פסקי דין על עמיר פלד | פסקי דין על סיגל פלד | פסקי דין על אלון פלד |

275/87 עא     13/11/1987




עא 275/87 עמיר פלד נ' סיגל פלד, אלון פלד




(פד"י מא (4) 518)

בבית המשפט העליון

ערעור אזרחי מס' 275/87
השופט: כבוד המשנה לנשיא מ' בן-פורת


המבקש: עמיר פלד

ע"י ב"כ עו"ד א' פוזנר
נגד

המשיבה: 1. סיגל פלד

2. אלון פלד
(המשיב פורמאלי)
ע"י ב"כ עו"ד מ. קליין
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' לרון) מיום 3.9.87 בהמ' 244/87 תמ"א 213/87 .

פסק-דין

בתוקף סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

אין חולק, שתביעת הגירושין, תוך כריכת נושא המזונות בתביעה זו, הוגשה על ידי הבעל (להלן- המערער) כשבועיים ומעלה לפני שהאישה (המשיבה לפניי) הגישה את תביעתה (בשמה ובשם בנם) לדמי מזונות בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קמא בירר ומצא שתביעת הגירושין מבטאת את רצונו הכן של הבעל, ועל רקע הנסיבות המתוארות בפסק הדין לא תיתכן כלל, לדעתי, מסקנה הגיונית אחרת. השופט המלומד גם קבע, כי "לכאורה, גם כריכת ענין המזונות בתביעת הגירושין נראית כנה", אלא שחרף קביעותיו אלה הגיע למסקנה, העומדת ביסוד הבקשה שלפניי (בה אני דנה כבערעור), שיש לדחות את טענת המערער, שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בנושא המזונות. טעמו לכך הוא, כי (בלשונו) "מבחן הכנות אינו מתמצה לדעתי בעת הגשת התביעה והכריכה בה" וכי "מכאן שהכנות צריכה להמשך גם במהלך ועד לסיום הדיון" (ההדגשה שלי- מ' ב"פ).

לכלל אשר כזה אין, בכל הכבוד, מקום. אכן, לפני שקובעים אם הכריכה כנה הייתה מלכתחילה, מן הראוי לתת את הדעת גם על ההתנהגות לאחריה, לרבות שלב הדיון, אך הרגע הקובע הוא רגע הכריכה. במלים אחרות, לצורך קביעת כנותה של הכריכה, ייתן בית המשפט דעתו לנסיבות שהוכחו במקרה הנתון (השופט ח' כהן בע"א 866/75 - לא פורסם) וכן לתשובותיו של הנוגע בדבר בחקירה שכנגד, שיש בהן כדי לחשוף את כוונתו לאמיתה. ברוח זו יש להבין את הדברים הנאמרים בספרם של א' שיינבוים, ב' דון-יחייא, דיני מזונות – מזונות אשה (חוק ומשפט,כרך ב, תמש"ה) 480 ואילך, שעליהם מסתמך בית המשפט קמא, וכן בספרו של פרופ' מ' שאוה, סוגיות נבחרות בדיני אישים משפחה וירושה (דיונון, מהדורה 2, תשמ"ב) 729. לשון אחר, משנמצא שבעת הכריכה פעל בעל הדין בכנות, די בכך כדי שבית הדין הרבני יקנה לעצמו סמכות ייחודית בנושא שנכרך מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אם נגרוס אחרת, יסתבך לאין ערוך מצב שאינו פשוט ממילא: בית דין, שקנה לעצמו סמכות מלכתחילה, עשוי לאבד סמכות זו לאחר זמן עקב השינוי שחל בהלך נפשו של מגיש התביעה, שינוי שנתגלה במסגרת דיון בבית המשפט המחוזי. על המצב הלא רצוי של דיון מקביל באותו נושא גופו בשתי ערכאות נפרדות ועצמאיות (בית המשפט המחוזי מזה ובית הדין הרבני מזה) כבר עמדתי במקום אחר: ר"ע 315/86 ח' רגוניס נ' ל' רגוניס, פ"ד מ (2) 828, בעמ' 829. מכל מקום, אל לנו להחריף מצב זה על ידי הענקת סמכות ונטילתה מפרק לפרק כמתואר.

השופט המלומד הגיע למסקנתו, שתוך כדי הדיון שוב לא הפגין הבעל כנות בנושא הכריכה, על יסוד שיקולים, שניתן, עם כל הכבוד, לחלוק עליהם. גם אם ביקש להבטיח שתנאי הגירושין יהיו לרצונו, אין להסיק מכאן, שביקש לכפותם על המשיבה על ידי כריכת נושא המזונות בתביעת הגירושין. אין לשכוח, שתביעתו לגירושין כנה היא, וכי בעצם רצוי הוא שבמסגרת תביעה כזאת יתברר כל הצריך בירור, כדי שפירוק הנישואין יתבצע במעמד אחד. ברור שכל צד ינסה להשיג תנאים, הטובים עבורו או הנראים לו הוגנים מבחינתו, ואילו בית הדין הרבני הוא העתיד להכריע בדבר. אין זה מקרה בו הגיש הבעל את תביעת הגירושין, או שכרך את נושא המזונות בה, במטרה למנוע בעד המשיבה להתדיין בנושא המזונות בבית המשפט המחוזי בתור "כסות עיניים", להשמיט את הסמכות מתחת לרגלי בית המשפט האזרחי. לאור כנותה של תביעת הגירושין יש, לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה שלחוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו.

למען הדיוק ייאמר, שאין זה ברור, אם השופט המלומד אך בדק את התנהגות המערער בעת הדיון בפני
ו כדי לבדוק את כוונת הכריכה מלכתחילה (וזה הכלל הנכון) או כדי לבדוק אם כוונתו הכנה דאז השתנתה במהלך הדיון. דייני אם אומר, שקיימת אי בהירות בנדון, כדי להעמיד את הכלל על דיוקו. מכל מקום, על פי המבחן הנכון (בדיקת הכוונה מלכתחילה) לא היה, לדעתי, מקום לקבוע, בנסיבותיו של המקרה הנתון, שהבעל לא הוכיח- לפי הגישה המחמירה, שהנטל הוא עליו- שהכריכה כנה הייתה.

המערער טוען (בין היתר), כי בבית הדין הרבני לא העלתה האישה בהזדמנות הראשונה טענה של חוסר סמכות לדון בנושא המזונות. בהנחה שיש לטענה יסוד, זהו שיקול חשוב בעת הדיון בשאלת הסמכות. לאור טענה זו ואחרות הזמנתי את המשיבה להגיש תשובה, אך המועד חלף והיא בחרה בשתיקה.

בשתיקתה רואה אני השלמה עם טענות המערער ועם סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני.

התוצאה היא, שהערעור מתקבל, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. נושא מזונותיה של המשיבה יתברר איפוא בבית הדין הרבני בלבד. לעומת זאת, הלכה פסוקה היא, כי כריכת נושא המזונות של ילדים בתביעת הגירושין אינה פוגעת בסמכותו של בית הדין המחוזי לדון בתביעה המוגשת בשמם. לפיכך עומדת בעינה סמכותו של בית המשפט קמא לדון בתביעת האם בשם הבן למזונותיו (ע"א 22/70 ד' זעירא נ' ת' זעירא ואח', פ"ד כד(1) 475; ע"א 118/80 ל' גבעולי ואח' נ' י' גבעולי, פ"ד לד(4) 155; בג"צ 552/83, ר"ע 563/83 ר' שליו ואח' נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים ואח', פ"ד לח(2) 67).

המשיבה תישא בהוצאות המערער בסך 1,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום עד לתשלום.

ניתן היום, כ"א בחשון תשמ"ח (13.11.87).
1








עא בית המשפט העליון 275/87 עמיר פלד נ' סיגל פלד, אלון פלד, [ פ"ד: מא 4 518 ] (פורסם ב-ֽ 13/11/1987)