פסקי דין על כפר הנוער דרך תקוה | פסקי דין על עו"ס איתן גלבוע | פסקי דין על משרד הרווחה

7832/08 עעמ     19/10/2009




עעמ 7832/08 כפר הנוער דרך תקוה, עו"ס איתן גלבוע נ' משרד הרווחה




פסק-דין בתיק עע"ם 7832/08



בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים



עע"ם 7832/08




בפני
:

כבוד השופט א' א' לוי


כבוד השופטת א' חיות


כבוד השופט י' דנציגר


המערערים:

1. כפר הנוער דרך תקוה



2. עו"ס איתן גלבוע



נ


ג


ד



המשיב:
משרד הרווחה


ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"ם 8118/08 שניתן ביום 18.6.2008 על-ידי כב' סגן הנשיא י' עדיאל


תאריך הישיבה:
כ"ה באלול תשס"ט (14.9.2009)

בשם המערערים:
עו"ד צמח גרין

בשם המשיב:
עו"ד שוש שמואלי


פסק-דין


השופטת א' חיות
:


זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא י' עדיאל) מיום 18.6.2008, בו מחק על הסף מטעמים של חוסר סמכות עניינית עתירה שהגישו המערערים נגד החלטתו של המשיב לא להאריך הסכם שנתי שנכרת עם המערערת 1 מתוקף זכייתה במכרז להפעלת פנימייה טיפולית וכן לשלול את סמל הפנימייה.

העובדות הצריכות לעניין וההליכים בבית משפט קמא

1.
המערערת 1 היא עמותה המפעילה פנימייה (להלן:
הפנימייה
) ומנהל הפנימייה הוא המערער 2. ביום 11.11.2004 פרסם המשיב מכרז להפעלת פנימייה טיפולית לחמישים חניכים מן המגזר החרדי במחוז המרכז (להלן:
המכרז
), בו קבע כי תקופת ההתקשרות תהיה לשנה וכי תינתן לו אופציה להאריך את ההתקשרות, בשנה כל פעם. ביום 11.4.2005 הודיע המשיב למערערת 1 על זכייתה במכרז וביום 10.5.2006 נחתם בין הצדדים חוזה להפעלת הפנימייה (להלן:
החוזה
). כשנה לאחר חתימת החוזה העלה המשיב טענות בדבר ליקויים בפעילות הפנימייה ובשל כך החליט לסיים את ההתקשרות עם המערערת 1 החל ביום 1.9.2007, בציינו כי הליקויים מהווים הפרה יסודית של סעיפים 8, 10 ו-12 לחוזה. כמו כן החליט המשיב לבטל מאותו היום ואילך את סמל הפנימייה.

2.
המערערת 1 עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים נגד ההחלטה ובעתירתה ביקשה סעד כדלקמן:

מתבקש בית המשפט ליתן צו המורה למשיב לפתור את חילוקי הדעות שבין הצדדים באמצעות גישור כמתחייב מהסכם הצדדים...

לחילופין, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כי ההסכם בין הצדדים שריר וקיים, וכי על המשיב לפתור את הבעיה שבין הצדדים בדרך המידתית והפחות פוגעת בתלמידים, בעובדי הפנימייה, ובקניינם של העותרים, וזאת באמצעות הפשרה המוצעת על ידי העותרים – והיא החלפת מנהלה של הפנימייה במנהל המוסכם על הצדדים, בדרך שוויונית – כפי שאכן נעשה בפני
מיות אחרות שמתוקצבות על ידי המשיב.

בנוסף, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות כי על המשיב להחזיר לעותרת 1 את הסמל הטיפולי שנשלל ממנה על ידי נציגי המשיב בשרירות לב וממניעים זרים, ולחילופי חילופין להורות כי יוחזר לעותרים לכל הפחות הסמל החינוכי שהוענק להם עוד בשנת 1997, ונשלל מהם בשרירות ושלא כדין.

עוד מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כי יוחזרו לעותרים התקציבים המגיעים להם בדין עבור כל התלמידים שהופנו אליהם על ידי המשיב, עד ליום עזיבתם את הפנימייה בפועל (ההדגשה במקור).


המשיב הגיש בקשה לסלק את העתירה על הסף מחוסר סמכות (להלן:
הבקשה לסילוק על הסף
) בה טען כי העתירה הוגשה לבית משפט קמא מכוח סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן:
חוק בתי משפט לענינים מינהליים
או
החוק
), המסמיך את בית המשפט לדון בעתירה נגד החלטה של רשות בענייני מכרזים, כי העתירה אינה נוגעת לדיני המכרזים אלא לדיני החוזים וכי הסעד המבוקש הוא למעשה אכיפת החוזה. בתגובה לבקשה לסילוק על הסף טענו המערערים כי העתירה אינה עוסקת בדיני מכרזים, כנטען על-ידי המשיב, אלא בענייני חינוך וכי לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירה כזו מכוח סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק. המערערים ביקשו אורכה להגשת תגובה מפורטת יותר בעניין הסמכות ובקשתם זו אושרה על-ידי בית משפט קמא (ראו החלטה מיום 16.4.2008). כן ניתנה למערערים לבקשתם אורכה נוספת בת שבועיים להגשת התגובה המפורטת (ראו החלטה מיום 6.5.2008), אך תגובתם זו של המערערים לא הוגשה עד יום מתן פסק-הדין מיום 18.6.2008, לפיו כאמור מחק בית משפט קמא את העתירה על הסף בקובעו כי אינו מוסמך לדון בה. בפסק-דינו ציין בית המשפט כי טענות המערערים התמקדו באכיפתו של החוזה ולא במילוי תפקידו הציבורי של המשיב על-פי דין, כאמור בסעיף 2 לחוק. על כן, כך קבע, אין מדובר בעתירה בענייני מכרזים על-פי סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק ואף לא בעתירה בענייני חינוך על-פי סעיף 3 לאותה תוספת, אלא בסכסוך חוזי שהסמכות לדון בו נתונה לבית המשפט האזרחי.

3.
המערערים הגישו לבית משפט קמא בקשה לעיון מחדש בפסק-הדין (להלן:
הבקשה לעיון מחדש
) וטענו כי הגישו עוד ביום 19.5.2008 תגובה מפורטת לעניין הסמכות, כי תגובה זו צורפה כנספח לבקשה אחרת שהגישו ביום 17.6.2008 וכי ככל הנראה עקב שגגת המזכירות היא לא הובאה בפני
בית משפט קמא. בית המשפט דחה את הבקשה לעיון מחדש (ראו החלטה מיום 9.7.2008), בציינו כי מבירור במזכירות עולה שתגובת המערערים וכן הבקשה למתן החלטה מיום 17.6.2008 לא הוגשו לבית המשפט וכי המערערת 1 לא וידאה טלפונית במזכירות את דבר קבלת התגובה. לבסוף קבע בית המשפט כי מכל מקום התגובה אינה מצדיקה שינוי של תוצאת פסק-הדין.

טענות הצדדים

4.
בערעור שבפני
נו טוענים המערערים כי העתירה נסובה על החלטה של המשיב בענייני חינוך ומשום כך יש לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות ייחודית לדון בה, בציינם כי יש לפרש בהרחבה את העניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק. בהקשר זה טוענים המערערים כי לפי סעיף 3 לתוספת הראשונה של החוק סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים חלה על כל החלטה של רשות בענייני חינוך, למעט החלטות אותן החריג מחוקק המשנה במפורש. המערערים אף סבורים כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה במקרה דנן סמכות עניינית לדון בעתירה על-פי סעיף 5 לתוספת הראשונה של החוק, משום שהיא עוסקת במכרז. ומכל מקום, לטענתם, העתירה ככל שהיא מופנית נגד החלטת המשיב לשלול את סמלי הפנימייה הינה במובהק בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בהיותה עתירה לביטול החלטה מינהלית. בהקשר זה יודגש כי המערערים מתייחסים לסמל הטיפולי (להלן:
הסמל הטיפולי
), אותו קיבלה המערערת 1 בשנת 2006 וכן לסמל החינוכי (להלן:
הסמל החינוכי
), אותו קיבלה המערערת 1 בשנת 1997. המערערים טוענים כי הסמל הטיפולי נשלל מהם ללא כל הסבר, בחוסר תום לב ובשרירות, תוך התעמרות מצד המשיב כלפיהם וכי בשל כך נמנעת מהם העברת תקציבים זה למעלה משנה. המערערים טוענים עוד כי מתוך תחושת אחריות הם ממשיכים להחזיק תלמידים בפני
מייה אך המשיב אינו מעביר להם את תקציבי הרווחה ומשום כך הם צוברים הפסדי ענק. אשר לסמל החינוכי טוענים המערערים כי החוזה אינו נוגע לסמל זה וכי לפיכך אין הצדקה לשלול תקציבים שקיבלו מכוחו. כמו כן, העלו המערערים בערעורם שורה של טענות הנוגעות לגופם של דברים, טענות אשר כפי שיבואר להלן אין צורך להידרש אליהן.

5.
המשיב מצידו תומך בפסק-דינו של בית משפט קמא וטוען כי קביעתו לעניין הסמכות העניינית נכונה ומתיישבת עם הדין. המשיב מוסיף וטוען כי העתירה נוגעת להחלטה של צד להתקשרות חוזית-כספית לשים קץ להתקשרות נוכח הפרת החוזה על-ידי הצד שכנגד וכי טענות המערערים מעוגנות בדיני החוזים ונוגעות לחוזה אשר לגישת המשיב הופר ובדין בוטל בעוד המערערים סבורים כי יש לאוכפו ולקבוע שהוא תקף. מחלוקת זו, לטענת המשיב, דינה להתברר בבית המשפט האזרחי והוא מוסיף וטוען כי הפסיקה הבחינה בהקשר זה בין פעולה "אזרחית" לפעולה "ציבורית" של רשויות השלטון, וכי העובדה שחוזה נעשה על-ידי גוף ציבורי אינה משנה ממהותו האזרחית של הסכסוך, בהדגישו כי ככל שעולים היבטים מינהליים אגב בירור הטענות החוזיות, ניתן לדון בהם בבית המשפט האזרחי. עוד טוען המשיב כי בשונה מן ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים ומסדרי הדין הנוהגים בו, בירור הטענות החוזיות והכספיות בבית משפט אזרחי יאפשר שמיעת ראיות ובירור עובדתי ממצה. כמו כן טוען המשיב כי ניסיונם של המערערים להסתמך על הסעד המתייחס להשבת הסמלים אין בו כדי לשנות מן המסקנה לעניין סמכות בית המשפט, וכי סעד זה
תלוי
בהכרעה בטענות בדבר הפרת החוזה ובשאלת אכיפתו. המשיב מבהיר כי הסמל הטיפולי הינו סמל מיכוני פנימי לצורכי העברת כספים והוא טוען כי הסמל הטיפולי בוטל בעקבות ביטול החוזה. לבסוף טוען המשיב כי בית משפט קמא אינו מוסמך לדון בעתירה מכוח דיני המכרזים, שכן העילה נשוא העתירה איננה המכרז עצמו אלא ההתקשרות החוזית שנערכה בין הצדדים מכוחו.

דיון

6.
סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים מסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה...". על מנת שתקום לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לדון בעתירה המוגשת לו מתוקף סעיף 5(1) הנ"ל, צריכים להתקיים, אפוא, שני תנאים מצטברים: האחד, נוגע למיהותו של המשיב בעתירה ולהיותו "רשות מרשויות המדינה... וכן גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין"; השני, נוגע לעניינה של העתירה ולהיותה " ענין המנוי בתוספת הראשונה..."


(ראו עע"ם 7151/04
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ
, פ"ד נט(6) 433, 441 (2005)). במקרה שלפנינו המשיב הוא אכן רשות מרשויות המדינה ולפיכך, מתקיים כנדרש התנאי הראשון. עם זאת, עניינה של העתירה הוא בהחלטתו של המשיב לסיים התקשרות חוזית עם המערערת 1 נוכח הפרות יסודיות של החוזה, לטענתו, ובמלים אחרות מדובר בפעולה "אזרחית" אשר גם אם בוצעה על-ידי רשות שלטונית, סמכות השיפוט לדון בסכסוך הנוגע אליה נתונה לבית המשפט האזרחי הרגיל וכלשון בית משפט זה בבג"ץ 348/78
אדריכל דוד ינאי נ' עירית חיפה
, פ"ד לג(1) 47, 51 (1978) "העובדה שהחוזים נעשו על-ידי גופים ציבוריים אינה משנה ממהותו האזרחית של הסכסוך" (ראו גם בג"ץ 731/86
מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ
, פ"ד מא(2) 449, 455 (1987)). בדין אימץ, אפוא, בית משפט קמא את עמדת המשיב בסוגיית הסמכות וקבע כי עתירת המערערים אינה אלא תובענה אזרחית שעילתה בחוזה והסעדים שנתבקשו בה נוגעים לאכיפתו. כמצוטט לעיל, מבקשים המערערים בעתירתם כי בית המשפט יורה למשיב "לפתור את חילוקי הדעות שבין הצדדים באמצעות גישור
כמתחייב מהסכם הצדדים
..." וכן יורה "כי
ההסכם בין הצדדים שריר וקיים
" (ההדגשות הוספו). סעדים אלה שנתבקשו בעתירה אכן מלמדים עליה כי אין היא אלא תובענה אזרחית הנסמכת על החוזה שנקשר בין הצדדים ועליו חולשים, ככלל, דיני החוזים. תובענה אזרחית כזו מן הדין שתתברר בבית המשפט האזרחי (למבחן הסעד ראו רע"א 7852/05
חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התקשורת
, פסקה 11 (טרם פורסם, 17.3.2009)).

7.
אכן, עתירת המערערים מתייחסת גם לשלילת הסמל הטיפולי והסמל החינוכי, אך מן המסמכים שהוגשו לבית משפט זה עולה כי המשיב ביטל סמל אחד בלבד של המערערת 1: הסמל הטיפולי. במכתב ששלח המשיב למערער 2 ביום 18.6.2007 נאמר בהקשר זה – "ברצוננו להודיעך על החלטת השרות לילד ונוער באגף לשירותים חברתיים ואישיים להפסיק את ההתקשרות עם פנימיית דרך
התקווה ולבטל את סמל המעון
החל מ1/9/2007". המשיב הבהיר כי הסמל שהוענק למערערת 1 ביום 14.5.2006 (ארבעה ימים לאחר חתימת החוזה), הינו סמל מיכוני פנימי שמטרתו לאפשר העברת כספים
למערערים לפי תעריף של 4,082 ש"ח, שנקבע בחוזה
כתשלום חודשי בעבור כל חניך. הנה כי כן, הסמל הטיפולי הוא אך כלי לביצוע החוזה והוא נשלל מן המערערת 1 בעקבות ביטולו של החוזה על-ידי המשיב. לפיכך, גם הסעד המבוקש על-ידי המערערים להשבת הסמל הטיפולי תלוי בהכרעה בסכסוך החוזי בין הצדדים ודינו להתברר בבית משפט אזרחי.

8.
להבדיל מן הסמל הטיפולי, הסמל החינוכי ניתן למערערת, לטענתה, עוד בשנת 1997, דהיינו כעשר שנים לפני חתימת החוזה ולכאורה אין קשר בין השניים. עם זאת, המערערים לא הציגו בעתירה טענות כלשהן הנוגעות לסמל החינוכי או לשלילתו ומשכך, ואף שבית משפט קמא לא התייחס בנפרד לסוגייה זו, ניתן לומר כי לצורך מחיקת העתירה על הסף בעניין זה די בכך שהיא נעדרת תשתית כלשהי הנוגעת לסמל החינוכי ולנסיבות שלילתו מן המערערת 1, ככל שאכן נשלל.

9.
משקבעתי כי הסכסוך בין הצדדים והסעדים שנתבקשו בעתירה נוגעים לחוזה שנכרת ביניהם בעקבות המכרז וכי שלילת הסמל הטיפולי הינה פועל יוצא מביטול אותו החוזה על-ידי המשיב, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי על ההליך להתברר בבית משפט אזרחי. אשר על כן אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים, יחד ולחוד, לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בערעור בסך 10,000 ש"ח.



ש ו פ ט ת

השופט א' א' לוי

:


אני מסכים.


ש ו פ ט

השופט י' דנציגר

:



אני מסכים.


ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות
.



ניתן היום, א' חשון, תש"ע (19.10.2009).


ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08078320_v14.doc

מא

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עעמ בית המשפט העליון 7832/08 כפר הנוער דרך תקוה, עו"ס איתן גלבוע נ' משרד הרווחה (פורסם ב-ֽ 19/10/2009)