פסקי דין על עמוס הדר | פסקי דין על וולטר סוריאנו

3230/09 עא     29/10/2009




עא 3230/09 עמוס הדר נ' וולטר סוריאנו




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3230/09


לפני:
כבוד השופטת מוסיה ארד
, נשיאה
כבוד השופט (בדימ') יהונתן עדיאל
, סגן נשיא
כבוד השופט נֹעם סולברג


29/10/2009




בעניין:
עמוס הדר



ע"י ב"כ עו"ד
מרדכי בייץ

המערער


נ
ג
ד



וולטר סוריאנו



ע"י ב"כ עו"ד
מיכאל ראבילו

המשיב



פסק דין

1.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' שניידר) מיום 25.2.09. בפסק הדין נדחתה תביעתו של המערער ונתקבלה באופן חלקי התביעה שכנגד שהגיש המשיב.

2.
עניינן של התביעות ההדדיות נסב על נזקי רטיבות שהתגלו בריצוף בקומת הכניסה של דירה ברחוב בראון 8 בירושלים (להלן – הדירה). מדובר בדירה שאותה השכיר המערער למשיב לתקופה של ארבע שנים החל מיום 10.4.00 ועד ליום 10.4.04. לנוכח הנזקים שהתגלו בדירה, חתמו הצדדים ביום 6.5.04 על מסמך הבנות שלפיו המערער לא יקבל בחזרה את הדירה לידיו עם סיום תקופת השכירות ושמאי מוסכם על הצדדים ייתן הצעת מחיר לתיקון הנזקים. המשיב, שסבר כי הצעת המחיר לתיקון הנזקים בסכום של 86,000 ₪, שנתנה חברה קבלנית מטעם המערער, היא מוגזמת ולא נכונה, התקשר עם קבלן מטעמו לביצוע התיקונים. המערער טען תחילה כי ביצוע התיקונים באמצעות הקבלן לא תואם עימו מראש, ואולם, לאחר מכן אישר כי הסכים לביצוע התיקונים על ידי אותו קבלן "מתוך רצון לסיים את הפרשה בכי טוב". לטענת המערער, לאחר שהקבלן ביצע את התיקונים, הוא סירב לקבל את הדירה חזרה לידיו הואיל והתיקונים היו מינימאליים בלבד ובפועל הדירה לא חזרה לקדמותה.
בחודש דצמבר 2004 פנו הצדדים לבוררות, במסגרתה הגישו תביעות הדדיות זה נגד זה. המערער, במסגרת סיכומיו בהליך הבוררות, תבע מהמשיב סך של 460,500 ₪, כמפורט להלן: סך של 74,162 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירה; סך של 51,070 ₪ בגין תשלומי שכר הדירה והארנונה לתקופה של 10 חודשים בהם עמדה הדירה ריקה ולא הושכרה לשוכר חלופי; סך של 230,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה (שלטענתו נמכרה במחיר של 350,000 דולר במקום במחיר של 400,000 דולר) וסך של 4,427 ₪ בגין תיקון חדר ההסקה. כמו כן תבע המערער סך של 48,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. המשיב מצידו תבע מהמערער סכום של 65,135 ₪, כדלקמן: סך של 18,000 ₪ בגין התיקונים שביצע הקבלן מטעמו ושלטענתו היה על המערער לבצעם; סך של 10,000 ₪ ששילם לנציג מטעם המערער שליווה את ביצוע התיקונים; דמי שכירות בסך של 4,527 ₪ בגין דמי השכירות ששולמו
עבור חודש אפריל 2004; ארנונה בסך של 5,000 ₪ וכן פיצוי על עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪.
הצדדים הגישו סיכומים לבורר, דן וינד ז"ל, אך הלה נפטר בטרם הספיק ליתן את פסק הבוררות. ביום 17.1.07 הגיש המערער בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למנות בורר חליף (ה"פ 6017/07), אך לבסוף הגיעו הצדדים להסכמה (שקיבלה תוקף של

פסק דין
), שלפיה יגישו את תביעותיהם לבית המשפט השלום בירושלים, וכל החומר שהוגש בהליך הבוררות יוגש כראיה לבית המשפט.

3.
בהליך שהתנהל לפני בית המשפט קמא טען המערער כי המשיב אחראי להיווצרות נזקי הרטיבות שנגרמו לדירה. זאת, בכך שעשה שימוש רשלני בדירה ולא נהג במידת הזהירות ששוכר סביר היה נוהג בה. כמו כן טען המערער כי משהחלה הרטיבות, לא פעל המשיב לתיקונה המיידי ולא הודיע לו עליה אלא לאחר חלוף זמן רב, דבר שהביא להגדלת הנזק. מנגד טען המשיב כי לפי התוספת להסכם השכירות, האחריות לתיקון הליקויים בדירה רובצת על המערער, שכן הרטיבות בדירה נבעה מצנרת ההסקה הראשית שהייתה בלויה והתפוררה מקורוזיה. המשיב הוסיף כי עוד לפני כניסתו לדירה התגלו בה נזילות. כמו כן טען המשיב כי הקבלן מטעמו החליף את הצנרת וביום 30.5.04 אף בדק מהנדס מטעם המערער את הצנרת ומצא אותה תקינה. לטענתו, המערער ביקש לבצע שיפוץ כללי בנכס על חשבונו ולסחוט ממנו עוד ועוד תיקונים. לבסוף הלין על כך שהמערער כלל בתביעתו עילות שלא נכללו במסגרת הבוררות.

4.
בית משפט קמא קבע כי לפי הסכם הפשרה האמור רשאים הצדדים לכלול במסגרת התביעות שהגישו לבית המשפט רק עילות שפורטו בתביעות שהוגשו במסגרת הבוררות. לפיכך קבע כי דין תביעת המערער להידחות בכל הנוגע לראש הנזק שעניינו ירידת ערך הדירה, שלא צוין בכתב התביעה שהוגש מטעמו לבורר.
לגוף התביעה הפנה בית המשפט קמא לקביעתו של הבורר כי אין אפשרות לדעת מהי הסיבה לרטיבות מבלי לבדוק את מקורה. בית משפט קמא הוסיף כי הואיל ולא ניתן היה לבדוק את מקור הנזילה, שכן המערער מכר את הדירה ונתן אישור לרוכש הדירה להרוס את התשתיות לפני שהבורר הספיק לבקר בה – המסקנה הסבירה הינה שמקור הרטיבות הוא בצנרת של הדירה. בהמשך, בירר בית המשפט את השאלה על מי חלה האחריות לתקינותה של הצנרת והגיע למסקנה כי זו מוטלת על המערער. בית המשפט ביסס מסקנתו על סעיפים 6(ג) ו-(ה) להסכם השכירות ועל סעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן – חוק השכירות והשאילה), מהם עולה כי נזקי צנרת הינם בגדר נזקים שהחובה לתקנם מוטלת על המשכיר (המערער), ובלבד שהשוכר לא השתמש בנכס שימוש רשלני ובלתי זהיר. לעניין זה קבע בית משפט קמא כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו כתובע ולא הוכיח כי הנזק נגרם במכוון או כתוצאה משימוש בלתי זהיר של המשיב. בית משפט קמא הוסיף כי המשיב דיווח למערער על בעיית הרטיבות מיד כאשר גילה אותה, כך שלא התרשל גם מבחינה זו. עוד קבע בית משפט קמא כי אין לקבל את טענת המערער כי המשיב התרשל בכך שלא ביצע פעולות למניעת נזקי הרטיבות, דוגמת סגירת הברז הראשי של המים לפני צאתו לחו"ל.
אשר לטיב עבודתו של הקבלן ששכר המשיב לתיקון הצנרת, בית משפט קמא דחה את טענת המערער כי הקבלן ביצע עבודה גרועה, וציין כי המהנדס מטעם המערער בדק את העבודה ומצא שהיא תקינה, ואף נתן אישור לסגור את המרצפות. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי המערער נמנע מלהביא את המהנדס לעדות במהלך הבוררות.
אשר לתביעה שכנגד שהגיש המשיב, קבע בית משפט קמא כי היה מקום להטיל על המערער להשיב למשיב את הסכומים ששילם עבור תיקון הנזקים האמורים. עם זאת, הואיל והמשיב לא המציא ראיות להוכחת מלוא התשלומים האמורים, פסק בית משפט קמא למשיב פיצוי בסך של 6,900 ₪ בלבד. כמו כן פסק בית משפט קמא למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

5.
המערער לא השלים עם תוצאת פסק הדין והגיש את הערעור הנוכחי. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בקביעתו כי הוא האחראי לנזקי הרטיבות שנגרמו לדירה. לטענת המערער, מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה המשכיר (המערער) צריך לשלם לשוכר (המשיב), מביאה למצב שבו ה"שוכר יכול לעזוב נכס ולהותירו כבלתי ראוי למגורי אדם לאחר שנמסר לו נכס טוב וראוי למגורים". המערער הוסיף כי המשיב לא סגר את הברז הראשי בדירה, לא דאג להשגחה על הנכס בעת נסיעותיו התכופות לחו"ל ולא דאג לעדכן את המערער אודות היעדרויותיו המתוכננות. בכך, לשיטת המערער, התרשל המשיב ונהג באופן בלתי סביר ובחוסר זהירות, והנזקים שנגרמו הם תוצאה של התרשלותו. עוד טען המערער כי שגה בית המשפט בקביעתו כי העובדה שהמשיב לא פעל באופן מכוון לגרימת הנזקים מוליכה למסקנה שהמערער לא עמד בנטל להוכחת שימוש בלתי סביר מצידו של המשיב. לטענתו, לשם הוכחת רשלנות וחוסר סבירות אין צורך בהוכחת פעולה מכוונת של המשיב, ודי באי זהירות מצידו. עוד טען המערער כי התיקונים בדירה שביצע המשיב התעלמו משורש הנזקים והיו תיקונים קוסמטיים בלבד, וכי בית המשפט קמא התעלם בעניין זה, בין השאר, מעדותו של הקבלן שביצע את התיקונים. לבסוף טען המערער כי שיעור הנזק שנגרם לו צריך לכלול גם את ירידת ערך הדירה והפסד דמי השכירות בזמן שבו היא נותרה ריקה, וכי נושא ירידת הערך לא נכלל בתביעה המקורית שהוגשה לפני הבורר משום שמדובר בנזק שהתגבש רק במהלך ניהול הליך הבוררות.

6.
המשיב מצידו ביקש לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט קמא, שבו נקבע כי נזקי הרטיבות הם באחריותו של המערער וכי המשיב לא התרשל. המשיב הלין על התנהלותו של המערער בהליך הבוררות, וטען כי הלה העלים את הראיות החיוניות לבירור התביעה. לטענתו, על אף שהבורר הדגיש במספר הזדמנויות את חשיבות הביקור במקום ובדיקת מקור הנזילה, בחר המערער ל"השמיד את הראיות" בהרסו את הבית כולו מלבד את קירותיו החיצוניים. כמו כן, המערער נמנע מלהעיד את המהנדס מטעמו לגבי השאלה האם אכן אישר את העבודה שביצע הקבלן ששכר המשיב ואישר לו לסגור את המרצפות. מעבר לכך חזר המשיב וטען כי עוד לפני כניסתו לדירה היו נזילות בדירה וכי הצנרת בדירה הייתה מסוג שכבר לא מיוצר בעשור האחרון. כל אלה מעידים, לשיטת המשיב, על כך שה"הצנרת בדירה כבר עשתה את שלה" ושהנזק שנגרם לה הוא עקב בלאי טבעי. אשר לטענת המערער כי המשיב התרשל בכך שלא דאג להשגחה על הדירה בעת היעדרויותיו לחו"ל, טען המשיב כי הלכה למעשה הוא שהה בדירה במשך 3 ימים עד ליום 26.3.04 ולא הבחין בכל נזק, ואז נסע לפרק זמן של 38 ימים וכששב ארצה והבחין בנזילה הודיע על כך מיד למערער. לעניין זה הוסיף המשיב כי לא מוטלת על שוכר דירה החובה לסגור את ברז המים הראשי כל אימת שהוא יוצא מהדירה.

7.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

8.
בית משפט קמא קבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו כתובע ולא הוכיח שהנזק לדירה נגרם מלכתחילה כתוצאה מרשלנותו של המשיב. עוד קבע בית משפט קמא כי בנסיבות אלה יש להניח כי מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מבלאי של הצנרת, ושהאחריות לתיקונם מוטלת ברגיל, כמו גם במקרה הנוכחי, על המשכיר (המערער). מסקנה זו של בית משפט קמא מקובלת עלינו והמערער לא הצביע על טעם כלשהו שיש בו כדי לשנותה. המערער טען, כאמור, כי הנזק הוחמר – ולמעשה נגרם ברובו – כתוצאה מכך שהמשיב לא נקט ב"תחזוקה מונעת", קרי, לא סגר את ברז המים המרכזי למרות שנסע לתקופה ממושכת לחו"ל, לא הודיע למערער על נסיעתו לחו"ל, והודיע למערער על הנזק רק כעבור זמן רב. לא ראינו לנכון לקבל טענה זו. מדובר בדירה שמצבה, לשיטת המערער עצמו, היה סביר. בנסיבות אלה אין לקבוע כי היה על המשיב לצפות שהיעדרותו מהדירה לתקופה של 38 יום בלבד, עלולה לגרום לנזק לדירה ומחייבת דיווח למערער וסגירת ברז המים המרכזי של הדירה. יתרה מכך, המערער ידע כי המשיב שוהה בחו"ל מדי פעם בפעם, אך לא ביקש ממנו ליידע אותו על מנת שיוכל לבקר בדירה או לסגור את ברז המים המרכזי של הדירה לפני צאתו לחו"ל, ולכן, ככל הנראה סבר אף הוא כי פעולות אלה, אינן דרושות לצורך תחזוקת הדירה.
מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה כי המשיב אינו נושא באחריות לנזק שנגרם לדירה וכי דין הערעור, על כל רכיביו, להידחות.

9.
מעבר לדרוש יצוין כי משמכר המערער את הדירה, ואפשר לקונה להרסה בטרם הספיק הבורר לבקר בה, סיכל המערער את האפשרות לברר האם התיקונים בדירה בוצעו כהלכה. המערער ידע כי הבורר ביקש לבקר בדירה על מנת להכריע במחלוקת האמורה ולמרות זאת מכר את הדירה בלי לדאוג לכך שהבורר יבקר במקום לפני המכירה. כמו כן, המערער, בניגוד להחלטת הבורר, לא הגיש תצהיר של המהנדס מטעמו, ולכן, יש להניח כי המהנדס סבר שהעבודה שביצע הקבלן תקינה ואישר לו לסגור את המרצפות. בנסיבות אלה, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט קמא כי המערער לא ביסס את טענתו כי תיקון הנזקים היה בלתי מספק, וכי גם בהנחה – שאינה מקובלת עלינו – כי היה על המשיב לתקן את הנזקים, הרי שהנזקים אכן תוקנו.

10.
נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.

11.
המערער ישא בהוצאות המשיב בסכום של 20,000 ₪.

12.
המזכירות תודיע לצדדים.


ניתן היום, י"א בחשון התש"ע (29 באוקטובר 2009), בהיעדר הצדדים.

_______________

_________________

_____________
מוסיה ארד
, נשיאה

יהונתן עדיאל
, סגן נשיא (בדימ')
נֹעם סולברג
, שופט







עא בית משפט מחוזי 3230/09 עמוס הדר נ' וולטר סוריאנו (פורסם ב-ֽ 29/10/2009)