פסקי דין על אהוד אמיר

10083/00 פ     15/12/2003




פ 10083/00 מדינת ישראל נ' אהוד אמיר




178
בתי המשפט

פ 010083/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/12/2003
תאריך:
כבוד השופטת אמסטרדם יהודית

בפני
:

מדינת ישראל
בעניין:
המאשימה
נ ג ד
אהוד אמיר
הנאשם

הכרעת דין

א. פתח דבר

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עסקה חברת רס - טל סחר בע"מ (להלן: "חברת רס-טל") בהחזקת נדל"ן וניהול פרוייקט נדל"ן, והנאשם נתן במסגרת חברה זו שירותי ייעוץ ללקוחות בתחום הנדל"ן, ובתחום שוק ההון.

במחצית השניה של שנת 1997 פנה הנאשם ליוסף בודנשטיין (להלן: "בודנשטיין"), וסיכם עמו כי אם ימצא עבורו חברה הנסחרת בבורסה לניי"ע בת"א אשר אינה מנהלת פעילות עיסקית מהותית - ישלם בודנשטיין לחברת רס-טל תמורת הרכישה סך של 20,000$ (ארה"ב).

הנאשם איתר עבור בודנשטיין את חברת אלדן טק בע"מ (להלן: "חברת אלדן טק"), ועפ"י כתב האישום, פנה מיוזמתו לנציגי המוכרים, קיבל מהם את פרטי העיסקה, והמחיר המבוקש על ידם, והציג את העיסקה בפני
בודנשטיין.

בכתב-האישום נטען, כי בפגישה שנערכה כשבועיים או שלושה שבועות עובר לתאריך 22/12/97, נפגשו נציגי המוכרים של חברת אלדן טק עם בודנשטיין, בתיווכו וביוזמתו של הנאשם, וניהלו מו"מ בנוגע למחיר חבילת המניות שבכוונתם למכור. הם הגיעו להסכמה בעניין המחיר, וסיכמו את העיסקה, ושאר הפרטים הטכניים הועברו לטיפול עורכי דינם.

עוד עפ"י כתב-האישום, הנאשם, מכח תפקידו, פעולותיו וקשריו עם חברת אלדן טק, היה ל"איש פנים" בחברה זו, כמשמעותו בחוק ניי"ע התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק ניי"ע").

בתאריכים 16/12/97, 17/12/97, 18/12/97, ו- 21/12/97 נתן הנאשם הוראות רכישה, וזאת באמצעות חשבון אמו - גב' חמדה אמיר, וחשבון חמו - ניסים מטלון.
סך הכל רכש הנאשם מניות אלדן טק בסכום של 1,909 ₪, וכן נתן פקודות רכישה שלא בוצעו בסכום העולה על סך של 40,000 ₪.
הנאשם מואשם בכך, שבמתן הוראות רכישה למניות אלדן טק עשה שימוש במידע פנים שהגיע אליו כ"איש פנים" - עבירות על סעיף 52ג' לחוק ניי"ע.

ב. העובדות המוסכמות על הסניגוריה והתביעה:

1. בכל המועדים הרלבנטים לכתב האישום היתה אלדן טק חברה ציבורית אשר ניירות הערך שלה נסחרו בבורסה, אך בתקופה הרלבנטית לא התנהלה בה פעילות עיסקית ממשית ו/או מהותית, והיא היתה בבחינת שלד בורסאי.

2. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום החזיקה חברת בית אסיה בע"מ כ- 55% מהון מניות חברת אלדן טק, וחברת אלדן ציוד אלקטרוניקה בע"מ החזיקה כ- 8.3% מהון מניות חברת אלדן טק.
החברות הנ"ל נשלטו על ידי משפחת אייזנברג.

3. החברות המוזכרות לעיל ביקשו למכור אחזקותיהן בחברת אלדן טק, ועל כן פנו למתווכים, ופירסמו מודעות בעניין זה.

4. הנאשם עבד בחברת רס-טל שהייתה שייכת לחותנו, ובמסגרת עבודתו בחברה זו הוא נתן שירותי ייעוץ בתחום הנדל"ן ובתחום שוק ההון.

5. הנאשם איתר עבור בודנשטיין את חברת אלדן טק, וזיהה אפשרות לבצע עיסקה במניותיה.
הנאשם פנה לאחד מנציגי המוכרים אשר היפנה אותו ליוסף גיא.

6. כשלושה שבועות, עובר לתאריך 22/12/97, נכח הנאשם בפגישה ראשונה שהתקיימה בין בודנשטיין לנציגי החברות המחזיקות במניות השליטה בחברת אלדן טק.
במהלך הפגישה סוכם עקרונית: מחיר העיסקה, והנושאים הטכניים הועברו לטיפול עורכי-הדין. כמו כן הוסכם, כי קיום העיסקה מותנה באישורו של ארווין אייזנברג.

7. המידע אודות העברת השליטה באלדן טק מהווה "מידע פנים, בהיותו מידע על התפתחות בחברה ו/או שינוי צפוי במצבה, אשר לא היה ידוע לציבור, ואילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום לשינוי משמעותי בשער המניה.

8. בתאריך 22/12/97 נמכרה חבילת מניות של חברת אלדן טק שהיקנתה לרוכש בודנשטיין 83.3% מההון וזכויות ההצבעה בחברה זו.
כאמור, באלדן טק לא התקיימה בתקופה הרלבנטית לכתב-האישום פעילות עיסקית ממשית, ו/או מהותית, והיא נמכרה כשלד בורסאי.

9. הנאשם נתן הוראות רכישה למניות אלדן טק בימים 18/12/97 - 16/12/97, ו- 21/12/97, וזאת לחשבון אמו מס' 191912, ולחשבון חמו מס' 191955 בבנק המזרחי - חשבונות בהם היה הנאשם מורשה לפעול כמיופה כח, ובעת פתיחתם לא נרשמו, לבקשתו, בחשבונות אלה יפויי כח על שמו, והנאשם פעל בהם עפ"י יפוי כח בעל-פה.

10. בתאריך 22/12/97 נחתם חוזה למכירת מניות אלדן טק בין נציגי המוכרים לבודנשטיין, ונמסר דיווח מיידי לבורסה.
עם קבלת ההודעה, הפסיקה הבורסה את המסחר במניות אלדן טק.
בימי המסחר שלאחר פרסום הדו"ח המיידי עלו שערי מניית אלדן טק בעשרות אחוזים.

11. הנאשם הפיק רווח מהמניות שרכש, בסכום של 3,930 ₪, וכן היו פקודות שניתנו על ידי הנאשם ולא בוצעו, בסכום העולה על סך 40,000 ₪.

12. חברת רס-טל בע"מ בבעלות חמו של הנאשם, קיבלה מבודנשטיין סך של 20,000$ (ארה"ב) עבור מציאת השלד הבורסאי.

13. לאחר רכישת מניות אלדן טק ע"י בודנשטיין, מונה הנאשם ליועץ של חברת אלדן טק תמורת שכר חודשי.

ג. גדר המחלוקת:

הסוגיה השנויה במחלוקת בין התביעה לסניגוריה מתמקדת בשאלה אם הנאשם היה "איש פנים" בעת עשיית השימוש במידע פנים, כהגדרת סעיף 52א לחוק ניי"ע, ואם הוא עבר עבירה על סעיף 52ג לחוק ניי"ע.

המאשימה מייחסת לנאשם פנייה לנציג המוכרים - זוהר עוזיאל, במטרה לעניין את האחרון בקונה פוטנציאלי (בודנשטיין), וכן קבלת פרטים על העיסקה, לרבות המחיר הנדרש על ידם, והעברתם לבודנשטיין (סעיף 8 לכתב-האישום).

המאשימה אינה טוענת שלנאשם היה תפקיד או מעמד בחברת אלדן טק, אלא שקשריו עם חברת אלדן טק ומעורבותו בעיסקה, נתנו לו גישה למידע פנים, בסמוך לעשיית השימוש במידע זה.
המאשימה גם גורסת, כי הנאשם היה ל"איש פנים" של חברת אלדן טק בפני
יתו המוקדמת לקבלת פרטים על העיסקה, ונוכחותו בישיבת המו"מ היחידה שבמהלכה נחשף ל"מידע פנים" נתנה לו יתרון בלתי הוגן על פני שאר המשקיעים.

לחילופין, עותרת התביעה לכך, שהנאשם יורשע עפ"י הודאתו בעבירה על סעיף 52ד' לחוק ניי"ע, וזאת מכח סמכותו של ביהמ"ש עפ"י סעיף 184 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

ההגנה טוענת,כי לנאשם לא היו כל קשרים עם חברת אלדן טק, עובר לביצוע רכישת מניותיה או מתן הוראות לרכישתן.

עוד לטענתה, לאור הראיות שהוצגו בפני
ביהמ"ש, וכן לאור הוראות החוק, לשונו, מטרתו, ותכליתו, כמו גם היסוד הנפשי של הנאשם, לא היה הנאשם "איש פנים" בחברת אלדן טק.

כמו - כן טוענת ב"כ הנאשם, כי המו"מ לרכישת המניות, כמו גם שיחת הטלפון שקדמה למפגש - נערכו עם נציגי בעלי המניות בחברת אלדן טק, ולא עם החברה עצמה, ועיסקה למכירת מניות בידי בעל מניות היא עיסקה פרטית שלו, גם אם תוצאותיה - העברת השליטה - עשויה להשפיע על החברה.

לטענת הנאשם, בסוף חודש נובמבר 1997, הוא פנה בטלפון למרכזת בית אסיה וביקש לשוחח עם "מישהו שקשור לאלדן טק". הוא הופנה למישהו "שאינו זוכר את שמו - עוזרו של יוסף גיא - מנהל כספים בקבוצה" (ת/2א' עמ' 5 שורות 21-19).
בדיעבד לטענתו, התברר לו, כי הוא הועבר לעוזיאל זוהר.
הנאשם הציג עצמו בפני
ו, הביע עניין ברכישת מניות אלדן טק, והדובר מסר לו לפנות ליוסף גיא. הנאשם מסר מידע זה לבודנשטיין.
עפ"י גירסת הנאשם איפוא, כל שנאמר לו הוא מי הוא הגורם אליו יש לפנות, ומידע זה הועבר כאמור, על ידו לבודנשטיין אשר פנה במישרין אל יוסף גיא אותו הכיר מעסקה קודמת.

הנאשם כפר בכך שהוא עצמו פנה לנציג המוכרים, ועניין אותם בקונה פוטנציאלי, או כי קיבל מנציג המוכרים את פרטי העיסקה והמחיר המבוקש.
הנאשם אף כפר בכך, שהפגישה בין נציגי המוכרים לבודנשטיין נעשתה בתיווכו ו/או ביוזמתו.
לטענת הנאשם, הוא מסר לבודנשטיין נתונים שהיו בידיו על חברת אלדן טק עפ"י חומר פומבי וגלוי לציבור: זהות בעלי המניות, שיעורי אחזקת המניות על ידם, עובדת אי קיום פעילות עיסקית ממשית ע"י חברת אלדן טק, וקיום הפסדים לצורך מס, כמו-כן קיום הלוואת בעלים בחברה זו, שיש להניח שבעליה יבקשו את החזרתה - נתונים שהיו בידו עקב עבודה שערך עבור חב' הביטוח - מנורה.
(ראה: נ/2 עמ' א'4, עמ' 2 סעיף א', עמ' 24 ביאור 13, עמ' 17 ביאור 6ג'. )
עוד לטענת הנאשם, מחיר העיסקה הצפוי נמסר לבודנשטיין בהתבסס על ידיעה שקרא בעיתון (המצורפת לנ/3).

ד. התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה:

טענת התביעה, כי הפגישה בין נציגי המוכרים לבודנשטיין נעשתה בתיווכו ו/או ביוזמתו של הנאשם, מתבססת על עדותו של יוסף בודנשטיין.
העד פירט אותן עובדות שהובאו לידיעתו ע"י הנאשם, עובר לפגישתו הראשונה עם נציגי המוכרים.

העד מסר בעדותו, כי הוא רצה לבצע פעילות כלכלית באמצעות חברה ציבורית, ובפגישה עם הנאשם בתחילת אוקטובר 97, הלה הציע לו את חב' אלדן טק.
העד ציין, כי הפגישה הראשנה התקיימה מס' חודשים לפני הרכישה "אז היתה סיטואציה של להכין אותי במידה ויהיה יותר בשל ... ובתקופה מאוחרת יותר כשהיה יותר בשל, אז אודי אמר זה ה- timing קדימה, אפשר לקדם את זה"
(עמ' 21 שורות 10-6)
מהודעת הנאשם עולה, כי הפגישה הראשונה עם בודנשטיין היתה בתחילת אוקטובר 97 (ראה: ת/2 עמ' 4 שורה 11).

מעדות העד אף עלה, כי הנאשם הביא לידיעתו כבר באותה פגישה, את תנאי העיסקה הצפויה:
הפסדים שחב' אלדן טק צברה, וזאת לצורכי מס.
דרישת המוכרים, המחזיקים במניות החברה, ולפיה על הרוכש להכניס הלוואת בעלים בסכום של 2 מליון ₪.
(עמ' 28 שורות 12-11 ו- 17-15 ועמ' 30 שורות 10-7).
בהמשך, בודנשטיין תיקן את הסכום בו נקב לסך של 1.5 מליון ₪. (עמ' 30 שורות 13-12).
עוד לטענתו, עובר לפגישה, הוא ידע מפי הנאשם באופן כללי את מחיר השלד הבורסאי: השלד והלוואת הבעלים.
(עמ' 40 שורות 21-17).

בודנשטיין הדגיש, כי "ידע שצריך להשקיע סכום מסויים, וידע מראש איזה סכום הם (נציגי המוכרים-י.א.) חושבים" (עמ' 30 שורות 8-4).

כמו כן לדבריו, כל התנאים שציין בפני
ו הנאשם עובר לעיסקה, תאמו את דברי נציגי המוכרים במהלך הפגישה הראשונה עמם:
"התנאים היו נכונים, כל מה שנאמר לי ע"י אודי, הם היו נכונים".
(עמ' 31 שורה 4).

הנאשם אף הינחה אותו למי מנציגי המוכרים הוא אמור להתקשר - יוסף גיא, וכך הוא עשה.

עוד לדברי העד בודנשטיין, בישיבה הראשונה בה התנהל מו"מ, היתה הסכמה על מחיר העיסקה ועל תנאיה כולל סכום הלוואת בעלים שבודנשטיין ידרש להכניס (עמ' 24 שורות 11-10).
הפרטים הטכניים בעניין "השיפויים" - אחריות המוכרים לשיפוי הקונה במקרה של תביעות עתידיות, אם יתברר, כי הדוחות הכספיים בלתי נכונים, וכן נושא הביטוח הושארו לטיפול עורכי-הדין. כמו-כן נאמר לבודנשטיין שצריך את אישורו של אייזנברג לעיסקה.

ראה דבריו:
"אז יצאתי בתחושה, שאפשר לקדם את הנושא. הם היו צריכים לשאול עוד את אדון ארוין אייזנברג, ואח"כ זה המשיך בכיוון החיובי, ועובדה היא שרכשנו את זה בסופו של דבר".
(עמ' 24 שורות 20-18).

בפגישה שקדמה לחתימת החוזה, הנושא היחיד שהיה שנוי במחלוקת, היה עניין "השיפויים", והנאשם התערב בסוגייה זו כפי שיפורט בהמשך.
לא היתה מחלוקת על עניין המחיר (ראה גם עדותו של עו"ד לברון עמ' 48 שורה 8).

הנאשם אישר בעדותו, כי העיסקה סוכמה לפרטיה, והותנתה בהסכמת אייזנברג:
"אם אני נתתי את הרושם כאילו נשארו כל הדברים פתוחים, זה לא מה שהתכוונתי" (עמ' 39 שורה 21),
ראה גם הודאת הנאשם בעובדה 10 בתשובת הנאשם לאישום ודברי באת-כוחו בעמ' 58 שורות 29-28.

עפ"י העד בודנשטיין, הפגישה עם נציגי המוכרים בדצמבר 97 נערכה ביוזמתו של הנאשם, אשר היה הגורם הפעיל לקיום הפגישה.
אין נפקא מינה אם בודנשטיין התקשר בעצמו ליוסף גיא, שהרי הנאשם הניע את בודנשטיין להתקשר אליו, ואילמלא שיחת הטלפון של הנאשם עם עוזיאל, ואח"כ שיחתו עם בודנשטיין, לא היתה נקבעת כל פגישה בין בודנשטיין לנציגי המוכרים.

אליבא דנאשם, הפרטים שמסר לבודנשטיין היו פרטים גלויים לציבור, שהיו בידיעתו (ראה: נ/1), וכן מצילומים שעשה בספריית הבורסה לניי"ע לצורך עבודה זו, שהגיש באפריל 96 לחב' ביטוח מנורה על חב' אלדן טק.
ליכאורה איפוא, עלה מחקירתו הראשית, כי הדו"ח הכספי של אלדן טק לשנת 96 היה מצוי ברשותו עקב הכנת עבודה עבור חב' הביטוח, אלא שבח.נ. טען, כי הדו"ח הכספי צולם על-ידו לקראת הפגישה עם בודנשטיין. (עמ' 87 שורה 6, ועמ' 58 שורות 13-12).

בהמשך הח.נ. טען הנאשם, כי היו בידו במהלך הפגישה עם בודנשטיין 10-7 דו"חות, והוא לקח את הדו"ח הכספי של אלדן טק פיזית לפגישה, אך התקשה להשיב אם הדו"ח הספציפי צולם במיוחד לקראת הפגישה (עמ' 90 שורות 14-10).

הנאשם אישר, כי בפגישתו עם בודנשטיין מסר לו את שמות בעלי מניות אלדן טק, שיעור אחזקותיהם, פירוט נכסיה והתחייבויותיה של החברה, והפסדים שיש לה (לצורכי מס), ואף ציין בפני
ו, כי לחברה אין פעילות עיסקית.
לדבריו, מהדו"ח הכספי של החברה עלה, כי לחברה יש הלוואת בעלים, ועל-כן הניח שהבעלים יבקשו החזר ההלוואה, והוא העריך את מחיר העיסקה בסכום של 800,000-700$, וזאת בהתבסס על ידיעה עיתונאית.
דא עקא, שידיעה זו (מעיתון "הארץ" המצורפת לנ/3) היא מתאריך 6/2/96.
ב"כ המאשימה גרסה, ובצדק, שלא סביר שאדם זהיר ורציני כנאשם יבסס את מחיר העיסקה על ידיעה אנכרוניסטית (שנה ו- 10 חודשים עובר לפגישה בדצמבר 97), ולטענתה, מידע זה התקבל אצל הנאשם בשיחתו עם זוהר עוזיאל - עוזרו של יוסף גיא - נציג המוכרים, בסמוך למועד הפגישה.
לעניין זה יש להוסיף, כי טענת הנאשם שהוא הציג בפני
בודנשטיין את הידיעה העיתונאית, אינה נתמכת ע"י בודנשטיין, שלא הזכיר עניין זה בעדותו.
עוד יוער, כי הנאשם בחקירתו ברשות ניי"ע, לאחר שכבר הסכים לשתף פעולה עם חוקריו, לא ציין את הפרטים הכלכליים שמסר לבודנשטיין לרבות מחיר העיסקה.

מגירסת הנאשם עולה, כי בסוף חודש נובמבר 97, הוא קרא בעיתון כי חברה של בית אסיה מוכרת מניות חברה אחרת, ואז הוא התקשר למרכזיית בית אסיה, וביקש מהמרכזנית שתעביר אותו לגורם המטפל בחב' אלדן טק, וכשעשתה כן, הוא שוחח במשך 30-20 שניות עם מאן-דהוא. טען בפני
הדובר שהוא מתעניין ברכישת מניות אלדן טק, ונאמר לו, כי בעניין המבוקש יש לפנות ליוסף גיא.

גירסת הנאשם תמוהה, שהרי לפיה, לאחר שיחה קצרה, שמישכה 30-20 שניות, ואשר נעדרה התייחסות לפרטים ממשיים, למעט שם הגורם אליו יש לפנות, ותשובתו, כי קיימת אפשרות מכירה הוא הפנה את בודנשטיין לשוחח במישרין עם יוסף גיא, וזאת נוכח היכרותו של בודנשטיין עם האחרון.

במהלך עדותו הבלתי קצרה של הנאשם ניתן היה להתרשם, כי הוא אינו נמנה על המלהגים דברי הבל או מנהלים שיחות ללא בסיס, אלא מדובר באדם רציני וזהיר, הבוחן כל עניין באופן מעמיק, בודק כל פרט ומפרקו לגורמים, וזאת בטרם יסיק מסקנה או יפעל.
אשר על כן, לא סביר בעיני, שהנאשם שוחח עם עוזיאל שיחה כה קצרה, כנטען על-ידו, ויסתפק בקבלת שמו של יוסף גיא, מבלי שיבדוק לעומק עם הדובר אם רכישת מניות אלדן טק עומדת על הפרק, וקיימת אפשרות ממשית לקיום העיסקה, ומהן הדרישות מהקונה הפוטנציאלי, ולא יסתפק בתשובה של "אולי".
על בסיס שיחה שיטחית חסרת פרטים, ללא תשתית עובדתית, לא סביר שהנאשם היה מנחה ו/או "שולח" כאמור, את בודנשטיין לשוחח עם יוסף גיא.

אני מתקשה להאמין שהנאשם היה משמיע לבודנשטיין הערכת מחיר (שהסתברה בדיעבד קרובה לסכום המדוייק ששולם בפועל), על בסיס כתבה או ידיעה עיתונאית "עתיקת יומין", שפורסמה שנה ועשרה חודשים קודם לכן.

על אף כל האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מכך שעוזיאל לא נחקר ע"י רשות ניי"ע לפני תחילת ההליך הפלילי (שמו לא הוזכר בחקירתו של הנאשם - ת/2), והנאשם ציין בחקירתו, רק שהשיחה שקיים היתה עם "עוזרו של יוסף גיא", מבלי לציין שם מפורש. חקירתו של עוזיאל לא התבקשה גם בשלב מאוחר יותר ע"י התביעה, כאשר הובהר שם העוזר - זוהר עוזיאל, והתברר כי נכח ביחד עם יוסף גיא בפגישה הראשונה עם בודנשטיין והנאשם, ובפגישה בה נחתם החוזה, וב"כ המאשימה ניסתה להסביר את אי-השלמת החקירה בעמ' 18 לסיכומיה.

מכל המקובץ לעיל עולה, כי פרטי השיחה שהתקיימה בין הנאשם לעוזיאל נותרו עלומים, כשדברי הנאשם אודותם - שיחה בת 30-20 שניות ללא פירוט - אינם נמצאים במיתחם הסבירות. יחד עם זאת, לא ניתן גם לקבוע ממצאים חד-משמעיים לפיהם, הנאשם קיבל את הפרטים הנדרשים על העיסקה מזוהר עוזיאל, והעביר אותם לבודנשטיין, כמפורט בסעיף 8 לכתב-האישום.

אשר על כן, אני קובעת כי הנאשם איתר את השלד הבורסאי אלדן טק עבור בודנשטיין, הציע לו לרכוש אותו, הציג לו תנאי העיסקה, היפנה את בודנשטיין ליוסף גיא, והשתתף בפגישה בה נקבעו תנאי העיסקה, בכפוף לאישור ארווין אייזנברג, והנאשם היה אכן הגורם היעיל באירגון הפגישה בין נציגי המוכרים לבודנשטיין.
קודם לכן הפגיש הנאשם (באמצע אוקטובר 97) את בודנשטיין עם מאיר הדר מנהל י.ל.ר - שוקי הון (1992) בע"מ, והאחרון אמר כי יבדוק אם חב' אלדן טק עומדת למכירה, ובסוף אוקטובר 97, לאחר כשבועיים, מסר, שהעניין אינו רלבנטי. (ראה: הודעת הנאשם ת/2א' עמ' 5 שורות 8-3).

תימוכין לדברי בודנשטיין על כך שבדצמבר 97 היה הנאשם הגורם הפעיל לקיום הפגישה עם נציגי המוכרים של חב' אלדן טק, עולה, מעדות עו"ד יוסף שמעונוב, אשר ציין, כי שמע מפי הנאשם שהאחרון ליווה את בודנשטיין ברכישת השלד הבורסאי אלדן טק (ראה: עדות שמעונוב עמ' 11 שורות 23-19).

הנאשם לא הכחיש כי אמר האמור לעיל לעו"ד שמעונוב, אלא שהסביר שעשה כן בעת שיצר קשר עם עו"ד שמעונוב, ורצה שהלה יזהה אותו בקשר לחב' אלדן טק.

הנאשם חזר וטען, כי, הוא לא הכיר את נציגי המוכרים, ולא את אייזנברג עצמו, לא היה לו קשר עם חב' אלדן טק, ואף היכרותו עם בודנשטיין היתה מינימלית, והוא לא הכיר את יכולותיו הכספיות בפועל, ולדבריו, הוא לא חשב שתתבצע עיסקה, ולא ייחס לדברים רצינות מספקת.
הנאשם הקפיד להדגיש, כי בפגישה נכחו נציגי המוכרים ולא נציגי חב' אלדן טק, על מנת להמחיש את ריחוקו מהחברה הנ"ל. ברם, בהתחלקות לשונית, אמר הנאשם בעדותו: "ישב שם בודנשטיין הקונה הפוטנציאלי, ישב שם יוסף גיא, הוא לדעתי הנציג של החברה המוכרת" (עמ' 129 שורות 9-8), בהמשך חקירתו הוא מיהר לתקן ולציין, שיוסף גיא היה נציג של אייזנברג, ולא של החברה (עמ' 129 שורה 19).
התחלקות לשונית אחרת היתה בעת מתן תשובתו לכתב-האישום, עת ציין, כי לא היה לו קשר עם החברה, למעט בפגישה בדצמבר (ישיבת המו"מ).
ראה: סעיף 12ב' לתשובת הנאשם לאישום.

עוד לטענת הנאשם, לאחר הפגישה בתחילת חודש דצמבר 97, לא היה לו קשר עם בודנשטיין, והוא לא קיבל ממנו כל מידע על התפתחות העיסקה (עמ' 68 שורה 8, ועמ' 69 שורות 3-2), ורק בתאריך 21/12/97, בשעות הערב, דיווח לו בודנשטיין על פגישה האמורה להתקיים למחרת היום.

אינני מקבלת את גירסת הנאשם, כי לא היה בקשר עם בודנשטיין לאחר הפגישה הראשונה, ועד ליום חתימת העיסקה.
ראשית, הדבר אינו מתיישב עם ההגיון ונסיון החיים:
הנאשם היה מודע לכך שבפגישה הראשונה סוכם עניין המחיר - הגורם החשוב ביותר בכל עיסקה, וכן ידע, כי פרטים מסויימים, שהוגדרו כ"טכניים" הועברו לטיפול עוה"ד של הצדדים.
לא סביר איפוא, שהנאשם, אשר היה מעוניין בסיום העיסקה האמורה להניב 20,000$ לחב' רס-טל, שהינה חברה משפחתית בבעלות חמו (ורק הנאשם וחמו היו פעילים בה) - לא יתעניין בהתפתחויות הקשורות לעיסקה.

שנית, טענת הנאשם נסתרת בעדותו של בודנשטיין עצמו אשר ציין:
"בגדול, מדי פעם היתה התעניינות, כי היה חשוב לו לסיים את העניינים עם שני הצדדים, והיה טבעי ששני הצדדים, אם מתחברים והולך הלאה, אז זה טוב לאודי, בגדול, אני חושב". (עמ' 25 שורות 18-15).

הציטטה שהובאה ע"י הסניגורית מעדות עד מסויים בע.פ. 2910/94 ארנסט יפת ואח' נ' מ"י תקדין עליון 96(1) 238 (260) - אינה מתאימה לענייננו, שכן בתיק דנן, העד בודנשטיין ציין שמצד הנאשם " היתה מדי פעם התעניינות" (עמ' 25 שורות 18-8).
כאן יוער, כי בודנשטיין לא נחקר ע"י ההגנה על דבריו בעניין זה.
לבודנשטיין אף לא היה מניע לטעון דבר בלתי נכון בעניין התקשרות הנאשם אליו, ואני מעדיפה גירסתו על פני גירסת הנאשם.
לנאשם, לעומת זאת, אינטרס ממשי לטעון, כי רק בערבו של 21/12/97 (בתום מתן כל הוראות הרכישה למניות אלדן טק) נוצר הקשר הראשון בינו לבין בודנשטיין מאז פגישתם הראשונה.
אשר על כן, אני קובעת, כי הנאשם שמר עם בודנשטיין על קשר, לאחר הפגישה הראשונה, ו"מדי פעם" התעניין אצלולגבי ההתפתחויות בעיסקה.
מסקנה זו מתחזקת גם מחוסר האמון לדברי הנאשם בהודעתו ת/2א', שם טען הנאשם, כי במהלך חודש נובמבר, ותחילת דצמבר 97, היה לו "קשר מינימלי" עם בודנשטיין. (עמ' 5 שורות 12 ו- 17-15), כשהוא מסביר מהות "הקשר המינימלי" בכך, שהוא ניחש שבודנשטיין מצא חברה ללא עזרתו. אם דברי הנאשם בעניין זה היו דברי אמת, והוא אכן סבר, שבודנשטיין מצא כבר חברה ללא סיועו, על מה ולמה התקשר הנאשם לחב' בית אסיה לברר אם מכירת חב' אלדן טק רלבנטית.

היות הנאשם הגורם הפעיל בקיום המפגש בדצמבר 97 והצלחתו, עולה גם מהתנהגותו של הנאשם במהלך המפגש שנערך במשרד עורכי-הדין בבית אסיה בתאריך 22/12/97, עת דנו הצדדים בטיוטת החוזה.
הנאשם "תרם" למפגש זה הערות שהיו לו לגבי אחריות מנהלים החותמים על הדו"חות הכספיים, ועל ביטוח דירקטורים.

עו"ד לברון, בא-כוחו של בודנשטיין גרס, שיש צורך לעגן בחוזה את אחריות המוכרים לדו"חות הכספיים, ואילו הנאשם, שהיה מעוניין בהוצאת העיסקה אל הפועל, הביע דעה אחרת, וטען, כי אחריות המוכרים לגבי הדו"חות הכספיים מתקיימת בלאו הכי.
הנאשם ציין בעדותו בביהמ"ש, כי הערתו היתה "בשוליים", אך אין ספק שמשמעותה ותכליתה היה לגשר על הפער בין הצדדים על-מנת שהעיסקה תסתיים בהצלחה.

לאחר חתימת החוזה בתאריך 22/12/97, נטל הנאשם את החומר, והעבירו מאוחר יותר למישאל רשף.
לדברי מישאל רשף, בארוחת הצהריים שהתקיימה לאחר חתימת החוזה הוא סיכם עם הנאשם שיעביר לו את החומר שריכז (עמ' 14 שורות 6-5), ובין השאר, הוא קיבל מהנאשם את חוזה הרכישה ורשימת אנשי קשר לעיסקה.

הנאשם, ביקש להציג עצמו כאיש שולי במפגש, גורם נטול תפקיד ממשי, ועל כן תיאר את פעולת איסוף החומר מהשולחן כפעולה טכנית גרידא, אותה ביצע, מאחר ולדבריו, בודנשטיין היה עסוק "בלחיצות ידיים".

אם אכן הנאשם רק "אסף" חומר שהיה על השולחן, היאך היתה בידיו רשימה של אנשי קשר לעיסקה? - רשימה שלא היתה חלק מהחוזה.
לעניין זה, אין נפקא מינה אם רשימת אנשי הקשר היתה מודפסת או שנרשמה בכתב-יד, ואיזה שימוש עשה בה רשף (כטענת הסניגוריה בעמ' 23 לסיכומיה), הרשימה ו/או הקלסר בו תוייקה אמנם לא הוצגו, אך העד רשף העיד על הימצאותה.

הנאשם כאמור, לא יכול היה להסביר הימצאות רשימת אנשי קשר בחומר שהעביר למישאל רשף, והוא טען, בניגוד לדבריו של מישאל רשף, כי לא נדבר כלל עמו שיעביר חומר לטיפולו (עמ' 152 שורה 19).
לו ריכז הנאשם המסמכים בידיו רק כדי להקל על בודנשטיין, היה הגיון במסירתם למישאל רשף במהלך ארוחת הצהריים המשותפת לאחר חתימת החוזה, ולא היה מקום לקבוע עם רשף פגישה נוספת רק כדי להעביר חומר זה.
מהאמור לעיל ניתן להסיק, כי הנאשם , אשר השתתף בישיבה שקדמה לחתימת החוזה, וכן בעת חתימתו, ריכז חומר הקשור לעיסקת אלדן טק, לרבות רשימת אנשי קשר בחברה המוכרת.
עניין זה מתקשר עם התפקיד שהוטל על הנאשם ע"י בודנשטיין, לאחר החתימה על החוזה, ודברי עו"ד שמעונוב, כי הנאשם היה "איש קשר" "מיודע בכל דבר" "איש מרכזי" "דמות מפתח" (עמ' 8 שורות 10-7 ו- 14-12), כמו כן העד שמעונוב ציין, כי בישיבה הראשונה כשדנו בתוכניות לעתיד, הנאשם העלה תוכניתו לעתיד של הקצאת מניות והכנסת תכנים לחברה, בניגוד לדברי הנאשם, כי היה בסה"כ "מזכירה עלובה" שרשמה פרוטוקולים.

אין מחלוקת, כי הנאשם רכש מניות אלדן טק לחשבונות אמו וחמו בסכום של 1,909 ₪, כשהוא פועל עפ"י יפוי-כח בע"פ שניתן לו על-ידם.
הנאשם מכר את מניות אלדן טק בתאריך 30/12/97 ברווח של 3,930 ₪.
הנאשם בקש, על אף שידע כי הדבר חריג ואינו מקובל, כי ינתן לו יפוי-כח בחשבונות אמו וחמו מבלי שהדבר יירשם בספרי הבנק. (ראה עדות מילנר אסתר - ת/11)

עפ"י הסברו של הנאשם בח.ר., יפויי-הכח החשבונות אמו וחמו לא נרשמו על שמו בבנק כיוון שלא רצה להיות רשום כמיופה כח "בחשבונות רבים", והוא כבר היה רשום בחשבונות של חברת אוורגרין ו- fcc.
ברם, מסתבר מחקירתו הנגדית, כי הנאשם לא עשה כן, לא מחמת "ריבוי החשבונות", אלא מאחר וחשבונות אוורגרין היו חשבונות של קרנות נאמנות, והוא כמנכ"ל אוורגרין לחיתום, ואוורגרין ניהול קרנות נאמנות, היה מוגבל בניהול תיקי ניי"ע פרטיים, עפ"י חוק השקעות משותפות בנאמנות התשנ"ד - 1994. (להלן: "חוק נאמנות בהשקעות").

ב"כ הנאשם מציינת בסיכומיה, כי הנאשם חדל לעבוד בחברות הנ"ל, ושמו כמיופה כח לא נמחק מחשבונות הבנקים שלהן. עובדה זו לא נטענה ע"י הנאשם עצמו, אך גם אם אכן חדל מלעבוד בחברות הנ"ל, לא חל חוק השקעות בנאמנות - השאלה היא אם הנאשם היה מודע לכך, או כפי שעולה מדבריו, שהוא פעל כפי שפעל ביוצאו מההנחה שהוא מוגבל.

הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא רכש את המניות לחשבונותיו, ונימק זאת בכך שביצע את הרכישה במחשבה שזה יהיה לטווח ארוך (הנאשם מכר את המניות 14-9 ימים לאחר רכישתן) , וכן הוסיף: "איך אפשר להתעלם מזה שאני קניתי את המניות כשידעתי שיש אינפורמציה של אפשרות של העברת שליטה".
(עמ' 141 שורות 18-15).

ועל זה יאמר: ואידך זיל גמור!

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת, כי הנאשם רכש מניות אלדן טק לחשבונות אמו וחמו, ולא לחשבונותיו, במטרה להסוות פעולותיו במניות אלדן טק.

לאחר חתימת החוזה, בתאריך 22/12/97, דווחו פרטי העיסקה לבורסה בדיווח מיידי, והמסחר במניות אלדן טק הופסק. 60221
הנאשם הודה, כי בימי המסחר שלאחר פירסום ת/3 עלו שערי מניות אלדן טק בעשרות אחוזים (ס' 15 לתשובת הנאשם לכתב-האישום).
הנאשם ציין בעדותו בביהמ"ש, כי רכישת בודנשטיין את מניות אלדן טק היתה אמורה להביא לירידה בשערי המניות, שכן בודנשטיין היה אדם בלתי ידוע בציבור לעומת המוכר - אייזנברג.
כמו כן לדבריו, הוא ערך בדיקה בדיעבד, של עיסקאות אחרות לרכישת שלד בורסאי, וברוב העיסקאות, שווי המניות ירד לאחר ביצוע העיסקה.

גירסה זו הינה "גירסה כבושה", באשר בחקירתו נשאל הנאשם מה היה צפוי להתרחש בשער מניית אלדן טק עם הדיווח על רכישת שלד בורסאי ע"י בודנשטיין, והנאשם השיב כי איננו יודע (ראה: ת/2א' עמ' 25 שורות 6-4).
בהמשך ציין, כי עפ"י נסיונו בשוק ההון "זה לכאן או לכאן", והשאלה היא "מה היה נעשה בחברה". (ת/2א עמ' 25 שורות 8 ו- 11).
כמו כן הוסיף: "בד"כ אחרי מכירת שליטה, או יותר מדוייק לפעמים, מחיר המניה עולה ולו רק כפועל יוצא של עצם העברת השליטה ללא הגיון כלכלי או בגלל שחברות שלד נסחרות בד"כ בשווי נמוך מאוד, קיימת אפשרות של הכנסת פעילות לחברה...". (ת/2א' עמ' 25 שורות 18-4).
התנהלות הנאשם במהלך חקירתו ובעדותו בביהמ"ש:

א) על ניסיונו של הנאשם לצמצם חלקו ותפקידו, בפגישה הראשונה והאחרות, ולאחר חתימת החוזה כבר עמדתי בעמ' 192-189 להכרעת הדין.

ב) בחקירתו אודות מעמדו בתקופה שלאחר רכישת מניות אלדן טק ע"י בודנשטיין, הגדיר הנאשם את תפקידו בישיבות הדירקטוריון כתפקיד של "מזכירה עלובה" (ראה: ת/2 עמ' 8 שורות 31-30).

כבר צויין, כי עו"ד שמעונוב תיאר את מעמדו של הנאשם באופן שונה כ"איש מרכזי" ו"איש מפתח" כמפורט בעמ' 192 להכרעת הדין.

לדבריו, הנאשם היה "איש קשר" בין עוה"ד לחברה, והיה מיודע בכל פרט (ראה: עדות עו"ד שמעונות עמ' 8 שורות 10-8).
העד ראה בנאשם "איש מרכזי" ו- "דמות מפתח".
הנאשם הכחיש את דברי עו"ד שמעונוב (ראה: עמ' 160 שורות 7-6).

הנאשם התמחה בזמנו במשרדו של עו"ד שמעונוב, ולאחרון לא היתה כל כוונה להפלילו, אלא דווקא ביקש להביא לידיעת ביהמ"ש את תרומתו של הנאשם לחברה. אשר על כן, אני מסתמכת על דברי שמעונוב וקובעת, כי הנאשם ביקש לצמצם את תפקידו בחברה.

ג) הנאשם היה מודע לכך שאמו הוזמנה לחקירה ע"י רשות ניי"ע, והוא מאשר כי הניח שהחקירה היא אודות פעולותיו בחשבונה, אלא שלטענתו, הוא לא ידע לגבי איזה נייר ערך היא אמורה להיחקר.
הנאשם בחר שלא התייצב לחקירה עם אמו, ונסע לחו"ל, כפי שתיכנן מראש. הנאשם אישר, כי עמד בקשר עם אמו וחמו מחו"ל. אינני מאמינה לדבריו, כי לא שאל על תוכן עדותם, ולא שמע את פרטי חקירתם כשנלקח הנאשם לחקירה עת נחת בישראל, הוא סירב למסור כל גירסה, ושמר על זכות השתיקה.
טענתו, כי אינו מוכן להשיב לחוקריו מחמת עייפות (מאחר ובתו הקטנה היתה חולה, והוא לא ישן בלילה), לא היתה הסיבה האמיתית לאי-מסירת גירסתו, שכן למחרת, לאחר לילה בבית המעצר, הוא עדיין עמד בסירובו למסור גירסה בתחילת חקירתו השניה, ולא היה מוכן אפילו למסור פרטי השכלתו. הנאשם אינו רק אדם זהיר, אלא איש העומד על זכויותיו בקפדנות, ומכלכל מעשיו בתבונה. הוא התרצה להשיב רק לאחר ששוחח עם עו"ד.

ד. הפן המשפטי:

המחוקק, אשר קבע איסור בדבר ניצול מידע פנים, התייחס לפסול המוסרי בניצול עליונות מידע שהושג ע"י מקורבים לתאגיד תוך פגיעה במשקיעים מקרב הציבור, שלהם אין זיקה ומידע מלא לאותה פעילות עיסקית.
בצד הפסול המוסרי , כמתואר לעיל, קיימת גם פגיעה באמינות והגינות המסחר בניי"ע בבורסה שתגרום לציבור להדיר רגליו משוק ההון, ובכך תפגע יכולת החברות לגייס הון בבורסה.
(ראה: ע.פ. 5675/97 ישראל רוזוב נ' מ"י, פד"י נ"ג(4) 337 (344).
וכן מאמרו של פרופ' י. גרוס "האיסור בדבר ניצול מידע פנים בחברות" - עיוני משפט ט"ו(3) 481 (490-488).

סעיף 52ג' לחוק ניי"ע קובע ארבעה רכיבים שעל התביעה להוכיח:

א) היות הנאשם "איש פנים" בחברה.
ב) היות המידע - "מידע פנים".
ג) עשיית שימוש במידע.
ד) מודעות הנאשם לרכיבי העבירה.

הנאשם הודה בתשובתו לכתב-האישום (סעיף 11), כי המידע אודות העברת השליטה העתידית באלדן טק הוא בבחינת "מידע פנים" כהגדרתו בחוק. (רכיב ב').

הנאשם אף הודה, כי נתן הוראות לביצוע רכישות מניית אלדן טק במועדים המפורטים בכתב-האישום, וכי ביצע את הרכישות במניות אלדן טק כשמידע הפנים ברשותו.

"...ואי אפשר להתעלם מזה שאני קניתי את המניות כשידעתי שיש אינפורמציה של אפשרות של העברת שליטה" (עמ' 141 שורות 18-16)

וכן:
"קודם כל אני הודיתי בשימוש במידע פנים" (עמ' 144 שורה 6).

וכן הודאתו בסעיפים 11-10 לתשובתו לכתב-האישום), קרי: הוא עשה שימוש ב"מידע פנים" רכיב ג'.

כאן יוער כי, הוראות הרכישה שלא בוצעו אף הן, מהוות עיסקאות לפי סעיף 52א' לחוק ניי"ע, באשר המעשה הינו מעשה אסור ללא קשר לתוצאה.
(ראה: רע"פ 5174/97 משה קרן נ' מ"י , פד"י נ"ב(2) 177).

הסוגייה השנוייה במחלוקת בין התביעה להגנה היא - האם היה הנאשם "איש פנים" בחב' אלדן טק, כהגדרת סעיף 52א' לחוק ניי"ע. (רכיב א').

סעיף 52א' קובע בזו הלשון:

"איש פנים בחברה -
1) דירקטור, מנהל כללי, בעל מניות עיקרי בחברה או אדם אחר שמעמדו או תפקידו בחברה או קשריו עמה נתנו לו גישה למידע פנים ביום הקובע או תוך ששת החודשים שקדמו לו..."

המחוקק הגדיר ברישא סעיף 52א' את קבוצת בעלי התפקידים המוגדרים בחברה - מנהל, דירקטור, או בעל מניות, שהמחוקק הניח כחזקה חלוטה, שלהם גישה למידע פנים על החברה.
כמו כן, ציין המחוקק קבוצה נוספת של אנשים הנכללת במושג "אדם אחר" הכוללת בעלי תפקידים ומעמד בחברה, וכן בעלי קשרים עם החברה, שכתוצאה מקשריהם היתה להם גישה ל"מידע פנים" (הם מכונים ע"י פרופ' גרוס במאמרו שאוזכר לעיל "אנשי פנים חיצוניים") בקבוצה זו נכללים נותני שירותים לחברה כגון: בנקאים, אנשי ביטוח, ברוקרים, עורכי דין, רו"ח, כלכלנים, וכדומה.

המחוקק הישראלי אימץ את מבחן הגישה למקורות המידע, וזאת על-מנת למנוע היווצרות אי-שוויון בין המשקיעים.

בת.פ. (ת"א) 6802/94 מדינת ישראל
נ' אפרים יונה דינים שלום כרך ד' 394, קבע כב' השופט ד. ארבל, כי סעיף 52א' פרש "רשת רחבה ביותר אשר כוללת לא רק את אנשי החברה עצמה והמקורבים להם שהם ודאי אנשי פנים, אלא גם אנשים אשר קשריהם עם החברה נהנו מהגישה למידע פנים ביום הקובע".

וכן:
"המחוקק התכוון לפרוש רשת רחבה ביותר אשר לא תאפשר שימוש במידע פנים ע"י אנשים במעגל רחב מדי, וזאת על מנת למנוע מסחר לא הוגן בבורסה, וניצול יתרונות בלתי הוגנים ע"י אנשים מקורבים...".
אשר על כן, אנשי החברה הרוכשת נעשים ל"אנשי פנים" בחברה הנרכשת עקב רכישת מידע פנים במהלך המו"מ.

"...המבחן שקבע החוק, הינו מבחן המידע, ולא המבחן האישי. במילים אחרות: אדם שבד"כ אינו נחשב כאיש פנים יהפוך לאיש פנים אם יקבל מידע פנים תוך קשריו עם החברה. החוק אינו רואה חשיבות בשאלה, אם האיש שקיבל את המידע היה מלכתחילה איש פנים, אלא מציב את מבחן המידע המתקבל מתוך קשר עם החברה, מעבר למבחן מהותו ותפקידו של האיש מקבל המידע עצמו".
(הדגשה שלי - י.א.)

וכן:
"...אין כל הצדקה להוציא מגדר הגדרת "אנשי פנים" אשר מנהלים מו"מ עם חברה לרכישת השליטה בה ומייצגים בשלב זה חברה אחרת, אשר עומדת לרכוש את השליטה בחברה הנרכשת, ומכח מו"מ זה רוכשים מידע, שאינו ידוע בשלב זה לציבור.
אנשים מסוג זה, אשר באותו שלב עדיין אינם אנשי פנים של החברה הנרכשת, הופכים החל מאותו רגע, שבו קיבלו אותו מידע, לאנשי פנים מכח קבלת המידע, שהרי מטרת האיסור הינה למנוע סחר בלתי הוגן תוך שימוש במידע שאיננו נחלת ציבור המשקיעים כולו, אלא נחלת חוג מצומצם ונבחר של יודעי דבר, אשר יכולים להשתמש ביתרונם זה, ולהרוויח סכומי עתק תוך ניצול בלתי הוגן של יתרונם".

ברע"פ 5174/97 משה קרן נ' מ"י תקדין עליון כרך 98(2) תשנ"ח תשנ"ט - 1998, הנאשם שהיה בעל תפקיד בכיר, ושימש מזכיר של פז חברת נפט בע"מ, ובתוך כך שימש מזכיר שותפות של כמה תאגידים שחברו לביצוע קידוחים ימיים על המדף היבשתי בים התיכון, היה בעל נגישות למידע בחב' פז, וכפועל יוצא מכך גם למידע קונקרטי הקשור לשותפות.
נגישות זו למקור המידע "the acces test" היא שקבעה את מעמדו כ"איש פנים".

ביהמ"ש קבע, כי יש לראות בקרן "איש פנים" בכל החברות שמניותיהן נרכשו על ידו, וזאת מכח קשריו עם החברות הקשורות לשותפות.

עוד נקבע, כי שאלת סיווגו של "אדם אחר" כ"איש פנים" תלויה בכך אם המידע הושג עקב נגישות "ייחודית של אותו אדם למידע, וכן תלוי הסיווג בעיתוי השימוש במידע".
יש לבחון איפוא, לגופו של עניין אם אופן השגת המידע עושה את השימוש בו לבלתי הוגן.
"האיסור על שימוש במידע פנים מתוחם לא רק בנגישות למידע, אלא גם בעוצמתם ובאיכותם של הקשרים שבין המחזיק במידע שאינו גלוי לציבור ובין החברה לה נוגע מידע הפנים".

וכן:

"אם אדם עושה עיסקה בניי"ע של חברה שאין לו או לחברה שבה הוא "איש פנים" כל זיקה אליה, ולפיכך הוא איננו איש פנים בה, גם אם עיסקה זו נעשתה עפ"י מידע שהגיע אליו בהיותו "איש פנים" בחברה שלו, הרי שגם אם הוא נהנה מיתרון על משקיעים אחרים, אין לראות יתרון זה כנכנס לגדר האיסור על שימוש במידע פנים...".

בפסה"ד הובאה דוגמא של פקיד זוטר בחברה העובר ליד חדר בו יושב הדירקטוריון של החברה ושומע, כי החברה עומדת לרכוש חברה אחרת, והוא ממהר לקנות מניותיה. הפקיד הזוטר אינו מכיר את מאזני החברה ואת מצבה הפיננסי, ואינו יכול להעריך עד כמה תשפיע הרכישה על מחיר מניותיה, אולם הוא יכול להניח שהרכישה תביא לעליה במחיר המניה וברכישה טמון רווח, מבחינת תכלית החוק קובע כב' השופט גולדברג - אין להימנע מלהטיל עליו אחריות פלילית כ"איש פנים".

הוצאת אנשים אשר מנהלים מו"מ עם החברה לרכישתה מטעם חברה אחרת, תביא ליתרון בלתי הוגן של אותם אנשים.
אנשים אלה אשר באותו שלב אינם אנשי פנים של החברה הנרכשת, הופכים מרגע קבלת המידע ל"אנשי פנים" מכח קבלת המידע, שהינו נחלת חוג מצומצם של יודעי דבר, ומטרת האיסור היא למנוע סחר בלתי הוגן בניי"ע תוך שימוש במידע שאינו נחלת ציבור המשקיעים, וניצול בלתי הוגן של יתרונם.

כוונת המחוקק לא היתה, כי ל"איש פנים" ייחשב מי שמלכתחילה הוא "איש פנים", ובענייננו, נציגי המוכרים. המבחן כאמור אינו מבחן הנוגע לאיש אלא מבחן הנוגע למידע.

בענייננו, הנאשם קיבל מידע בתוקף היותו חלק ממו"מ שהתנהל לרכישת אלדן טק, ומרגע קבלת המידע הוא היה ל"איש פנים".

בתי המשפט בישראל היו ערים לשוני המהותי בין הדינים בנוגע לסוגיית שימוש במידע פנים.

ב"כ הנאשם גורסת, שהמקרה דנן הינו אחד ממקרי הגבול המובהקים בהם לא ניתן לקבוע שהנאשם היה "איש פנים" בחב' אלדן טק.
לדבריה, קביעה כי אדם שקיבל "מידע פנים" מחברה באופן חד-פעמי, הופך עם קבלת המידע ל"איש פנים" בחברה, אינה מתיישבת עם לשון החוק, תכליתו והוראותיו.

לטענתה, בלשון החוק בסעיף 52א' לחוק ניי"ע נוקט המונח "קשריו עם החברה" בלשון רבים, כשהכוונה אינה לקשר אחד חד-פעמי, אלא למי שהוא בעל קשרים עסקיים או מקצועיים מתמשכים עם החברה, ואלה נתנו לבעליהם גישה ל"מידע פנים".

הסניגורית המלומדת הסתמכה על מילון אבן שושן, שם לדבריה, הביטוי "בעל קשרים" משמעו: "בעל יחסים ומשא ומתן רב"...
אשר על כן, לטענתה, אירוע חד-פעמי של קבלת מידע פנים ספציפי על החברה, אינה הופכת את מקבלה לאיש פנים בחברה, אלא רק מי שיש לו נגישות למידע בד"כ.

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע במאמרה"שימוש במידע פנים - בין אסור למוסר" הפרקליט מ"ט חוברת א', ציינה, כי נגישות ומידה צריכה לנבוע מ"קשרים" שבהם מובלעת חובת אמון, ולא מנגישות טכנית גרידא.

מכאן למדה ב"כ הנאשם, כי רק אדם בעל קשרים סדירים ומתמשכים עם החברה בהם מובלעת חובת אמון, והקשרים נתנו לו גישה למידע פנים של החברה, ייחש כאיש פנים בחברה.

עוד לטענת ב"כ הנאשם, בת.פ. 13181/97 מדינת ישראל
נ' חנן לוריא ואח' דינים שלום כרך י"ז 606, קבע ביהמ"ש, כי היועץ האירגוני לוריא נחשב "איש פנים" בחברת יונידרס בשל הגישה השוטפת שהיתה לו למידע פנים.
ברם, טענה זו אינה מדוייקת. ביהמ"ש לא קבע שחנן לוריא חשב כ"איש פנים" בשל גישה שוטפת למידע פנים, שכן הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, ולא נדרשה קביעה כזו.
בעת מתן גזה"ד, לאחר הרשעת הנאשם עפ"י הודאתו, תיאר כב' השופט בנימיני את תפקידו של הנאשם הנ"ל וציין, כי היתה לו גישה שוטפת למידע פנים של חברת "יונידרס" - חברה ציבורית שנסחרה בבורסה, ועסקה ביצור והלבשה.

ב"כ הנאשם היפנתה את ביהמ"ש לפסיקה אמריקאית, ולפיה, כאשר יועץ לרוכשי שליטה פוטנציאליים בחברה עשה שימוש במידע על צפי של רווחי החברה שנמסר לו תוך מגעיו עם החברה הנרכשת קבע שהמו"מ בין היועץ לחברת המטרה היה חד-פעמי, ואין להטיל עליו אחריות אזרחית להחזרת הרווח.
ראה: walton g. morgan stanley & co. 623 f. 796 (ca2 1980).
לא ניתן להקיש מהדין האמריקאי, באשר המחוקק האמריקאי לא אסר על השימוש במידע פנים בחקיקה מפורשת.

הדין הפדרלי האמריקאי בחר להטיל איסור כללי שתחומיו אינם מוגדרים מראש, על כל שימוש במירמה בקשר לקנייה או מכירה של ניי"ע.

סעיף 10b ב- securities exchange act 1934 (להלן: "חוק הבורסה לניי"ע"), וכלל 5- 10b שהותקן על פיו, הקובעים את האיסור, חלים על מיכלול עבירות התרמית בניי"ע, הן במצגים מילוליים לרבות העלמת עובדות, הן במניפולציות והונאות במסחר בבורסה, והן בשימוש במידע פנים.
בהעדר חקיקה מוגדרת ומפורשת, התפתח הדין האמריקאי בשיטה קזואיסטית, קרי: ממקרה למקרה.

בפסה"ד בעניין chiarella r. u.s. 445 u.s. 222(1980) נדון בהליך פלילי עובד בית דפוס שהדפיס מסמכי הצעות רכש מניות עוינות עבור מציעים שונים, והצליח להסיק מהם שמות חברות מטרה (שנמחקו עקב השמירה על סודיות), הוא רכש מניות אותן חברות מטרה מתוך הנחה שעם פירסום הצעת רכש בציבור יעלה שערן. לאחר פירסום הצעות הרכש מכר את המניות ברווח.

ביהמ"ש העליון זיכה את הנאשם בשל פסיקתו, כי לנאשם לא היתה חובת אמון כלפי המוכרים, ולכן הוא לא היה "איש פנים" בחברות שאת מניותיהן רכש.

בפסה"ד בעניין dirks v. securities and exchnge
דן ביהמ"ש באנליסט שעבד כיועץ השקעות וקיבל מידע פנים מעובד לשעבר בחברה מסויימת. האנליסט חקר את המידע, ודן עליו עם לקוחות ומשקיעים, ואלו, בהתבסס על המידע מכרו את אחזקותיהם. ביהמ"ש לא מצא בסיס לחובתו של האנליסט להימנע מהעברת המידע למי שעלול להשתמש בו למטרת מסחר.
ביהמ"ש אף קבע, כי בסיס האיסור לפי התיאוריה של שליחת יד במידע, הוא השימוש במידע תוך הפרת חובת אמון המבוססת על יחסי אמון או יחסים חוזיים כלפי מקור המידע.
לא הוכח גם שמוסרי המידע הפרו חובת אמון כלפי החברה, שכן מטרת מסירת המידע היתה לחשוף מעשי שחיתות בחברה, ולא הפיקו רווח אישי.

בפס"ד u.s petitioner v. o'hagan 92 f. 3d 612, 117 s. ct. 2199 (1977)
קבע ביהמ"ש העליון הפדרלי, כי עו"ד שניצל מידע פנים בדבר הצעת רכש מתוכננת שהגיעה אליו בהיותו שותף במשרד עו"ד שטיפל בהכנת ההצעה - התנהגותו נחשבת כאמצעי מירמה כלפי אלה שנהנו ליכאורה מנאמנותו.

עקב אי-בהירות שנוצרה בהגדרת "יחסי אמון" שהפרתם עשוייה להקים בסיס לאחריות לפי תיאוריית שליחת היד, התקינה ה- sec את כלל 2-5b10 הקובע רשימה לא סגורה של סוגי יחסי אמון וקירבה שלא במישור המקצועי אשר יהוו בסיס להחלת תיאוריית שליחת היד במידע.

על השוני בפסיקה הישראלית מול הפסיקה האמריקאית ניתן ללמוד ממאמרה של כב' השופטת ניצה שעשוע "שימוש במידע פנים - בין אסור למוסר ", ולפיו, הנאשם בפרשת o'hagan היה יוצא זכאי עפ"י הדין הישראלי, שכן לא היה לו קשר עם חברת המטרה, ואינו נחשב "איש פנים" בחב' המטרה, ומי שמסר לו את המידע לא היה בעצמו "איש פנים" בחברת המטרה.

כמו כן ראה דבריה במאמר הנ"ל:
"אילו החל משא ומתן בין המציע לבין הנהלת חברת המטרה, יכול היה הנאשם להיחשב כ"איש פנים" בחברת המטרה מכח קשריו עמה, למרות שמקור המידע במציע, ולא בחברת המטרה".
קרי: אימוץ הלכת פס"ד יונה.

בדין הישראלי לא נדרש, כי קשריו של הנאשם עם חברת המטרה יהיו ממושכים, ודי במפגש אחד בו ייחשף מידע פנים כדי להפוך את הנאשם ל"איש פנים".
פרשנות אחרת תחטא לתכלית החוק.

בדברי הכנסת (חוברת ב' 1981) נאמר:
"המדובר במידע המצוי בידי אדם עקב הקשר שיש לו עם החברה, שניירות הערך שלה הם נושא העיסקה או עם אדם אחר הקשור בחברה. תנאי להבטחת שוק של ניירות ערך משוכלל הוא אמון הציבור במהלי חברות ובאנשים אחרים שיש להם קשר הדוק עם החברות שמניותיהן נסחרות בבורסה". (הדגשות שלי - י.א.)
בדברי הכנסת נזכר "הקשר" בלשון יחיד, ו"קשר הדוק" אין משמעו קשרים ממושכים, אלא יתכן קשר חד-פעמי אינטנסיבי.

עפ"י האסכולה האמריקאית אם לא נוצר "חטא קדמון", קרי: הפרת חובת אמון ע"י מדליף המידע - יהיו פטורים כל חבריו לשרשרת מהעברת מידע פנים מאיש לרעהו.

עפ"י הפסיקה האמריקאית איפוא, הפרת אמון של חוליה ראשונה בשרשרת "מזהמת" את כל חוליות השרשרת.
ברם, אלמנט זה אינו מצוי בחוק ניי"ע הישראלי, ואין מקום לפרשנותו של החוק בישראל ברוח התקדימים של ארה"ב.
כך נקבע בע.פ. (ת"א) 664/95 אליעזר גולדברג נ' מ"י תקדין מחוזי כרך 96(1) תשנ"ו - 1996.
בתי המשפט בישראל היו ערים לשוני המהותי בין הדינים בנוגע לסוגיית השימוש ב"מידע פנים".

ב"כ הנאשם גורסת, כי אין לקבל טענת ב"כ המאשימה, כי קשר עם בעלי שליטה בחברה שקול לקשר עם החברה.
לטענת ב"כ הנאשם, בעל מניות איננו אורגן של החברה, והוא יכול להיות כזה רק אם הוא נושא משרה ומוסמך לייצג את החברה או לפעול בשליחותה, והתקשרות עם בעל מניות עשוייה להיות התקשרות עם החברה, אם אכן פעל במסגרת פעילותה, אך לא הוכח זאת בתיק דנן.

אליבא דב"כ הנאשם, עיסקה בין בעל מניות לצד ג' למכירת מניותיו, היא עיסקה פרטית של בעל המניות, ואינה עיסקה של החברה, ובעל המניות אינו מבצע בעיסקה זו פעילות של החברה או שליחות עבורה, גם אם לעיסקה עשוייה להיות השפעה על החברה.
הקונה יהיה ל"איש פנים" בחברה רק לאחר שתושלם העיסקה ויועברו המניות, וזאת אם רכש למעלה מ- 5% מהמניות, ורק אם במהלך המו"מ יימסר לקונה "מידע פנים" על החברה, ניתן יהיה לקבוע, כי קיבל "מידע פנים" מ"איש פנים" של החברה.

ב"כ הנאשם איבחנה קביעת ביהמ"ש בעניין מאיר הדר מענייננו, בציינה, כי שם נדון עניינו של מי שהיה בעל תפקיד בכיר בחברה קשורה עם החברה בה נסחרו המניות. לטענתה, בפס"ד יונה יצא ביהמ"ש מהנחה שהעיסקה נעשתה עם החברה, ולא נדונה כלל שאלת מעמדם של המוכרים כבעלי מניות, ומשמעות עיסקת מכירתן.

באשר לטענת הסניגוריה, כי לא הוכח, שלנאשם היה קשר עם החברה, אלא עם נציגי המוכרים - נציגיו של אייזנברג, ואף לא הוכח, כי הנציגים היו אורגנים של חב' אלדן טק. יש לציין, כי חברת בית אסיה בע"מ, שהחזיקה כ- 55% ממניות אלדן טק, וחב' אלדן ציוד אלקטרוניקה בע"מ שהחזיקה 8.3% ממניית אלדן טק, היו בעלי מניות עיקריים באלדן טק. (בהחזקת 5% לפחות מהון מניות של חברה הן היו, ל"בעל מניות עיקרי" עפ"י הגדרתו בחוק ניי"ע)
הנאשם אישר בחקירתו:
"יוסף גיא ציין באופן ברור, כי אלדן טק נמצאת בבעלות חברת בית אסיה" (ראה: ת/2 עמ' 5 שורה 33, ועמ' 6 שורה 1).
וכן:
"כל הסגירה של העיסקה נעשתה בין יוסי בודנשטיין וקבוצת בית אסיה"
(ראה: ת/2 עמ' 6 שורות 12-11).

נציגי המוכרים - יוסף גיא ועוזיאל שניהלו המו"מ עם בודנשטיין - היו האורגנים של קבוצת החברות המוכרות, והם עצמם נכללים בהגדרת "אנשי פנים" בחב' אלדן טק מכח המו"מ, והקשר עימם כמוהו כקשר עם החברות.
המסקנה שגיא ועוזיאל הם "אנשי פנים" בחב' אלדן טק עולה גם מהמבחן, אם מי שניהלו מו"מ, יכלו לרכוש מניות אלדן טק מבלי שיועמדו לדין, והתשובה כמובן שלילית.
הנאשם היה מודע לכך, כי בשיחה עם עוזיאל, הוא שוחח עם נציג חב' אלדן טק, שהרי לדבריו, הוא ביקש מהמרכזנית שתקשר אותו עם מי שמטפל בחב' אלדן טק.
הנאשם גם יכול היה להסיק מנסיבות הפגישה, מטרת הפגישה ותוכנה, זהות הנוכחים, ובמפגש הנוסף שיחתו עם הדמ"צים של אלדן טק, כי הנאשם נוכח בפגישה עם נציגי חב' אלדן טק.

ראה דבריו:
"גם נשאלתי לגבי נושא ביטוח הדירקטורים של אלדן טק. הדמ"צים של אלדן טק - דן וגנר ומר בהט - שאלו אותי זאת, זה היה ביום שסגרו את העיסקה חוזית"
(ת/2 עמ' 6 שורות 22-19).

לעניין החלקות לשוניות של העד בנושא זה ראה: עמ' 187 להכרעת הדין.

לעומת הגישה האמריקאית, בחר המחוקק הישראלי בדרך שונה, ותחם והגדיר את השימוש האסור ב"מידע פנים" על בסיס אובייקטיבי מבלי תלות ביסודות מירמה, הפרת חובת אמון או מצג כוזב מצד נאשם.

הכוונה העולה מנוסח החוק הינה, שלא לאפשר שימוש במידע פנים ע"י כל מי שקיבל מידע כזה מאדם שתוך כדי קשריו עם החברה ניתנה לו גישה למידע הפנים.
המבחן שקיבל חוק ניי"ע הינו "מבחן המידע". במילים אחרות: אדם שבד"כ אינו נחשב כ"איש פנים" יהפוך ל"איש פנים" אם יקבל מידע פנים תוך קשריו עם החברה.

על כך אמר כב' השופט ד.ארבל בפס"ד יונה שאוזכר לעיל:
"הפסיקה האמריקאית הנרחבת שצוטטה ע"י ב"כ הנאשם - חשובה, אך יש להתייחס להגדרת חוק ניי"ע שבפני
נו, אשר שונה מן ההגדרות הקובעות בארה"ב. יש לפרש את חוק ניי"ע על פי נוסחו הישראלי, ולא עפ"י כל נוסח אחר".

אליבא דב"כ המאשימה, מכח הליך המו"מ, ובפרט מנוכחות הנאשם במו"מ, נוצר קשר עם חב' אלדן טק ו"אנשי הפנים" שלה, וניתנה לנאשם גישה ל"מידע פנים" שנוצר בנוכחותו.

מקובלת עלי עמדת התביעה.

אין עסקינן במי שלא היה נוכח בעת היווצרות "מידע פנים", ושמע עליו מפי אחד הנוכחים, כגון בת.פ. 2126/99 מדינת ישראל
נ' מאיו (לא פורסם),
וכן: ע.פ. 4891/92 שמואל רוזנבלום נ' מ"י (לא פורסם).

הנאשם, אשר נטל חלק במו"מ להעברת שליטה בחברת המטרה - אלדן טק, ידע עקב נגישותו, כי קיימת כוונה למכור השליטה באלדן טק, כמו-כן ידע את זהות הרוכש הפוטנציאלי, והוא איננו חולק על כך שברשותו היה מידע המסווג כ- "מידע פנים".

המו"מ בעיסקת אלדן טק היה קצר ביותר, ולמעשה התקיים מפגש ראשון שבועיים - שלושה לפני החתימה על החוזה. במפגש זה כאמור, הוסכם המחיר, ונושאים טכניים הועברו לטיפול עורכי-הדין של הצדדים. כמו כן נדרש אישורו של ארווין אייזנברג.
מפגש שני של החלפת טיוטות - היה בבוקר החתימה על החוזה בתאריך 22/12/97, ובצהריים כבר נחתם החוזה.

כפי שכבר פורט בהכרעת הדין, הנאשם איתר עבור בודנשטיין את חב' אלדן טק, הציע אותה כשלד בורסאי לבודנשטיין, מסר לו פרטים חשובים לעיסקה - זהות נציגי המוכרים, מחיר מוערך, קיום הלוואת בעלים, וקיום הפסדים, כאמור בעמ' 190-188 להכרעת הדין.
הנאשם אף אישר, כי בלעדיו ספק אם העיסקה היתה קורמת עור וגידים. (עמ' 127 שורות 9-5).
הנאשם נכח בישיבת המו"מ עם הקונה ונציגי המוכרים, בירר התקדמות העניינים, כמפורט בעמ' 190 להכרעת הדין, העביר למישאל רשף חומר שריכז בידו, נכח במו"מ של טיוטת החוזה בבוקר חתימת החוזה, העיר הערות בנושא "השיפויים" על-מנת לצמצם הפער בין הצדדים ולקדם את העיסקה, ונטל חלק בישיבת החתימה על החוזה.
לנאשם גם היה אינטרס ממשי בתוצאות העיסקה, שכן היה אמור לקבל עבור החברה המשפחתית רס-טל סך של 20,000$ (ארה"ב).

לאור כל המקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום - 5 עבירות על סעיף 52ג' לחוק ניי"ע, התשכ"ח - 1968.

בשולי הדברים אוסיף, כי הנאשם הודה בסעיף 16 לתשובתו לכתב-האישום, כי עשה שימוש ב"מידע פנים" שהגיע לידיו כ"איש פנים".

ב"כ הנאשם גורסת, כי אין להיעתר לבקשתה החילופית של התביעה להרשיע הנאשם בעבירה על סעיף 52ד' לחוק ניי"ע, וזאת נוכח העובדה, שהנאשם הודיע בדיון שהתקיים בתאריך 19/11/00 (ואף קודם לכן), כי הוא מוכן להודות בעבירה על סעיף 52ד' לחוק ניי"ע, והמאשימה לא קיבלה הצעתו.
זאת ועוד, לטענתה, גם כאשר הנאשם ביקש לחזור בו מהודייתו, בעובדה שלא נטענה בכתב האישום, ולפיה הוא עשה שימוש ב"מידע פנים" שהגיע לידיו מ"איש פנים" (ראה: פרוטוקול עמ' 5 שורה 10 עד עמ' 6 שורה 2) לא הודיעה התובעת כי תבקש להרשיעו בעבירה החילופית.
אשר על כן, הנאשם לא נחקר בעניין מודעותו לעובדות המקימות העבירה החילופית, נציג המוכרים לא הובא למתן עדות, ולא יהא זה צודק לאחר עינוי הדין להרשיעו בעבירה אחרת.

לאור קביעתי, כי הנאשם עבר עבירה על סעיף 52ג' לחוק ניי"ע בהיותו "איש פנים" כהגדרת החוק - מתייתר הצורך לדון בבקשתה החילופית של ב"כ המאשימה להרשיעו עפ"י סעיף 52ד' לחוק ני"ע - שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, על אף שהעבירה הוכחה בביהמ"ש.

ניתנה היום כ' בכסלו, תשס"ד (15 בדצמבר 2003) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד תירוש, הנאשם וב"כ הנאשם - עו"ד אמירה אדר.

י. אמסטרדם, שופטת









פ בית משפט שלום 10083/00 מדינת ישראל נ' אהוד אמיר (פורסם ב-ֽ 15/12/2003)