מנהלים משפט שלא היה
מקום להעמידו לדון בגין העבירות. לטענתי הרלבנטיות של דיני ההתישנות הן שהנאשם
לא יואשם בעבירות אלו גם באופן לא ישיר ושלא יידרש להשיב לגוף הענין על המעשים,
ולא יידרש להתגונן מבחינה משפטית ביחס למעשים שהתיישנו.
הדוגמאות שחברי הביא ביחס לאינוס במשפחה לא רלבנטיות.

בין היתר, ברציונלים שעומדים מאחרי רעיון ההתישנות, עומד רציונל של מניעת עיוות דין
לנאשם, מה שכפועל קורה כאן . היסחפות. מעצם העובדה שחלף ומן כה רב קיים חשש
שבחלוף הזמן תאבדנה ראיות, יעומעם זכרון עדים, תיחלש יכולת הנאשם להוכיח חפותו.
מה הנאשם יצטרך לעשות לגבי מעשים אלה בשלב זה?
התיק נפתח בחקירה על הטרדות מיניות שאירעו כנטען בשנה אחרונה. במסגרת החקירה,
צוותים של משטרה פשפשו בכל עשרות שנות הנאשם וגיסו למצוא כל פרט משחיר שיכלו.
אם מצאו מעשים המהווים עבירות שלא התיישנו - זה לגיטימי להגיש כתב אישום
והנאשם יתמודד ויצליח להוכיח חפותו. אך לבוא ולקחת מעשים שבבסיסם הם הכפשה
ולא רקע, ולקרוא להם "רקע" למען תמונה מלאה על אישיותו ואופיו, כשאין קשר בין
המעשים האלה ובין אלו שהוא עומד לדין בגינם - זה דבר שלא ייעשה, היום אחרי 8 שנים
מבקשים ממנו להגיב אם נתן לטיפה או חיבק מישהי. זה לא קרש הצלה לנאשם אלא
הגנה מהותית הקשורה לזכותו וחובתו להתגונן בביהמ"ש.
לגבי הניסוח - לטענתי על כתב האישום לכלול רק עובדות ונתונים המצביעים שנעברה
עבירה פלילית. מסגרת כתב האישום אינה המקום לפרט תיאורי רקע כלליים שאין להם
קשר ישיר לעבירות בגינן עומד הנאשם לדין. על המאשימה להחליט באלו עבירות היא
מאשימה הנאשם. אם היא מאשימה בעבירות שנובעות מהמעשים המתוארים בסעיפים
שביקשתי למחקם - רלבנטיות ביותר כל הטענות בענין התיישנות. אולם, אס כפי שעולה
מדברי חברי ומנסוח כתב האישום - אין מטרה כזו - לאיזו מטרה ענינית נכתבו הדברים,
חברי ציטט את מה שאני ציטטתי, שכתב אישום אינו עוסק בראיות או הוכחות וזה
ביהמ"ש ישמע במהלך המשפט ואז נחליט האם עדות מתלוננת לגבי אותם מעשים אחרים
רלבנטיים או לא. כתב אישום עוסק "במכלול הנתונים העובדתיים המצביעים על כך כי
נתקיימו יסודותיה של עבירה פלונית". האם המעשים המנוסחים בפרק הראשון באישום
אחד מצביעים על יסודות העבירות שבגינן מתבקשת הרשעתו - מעשים מגונים בכוח? נניח
תאורטית שהנאשם היה מודה בכל המעשים, זה היה מקדם את ביהמ"ש בהכרעה בשאלה
אם ביצע המעשים שנטען כי ביצעו זה לא היה מקדם, כטענתי, כהוא זה. כתב אישום לא
נועד לספק תיאורי רקע שאין להם רלבנטיות אמיתית לעבירות קונקרטיות כתב אישום
לא נועד לעסוק בעברו של הנאשם ולא נועד לעסוק באופיו, כתב האישום צריך להבהיר
מהן העובדות המבססות האישום שמיוחס לו. אכן במקרים מסויימים יש מקום לפרט
נתונים על נסיבות ורקע של עבירה קונקרטית. אני מסכים שיפרטו כל העובדות המבססות
טענה שבוצעו מעשים מגונים באלימות או בכוח בדירה בנתניה, ולא טענו כלום נגד זה, אך
התביעה סוטה במודע ובמתכוון מהכללים של ניסוח כתב אישום בעבירות שבגינן רוצים
להרשיעו.
כתב האישום הוא מסמך מהותי מאוד, הוא מגדיר את גדר המחלוקת במשפט, בניגוד
לשמיעת ראיות. הוא מגדיר אילו טענות טעונות בירור עובדתי ומשפטי ולכן יש לו חשיבות
מכרעת בדרך שכה הנאשם מנהל הגנתו, ככל שחזית היריעה במחלוקת גדולה - ניהול
ההגנה קשה ומסובך יותר. מתן אפשרות היום במסגרת כתב האישום להכליל טענות
שהתיישנו, שמה הנאשם במצב כלתי הוגן בו עליו להרחיב את חזית המחלוקת גם כלפי
טענות בגינן לא ניתן כלל להרשיעו ויש בהן רק להקשות על הגנתו, ולכן התגובה צריכה
להוות מחיקת אותן פריטים.
כתוצאה מכתב האישום הזה, לגבי החשש לפגיעה בהגנת הנאשם - הכחשת המעשים
מטרתם לשרת האינטרסים של התביעה ראשית - מבחינת קושי הנאשם להתגונן בפני

מעשים עתיקים מבחינה ראייתית איזו הצדקה יש לחייבו היום לנהל הגנה על פריטים
שאולי ישכנע ואולי לא אך לא נוגעים לשאלות האמיתיות במחלוקת.
הדברים מתחדדים נוכח תשובתנו המפורטת לכתב האישום - אם הנאשם היה כופר ככל
וטוען שהכל עלילה ויש לו אליבי והדברים לא היו, אולי אפשר להבין את הרציונל לפרט
דברים כרקע לטענתי המטרה אינה לשרת ההגנה, ואני בטוח שזו לא היתה מטרתו של
חברי.
הנאשם באישום זה העמיד חזית מחלוקת מאוד מצומצמת - הוא טוען לגבי העובדות
שחלק מוצגות בצורה לא נכונה. ועיקר הגנתו מבוססת בשאלה אם היה כאן מעשה מגונה
בכוח או לא. חיוב הנאשם בהרחבת חזית יריעת המחלוקת פוגעת חמורות בהגנתו.
באשר לשאלת ביהמ"ש אם ממילא המתלוננת לא תעיד על הרקע בעדותה - יכול להיות
שאתרי שהפרטים המבוקשים יימחקו, המתלוננת תעיד בביהמ"ש חברי ינסה להדריכה
שתספר הרקע בביהמ"ש, אני אתנגד, וביהמ"ש יחליט האם זה רלבנטי או לא. היום
בסיטואציה וו בלתי נכון ובלתי ראוי ובלתי הוגן להשאיר כתב האישום כמות שהוא. איני
אומר שלא יכול שהטענה לא תעלה בשלב המשפט, אך היום בשלב זה הדבר לא ראוי. זה
שונה כשדברי עולים במהלך עדות כוללת וביהמ"ש רשאי לשקול מה המשקל ושונה
המצב כשמבקשים מנאשם להגיב לכתב אישום. בתיק זה, נוכח חזית המחלוקת שהגדרנו,
אין מקום לאפשר הדברים.

עו"ד אברבנאל
: חברי נותן הסכמתו שיוגשו רישומי שיחות טלפון שונים. מעבר לכך אין
הסכמה גם לא לחקירת הנאשם בכך מתייתרת עדותם של עדי תביעה 36, 37, 38, 39, 40.
גם ע"ת 17 יכול להימחק וכן ע"ת 16.
צודק חברי שניתן יהיה לוותר על כמה אנשי משטרה שהתקינו מכשירי וידאו שכן החלק
הטכני של הודעות הנאשם לא יהיה במחלוקת. כרגע אין אפשרות למחוק אותם.

עו"ד גולן
: אני מסכים שלא תהיה התנגדות לעניין הטכני כפי שהסכמתי עם חברי אין לנו
הסכמה מהותית לגבי דברים קרדינלים. עשינו הערכה שהתייתרו כ10- עדי תביעה בתיק
זה חלק מהדברים עדיין לא מוסכמים.
באשר לעדותו של ניצב סדבון - הוא עשה את כל התיק, עשה חקירות, ניהל את חקירתו
של הנאשם, ניהל חקירות של מתלוננות, דובב ושוחח וגם גבה הודעות ושאל שאלות עשה
פעולות חקירה מובהקות.
אשקול באשר לעדותה של העדה מירב גבאי.
לא נטען פה טענת זוטא שהוצאו מהנאשם דברים באמצעים לא קבילים יש לנו טענות
ענייניו לגבי אופן גביית העדויות. הצד הטכני של אי הגשה או הגשה לא תייתר הבאת
עדים. אין לנו טענה לגבי תמלילים שלא תואמים עדויות.
ע"ת 31 נהרגה לפני זמן קצר לצערי.

עו"ד אברבנאל
: ישנו חומר רב הנוגע לעדים שאינם בין עדי התביעה בשם מיכל קלה
ומאיר אוחיון. חברי חושב שלא יעיד אותם, אך הוא מסכים שאם כן יעיד אותם תינתן
אפשרות למאשימה להגיש גם קלטות שהקליטה המתלוננת באישום 3 את השניים וכן
תיעוד של החקירה במשטרה. המאשימה תהיה רשאית להשיב את המתלוננת 3 לביהמ"ש
כדי להשלים עדותה אם הם כן יעידו.

עו"ד אברבנאל
: אבקש כבר כרגע להוציא צו איסור פרסום למען הכיר ספק - כל אותם
עדים שמקורבים למתלוננות, עצם פרסום שמם עלול להוביל להמתלוננת : ע"ת 10, ע"ת
12-15, ע"ת 19-23, ע"ת 29. כל אנשים אלה הם קרובי משפחה או ידידי המתלוננות
ופרסום שמם עלול לזהות המתלוננות.
בנוסף, אנו נבקש להשמיע את עדויות המתלוננות בדלתיים סגורות. לא נבקש איסור
פרסום למעט פרטים מסויימים, אך נוכחות קהל לא מתקבלת על הדעת. אנו נבקש
להורות למחלקת בטחון להיות איתנו בקשר כדי שלא יהיה ניתן לצלם אותם, בלי שיפלסו
דרכן בין עתונאים וצלמים, כי מדובר בתיק שונה. אין סיבה שמתלוננת תעבור תהליך זה,
או שתשים עצמה מעיל או שתרוץ במסדרון גם הנאשם עבר חוויה לא נעימה כשהצלמים
מצלמים פניו רבע שנה, אך אני מבקש האולם תהיה ניטרלי ואם נפתח הדלת שלא מיד
יצלמו .

עו"ד גולן
: אנחנו לא מתנגדים שעדויות המתלוננות יישמעו בדלתיים סגורות. אנו
מתנגדים שימציאו סדרי דין מיורדים למשפטו של הנאשם שלא מעוגנים בשום חוק,
למשל לשקול הבקשה לאיסור פרסום שמות של העדים בתיק. לא שמעתי על פרוצדורה
כזו, איני רוצה לגרום נזק למתלוננות ואני משאיר הענין לשיקול ביהמ"ש. צריך לבדוק
האם זה ראוי לנהל משפט סתרים כשמנהלים משפט נגד איש צבור עם כל מה שעברנו עד
היום. אין התנגדות שיעידו בדלתיים סגורות.
לא שמעתי על פרוצדורה שמעבירים מתלוננות מסלול שונה בתיק זה מאשר מתלוננות
רגילות בתיק מין, יש הרבה תיקים שמחכים עיתונאים בחוץ ולא שמעתו שמתלוננות
מוכנסות כמו סוכנות סמויות מדלת אחורית, קל וחומר בתיק זה.

החלטה

1. בתשובתו לכתב האישום טען הסניגור המלומד כי יש למחוק את כותרת המשנה של
סעיף 2 רישא לכתב האישום וכן סעיפים 2(א), 2(ב), 2(ג). לדבריו, העובדות אינן
מבססות עבירה, העבירות התיישנו ואין כאמור בסעיפים אלה נתונים המצביעים על עבירה פלונית. כן הוסיף כי סעיפים אלה מרחיבים במידה רבה את יריעת המחלוקת שלא לצורך.
אנו דוחים טענה זו. אכן אין מחלוקת כי העבירות הנזכרות בסעיפים הנ"ל התיישנו
וכתב האישום כלל אינו מייחס עבירות על סמך מעשים אלה לנאשם, אולם מדובר
בחומר רקע. אין בדברים הללו משום הכפשת הנאשם או הרחבת יריעת המחלוקת
מעבר לדרוש שכן מדובר, עפ"י כתב האישום לפחות, באותה מתלוננת ולא
במתלוננים אחרים או אירועים אחרים.
בספרו של קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 582, צוין במפורש כי אין
מניעה לפרט עובדות המבססות עבירות שהתיישנו, הדבר נכון גם לגבי מקרה זה,
שכן בסעיפים הנ"ל מדובר בעובדות רקע הדרושות להבנת האירועים והעבירות שכן מיוחסות לנאשם.

2. ניתן בזה צו איסור פרסום על שמות וכל פרט מזהה אחר של המתלוננות וכן של
העדים הבאים: ע"ת 11, 12, 13, 14, 15, 18, 19, 20.

3. עדויות המתלוננות ישמעו בדלתיים סגורות.

4. בישיבה הבאה ולכל ישיבת הוכחות יוזמנו עדים זמן מספיק מראש. הסניגור יקבל
הודעה על שמות העדים לפחות 72 שעות קודם לדיון.
ביום בו יושמעו מספר עדים יש להזמינם בתיאום בצורה מדורגת על מנת שעדים לא
יישבו שעות ארוכות במסדרון.

5. הישיבה הבאה קבועה ליום 23.11.00 בשעה 30 :08.
ניתנה היום, ב' בחשון תשס"א, (31 באוקטובר 2000), במעמד הצדדים.

יעקב צבן, שופט רבקה פרידמן פלדמן, רפי כרמל
, שופט
שופטת








פ בית משפט שלום 3185/00 מדינת ישראל נ' יצחק מרדכי (פורסם ב-ֽ 31/10/2000)