פסקי דין על רון נחום שניידר | פסקי דין על חיים שלום שניידר | פסקי דין על עמר דב יוסף שניידר ואח' | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל

118/09 ערר     02/09/2009




ערר 118/09 רון נחום שניידר, חיים שלום שניידר, עמר דב יוסף שניידר ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל







ערר מס': 118/09
סימוכין ועדה מקומית: גו"ח 13940/42
מקום הבניה: ראש פינה

1. רון נחום שניידר

2. חיים שלום שניידר

3. עמר דב יוסף שניידר
4. ארנה לאה סלוק
5. מרק סלוק
6. אסתר סלוק
7. שלמה בן הרוש
8. מרים בן הרוש
העוררים

- נגד -

ועדה מקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל

המשיבה

החלטה

1. העוררים הם הבעלים של חלקה 42 בגוש 13940 בראש פינה (להלן: "החלקה"), והם מבקשים לבצע חלוקה של החלקה, לשלושה מגרשים. המשיבה דחתה את תשריט החלוקה אותו הגישו, מאחר והחלוקה המוצעת על ידם כוללת מגרש ובו שני ייעודי קרקע שונים - מגורים ומרכז אזרחי. על החלטה זו של המשיבה הוגש הערר שבפני
נו. העוררים טוענים כי אין שום מניעה מלבצע את חלוקת החלקה בדרך זו, בכך שהמגרש בו קיימים שני ייעודי קרקע, יהווה כולו שטח של מרכז אזרחי.

2. החלקה כלולה בתכנית ג/5626, אשר הינה תכנית מתארית ליישוב ראש פינה. אין המדובר בתכנית מפורטת, אלא בתכנית כתמים הכוללת סימונים של אזורים שונים, ללא התחשבות בבעלויות (בחלקות). התכנית לא נועדה לאפשר הוצאת היתרים מכוחה, ואף נקבע מפורשות בהוראות התכנית כי "לא ינתן היתר בניה, אלא בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת המקיפה שטח ריצוף (צ"ל רצוף - ו.ע.צ.) המהווה לדעת הועדה המחוזית חטיבת קרקע מושלמת מבחינת תכנון ערים" (סעיף 4.2(2) לתקנון התכנית). דהיינו, התכנית נועדה לשמש כפלטפורמה לתכנון מפורט, ורק לאחריו ניתן היה להוציא היתרי בנייה.

3. התכנית מחלקת את הקרקע הכלולה בה, לאזורים. אזור נועד, על פי הגדרות התכנית (סעיף 2 לתקנון) כסימון בתשריט, אשר נועד לציין את אופן השימוש בקרקעות ובבניינים שבאותו אזור, וההוראות שנקבעו לגבי שטחים אלה בתכנית. דהיינו, לכל אזור קיימים שימושים מסוימים המותרים בו, והוראות בנייה לגביו.

4. בסעיף 4.1 לתקנון תכנית ג/5626 (הנושא את הכותרת "שימוש בקרקעות ובבניינים") נקבע כי "לא ישמשו שום קרקע או בנין הנמצאים באזור המסומן בתשריט, לשום תכלית אלא לתכלית המפורטת ברשימת התכליות המותרות באזור שבו נמצאים הקרקע או הבניין". לסעיף זה קיימים מספר סייגים, אשר מרביתם עוסקים בבנייה קיימת או בהיתרים בתוקף, אשר היו על הקרקע עת אושרה התכנית, ואינם תואמים אותה. בנוסף כי בתכניות מפורטות או בתכנית איחוד וחלוקה ("תכנית פרצלציה", כלשון התכנית), ניתן יהיה לקבוע כי קרקע כלשהי תהיה מגרש פרטי פתוח, מגרש ציבורי פתוח, מגרשי משחקים או מגרש לבניין ציבורי. התכנית הגבילה, אם כן, את האפשרויות לשנות את ייעודי הקרקע, במסגרת הליכי תכנון עתידיים (תכניות מפורטות או תכניות איחוד וחלוקה, אשר אליהן היה יחס שונה מבחינת הליכי אישור בטרם תיקון 43 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, להלן: "החוק"). לא הותר שינוי ייעוד בקרקע במסגרת תכנון מפורט או הליכי איחוד וחלוקה, והגמישות בעניין שינוי הייעוד הוגבלה למטרות אלו בלבד. כל שינוי אחר בייעוד, מהווה, על פי הוראות התכנית, חריגה מהוראת סעיף 129 לחוק.

5. סעיף 4.2(5) לתקנון תכנית ג/5626 קובע כי "מגרשים הנמצאים בתחומי אזורים שונים, יראו אותם כאילו הם נמצאים באזור שסיגיו מוטעים (צ"ל מועטים - ו.ע.צ.) ביותר פרט לדין המרווח בחזית שיהיה נהוג לפי הנקבע לגבי כל אחד ואחד מהאזורים השונים שהמגרש נמצא בהם". התכנית קובעת, אם כן, כי כאשר יווצרו מגרשים, במסגרת הליכי תכנון עתידיים, באם יווצרו מגרשים שכלולים בשני אזורים שונים, יראו אותם ככאלו שהוראות הבנייה לגביהם הם הפחות מוגבלים. אין בסעיף זה אמירה כלשהי לגבי השימושים (אשר, כאמור, הוגבלו למותר בתכנית), אלא רק לגבי מגבלות הבנייה המותרות במקום, וגם זאת למעט המרווח הקדמי, אשר אינו אמור להשתנות עקב כך.

6. סעיף 4.2(4) לתקנון התכנית הנ"ל קובע איסור על פתיחת חנויות, בתי מלאכה או תעשיות כלשהן, אלא במקום שאושר לתכלית הנ"ל, בתכנית מפורטת בת תוקף שאושרה על ידי הוועדה המקומית. סעיף זה בא לקבוע, אם כן, בנוסף להוראה הכללית המחייבת בתכניות מפורטות, כי סוגי שימושים אלו, יותרו אך ורק על אזורים שנקבעו לאותה תכלית, בתכנית מפורטת. קרקע בה אין תכנית מפורטת המתירה שימושים מסוג זה, אינה קרקע עליה ניתן לבצע בנייה שכזו. אין חולק על כך כי בעוד באזורי המגורים לא הותרו חנויות או בתי מלאכה, הרי שבאזור המרכז האזרחי (סעיף 5.4 לתקנון התכנית), הותר מרכז קניות, בתי קפה, מסעדות, בנק וכיו"ב. כן נקבע כי תוגש תכנית בנוי ועיצוב ארכיטקטונית אשר תחלק את השטח של המרכז האזרחי לאזורי משנה, ותקבע את המגבלות השונות לגבי כל אזור ואזור. בטבלת האזורים (עמ' 15 לתכנית) נקבע כי במרכז האזרחי נדרשת תכנית מפורטת, ולא נקבעו לגבי זכויות כלשהן. מכאן עולה כי לגבי המרכז האזרחי, על אף שהשימושים השונים פורטו בו, זכויות הבנייה הושארו לתכנית המפורטת. זאת בניגוד לאזורי המגורים, בהם פורטו זכויות הבנייה במסגרת הוראות התכנית.

7. תכנית ג/5626 אף קובעת מהו השטח של כל אחד מייעודי הקרקע הכלולים בה, כאשר שטח המרכז האזרחי הינו כ-9.9 דונם בלבד (מתוך למעלה מ-3,300 דונם הכלולים בתכנית).

8. בשנת 2001 פורסמה לתוקף תכנית ג/12064. תכנית זו ביטלה את חובת עריכת התכניות המפורטות הקבועה בסעיף 4.2(2) לתכנית ג/5626, וקבעה כי ניתן להוציא היתרי בנייה בהתאם להוראות הבנייה הקבועות בתכנית. סעיף 4.2(4) לא בוטל, ועל כן החובה להכין תכנית מפורטת למקומות בהם מותר מסחר, נותרה ללא שינוי. בנוסף, נקבע מפורשות כי במקום או בייעוד אשר לא פורטו לגביו זכויות בנייה בתכנית ג/5626, לא יינתן היתר בנייה, אלא בכפוף לתכנית מפורטת.

כאמור, באזור המרכז האזרחי לא פורטו זכויות ומגבלות הבנייה, ועל כן אין חולק על כך כי לגבי אזור זה, לא ניתן להוציא היתרי בנייה, אלא לאחר שתוכן תכנית מפורטת לגביו.

9. בשנת 2005 פורסמה לתוקף תכנית ג/11261. תכנית זו נועדה לאפשר תכנונם והקמתם בשלבים של מבני ציבור ומבנים למרכז האזרחי, בתחומי השטחים המיועדים לכך בתכניות ג/5626 ו-ג/9399 (אשר אינה צריכה לענייננו). לתכנית זו לא צורף תשריט כלשהו, והיא מסתמכת אך ורק על השטחים שנקבעו בתכניות הללו, ככאלו אשר קובעות את מיקום השימושים הללו. על כן, האזורים אשר נקבעו בתכנית ג/5626, לא השתנו כתוצאה מהתכנית הנ"ל.

גם בתכנית זו נקבע בסעיף 4.1 כי "לא ינתן היתר בניה ולא ישמשו קרקע או בנין הנמצאים בתחום התכנית אלא לתכלית המפורטת ברשימת התכליות לגבי האזור שבו נמצאים הקרקע או הבנינים ובהתאם למגבלות הבניה הנוגעות לאזור". גם בתכנית זו קיימת התייחסות לשני הנושאים, הן לשימוש המותר, והן למגבלות הבנייה, כאשר מתייחסים להוראות התכנית.

10. סעיף 4.3 לתקנון תכנית ג/11261 קובע כי "הקרקע הכלולה בשטחי התכנית תחולק בהתאם לתשריט החלוקה למגרשים בעלי גודל מינימלי כנדרש. במידה ותהיינה סטיות המותרות על פי חוק המודדים, הנובעות ממדידה, הן תאושרנה ע"י הועדה המקומית". התכנית קובעת, אם כן, כי יש לבצע חלוקה של השטח המופיע בתכנית ג/5626 כ"מרכז אזרחי", ולחלק אותו למגרשים בעלי גודל מינימלי. אין התייחסות לחלקות המקור, שכן התכנון (הן המקורי, והן התכנון ה"מפורט" בתכנית ג/11261) כלל אינו מתייחס לחלקות המקור, אלא לייעודי הקרקע שנקבעו בתכנית ג/5626.

11. התכניות קובעות כי יש צורך בחלוקה מחודשת של הקרקעות הכלולות בהן, אולם בתכנית ג/11261 נקבע מפורשות כי החלוקה אמורה להתבצע על כל שטח התכנית, ותחולק בהתאם להוראות התכנית לגבי זכויות ומגבלות הבנייה. בשתי התכניות נקבע מפורשות כי לא ניתן לעשות כל שימוש בקרקע, אשר אינו תואם את האזור המוגדר בתכנית. על כן, לא ניתן לעשות שימוש מסחרי על קרקע שנועדה למגורים על פי תשריט ג/5626. האפשרות היחידה לחריגה מהוראות אלו, הינה יצירת מגרשי שצ"פ, שפ"פ או מבני ציבור, אשר יצירתם תיעשה באמצעות תכנית מפורטת בלבד.

12. על אף כל ההוראות הללו, החליטו העוררים כי הם מבקשים ליטול את חלקתם, אשר מורכבת, על פי תשריט התכנית ג/5626, מ-131 מ"ר דרך, 2,411 מ"ר למגורים א', ו-337 מ"ר למרכז אזרחי, ולחלקה באופן הבא: יצירת מגרש אחד לדרך, שני מגרשי מגורים (900 מ"ר ו-1,049 מ"ר), ומגרש למרכז אזרחי ומגורים, שגודלו 799 מ"ר.

בפועל טוענים העוררים, על בסיס סעיף 4.2(5) להוראות תכנית ג/5626, המגרש ה"משולב" אינו מגרש משולב, אלא מגרש לפיו מותרת בו הפעילות של מרכז מסחרי, וזכויות הבנייה בו מתוגברות. במקום 35% בנייה, מותרת בו 70% בנייה. גם השימושים הינם, לדעת העוררים, אלו שבהם הסייגים המועטים ביותר, וזהו המצב במרכז האזרחי, בו מותרים שימושים רבים, בעוד באזורי המגורים מותרים שימושים מוגבלים מאוד.

13. עמדת העוררים נוגדת מושכלות יסוד של דיני התכנון והבנייה. ראשית, האמירה לפיה הסייגים באזור מרכז אזרחי הינם מועטים לעומת הסייגים הקיימים באזור המגורים, הינה חסרת בסיס. אין המדובר בסייגים, אלא בקביעת המותר והאסור בכל אזור ואזור. התכניות קובעות לגבי כל אזור מה מותר לבצע עליו, ולא את השימושים שנאסרו לגביו, ועל כן לא ניתן לומר כי התכניות קובעות סייגים. הקביעה כי המדובר בשימוש מגורים דווקא אינה יוצרת סייגים לגבי יתר השימושים, שכן אלו מעולם לא הותרו. דברים אלו נלמדים, בין היתר, מהאמור בע"א 1216/98 אסתר אבוטבול ואח'
נ' ועדת ערר מחוז המרכז ואח'
, פ"ד נה(5) 114, 130:

"...על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות - אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר - אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש. אם קובעת התכנית רשימת שימושים מותרים לאזור מסוים, או אז על מטרת השימוש שלגביו מבקשים היתר לעלות בקנה אחד עם אחת מהפעילויות המותרות המפורטות באותה רשימה. רק בדרך זו יהיה ניתן להבטיח כי כל פעולה המנוגדת לרשימת דרכי השימוש שבתכנית תובא לפני מוסד התכנון ותיבחן שם בהתאם להליכי שינוי התכנון שמציב החוק."

14. העוררים מנסים ליצור את הרושם כאילו מספר השימושים המותר באזור המרכז האזרחי, העולים במספרם על השימושים המותרים באזור המגורים, יוצרים מיעוט של סייגים. אלא שעניין זה כלל אינו כמותי (בניגוד, לדוגמה, לסייגים הקיימים במגבלות הבנייה, כגון קווי הבניין). המדובר בשימוש אחר, והמדובר בהשוואה בין מין לשאינו מינו. המדובר בתכליות שונות, ואין המדובר ב"סייגים", אלא פשוט בשימושים שונים בתכלית המותרים במקום.

15. אילו המדובר היה בשני אזורי מגורים, בהם השימושים המותרים הינם דומים מאוד (כגון באזורי מגורים א' ו-ב' בתכנית ג/5626), ייתכן וניתן היה לקבוע כי אפשר להתייחס לאיחוד המגרשים באותו האופן. אלא שאין זה המצב שבפני
נו. התכליות המותרות הינן כה שונות, עד כי לא ניתן להשוות ביניהן, ובוודאי שלא ניתן לאחד בין שני השימושים הללו.

16. יתר על כן, המשמעות של פעולת האיחוד אותה מבקשים העוררים לבצע, אינה אלא הגדלת שטח המרכז האזרחי, אשר שטחו על פי התכנית הוא 9.9 דונם, ולהעמידו על למעלה מ-10.3 דונם. שינוי ייעוד הקרקע, והגדלת אזור המרכז המסחרי, אינה אפשרית גם במסגרת תכנית בסמכות ועדה מקומית, אלא רק בתכנית בסמכות ועדה מחוזית. ובכל זאת, מבקשים העוררים לעשות זאת על דרך של תשריט איחוד וחלוקה!

אין לאפשר פעולה שכזו, כפי שנקבע גם בעת"מ (חי') 529/01 א. כפיר אחזקות ובנין בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית-מחוז חיפה ואח'
, פורסם במאגר נבו:

"השאלה הנוספת שהועמדה להכרעה היא האם ניתן לאחד באמצעות תשריט חלקות שיעודן שונה.

התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

יעוד קרקע הינו מבין הנושאים המוסדרים בתכנית מתאר מקומית או מפורטת (ראה ס' 61, 62 א' ו- 63 לחוק).
...

יוזכר כי מנגנון החלוקה והאיחוד באמצעות תשריט כהוראת סעיף 137 לחוק התכנון והבניה, הינו הליך יוצא דופן וייחודי, המכשיר חלוקה או איחוד באמצעות תשריט בלבד. ככלל גם על תשריט זה להתגדר במסגרת התכנית המאושרת הקיימת ולהתאים לה כפי שמורים סעיפים 138 ו- 141 לחוק, למעט במקרי סטיה מתכנית שעניינם שימוש חורג או מתן הקלות (ס' 149 א ו- 140 ב לחוק). בכל מקרה אין תשריט יכול לכלול סטיה ניכרת מתכנית כפי שמורה ס' 1 (2) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) תשכ"ז - 1967.
שינוי מהיעוד שנקבע בתכנית המשנה את אופי הסביבה הקרובה או שימוש בבניין או בקרקע שיש בו שינוי מהיעוד שנקבע בתכנית והוא משנה את אופי הסביבה הקרובה הינם בגדר סטייה ניכרת מתכנית על פי תקנות התכנון והבנייה (סטייה ניכרת מתכנית) תשכ"ז - 1967.

סעיף 151 (א) לחוק התכנון והבנייה מורה כי לא ינתנו הקלה או היתר לשימוש חורג אם יש בכך סטייה ניכרת מתוכנית החלה על הקרקע או הבניין.

במצב זה צודקת הועדה בקבעה כי אין להסדיר על דרך של תשריט על פי סעיף 137 לחוק איחוד חלקות שיעודן שונה."

17. כפי שכבר ציינו, גם אילו המדובר היה בתכנית איחוד וחלוקה, עדיין לא ניתן היה להתיר את איחודן של החלקות, במסגרת הליכים בוועדה המקומית. כך נקבע בעע"ם 343/05 ועדת ערר - מחוז מרכז נ' אילות השקעות בנכסים (רחובות מערב) 1992 בע"מ ואח'
, פורסם במאגר נבו:

"לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי צדקה השופטת קובו בקביעתה, לפיה, משעה שהתכנית המתוקנת מתירה תוספת של שטח המיועד למסחר על ידי ייעוד המגרש המאוחד לשימוש משולב של מסחר ותעשיה, היא מחריגה עצמה מסמכות הוועדה המקומית. זאת משום שבכך היא נוגדת את התנאי שבסעיף 62א(א)(1), "שאין בתכנית שינוי בשטח הכולל של כל ייעוד קרקע".

לתוצאה זו מגיע אני גם על פי שיטתם של המערערים, לפיה התנאי שבסעיף 62א(א)(1) – שלא יחול שינוי בשטח הכולל של כל ייעוד קרקע – עניינו בשטח הקרקע בלבד (קרי: השטח הפיזי של הקרקע), להבדיל משטחי הבניה (דהיינו: אחוזי הבניה). אבאר.

על פי המצב התכנוני המאושר קיימים 3 מגרשים: שניים המיועדים לתעשיה ומלאכה: מגרש 6, ששטחו 5,532 מ"ר ומגרש 6א – 1,114 מ"ר; ומגרש 7, המיועד לתעשיה מלאכה ומסחר, ששטחו 7100 מ"ר (ראו הטבלה שבעמוד 3 לתכנית המתוקנת, נספח מש/4). כלומר, שטח של 7,100 מ"ר, לכל היותר, מיועד למסחר (בהנחה, ומבלי להכריע בדבר, ששילוב של ייעודים מאפשר גם לבחור רק באחד מהם, כסברת השופטת קובו, בעמ' 17 לפסק הדין). לעומת זאת, איחוד שלושת המגרשים למגרש אחד (מס' 1000), ששטחו 13,746 מ"ר, אשר ישמש למסחר ולתעשיה, מתיר את הגדלת שטחי המסחר מעל ומעבר ל-7,100 מ"ר, בניגוד להוראתו המפורשת של סעיף 62א(א)(1), המתנה הליך של איחוד וחלוקה שבסמכות הוועדה המקומית בכך שלא ישתנה השטח הכולל של כל יעוד קרקע. לפיכך, התכנית המתוקנת איננה בסמכות הוועדה המקומית."

18. על כן, המדובר באיחוד בין שני ייעודי קרקע שונים, אשר אינו יכול להיות בסמכותה של הוועדה המקומית, קל וחומר שלא על דרך של תשריט איחוד וחלוקה.

19. נסיונם של העוררים להתבסס על סעיף בודד בתכנית ג/5626, תוך התעלמות מכלל ההוראות שבתכנית, לא תצלח. תכנית ג/11261 קבעה מפורשות כי יש צורך בחלוקת השטח המיועד לאזור המרכז האזרחי, ולא לאחד חלקים ממנו עם שטחי מגורים. בתכנית ג/5626 קיימת התייחסות מפורשת לכך כי לא ניתן יהיה להקים מבנים מסחריים על שטח שאינו קבוע ככזה בהוראות התכנית, וגם בה נקבע הצורך באיגום אזור המרכז המסחרי וחלוקתו, במסגרת הליכי בינוי, וגם מכך מבקשים העוררים להתעלם.

20. במאמר מוסגר נציין כי ככל הנראה הוכנס סעיף 4.2(5) לתכנית ג/5626, כאשר המחשבה הייתה כי במסגרת התכנון המפורט, ניתן יהיה לקבוע מגרש מגורים הנמצא על שני ייעודי מגורים שונים. הרעיון היה כי במסגרת התכנון המפורט, יכללו אזורים הכלולים כחטיבת קרקע אחת, אשר יכול לכלול גם שני סוגי מגורים. על מנת שלא יווצר פחת תכנוני, ניתנה האפשרות לאחדם. הרצף הנ"ל לא אמור היה לכלול גם את המרכז האזרחי, המחויב בעצמו בתכנית מפורטת, ואשר כל שטחו אינו מגיע אפילו ל-10 דונם.

21. מסיבה כלשהי, כאשר בוטל סעיף 4.2(2) לתכנית, לא בוטלו גם הסעיפים אשר הינם רלוונטיים לו, כדוגמת סעיף 4.2(5), אולם הובהר מפורשות כי לאזורים בהם לא הוגדרו זכויות בנייה, נדרשת עדיין תכנית מפורטת. גם כאן, ברור כי לא הייתה כוונה כי במסגרת אותה תכנית מפורטת, אשר כוללת את כל השטח של המרכז האזרחי, לאפשר איחוד עם מגרשי מגורים. זוהי תוצאה בלתי נסבלת מבחינה תכנונית, ולא ניתן להעלות על הדעת כי זו הייתה הכוונה בתכנית.

22. העוררים מנסים לכפות פרשנות מילולית דווקנית על המשיבה, על בסיס סעיף בודד בתכנית, תוך התעלמות ממספר רב של הוראות אחרות, אשר אינן מאפשרות את הפרשנות המוצעת על ידם. אם לא די בכך, הרי שברור כי בקשתם סותרת באופן בוטה את כוונת התכניות החלות על החלקה. על כן, לא ניתן לקבל את עמדת העוררים, שהרי תכנית מהווה דין, ודרך פרשנותה חייבת להיות תכליתית. כך נקבע, בין היתר, בע"א 10213/03 מרחבי השרון בע"מ ואח'
נ' מייזליק ואח'
, פורסם במאגר נבו:

"תכנית מתאר היא בגדר חיקוק וחלים עליה כללי הפרשנות הנוהגים ביחס לדברי חקיקה (ע"א 416/58 ג'דעון נ' סלימאן, פ"ד יג(2) 916, 922; ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, נתניה, פ"ד מו(5) 727, 742; ע"פ 389/91 מדינת ישראל נ' ויסמרק, פ"ד מט(5) 705, 724).

על-כן, נקודת המוצא בפרשנות התכנית, כמו בפרשנות כל דבר חקיקה, היא לשון התכנית, לה יש ליתן את המשמעות המקובלת והרגילה (א' ברק פרשנות במשפט (כרך שני - פרשנות החקיקה, תשנ"ג) 82 (להלן - ברק)). כלל פרשנות נוסף, החל אף הוא על פרשנות תכנית מתאר, הוא הכלל המבקש להתחקות אחר מטרת התכנית וליתן לה פרשנות המגשימה את תכליתה (ברק, בעמ' 85; ע"א 9355/02 מדינת ישראל נ' ראשד, פ"ד נח(4) 406, 416; ע"א 3213/97 נקר נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, הרצליה, פ"ד נג(4) 625, 634-635)."

23. קריאת כל הוראות התכנית יחדיו, מלמדת כי לא הייתה כוונה לאפשר איחוד של ייעודי קרקע, על דרך של תשריטי חלוקה (וגם אם זו הייתה הכוונה, הרי שזוהי כוונה בלתי חוקית, ואין להתיר אותה). לפיכך, צדקה המשיבה כאשר החליטה שלא לאפשר את איחוד החלקות, ואת הגדלת ייעוד הקרקע של מרכז אזרחי בלמעלה מ-400 מ"ר מעל הקבוע בתכנית.

24. העוררים ניסו להסתמך על החלטת ועדת הערר במחוז ת"א, אשר נזכרת בפרשת כפיר הנ"ל. אלא שגם נסיון זה חסר תוחלת. ראשית, אין אנו כפופים להחלטות של ועדות ערר אחרות. שנית, המדובר בהחלטה שניתנה בטרם הפסיקה אשר אסרה על איחודי מגרשים במסגרת הליכי תכנון, וספק אם זו מתיישבת עמה. אולם בעיקר, המדובר במקרה שונה בתכלית, שבו התבקש איחוד של שני מגרשי מגורים. ועדת הערר של מחוז ת"א התייחסה לכך, כאשר קבעה כי החלטה מבוססת גם על כך כי "איחוד החלקות המבוקש כאן, יוצר חלקת קרקע שרוב שטחה מסומן בתכנית המתאר כאזור מגורים ג'. בנסיבות אלה, החלת סעיף 33 לא תגרום לשינוי משמעותי באופי הסביבה, גם משום שמדובר בשני אזורי מגורים שההבדלים ביניהם אינם תהומיים".

האמנם סבורים העוררים כי ניתן לומר זאת על אזור מגורים ואזור מסחרי? דומה שהתשובה לכך ברורה.

25. די בכל אלו בכדי לקבוע כי צדקה המשיבה בהחלטתה לדחות את תשריט האיחוד והחלוקה של העוררים.
ניתנה ביום 2.9.2009, פה אחד, ע"י יו"ר הועדה מר דרור לביא-אפרת והחברים/ות:
מר מנדי בראון, גב' רונית שרמייסטר וגב' אורלי עין-דר נעים.
_________________ _________________
הלית גונן עו"ד דרור לביא-אפרת

מזכירת ועדת הערר יו"ר ועדת הערר
הנני להביא לידיעתך כי ההחלטה תהיה פתוחה לעיון הציבור, אלא אם כן תוגש בקשה מנומקת למנוע מתן אפשרות לעיון בה, בתוך 7 ימים מתאריך מתן החלטה זו.


ועדת ערר מחוז הצפון - בניין לב העסקים, רח' המלאכה 3, ת.ד.1221, נצרת עילית 17110
טלפון: 04-6453392 פקס: 04-6453393
קבלת קהל: ימים א', ב, ג', ה', 08:00-14:00, יום ד', 08:00-16:00

(***) ניתן לקבל את החלטות ועדות ערר ללא תמורה באתר האינטרנט של משרד הפנים
ערר 118/09 - 6 -









ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 118/09 רון נחום שניידר, חיים שלום שניידר, עמר דב יוסף שניידר ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (פורסם ב-ֽ 02/09/2009)