פסקי דין על רוברט פישר | פסקי דין על דפנה רוט | פסקי דין על החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ

14260-05/09 תט     05/11/2009




תט 14260-05/09 רוברט פישר, דפנה רוט נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ










בית משפט השלום ברמלה




05 נובמבר 2009

ת"ט 14260-05-09 החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ
נ' הירש ואח'





בפני

כב' הרשם
דן סעדון

מבקשים
1. רוברט פישר

2. דפנה רוט


נגד

משיבה


החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ






החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר חוב. מן התצהירים התומכים בהתנגדות ניתן לדלות את הנתונים הבאים הצריכים לענייננו: חברת הון להון בע"מ (להלן:"החברה") עסקה בזמנים הרלוונטיים בין היתר בעזרה לחברות בהשגת מימון ותוכניות עסקיות.
החברה היא בעלת המניות היחידה של חברה אחרת ושמה שמי תבור בע"מ (להלן: "חברת שמי תבור"). אשר המבקשים הינם בעלי מניות בה. כמו כן ניהלה החברה את חשבונותיה של חברה בשם הורטון הסעדה (מ.ט. 2007) בע"מ אשר ניהלה מסעדה.

בין חברת שמי תבור לחברת הורטון הסעדה בע"מ הסכם ייעוץ והפעלה פיננסית. המבקש, מר הירש, טוען כי היה עובד של חברת שמי תבור ותפקידו היה לבדוק התאמה חשבונאית בין תדפיסי הקופות לפידיון היומי. הא ותו לא. מר הירש טוען גם כי לא הייתה לו יד ורגל בניהול המסעדה אשר הייתה בשליטתה הבלעדית של משפחה בשם בית עדה שעמה לא היה למר הירש כל קשר ישיר.

טענתו המרכזית של מר הירש היא ספקים של המסעדה הפעילו לחץ והתנו את המשך פעילותם מול המסעדה בשני תנאים: תשלום חובותיה של הורטון, אם היו כאלה ; וכן – מתן ערבויות אישיות של בעלי המניות. מר הירש טוען כי "לחצי הספקים הביאו לכך שמר שמעון קדוש הפעיל עליי במישרין לחצים ואיומים אשר הופעלו ועקב חששי בפיטוריי מעבודתי וממחיקת השקעתי בחברת הון להון בע"מ אולצתי בין היתר גם לחתום על כתבי התחייבות מול ספקים". מר הירש מוסיף כי
"העובדה שאני הוחתמתי תחת איומים על התחייבות אישית תחת נעליהם (!) של בני משפחת בית עדה הביאה בין היתר לכך בני משפחת בית עדה הביאו במתכוון לקריסת החברה באמצעות הפעולות אשר היו בבחינת נבואה המגשימה את עצמה לקריסת המסעדה..." עוד נאמר כי "..כל פעילות הייעוץ הפיננסי התבררה לי בדיעבד ובשלב מאוחר מדי כמעשה מרמה של בני משפחת בית עדה, באמצעות נציג בני משפחת בית עדה מר שמעון קדוש, אשר כפה עלי באיומים תחילה לחתום על כתבי ההתחייבות כלפי ספקים, להזרים כספים מכיסי הפרטי ובמקביל בני משפחת בית עדה כלל לא הכניסו אגורה מכספם לעסק שהוא שלהם.." (ההדגשה הוספה). כן נטען על ידי מר הירש כי "כתוצאה ממעשי המרמה נשוא התלונה נגרמו לי הפסדים עצומים בהיקף בלתי מבוטל של 134,000 ₪ נוסף על כן חברת שמי תבור בע"מ חבה לי דמי שכר בסך של וכן פיצויי פיטורין וכן פיצויי הלנת שכר.."

המבקשת, גב' דפנה רוט
, טוענת אף היא בתצהירה כי "לחצי הספקים הביאו לידי כך שמר שמעון קדוש הפעיל עליי במישרין לחצים ואיומים אשר הופעלו ועקב חששי בפיטוריי מעבודתי וממחיקת השקעתי בחברת הון להון בע"מ אולצתי בין היתר גם לחתום על כתבי התחייבות מול ספקים"

במועד הדיון נחקרו המבקשים על תצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. לאור הערות שראיתי להעיר במהלך הדיון ביקשו הצדדים שהות למצות אפשרות להגיע להסדר בנושא המחלוקת בתיק אולם למרבה הצער הדבר לא צלח ואין מנוס מלהכריע בבקשה.

דיון
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דינה של ההתנגדות להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן. טענתם המרכזית של המבקשים היא כי החתימה על שטר החוב נעשתה עקב אילוץ וכפייה. לדעתי, טענה זו אינה מפורטת דיה ואף אילו הייתה מפורטת דיה לא היה בה כדי להביא לביטול תקף של הפעולה המשפטית המתבטאת בחתימה על שטר החוב נשוא דיוננו.

הלכה מיוסדת היא כי על מבקש רשות להתגונן חלה חובה להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו ואין הוא רשאי לצפות כי על סמך טענה סתמית תינתן לו רשות להתגונן
(ע"א 146/68 דולגין נ' ישועה, פ"ד כב(2)302; ע"א 9654/02 האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד נ"ט(3), 41). בענייננו סתמו שני המצהירים ולא פירטו בתצהיריהם
אילו לחצים הופעלו על ידי הספקים וכלפיהם ואילו איומים הושמעו
כלפיהם על ידי מר שמעון קדוש ומתי וכיוצא באלה פרטים.
כידוע, לא כל לחץ או איום עולה כדי כפייה כמובנה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (ראה: ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ פ"ד מח(5), 705). בנסיבות אלה חלה חובה מוגברת לפרט את טיב האילוץ והכפייה בהם היו נתונים המבקשים, לטענתם, דבר שלא נעשה. מצא כי טענת האילוץ והכפייה היא טענה סתמית שאין בה די על מנת ליתן למבקשים רשות להתגונן.

זאת ועוד: כעולה מתצהירו של מר הירש שצוטט לעיל, ייצג מר שמעון קדוש את משפחת בית עדה ולא את המשיבה.
סעיף 17 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 קובע לאמור "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". לצורך הדיון – ואף שכאמור טענת הכפייה או האיום היא סתמית ולקונית – גם אם אניח כי טענת הכפייה או האיום הייתה מפורטת דיה הרי שלא היה בה כדי להועיל שכן על מנת שניתן יהיה לבטל את הפעולה המשפטית הנגועה בכפייה נדרש כי הכפייה תופעל על ידי "הצד השני או אחר מטעמו". בענייננו, אין למבקשים טענה כי המשיבה הפעילה עליהם לחץ על מנת שיחתמו על שטר החוב ואין גם טענה כי מר קדוש פעל מטעם המשיבה בהפעילו עליהם את הכפייה והאיומים הנטענים.
נמצא כי מר קדוש, איננו יכול להיחשב כ"אחר מטעמה" של המשיבה. בנסיבות אלה אין באיומים או בלחצים שהפעיל מר קדוש כלפי המבקשים כדי להקים להם זכות ביטול של הפעולה המשפטית.

מר הירש הוסיף וטען כי עקב מעשי המרמה נגרמו לו נזקים בסכומים כאלה ואחרים. אינני סבור כי טענה זו מקימה למר הירש טענת קיזוז בה ניתן לתת רשות להתגונן. כידוע "תנאי לקיזוז הוא שהחובות המקוזזים יהיו 'הדדיים'. דרישת ההדדיות מתייחסת לזהותם של הנושה והחייב, שהם צדדים לפעולת הקיזוז: כל אחד מצדדים אלו צריך להיות חייבו ונושהו של הצד האחר" (מ' מאוטנר, "קיזוז", ד' פרידמן (עורך) דיני חיובים - חלק כללי (1994), בעמוד 537). בענייננו אין מר הירש מייחס את מעשי המרמה למשיבה כלל אלא לגורמים אחרים ואין כלל טענה כי המשיבה היא האחראית לפצות או לשפות את מר הירש בסכום נזקיו. מכאן שתנאי ההדדיות כהגדרתו לעיל איננו מתקיים ולא ניתן לערוך קיזוז של החיובים. אשר על כן, ככל שמדובר בטענת קיזוז הרי שדינה להידחות.

לאור כל האמור אני דוחה את ההתנגדות. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. המבקשים, יחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות ההליך בסך 2000 ₪.

ניתנה היום,
י"ח חשוון תש"ע, 05 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.







הוקלד על ידי .......







תט בית משפט שלום 14260-05/09 רוברט פישר, דפנה רוט נ' החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/11/2009)