פסקי דין על בניני אריה פרשקובסקי בע"מ | פסקי דין על גבס גשר (2006) בע"מ

6104-06/09 תאק     11/11/2009




תאק 6104-06/09 בניני אריה פרשקובסקי בע"מ נ' גבס גשר (2006) בע"מ










בית משפט השלום בעכו




11 נובמבר 2009

תא"ק 6104-06-09 גבס גשר (2006) בע"מ
513779652 נ' בניני אריה פרשקובסקי בע"מ




בקשה מס'

5


בפני

כב' הרשמת
דנה עופר

המבקשת

בניני אריה פרשקובסקי בע"מ



נגד

המשיבה

גבס גשר (2006) בע"מ





החלטה


הצדדים חלוקים בשאלת הסמכות המקומית.

המבקשת הגישה בקשה להעברת התיק לבימ"ש השלום בתל אביב, המשיבה הגיבה לבקשה זו, והמבקשת השיבה לתגובתה. התיק טופל מלכתחילה על ידי כב' הרשמת שלאעטה-חלאילה, אך בעקבות יציאתה לחופשת לידה, ומינויה כשופטת, הועבר המשך הטיפול בו אליי.

בכתב התביעה נטען, כי בית משפט זה מוסמך להיזקק לתובענה כנגד הנתבעת, שמקום מושבה בעיר תל אביב, "בהתאם לתניית השיפוט המופיעה בחשבוניות המס ובתעודות המשלוח נשוא התביעה, לפיהן כל בית משפט רשאי לדון בתביעה מבחינה מקומית".

המבקשת טוענת, כי אין זיקה כל שהיא, מבין אלו המנויות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), היוצרת סמכות מקומית לבימ"ש השלום בעכו, במקרה דנן, שכן כתובתה בתל אביב, ומקום יצירת ההתחייבות ומקום אספקת המוצרים נשוא התביעה – אף הם בתל אביב. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיבה אינה טוענת בכתב התביעה להסכם בדבר מקום השיפוט, ואף אינה טוענת כי החשבוניות ותעודות המשלוח יוצרות הסכם שכזה, ועל כן אין מתקיימת תקנה 5 לתקנות, המאפשרת הגשת התביעה לבית המשפט שעליו הוסכם.

מעבר לכך טוענת המבקשת, כי לא בכל החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לתביעה צויין נושא מקום השיפוט. המבקשת מפנה למספר תעודות משלוח בהן לא צוינו הדברים כלל, ואף מפנה לאחת החשבוניות, שבה צויין כי מקום השיפוט יהיה בבימ"ש השלום בנצרת דווקא (מבלי להודות בסמכותו של אותו בימ"ש).

המשיבה שבה ומפנה לחלק מתעודות המשלוח עליהן חתומה המשיבה, בהן צויין כי "מוסכם עלינו כי כל בית משפט בו יגיש הספק את תביעתו הינו מוסמך מבחינה מקומית לדון בתביעה". לטענת המשיבה, מאחר ובחלק מהחשבוניות/תעודות המשלוח מופיעה אותה תניית שיפוט, אין כל הגיון להפריד את התביעה לחלקים ולקבוע, כי בימ"ש זה מוסמך לדון בחלק מהתביעה, אך אינו מוסמך לדון בחלקה האחר. לטענת המשיבה, יש לפעול על פי תניית השיפוט המוסכמת. עוד טוענת המשיבה, כי בכל חשבוניות המס (להבדיל מתעודות המשלוח) קיימת תניית שיפוט בדבר סמכותו של בימ"ש השלום בנצרת. לפיכך, לשיטתה, יש להעביר את התביעה לבימ"ש השלום בנצרת.

המבקשת הבהירה בתשובתה, כי אין בכתב התביעה טענה בדבר הסכם שיפוט, וההפנייה שבכתב התביעה אל תעודות המשלוח והחשבוניות אינה טענה בדבר הסכם. מאחר ושאלת הסמכות נבחנת על פי כתב התביעה, הרי שלשיטת המבקשת, מתחייבת הקביעה, כי בימ"ש זה אינו מוסמך כלל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי בימ"ש זה אינו מוסמך להיזקק לתובענה, ועל כן יש להעבירה לבית המשפט המוסמך, בתל-אביב.

אכן, כטענת המבקשת, אין בכתב התביעה טיעון ברור בדבר קיומו של הסכם שיפוט על פי תקנה 5 לתקנות, שעה שהיה עליה לטעון במפורש לקיומו של הסכם בדבר מקום השיפוט. עם זאת, גם בהנחה שכוונת המשיבה היתה לטעון להסכם כזה, בעצם ההפנייה לאמור בתעודות המשלוח בעניין הסמכות המקומית, הרי שנראה כי הסכם שיפוט של ממש – לא היה בין הצדדים.

נספחי התביעה אינם אחידים בעניין זה: בכל חשבוניות המס צוינה הסכמה בדבר סמכותו של בימ"ש השלום בנצרת, ובכל זאת הוגשה התביעה לבימ"ש במחוז אחר; ואילו תעודות המשלוח, בחלקן צוינה הסכמה לכך שכל בית משפט שתבחר המשיבה יהא מוסמך, ובחלקן לא צוין דבר לעניין הסמכות.

חשבוניות המס – המפנות לנצרת – אינן חתומות על ידי המבקשת, ולכאורה נעדר מהן אלמנט ההסכמה; תעודות המשלוח – שבחלקן מפנות לכל בימ"ש שיבחר הספק ובחלקן אינן מתייחסות לעניין זה כלל – אמנם חתומות, אולם ודאי שאינן יכולות ליצור סמכות מקומית ביחס לכל רכיבי התביעה, אלו שנובעים מתעודות המשלוח בהן צוין נושא הסמכות, ואלו שנובעים מהתעודות בהן לא צוין נושא הסמכות – כאחד.

צודקת המבקשת בטענתה, כי בית המשפט המוסמך הוא זה שלגביו מתקיים ה"מכנה המשותף" הרחב, ביחס לכל רכיבי התביעה, וכי לא ניתן להפנות אל ביהמ"ש ה"מוסכם" כביכול את אותו חלק של התביעה, אשר אף התובעת אינה יכולה לטעון להסכמה לגביו.

בשולי הדברים אציין, כי לא זו בלבד שהמשיבה לא טענה בבירור להסכם שיפוט, הרי על פני הדברים נראה, כי לא היה הסכם שכזה. חוסר האחידות בין חשבוניות המס ותעודות המשלוח מצביע לכאורה על העדר הסכם. יתרה מזאת, קשה להסיק קיומו של הסכם מתוך תעודות משלוח, אשר בין יתר הפרטים מציינות, באותיות קטנות, דבר הסכמת המקבל לסמכות המקומית. ברי, כי העיקר מבחינת מקבל המשלוח הוא בדיקת הסחורה המתקבלת, והתאמתה למוזמן, ואילו ה"אותיות הקטנות" שבשולי הדברים, כשבנוסף לנושא הסמכות המקומית כוללות גם הסכמות נוספות בדבר המועד להעברת תלונות על הסחורה ותוספת ריבית על איחור בתשלום, אינן עומדות בלב העניין בעת החתימה על תעודת המשלוח.

לאור האמור עד כה, אני דוחה את טענת המשיבה, בדבר קיומה של סמכות מקומית לבימ"ש זה על פי תקנה 5 לתקנות.

הואיל והמשיבה בחרה מלכתחילה להגיש את תביעתה לבימ"ש השלום בעכו, ולא לבימ"ש השלום בנצרת, אינני סבורה כי יש לקבל כעת את בקשתה החלופית להעביר את התביעה לנצרת על סמך החשבוניות (אשר, כאמור, אינן חתומות בידי המבקשת).

מאחר ודחיתי את הטענות בדבר הסכם שיפוט על פי תקנה 5, יש לשוב אל הכלל שבתקנה 3 על חלופותיה (כאשר אין בפי המשיבה טענה כי תקנה זו יוצרת סמכות לבימ"ש השלום בעכו), ולהורות על העברת התיק לבית המשפט המוסמך, קרי – בית משפט השלום בתל-אביב.

אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשת שכ"ט עו"ד בשל הבקשה שבפני
, בסכום של 1,200 ₪ ומע"מ.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים, ותפעל להעברת התיק כאמור לעיל.

ניתנה היום,
כ"ד חשון תש"ע, 11 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 6104-06/09 בניני אריה פרשקובסקי בע"מ נ' גבס גשר (2006) בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/11/2009)