פסקי דין על שמואל כץ | פסקי דין על אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה | פסקי דין על עמדת מפתח |

13489/03 בשא     29/09/2003




בשא 13489/03 שמואל כץ נ' אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ, עמדת מפתח בע"מ




בעניין:
10



בתי המשפט


בית משפט השלום חיפה
בשא013489/03

בתיק עיקרי: א
015181/03

בפני
:
כב' השופט יעקב וגנר
תאריך:
29/09/2003





בעניין
:
שמואל כץ


ע"י ב"כ עו"ד
ז. פוקס ואח'

המבקש



- נ
ג
ד -


1. אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ
2. עמדת מפתח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד

1. א.לבנון ואח'

2. סולומונוביץ ושות'
המשיבות


החלטה

1.
בפני
בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה 1 לפנות את המבקש המפעיל דוכנים בסניפי המשיבה 1 בחוצות המפרץ, בחניון חיפה ובגרנד קניון בחיפה, וכן צו שאוסר עליה למנוע בכל דרך שהיא את המשך הפעלת הדוכנים של המבקש בסניפים הנ"ל או למנוע ממנו או מעובדיו להכנס לדוכנים שבסניפים בשעות הפעילות שלהם תוך המשך חיבור הדוכנים לרשת החשמל. כמו כן מבוקש צו מניעה ספציפי כנגד המשיבה 2 או מי מטעמה אשר ימנע ממנה להכנס ולהפעיל דוכני שכפול מפתחות,ייצור שלטים או חותמות או מכירת מנעולים וכיוצא בזה, בסניפים הנ"ל בהם המבקש מפעיל את דוכניו.

2.
ביום 27.8.03 ניתן צו ארעי תוך קביעת מועד הדיון אשר יתקיים בשני מועדים הראשון ביום 16.9.03 והשני ב - 24.9.03.

3.
המבקש איננו חולק בדבר זכותה של המשיבה למסור לו הודעה על סיום ההתקשרות בינהם אלא שהוא טוען כי בנסיבות לא נמסרה הודעה כדין כלל וכן כי על הודעה שכזו להינתן 60 יום
מראש וזאת בהתאם לסעיף 13 להסכם שבין הצדדים מיום 9.1.1997. עוד טוען המבקש כי במידה ותינתן לו האפשרות לסיים את ההתקשרות בתוך 60 יום יש לאסור על המשיבה 1 להכניס לחנויות הנ"ל מפעיל אחר למטרת הפעלת הדוכן וזאת למשך 12 חודשים מיום סיום ההסכם האמור.

4.
המשיב ה 1 כופרת בטענות המבקש לרבות בטענה כי הוראות ההסכם
מיום 9.1.1997 הינן בתוקף. לטענתה מדובר
בתובע שהוא בר רשות בתמורה ללא הגבלת זמן והוא מודה בכך בסעיף 13 ג' לבקשה וסעיף 16 לתצהירו, כי למעשה עם תום תקופת ההסכם הנ"ל הוא מחזיק בדוכנים על פי הסכם חדש אצל המשיבה 1, הסכם אשר נכרת בע"פ או בהתנהגות.

5.
המשיבה 2 כופרת אף היא בטענות המבקש וטוענת כי אין זה מתקבל על הדעת להוציא צו זמני ספציפי כלפיה שיש בו כדי לקבוע בחופש העיסוק.

בנוסף טענו המשיבים
לחוסר תום לב מצד המבקש ושהוי בהגשת הבקשה, וכן טענו כי טענותיו של המבקש אם יזכה בתביעה ניתנות להערכה כספית ולכן גם מסיבה זו ומטעמי נוחות יש לדחות את הבקשה.

6.
שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו והגעתי למסקנה כי בשלב לכאורי זה, יש להענות לבקשה לפרק זמן של 14 חודשים מהיום. להלן אנמק מסקנתי זו.

7.
כידוע בבוא בית המשפט לשקול האם ליתן סעד זמני ישקול תחילה האם יש מקום להתערב בשלב מוקדם זה של ההליכים ולתת סעד זמני. במקרה דנא, כאשר מדובר בשינוי מצב קיים אלמלא ניתן הסעד הארעי, נראה
שיש מקום להתערב בשלב מוקדם זה. בנוסף, ישקול בית המשפט מספר שאלות נוספות.

8.
השאלה השניה תהיה האם קיימת למבקש זכות או עילה שבגינה יעתר בית המשפט לבקשתו. במקרה שלפני בין הצדדים נחתם הסכם מיום 9.1.1997 (נספח א' 1) שתוקפו היה למשך 12 חודשים עד 14.1.1998 עם אפשרות לחידוש אוטומטי לתקופה נוספת של 12 חודשים וזאת עד ל - 14.1.1999 כאשר
אין חולק כי המבקש המשיך לשבת עם דוכניו בחנויותיה של המשיבה 1 מבלי שנחתם הסכם נוסף, ועל כן אין לשלול מינה וביה את טענות המבקש כי המשך שהייתו בחנויותיה של המשיבה 1 היתה בהתאם לתנאי ההסכם הנ"ל וזאת על אף העובדה שלא נחתם הסכם חדש.
מכאן שהמבקש הוכיח זכות לכאורה בשלב מקדמי זה.

9.
השאלה הנוספת אשר בית המשפט ישקול בשלב זה, היא שאלת הנוחות דהיינו להיכן תהיה הכף נוטה
ולמי יגרם נזק גדול יותר, במידה וינתן הצו הזמני.


בעניין זה,
יש לקבל את עמדת המבקש כי
הוצאתו החד צדדית בהודעת ביטול קצרה, ממקום שהוא נמצא בו ומנהל את עסקיו, מספר שנים מאז 1997, תיגרום לו לנזק גדול יותר מהנזק שעשוי להיגרם למשיבים אשר כפי שהתברר התקשרו בינהם להפעלת דוכנים דומים במקומות נוספים בארץ שבהם יש למשיבה 1 חנויות.
אומנם נכון כי יתכן וניתן לכמת את נזקו של המבקש בכסף, אולם כך הדבר גם לגבי היחסים שבין המשיבה 1 למשיבה 2 שגם את העניינים החוזיים בינהם ניתן לכמת בסופו של דבר בכסף, והוא הדין למקרה ותביעתו של המבקש תדחה ניתן יהיה לכמת את נזקי המשיבות בכסף, כך שמבחינה זו אין לדבר על אי נוחות רבה יותר שתיגרם לצד זה או אחר. לעמות זאת, כאשר מדובר בסעד זמני, יתן בית המשפט ככל האפשר להשאיר את המצב בשטח כמות שהוא ובשים לב לאמור בנוגע להתראה קצרה והפגיעה הקשה במבקש ובמוניטין שרכש במשך השנים שהוא מפעיל את דוכניו, נראה כי מאזן הנוחות הינו לטובת המבקש ומתן הצו המבוקש.

10.
שאלה אחרונה הינה, האם קיימים שיקולים של יושר המונעים את הוצאת הצו. בעניין זה,
אינני מקבל את טענת המשיבות כי המבקש פועל בחוסר תום לב, או כי נגרם שיהוי בהגשת הבקשה.
כפי שהצביע ב"כ המבקש ההודעה שניתנה היתה קצרה ולא בהתאם להסכם ועצם העובדה שהמבקש המתין מספר שבועות, תוך שניהל מו"מ עם המשיבה 2 אין בה כדי להצביע על שיהוי משמעותי ועל כן, אני דוחה את טענות המשיבות כי קיימים שיקולים של יושר שלא להעתר לבקשה.

11.
אשר על כן, אני מקבל את הבקשה וקובע כי הודעה על פי סעיף 13 להסכם ניתנת בעצם ההתדיינות שבפני
ותחול החל מהיום, כאשר על המבקש למסור את הדוכנים בתוך 60 יום.
כמו כן, לנוכח האמור בסיפה לסעיף 13 להסכם אני אוסר על המשיבה 1 למסור את הדוכנים למאן דהוא ובכלל זה למשיבה 2 למשך 12 חודשים ממועד עזיבתו של המבקש. כתנאי להוצאות הצו הזמני אשר תוקפו יהיה עד לסיום הדיון בתיק העיקרי או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט, המבקש יפקיד בנוסף לערבות הבנקאית שמסר בתיק זה ערבות בנקאית נוספת ע"ס 30,000 ₪ בלתי מוגבלת בזמן וללא תנאי וצמודת מדד וזאת בנוסף להתחייבות עצמית ללא הגבלת סכום, כל זאת להבטחת כל נזק שיגרם למשיבות או למי מהן, וזאת בתוך 15 יום מהיום.

אני מחייב את המשיבות לשלם למבקש ביחד ולחוד הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בתשרי, תשס"ד (29 בספטמבר 2003).


יעקב וגנר
, שופט


קלדנית: דליה ב.ח.






בשא בית משפט שלום 13489/03 שמואל כץ נ' אייס רשתות שיווק - מוצרי צריכה בע"מ, עמדת מפתח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/09/2003)