פסקי דין על ג'נט סילבר | פסקי דין על אדמונד סילבר | פסקי דין על חיה שיינדל רחל נטלי שטרן | פסקי דין על ועד כולל קאסוב ירושלים | פסקי דין על יפה פרידה לוין | פסקי דין על יוסף לוין ואח' |

2260/07 א     29/01/2008




א 2260/07 ג'נט סילבר, אדמונד סילבר, חיה שיינדל רחל נטלי שטרן נ' ועד כולל קאסוב ירושלים, יפה פרידה לוין, יוסף לוין ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
2260/07
בש"א 3170/07
בש"א 3815/07

לפני:
כב' השופטת אילתה זיסקינד


29/01/2007



בעניין
:
1.

ג'נט סילבר

2.

אדמונד סילבר

3.

חיה שיינדל רחל נטלי שטרן


ע"י ב"כ עו"ד
חגי קורצוויל
התובעים



נ
ג
ד



1. ועד כולל קאסוב ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד פישר

2. יפה פרידה לוין
3. יוסף לוין
ע"י ב"כ עו"ד יואב סגל

4. יחזקאל גולדפילד, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד עזרא בריק




הנתבעים



נ
ג
ד



1. הרב ישראל זייבלד
ע"י ב"כ עו"ד ירון רבינוביץ
2. עיריית ירושלים
באמצעות הלשכה המשפטית מכיכר ספרא 8, ירושלים




צדדי ג'


החלטה


הרקע

1.
בפני
נו בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה ע"י משיבים 3-1. התובענה העיקרית הוגשה ע"י ג'נט סילבר
, אדמונד סילבר
וחיה שיינדל רחל נטלי שטרן
(להלן המבקשים) באמצעות עו"ד חגי קורצוויל
. המבקשים, שהינם תושבי חוץ, רכשו מבנה בן שתי קומות ברח' שערי חסד 13 בירושלים מועד כולל קאסוב ירושלים
(להלן משיבה 1), שבבעלותם הייתה הדירה בקומה הראשונה, ומבני הזוג לוין (להלן משיבים 2 ו- 3), שבבעלותם הייתה הדירה בקומה השנייה. במהלך העסקה יוצגו המבקשים ע"י עו"ד יחזקאל גולדפילד (להלן משיב 4).

כתב תביעה
2.
ביום 05/02/07 הגישו המבקשים כתב תביעה כנגד המשיבים, לפיו ביום 18/06/97 נכרת הסכם בין המבקשים למשיבה 1 לרכישת הדירה בקומה הראשונה (נספח ת/4 לכתב התביעה), וביום 01/07/97 נכרת הסכם בין המבקשים למשיבים 2 ו- 3 לרכישת הדירה בקומה השנייה (נספח ת/5 לכתב התביעה). ע"פ כל אחד מההסכמים, התחייבו המשיבים 3-1 להעביר למבקשים את כל הזכויות בדירה ולרשמם כבעלים עד ליום 18/08/97 (ס' 3 להסכמים). כן צוין כי כל ההיטלים והמיסים יחולו על המשיבים עד למסירת החזקה בדירה (ס' 4 להסכמים), וכי במעמד ביצוע התשלום הסופי יפקידו המשיבים בידי משיב 4 ייפוי כוח בלתי חוזר בכדי שיוכל לרשום את הזכויות בדירה. בנוסף צוין, כי צד שיפר תנאי יסודי מהחוזה ישלם לצד הרוצה לקיימו פיצוי מוסכם, או את מלוא הפיצויים על הנזקים ע"פ בחירת המקיים (ס' 15(א) לנספח ת/4 בכתב התביעה וס' 16(א) לנספח ת/5 בכתב התביעה).

3.
לטענת המבקשים, בטרם המועד הקובע, 18/08/97, הורה משיב 4 למבקשת 1 לשלם את מלוא התמורה עבור הדירות למשיבים 3-1, ולאחר שהעבירה המבקשת את מלוא התשלום, מסרו לה משיבים 2 ו- 3 את מפתחות הדירה בקומה השנייה ואת החזקה בדירה.

4.
עוד טענו המבקשים, כי בשנת 2002 הגיעה מבקשת 1 לארץ ופנתה למשיב 4 בכדי לקבל את המסמכים הקשורים לדירה, אך גילתה כי המקרקעין טרם נרשמו על שמם של המבקשים, כיוון שהמשיבים טרם שילמו את היטל ההשבחה הרובץ על הדירה, והם אף מסרבים לשלמו. כן גילתה מבקשת 1, כי כלל לא נרשמה הערת אזהרה על הדירה.

5.
לטענת המבקשים, אי רישום הזכויות בדירות על שמם לאחר למעלה מתשע שנים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, ולכן ביהמ"ש מתבקש למנות את בא-כוחם לכונס נכסים לשם ביצוע פעולות הרישום, לחייב את המשיבים לשלם את היטל ההשבחה וכל תשלום לו התחייבו בהסכם, לחייב את המשיבים לרשום את מלוא הזכויות בדירות על שמם ולחייבם לשלם את הפיצויים המוסכמים ע"פ החוזה ללא צורך בהוכחת נזק.

6.
עוד טענו המבקשים, כי משיב 4 התרשל והפר את חובת הנאמנות אליהם בכך שלא קיבל אישור מהעירייה ביחס להיטלי ההשבחה בטרם הורה להם להעביר את מלוא התמורה על הדירה ובטרם רשם את המקרקעין על שמם, בכך שלא הודיע להם באופן מיידי על הפרת ההסכם, לא פעל בדרכים המשפטיות לאכיפת ההסכם, לא תבע את הפיצויים המוסכמים באופן מיידי והזניח את הטיפול בכיסוי חוב היטל ההשבחה, סיום הליכי הרישום ואכיפת ההסכם, ולא רשם הערת אזהרה לטובת המבקשים ממועד החתימה על ההסכם ועד להגשת כתב התביעה.

בקשה לסילוק על הסף או דחיית התובענה וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתבי הגנה

7.
ביום 01/04/07 הגישו משיבים 2 ו- 3 בקשה לסילוק התובענה ע"פ תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי), וכן ביקשו להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה, כך שיחול 30 יום מיום מתן ההחלטה בבקשה דנן (בש"א 3170/07), וביום 30/04/07 הגישה משיבה 1 בקשה דומה (בש"א 3815/07). לטענת משיבים 3-1 דין התובענה להידחות משלושה טעמים:

א.
התיישנות הפיצויים המוסכמים -
לטענת המשיבים, ע"פ כתב התביעה והסכם המכר התחייבו לרשום את זכות המבקשים בנכס עד ליום 18/08/97. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן חוק ההתיישנות) קובע כי תביעה שלא במקרקעין מתיישנת לאחר 7 שנים, כך שעילת התביעה התיישנה לכל המאוחר ביום 18/08/04, כשלוש שנים לפני הגשת התביעה דנן, ולפיכך יש לדחות את התביעה. עוד טענו משיבים 3-1, כי העירייה מעולם לא פנתה אליהם בקשר להיטל ההשבחה, התברר להם כי משיב 4 קיבל מכתב מהעירייה, לפיו העברת הממכר למבקשים לא תחויב בהיטל השבחה וכיום החוב כבר התיישן. בנוסף טענו משיבים 2 ו- 3 כי היה ותידחה הדרישה לביטול החיוב יפנו לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בכדי שיורה לעירייה להנפיק אישור לרשם המקרקעין בנוגע לעסקה.

ב.
היעדר סמכות עניינית אשר למינוי כונס נכסים -
לטענת המשיבים, ע"פ סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 (להלן חוק בתי המשפט), הסמכות למינוי כונס נכסים נתונה לביהמ"ש המחוזי, שבסמכותו לדון בכל תובענה במקרקעין למעט בדבר חזקה או שימוש.

ג.
היעדר יריבות בין התובעים למבקשים אשר לתשלום היטל ההשבחה -
לטענת המשיבים, המבקשים אינם זכאים לתשלום היטל ההשבחה לכיסם, כיוון שתשלום היטל השבחה הינו עניין שבין הרשות המקומית לבעל הנכס ע"פ ס' 196א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965
(להלן חוק התכנון והבנייה) ובין המבקשים למשיבים אין יריבות.

תגובה לבקשה לסילוק על הסף - מבקשים
8.
ביום 01/11/07 הגישו המבקשים את תגובתם לבקשת המשיבים 3-1 לסילוק התביעה על הסף, וטענו כי יש לדחות את הבקשות לסילוק על הסף, לחייב את המשיבים בהוצאות ההליך לרבות שכ"ט עו"ד ולהורות למשיבים להגיש כתבי הגנה בתיק העיקרי. כן ציינו המבקשים, כי כיוון שהבקשות נסמכות על טיעונים משפטיים ועובדות המצויות בכתב התביעה, לא צירפו תצהיר לבקשתם, וכי המשיבים עצמם הסתמכו על העובדות שפורטו בכתב התביעה. בנוסף ציינו כי כיוון שהמשיבים ביקשו להסתמך על כתב התביעה ולא לתמוך את בקשתם בתצהיר עשו כמותם, וכי יהיה עליהם להגיע מאנגליה ו/או ארה"ב בכדי להיחקר על תצהירם, דבר אשר ייצור הוצאות שלא לצורך על מי מהצדדים, וכן כי המשיבים אינם יכולים לסתור את גרסתה של מבקשת 1, כיוון שלא נכחו בשיחה בינה לבין עורך דינה, משיב 4, אשר לא סתר זאת בעצמו.

9.
המבקשים חזרו על עיקרי כתב התביעה ובתשובה לטענות המשיבים 3-1 טענו:

א.
התיישנות הפיצויים המוסכמים -
לטענת המבקשים, סברו כי העסקה הושלמה והמקרקעין נרשמו על שמם כפי שנקבע בהסכם, קרי ביום 18/08/97, ורק כאשר הגיעה מבקשת 1 לארץ בשנת 2002, וביקשה לקבל את המסמכים הרלוונטים, גילתה כי המקרקעין טרם רשומים על שמה. עוד טענו כי ע"פ סעיף 8 לחוק ההתיישנות במידה ונעלמו מהתובע עובדות המהוות את עילת התובענה, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נודעו לתובע העובדות, ולכן טרם חלפה תקופת ההתיישנות. עוד טענו המבקשים, כי ידיעת בא-כוחם מהווה חזקה לידיעה קונסטרוקטיבית, אך החזקה ניתנת לסתירה, ובמקרה דנן החזקה נסתרת בכך שהמבקשים תובעים את בא-כוחם, משיב 4, על כך שלא יידע אותם אודות ההפרה.

ב.
היעדר סמכות עניינית אשר למינוי כונס נכסים -
לטענת המבקשים, אין ולא הייתה מחלוקת בנוגע לבעלות הזכויות במקרקעין, והמקרקעין מוחזקים כבר עשור על-ידם. עוד טענו כי המחלוקת הינה תביעה כספית על היטל ההשבחה, הפיצוי המוסכם ואכיפת ההסכם ולכן מצויה בסמכות בימ"ש שלום ע"פ שוויה הכספי, וכי הסעד העיקרי הינו הסעד הכספי, שהסעד של מינוי כונס הנכסים טפל לו והולך אחריו. כן ציינו כי במידה וביהמ"ש ימצא כי הסעד של מינוי כונס נכסים אינו מצוי בסמכותו, יהיו מוכנים למחקו מכתב התביעה.

ג.
היעדר יריבות ביחס להיטל ההשבחה -
לטענת המבקשים, אמנם היטל השבחה הוא עניין שבין הרשות המקומית לבעל הנכס, אך במקרה דנן מדובר בחוב אשר רובץ על הנכס ומונע מהמבקשים את העברת הזכויות בנכס על שמם, למרות שמשיבים 3-1 התחייבו בהסכם המכר (נספחים ת/4 ות/5 לכתב התביעה) לשלם את כל ההיטלים הדרושים. עוד טענו המבקשים, כי המשיבים קיבלו את מלוא התמורה עבור הנכס ויכלו להשתמש בו לסיום החוב, אך הם העדיפו להפר את ההסכם ולהותיר את המקרקעין על שמם, ולפיכך, נוצרה יריבות בין המבקשים למשיבים.
בנוסף טענו המבקשים, כי ס' 12 להסכמי המכר, הקובע כי המבקשים רשאים לשלם כל הוצאה וחיוב שהצד האחר התחייב לו בהסכם ולקבל השבה של סכומים אלה, יוצר יריבות ישירה בין הצדדים.

תשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף - משיבים 2 ו- 3

10.
ביום 15/11/07 הגישו משיבים 2 ו- 3 את תשובתם לתגובת המבקשים לבקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה על ידם.

11.
התיישנות הפיצויים המוסכמים -
לטענת המשיבים, בכדי להשתמש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות על המבקשים להוכיח, כי בא כוחם, משיב 4, לא יידע אותם אודות ההפרה, וכן לגבות טענותיהם בתצהיר. עוד טענו כי נטל ההוכחה שעורך דינה של מבקשת 1 לא יידע אותה אודות ההפרה מוטל על שכמה של המבקשת, שלא גיבתה את טענתה בתצהיר, למרות שיכולה הייתה להגיש תצהיר מאומת ע"י קונסול בארץ מגוריה. בנוסף טענו כי עו"ד הפועל מטעם מרשו פועל כשלוח מכוח ייפוי כוח וכל ידיעה של השלוח מיוחסת לשולח ע"פ סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן חוק השליחות). כן ציינו כי הפרת חובה כלשהי מצד עו"ד שלוח יכולה, לכל היותר, לנתק את הידיעה הקונסטרוקטיבית במישור היחסים שבין הלקוח (השולח) לעוה"ד ולא במישור היחסים בין הלקוח לצד שלישי, וכי אדם סביר הנוהג בזהירות סבירה יבקש לקבל אינדיקציה כלשהי לקיום ההתחייבות בטרם העברת מלוא התשלום.

12.
היעדר סמכות עניינית אשר למינוי כונס נכסים -
לטענת המשיבים, בהיעדר כתבי הגנה בתיק ותצהירים, לא ברור על מה נסמכת הטענה, כי אין מחלוקת על הזכויות במקרקעין, כפי שטענו המבקשים. עוד טענו המשיבים, כי בימ"ש שלום דן בתובענות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או בדבר השימוש בהם, וכל תובענה אחרת הנוגעת למקרקעין תידון אך ורק בביהמ"ש המחוזי, כך שהסמכות למינוי כונס נכסים לא מצויה בסמכותו של בימ"ש השלום.

13.
היעדר יריבות ביחס לתשלום היטל ההשבחה -
לטענת המשיבים, היטל השבחה הינו מס, אשר מוטל ונגבה ע"י הועדה המקומית מכוח הוראת סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה באמצעות הרשות המקומית, ולפיכך, היריבות יכולה להיות סביב השאלה מי צריך לשלם את החוב, אך לא על זהות הנושה, שלו יש לשלם את ההיטל, קרי הועדה המקומית. עוד טענו כי אמנם אי תשלום החוב מעכב את העברת הזכויות בנכס, אך אין להסיק מכך כי החוב רובץ על הנכס, וכי טענת המבקשים, כי אי תשלום ההיטל יגרום לכך שיהיה עליהם לשלם את ההיטל בעצמם אינה יוצרת יריבות ישירה ואינה יכולה לייצור יריבות כזו, בטרם שילמו המשיבים את ההיטל או נדרש מהם לעשות כן.

תגובה לבקשה לסילוק על הסף - משיב 4

14.
ביום 21/11/07 הגיש משיב 4 את תגובתו לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י משיבים
3-1, וטען כי הוא צד פורמאלי שאינו קשור למחלוקת בין הצדדים. עוד טען כי ביהמ"ש לא צריך להידרש לדיון במחלוקות בין הצדדים בשלב מקדמי זה, וכי אין כל הגיון לקיים "משפט זוטא", כביכול, שבו תשמענה עדויות וראיות במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

15.
עוד טען משיב 4, כי גם אם תתקבל טענת ההתיישנות במלואה, תחול רק על הפיצויים המוסכמים, כאשר מעבר לכך יש עילות תביעה ופיצויים וסעדים נוספים, הנתבעים ע"י המבקשים כמו רישום הדירה ותשלום היטל השבחה, שאינן במסגרת טענת ההתיישנות. לפיכך, הדרך הנכונה והראויה לבירור טענות הצדדים היא ניהול ההליך העיקרי, שמיעת העדויות ובירור העובדות ולאחר שיוכרעו, יוכל ביהמ"ש להידרש גם לטענת ההתיישנות.

דיון
החוב לעירייה
16.
לטענת משיבים 3-1 החוב בגין היטל ההשבחה התיישן והעירייה אינה רשאית לגבותו עוד. את הטענות הנ"ל סמכו המשיבים על שני גורמים:

א.
ביום 21/02/01 שלחה עיריית ירושלים מכתב למשיב 4, לפיו "ע"פ תיקון 53 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 העברת הזכויות בדירת המגורים הנ"ל לא תיראה כמימוש ולא יידרש היטל השבחה בגין העברה זו" (נספח א' לבש"א 3815/07)

ב.
לטענת משיבים 3-1, העירייה מעולם לא יידעה אותם אודות החוב והם פועלים לביטולו מול העירייה. עוד טענו משיבים 2 ו- 3 כי פנו במכתב לעירייה ביום 28/03/07, בו ביקשו לקבל תעודה לרשם המקרקעין בדבר היעדר חוב בהיטל השבחה (נספח א' לבש"א 3170/07), וציינו כי העירייה מעולם לא פנתה אליהם, למרות שמדובר בהסכם מ- 1997 והעירייה ידעה על קיומו לכל המאוחר באוקטובר 1999, עת הוגשה חוו"ד שמאית ביחס לעסקת המכר (ס' 4 לנספח א' לבש"א 3170/07).

17.
עוד טענו משיבים 2 ו- 3 בבקשתם לסילוק התביעה על הסף, כי היה ותידחה דרישתם מהעירייה לביטול החיוב, בכוונתם לעתור לביהמ"ש לעניינים מינהליים, בכדי שיורה לעיריית ירושלים להפיק אישור לרשם המקרקעין ביחס לעסקת המכר נשוא התביעה דנן.

18.
במקרה דנן, העירייה אינה צד בבקשה ועמדתה בעניין לא נתבקשה. לאור האמור, אין באפשרותי לקבוע אם החוב לעירייה התיישן אם לאו.

התיישנות הפיצויים המוסכמים
19.
סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות קובע כי "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - בשאינו מקרקעין - שבע שנים...". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". לטענת משיבים 3-1, ע"פ הסכם המכר התחייבו לרשום את זכות המבקשים בנכס עד ליום 18/08/97, כך שעילת התביעה התיישנה לכל המאוחר ביום 18/08/04, כשלוש שנים לפני הגשת התביעה הנ"ל.

20.
לטענת המבקשים, סברו כי העסקה הושלמה והמקרקעין נרשמו על שמם כפי שנקבע בהסכם, קרי ביום 18/08/97, ורק כאשר הגיעה מבקשת 1 לארץ בשנת 2002, גילתה כי המקרקעין טרם רשומים על שמה. עוד טענו המבקשים כי סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה"

וכי עורך-דינם, משיב 4, הסתיר מהם את העובדות הרלוונטיות ולכן אי הידיעה אינה מסיבה התלויה בהם ולא ניתן לטעון כי בזהירות סבירה ו/או שקדנות סבירה יכולים היו למנוע את אי הידיעה.

21.
בתגובה טענו משיבים 2 ו- 3, כי המבקשים לא נקטו בזהירות הראויה, וכי בכדי להשתמש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות על המבקשים להוכיח, כי בא-כוחם, משיב 4, לא יידע אותם אודות ההפרה. עוד טענו כי עפ"י סעיף 2 לחוק השליחות, הקובע:"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח", עו"ד הפועל מטעם מרשו פועל כשלוח מכוח ייפוי כוח וכל ידיעה של השלוח מיוחסת לשולח. בנוסף טענו כי הפרת חובה כלשהי מצד עו"ד שלוח יכולה, לכל היותר, לנתק את הידיעה הקונסטרוקטיבית במישור היחסים שבין הלקוח (השולח) לעוה"ד ולא במישור היחסים בין הלקוח לצד שלישי:

"לקוח של עורך דין רשאי להניח כי עורך הדין יפעל כמוסכם, וודאי שכאשר עורך הדין אינו פועל כך.
- אין ביחסים שבין עורך דין-לקוח, להבדיל מהיחסים שבין לקוח לצד השלישי - כל נפקות לתורת הידיעה הקונסטרוקטיבית" - [ת"א (מחוזי י-ם) 1364/96 חנה וידער - יורשת המנוח אלימלך וידער נ' שלמה הלר, עו"ד, תק-מח 2000(3), 11580 , 11585], וכי אדם סביר הנוהג בזהירות סבירה יבקש לקבל אינדיקציה כלשהי לקיום ההתחייבות בטרם העברת מלוא התשלום.


22.
מחד, המבקשים אינם דוברי עברית ולכן הסתמכו על עורך דינם, משיב 4, שתיווך עבורם בעסקה. מאידך, אדם סביר היה בודק או לפחות שואל את עורך דינו אם אין חובות לנכס ואם רישום הזכויות בוצע על ידו, בלי קשר לשפה אותו הוא דובר. לטענת משיבים 2 ו-3, ידיעת עורך דינם של המבקשים כי קיים היטל השבחה על הנכס, שבגינו לא ניתן להעביר את הזכויות בנכס יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית אצל המבקשים, אך יש לזכור כי אחת הטענות המרכזיות של המבקשים היא, כי עורך דינם התרשל בתפקידו והפר את חובת הנאמנות כלפיהם (טענות שעוד יתבררו בהמשך ולא כאן מקומן להתברר). לאור האמור, בשלב זה, ובהתבסס על כתב התביעה, אני סבורה כי אכן המבקשת לא ידעה על הפרת החוזה, ולפיכך, מירוץ ההתיישנות החל בשנת 2002 ולא ב- 1979 והתביעה טרם התיישנה.

העדר תצהירים
23.
טענות הצדדים לא נתמכו בתצהירים.

24.
לטענת המבקשים, כיוון שהמשיבים ביקשו להסתמך על כתב התביעה ולא לתמוך את בקשתם בתצהיר עשו כמותם. כן ציינו כי ביקשו להימנע מייצור הוצאות שלא לצורך על מי מהצדדים, וכי המשיבים אינם יכולים לסתור את תצהירה של המבקשת, כיוון שלא נכחו בשיחה בינה לבין עורך דינה, משיב 4, אשר לא סתר זאת בעצמו.

25.
לטענת משיבים 3-1, נטל ההוכחה כי המבקשים לא ידעו על הפרת ההסכם מוטל על שכמם של המבקשים, והיה עליהם לגבות את טענותיהם בתצהיר. כן ציינו כי המבקשים יכלו להגיש תצהיר מאומת ע"י קונסול בארצות בהן הם מתגוררים.

26.
המבקשים סמכו את טענותיהם על טיעונים משפטיים ועובדות, המצויות בכתב התביעה והמשיבים עצמם הסתמכו עליהם. לאור העובדה שאנו מצויים בשלב כה מקדמי בדיון, כאשר ביהמ"ש טרם שמע את העדויות ובירר את העובדות, אשר במחלוקת, אני דוחה את טענת המשיבים, כי היה על המבקשים להגיש תצהיר לגיבוי טענותיהם על כך שעורך דינם לא יידע אותם אודות הפרת ההסכם, אך מוסיפה כי יהיה על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית בהמשך הדיון.

העדר סמכות עניינית אשר למינוי כונס נכסים
27.
סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע כי בימ"ש שלום ידון ב"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה ; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין ". בעוד משיבים 3-1 טוענים כי הסמכות למינוי כונס נכסים הינה בגדר "תביעות אחרות במקרקעין", ולפיכך מצויה בסמכותו של ביהמ"ש המחוזי, טוענים המבקשים כי המקרקעין מוחזקים על-ידם כבר עשור, ואין מחלוקת בנוגע לבעלות הזכויות במקרקעין. עוד טענו המבקשים, כי המחלוקת הינה תביעה כספית על היטל ההשבחה, הפיצוי המוסכם ואכיפת ההסכם ואילו התביעה למינוי כונס נכסים הינה מכוח תקנה 388(א)4 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולכן מצויה בסמכות בימ"ש שלום ע"פ שוויה הכספי. כן טענו כי הסעד העיקרי הינו הסעד הכספי, שהסעד של מינוי כונס הנכסים טפל לו והולך אחריו. בתשובתם לתגובת המבקשים טענו משיבים 2 ו- 3, כי בהיעדר כתבי הגנה בתיק ותצהירים, לא ניתן לומר כי אין מחלוקת על הזכויות במקרקעין, ולפיכך נושא התביעה אינו נכנס בגדר הנושאים, אשר בימ"ש שלום מוסמך לדון בהם.

28.
למרות שטרם הוגשו כתבי הגנה ותצהירים בתיק, בכתב התביעה נטען, ובבקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י משיבים 3-1 לא הוכחש, כי המפתח לדירות נמסר למבקשים ע"י משיב 4 עם העברת מלוא התשלום והחזקה בדירה עברה לידי המבקשים.

29.
ע"פ כתב התביעה, התביעה דנן הינה תביעה כספית על היטל השבחה ופיצוי מוסכם וכן על אכיפת ההסכם, תביעות שהינן תביעות כספיות, ולפיכך בימ"ש השלום מוסמך לדון בהן ע"פ שוויין. סעיף 388(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי קובע: "הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים, רשאי בית המשפט, או רשם שהוא שופט, אם הדבר נראה לו צודק ונוח, לעשות, לפי טופס 45, את הדברים האלה: ... להעניק לכונס הנכסים את הסמכויות שבידי בעל הרכוש, כולן או מקצתן, כפי שייראה לבית המשפט או לרשם כאמור, בכל הנוגע להגשת תובענות והתגוננות בהן, מימוש הרכוש, ניהולו, שמירתו, שימורו והשבחתו, גביית דמי שכירות ורווחים מן הרכוש ואופן השימוש בהם וחתימה על כל המסמכים", ומכוחו מבקשים המבקשים את מינוי כונס הנכסים.
30.
בע"א 8130/01, 7228/01 מוחמד מחאג'נה ואח'
נ' מוחמד אגבאריה, תק-על 2003(2) 1478 נקבע כי:

"... מקום בו נתבעים מספר סעדים, אשר כולם נוגעים לעניינים שבמקרקעין, חלה ההלכה לפיה הטפל הולך אחר העיקר ובית המשפט המוסמך לדון בסעד העיקרי מוסמך לדון גם בסעד הטפל (ע"א 148/58 ח. קלקודה נ' אגד (א.ש.ד) בע"מ, פ"ד יג 268 ,260). כך למשל, כאשר נלווית לתביעת בעלות במקרקעין תביעה לחזקה בהם, או עניין אחר הנוגע לשימוש בהם (ראו ע"א 635/76 משה טייבר נ' חיים טייבר, פ"ד לא (742 ,737 (2 וכן פרשת אלעוברה הנ"ל, בעמ' 674).


31.
לאור האמור, אני מקבלת את עמדת המבקשים וקובעת כי הסעד של מינוי כונס הנכסים טפל לסעד העיקרי, ולפיכך התביעה כולה מצויה בסמכותו של ביהמ"ש השלום ע"פ שווייה הכספי.

העדר יריבות בין המבקשים למשיבה אשר לתשלום היטל השבחה למבקשים
32.
לטענת משיבים 3-1, אין יריבות ביניהם לבין המבקשים, כיוון שע"פ סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה, חיוב בהיטל השבחה הינו כלפי הרשות המקומית בלבד: "ועדה מקומית תגבה היטל השבחה בשיעור, בתנאים ובדרכים שנקבעו בתוספת השלישית ועל פיה". סעיף 18 לתוספת השלישית קובע: "היטל המגיע על פי שומה סופית לגבי מקרקעין הנמצאים בתחום של רשות מקומית, רשאית הרשות המקומית לגבותו בשם הועדה המקומית ובהסכמתה, בדרך שגובים את הארנונה הכללית של אותה רשות מקומית; הוראה זו אינה גורעת מזכותה של הועדה המקומית לגבות את ההיטל על פי כל דין, לרבות בדרך שגובים חוב אזרחי". עוד טענו המשיבים, כי חוסר יריבות מספיק לצורך דחיית תביעה על הסף: "...די היה בקביעה בדבר חוסר יריבות בין בעלי הדין כדי להכריע את גורל התובענה לדחייה" - [ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק והשקעות נ' ק.י.מ.א להשקעות, פ"ד מג(2) 347, 353].

33.
מנגד טענו המבקשים, כי אמנם היטל השבחה הוא עניין שבין הרשות המקומית לבעל הנכס, אך במקרה דנן מדובר בחוב אשר רובץ על הנכס ומונע את העברת הזכויות בנכס על שמם, וכי תשלום היטל השבחה הינו שלב הכרחי בדרך אל רישום הזכויות. בנוסף טענו המבקשים, כי המשיבים קיבלו את מלוא התמורה על הנכס ויכלו להשתמש בו לסיום החוב, אך העדיפו להפר את ההסכם ולהותיר את המקרקעין על שמם, מה שיצר ביניהם יריבות. בתגובה טענו משיבים 2 ו- 3, כי היריבות יכולה להיות סביב השאלה מי צריך לשלם את החוב, אך לא על זהות הנושה, שלו יש לשלם את ההיטל, קרי הועדה המקומית.

34.
כאמור, ס' 196א לחוק התכנון והבנייה קובע כי היטל השבחה הינו חוב לרשות המקומית, אך המבקשים לא ביקשו כי התשלום יועבר לידם, אלא ביקשו לחייב את המשיבים לשלם את ההיטל בכדי שהמבקשים יוכלו לרשום את הנכס על שמם (סעיף 35 לכתב התביעה).

35.
עוד טענו המבקשים בסעיף 46 בתגובתם לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י משיבים
3-1, כי סעיף 12 להסכמים בין המבקשים למשיבים, קובע כי המשיבים רשאים לשלם כל הוצאה וחיוב, שהצד האחר התחייב לו בהסכם, ולקבל השבה של הסכומים, ולכן גם הסעיף הנ"ל יוצר יריבות. מנגד טענו משיבים 3-1 בסעיף 6 לתגובתם לתשובת המבקשים, כי אי תשלום ההיטל אינו יוצר יריבות ישירה ואינו יכול לייצור יריבות כזו, בטרם שילמו המשיבים את ההיטל או נדרש מהם לעשות כן.

36.
סעיף 12(ב) להסכם המכר בין המבקשים למשיבה 1 (נספח ת/4 לכתב התביעה) וסעיף 13(ב) להסכם המכר בין המבקשים למשיבים 2 ו-3 (נספח ת/5 לכתב התביעה) קובעים כי "במקרה וכל צד יוציא הוצאות אשר הצד השני חייב בהן, יהיה על הצד החייב להחזיר לצד השני את כל ההוצאות לאחר שתוצג לפניו קבלה בגין התשלום הנ"ל".

37.
לאור העובדה שהמבקשים לא שילמו את ההיטל בעצמם, לא מגיע להם החזר כלשהו מהמשיבים והסעיפים הנ"ל אינם יוצרים בין הצדדים יריבות ישירה, אך אי תשלום ההיטל מונע את העברת הזכויות בנכס למבקשים, ולפיכך אני קובעת כי נוצרה יריבות בין המבקשים למשיבים 3-1.

38.
לאור כל האמור, לא מצאתי מקום לקבל את בקשת משיבים 3-1 לדחות או למחוק את התובענה על הסף ואני מורה על הגשת כתבי הגנה תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה דנן.

ניתנה היום כ"ב בשבט, תשס"ח (29 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.


אילתה זיסקינד
, שופטת

קלדנית: אפרת טוביה






א בית משפט שלום 2260/07 ג'נט סילבר, אדמונד סילבר, חיה שיינדל רחל נטלי שטרן נ' ועד כולל קאסוב ירושלים, יפה פרידה לוין, יוסף לוין ואח' (פורסם ב-ֽ 29/01/2008)