פסקי דין על שמעון יצחק | פסקי דין על כהן אבי | פסקי דין על חי נוח |

4543/05 א     29/01/2007




א 4543/05 שמעון יצחק נ' כהן אבי, חי נוח




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
4543/05
א 5173/05
א 5424/05
בפני
:

כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ






בעניין:
שמעון יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד צבי גולנזר ואיתן זילברמן





התובע


נ
ג
ד


1. כהן אבי

2. חי נוח

נתבע 1 ע"י ב"כ עוה"ד מ. קידר




הנתבעים

פ ס ק
ד י ן

1.
בתיק שבפני
אוחדו שלוש תביעות המתייחסות כולן לאותם צדדים ולאותן עילות. ביסוד התביעות עומדים מספר שיקים שהוסבו לתובע, משוכים מחשבונה של חברת "טל אר לבניה וניהול בע"מ", אשר שמו של הנתבע 1 מופיע בחלק מהם כמנהל החברה. חלק מהשיקים הופקדו בבנק וחוללו. חלקם לא הופקדו כלל. כתבי התביעה הוגשו על סף תום תקופת ההתיישנות, כאשר השאלת אם הוגשו במועד או לאחר ההתיישנות היא העומדת להכרעה כאן.

2.
הנתבע 1 (להלן: הנתבע) העלה בהזדמנות הראשונה, דהיינו בכתבי ההגנה, טענת התיישנות. הוא חזר על הטענה בקדם המשפט שהתקיים. באותו דיון, ביום 25.1.06, אמר ב"כ הנתבעים במפורש כי הוא מבקש לשמור על זכותו לטעון טענת התיישנות (פרוטוקול עמ' 3 שורות 22, 23). עם זאת הסכימו הצדדים, "בכפוף לשמירת כל טענותיהם", כי כתב התביעה יתוקן והתובע יחוייב בהוצאות בסכום שייקבע על ידי בית המשפט". בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי התובע רשאי להגיש כתב הגנה מתוקן, וכי "אין בהסכמת הצדדים ובהחלטה זו כדי לפגוע בטענות הנתבע 1, לרבות התיישנות ויריבות".


3.
בכתבי התביעה המקוריים התבסס התובע על עילת תביעה שטרית בלבד, ואילו לכתב התביעה המתוקן נוספה גם עילה חוזית. התובע טען כי השיקים ניתנו במסגרת עסקת הלוואה בין התובע לנתבע, שהוא באופן אישי ולא באמצעות החברה היה צד לעיסקה. הנתבע, על פי האמור בכתב התביעה, הבטיח מפורשות כי על אף שמדובר בשיקים של חברה ולא בשיקים פרטיים, לא תהיה בעיה בפרעונם והם יכובדו על ידי הבנק. עוד נטען שם כי התובע דרש שהשיקים יימסרו לידי אדם אחר שיעבירם אל התובע כמסב, ולשם כך הם נמשכו על שם הנתבע 2, אשר חתם על גבם חתימת הסבה, ואף הנתבע 1 חתם עליהם כחתימת ערבות אישית לפרעונם.

התובע צירף לכתב התביעה המתוקן שורה של מסמכים, במטרה להוכיח את מחוייבותו וערבותו האישית של הנתבע לתשלום ההחזר, וכן על מנת להראות כי תוכן הסכם ההלוואה שונה במועד מאוחר יותר, כך שלמעש מירוץ ההתיישנות לגבי עילת התביעה החוזית אינו נמנה החל ממועד ההלוואה המקורית או מסירת השיקים, אלא במועדים מאוחרים יותר שטרם התיישנו. כן מבקש התובע להסתמך על מסמכים המהווים, לטענתו, הודאה בקיומו של החוב מכח ההסכם, ועל כן חל סעיף 9 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 הדוחה את תחילת המועד למניין ההתיישנות למועד ההודאה בזכות.

4.
שאלה דומה התעוררה בעבר במקרים אחדים ונדונה בפסיקה: תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הדנה ברשות לתקן כתבי טענות, מתפרשת בדרך כלל באופן רחב וליברלי, על מנת לאפשר לדון בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. אולם עמדה זו משתנה כאשר התיקון ייצור יתרון בלתי הוגן לטובת התובע, ולא תתאפשר אם הגשת התביעה המקורית במועד התיקון לא היתה אפשרית. כך נקבע מפי כב' השופט ש. לוין בע"א 728/79, קירור נ' עבד אלחפיז זייד, פ"ד לד(4), 126 ,עמ' 131-132:

"הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי."

וראו גם: ע"א 3092/90, צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי ו-2 אח', פ"ד מו(3), 214 ,עמ' 218-219; רע"א 11137/05, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל, תק-על 2006(1), 3837 ,עמ' 3838.

5.
בענייננו, הוראות אלו אינן חלות ישירות, שכן ניתנה כאמור החלטה המתירה את התיקון. לשונן ואף רוחן של הסכמת הצדדים בקדם המשפט ושל ההחלטה הנזכרת מורות כי העובדה שהותר לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן אינה גורעת מטענות הנתבע. דהיינו: הטענות שהעלה הנתבע, ובעיקר התיישנות והעדר יריבות, גוברות על הזכות לתקן את כתב התביעה, ואין בתיקון שנעשה כדי לרפא את הפגמים המבססים טענות אלו. לשונה של ההחלטה, הקובעת במפורש כי אין בהחלטת התיקון כדי לפגוע בטענות הנתבע, היא ברורה וחד משמעית בעניין זה. על כן, לא ניתן להתייחס אל טענות התובע אשר הועלו בכתב התביעה המתוקן כאילו נכללו כבר בכתבי התביעה המקוריים, כאשר עילות תביעה אלו כלל לא הועלו מלכתחילה. התיקון בא לאפשר לתובע להרחיב ולפרט את הטענות ועילות התביעה שהועלו מלכתחילה, אך לא לעקוף את משוכת ההתיישנות.

כתבי התביעה המקוריים שהוגשו בתיק זה מגדירים את התביעות כתביעות כספיות; הגדרה המאפשרת תחולה גם על תביעה חוזית. אולם אפשרות זו לא נוצלה על ידי התובע: כתבי התביעה הזהים בנוסחם מתייחסים לעילת התביעה השטרית בלבד. מצויין בהם כי הנתבעים הסבו שיקים לטובת התובע, כי השיקים הופקדו בבנק וחוללו, כי הנתבעים חבים בפרעון השיקים "בהתאם לדיני השטרות", וכיוצא באלה ניסוחים. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות את כתבי התביעה המקוריים שהוגשו ככוללים תשתית, ולו מינימלית, לביסוס העילה החוזית. על כן, אם אכן חל מועד ההתיישנות לפני הגשת כתב התביעה המתוקן, הרי שאין מקום לנקוט בגישה הליברלית והמרחיבה, ואין לאפשר הוספת עילת תביעה שהתיישנה לכתב התביעה המתוקן.

6.
מצב הדברים הוא, איפוא, כזה: הדין הכללי קובע כי כאשר תיקון כתב תביעה מביא לצמצומה של טענת התיישנות, אין מקום לאפשר תיקון כזה. התיקון שהותר הותנה בכך שלא יגרע מטענות התיישנות והעדר יריבות שהועלו. כתב התביעה המקורי לא כלל עילת תביעה שניתן לראותה, ולו בדוחק, כעילת תביעה חוזית. נוכח כל אלו ודאי שלא ניתן לראות את כתב התביעה המקורי כאילו כלל גם עילת תביעה חוזית, ולהרע בכך את מצבו של הנתבע. על כן אני סבורה כי יש לבחון את קיומן של הנסיבות המאחרות את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בהתייחס למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ולא בהתייחס לכתבי התביעה המקוריים.

7.
כפי שהזכרתי לעיל, בכתב התביעה המתוקן מפרט התובע עובדות אשר לטענתו יש בהן כדי להביא למניין ההתיישנות במועדים מאוחרים יותר ממועד הסכם ההלוואה המקורי שנכרת בין הצדדים. אולם כל המועדים שהוצעו, גם המאוחרים יותר, כולם ארעו בתאריכים המאוחרים שבע שנים ויותר למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, כך שגם אילו היו טענות התובע מתקבלות במלואן, לא היה בכך כדי לשלול את טענת התיישנות התביעה.

בשולי הדברים אעיר גם כי על פני הדברים נראים המסמכים שצורפו לכתב התביעה המתוקן כרחוקים מהכלת כל התוכן שמבקש התובע לצקת אליהם. מדובר, אמנם, בהתקשרויות חוזיות בין אותם צדדים, אך על אף שזכרון הדברים והמסמכים שנחתמו מפורטים למדי וכוללים הסדרת זכויות וחובות שונות, אין בהם מילה וחצי מילה בנוגע לחוב המקורי נשוא התביעה, ודאי שלא פירוט כיצד בא ההסכם החדש להחליף את ההסכם המקורי בגינו נמסרו השיקים. כך שנראה כי פרשנות המסמכים המוצעת על ידי התובע דחוקה. על כל פנים, כאמור, מסקנתי היא שהתביעה התיישנה גם אם נכונות טענות התובע, ועל כן אין צורך לדון בטענות עובדתיות אלו.

8.
באשר למסמך נספח ד' לכתב התביעה המתוקן, כתב המחאת זכויות מחברת טל - אר לתובע, התובע טוען כי יש לראות בו הודאה בקיומו של חוב לעניין סעיף 9 לחוק ההתיישנות. אינני סבורה כך. סעיף 9 לחוק זה פורש בפסיקה באופן מצמצם ביותר. כך נקבע כי
"ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך "הודאה". כמו כן, נקבע כי תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט. לכל הפחות, כך נקבע, על המסמך להעיד על כך שהנתבע הודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות."

(רע"א 9041/03, עבדו בטחיש נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, תק-על 2005(3), 2111 ,עמ' 2115. וראו גם: ע"א 1017/91, פסח משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי, תק - על 96
(2), 243 ,עמ' 247 ואילך). עיון בנספח ד' לתביעה שבפני
מצביע על כך שהוא רחוק מלעמוד בדרישות אלו, ועל כן אין בו כדי להאריך את מועד ההתיישנות.

9.
הנתבע טען בבקשתו כי בהגשת כתב התביעה המתוקן, הדן בעילת התביעה החוזית בלבד, זנח התובע את עילת התביעה השטרית. עיון בכתב התביעה המתוקן אינו תומך בטענה זו: העובדה שעילת התביעה השטרית עודנה עומדת מתיישבת עם ניסוח העובדות בכתב התביעה המתוקן, ועולה במפורש מסעיף 19 לו. אמנם ניתן היה לנסח את כתב התביעה המתוקן באופן ברור ומפורש יותר, אולם גם במצב הקיים לא ניתן לטעון כי עילה זו נזנחה. עם זאת, הגעתי למסקנה שעילה זו אינה מקימה חבות של הנתבע 1 כלפי התובע, כפי שאפרט להלן:

10.
הצדדים לעסקה נשוא התביעה הם התובע המחזיק בשטרות, נתבע 2 אשר קיבל לידו שיקים משוכים מחשבון חברת טל אר והנתבע 1 אשר קיבל את השיקים מנתבע 2. הנתבע 2 לא התייצב לדיונים ולא הגיש כתב הגנה, על כן אתייחס בעיקר למעמדו של נתבע 1. על פי האמור בסעיף 6 ואילך לכתב התביעה המתוקן, התובע חשש מהמצב שנוצר, כאשר הוא מעביר לידי הנתבע סכומי כסף גדולים מאד ובתמורה מקבל שיקים מחשבון של חברה. על כן דרש שהשיקים ימשכו על שם אדם אחר אשר יחתום עליהם כמסב, והם אכן נמשכו על שם הנתבע 2, אשר חתם עליהם חתימת הסבה. הנתבע 1 הוסיף את חתימתו על גב השיקים כחתימת ערבות אישית לפרעונם.

11.
תיאור זה של הדברים עשוי להקים חיוב של הנתבע 1 חיוב כלפי התובע, מכח ההסכם שביניהם או מכח חתימתו כערבות אישית, כטענת התובע. אולם אלו אינם מקימים חבות שטרית. השיקים נמשכו, כאמור, מחשבונותיה של החברה. הנתבע שימש כמנהל, כאורגן של החברה, ושמו אף מופיע על גבי חלק מהשיקים, אולם כאורגן של החברה ולא באופן אישי, ועל כן אינו צד לשטר.

פקודת השטרות מכירה באפשרות של הבטחת פרעונו של שיק באמצעות גילוי דעת מוקדם על הסכמה, דהיינו קיבול השטר. אולם סעיף 16 (א) לפקודה מצמצם את האפשרות למתן התחייבות כזו לנמשך בלבד, ואינו מכיר באפשרותו של מי שאינו צד לעסקה השטרית ליטול על עצמו התחייבות לתשלום. כמו כן דורש סעיף 16 (ב) לפקודה כי הקיבול יקבל ביטוי ברור על פני השטר עצמו, בכתיבה וחתימה על ידי הנמשך, או בחתימה על פני השטר. בענייננו, הנתבע 1 חתם על השטרות כאורגן של החברה, ולא כצד לשטר. אין כל אינדיקציה, על פני השיקים או בכיתוב כלשהו, לכך שהנתבע מתחייב לקבל את השיקים או לשלם תמורתם. על כן אין עילת תביעה שטרית כלפי הנתבע 1, ובמידה שניתנה על ידו התחייבות כלשהי, הרי שאין היא מכח דיני השטרות.

12.
התוצאה היא, איפוא, שהתביעה החוזית הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות, ואילו התביעה השטרית אינה מקימה עילה כלפי הנתבע 1 אף אם יתקבלו טענות התובע במלואן. לפיכך נדחות שלושת התביעות שהוגשו נגד נתבע זה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע 1 בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

13.
באשר לתביעות נגד נתבע 2, נתבע זה לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים. על התובע להמציא תוך 10 ימים אישור מסירה של כתב התביעה לנתבע 2, וכן להודיע כיצד בכוונתו לפעול בעניין נתבע זה.



ניתנה היום י' בשבט, תשס"ז (29 בינואר 2007) בהעדר הצדדים
.
המזכירות תעביר עותקים מפסק הדין לצדדים.


חגית מאק-קלמנוביץ
, שופטת













א בית משפט שלום 4543/05 שמעון יצחק נ' כהן אבי, חי נוח (פורסם ב-ֽ 29/01/2007)