פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על אסתר לוי | פסקי דין על חסון מ.ש. תעשייה 1993 | פסקי דין על שלמה בן עמי |

2678/02 א     02/11/2009




א 2678/02 יצחק לוי, אסתר לוי נ' חסון מ.ש. תעשייה 1993 בע"מ, שלמה בן עמי בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנצרת



02 נובמבר 2009

ת"א 2678-02 לוי ואח' נ' חסון מ.ש. תעשייה 1993 בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
יפעת שיטרית

התובעים והנתבעים שכנגד
1
.
יצחק לוי
ת.ז. 5493179

2
.
אסתר לוי
ת.ז. 6808731


נגד

הנתבעות והתובעות שכנגד
1. חסון מ.ש. תעשייה 1993 בע"מ
2. שלמה בן עמי בע"מ



פסק דין


מבוא
:

התביעה המקורית
:

1.
התביעה המקורית (להלן: "התביעה"), עניינה תביעה כספית בגין ליקויי בניה אשר עפ"י הנטען, נמצאו בדירה שבבעלות התובעים המקוריים (להלן: "התובעים"), אשר נרכשה מאת הנתבעים המקוריים (להלן: "הנתבעים").

2.
בזמנים הרלבנטיים לנטען בתובענה זו, היו התובעים בעלי הזכויות בדירה המצויה ברחוב ההדסים 7/6 בעפולה (להלן: "הדירה"), אשר נבנתה על ידי הנתבעים.

3.
בזמנים הרלבנטיים לנטען בתביעה זו, היו הנתבעות מס' 1 ו-2 חברות בע"מ, אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה היו קבלני בניין ובין היתר, בנו את הדירה ומכרו אותה לתובעים.

4.
בכתב התביעה המקורי, הופיע שלמה בן-עמי, בעליה של הנתבעת מס' 2 כנתבע מס' 3 ונכלל על הנתבעים. אולם, בדיון אשר התקיים ביום 11/2/2003, הוא נמחק מכתב התביעה, כך שהתביעה מתייחסת עתה לנתבעות מס' 1 ו- 2 בלבד (להלן: "הנתבעות") וכך גם

פסק דין
זה.

5.
בין התובעים לבין הנתבעות נחתם ביום 1/5/1996 חוזה מכר באשר לדירה, לפיו התחייבו הנתבעות לבנותה ולהקימה כדירת מגורים בעלת 5 חדרים (להלן: "ההסכם"). במהלך חודש יולי 1997, הדירה נמסרה לתובעים כמתחייב עפ"י ההסכם.

6.
עפ"י הנטען, לאחר קבלת הדירה התברר לתובעים, כי ישנן נזילות חמורות בדירה וכי רצפת הדירה ספוגה במים. כמו כן התברר, כי מים חודרים לדירת השכנים, אשר נמצאת מתחת לדירה (להלן: "דירת השכנים").

7.
לטענת התובעים, כתוצאה מנזקי הרטיבות יש לבצע בדירה תיקוני אינסטלציה, החלפת ריצוף ועבודות נגרות לתיקון נזקים בריהוט. נזקים אלה, הם עילת התביעה שבפני
י.

התביעה שכנגד
:

8.
ביום 21/1/2003 הוגשו על ידי הנתבעות כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד אשר מהם עולה, כי לטענת הנתבעות מקור הרטיבות הינו בהתקנה לקויה של צינור הניקוז למזגן מפוצל בסלון הדירה. לטענת הנתבעות, צינור זה הותקן על ידי התובעים ומכאן, שכל הנזקים שנגרמו לדירה נגרמו באשמת התובעים.
9.
בכתב התביעה שכנגד, עותרות הנתבעות לחייב את התובעים בעלות הבדיקות שנעשו בדירה, לשם איתור הנזילות. לטענת הנתבעות, היות ונזקי הרטיבות, כאמור, נגרמו באשמת התובעים, יש להשית עליהם את ההוצאות שנגרמו לנתבעות בגין הבדיקות שנאלצו לעשות בדירה וההוצאות הנלוות לביצוען.

ההסדר הדיוני המקורי
:

10.
ביום 8/12/2005 ניתנה על-ידי החלטה, אשר נתנה תוקף להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו, הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב ופסק הדין יינתן על סמך סיכומי הצדדים והחומר הקיים בתיק. עוד הוסכם בין הצדדים, כי אין בויתור על חקירות העדים, משום הסכמה לקבילות התצהירים אשר הוגשו ו/או הודאה בתוכן התצהירים, וכי כל צד שומר על מלוא טענותיו וזכויותיו בעניין זה.

פסק הדין המקורי
:

11.
בהתאם להסדר הדיוני הנ"ל, ניתן על-ידי

פסק דין
ביום 4/6/2006, על סמך חומר הראיות הקיים בתיק בית המשפט, חוות הדעת שהוגשו בתיק, תצהירי עדות ראשית אשר הוגשו מטעם הצדדים וסיכומי הצדדים בכתב. כפי שפורט לעיל, הצדדים ויתרו על חקירת העדים בתיק דנן, כמו גם על חקירת המומחים לרבות חקירת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, כפי שיפורט בהמשך

פסק דין
זה.

12.
במסגרת פסק הדין, לאחר שבחנתי את סיכומי הצדדים על נספחיהם, כמו גם את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה, ומשכך, הוריתי על דחיית תביעתם. כמו כן קבעתי, כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח את תביעתן שכנגד ומשכך, הוריתי אף על דחיית התביעה שכנגד. סיכומם של דברים, הרי ששתי התביעות נדחו הדדית (הכל ביחד ייקרא להלן: "פסק הדין").

פסק הדין שבערעור
:

13.
על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור על ידי התובעים המקוריים לבית המשפט המחוזי, נשוא ע"א 1255/06, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
וזו לשונה:

"ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש, לפיה, הערעור יתקבל,
פסה"ד של ביהמ"ש קמא יבוטל, העניין יוחזר לביהמ"ש קמא על מנת
שהוא ידון ויכריע בשאלה העובדתית של התקנת צינור הניקוז של המזגן
ויקבע מי מבין הצדדים הוא אשר התקין את אותו צינור ניקוז. כפועל יוצא
מקביעתו זו, יקבע את מידת האחריות, ככל שיש אחריות כזו על המשיבים,
ובמידה ויגיע למסקנה שקיימת אחריות כזו, יקבע את שאלת הנזק
ובאם המערערים הוכיחו נזק כתוצאה מהתקנה לקויה של צינור הניקוז.
מובהר בזאת כי הכרעותיו של ביהמ"ש קמא מחדש תיעשנה ע"פ
חומר הראיות שהוצג על ידי הצדדים, ובהתאם להסדר הדיוני שהצדדים
יסכימו
לו שם. גם שאלת ההכרעה בתביעה הנגדית תהיה פתוחה מחדש
אולם גם זאת על סמך חומר הראיות שהצדדים הגישו. ביהמ"ש קמא יתן
אפשרות לצדדים להגיש סיכומי טענות בנוסף לסיכומי הטענות שהוגשו
על ידם מקודם."
(להלן: "פסק הדין שבערעור").

14.
פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, כי כאמור, פסק הדין שניתן על-ידי כמפורט לעיל, בוטל. התיק הוחזר, איפוא, לבית משפט זה לצורך הכרעה מחדש באשר לשאלה העובדתית השנויה במחלוקת באשר להתקנת צינור הניקוז של המזגן המפוצל ולצורך קביעה מי מבין הצדדים, הוא אשר התקין את אותו צינור ניקוז.

ההסדר הדיוני הנוסף
:

15.
בדיון אשר התקיים בפני
ביום 24/6/2007, בעקבות פסק הדין שניתן בערעור, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית נוספת אשר קיבלה תוקף של החלטה וזו לשונה:

"הגענו להסכמה בהמשך להסכמה אליה הגיעו הצדדים בביהמ"ש המחוזי

כי הצדדים יגישו השלמת סיכומים בסוגיית נטלי ההוכחה, וזאת בנוסף


לסיכומי הצדדים ולכל החומר שנמצא בתיק ביהמ"ש. ממילא יובהר כי
תהא פתוחה הדרך בפני
הצדדים להפנות לכל טענותיהם כפי העולה
מהסיכומים שכבר הוגשו משאר טענותיהם."


השלמת סיכומי הצדדים, מונחים בפני
י.

16.
משכך, הרי ש

פסק דין
זה יתייחס, איפוא, לשאלה העובדתית הרלבנטית באשר לזהות מי מבין הצדדים אחראי להתקנה הלקויה של צינור הניקוז של המזגן המפוצל בדירת התובעים, מה היא מידת האחריות, ככל שישנה אחריות כזו, על מי מבין הצדדים, ומהו הנזק שנגרם בשל כך, ככל שנגרם נזק כזה.

טיעוני הצדדים
:

טיעוני התובעים
:

17.
לטענת התובעים, מי שהתקין את התשתית למערכת המיזוג המיני-מרכזית, במקרה דנן הנתבעות, התקין גם את צנרת הניקוז למזגן המפוצל שבסלון הדירה. כן הפנו התובעים לחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט באשר לשאלה

מתי הונחו צינורות הניקוז. המומחה סבר, כי הפעולה נעשתה לפני ריצוף הדירה ולפני מסירתה לידי הדיירים. בהקשר זה טוענים התובעים, כי לא מתקבל על הדעת שאנשי מקצוע מטעם התובעים יעבדו בדירה, ירימו את הריצוף בסלון, יניחו צינורות ויחזירו את הריצוף – כל זאת מבלי שהנתבעות ידעו על כך ובשעה שהדירה נמצאת בשלבי בנייה.

18.
עוד ציינו התובעים, כי סעיף 14 להסכם אוסר על התובעים לבצע שינויים בדירה עד לקבלתה, מבלי לקבל את אישור המוכר, הנתבעות, כאשר למוכר הזכות הבלעדית להסכים או לסרב לביצוע השינויים והוא זה שאף יבצע את אותם שינויים.

19.
הוסיפו וציינו התובעים, כי משהודו הנתבעות בקיום הליקוי ומשהודו, כי התקינו את התשתית למזגן המיני-מרכזי, הרי שטענת הגנתן הינה טענה מסוג הודאה והדחה, ולפיכך, נטל ההוכחה רובץ לפתחן. עוד ציינו התובעים, כי ישנה חוסר אמינות בגרסאות הנתבעות ששונו מפעם לפעם. כך טענו בכתב ההגנה, כי מקור הנזילה הינו כתוצאה מהצפת הדירה בכמות מים מופרזת, בעוד שבכתב ההגנה המתוקן זנחו הנתבעות טענתן זו, וטענו, כי לא הן התקינו את צינור הניקוז הנמצא מתחת לרצפת הסלון, צינור אשר הותקן באופן לא תקין והוא הגורם לרטיבות ולנזקים.

20.
לטענת התובעים, כנגד טענותיהן המשתנות של הנתבעות, עומדת טענת התובעים אחידה ועקבית, ולפיה הם ו/או מי מטעמם לא הניחו את צינור הניקוז מתחת לרצפת הסלון. לטענת התובעים, שינוי גרסאות הנתבעות כפי שפורט לעיל, מהווה הרחבה ושינוי חזית אסורים ומשכך דינם להידחות. כן טענו התובעים, כי בעקבות הנזק אשר נגרם לדירה בשל הנזילות, יאלצו התובעים להחליף ולהתקין מחדש את צנרת הניקוז שהותקנה באופן כושל, על ידי הנתבעות. כן יהיה צורך בהחלפת כל החול הרטוב בדירה, שכן, בהתאם לחוות דעתו של מר כץ, אשר הובאה מטעם התובעים, למעלה מ-60% משטח החול בדירה רווי מים והינו חול רטוב. כן טענו התובעים, כי יש להחליף את כל הריצוף בדירה ועל פי חוות דעתו של מר כץ, עלות התיקונים הללו עומדת על סך של 62,500 ₪.

21.
עוד טוענים התובעים, כי נגרמו נזקים לריהוט אשר עלות תיקונו הינה בסך 2,800 ₪ וזאת בהתאם להצעת מחיר שצורפה. הוסיפו וציינו התובעים, כי לאור הצורך בביצוע התיקונים הללו, הם יזדקקו לדיור חלופי לתקופה של כשלושה שבועות לפחות, אשר עלותו מסתכמת בסך 10,000 ₪. כן טענו לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 25,000 ₪.

22.
לאור כל האמור לעיל, עתרו התובעים לקבלת תביעתם ולדחיית התביעה שכנגד ולחיוב הנתבעות בפיצוי התובעים בגין כל הנזקים שנגרמו להם, כמפורט לעיל.

23.
בסיכומיהם המשלימים טענו התובעים, כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעות לאור קביעות מומחה בית המשפט. בהקשר זה הפנו התובעים לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, ולפיה הנחת צינור הניקוז נעשתה לפני הנחת הריצוף בדירה ולפני מסירתה לדיירים. לטענת התובעים, די באמור לעיל כדי לקבוע, כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעות. עניין זה מקבל משנה תוקף לאור כך, כך לטענת התובעים, שהנתבעות לא חלקו על קביעה זו של מומחה בית המשפט ולמעשה, לא חלקו על אף אחת מקביעותיו.

24.
התובעים הפנו בעניין זה לסיכומיהם המקוריים, כפי שפורטו לעיל, והדגישו כי במסגרת זו טענו התובעים, כי לא הייתה להם כל זכות או אפשרות לבצע עבודה בדירה טרם מסירת החזקה לידיהם, כאשר סעיף 14 להסכם קובע, כי הנתבעות יכולות לאשר או לא לאשר כל שינוי או תוספת אותם מבקשים התובעים לעשות. כן טוענים התובעים, כי לא יתכן שהם ביצעו עבודה כזו טרם מסירת החזקה לידיהם, בזמן שעובדי הנתבעות עובדים בדירה ולא מודעים לכך. בהקשר זה הדגישו התובעים, כי הנתבעות לא התייחסו לסוגיה זו בסיכומיהן ולא הבהירו כיצד טענותיהן מתיישבות עם קביעות מומחה בית המשפט באשר למועד הנחת צינור הניקוז. עוד מדגישים התובעים, כי לא יעלה על הדעת, שאנשי מקצוע מטעמם הגיעו בחשכת הליל לדירה שלא הייתה ברשותם, הרימו ריצוף, חצבו תעלה, הניחו את צינור הניקוז והחזירו את הריצוף. התובעים טוענים, כי הם אינם אמורים להזים טענה בלתי הגיונית זו של הנתבעות, וכי על הנתבעות להוכיח טענה זו. עוד טוענים התובעים, כי אין זה מתקבל על הדעת, כי תובע בתביעת ליקויי בנייה יצטרך להוכיח כי עבודות שבוצעו בזמן בניית הדירה וטרם מסירת החזקה לידיו, לא בוצעו על ידו.

25.
עוד טוענים התובעים, כי על פי מבחן השכל הישר, מרגע שמודות הנתבעות בקיום הליקוי הנטען ובהמשך לכך טוענות טענות עובדתיות שונות, הרי שעל הנתבעות לבחור בגרסה אחת ולהוכיח אותה. בהקשר זה, ציינו התובעים כי בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי מקור הנזילה הינו כתוצאה מהצפת הדירה בכמויות מים מופרזות על ידי התובעים. בכתב ההגנה המתוקן נטענה גרסה חדשה ושונה, ולפיה, התובעים התקינו את צינור הניקוז באופן לקוי והוא זה שגרם לנזילות. בתצהיר עדות ראשית נטענה, כך לטענת התובעים, גרסה נוספת, המהווה שינוי חזית ולפיה הגם שהנתבעות מודות שהתחייבו לבצע הכנה למזגן, הרי שלא התחייבו לבצע הכנה של צנרת בתוך דירת התובעים. לטענת התובעים, טענות אלו שמועלות על ידי הנתבעות הינן טענות המחייבות הוכחה והנטל להוכיחן מוטל על הטוען אותן, קרי, על הנתבעות. בהקשר זה הפנו התובעים לספרות רלוונטית.

26.
הקביעה, כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעות, מקבלת משנה תוקף גם לאור העובדה, כי הנתבעות העלו טענות שונות וסותרות במהלך ההליך לגבי הסיבה להיווצרות אותו ליקוי. באותה מידה ועל פי אותה שיטה, כך לטענת התובעים, יכלו הנתבעות להעלות טענות נוספות ולהציג שלל גרסאות נוספות וסותרות בעניין זה. בנסיבות המקרה דנן, אין התובעים אמורים להזים את טענותיהן השונות והסותרות של הנתבעות וכי על הנתבעות לדבוק בגרסה אחת ולנסות להוכיחה. עוד טוענים התובעים, כי אין הם צריכים ואף לא ניתן מבחינה הגיונית להטיל עליהם את נטל ההוכחה, להוכיח על דרך השלילה, כי הנחת צינור הניקוז לא בוצעה על ידם, במיוחד כאשר הדירה לא הייתה בחזקתם. בהקשר זה טוענים התובעים, כי על הנתבעות להוכיח באופן פוזיטיבי את טענותיהן.

27.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי טענת הנתבעות הינה טענת הודאה והדחה. הנתבעות מודות בקיומו של הליקוי, מודות בהתחייבותן לספק הכנה למזגן, אך טוענות, כי יש לדחות את התביעה בשל טענתן כי התובעים הם אלו שהניחו את הצינור. בהקשר זה מפנים התובעים לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), הקובעת, כי כשנתבע מודה בעובדה אולם טוען, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש מחמת עובדות להן טוען הנתבע, על הנתבע לפתוח בהבאת ראיותיו. משכך טוענים התובעים, כי על הנתבעות להוכיח טענותיהן העובדתיות בעניין זה. התובעים טוענים אפוא, שלא רק שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעות במקרה זה, אלא שסדר הטיעון מתהפך, ועל הנתבעות היה ראשית להגיש טיעוניהן כאמור בתקנה 159 שפורטה לעיל. בהקשר זה הפנו התובעים לפסיקה רלוונטית.

28.
כן טוענים התובעים, כי נטל הראיה מוטל על הנתבעות מכוח הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. הואיל והדירה הייתה בשליטה מלאה של הנתבעות וטרם מסירתה לתובעים, הואיל והנתבעות הודו כי התחייבו לספק הכנה למזגן (הגם שלטענתן ההכנה לא כללה צינור בתוך הדירה), הרי שכל יסודות הסעיף מתקיימים במקרה זה ודי בהתקיימות אחד מהם כדי לקבוע, כי נטל הראיה מוטל על הנתבעות.

29.
סיכומו של דבר, לטענת התובעים, על הנתבעות להוכיח באופן פוזיטיבי כל טענה המועלית על ידן, ובין היתר טענתן, כי התובעים הניחו את הצינור. עוד טוענים התובעים, כי על הנתבעות מוטל הנטל על פי מבחן השכל הישר, על פי נסיבות המקרה ובשל כך שהנחת הצינור נעשתה לפני מסירת הדירה לחזקת התובעים, כפי שגם נקבע על ידי מומחה בית המשפט. עוד טוענים התובעים, כי על הנתבעות מוטל נטל ההוכחה בשל כך שמדובר בטענת הודאה והדחה. עוד טוענים התובעים, כי על הנתבעות מוטל נטל ההוכחה מכוח פקודת הנזיקין וכלל העברת נטל הראיה בנסיבות מקרה זה. עוד טוענים התובעים, כי על הנתבעות מוטל אף נטל הוכחה מוגבר לאור ריבוי גרסאותיהן, שינוי והרחבת חזית טענותיהן. אשר על כן, עותרים התובעים כי ייקבע, שנטל ההוכחה בשאלה מי הניח את צינור הניקוז מוטל על הנתבעות.

טיעוני הנתבעות
:

30.
הנתבעות ראו לציין את העובדה, כי גם לאחר שהן הגישו כתב הגנה מתוקן והעלו חזית מנוגדת לזו של התובעים ולפיה, מקור הרטיבות בדירה הינו בהתקנה לקויה של צינור הניקוז למזגן המפוצל בסלון שבדירה, עדיין נותרה החזית המקורית של התובעים ולא הוגש כתב תשובה. מששלל המומחה בחוות דעתו אפשרות של בעיות איטום כסיבה לרטיבות ואף קבע להיפך, כי סיבת הרטיבות הינה כטענת הנתבעות בשל צנרת הניקוז למזגן המפוצל, היה על התובעים לפעול בדרך של תיקון כתב התביעה, בהתאם לקביעות חוות הדעת, דבר שלא נעשה.

31.
עוד טענו הנתבעות, כי משלא הוכחו בעיות איטום בדירה, כטענת התובעים, ומשלא הוכח קיומו של "כשל מבני", הרי שלאור העובדה ששתי הסיבות אשר לטענת התובעים היוו את המקור לנזקים הוכחו כבלתי נכונות, דין התביעה להדחות. הוסיפו הנתבעות וטענו, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין בעיות איטום נטענות וכשל מבני, לבין הנזקים שנגרמו להם, כטענתם.

32.
הנתבעות הפנו למפרט הטכני אשר צורף להסכם המכר שנחתם בין הצדדים, ממנו עולה, כי התחייבות הנתבעות לא כללה בשום אופן התקנת צנרת ניקוז למזגן מפוצל בסלון הדירה אלא אך ורק הכנה לצנרת למיזוג מיני-מרכזי. מכאן, קמה לדידן החזקה, כי כל עבודה שבוצעה שלא על פי המפרט הטכני או הסכם המכר וממילא לא שולם בגינה דבר, לא בוצעה על ידי הנתבעות.

33.
עוד הפנו הנתבעות לתצהירו של מר קלימי, אשר הינו קבלן האינסטלציה אשר ליווה את פרויקט הבנייה, אשר הצהיר בתצהירו, כי לא הוא ולא מי מטעמו ביצע את עבודות התקנת צנרת הניקוז למזגן המפוצל מתחת לרצפת הסלון שבדירה.

34.
הנתבעות הפנו עוד לעובדה, כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט לא הצליח להשיב לשאלה מי הניח את הצנרת הרלוונטית ואף לא קבע זהות כללית דהיינו, האם היה זה מי מטעם התובעים או מי מטעם הנתבעות. הוסיפו וטענו הנתבעות, כי התובעים התעלמו באופן מוחלט בתצהיריהם מן השאלה מי ביצע אצלם את עבודת התקנת המזגן המפוצל עצמו, עבודה שלדידן אין מחלוקת לגביה כי לא בוצעה על ידי הנתבעות או מי מטעמן, אלא על ידי מי מטעם התובעים. כן ציינו הנתבעות, כי לא צורף תצהיר מטעם התובעים של מתקין המזגן, דבר אשר היה מעיד על כך שלא היה בתצהירו של מתקין המזגן כדי לתמוך בטענות התובעים, כי הצנרת הותקנה על ידי הנתבעות. עוד טענו הנתבעות, כי משויתרו התובעים על הצגת שאלות הבהרה למומחה שמונה מטעם בית המשפט ואף על חקירתו הנגדית, הרי שהן הותירו את חוות דעתו נטולת מענה בשאלות המהותיות ביותר עבורם.

35.
באשר לשאלת הנזק טענו הנתבעות, כי התובעים לא הוכיחו נזקים אף בסדר גודל נמוך בהרבה מסכום התביעה הנטען על ידם. כן טענו, כי באשר לרכיב הנזק שעניינו ירידת ערך הדירה, הרי שבעניין זה לא הוגשה חוות דעת שמאי מקרקעין, ולפיכך לא עלה בידי התובעים להוכיח רכיב נזק זה. זאת ועוד, לעניין נזקי הריהוט טענו הנתבעות, כי לא הוגשה בעניין זה כל חוות דעת שמאי. הגשת הצעת מחיר מאת נגר, אין בה כדי להחליף הערכת שמאי. עוד טענו הנתבעות, כי אין בהצעה זו משום קביעת מומחה נדרשת באשר לליקויים שנמצאו והקשר הסיבתי בינם לבין הליקוי הנטען.

36.
באשר להחלפת הריצוף בכל הבית – בעניין זה הפנו הנתבעות לתצהירו של מר קלימי ולעולה ממנו. ב"כ הנתבעות ציינה, כי בביקור שנערך על ידה בדירה יחד עם מר חסון מטעם הנתבעות והמומחה שמונה מטעם בית המשפט, נראתה התאמה מלאה בין הריצוף במטבח לבין המרצפות שהושלמו. באשר לשאלת ייבוש החול, הפנו הנתבעות להבדלים בין שתי חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים ואשר ניתנו על ידי מר כץ. עוד טענו הנתבעות, כי בעניין זה יש להעדיף את חוות דעתו של מי שבדק אחרון מבחינה כרונולוגית את נושא רטיבות החול בדירה, דהיינו מר קלימי, אשר הצהיר בתצהירו, כי בחלוף חודש, כאשר נבדק החול מתחת לאריחים שהוסרו, נמצא כי החול החל להתייבש בהדרגה.

37.
הוסיפו וטענו הנתבעות, כי הזכות להחליף ריצוף בכל הדירה רק בשל כך שהוסרו ארבע או שש מרצפות בודדות, אינה קיימת כלל על פי דין ועל פי כל הגיון סביר. עוד טענו הנתבעות, כי לדידן, מסקנות התובעים בסיכומיהם אינן עולות בקנה אחד עם חוות הדעת של מר כץ שהוגשו מטעמם, וזאת מן הנימוקים המפורטים בסיכומי הנתבעות בהקשר זה.

38.
באשר לטענת התובעים לקבלת פיצוי בגין דיור חלופי טענו הנתבעות, כי הצורך בדיור חלופי בכלל והיקפו בפרט, כלל לא הוכחו. לדידן, אין זה מתקבל על הדעת כי יאושר לתובעים פיצוי בגין דיור חלופי בשל ארבע עד שש מרצפות שיש לפרקן או להחליפן, כאשר בעת הגשת התצהיר כבר תוקנו המרצפות ואין כל התייחסות לכך בתצהיר התובעים. עוד הוסיפו וטענו הנתבעות, כי ממילא גם הצורך בדיור חלופי, ככל שהיה רלוונטי לנזקי התובעים – היה טעון הוכחה על ידי מומחה, אשר יקבע את משך ביצוע העבודות הנדרשות ואת קיומו של כורח להיעדר מהבית באותה עת, דבר שעל פניו נראה בלתי סביר בנסיבות העניין, וממילא לא הוכח.

39.
באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש טענו הנתבעות, כי הערכת הפיצוי בגין רכיב זה כנטען על ידי התובעים, הינה בלתי מציאותית ויש מקום להעריכו באופן יחסי לנזקים, אם בכלל.

40.
בהשלמת סיכומיהן הקשו הנתבעות בהתייחס להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, כיצד יוכל בית המשפט לקבוע באופן פוזיטיבי את זהותו של מי שהניח את הצינור, כאשר לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך. אולם, משהורתה ערכאת הערעור, כי יש לקבוע עובדתית מטעם מי הונח הצינור, הרי שאין מנוס מלהזדקק לראיות הקיימות ולעשות שימוש בשכל הישר, בנטלי ההוכחה ובחזקות ראייתיות רלוונטיות, כדי לנסות לברר סוגיה זו. ניסיון זה, עשוי להביא לקביעה בדבר מיהו הגורם שמטעמו הוזמנה העבודה וקביעה כזו תוכל לעמוד בדרישת ערכאת הערעור.

41.
בהקשר זה הדגישו הנתבעות, כי ידוע מחומר הראיות על יסוד העדויות שהוגשו על ידי הנתבעות ובהעדר עדויות סותרות, כי התקנת צינור הניקוז אינה כלולה במפרט או בתוכניות ואינה כלולה בהתחייבות הנתבעות וכן לא בוצעה כעבודה נוספת מטעם הנתבעות. קביעת המומחה מטעם בית המשפט, כי טיב העבודות בדירה וביתר הדירות – עבודות שבוצעו על ידי הנתבעות – אינו עולה בקנה אחד עם העבודה של התקנת צינור הניקוז הרלוונטי – עולה בקנה אחד עם אי-ביצועה על ידי הנתבעות. מעבר לכך, לטענת הנתבעות, הדעת נותנת, כי עבודות בעלות שווי כספי, אינן מתבצעות ללא גורם מזמין וללא גורם משלם. למותר לציין, כך לטענת הנתבעות, כי בעולם המסחרי אין להניח מתן מתנות ולבטח לא ניתן להניח מתן מתנה בהעדר טענה למתנה, מצד מקבל העבודה. נקודת מוצא זו היא עניין של שכל ישר ולפני כל דיון בשאלת נטלי הוכחה או חזקות ראייתיות. קביעת בית המשפט צריכה לעמוד בדרישת השכל הישר. משהוכח, כי לא הייתה קיימת כל הכנה מטעם הנתבעות למזגן המפוצל בסלון ובכלל זה לא הותקנה כל צנרת ניקוז מתאימה מטעם הנתבעות, ומשהוכח שהמזגן הרלוונטי והתקנתו בוצעו על ידי התובעים, הרי שמובן הוא, כך לטענת הנתבעות, כי התובעים היו מחוייבים לדאוג להזמנת העבודה הרלוונטית, הכוללת התקנת צינור ניקוז וחיבורו למערכת ואף לשלם בגין עבודה זו למאן דהוא.

42.
בהקשר זה מדגישות הנתבעות, כי הזמנת העבודה והתשלום עבורה הינו הגורם המכריע מבחינת זהות הגורם שמטעמו בוצעה העבודה.

43.
מכלול הנתונים הראייתיים בתיק, בצירוף חזקות ראייתיות ונטלי הוכחה, מעלים כי התובעים הם אלו שבהכרח הזמינו את העבודה ואף שילמו עבורה. כן טוענות הנתבעות, כי התובעים הם בעלי הידיעה הפוזיטיבית ביחס לזהות המתקין של צינור הניקוז, אולם אין הם טוענים בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמם, כי פנו לנתבעות וביקשו לבצע עבורן התקנה כזו. כך לא מפרטים התובעים האם שילמו בגין כך, למי או מדוע לא שילמו בגין עבודה זו. לעניין זה, אין בשאלת עיתוי הנחת צינור הניקוז כדי להשפיע על המסקנה המתבקשת. שכן, אין בעיתוי כדי לשלול את האפשרות שהתובעים ביצעו את ההתקנה באמצעות בעל מקצוע מטעמם, בהסכמת הנתבעות, כפי שהובהר בפסק הדין המקורי.

44.
משלא נטען על ידי התובעים, הן בתביעתם והן בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם, כי הנתבעות הן שהתקינו בפועל את צנרת הניקוז בסלון למזגן המפוצל (זאת בהבדל מהכנה למזגן מיני-מרכזי שהותקנה בחלק אחר של הבית ולמטרה אחרת), אין לדבר על העברת נטל ההוכחה אל הנתבעות בעניין זה. התובעים, כך לטענת הנתבעות, לא עמדו בנטל ההוכחה הרובץ לפתחם שכן, המוציא מחברו עליו הראיה.

45.
לטענת הנתבעות, הן הגדילו לעשות כאשר אף בהעדר חובת הוכחה הנובעת מנטלי הוכחה, טענו במפורש בכתב הגנתם המתוקן וכן בתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם, כי לא ביצעו את ההתקנה האמורה של צנרת הניקוז של המזגן המפוצל בסלון בבית התובעים. ראיות אלו לא נסתרו וכן לא נעשה כל ניסיון לסתור אותן בעדויות התובעים. בהקשר זה מדגישות הנתבעות, כי התובעים ויתרו על חקירת המצהירים מטעם הנתבעות. מעבר לתובעים עצמם, שנמנעו באופן מודע מלהעיד בעניין זה, הרי שהתובעים נמנעו מלהעיד את איש המקצוע מטעמם, מתקין המזגן, אשר עדותו הייתה אמורה לשפוך אור רב על השאלות הרלוונטיות. בהקשר זה מדגישות הנתבעות את החזקה הקמה, שעה שבעל דין נמנע מלהעיד עד שהינו מרכזי וחיוני בהליך.

46.
כן מדגישות הנתבעות, כי כאשר התובע עצמו הוא זה אשר מוסר תצהיר עדות ראשית בתיק ונמנע מלהצהיר בנושא הנדון דבר, ובהעדר הסבר סביר לכך, הרי שחלה החזקה ביתר שאת על העדר עדות מטעם התובעים בעניין הנדון. בנסיבות העניין, ניתן אפוא לקבוע, כך לטענת הנתבעות, כי בנתונים הראייתיים בתיק זה קיימת חזקה ראייתית כי התובעים לא הציגו ראיה הנמצאת בשליטתם, כאשר נמנעו מלהעיד בעצמם עדות פוזיטיבית לעניין הזמנת/ביצוע/תשלום עבור עבודה של התקנת צנרת הניקוז למזגן המפוצל ואף נמנעו מלהעיד את מתקין המזגן המפוצל בעניין זה. בהקשר זה חלה החזקה, כי אילו העידו בעצמם או שהיה מעיד מטעמם המתקין הנ"ל, הייתה פועלת עדותם של כל אלה כנגד התובעים. המסקנה היא, כי ההתקנה בוצעה בהזמנת התובעים ועל חשבונם ומשכך ניתן לומר, כי הצינור הותקן מטעם התובעים וזאת מבלי לזהות באופן אישי את המתקין.

47.
באשר לטענת הודאה והדחה אשר הועלתה על ידי התובעים, טוענות הנתבעות, כי אין רלוונטיות לכלל זה בנסיבות המקרה דנן. לחלופין טוענות הנתבעות, כי לא ניתן להגיע לתוצאה המבוקשת על ידי הפעלת הכלל, כמוצע על ידי התובעים.

48.
באשר לטענת התובעים בדבר תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, טוענות הנתבעות, כי אין מקום להזדקק לטענה זו במסגרת סיכומים משלימים, כאשר זכרה לא בא בכתב התביעה. משכך, עותרות הנתבעות, כי בית המשפט יימנע מלדון בטענה זו. לחלופין, וגם לגופו של עניין, לטענת הנתבעות אין הטענה עולה בקנה אחד עם טענה מפורשת של התובעים המייחסים סיבה ספציפית לליקוי הרטיבות ואינם תובעים כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת את הסיבה. סעיף 41 לפקודת הנזיקין מחייב חוסר ידיעה ברורה במועדים הרלוונטיים ואינו מתיישב עם ידיעה ברורה. לא ניתן לצעוד לאחור במכונת הזמן ולטעון רטרואקטיבית כאשר גרסת התובעים לסיבת הליקוי הנטען אינה מתקבלת, ולומר בדיעבד כי לא ידעו כלל אודות סיבת הליקוי. לחלופי חלופין טוענות הנתבעות, כי לסעיף 41 לפקודת הנזיקין סייג ולפיו, אם הציג הנתבע ראיה כי לא התרשל, אזי אין מקום לעשות שימוש בסעיף. משהעידו עדי הנתבעות בתצהיריהם, כי לא הם אשר התקינו את צנרת הניקוז של המזגן המפוצל בסלון, הרי שאין עוד תחולה לסעיף.

49.
באשר לשאלת הנזק, לטענת ב"כ הנתבעות, אף אם היה נקבע עובדתית כי הנתבעות הן שהניחו את צינור הניקוז בצורה לקויה ובית המשפט היה נדרש לשאלת הנזק, הרי שדין התביעה להידחות גם מן הטעם שלא הוכח על ידי התובעים נזק. בהקשר זה הפנו הנתבעות לסיכומיהן המקוריים אשר על תמצית הטענות חזרו הנתבעות גם במסגרת סיכומיהן המשלימים.

50.
בנסיבות אלו טוענות הנתבעות, כי אף לאחר דיון והכרעה חוזרים בעניינים שנקבעו בפסק הדין שבערעור ולאחר השלמת פסק הדין כמבוקש, אין מנוס מדחיית התביעה לגופה. באשר לתביעה שכנגד, הרי שהחזרת התיק לבית המשפט מחייבת בירור מחדש אף בכל הנוגע לתביעה שכנגד. עניין זה נקבע בפסק דינה של ערכאת הערעור. ככל שבית המשפט יקבע, כי צינור הניקוז הותקן מטעם התובעים ו/או בהזמנתם ו/או על חשבונם, ומכאן יגיע למסקנה, כי לא קמה לנתבעות אחריות כלפיהם, הרי שדין התביעה העיקרית להידחות ובית המשפט יידרש לדון בשלב זה בתביעה שכנגד. לעניין התביעה שכנגד שבו והפנו הנתבעות לסיכומיהן, כפי שהוגשו במקור.

51.
חוות דעת מומחים מטעם הצדדים:

מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של אינסטלטור מומחה, מר חנן כץ (נושאת תאריך 27.1.02), ממנה עולה, כי מעל ל- 60% מנפח דירת התובעים רווי במים וחול רטוב, דבר הגורם נזק למשקופים ולריהוט הבית. לדידו, הרטיבות נובעת ממספר גורמים: האחד – היות החול הרטוב כלוא מתחת לריצוף, דבר הגורם להתפוררות הטיח ולנשירת הצבע מהקירות. השני – קיימת בחדרי השירותים נזילת מים מברז מיקסר של המקלחת וכן ישנה חדירת מים בין חיבורי הריצוף הקרמי שאינם אטומים כראוי בחומרי איטום.
כן ישנה רטיבות מתחת למערכת העיסוי ואין איטום ברצפה בין קופסאות הביקורת. כן קבע, כי במקלחת קיימת נזילת מים בברז מיקסר מים חמים. עוד נקבע, כי האגנית רוויה במים, המחלחלים לקומה מתחת.

52.
לדידו של מר כץ, מאחר ולא ניתן לייבש את החול הרטוב בכל הדירה באמצעים המקובלים, הוא ממליץ לפרק את הריצוף בכל חדר ולהניח מחדש על מצע חול יבש או חדש. כן קבע, כי יש לתקן את הצנרת בכל המקומות שצוינו בחוות דעתו.
כן קבע, כי הכיפוף הנמצא במטבח אינו תקין ולפיכך יש לפרקו ולבצע מחדש. כן קבע, כי יש לפרק ולהתקין מחדש את דוד החשמל וזאת עם צנרת מתאימה וקבע, כי יש לפרק ולהתקין מחדש את קופסת הביקורת בשירותים.

53.
ביום 18.3.03 הוגשה חוות דעת נוספת מאת האינסטלטור מר כץ וזאת מטעם התובעים שכותרתה "חוות דעת מקצועית לביצוע תיקון צנרת". בחוות דעת זו מציין מר כץ, כי ביום 15/3/03 ביקר בדירת התובעים ובדק את סיבת הרטיבות הקיימת בקיר הסלון הגובל במרפסת. בחוות דעתו קבע מר כץ, כי המזגן המוצב במקום מחובר עם צינור ניקוז לקופסת ביקורת בלתי רגילה ובלתי פעילה. הצינור המחבר, לדידו, אינו מאושר להובלת מים. אשר על כן, קבע כץ, כי התקנת צנרת הניקוז הנוכחית גורמת לנזקים וזאת עקב רשלנות הקבלן.
שכן, הצנרת זורמת לרצפה ולא לניקוז ראוי בעת הפעלת המזגן ויוצרת נזק למשקופים שנרקבו עקב ספיגת המים, דבר הגורם נזק ורטיבות גם לקומה השנייה.

54.
מטעם הנתבעות הוגש תצהיר עדות ראשית של קבלן האינסטלציה מר יעקב קלימי (להלן: "קלימי") אשר הצהיר, כי הוא זה שביצע את עבודות האינסטלציה בדירה והינו מומחה בתחום זה. קלימי הצהיר, כי בקיץ 2001 הוזמן לדירה בעקבות תלונת התובעים על רטיבות בדירתם ובדירת השכנים. קלימי ערך מספר בדיקות. עוד עולה, כי בחודש 9/01 קלימי ערך בדירה בדיקה מקיפה אשר הראתה, כי בניגוד למצב של נזילה בצנרת, הרי שבמצב בו כל הברזים בדירה סגורים, לא קיימת תנועה של שעון המים, עובדה המצביעה על כך שאין נזילה בצנרת. כמו כן, בוצעה בחודש 9/01 בדיקת לחץ אטמוספרי בצנרת, אשר אמורה להצביע על כל נזילה במערכת, ככל שזו קיימת. גם בדיקה זו העלתה, כי אין כל נזילה בדירה.

55.
חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:


בהמשך לדיון אשר התקיים בפני
כב' השופטת נדאף ביום 17/6/04 ובהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס, מר אוזיאס שמטניק (להלן: "המומחה"), כדי שזה יחווה דעתו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שפורט לעיל. כן נקבע בין היתר, כי המומחה יחווה דעתו בשאלה העובדתית, ככל שהדבר ניתן, האם הונחו צינורות ניקוז מתחת לרצפת הסלון בביתם של התובעים, מי הניח אותם ומתי הונחו.

56.
ביום 17/11/04 התקבלה חוות דעת המומחה. עיון בחוות הדעת מלמד, כי המומחה ביקר בדירה ובדירת השכנים וכן סקר את כל האיזור והשטח הרלוונטי. עוד עולה, כי המומחה בדק את האטימות בין הקרמיקה בכל הדירה ומצא, כי האטימות הינה תקינה ואינה מאפשרת חדירת מים.

57.
עוד עולה, כי המומחה בדק את האטימות בין קופסאות הביקורת לרצפה בדירה וגם שם לא נמצאה אפשרות לחדירת מים. כן עולה, כי בבדיקה שנערכה במערכת הניקוז של המזגן המפוצל בדירה, התברר, כי חיבור הניקוז נעשה שלא על פי התקן, ואינו מתאים למלא את תפקידו. כמו כן נמצא, כי הוא אינו מבוצע בדומה לשאר החיבורים בדירות האחרות.

58.
עוד מציין המומחה כי על פי תצהירו של האינסטלטור שהינו קבלן המשנה של האינסלטור, לא הוא זה שביצע את חיבור הניקוז. כמו כן מציין המומחה, כי על פי התרשמותו, טיב העבודה בחיבור המדובר אינו מתאים לצורת העבודה ואיכות הביצוע של האינסטלטור (ראה עמ' 5 לחוות הדעת). בחוות דעתו מציין המומחה, כי הוא עיין בכל המסמכים הרלוונטיים אשר הונחו בפני
ו.

59.
מחוות דעת המומחה עולה, כי באשר לשאלה מי הניח את צינורות הניקוז מתחת לרצפת הסלון בדירה, הרי שלדידו העבודה שבוצעה בצנרת ניקוז המזגן אינה תואמת את שאר עבודות האינסטלציה בדירה ונראה, שלא הייתה במסגרת התחייבויות הקבלן לרוכשי הדירה. לדידו, הקבלן היה מחויב להכנת צנרת למזגן מרכזי ואכן הניח צינור ניקוז מרכזי בכל הדירות, בהתאם להתחייבותו. עוד הוסיף המומחה וקבע, כי חיבור ניקוז המזגן המפוצל לניקוז מי הגשם במרפסת, אינו מקובל כלל וחורג מהכללים. באשר לשאלה מתי הונחו צינורות הניקוז קובע המומחה, כי על פי התרשמותו נעשתה הפעולה לפני ריצוף דירת התובעים ולפני מסירתה לידי הדיירים.

דיון
:

60.
כאמור, למקרא סיכומי הצדדים וכתבי טענותיהם עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה, כי כל הנזילות בדירה והנזקים שנגרמו בעטיין, מקורם בהתקנה לקויה של צנרת הניקוז של המזגן המפוצל, הנמצאת מתחת לרצפת הסלון בדירה. (להלן: "צנרת ניקוז").

61.
בפסק הדין אשר ניתן בערעור כמפורט לעיל נקבע, כי התיק דנן יוחזר לבית משפט זה לשם בחינה מחדש באשר לשאלה מי אחראי להנחת צנרת הניקוז מתחת לרצפת הסלון בדירה וכפועל יוצא מכך, מהי מידת האחריות, ככל שישנה אחריות כזו, על מי מן הצדדים. עוד נקבע, כי במידה וייקבע שקיימת אחריות כזו, אזי תיבחן שאלת הנזק ובאם הוכח נזק, כתוצאה מהתקנה לקויה של צינור הניקוז.

62.
כפי שפורט לעיל, מומחה בית המשפט קבע בסעיף 5 לחוות דעתו תחת הכותרת "מסקנות", כדלקמן:

"5.01. לסוגית מי הניח את צינורות הניקוז מתחת לרצפת הסלון בביתם של התובעים.
לדעת הח"מ העבודה שבוצעה בצנרת ניקוז המזגן אינה תואמת את שאר עבודות האינסטלציה בדירה ונראה שלא הייתה במסגרת התחייבויות הקבלן לרוכשי הדירה.
הקבלן היה מחוייב להכנת צנרת למזגן מרכזי ואכן הניח צינור ניקוז מרכזי בכל הדירות בהתאם להתחיבותו.
חיבור ניקוז המזגן לניקוז מי הגשם במרפסת אינו מקובל כלל. חורג מהכללים.

5.02. לסוגיית מתי הונחו צינורות הניקוז.
על פי התרשמות הח"מ נעשתה הפעולה לפני הריצוף בדירה ולפני מסירתה לידי הדיירים."

63.
מחוות דעת המומחה עולה, אפוא, כי המומחה קבע, כי צנרת הניקוז אשר הינה הגורם לנזק כאמור לעיל, לא הייתה כלולה במסגרת התחייבויות הקבלן לרוכשי הדירה. המומחה ערך אבחנה ביחס לצנרת למזגן מרכזי אשר אכן הייתה כלולה במסגרת התחייבות הקבלן לרוכשי הדירות ואשר אכן הותקנה ע"י הנתבעות. יודגש ויובהר, כי צנרת זו איננה הגורם לנזק.

64.
משכך, אפוא, ועל מנת להצליח בתביעתם, צריכים היו התובעים לשכנע את בית המשפט, כי פנו בשלב כלשהו לנתבעות או למי מהן וסיכמו איתן, כי הנתבעות יתקינו בנוסף להתחייבויותיהן נשוא המפרט, גם צנרת למזגן מפוצל.

65.
התובעים לא התייחסו בתצהירים כלל לשאלה זו, לא הצהירו למי פנו, מתי פנו ומה המחיר עליו סוכם לשם ביצוע התקנה זו. שהרי, לא יעלה על הדעת, שהנתבעות יעניקו מתנת חינם לתובעים.

66.
עיקר טענת התובעים מושתתת על קביעתו הנוספת של המומחה ולפיה, צנרת הניקוז הותקנה לפני הריצוף בדירה ולפני מסירתה לידי הדיירים.

67.
אין בעובדה זו לכשעצמה לקבוע, כי צנרת הניקוז הותקנה ע"י הנתבעות או מי מטעמן, זאת בהעדר כל טענה פוזיטיבית מצידם של התובעים, באשר לתיאור העובדתי הנכון באשר להתקנתה של אותה צנרת.

68.
טענת התובעים ולפיה, לא יעלה על הדעת, כי הם נכנסו כ"גנבים בלילה" להתקין את צנרת הניקוז ומשכך ראייה היא לשיטתם של התובעים, כי הצנרת הותקנה על ידי הנתבעות, דינה להידחות. שכן, יתכן בהחלט שהתובעים ביקשו את רשותם של מי מהנתבעות או מי מהפועלים מטעמם שעבד בדירה להיכנס לדירה ולהתקין את צנרת הניקוז.

69.
באשר לטענת התובעים, כי הנתבעות לא התייחסו לעובדה שהתקנת צינור הניקוז בוצעה בטרם מסירת החזקה לידיהם והנפקות שיש לכך בהקשר זה, הרי שגם דין טענה זו להידחות, שכן, הנתבעות אינן צריכות להתייחס לטענות כלליות וסתמיות, מקום בו העובדה המרכזית באשר לשאלה באילו נסיבות הותקנה צנרת הניקוז על ידי הנתבעות כטענת התובעים, כלל לא גובתה או לא הובאה עדות קבילה כלשהי, מטעם התובעים.

70.
עוד אבקש להידרש לטענת התובעים, ולפיה על פי מבחן השכל הישר, משהודו הנתבעות בקיום הליקוי הנטען, הרי שהנטל להוכחת כל טענות ההגנה החלופיות אותן טענו הנתבעות, מוטל עליהן ואלו לא הוכחו על ידן, כך לטענת התובעים. גם דין טענה זו להידחות. שהרי, הנטל להוכחת התביעה מוטל לעולם על התובע וכבר כתבנו לעיל, כי התובעים לא עמדו בנטל זה, שכן העיקר חסר מן הספר והוא כאמור לעיל, באילו נסיבות סוכם על כך שהנתבעות יתקינו את צנרת הניקוז של המזגן המפוצל.

71.
עוד אעיר בעניין זה, כי צודקות הנתבעות בטענתן ולפיה, בכתב התביעה כלל לא נטען, כי מקור הנזק הינו צנרת הניקוז של המזגן המפוצל, טענה שהועלתה לראשונה בסיכומיהם המקוריים של התובעים. משכך, הנתבעות כלל לא היו צריכות להתייחס לכך באופן מפורט בכתבי טענותיהן ובתצהיריהן.

72.
באשר לטענת ההודאה והדחה אליה מפנים התובעים, הרי שבכל הכבוד טועים התובעים לעניין זה. הנתבעות מודות אמנם, כי התחייבו לספק הכנה למזגן וכן מודות בקיומו של הליקוי. אלא, שהתובעים מערבים בין הודאת הנתבעות לעניין הכנה למזגן מרכזי אותו אכן התקינו ולגביו אין חולק כי אין בו ליקוי, לבין התקנת צנרת למזגן המפוצל שביחס אליו לא הייתה כל התחייבות מאת הנתבעות ואין כל הודאה מאת הנתבעות בהקשר זה. לפיכך אפוא, אין בעובדה המוסכמת, כי מקור הליקוי הוא בצנרת הניקוז משום טענה של הודאה והדחה.
תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כך:
"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש – יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

בענייננו, לא הודו הנתבעות בעובדות להן טענו התובעים אלא בעובדות אחרות שאינן חלק מחזית המחלוקת כלל ועיקר.

73.
זה המקום להידרש גם לטענת התובעים באשר לנטל הראיה המוטל על הנתבעות, כך לטענת התובעים, מכוח הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). סעיף 41 הנ"ל דורש שלושה תנאים מצטברים להעברת נטל הראיה וכדלהלן:
א.
לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק.
ב.
הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.
ג.
נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

74.
בנדון שבפני
נו נקבע על ידי המומחה, ואין על כך מחלוקת, מה הנסיבות המדויקות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק (ראה סעיף 4.04 לחוות דעת המומחה). משכך, התובעים ידעו, או למצער יכולים היו לדעת, מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. למעשה ניתן לומר, כי הצגת גרסה עובדתית בדבר הסיבה אשר הביאה לקרות הנזק או כפי שנקבע לענייננו, שעה שנקבע שהסיבה לנזק היא צנרת הניקוז, הרי שממילא שוב לא יכולים התובעים לטעון להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". ראה לעניין זה רע"א 682/06 מירב כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ ואח'. תק-על 2006(3), 167, שם נאמר בין היתר כדלקמן:
"...ביסודו של דבר, הצגת גרסה עובדתית בדבר נסיבות המקרה, והסתמכות על כלל "הדבר מעיד על עצמו" – יכול שתהיינה בבחינת תרתי-דסיתרי. נראה כי ברגיל, קשה יהיה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פנייה לכלל "הדבר מעיד על עצמו", שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה, יתכבד ויוכיח אותן. כלל "הדבר מעיד על עצמו" אינו בבחינת מפלט-לעת-חירום, לאחר שבית המשפט דוחה את הגרסה העובדתית שהוצגה על-ידי התובע. אלא שיתכנו בהחלט מקרים, שבהם אין הנפגע מתיימר להציג ראיות ישירות בדבר ההתרחשות, או לדעת באופן חד-משמעי מה אירע. יחד עם זאת, מנסה הוא, ככל יכולתו, לשער, להסיק ולהוכיח, מה גרם לנזקו. נסיון זה, לשרטט תרחיש רשלני ספציפי, גם אם כשל, לא בהכרח יהא בו כדי למנוע מן הנפגע את הטענה החלופית, בדבר התקיימות התנאים לתחולת כלל "הדבר מעיד על עצמו". בהקשר זה, יבחן כאמור כל מקרה על-פיו נסיבותיו – האם הצגת הגרסה העובדתית על-ידי התובע שמטה את הקרקע מתחת לכלל, אם לאו (עניין אלעבד הנ"ל)".

75.
עוד אבקש לציין, כי נקודת הזמן בה נבחנת ידיעת התובעים או יכולתם לדעת מה היו הסיבות לנזק אינה בעת קרות אירוע הנזק אלא נקודת הזמן היא סיום המשפט, ואז יש לבחון האם ידע או יכול היה לדעת התובע מהן הנסיבות שהביאו לאירוע שגרם לנזק. ראה והשווה ע"א 1071/96, עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל.

משכך, התנאי הראשון לפי סעיף 41 לא התקיים בענייננו.

76.
לעניין התנאי השני, הרי שגם הוא לא מתקיים בענייננו, שהרי תנאי זה דורש שהנזק ייגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. לו אכן הנזק היה נגרם מהדירה או היה מוכח שהנזק נגרם ממכשיר כלשהו שהנתבעות התקינו בדירה, אזי היה מקום לתחולתו של תנאי זה. בענייננו, הנזק נגרם על ידי צנרת הניקוז של המזגן המפוצל שכבר נקבע לעיל שלא היה חלק מהתחייבות הקבלן ולא הוכח כי הקבלן התקין אותו. משכך, גם תנאי זה אינו מתקיים.

77.
לאור האמור לעיל, פטורה אני מלבחון את תחולתו של התנאי השלישי וכן לבחון את השאלה מהו המועד הנכון לבחינתו של תנאי זה. לעניין זה ראה דעת הרוב בע"א 1146/99, קופת חולים נ' סולן וכן דעתו של כב' השופט ריבלין בעניין אלעבד שהוזכר לעיל.

78.
סוף דבר לעניין זה, הטענה בדבר היפוך נטל הראיה, נדחית אף היא.

79.
משכך, חזרנו לנטלי הראיה הרגילים ולפיהם לעולם חל הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל התובעים להוכיח את כל היסודות העובדתיים של עילת תביעתם ובנטל זה וכאמור לעיל, לא עמדו התובעים.

80.
יתר על כן, ניתן לקבוע במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך האזרחי, כי לא
הנתבעות הן אלו שהתקינו את צנרת הניקוז של המזגן המפוצל, שכן לעניין זה קיים הכלל הידוע ולפיו הימנעות בעל דין ולהביא עד או ראיה כלשהי לטובתו, יש בה כדי לקבוע כי לו הובאה הראיה ו/או אותה עדות, הרי שהייתה פועלת לרעתו. בענייננו, התובעים יכלו בנקל להביא ראיה באשר לחזית המחלוקת, ולפיה למי מטעם הנתבעות פנו לצורך התקנת צנרת הניקוז נשוא המזגן המפוצל, למי שילמו בגין התקנה זו וכיוצ"ב. משכל הנ"ל לא הוצג, הרי שחזקה היא שאם היו מובאות ראיות אלו, הן היו פועלות כנגד התובעים.

81.
משכך אפוא, ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי הן בהסתמך על האמור לעיל והן בהסתמך על נטלי ההוכחה כמו גם בהסתמך על חוות דעת המומחה אשר קבעה, כי אופי העבודה של התקנת צנרת הניקוז אינו תואם את שאר עבודות האינסטלציה בדירה, כי צנרת הניקוז של המזגן המפוצל הותקנה על ידי התובעים או מי מטעמם.

82.
בנסיבות אלו, הרי שדין התביעה העיקרית להידחות וממילא דין התביעה שכנגד להתקבל, שכן קבעתי כאמור, שצנרת הניקוז נשוא הנזקים שנגרמו לדירה, הונחה על ידי התובעים או מי מטעמם.

83.
משכך, הנתבעות נשאו על-לא עוול בכפן בהוצאות שונות אשר נדרשו מהן על ידי התובעים לצורך אבחון הנזק, תיקונו בשלב הראשון ועוד. אלא, שהתובעים שכנגד לא צירפו לכתבי בי-דין כל אישור בדבר ההוצאות הנטענות. מודעת אני לכך שצורפו תצהירים רלוונטיים ואולם, גם לתצהירים לא צורפו אסמכתאות אובייקטיביות הצריכות לעניין. עם זאת, אין חולק על העובדה, כי אכן הנתבעות נאלצו לבצע עבודות תיקונים, והתובעים העיקריים מודים בכך, בגין נזילות שמקורן כאמור בצנרת הניקוז אשר אין הנתבעות אחראיות לה. משכך, ועל דרך האומדנה, יש לפסוק לנתבעות בגין הוצאות אלו סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

84.
סופו של יום, התביעה העיקרית נדחית, התביעה שכנגד מתקבלת כמפורט לעיל.

85.
התובעים והנתבעים שכנגד ישלמו לנתבעות, הן התובעות שכנגד, שכר טירחת עו"ד בסכום של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן החזר האגרה ששילמו התובעות שכנגד בגין התביעה שכנגד.

86.
המזכירות תמציא העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום,
ט"ו חשון תש"ע, 02 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 2678/02 יצחק לוי, אסתר לוי נ' חסון מ.ש. תעשייה 1993 בע"מ, שלמה בן עמי בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/11/2009)