פסקי דין על "ידיעות מינויים" | פסקי דין על שאול כהן | פסקי דין על אילנה כהן | פסקי דין על יהונתן בן יוסף ואח' |

31184/03 א     12/11/2009




א 31184/03 "ידיעות מינויים" נ' שאול כהן, אילנה כהן, יהונתן בן יוסף ואח'






בפני
כב' השופטת חנה ינון

"ידיעות מינויים"
- שותפות רשומה
ע"י ב"כ עו"ד ת. גליק

התובעת


נגד


1. שאול כהן

2. אילנה כהן

על ידי ב"כ עו"ד נ. בורשטיין
3. יהונתן בן יוסף
4. שי בן שמואל
5. אסי בן שמואל
6. אורי בן שמואל
7. תומר בן שמואל
8. אבי פנחס
על ידי ב"כ עו"ד א. אטינגר
9. משה אספורמוס
10. רונית קריכלי
11. רוית פרטוש
12. רונית ברכה
13. תמי גז
14. מיכאל מנשרוב
על ידי עו"ד מ' זילברברג

15. יעקב שלומי
על ידי ב"כ עו"ד מ. מרום-שמיר

16. צחי מורדוך
17. ליאת מורדך
על ידי ב"כ עו"ד ד. איידלברג

הנתבעים
פסק דין
1. זוהי תובענה על סך של 1,300,648 ₪ שעניינה דרישה להשבת כספים בגין טענה להוצאת כספי שווא תוך ביצוע מעילה של עובדים כלפי מעסיקתם.

רקע עובדתי

2. התובעת, "ידיעות מינויים"
, הינה שותפות רשומה, המשווקת עיתונים של קבוצת "ידיעות אחרונות בע"מ".

3. הנתבע מס' 1, הינו מנהל מחלקת הטלמרקטינג של התובעת מאז שנת 1999 אשר היה ממונה על כ – 130 אנשי מכירות.
הנתבעת מס' 2 הינה רעייתו של האחרון.

4. הנתבעים מס' 3 – 16 הועסקו במחלקת הטלמרקטינג של התובעת.

5. הנתבעת מס' 17 היתה רשומה כעובדת במחלקת הטלמרקטינג, אך לא עבדה שם בפועל.

6. הנתבעים מס' 16 – 17 הינם קרובי משפחה של הנתבע מס' 1.

7. התובעת הגישה תובענתה בטענה כי נחשפה מעילה חמורה שבוצעה ע"י הנתבע מס' 1 וע"י הנתבעים מס' 3 – 17 אשר בדרכי מרמה ותחבולה הוציאו מקופת התובעת סכום של 1,272,664 ₪.

הנתבעים מכחישים טענת התובעת וגורסים כי קיבלו שכרם ממנה בלא שקיבלו כספים נוספים, פרי תחבולה ומרמה, כמיוחס להם.

חשיפת המעילה

8. במהלך הכנת משכורת חודש פברואר בשנת 2003, התברר לגב' סיגל חליפה, מנהלת מחלקת משאבי אנוש אצל התובעת, כי למרות דו"ח נוכחות בעניינם של הנתבעים מס' 16 ו – 17 אשר הצביע על שעות נוכחות מועטות, הגיש הנתבע מס' 1 ריכוז עמלות בו הופיעו השניים כמקבלי עמלות ותמריצים גבוהים, אף שיום קודם לכן, בשיחה עם הנתבע מס' 1 בעניין העדר נוכחותם, אמר לה זה כי הוא עומד לפטרם.

9. על פי הנוהל לתשלום משכורות אצל התובעת, בתום כל חודש ריכז הנתבע מס' 1, מר שאול כהן
, את כל העמלות והתמריצים של כל עובדי המחלקה על גבי דו"ח המכונה "סדין", חתם עליו והעבירו למנהל המכירות הארצי, מר מיכה שמואלי, לחתימתו.

(להלן: "מר כהן").

לאחר מכן, הועבר "הסדין" למנהלת מחלקת משאבי אנוש, גב' סיגל חליפה דנן, וכן למנכ"ל התובעת, מר נחמן יהב, אשר חתם על "הסדין" חתימה שלישית.

10. לאחר שגב' חליפה ראתה כי אין התאמה בין "הסדין" לבין דיווח הנוכחות של הנתבעים מס' 16 ו- 17, התעורר חששה ובעקבות זאת נערכו בדיקות מקיפות, במסגרתן נחשף, על פי טענת התובעת, חוסר התאמה שיטתי בין הסכומים אשר נרשמו ב"סדין" החתום לבין המשכורות אשר שולמו בפועל לעובדים מסויימים במחלקה, וזאת תוך נקיטת שלוש שיטות מרמה.

שיטה א' – הזרמת נתונים כוזבים לחשבת השכר

11. שיטת המרמה הראשונה המיוחסת למר כהן היתה "ניפוח" שיטתי של טופס אישור השכר, "הסדין", של הנתבעים מס' 3 – 17, מדי חודש בחודשו, וחלוקת הכספים ביניהם לבין מר כהן.
12. מר כהן פעל כן מאז חודש אפריל 2001 באופן זה שהיה אמור להעביר לחשבת השכר את הנתונים האמיתיים שאושרו ב"סדין" החתום בשלוש החתימות. במקום זאת, ביצע בתחבולה שינויים בנתוני השכר של הנתבעים, הוסיף במרמה אלפי שקלים למשכורותיהם והעביר ביודעין לחשבת השכר את הנתונים ששינה ישירות למחשבה על מנת שהללו יקבלו שכר מנופח.

שיטה ב' – רישום כוזב של כמות מינויים לצורך ניפוח עמלות

13. שיטת המרמה השנייה המיוחסת למר כהן היא "ניפוח" ריכוזי המכירות היומיים והחדשים שנתקבלו מראשי הצוותים.

14. נתונים אלה מועברים היו למזכירת מר כהן, גב' ברוריה להב, אשר ריכזה אותם בטבלה אשר אמורה היתה לשמש לצורך הכנת "הסדין", שעל פיו שולמו המשכורות.

15. מר כהן זייף נתוני האמת של כמות המינויים אשר פורטו בטבלאות באופן זה שתחילה, "ניפח" את הכמות הכללית של המכירות ו"פיזרה" באופן אקראי אצל עובדים רבים, שחלקם היו מתואמים עימם וחלקם לא, וזאת כדי למנוע מצב שבו נתוני המכירות הכוזבים "יבלטו" באופן קבוע דווקא אצל מקורוביו, הנתבעים מס' 3 – 17, דבר אשר היה עלול לעורר חשד.

16. בהמשך, דאג להקטנת עמלות של אלה שלא היו קשורים אליו בתרמית והעמידם על החישוב הנכון, אולם הנתבעים מס' 3 – 17 שהיו שותפיו למזימה, קיבלו במרמה את הסכום "המנופח".
17. מנכ"ל התובעת חתם על "הסדין" שהכין מר כהן אשר הכיל סכומים מסולפים, בסברו שאלה הן הכמויות האמיתיות של המכירה למינויים.

18. הסכום העודף התחלק בסוף "התהליך" בין הנתבעים מס' 3 – 17 לבין מר כהן באחוזים שקבע הוא.

שיטה שלישית

19. בנוסף לשתי השיטות העיקריות, רשם מר כהן את אחייניתו, הנתבעת מס' 17, כ"עובדת" והעביר לה "משכורות" למרות שלא עבדה מעולם אצל התובעת.

20. דבר זה גרם לכך שהנתבעת מס' 17 קיבלה במרמה כספים באמצעות שלוש שיטות המרמה המיוחסות לו יחדיו.

הודאות הנתבעים בפני
חוקר פרטי

21. חוקר פרטי שהפעילה התובעת לצורך פענוח הפרשה גבה הודאות בכתב מן הנתבעים.

22. מר כהן מסר לחוקר הפרטי הודאה בכתב וחתם עליה מרצונו. בהודאה זו, הביע חרטה על מעשיו ואף הציע להשיב לתובעת חלק מהכספים שניטלו.

23. הנתבעים מס' 3 – 6 ו - 11 - 12 הודו בפני
החוקר הפרטי כי קיבלו כספים שלא כדין ממר כהן וכי כספים אלה חולקו ביניהם לבינו.

24. בעקבות אלה, הגישה התובעת ביום 7.4.03 תלונה למפלג ההונאה של משטרת ישראל.

הסכומים הנתבעים

25. הסכומים הנתבעים ע"י התובעת הינם כדלקמן:
א. מן הנתבעים מס' 1 ו – 2 – 1,272,664 ₪;
ב. מן הנתבע מס' 3 – 87,260 ₪;
ג. מן הנתבע מס' 4 – 60,135 ₪;
ד. מן הנתבע מס' 5 – 88,704 ₪;
ה. מן הנתבע מס' 6 – 23,405 ₪;
ו. מן הנתבע מס' 7 – 66,938 ₪;
ז. מן הנתבע מס' 8 – 93,249 ₪;
ח. מן הנתבע מס' 9 - 51,103 ₪;
ט. מן הנתבעת מס' 10 – 16,775 ₪;
י. מן הנתבעת מס' 11 – 70,020 ₪;
יא. מן הנתבעת מס' 12 – 12,430 ₪;
יב. מן הנתבעת מס' 13 – 12,255 ₪;
יג. מן הנתבעת מס' 14 – 21,505 ₪;
יד. מן הנתבע מס' 15 – 93,505 ₪;
טו. מן הנתבע מס' 16 – 35,505 ₪;
טז. מן הנתבעת מס' 17 – 36,735 ₪.

סכומים נוספים המיוחסים למר כהן

26. סכום התביעה כנגד מר כהן עולה על סכום התביעה הכולל נגד הנתבעים מס' 3 – 17 משום שבנוסף על הסכומים להם אחראים הנתבעים הללו, חייב הוא, כנטען, לתובעת סכום נוסף של 501,120 ₪ שמקורו בכספים אשר הוציא במרמה מקופתה, המורכב מן הסכומים הבאים:

א. העברת כספים ע"י מר כהן לשבעה ראשי צוותים בסך כולל של 126,753 ₪, וזאת על פי דו"ח מסכם שמדווחת התובעת בעניין זה.
ראשי הצוותים אינם מצורפים כנתבעים מאחר שעל פי הידוע לתובעת לא היו שותפיו של מר כהן.
ב. תוספת למשכורת של מר כהן בעצמו בסך כולל של 28,000 ₪.
ג. תוספת למשכורתו של מנהל המכירות הארצי, מר מיכה שמואלי, בגין "ניפוח" מכירות בסך כולל של 29,620 ₪.

מר שמואלי לא צורף כנתבע לאחר שהובהר שלא היה שותפו של מר כהן במעשים המיוחסים לו.

אחריות הנתבעת מס' 2

27. התובעת גורסת כי רעייתו של מר כהן, גב' אילנה כהן
, אחראית לחובות המיוחסים למר כהן, ביחד ולחוד עימו, שכן הינה שותפה לנכסיו ולחובותיו מכח ההלכות בדבר שיתוף נכסים בין בני זוג, ומכח ידיעה קונסטרוקטיבית על מעשי המרמה שביצע וכן מכח ההנאה אשר היא עצמה הפיקה.

28. על כן, מבקשת התובעת ליתן צו עקיבה ביחס לנכסי הנתבעים הכוללים דירה בראשון לציון בגוש 5183 חלקה 81, ביחס לשני כלי רכב ולחשבון הבנק המשותף בבנק הפועלים בסניף כצנלסון בראשון לציון.

עמדת הנתבעים

29. הנתבעים מס' 1 ו – 2 טוענים, תחילה, כי לנתבעת מס' 2 אין כל קשר למעשים המיוחסים לבעלה ואין לנהל התביעה כנגדה. כמו כן, גורסים הם כי על פי הפסיקה לעניין חובות בהם חב בן זוג בנסיבות הונאה ומרמה, אין לחייב את בן זוגו.

30. אשר לנתבע מס' 1, מר כהן, גורס הוא כי נתוני המכירות למנויים נמסרו כדבעי, וכי התובעת "ייצרה" מטעמה "דוחו"ת" וראיות "מטעם" אשר נערכו על ידה במיוחד עבור תביעה זו, אשר אין להם כל ביסוס.

31. הנתבעים מס' 3 – 17 גורסים כי נתפתו ונגררו למעשה ע"י מר כהן, אשר חילק עימם כספי התרמית אולם הותיר בידם עמלה באחוז מוסכם אשר היותה התמריץ לשותפות עימו.
נגד הנתבע מס' 7, אשר לא הגיש כתב הגנה, ניתן

פסק דין
במעמד צד אחד.

ראיות הצדדים
ראיות התובעת

32. עדות מרכזית מטעם התובעת הינה עדותה של גב' מלכה שמריז בתצהירה ת/2, וזאת בתוקף תפקידה כמבקרת הפנים של עיתון "ידיעות אחרונות".

33. בחודש פברואר 2003, פנתה אליה גב' ברוריה להב, מזכירת מר כהן, ומסרה לה כי האחרון ביקש ממנה לנהל שתי מערכות רישום של נתוני המכירות, טבלה מקורית, בה לא נערך כל שינוי, וטבלה מוגדלת.

34. מר כהן הכין עבורה, לעדותה, במקביל לטבלת המכירות האמיתית, טבלה נוספת, והורה לה להזין לתוכה כמויות של מכירות גבוהות ביותר, בהשוואה לטבלה המקורית.

35. הטבלה המוגדלת נשמרה לצד טבלת המכירות האמיתית במחשבה של גב' להב וסומנה במספר "4" אשר שימש סימן היכר לטבלה מוגדלת, בעוד שטבלת המכירות האמיתיות סומנה במספר "1".

36. טבלה זו, שימשה תשתית להגדלת המכירות ב"סדין" המנופח ע"י מר כהן, אשר הסביר לגב' להב כי ברצונו ליצור "תמונה מאוזנת" של המכירות היומיות בפריסה חודשית.

37. לכן הורה לה להוסיף מידי יום מספר מינויים שנקבע על ידו לטבלה המוגדלת.
38. כן הסביר כי בסיום החודש הוא "מאזן" את הנתונים וכי הטבלה המוגדלת נועדה לצורך יצירת התמונה המאוזנת המועברת להנהלת התובעת, ולצורך זה בלבד.

39. עוד הסביר, כי תפקיד הטבלה היה ליצור "מסך עשן" ולהקטין הפער בין הרווח המוגדל שהעביר מר כהן בכל חודש כדיווחי המכירות היומיים. באופן זה, נתוני המכירות ב"סדין" הוגדלו ביחס גבוה יותר מסך המכירות בטבלה המוגדלת, וממילא גם ביחס לטבלה האמיתית.

40. הכמות "המנופחת" של נתוני המכירות פוזרה בדו"ח אצל מספר עובדים, שחלקם היו מתואמים עם מר כהן וחלקם לא, וזאת כדי שלא יהיה ניתן להבחין ב"נפוח" נתוני המכירות בעת החתימה.

41. בסוף החודש, נהג מר כהן לפזר את סך המנויים שנוספו לטובת שותפיו לתרמית המיוחסת, הנתבעים מס' 3 – 17, והוסיף כמות מנויים פיקטיבית ל"סדין" אישור השכר.

42. לאור אלה, היו נתוני המכירות אצל שותפיו ב"סדין" המנופח גבוהים גם ביחס לנתונים בטבלה המוגדלת, וכן ביחס לנתונים בטבלת המכירות האמיתית.

43. עוד, נתברר, כי נתוני המכירות ב"סדין" שונו ע"י מר כהן ביחס לאותם עובדים שאת משכורותיהם הגדיל.
לזכות עובדים אלה, נרשמו ב"סדין" כמויות מוגדלות של מנויים ביחס למנויים שמכרו בפועל, לפי טבלת המכירות האמיתית. עבור הכמות המוגדלת קיבלו אלה עמלות ותמריצים גדולים באופן משמעותי מאלה אשר הגיעו להם לפי טבלת המכירות האמיתית.

44. מר כהן, אשר פעל בעניין זה באמצעות שיטה מס' 2, הוסיף, בחלק מן המקרים, ופעל אף באמצעות שיטה מס' 1 בהגדילו פעם נוספת את סכומי העמלות והתמריצים, ולאחר הגדלה נוספת זו קיבלו שותפיו סכומי כסף גבוהים בדרך תרמית.

45. במהלך חשיפת המעילה, ביקשה מגב' להב כי תסמן את הטבלאות המקוריות שסומנו על ידה במחשב בספרה "1", על גבי הטופס המודפס במילה "מקור", ואת הטבלאות המוגדלות שסומנו על ידה במחשב בספרה "4" במילה "מוגדל", וכך סימנה אותן בכתב ידה גב' להב, טבלאות המהוות הנספחים ג' 1 – ג' 38 לתיק מוצגי התובעת.

46. כן העידה גב' ברוריה להב בתצהירה ת/3 כי שימשה מזכירת מחלקת הטלמרקטינג כשמנהלה הישיר היה מר כהן.

47. בין תפקידיה, היה עליה להקליד למחשב טפסי הדיווחים היומיים של סוכני המכירות, כך שמדי בוקר קיבלה טפסי המכירות, וכל מנוי חדש נרשם על ידה לזכות הסוכן אשר ביצע את המכירה. לכל צוות היתה טבלה נפרדת, בה היתה לכל סוכן שורה אשר חולקה לעמודות.

48. בסוף החודש, לאחר שהטבלה התמלאה, חוברו מספרי המכירות היומיים לסך מכירות חודשי, שהינו כמות המכירות של אותו סוכן במשך כל החודש אליו מתייחסת הטבלה.

49. ממספר זה, קוזזו נתוני ההחזרות, הביטולים והמנויים הכפולים, ולאחר הפחתה זו התקבל מספר המכירות של אותו סוכן "נטו".

50. כשנה לאחר שהחלה לעבוד עם מר כהן, התבקשה על ידו להזין נתונים בטבלה מקבילה שנבנתה על ידו במקביל לטבלת המכירות המקורית שהזינה היא. כן מסר לה מספר של מנויים אותו הורה לה לפזר באופן אקראי בין הסוכנים.

51. להסברו, במחלקת הטלמרקטינג קיימת היתה תופעה של שיאי מכירות יומיים, ולעומתם ימי שפל. לדבריו, הוא והמחלקה נדרשו ליתן הסבר על ימי שפל כאלה להנהלה, דבר שמעוניין היה לחסוך מעצמו ומן העובדים.

52. על כן, העדיף "לאזן" את הטבלה כך שהמכירות יתחלקו באופן שוויוני לאורך כל החודש, להסברו, ובסוף כל חודש מאזן הוא את הטבלה, כך שתתאים לסך המכירות האמיתי, כולל ביטולים, החזרות וכפילויות.

53. היות ששינה ברמה יומית את המספרים, רצה לסדר את הטבלה כך שתתאים בסוף החודש לרווחים האמיתיים.

54. הטבלה הנוספת הוזנה על ידה מדי חודש, לבקשתו, והועברה אליו.
בהמשך, העבירה את הטבלה המוגדלת למר כהן באמצעות דואר אלקטרוני, ישירות למחשבו.

55. במקביל לאלה, המשיכה להעביר לו מדי חודש את טבלת המכירות האמיתיות לצורך הכנת השכר.
לכל אורך הדרך, היתה משוכנעת כי תשלום השכר התבצע, בפועל, בהתאם לנתוני המנויים האמיתיים.

56. הנתונים הנכונים של המכירות בפועל, הוזנו על ידה לקובץ במחשב שנקרא "קובץ מכירות". הגיליונות שכללו את הנתונים האמיתיים נקראו על שם החודש והוספת הספרה "1", ואילו הגיליונות עם הנתונים המנופחים נקראים על שם החודש והוספת הספרה "4".
ציון הספרה "4", היווה סימן היכר שנקבע על ידי מר כהן, המצביע על כך שהנתונים הינם מנופחים ולא אמיתיים.

57. טבלאות המכירות האמיתיות שהזינה, סומנו בכתב ידה בכותרת "מקור", וזאת לבקשת מבקרת הפנים, הגב' מלכה שמריז, עם תחילת החקירה בעניינו של מר כהן.
טבלאות המכירות האמיתיות – צורפו וסומנו כנספחים "א", וטבלאות המכירות המוגדלות סומנו בכתב ידה בכותרת "מוגדל", ומהוות נספחים "ב" לתצהירה.

58. נתוני המכירות האמיתיות, נמסרו למר כהן בנוכחות ראשי הצוותים, אשר אישרו את הנתונים שבכמות המכירות. הנתונים הוזנו על ידי מר כהן למחשב שלו, לאחר שהוקראו לו על ידה מתוך טבלת המכירות האמיתית. לאחר מכן, יצאה מהחדר והשאירה את מנהל הצוות יחד עם מר כהן להמשך טיפול בהכנת גיליון השכר.
יציאתה מהחדר, נבעה מכיבוד הדיסקרטיות שבחישוב משכורתו של מנהל הצוות עצמו, וכך נהגה החל מיום עבודתה הראשון.
59. לאחר שהגיעו התלושים, נהג מר כהן לזמנה לחדרו ונתן לה את טבלאות אישור השכר, על בסיסן הוכנו התלושים על ידי חשבת השכר.
כן ביקש ממנה להקריא לגבי כל עובד נתוני שכר אשר סומנו על ידו, לפי עמודות.

60. היות שדובר בכ – 130 עובדים, לא היתה לה אפשרות לזכור בעל פה את נתוני המכירות של כל עובד ועובד.

61. כן לא ידעה כי קיים פער בין טבלאות אישור השכר שהועברו לחשבת לגיליון השכר, לאמור, "הסדין" שעליו חתם המנכ"ל, לעומת הנתונים בטבלת המכירות האמיתיות ואף לא היתה לה אפשרות לדעת כי קיים פער כזה.

62. לו ידעה על מעשים לא חוקיים אלה, היתה מעבירה זאת לממונים עליה.

63. בהתייחס לשנת 2000, שמורים במחשבה נתוני המכירות האמיתיים בלבד. בשנה זו ובכל סוף חודש, היה מר כהן מכין את הדו"ח לשכר ללא שיתופה בנושא.

בתקופה זו, לא נתבקשה להכין טבלאות מקבילות הכוללות את תוספת המינויים על פי הוראתו של מר כהן, כפי שהורה לה לעשות בשנים שלאחר מכן.

64. בעדותה, מדגישה היא שוב, טבלת המכירות האמיתיות נשמרה במחשבה, לא נערך בה כל שינוי, והיא התבססה באופן בלעדי על הנתונים שהקלידה לפי כמויות המכירות האמיתיות. התובעת נהגה במהלך ניהולה הרגיל לערוך רישום של נתוני המכירות שבטבלה, כאשר הזנת הנתונים בוצעה על ידה, ודרך איסוף הנתונים והפקתם אמינים לחלוטין.

65. כן הוסיפה, כי התובעת נקטה אמצעי הגנה בעניין הגישה למחשב, והנגישות אליו היתה מוגנת באמצעות סיסמת אבטחה.

66. עוד העיד מטעם התובעת מר נחמן יהב, מנהלה הכללי, בתצהירו ת/4 כי המעילה המיוחסת לנתבעים נעשתה בשלוש דרכים נפרדות, כנזכר לעיל, באמצעותן הוצאו במרמה כספים בסכום של כ – 1,300,000 ₪.

67. לעדותו, המעילה נחשפה באופן שציינה גב' שמריז לאחר הבחנת גב' חליפה בנוכחות מועטה של שני עובדים, בעוד שבטבלת השכר שהגיש מר כהן למחרת הופיעו אלה כמקבלי עמלות ותמריצים גבוהים, דבר שעורר את חשדה.

68. לאור ממצא זה, הוחלט על עריכת בדיקות מקיפות בהן התגלה חוסר התאמה שיטתי בין הסכומים הרשומים ב"סדין" לבין המשכורות ששולמו בפועל לקבוצה קטנה, ברם, קבועה, של עובדים.

69. עלה מן הברור, כי מר כהן נהג לנפח, באופן שיטתי, את שכר חברי הקבוצה, שהיו שותפיו למעילה המיוחסת, ע"י זיוף נתונים שהעביר בטבלת אישור השכר.

70. באופן זה, קיבלו הללו עמלות ותמריצים גדולים במידה משמעותית מאלה אשר הגיעו להם על פי "הסדין" החתום, והמדובר הינו ב"שיטה מס' 1".

71. בבדיקות נוספות, עלה כי מר כהן נהג לשנות אף את נתוני המכירות "בסדין", ולזכות שותפים נרשמו "בסדין" כמויות מוגדלות של מינויים ביחס למינויים שנמכרו בפועל, לפי טבלת המכירות האמיתית, והמדובר הינו ב"שיטה מס' 2".

72. כן דווח מר כהן דיווח כוזב על נוכחות העובדים, שותפיו, כפי המקרה שנתגלה ע"י גב' חליפה, לאמור, אחייניתו ליאת מורדוב נרשמה כ"עובדת" וזה העביר לה "משכורות" למרות שבפועל מעולם לא עבדה אצל התובעת, והמדובר הינו ב"שיטה מס' 3".

73. לאחר בדיקות שערכה התובעת, התברר כי הוצאו מקופתה 929,103 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה וריבית מיום היווצרות העילה ועד ליום 15.9.04, יום הגשת התצהיר, כך שהמדובר בסך של 1,219,000 ₪, הוא סכום התובענה.

74. בתצהירו ציין כי אלה חובות הנתבעים, על פי הבדיקות שנערכו, לרבות חישובי ריבית והצמדה, חישובים אשר העתקיהם צורפו לתצהירו, כדלהלן:

(1) הנתבע מס' 3 – מר יהונתן בן יוסף – 104,612 ₪;
(2) הנתבע מס' 4 – שי בן שמואל – 67,974 ₪;
(3) הנתבע מס' 5 - שלומי יעקב – 103,984 ₪;
(4) הנתבע מס' 6 – אורי בן שמואל – 31,206 ₪;
(5) הנתבע מס' 7 – תומר בן שמואל – 84,777 ₪;
(6) הנתבע מס' 8 – אבי פנחס – 120,036 ₪;
(7) הנתבע מס 9 – משה אספורמס – 62,863 ₪;
(8) הנתבע מס' 10 – רונית קריכלי – 19,918 ₪;
(9) הנתבע מס' 11 – רוית פרטוש – 80,361 ₪;
(10) הנתבע מס' 12 – רונית ברכה – 13,781 ₪;
(11) הנתבעת מס' 13 – תמי גז – 13,590 ₪;
(12) הנתבע מס' 14 – מיכאל מנשרוב – 23,851 ₪;
(13) הנתבע מס' 15 – שלומי יעקב – 121,723 ₪;
(14) הנתבע מס' 16 – צחי מורדוך – 39,529 ₪;
(15) הנתבעת מס' 17 – ליאת מורדוך – 40,898 ₪;
סה"כ - 929,103 ₪

75. עוד הצהיר על העברת כספים לעובדים נוספים, שכן באמצעות "השיטה השנייה" וההגדלה הפיקטיבית של כמות המכירות ע"י מר כהן הוצא מקופת התובעת סכום נוסף בסך של – 299,664 ₪ אשר הועבר לסוכני מכירות נוספים, שאינם נמנים עם הנתבעים דכאן, כמפורט בנספח "א' 4" לתצהירו.

76. באמצעות השיטה הראשונה והגדלת השכר לאחר אישור המנכ"ל ב"סדין" ע"י מר כהן, הוצא במרמה סכום נוסף של 13,916 ₪, אשר הועבר לסוכני מכירות אחרים, שאינם הנתבעים, ודו"ח מרכז לגביהם צירף כנספח "א' 5" לתיק מוצגי התובעת.

77. באמצעות שתי השיטות הוצא סכום נוסף מקופת התובעת בסך של 312,884 ₪.

78. כן הצהיר אודות הוצאת כספים נוספים לאלה מקופת התובעת המתייחסת לגידול בשכר של ראשי הצוותים שתוגמלו על בסיס כמות מכירות.

79. הסכום הכולל אשר קיבלו שבעה ראשי הצוותים עומד על סך כולל של 126,753 ₪, כפי שפירט בנספח "א' 6".

80. ראשי הצוותים לא צורפו כנתבעים מאחר שעל פי הידוע לתובעת הללו לא היו שותפי מר כהן, וחלק מהם החזיר לה סך של 26,839 ₪ כך שהסכום הרלבנטי הינו – 99,918 ₪, אשר כולל תוספת למר כהן עצמו בסך של 28,000 ₪.

81. עוד פירט, כי מר מיכה שמואלי, מנהל המכירות הארצי, החזיר הסכום אשר הוסף לו בסך של 29,600 ₪.

82. הוצאות אשר שילמה התובעת לחוקרים פרטיים הינן בסך של 27,984 ₪ - ולחשבונו סך כל נזקי המעילה הינו 1,397,885 ₪.

83. בעקבות גילוי המעילה, הוגשה תלונה למשטרת ישראל, אשר הובילה לחקירת המעורבים בדבר.

84. מר כהן הודה בכתב בחקירתו בפני
חוקר פרטי במעשים המיוחסים לו ואף הביע נכונות לוותר על כספי הפיצויים המגיעים לו ולפצות את התובעת בסכום כסף נוסף.

85. חוקר פרטי אשר הועסק ע"י התובעת לצורך פענוח הפרשה תישאל חשודים אחרים אשר הודו כי קיבלו כספים שלא כדין ואלה חולקו ביניהם לבין מר כהן.

86. מר נחמן יהב מפרט בהמשך תצהירו, למן עמוד 12 לו ועד עמוד 85, הפירוט הכספי לגבי כל אחד ואחד מן הנתבעים, מה היה השכר אשר אמור היה להיות משולם – ומה היה השכר אשר קיבלו בכל חודש בפועל, על סמך הדיווחים הכוזבים, ועל פי איזו "שיטה".

87. התובעת תמכה נתוני מר יהב בחוות דעת השמאי מר שמי שטיינברג, המוצג ת/1, אשר הוגשה בתגובה לחוות דעת המומחה רו"ח רונן אשכנזי שהוגשה מטעם הנתבעים מס' 1 ו-2, כי כל סכום אותו יחזירו הנתבעים לקופת התובעת יחוב במס ואין לשלמו "נטו" אלא "ברוטו".

88. כן העידו מטעם התובעת החוקרים מר בני לבקוביץ בתצהירו ת/6 כי גבה הודאה מהנתבע מס' 1, מר נאור מורג הצהיר בתצהירו ת/5 כי גבה הודאה מגב' רוית פרטוש, הנתבעת מס' 11, וכן העיד החוקר מר יצחק דקל בתצהירו ת/7 כי גבה הודאות מן הנתבע מס 3 - מר יהונתן בן יוסף, מן הנתבע מס 5 – מר אסף בן שמואל, מן הנתבע מס' 6 - אורי בן שמואל ומן הנתבעת מס' 12 - גב' רונית ברכה.

89. החוקרים דנן ציינו כי ההודאות נגבו מרצונם החופשי של הנחקרים, נרשמו באופן נכון ומדוייק וכי הנחקרים חתמו בשולי הודאתם לאות הסכמה לתכנה של החקירה שנרשמה מפיהם.

ראיות הנתבעים

90. הנתבע מס' 1, מר שאול כהן
, בחר שלא להעיד ולא הגיש תצהיר מטעמו. כשזומן להעיד באמצעות צו הבאה, בחר מר כהן לשתוק בנימוק של "חסיון מפני הפללה עצמית".

91. בהודאתו בפני
חוקר התובעת מר בני לבקוביץ, הודה מר כהן "בנטילת כספי החברה", ומאחר שהינו הדמות המרכזית באירועים אשר בבסיס תובענה זו, אביא דברי הודאתו בשלמותם:

"אני החתום מטה שאולי כהן מס' ת"ז 22501333 מצהיר בזאת כי בעקבות המעשים שעשיתי ושבאמצעותם נטלתי מכספי החברה סכומים שיובהרו בהמשך.

מבקש בזאת להתחשב בשיתוף הפעולה שלי במהלך החקירה, בכוונה שיש לי להשיב את כל הכספים שלקחתי ו/או שהוצאתי במרמה מרשות החברה ולהביא בכך לסיום הפרשה כולה.

אני רוצה להדגיש כי אני מתחרט מאוד על המעשים שעשיתי, מבין את חומרת המעשים אך למרות זאת מבקש לפנים משורת הדין להעתר לבקשתי זו ולא לנקוט בצעדים נוספים על מנת למנוע פגיעה נוספת בי ובמשפחתי.

למרות שידוע לי כי שיקול הדעת הסופי נתון בידי הנהלת ידיעות אחרונות כיצד ובאיזה אופן לפעול לסיום הפרשה – אני מבקש להחזיר לחברה את הסכומים כדלקמן:

בשלב ראשון – אני מצהיר כי אני מוכן לוותר על כל הכספים המגיעים לי בכל צורה שהיא כפיצויים, כימי חופש, ימי מחלה וכדומה המגיעים לי בגין תקופת עבודתי בחברת ידיעות מנויים, כאשר ניתן יהיה לראות בכך כאילו קיבלתי את כל כספי הפיצויים המגיעים לי שלהערכתי מסתכמים בכ – 150,000 עד 160,000 ₪ וכאילו שילמתי באמצעותם חלק מהכספים שאותם יש בכוונתי להחזיר לחברה, כספים שכאמור, נטלתי שלא ברשותי.

אני מוכן לקחת הלוואה בסך של 100,000 ₪ שסכום זה יהיה הסכום אותו אחזיר לחברה בנוסף על ויתור על כספי הפיצויים.

מובן לי שזכותה של הנהלת ידיעות אחרונות לנהוג בכל דרך שתמצא לנכון ואולם, אני מבקש להתחשב בבקשתי זו ולסיים את הפרשה בסכומים שהצעתי מבלי לנקוט בצעדים נוספים כאשר אני מבקש להביהר שאין באפשרותי מבחינה כלכלית לשלם סכומים נוספים מעבר לכך.

אני רוצה גם להוסיף כי עצם לקיחת הכספים על ידי מהחברה נבעה מהגררותי להימורים שבהם הפסדתי ואני מאוד מצטער על כך. כמו כן, אני מביע חרטה וסליחה מכל האנשים שבהם פגעתי בדרך.

בברכה ובכבוד רב: שאולי כהן"

92. הנתבעת מס' 2, הגב' אילנה כהן
, רעייתו של הנתבע מס' 1, הגישה עדותה בתצהירה המוצג נ/7, לעדותה, לא היתה מעורבת במעשי הגניבה או המעילה המיוחסים לבעלה, וכל טענה נגדה בנידון נועדה כדי ללחוץ עליו.

93. עוד ציינה, כי לא הוגשה כנגדה תלונה בפלילים במשטרת ישראל, ומדגישה היא כי הטענות כנגד בעלה ופיטוריו מעבודתו אצל התובעת נפלו עליה כרעם ביום בהיר.

94. לעדותה, חשבון בנק שנוהל בבנק הפועלים בע"מ זה למעלה מ – 15 שנה, אינו בבעלותה וכי בני הזוג ניהלו חשבונות בנק נפרדים החל ממועד היכרותם כחברים ואף לאחר נישואיהם.

95. תכניות חסכון אשר היו בבעלותם נוהלו בנפרד אף הן, ולהם כרטיסי אשראי נפרדים.

96. שני בני הזוג עבדו אצל התובעת החל משנת 1995 והשתכרו יחדיו משכורת נאה כששכרם יחדיו היה בסכום כולל של כ – 17,000 ₪ - 20,000 ₪ נטו לחודש, ובעיקרן התבססו על עמלות.
97. לגרסתה, מנהלי התובעת לא סברו כי לה קשר עם מעילת בעלה, ולכן אף לא נחקרה ע"י החוקרים הפרטיים אשר זו מינתה.

98. אף שהינה בעלת תאר אקדמי במינהל עסקים, לא ידעה אודות הסכומים החריגים אשר שימשו את המשפחה.

99. כן מציינת היא לעניין המקורות הכספיים לדירתם, כי הדירה בת ה – 4 חדרים ברחוב הצנחנים מס' 4 בראשון לציון אשר נרכשה בשנת 1994, בעוד שהמעילה נתגלתה בשנת 2003.

100. דירה זו נמכרה ביום 29.4.02 תמורת הסך של 137,000 דולר, וביום 14.1.03 רכשו דירה ברחוב הגיתית מס' 5 בראשון לציון תמורת הסך של 256,000 דולר, כשיתרת הסכום על דמי המכר מומנה ממקורות עצמאיים שלהם, כגון, חסכונות כספיים, כמפורט בדפי החשבון שלהם, אולם אין לכספים אלה כל קשר ל"כספי המעילה".

101. בעלה נהג להשקיע חסכונותיהם בתוכניות השקעה והוא אשר טיפל בביתם בנושאים אלה, מהן מימנו דמי ההפרש ברכישת הדירה, בסך של 78,000 דולר. כמו כן, בעלה נטל הלוואה בסך של 10,000 דולר ובני משפחתה הקרובים הלוו להם כל אחד בין 15,000 דולר לבין 5,000 דולר, לסיוע ברכישת הדירה.

102. לדידה, הדירה נרכשה לא מכספי המעילה אלא מן הכספים הכוללים דנן.

103. אשר למכוניות בני הזוג, גורסת היא כי שני כלי רכב נרכשו בשנת 1993 ו – 1994 ובמהלך השנים מכרו את אלה ורכשו מכספי משכורתם מכוניות חדישות יותר, ואין לדבר קשר עם כספי המעילה הנטענים ע"י התובעת.

104. כן העידו בני משפחת הנתבעת מס' 2, אודות כספי הלוואות שנתנו לה, לאמור, מר אלי כהן, אחיו של מר כהן הנתבע, העיד בתצהירו נ/9 כי הילווה סך של 50,000 ₪ לרכישת הדירה החדשה. אחותה אתי בן מוחא העידה בתצהירה נ/4 כי הילוותה לנתבעים 10,000 דולר בשנת 2002 לצורך רכישת הדירה החדשה; אמה גב' אליס בן מוחא העידה בתצהירה נ/6 כי סייעה ברכישת הדירה החדשה בסכום של 8,000 דולר; אחות נוספת, נלי זמיר, הצהירה בתצהירה נ/5 כי הילוותה לנתבעת 15,000דולר במזומן לצורך רכישת הדירה.

עדויות הנתבעים מס' 3-17

105. הנתבע מס' 3, מר יונתן בן יוסף, העיד בתצהירו נ/16, כי עבד אצל התובעת לראשונה בשנת 1999, הפסיק עבודתו לשנה, ושב שוב לעבודה בשנת 2001, אז הכיר את מר כהן, ששימש כמנהל מחלקת הטלמרקטינג אצל התובעת.

106. בסמוך לתחילת עבודתו, הזמין אותו מר כהן לפגישה במשרדו בה סיפר לו כי ישנם מנויים, כגון, אנשים הפונים אליו ביוזמתם, שהוא מביא ביוזמתו וועדי עובדים, אשר הוא אינו יכול לרשמם ישירות בשל תפקידו, ועל כן, ביקש ממנו כי ירשום את המנויים האלה באמצעות תלוש השכר שלו, והוא ישיב לו את הכספים שיוספו אל משכורתו תוך השארת 15% מהתוספת שתשאר אצלו.

107. כמו כן, הבטיח לו מר כהן כי יספק לו עבודה שוטפת באיכות גבוהה, אשר תגרום לו לעשות מינויים רבים.

108. לגרסתו, לא סירב לכך ממספר טעמים, אשר יפורטו דלהלן. ראשית, עבודתו אצל התובעת היתה חשובה לו מאוד מבחינה כלכלית שכן מצבו הכלכלי היה קשה, והפיתוי לעבוד אצל התובעת כאשר שעות העבודה הינן מועטות והשכר גבוה, היה גבוה.

109. שנית, היה ידוע לו כי למר כהן יש מאגר של מינויי בונוס אותו היה מחלק כרצונו לעובדים, ועל כן, לא נראה לו חריג שהדבר יופיע בתלוש שכרו. ועוד, במרבית הפעמים בהן בא לבקר במחלקה, היה מתלווה אליו מנכ"ל התובעת, כך שסבור היה כי הדבר נעשה בידיעת כל הגורמים.

110. יתרה מזאת, תיאר הוא את מר כהן כאדם כריזמטי וסמכותי אשר לא ניתן לסרב לבקשותיו, שכן ימצא עצמו ללא עבודה.

111. אחת לחודש, היה נפגש עם מר כהן, במשרדו, ושם האחרון היה מחשב כמה כסף יש להעביר לו, ולא אחת, הפחית לו כספים אשר היו מגיעים לו ואף נגרמו לו הפסדים.

112. לעדותו, מספר קרובים ומכרים ביקשו ממנו כי יעזור להם במציאת עבודה, וכך הביא את הנתבעים מס' 12-14 ו – 10 לעבוד אצל התובעת, כאשר כל אחד מהם עבד חודשים ספורים עד ארבעה חודשים.

113. לדבריו, לאחר שהתקבלו לעבודה, הודיע לו מר כהן כי בכוונתו להעביר מינויי בונוס גם דרך המשכורות שלהם, ותירץ זאת בכך שהמשכורת שלו גבוהה, יחסית, ומס הכנסה לוקח את הרוב. מר כהן הבטיח לו כי יתן לו 15% מהסכום שיקבל מהם, אך בפועל הפסיד מכך.

114. לאחר זמן מה, פנה למר כהן בטענה כי מדובר במינויים רבים וכי יש חשש כי העניין מסוכן, אך מר כהן בתגובה הבהיר לו כי אין סיכוי ש"יעלו עליו". למרות זאת, החל לפחד שהעניין יתגלה, ועל כן, פנה לגב' תמי גז ולמר מיכאל מנשרוב, והזהיר אותם כי עליהם לעשות בעיות על מנת שיפטרו אותם בטרם תתפוצץ הפרשה, ואכן עשו זאת ופוטרו מעבודתם.

115. לגרסתו, הוא עצמו לא יכול היה להתפטר שכן חשש להפסיד את דמי הפיטורין המגיעים לו לאחר שנתיים עבודה, ולפיכך, החליט לפנות לראש הצוות שלו בבקשה כי יפטר אותו לאור בעיות שנתגלו בביתו. מאחר שהיה מוכר כעובד מצויין, סירבו לפטרו ואמרו לו כי יעבוד כמה שיחפוץ, ובסופו של דבר, לא הצליח לעזוב בטרם הפרשה התפוצצה.

116. כן הדגיש כי לא חשד ולא היתה לו סיבה לחשוד כי מדובר במינויים פיקטיביים, אשר לא עומדים מאחוריהם קוראים אמיתיים.

117. יום אחד, כאשר הגיע לעבודתו כרגיל, ביקש ממנו מר כהן להכנס למשרדו שם המתינו לו שני חוקרים, והוא גולל בפני
הם את מעשיו של מר כהן, ואף חזר על כן בחקירתו במשטרה.

118. כן העיד כי עד היום לא קיבל מהתובעת הודעה מסודרת על סיום עבודתו והיא עדיין חבה לו פיצויי פיטורין, ובאם יחוייב בסכום כלשהו בתביעה דנן, יש לקזז מסכום זה את פיצויי הפיטורין אותם אמור היה לקבל.

כן הוסיף כי מצגיו של מר כהן כמי שפועל בסמכות ומטעם התובעת יוצר השתק לפיו מנועה התובעת לטעון כל טענה כלפיו. כמו כן, התובעת נמנעה מלתבוע את המנהלים הבכירים האחראים אשר נהנו רבות מפעולותיו של מר כהן, וכן הסכומים אותם תובעת היא הינם סכומים ברוטו, אשר את חלקם ניכתה לטובת רשויות המס.

119. עוד העיד הנתבע מס' 4, מר שי בן שמואל, בתצהירו נ/7 כי בתחילת עבודתו אצל התובעת, בחודש מאי 2002, מלאו לו 17 שנים, והוא עבד אצל התובעת עד לגיוסו לצה"ל, בחודש פברואר 2003. כן הוסיף כי אחיו אסי, הנתבע מס' 5, עבד אצל התובעת והציע לו להצטרף לעבודה זו.

120. מר כהן הוא זה אשר קיבל אותו לעבודה, והציג עצמו כמנהל מחלקת הטלמרקטינג אצל התובעת, אך בפועל, עבד מול ראש הצוות שלו, מר אורי ירון.

121. לדבריו, מר כהן הציג עצמו כמנהל מחלקה הפועל בסמכות התובעת וברשותה, ועל כן, מנוע הוא מלהעלות טענה נגדו בגין הישמעות להוראותיו.
הוא התרשם כי כל הגורמים במערכת שותפים היו בעניין וכי אין המדובר במעשה בלתי חוקי הנעשה בסתר.

122. כן העיד כי בתחילת עבודתו קיבל הכשרה בסיסית והחל לעבוד במשמרות של חמש שעות כל יום לפחות בשעות אחר הצהריים והערב. הוא קיבל לידיו רשימות של טלפונים אליהם היה מתקשר על מנת לשכנע את האנשים לרכוש מנוי לעיתון.

123. הדיווח על רכישת מנוי נעשה בכתב והוא ערך דף ריכוז יומי אשר היה נמסר בסוף המשמרת למנהל המחלקה, אשר היה מכין דף ריכוז של כל העובדים שמתחתיו ומספר המינויים שמכרו.

לדבריו, היה מוכר במשמרת מנוי עד שניים ליום וכי הטבלאות אותן צירפה התובעת לכתב תביעתה הינן שקריות, שכן לו היה מוכר מספר מנויים כמפורט בטבלה, היו מפטרים אותו לאלתר.

124. מדי חודש בחודשו, מתחילת עבודתו, היה מעביר לאחיו אורי, הנתבע מס' 6, סכום כסף ממשכורתו, לבקשתו, אותו היה מעביר למר כהן, אולם לא בירר מדוע נעשה כך, אלא ביצע את בקשת אחיו, שכן היה נער צעיר וחסר ניסיון. בפועל, נותרה המשכורת המגיעה לו על פי מכירותיו בפועל, השעות שעבד והוצאות נסיעותיו.

125. עוד העיד כי שנה לאחר שעזב את עבודתו אצל התובעת, התקשרו אליו ממשטרת ישראל וזימנוהו לחקירה, והוא סיפר את כל הידוע לו.

126. כן העיד הנתבע מס' 5, מר אסי בן שמואל, בתצהירו נ/10 כי עבד אצל התובעת החל מחודש נובמבר 2001.

127. בתחילת עבודתו אצל התובעת פנה אליו מר כהן ומסר לו כי ידאג לקבל דפי מידע עם נתונים טובים יותר על מנת שיקבל בונוסים וימכור יותר מינויים. כן סיפר לו כי ישנם מינויים עודפים המגיעים לו ואינם רשומים על שם איש, וביקש כי יעביר אותם דרך משכורתו שכן אינו יכול לעשות כן בשל תפקידו.

128. מר כהן הסביר לו כי מדי חודש יאמר לאחיו אורי כמה יש להעביר אליו וכי הוא יקבל את המגיע לו בהתאם למכירותיו.

129. לדבריו, הסכים לדבר שכן מר כהן הינו מנהל סמכותי, והוא התרשם כי מדובר במינויים אמיתיים ובהסדר הידוע לכל הגורמים הבכירים.

130. כן הוסיף כי בזכות שיתוף הפעולה עם שאול היה מקבל דפים עם נתונים טובים יותר, שאיפשרו לו מכירות טובות יותר וקבלת בונוסים שמנים, אך הוסיף כי לא קיבל לידו כסף על מינוי אותו לא עשה בפועל.

131. מדי חודש בחודשו, היה מעביר לאחיו אורי כספים, לפי בקשתו, ואף ממשכורתה של חברתו רוית פרטוש, אשר עבדה אף היא אצל התובעת. סכומים אלו היה מעביר אחיו למר כהן. בסופו של דבר, נותרה בידיו משכורתו בהתאם למכירותיו.

132. לגרסתו, העביר לידי מר כהן את הסכומים בהתאם לדרישתו, מדי חודש בחודשו, ואם השאיר לו כספים מעבר למינויים שמכר בעצמו, הרי שמדובר בבונוסים, שמר כהן היה מוסמך ליתן לעובדים.

133. בחודש מרץ 2003, במהלך עבודתו, זומן לחקירה מטעם התובעת, והוא סיפר להם את כל הידוע לו.

134. הנתבע מס' 6, מר אורי בן שמואל, העיד בתצהירו נ/17 כי עבד במחלקת הטלמרקטינג של התובעת מתחילת שנת 1997, ונחשב כמוכר מצטיין, ואף קיבל פרס עובד מצטיין לשנת 1997.

135. כשהחל לעבוד אצל התובעת, מר כהן שימש כמנהל מחלקת ערב, ובהמשך קודם לשמש מנהל המחלקה. כמו כן, העיד כי מדובר באדם דומיננטי ובעל יכולת שכנוע גבוהה.

136. בהמשך תקופת עבודתו, הצטרפו גם בן דודו תומר בן שמואל ומר אבי פנחס, קרוב משפחתו, הנתבע מס' 8, וכן אחיו אסי בן שמואל, הנתבע מס' 5, הצטרף בשנת 2001, אשר הביא את חברתו, הנתבעת מס' 11, הגב' רוית פרטוש. בחודש מאי 2002, הצטרף אחיו הנוסף, הנתבע מס' 4, מר שי בן שמואל.

137. לאחר שהשלים את לימודיו, התקבל לעבודה אחרת ובתחילת שנת 2000 הודיע למר כהן כי בכוונתו לעזוב. האחרון ניסה לשכנע אותו להשאר שכן בכוונתו למנות אותו כמנהל מחלקה, אך הוא בחר לעזוב מאחר שחפץ לעבוד במקצוע אותו למד.

138. מר כהן סיפר כי הסתבך בחובות הימורים ואישתו לא ידעה מאומה על כך, וביקש ממנו כי יזרים מינויים של אנשים שהתקשרו מיוזמתם, או של וועדי עובדים, באמצעות תלוש השכר שלו, אותם אינו יכול לרשום על שמו עקב תפקידו.

139. בסופו של דבר, השתכנע כי אינו מסכן את עצמו ולא גורם נזק לאיש, וכי מדובר במינויים אמיתיים ועל כן הסכים לשתף פעולה עם מר כהן והעביר לו את משכורתו במלואה.

140. לאחר מספר חודשים, ביקש להפסיק, שכן העניין יצר בעיה של תיאום מס, וכן כבר לא היה עובדה של התובעת, וכך סיים את עבודתו אצלה.

141. בדיעבד, הסתבר לו כי מר כהן, פנה במקביל גם לאחיו תומר ולמר אבי פנחס וביקש מהם להעביר אליו את כספם באומרו כי הוא ידאג לתוספת בשכרם. בשלב כלשהו, ביקשו השניים לעזוב את עבודתם, ולמיטב ידיעתו, קיבלו את דמי הפיצויים המגיעים להם.

142. באשר לאחיו אסי ושי, ולחברתו רווית, מר כהן פירט לו כמה כספים הם צריכים ליתן לו והם מסרו לו אותם, והוא מסרם מיד למר כהן מבלי להכנס לעובי הקורה בדבר חישוב הסכומים המגיעים להם. למיטב ידיעתו, הם קיבלו את הסכומים המגיעים להם במלואם.

143. עוד הדגיש, כי האמין כי מדובר במינויים אמיתיים, וכי לא נגרם חיסרון כיס לתובעת. כל ההבדל בין העברת המינויים הוא שהללו הועברו דרך תלושי השכר של העובדים.

144. מחודש פברואר 2002, עבד רק עם לקוחות קבועים בודדים, עימם היה משוחח מביתו, היה ממלא טפסים לגביהם ומוסרם למנהל המשמרת.

145. בתחילת כל חודש, מר כהן הודיעו מהם הסכומים אותם על אחיו, הגב' רוית, תומר ואבי להעביר אליו, והם דאגו להעביר אליו סכומים אלה, הן במזומן והן בשיקים, אותם היה מוסר לידי מר כהן, לרוב בכסף מזומן, לבקשתו, שכן האחרון ביקש ממנו לא להעביר לו שיקים מאחר שאינו רוצה שאשתו תדע על כך.

146. מבחינתו, לא היה מדובר במעשה מרמה אלא בבונוסים אותם נתן להם מר כהן בהתאם לסמכותו.

147. בחודש יולי 2002 סיים את עבודתו אצל התובעת, לאור בקשתו שלו, עם זאת, המשיך להעביר כספים למר כהן, בהתאם לחישובו, מדי חודש בחודשו, עד אשר בחודש מרץ 2003 התקשר אליו אחיו אסי וסיפר לו אודות החקירה וכי הוא נדרש להתייצב במשרדי התובעת.

148. בחקירתו, הבהיר כי לא עשה פעולה שאינה חוקית, ולאחר שלחצו עליו, הציע לשלם 50,000 ₪ מכיסו על מנת לסיים את העניין, על אף שלא שלשל כספים אלו לכיסו.

149. לדבריו, פעל מתוך לחץ ומצוקה, מבלי שהבין את מהות העניין, ומתוך רצון להגן על אחיו שמא יסתבכו במעשה פלילי.

150. הנתבע מס' 7, מר תומר בן שמואל, העיד בתצהירו, עליו לא נחקר, (ניתן פס"ד), כי בסמוך לשחרורו מצה"ל, בחודש נובמבר 1998, התחיל לעבוד אצל התובעת כעובד טלמרקטינג זוטר.

151. לאחר כשנה וחצי, בחודש יוני 2000, זימן אותו מר כהן למשרדו לפגישה, באמצעות מזכירתו, הגב' ברוריה להב.

152. בפגישה זו סיפר לו מר כהן כי בן דודו, מר אורי בן שמואל, הנתבע מס' 6, עוזב את עבודתו אצל התובעת מאחר שהתקבל לעבודה בחברת "ness", וציין כי יש לאחרון לקוחות רבים, לרבות וועדי עובדים, אשר ממשיכים לספק מינויים מידי חודש.

153. כן הודיע לו כי מעתה ייכנסו מינויים אלו דרך משכורתו, וכי מדי חודש עליו להעביר את ההפרש לנתבע מס' 6, בהתאם להוראותיו, וזאת בשל חשיבות מינויים אלו, וכי העניין תואם עם הגורמים הבכירים אצל התובעת.

154. עוד הוסיף, כי מאחר שלא ראה בכך כל בעיה וסבר כי מדובר במינויים אמיתיים, ביצע את ההנחיות בהתאם להוראות מר כהן.

155. לגרסתו, העביר דו"ח יומי אודות כמות המכירות שביצע ורשימה שמית של פרטי הלקוחות החדשים לידי מנהלי הצוותים אשר העבירו את אלה לידי מר כהן. בהתאם לכמות מכירותיו, קיבל הוא עמלות, ובסוף החודש צירפו אליו מכירות שהתבצעו על ידי הנתבע מס' 6.

156. בסוף כל חודש, ניתן היה לראות באופן מדוייק כמה מינויים חדשים שילמו עבור המינוי וכמה קיבלו בפועל עיתון, כאשר באם לקוח לא יכול היה לשלם או כרטיס האשראי שלו בוטל, היו מפחיתים לו את המכירה. גם בשל כך, היה בטוח כי כל המכירות שנוספו למשכורתו בוצעו בפועל.

157. לדבריו, התובעת יכולה היתה לפקח על העניין באמצעות הדו"חות אותם העביר כל עובד למנהלי המשמרת, אך בחרה להסתמך על דיווחי מר כהן ללא כל בדיקה. התובעת אף לא הסבירה כיצד ייתכן כי לאחר שהמנכ"ל חתם על "הסדין", העביר מר כהן לחשבת השכר נתונים אחרים, מבלי שתהא עליהם חתימת המנכ"ל ואישורו.

158. מדי חודש, מסר לו מר כהן מהו סכום העמלות אותו עליו להעביר לידיו, הן בעל פה והן באמצעות דף נייר אשר צורף לתלוש השכר.

159. עוד, הוסיף, כי סיים את עבודתו אצל התובעת זמן רב לפני שהפרשה נחשפה, וללא כל קשר אליה.

160. כן הדגיש כי לא שלשל כספים לכיסו אלא העביר את כל הכספים לידי מר כהן, בהתאם לדרישתו.

161. כן שלח הוא הודעות לצדדים שלישיים, הנתבעים מס' 1 ו-6, וכן למר מיכה שמואלי ולמר נחמן יהב, אשר, לטענתו, ניצלו את מעמדם הבכיר כדי לצוות עליו לבצע מעשים תוך כדי הונאתו, לא פיקחו כראוי על המערכת, על אף שזהו תפקידם, ויצרו מצג שווא כלפיו כי המינויים הינם אמיתיים ופעולותיהם כשרות, ולפיכך עליהם לשפותו בכל סכום שייפסק כנגדו.

162. הנתבע מס' 8, מר אבי פנחס, העיד בתצהירו נ/12 כי לא נטל חלק במעשה המרמה, ואף לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה.

163. לעדותו, בהתאם להוראותיו של מר כהן, היה עליו לדווח למר רונן קדם, מנהל המחלקה שלו, אודות פרטי מכירותיו ושעות עבודתו שעבד בפועל והוא עשה כהוראותיו, ומר כהן הודיעו כי יקבל משכורת עודפת על המגיע לו על פי דיווחים אלו, שכן חלק מהכספים מגיעים לנתבע מס' 6 ויועברו אליו באמצעותו.

164. כאשר ביקש לברר עם הנתבע מס' 6 פשר הוראה זו, הסביר לו האחרון כי עליו לבצע זאת בהתאם להנחיות מר כהן שכן מדובר בתשלום עמלות המגיעות לו מאת התובעת בגין ביצוע מכירות לוועדי עובדים, הואיל ולא ניתן להוציא לו תלוש שכר שכן אינו נחשב עוד כעובד של התובעת אלא עובד במשרה מלאה בחברת "ness".

165. לדבריו, הנתבע מס' 6 הגיע מעת לעת למחלקת הטלמרקטינג למספר שעות ומכר מינויים באמצעות הטלפון.

166. מדי חודש, עם קבלת משכורתו, קיבל הוראה ממר כהן להעביר סכומים קצובים, המשתנים מחודש לחודש, לנתבע מס' 6, וסה"כ העביר לו סך של 60,599 ₪, הן באמצעות שיק והן באמצעות כסף מזומן.

167. עוד העיד, כי מאחר שמשכורתו הועברה לחשבון הבנק שלו באמצעות מחלקת הנהלת החשבונות של התובעת, היה נדמה לו כי המערכת מודעת, מתואמת ומתפקדת בהתאם למידע אותו קיבל ממר כהן ומהנתבע מס' 6.

168. בחודש יוני 2001 הודיע על עזיבתו את התובעת, והוא הופנה לפגישה עם מר כהן אשר מסר לו כי עליו ליתן הודעה מוקדמת של מספר חודשים באם ברצונו לזכות במענק פרישה. כשהבהיר למר כהן כי לא יוכל להמשיך להגיע פיזית לעבודה ולבצע מכירות, הודיע לו האחרון כי "יעשה מה שהוא יכול".
בנסיבות אלו, בחר הוא להשאר "עובד", לכאורה, של התובעת עד לחודש ספטמבר 2001, כאשר מאחר שלא ביצע מכירות, העביר את כל משכורתו לידי הנתבע מס' 6.

169. כן הגיש הודעת צד ג' למר כהן ולנתבע מס' 6 לפיה זכאי הוא לשיפוי מהם בגין כל סכום שיחוייב בתשלום כלפי התובעת, שכן הם אלה שאחראים לנזק אשר נגרם, לכאורה, לתובעת.

170. הנתבע מס' 9, מר משה אספורמס, העיד בתצהירו נ/6 כי עבד אצל התובעת בשתי תקופות: האחת, בין השנים 1998-1999, בה שימש כראש צוות, והשניה, בין השנים 2000-2002, בה שימש כמנהל מחלקת הטלמרקטינג.

171. מר כהן היה מנהל דומיננטי האחראי על שאר מנהלי המחלקות, והיתה לו שליטה מוחלטת בנעשה במחלקה.

172. לעדותו, העבודה אצל תובעת היתה במשמרות של חמש שעות עבודה ליום בשעות אחר הצהריים והערב, כאשר היה מקבל בתחילת כל משמרת רשימות של טלפונים אליהם התקשר על מנת לנסות לשכנע את אותם אנשים לעשות מינוי בעיתון.

173. בסוף כל משמרת מסר דיווח על מכירותיו למנהל המחלקה, וציין כי דיווח דיווחי אמת מדוייקים על מספר המינויים שמכר.

174. לדבריו, השכר אשר שולם לו היה בגין מכירותיו שביצע בפועל ולא קיבל שכר עודף כלשהו, ולא נתבקש להעביר חלק משכרו לאיש.

175. בחודש אפריל 2003, זומן לחקירה במשטרה בה סיפר להם כי לא ידוע לו מאומה, ובסופה שוחרר בערבות עצמית ולא שמע יותר מחוקריה.

176. הנתבעת מס' 10, הגב' רונית קריכלי, העידה בתצהירה נ/11 כי הגיעה לעבודה אצל התובעת, כבת 20, בעקבות בן דודה מר יוני בן יוסף, הנתבע מס' 3, והחלה לעבוד במחלקת הטלמרקטינג תקופה קצרה, בין החודשים מרץ עד יוני בשנת 2002.

177. בהתאם לנוהלי התובעת, עבדה כחמש שעות ביום ומכרה יותר ממנוי אחד ליום, כך שבחודש אחד מכרה בין 25 ל - 30 מינויים.

178. עיקר עבודתה התנהלה מול ראש הצוות שלה, מר עדי שקד, ולא מול מר כהן, שהיה המנהל הבכיר.

179. לדבריה, מספר שבועות לאחר תחילת עבודתה פנה אליה הנתבע מס' 3 והודיע לה כי מר כהן הכניס לחישוב מינוייה, מינויי בונוס, ועל כן, עליה להעביר לו מידי חודש בחודשו סכומים אותם קיבלה ביתר במשכורתה. בעלה טיפל בעניין זה, העביר את הכספים לנתבע מס' 3, אשר העביר אותם ישירות למר כהן, בהתאם לדרישתו.

180. לעדותה, לא היתה לה סיבה לחשוד כי מתנהלת פעילות בלתי חוקית שכן הנתבע מס' 3 היה קרוב משפחתה וחבר קרוב שלה, וכי לא זומנה לחקירה, לא על ידי התובעת ולא על ידי המשטרה.

181. כן הגישה הודעת צד ג' כנגד מר כהן על פיה עליו לשפותה בסכומים בהם תחוייב, באם תחוייב, בתביעה זו.

182. עדות דומה העידה הנתבעת מס' 11, הגב' רוית פרטוש, בתצהירה נ/8 לפיה הגיעה לעבודה אצל התובעת בחודש יולי 2002, בגיל 20, בעקבות חברה מר אסי בן שמואל, הנתבע מס' 5.

183. לגרסתה, ייפתה את כוחו של הנתבע מס' 5 באשר לחשבון הבנק שלה, ולא היה לה מושג כי הינה מקבלת כספים שאינם מגיעים לה לחשבון או שכספים יוצאים ממנו לגורם כלשהו.

184. בימים בהם לא עבדה בפועל, המשכורת שנכנסה לחשבון הבנק הועברה במלואה לידי מר כהן.

185. בחודש מרץ, במהלך עבודתה, זומנה לחקירה במשרדי התובעת, ונחקרה בפני
שלושה חוקרים אשר ניסו להוציא ממנה הודאה. בסיום החקירה, ניסו החוקרים להחתים אותה על הודאה אך מאחר שלטענתה הדברים שנכתבו אינם אמת, ביקשה כי יירשם כי אין זו אמת, ורק לאחר מכן חתמה.

186. כן נחקרה בהמשך במטה המשטרה וחזרה על העובדות הידועות לה, ושוחררה ללא תנאים, ומאז לא פנו אליה שוב.

187. כן העידה הנתבעת מס' 12, הגב' רונית ברכה בתצהירה, עליו לא נחקרה עקב העדר התייצבות, כי החלה לעבוד אצל התובעת במחלקת הטלמרקטינג בחודש נובמבר 2002 עד לחודש מרץ 2003, בעקבות חבר של בעלה, הוא הנתבע מס' 3.

188. עבודתה היתה במשמרת בוקר בין השעות 09:00 ועד לשעה 14:00, כאשר מנהל המשמרת שלה היה מר איתן.

189. כשבועיים לאחר תחילת עבודתה, פנה הנתבע מס' 3 לבעלה וסיפר לו כי בעקבות תשלום מס הכנסה גבוה אותו חב הוא, לא משתלם לו למכור עוד מינויים ועל כן ביקש להעביר דרך משכורתה חלק מהמינויים.

190. לדבריה, לא ראתה בכך כל פסול והסכימה לעניין שכן היתה אסירת תודה לנתבע מס' 3 שעזר לה למצוא מקום עבודה, וכך מידי חודש היתה מעבירה לזה את הסכומים אותם דרש, כאשר בעלה היה מוציא את הסכום המדוייק מן הבנק ומעביר לו אותו בכסף מזומן.

191. כן הדגישה, כי בפועל קיבלה את משכורתה בהתאם למכירות המינויים אותן ביצעה, ולא מעבר לכך.

192. בתחילת חודש מרץ, זומנה לשיחה במשרדי התובעת, בנוכחות שני חוקרים, והיא סיפרה להם על ההסדר עם הנתבע מס' 3 וכי לא ידוע לה דבר על מעשיו של מר כהן.

193. ביום למחרת, התייצבה במקום עבודתה, כרגיל, ואז הגיע מנכ"ל התובעת ואמר לה לפני כל העובדים לאסוף את דבריה ולעזוב את הבניין לאלתר.

194. בהמשך, זומנו היא ובעלה לחקירה במשטרה בה חזרו על אותם הדברים, ומעבר לכך לא שמעה עוד מהם או מכל גורם אחר.

195. כן הגישה הודעת צד ג' כנגד מר כהן על פיה עליו לשפותה בסכומים בהם תחוייב, באם תחוייב, בתביעה זו.

196. הנתבע מס' 14, מר מנשרוב מיכאל, העיד בתצהירו נ/8 כי עבד אצל התובעת במהלך שירותו הצבאי, בהיותו בן 19, וגם הוא הגיע דרך הנתבע מס' 3, ועבד אצל התובעת בין חודש נובמבר 2002 עד לחודש פברואר 2003.

197. לעדותו, מספר ימים לאחר תחילת עבודתו, פנה אליו הנתבע מס' 3 וביקש את עזרתו בטענה כי עליו לשלם לרשויות מס ההכנסה סכומים גבוהים בשל מכירותיו הגבוהות ועל כן ביקש ממנו להעביר דרכו מינויים.

198. הוא הסכים להסדר זה, ומדי חודש בחודשו הנתבע מס' 3 ביקשו להעביר לידיו סכום כסף ממשכורתו. רק לאחר מספר שבועות, סיפר לו כי הכספים מועברים למר כהן והוא מעביר אותם ישירות אליו.

199. כאשר נתקל בבעיה של חוסר התאמה בין מספר המינויים שמכר לבין המשכורת אותה קיבל, פנה לנתבע מס' 3 בעניין והוא דאג להשיב לו את ההפרש.

200. באמצע חודש פברואר, פנה אליו הנתבע מס' 3 ומסר לו כי "משהו לא מסתדר לו" בעניין המשכורות, והמליץ לו לדאוג כי יפטרו אותו. עוד באותו היום, פנה למנהל המשמרת ומסר לו כי הוא עוזב מאחר שיש לו בעיות בצה"ל, וכך היה.

201. הנתבע מס' 15, מר שלומי יעקב, העיד בתצהירו נ/13 כי לא היה לו חלק במעשי המרמה ולא הוגשה נגדו תלונה במשטרה בעניין זה.

202. לגרסתו, בעת עבודתו אצל התובעת, בין השנים 1998-2001, היה סטודנט ועל כן, עבד במשרה חלקית בלבד, ופעל בהתאם להוראותיו של מר כהן.

203. למיטב הבנתו, מר כהן היה הנציג של התובעת והוא פעל בהתאם להוראותיו ודיווח למנהל המחלקה שלו, מר עדי שקד, בהתאם לטפסים המקובלים על פרטי המכירות שביצע ועל שעות העבודה אותן עבד בפועל.

204. במועד שאינו זכור לו, פנה אליו מר כהן והודיע לו כי מכיוון שהוטל עיקול על משכורתו של אחד העובדים אצל התובעת, אשר סירב לומר את שמו, בכוונתו להעביר חלק ממשכורתו של אותו עובד דרך משכורתו שלו.

205. החל מחודש פברואר 2000 הוגדלה משכורתו בכל פעם בסכום אחר, ומדי חודש בחודשו היה מעביר למר כהן סכומים ממשכורתו, במזומנים, בהתאם לדרישתו החודשית.

206. כן הוסיף כי כל סכום עודף אותו קיבל במשכורתו, העביר לידי מר כהן, כך שבפועל קיבל את המשכורת המגיעה לו בהתאם למכירותיו.

207. לדבריו, לא היתה לו סיבה לחשוד כי מעשיו של מר כהן אינם כשרים שכן משכורתו הועברה לחשבון הבנק שלו באמצעות מחלקת הנהלת החשבונות של התובעת, עברה פיקוח והכספים הועברו לידי אדם בעל סמכות מטעמה.

208. כן הגיש הודעת צד ג' כנגד התובעת לפיה באם יחוייב בתשלום סכום כלשהו, על התובעת לשפותו בסכום זה שכן הניכוי אותו ביצעה התובעת במקור מהווה סכומים אשר נתבעים ממנו, ואין עסקינן בשכר עבודה.
209. יתרה מזאת, טוען הוא כי אין לתובעת אלא להלין על עצמה, שכן מנגנון הפיקוח שלה על הנעשה במשרדיה ועל מנהליה הבכירים הינו לקוי, ולו היתה מפקחת כדבעי, כל עניין הגניבה לא היה מתרחש.

210. הנתבע מס' 16, מר צחי מורדוך, העיד בתצהירו נ/14 כי מר כהן הינו דודו וכי שימש מנהל מחלקת הטלמרקטינג של התובעת.

211. טרם גיוסו לצה"ל, עבד כחודשיים אצל התובעת, בין החודשים ספטמבר- נובמבר בשנת 2002.

212. בשלב מסויים, פנה אליו דודו וסיפר לו כי חברו הטוב נקלע לקשיים כלכליים, ועל כן, ביקש את עזרתו ואת הסכמתו לכך שמשכורתו של האחרון תופקד בחשבון הבנק שלו, ומדי חודש יעביר הוא את הכספים אותם קיבל ביתר אליו. הוא נענה לבקשתו מאחר שלא היתה לו סיבה לחשוד כי דודו מרמה אותו, והוא האמין כי פעולותיו כשרות, מה גם, שהיה נער צעיר ותמים.

213. להדגשתו, לא הרוויח או נהנה מכספים אלה ולא היה שותף למעשה המרמה של דודו, למעט, סכום זעיר של בין 100 ל-300 ₪ אותו קיבל מדודו, כפיצוי על הוצאת הכספים מחשבונו והעברתם לחברו.

214. כן שלח הוא הודעת צד ג' לדודו, שכן לטענתו, על האחרון לשפות אותו בכל סכום שייפסק לחובתו, שכן פעל בתום לב ולבקשת דודו.

215. עדות דומה העידה אחותו, הנתבעת מס' 17, הגב' ליאת מורדוך, בתצהירה נ/15, כי לאחר שיחרורה מצה"ל פנה אליה דודה מר כהן וביקש ממנה להעביר את משכורת חברו לחשבון הבנק שלה.

216. לדבריה, הסכימה להסדר זה מאחר שהיתה נערה תמימה וצעירה ולא חשדה כי מדובר במעשה מפוקפק. כמו כן, האדם שביקש ממנה לעשות כן, הינו דודה ולא אדם זר, ועל כן, בטחה בו.

217. לעדותה, דודה העביר לה סך של 100-300 ₪ בכל חודש כפיצוי על העזרה שהעניקה לו, והיא האמינה כי היא עוזרת לחברו.

218. לתדהמתה, גילתה כי היא רשומה כעובדת של התובעת, על אף שמעולם לא עבדה עבורה, ולא קיבלה ממנה משכורת בעבור עבודתה, לכאורה.

219. אף היא שלחה הודעת צד ג' לדודה, שכן פעלה, לטענתה, בתום לב, לא נהנתה מן הכספים ואין לראות בה אחראית לכל נזק או הפסד שנגרם לתובעת.

הכרעה

פירוט "שתי השיטות" ע"י גב' מלכה שמריז

220. העדה המרכזית מטעם התובעת, גב' מלכה שמריז, מבקרת הפנים של עיתון "ידיעות אחרונות", חזרה ופרטה בחקירתה הנגדית אופן הפעולה של מר כהן בביצוע התרמית, ועדותה בתצהירה לא נסתרה כהוא זה בחקירתה הנגדית.

221. לעדותה, מר כהן פעל להגדלת תלושי השכר לקבוצה קבועה של אנשים ביישמו שתי שיטות, האחת – מסירת נתונים למזכירתו, גב' ברוריה להב, על פיהם יצר טבלה מוגדלת של נתוני מכירות, וזאת ביחס לטבלה האמיתית, והשניה – הגדלת השכר פעם נוספת, בצרפו סכומי עמלות ותמריצים לעובדים אלה.

222. להלן דבריה בעניין זה כדלהלן:

"ש. בסעיף 4 לתצהירך את מאזכרת "השיטה הראשונה". בסעיף 9 לתצהירך את מאזכרת את "השיטה השנייה". המשמעות בשתי השיטות, היא הגדלת המנויים?
ת. לא. בשיטה הראשונה הוא נכנס לסדין בתוך המחשב ושינה רכיב שכר, בלי קשר לכמות המנויים. נניח שהמשכורת יצאה 1,000 ש"ח, הוא עשה מזה 3,000 ₪, בלי הגדלת המנויים. השיטה השניה הוא שינה את כמות המנויים ואז בא למחשב והגדיל את השכר.
ש. כלומר, מבנה השכר בתובעת מורכב משכר בסיס ואז יש בונוסים ותמריצים?
ת. כן."

(ראה: פרוטוקול עמ' 34 שורות 1 – 8).

223. לשאלה בחקירתה המפורטת מי גילה נתונים אלה השיבה כי בעקבות ממצאי חקירת החוקר מר צבי קרוכמל, שוחחה עם גב' ברוריה להב וזו אישרה באוזניה כי קיבלה טפסי מכירות המנויים מידי יום והזינה נתונים אלה למחשב לטבלה ממוחשבת. מדי סוף יום התבקשה לערוך טבלה נוספת, מקבילה, על פי בקשת מר כהן שנתן לה הוראות להוספת מנויים נוספים, כשהסברו היה כי קיימים ימים בהם ישנן מכירות מועטות ועל כן יש לאזן את אלה בשאר הימים ולפזרן בין חברי אותה הקבוצה.

(ראה: פרטוקול עמ' 30 שורות 22-14; עמ' 31 שורות 1-9).

224. עוד פירטה, כי "בשיטה הראשונה" לאחר שמנכ"ל התובעת חתם על "סדין", נכנס מר כהן במחשב לתיק ה"סדין" ושינה הסכומים והוסיף לשכר העובדים, ו"בשיטה השניה" זייף כמות של מינויים ועל יסודה הוסיף שכר נוסף בגין עמלות ותמריצים.

(ראה: פרוטוקול עמ' 44 שורות 1-19).

225. ביתר פרטים, העידה על השיטות כדלקמן:

"ההבדל העיקרי בין שתי השיטות הוא שאת המעילה מספר אחת שאול כהן
ביצע על דפי סדינים שבתוך המחשב לאחר שמנכ"ל החברה חתם על הסדינים ולכן אפשר לראות הבדל בין הסדינים החתומים לבין קבצי הסדינים שהועברו לתשלום לחשבת השכר.

מאידך – במעילה מספר שתיים, שאול כהן
זייף את כמות המנויים כבר על גבי הסדינים שהועברו לחתימת המנכ"ל. דהיינו, במעילה מספר שתיים את לא יכולה לעלות על המעילה כשאת עושה את ההשוואה בין הסדין החתום לבין הסדין הממוחשב. לכן בשלב הזה, כשאני ראיתי את הנתונים, לא קפץ שום דבר לעין כי לכאורה היתה זהות בין הכמויות כפי שהופיעו בשני הסדינים.

.... זה ששאול כהן
נכנס לתוך הסדינים הממוחשבים ושינה את הסכומים, הגדיל אותם ושלח את זה לחשבת השכר, ללא קשר כלשהו לכמויות ולא לכלום. כה, כי הוא רצה להוסיף לזה 2,000 ₪ ולזה 3,000 ₪.

מאחר וסוג המעילה לא היתה קשורה לאופן תשלום סוג העמלה וכו' מכיוון שזה היה שינוי לא רנדומלי, לא היה ידוע מה נוסחת התשלום. בשלב הזה, מה שאני זיהיתי זה שבאופן קבוע יש שמות מסוייימים שמדי חודש שאול כהן
נכנס לחישוב של השכר שלהם ומשנה באופן, בלי קשר לשום דבר, מגדיל את השכר שלהם. זו התמונה שגלוייה לעיני בשלב זה. לכן, בשלב הזה, אני לא אמורה לחקור כמויות ושום דבר אחר".

(ראה: פרוטוקול עמ' 99 שורות 25-26; עמ' 100 שורות 1-7 ו – 24-25 ובעמ' 101 שורות 1-8).

226. כן ציינה כי רק לנתבע מס' 1, מר כהן, היתה האפשרות להיכנס ל"סדינים" ולא למישהו אחר או נוסף מצוותו.

227. עוד העידה מטעם התובעת בחקירה נגדית גב' ברוריה להב, אשר אף היא חזרה מפורטות על עדותה שבתצהיר עדותה הראשית, והוסיפה וציינה כי בכל יום קיבלה טופסי המכירות לפי שמות הסוכנים, הקלידה אותם בטבלה לפי השמות, בדקה התאמה מספרית בין הרשום למודפס והכניסה אותם למעטפה עליה רשמה התאריך. מעטפות אלה הן שנבדקו כשהפרשה התגלתה.

228. כן פירטה כי למר כהן בלבד היתה גישה למחשב שלה בידעו את סיסמתה.

(ראה: פרוטוקול עמ' 123 שורות 7 – 2; עמ' 124 שורות 3-4).

229. אשר לקיומן של שתי הטבלאות, "האמיתית" ו"המוגדלת", ענתה כי ידעה שהטבלה הנוספת היתה פנימית וכי "ידעתי שהטבלה שהולכת לשכר היא הטבלה האמיתית. לא היה לי אפילו חלקיק של ספק בעניין".

(ראה: פרטוקול עמ' 129 שורות 19-18).

230. עוד ציינה כי מר כהן מסר לה את מספר המנויים שקבע ואמר לה כי תפזרה באקראי, על בסיס יומי, והטבלה הנוספת "לא היתה עבורי שום דבר, זה היה משהו פנימי שהוא השתמש בזה בשבילו, ולא אני".
(ראה: פרוטוקול עמ' 130 שורות 21-22).

231. הטבלאות האמיתיות והמנופחות תוייקו בקלסרים כשבראש גליון הטבלה האמיתית צויינה הספרה "1" ובראש הטבלה המנופחת צויינה הספרה "4".

232. כן פרטה כי בסוף כל חודש הקריאה, לבקשתו, מולו, בחדרו, תכנה של טבלת המינויים והוא ישב עם "הסדין" מול המחשב, וזאת בנוכחות מנהל צוות, טרם קבלת המשכורות. כאשר הגיעו המשכורות והתלושים ביקש ממנה לקרוא בפני
ו שוב, על מנת שלא תהיינה טעויות, וכך עשתה, כי כך ביקש "הבוס שלה".

233. עוד העידה כי תמיד דאג שלא תראה את שכר האנשים, לאמור, היא הקריאה כמות המינויים כשהוא מקליד במחשב את מה שאמרה לו.

(ראה: פרוטוקול עמ' 134 שורות 1- 13).

הודאות הנתבעים

234. לבד ממר כהן, הנתבע מס' 1, נחקרו חלקם של הנתבעים והודו במעשים המיוחסים להם, ואף הביעו הסכמה להחזיר הכספים העודפים שקיבלו מידי התובעת.
הודאת מר אורי בן שמואל – הנתבע מס' 6

235. הנתבע מס' 6 מסר לחוקרו הודאה ארוכה ומפורטת על פיה מר כהן פנה אליו ואמר לו כי ידאג לכך שבן דודו שעבד עימו במחלקה, אסי בן שמואל, הנתבע מס' 5, יקבל משכורת נאה של 4,000 ₪ נטו לחודש. אחרי כחודשיים, בין תחילת החודש לעשרה בו, התקשר אליו ואמר לו מה הכמות המדוייקת של המינויים שעשה אסי ותרגם זאת לכסף, למשכורת, ובאותה נשימה אמר לו כי הכניס סכום גבוה יותר לחשבון הבנק של אסי והוא מבקש את ההפרש בין מה שמגיע לאסי בגין עבודתו לבין מה שנכנס לחשבון. תחילה סוכם כי אסי יקבל מן הסכום המוגדל 30 אחוז ומר כהן 70 אחוז.

236. מר כהן לא הסכים שאסי יעביר לו את הכסף אלא הוא בלבד, ולפיכך אסי מסר לו את דמי ההפרש והוא מסר למר כהן את חלקו.

237. הכסף נמסר לאחרון בראשון לציון, במתחם מקום העבודה, ואף הופקד בסניף בנק הפועלים לחשבונו של מר כהן, וכן היתה פעם שהועברה מחשבונו האישי לחשבון מר כהן.

238. לאחר ארבעה חודשים, ביקש אסי לעזוב את העבודה ומר כהן ביקש לשכנעו להישאר על סמך הצעה לחלוקת דמי ההפרש 50 אחוז לו ו – 50 אחוז לאסי.

239. חברתו של אסי, רוית פרטוש, החלה אף היא לעבוד כסוכנת במחלקת הטלמרקטינג, ומר כהן הציע להעביר כסף אף לחשבון הבנק שלה ובמקרה זה לגבות רק 25 אחוז מההפרש.
240. כן שאל אם אפשר לסמוך עליה ותוך כדי כך אמר שהיא לא צריכה לדעת על העניין. בתגובה, ביקש ממר כהן כי יתן לרוית "לעבוד נקי בלי הקומבינה של העברת הכספים המנופחים לחשבון שלה".

241. כן אמר לו שאינו רוצה להיות קשור לנושא וכי אינו מוכן לסכן את משפחתו ואת עצמו.

242. מדי חודש, העביר למר כהן ממשכורתו של אסי סכום שבין 1000 ₪ בחודש "גרוע", לבין 3,000 ₪ בחודש "טוב", לאחר שההפרש חולק 50 אחוז לכל אחד.

243. לגבי חשבונה של רוית, היה מר כהן מקבל סכום חדשי בין 2,500 ₪ לבין 5,000 ₪ ומשתי המשכורות של אסי ורוית, העביר לו מדי חודש בין 3.500 ₪ לבין 8,000 ₪.

244. אשר לאחיו שי בן שמואל, הרי שהתנגד להעסקתו שכן הדבר היה סמוך לגיוסו לצה"ל, אולם לאחר שכנועו החל לעבוד וממשכורתו העביר למר כהן סכומים שבין 2,500 ₪ ל – 4,500 ₪ לחדש.

245. הובא לידיעתו כי מר כהן נהג להמר בכספים וכי הפסיד כמה עשרות אלפי שקלים, לאמור, כ – 35,000 ₪ בהגרלות צ'אנס, מה שנקרא, לדידו, הכפלות בהימורים לא חוקיים.

246. מר כהן חב הכספים לאדם שהוא מכיר, חבר מהצבא, עימו שוחח בנוכחותו בטלפון ואז סיפר לו על כך שהינו מהמר אצל מישהו מראשון לציון אשר גובה עבורו סכומים גבוהים.
247. הוא עצמו הפנה את מר כהן לאדם שעסק בהגרלות הצ'אנס, אשר גבה סכומים נמוכים יותר, אולם מר כהן הפסיד שם סכום כסף גדול ולאחר הפסדו ביקשו לדבר עם אותו אדם כדי שיחלק החוב. מתוך רגשי אשם, פנה לאדם זה והאחרון חילק החוב לכעשרה תשלומים.

248. בסיום הודאתו, ציין כי אין לו מילים לתאר את המצב וההרגשה של הצער, לנוכח העניין, וכי הוא מרגיש שנפל כפתיון, ומוכן הוא לשבת עם מר כהן על מנת שזה יחשב כמה כסף עבר למשפחתו, דהיינו, לאסי, לרוית ולשי, "ולהחזיר אותו במלואו".

249. עוד מדגיש הוא שכל העניין החל משכנועו של מר כהן לעזור לו לצאת מהחוב שצבר בגין ההימורים אשר ידע כי הוא שרוי בו, כדי שאשתו לא תדע אודות חובות אלה.

250. הוא עשה כן כדי לעזור לו בהחזר חוב זה, בכוונה כי בסיום החזרו יפסיק המהלך ומפה זה התגלגל, לדבריו, כמו כדור שלג.

251. עוד, ציין, כי מוכן הוא להיבדק במכונת אמת לעניין כל שאלה בדבר הגניבות מחברת "ידיעות מינויים"
וכן בעניין העברות הכספים בינו לבין מר כהן ובני משפחתו.

הודאת אסף בן שמואל – הנתבע מס' 6

252. מר אסף בן שמואל ציין בהודאתו כי אחיו, אורי בן שמואל, סידר לו עבודה אצל התובעת בחודש נובמבר 2001, לאחר ארבעה חודשים, פנה אליו אחיו והסביר כי בחודש הבא יקבל משכורת מוגדלת וכי ההפרש יחולק במזומנים לו 25 אחוז והיתרה תועבר לאחיו כדי שיעבירנה לאחר.

253. כך נהג כשנה, כשממוצע דמי ההפרש שנכנסו לחשבונו עמד על סך של כ 3,500 ₪ ולהערכתו העביר כ - 32,000 ₪. בסך הכל, נכנס לחשבונו סכום של כ – 40,000 ₪ מתוכו נטל לעצמו על פי ההסדר כ - 10,000 ₪ "עמלה".

254. כן סידר עבודה אצל התובעת לחברתו רוית פרטוש, ואף עימה נערך סידור זה, על פיו הוציאה את דמי ההפרש בסכום של כ - 4,000 ₪ לחודש ממנו לקח 25 אחוז לעצמו ו - 75 אחוז העביר לאחיו אורי. לדבריו, היא לא ידעה מהיכן הכסף ולמי הוא הולך, לא ידעה על האחוזים ולא שאלה למקור הכסף.

255. עוד, הודה, כי הכסף הועבר באופן זה שהורה לבנק בפקסימיליה להעבירו מחשבונה לחשבונו, באותו סניף, ונציג הבנק התקשר אל רוית כדי לאשר הבקשה. לאחר אישורה, הועבר הכסף לחשבונו, למעט סך של 2,000 ₪ שנותר בחשבונה, ומתוך סכום זה משך מן הבנק 75 אחוז, סכום אותו העביר לאחיו מדי חודש, בסך של כ - 6000 ₪.

הודאת יהונתן בן יוסף – הנתבע מס' 3

256. בראשית הודאתו, התנצל מר בן יוסף "על כך שעזרתי לשאול כהן
לגנוב את ידיעות מינויים". להסברו, פנה אליו מר כהן ואמר כי מן המשכורת הבאה ייכנס יותר כסף לחשבונו וכששאלו לפשר העניין, אמר לו כי הוא משחק עם עניין העמלות והיעדים.

257. מר כהן רשם לו על דף כמה מינויים עשה וכן חישב לו את הסכום האמיתי שמגיע לו, ואחרי כן אמר לו כי זה הסכום הצפוי להיכנס לחשבונו בבנק, דהיינו, יותר מהסכום "האמיתי", שהיה מגיע לו.

258. כן אמר לו מה הפרש ההונאה וביקש ממנו סכום זה כשבתחילה נתן לו 10 אחוזים הימנו ולאחר שלושה חודשים העלה חלקו ל - 15 אחוזים.

259. התוספת לשכרו היתה בסך של כ – 800 ₪ והסכום שהעביר למר כהן ניתן לו במזומנים במשרדו של האחרון.

260. כן ניסה מר כהן לשדלו להביא עובדים נוספים כדי שיוכל להזרים למשכורתם תוספות, ואכן, הביא לעבודה אצל התובעת את ידידתו תמי גז וחברו מיכאל מנשרוב.

261. עם העסקתם, בדק הוא עם אלה כמה מינויים עשו כיוון שידע, לדבריו, "ששאולי עובד עלי" ובבדיקותיו הסתבר כי קיזז להם מינויים והגדיל להם דמי מס הכנסה. הוא העביר להם יותר כסף, כלומר, התוספת לאחר הקיזוז שמר כהן עשה, ובכל חודש העביר לאחרון כ 3,500-4,000 ₪, מכל אחד מהם, דהיינו, בכל חודש מסר לו, בסך הכל, משלושתם, סכום של כ - 8,000 – 9,000 ₪.

262. לאחר מכן, נוספה עובדת נוספת בשם רונית ברכה, עימה נערך הסדר זהה, ועימה גדל הסכום שהשאיר בכל חודש לסך של 10,000 - 12,000 ₪ מדי חודש בחודשו.

263. מר כהן אמר לו כי הינו לחוץ בכסף, וכי יש לו הרבה הוצאות לגבי הבית אשר קנה וכלי הרכב אשר רכש.

264. באם פיגר בתשלומים, כגון, שמיכאל שירת בצבא שכן היה עדיין בצבא סדיר, לחץ עליו כדי שיעביר לו כספים ודרש זאת ממנו באמרו שלא אכפת לו אם הכסף יגיע אפילו מחשבונו הפרטי כי הוא מקבל עמלה על העברות הכספים.

265. זמן מה אחר כך, אמר לתמי ולמיכאל כי "יש משהו מלוכלך בידיעות מינויים כי מישהו גונב כסף ואני לא רוצה שתעבדו פה".

266. משך זמן הגניבות, אמר למר כהן כי אינו רוצה להמשיך בזה, כי הוא פוחד ואינו רוצה עוד בדבר – וזה אמר "תביא אנשים, יהיה בסדר".

267. עוד ציין כי הינו "שמח שתפסו את הגנב ששמו שאולי כהן ואני מרגיש טוב עם עצמי וטוב לי". עוד הודה כי כואב לו שעליו לסיים עבודתו אצל התובעת בצורה כזאת, בהרגשה שחושבים שהוא גנב, דבר שאינו נכון.

268. כן מסר לחוקרו כרטיס עובד שאינו יודע מיהו, אשר מר כהן מסרו לידיו כדי שיחתימו כנוכח בעבודה, אך הוא לא עשה כן, למעט פעמיים שלוש בחודש, בתואנה כי יש בעיה במחשב.
269. עוד הוסיף כי בסיום התשאול התקשר לתמי גז ולמיכאל מנשרוב לטלפון הנייד שלהם, בנוכחות החוקר, ואלה אמרו כי הסיבה שאמר להם לעזוב את מקום העבודה אצל התובעת היתה ביצוע גניבות בכל חודש, וכי מדובר בכספים שהועברו למישהו אחר.

הודאת רוית פרטוש – הנתבעת מס' 11

270. לעבודה אצל התובעת הגיעה באמצעות מר אסי בן שמואל, הנתבע מס' 5, חברה מזה כארבע שנים, ושובצה לעבודה בצוותו ובשעות עבודתו אחר הצהריים.

271. אסי נהג להורות לבנק במשלוח מכתבי פקסמיליה על הוצאת כספים מחשבונה לחשבונו, ובמשך הזמן חתם בשמה על הסכמתה לכך. היא לא התעסקה עם החשבון כלל, ואסי דאג שישאר לו כסף בחשבון בשביל לחסוך ללימודים ולהוצאות שונות.

272. כל העניין הכספי נוהל על ידו, ובכל עשרה לחודש, ביום בו נכנסה המשכורת לבנק, שלח מכתב זה לבנק וחתם בשמה. את הכסף העביר והותיר לה 2,000 ₪ בחשבונה.

273. במסגרת השיחות הרבות בטלפון בין מר כהן לאסי, ולאור סידור העבודה שלה לגבי ימים שלא באה או בימים בהם יצאה מוקדם, הדבר היה מאושר ע"י מר כהן, ובשלב מסויים זה "כבר היה נורמה ועדי היה לוקח את זה בחשבון כשהוא היה עושה את הסידור".

274. כל ההחלטות שנעשו ע"י מר כהן ואסי, מעל לראשו של עדי, ראש הצוות, גרמו לה להבין שיש קשר בין אלה – ובגלל זה הבינה "שיש כאן משהו מסריח", וידעה כי "יש קומבינה כלשהי", וכי "אסי ושאולי מחוברים טוב ויש איזה קומבינה ביניהם".

275. לשאלה אם לא היה מוזר כי נכנס סכום גדול יותר למשכורתה מאשר כ – 2,500 ₪, ענתה כי לא הסתכלה כלל בחשבונה ולא ידעה מה סכומו וכמה נטל אסי.

הודאת ברכה רונית – הנתבעת מס' 12

276. לעבודה אצל התובעת הגיעה באמצעות היכרותה את הנתבע מס' 3, יהונתן בן יוסף, אשר פנה אליה לאחר כשבועיים מתחילת עבודתה והודיעה כי בנוסף למשכורתה יכנס סכום כסף נוסף וביקש ממנה לתת לו אותו. יוני, ככינויו על ידה, לא הסביר לה הסיבה לתוספת כסף בתלוש המשכורת – והיא לא שאלה לפשר העניין.

277. ביום 10.12.02 הוציאה ממשכורתה ההפרש בסך של כ - 1,500 ₪, סכום זה נמסר לבעלה שהעבירו ליוני, וכך נהג בעלה פעמים מספר, כשהכסף הועבר בשלמות אליו בלא שבעלה או היא נטלו חלק הימנו.

אחריות מר כהן

278. מעדויות עדי התביעה דנן וכן מעדויות הנתבעים, עולה, כחוט השני, כי מר כהן היה בעל היזמה והרוח החיה בהוצאת כספים בתחבולה ובמרמה מן התובעת בכל "שלוש השיטות" דנן, וכי עשה כן במתוכנן על מנת לזכות בכספים לא לו.

279. דרכי התחבולה והתרמית המתוחכמות בהן נקט, היו פרי תכנון ומחשבה תחילה, ונבעו, להתרשמותי, לא רק מתאוות בצע ורצון לזכות בכספים לרווחתו, אלא אף מן הצורך הנואש לכסות חובות גבוהים בתחום ההימורים, דבר שהכביד עליו ביותר והצריך אף הסתרה מעיני רעייתו.

280. מר כהן נקט, איפוא, בשלוש השיטות, קרי, הגדלת המשכורות, הוספת מניין מינויים לשם הגדלת תמריצים, ודיווח על עובדים שלא נכחו כלל, וזאת תוך שימוש במחשבו שלו ומחשב מזכירתו גב' להב באמצעותם הציג טבלות שכר מוגדלות, אשר מנהלי התובעת הוטעו לחתום עליהן.

281. בדיעבד, נראה בעיני כי שיטותיו של מר כהן נועזות הן ומתוכחמות ביותר, ואכן הללו לא נתגלו חדשים רבים, אולם נועזותו היתרה מאלה היתה גיוס בני משפחה וחבריהם של אלה לשרשרת פעולותיו, שכן עליהם "רבצה" השתכרותו.

282. מר כהן לא חשש להעסיק בני משפחה וחבריהם ברשת התרמית והגזל שטווה, שכן בהעסקתם גילה אזנם אודות התרמית ואף שיתפם בעמלה לשתי מטרות, האחת, שתהא להם מוטיבציה כספית להשתדך לתהליך פסול זה והשניה, שיירתעו מלפרסם הדבר, פן יבולע להם עצמם כשותפים לדבר עבירה. משמע, מר כהן פעל בשחיתות מידות והשחית אף אחרים.

283. ואומנם, הללו, רובם אנשים צעירים ביותר, "בלעו" הפתיון ותמורת "עמלתם" שיתפו עימו פעולה ב"הגדלת" שכרם, בהוצאת דמי ההפרש במזומנים עבור מר כהן, ובהותירם בידם עמלתם שנקבעה מראש.

284. אמירת בא כוחו בסיכומיו כי מר כהן נדחק לעשות כן ע"י מנהל התובעת, קרי, מר נחמן יהב, ולראייה, נכתב במכתב נ/1 מ- 26.3.02 "התקדם למעלה אבל בזהירות, חג שמח לך ולבני משפחתך" – אין בה להעיד על דחיקה בו לעשות מעשי תחבולה ועורמה, לשתף בהם חמישה עשר עובדים נוספים, ולהוציא בכחש מקופתה מאות אלפי שקלים.

285. על יסוד כל אלה, מחייבת אנכי את מר כהן בהשבת הכספים על יסוד תצהיר מר יהב והתחשיבים דנן הנספחים לו, אשר לא נסתרו.

286. מסכום זה יופחתו סכומים אשר השיבו מנהלי התובעת לקופתה, אולם סכום של 160,000 ₪ לו טוען הנתבע כהחזר דמי זכויות לא יורד, שכן הכרעה בנושא זה אמורה להיקבע בפני
בית משפט אחר.

כמו כן, אין להפחית סכומים נוספים כדי תשלום הסכום "נטו", כפי קביעת רואה החשבון מטעם הנתבעים מר אשכנזי, שכן אם לא יוחזרו מלוא סכומי התביעה "ברוטו", ייגרם לתובעת חסרון כיס כיוון שסכומים אלו יחוייבו במס הכנסה, כהסבר רואה חשבון מר שמי שטיינברג בחקירתו הנגדית.

(ראה: פרוטוקול מיום 13.9.05 עמוד 24-25).
אחריות הנתבעים

287. הנתבעים היוו מעין "רשת" פעולה, כשביניהם קשר משפחתי או חברי, ועליהם "סמך" מר כהן כי ישמרו קשר של שתיקה. קבוצה זו נשארה קבועה ומצומצמת, שעה שמדובר במחלקה בה עבדו עשרות עובדים נוספים שלא שותפו בסוד העניין והרווחים.

288. אף אם תמצי לומר שמי מן הנתבעים לא הבין, תחילה, מה מהות פעולתו להפרשת מזומנים מן הבנק ולמסירתם עבור מר כהן, הרי משחזר התהליך על עצמו, חודשים רבים, מיוחסת להם הבנה וידיעה מלאה, כאנשים בוגרים, כי המדובר בשיטה של ממש, באופן פעולה ממולח ויזום, שבסופו של זה הם נהנים מתוספת כספית לשכרם
"האמיתי", והאחר, קרי, מר כהן, נהנה מדמי ההפרש באחוזים גבוהים וניכרים.

289. הנתבעים מהם נגבתה הודאה, לאמור, הנתבעים מס' 11,6,5,3 ו-12 הודו בכך שנטלו כספים לכיסם באופן חוזר ושיטתי, ואף שחשו אי נוחות בשיתוף הפעולה עם מר כהן, הרי שבפועל קיבלו בכל חודש סכום הגדול ממשכורתם "האמיתית", כמפורט בתצהיר מר נחמן יהב ובנספחיו, וכן בטבלאות הנושאות המספר "1" ו – "4", המהוות הקלסר מס' 5 במוצג ת/3, אשר הינו בסיס תחשיב התובעת.

290. עוד, יצויין, כי מוסרי ההודאות ביקשו להשיב הכספים שנטלו, או להגיע להסדר בדבר השבתם, ללמדך, כי אכן ישנה אף הודאה בצורך להחזיר הכספים לתובעת, ולא רק הודאה בסיפור המעשה ובאירועים שהובילו אותם ללקיחת כספי התרמית.
291. מוסרי ההודאות דנן אף הודו בנטילת הכספים בחקירתם הנגדית, ולמעשה, לא נסתרו דבריהם אשר מסרו בהודאתם בפני
החוקרים ובתצהיריהם.

(ראה: פרוטוקול עמ' 319 שורות 1-8; עמ' 322 שורות 16-22; עמ' 330 שורות 12-17; עמ' 333 שורות 23-25; עמ' 334 שורות 1-3; עמ' 344 שורות 8-21; עמ' 381 שורות 6-18; עמ' 389 שורות 7-11 ושורות 16-26; עמ' 394 שורות 1-16; עמ' 434 שורות 10-18 ועמ' 351 שורות 8-14).

לאור הודאתם המפורטת של נתבעים אלה, ולאחר שבחקירתם הנגדית לא שונתה גירסתם כי אכן נטלו הכפסים לידיהם בגדר "עמלה" על פועלם עבור מר כהן, הריני מחייבת כל אחד ואחד מהם בהשבת הכספים אשר הועברו לידיהם בתרמית דנן, כפי שוויים על יסוד כתב התביעה ותצהיר מר יהב.

292. הנתבעים האחרים, מס' 7, 8, 9, 10, 13, 14, 15, 16 ו – 17, העידו בתצהירי עדות ראשית כל אחד גרסתו שלו, כדלהלן:

293. הנתבע מס' 7 – תומר בן שמואל, לא התייצב לדיון להחקר על תצהירו וביום 12.6.06 ניתן

פסק דין
כנגדו על יסוד כתב התביעה.

294. הנתבע מס' 8 – אבי פנחס, השתתף במעילה 19 חודשים ולא הכחיש בתצהירו נ/12, כמצויין לעיל, כי פעל בצוותא חדא עם מר כהן, עשה כהוראותיו, ומר כהן הודיעו כי יקבל משכורת עודפת על המגיע לו על פי דיווחיו.

295. עוד, העיד, כי העביר למר כהן סך של 60,599 ₪ בשיקים ובמזומנים, כשדמי עמלתו נותרו בידיו, אולם ציין כי סבר שהמערכת מודעת, מתואמת ומתפקדת בהתאם למידע אותו קיבל מר כהן, ואף מן הנתבע מס' 6 אורי בן שמואל.

296. בחקירתו הנגדית, הודה כי פעל בשיתוף פעולה עם מר כהן ועם אורי בן שמואל, בן דודו, והללו היו מחשבים את הסכומים המדוייקים שמגיע למר כהן מן הסכום העודף.

297. עוד הודה כי ב – 17 חודשים הגיעו כספים לחשבונו, חדשים בהם פעל ועבד, למעט שני חודשים נוספים, בהם שהה בחו"ל.

(ראה: פרוטוקול מיום 3.7.06 עמ' 356; עמ' 360-361).

298. נראה הוא, כי "פרקטיקה" חוזרת זו, במסגרתה הוגדל שכרו 17 חודשים, ומנגד – העביר כספים 10 חודשים בשיקים, ואחר כך במזומנים בלבד, למר כהן, מאיינת גירסתו כי סבר שהדבר מתואם עם הנהלת התובעת. ממה נפשך, באם היה נוהג זה חף מתרמית, היה עליו להניח, כי מסירת השיקים די בה, אולם מרגע שנדרש להעביר חלקו של מר כהן במזומנים בלבד, לפליאה היא כי, לגרסתו, עדיין סבר בתם לב שכך מתנהלת קבלת משכורות אצל התובעת, או בכל גוף מסחרי שהוא.

299. מכלול נסיבות העניין הללו יחדיו, לרבות פרק הזמן הרב בה נהגה "פרקטיקה" זו וכן גובה הסכומים שהעביר וגובה אלה בהם זוכתה משכורתו, לאחר תיאום עם אורי בן שמואל, כנגדו שיגר הודעת צד שלישי, נזקפים לחובתו ומצביעים על כך כי ידע מה פשר העיסקה הסיבובית לה נתן יד.

300. על כן, הנני מחייבת נתבע זה בהחזר הסכום בסך של 120,000 ₪ לתובעת, על יסוד חישובה הנתמך במסמכי משכורותיו אצל התובעת.

301. הנתבע מס' 9 – משה אספורמוס – לחשבונו שלו הופקדו סכומים גבוהים בסך של 62,863 ₪, דבר הסותר גרסתו כי סבר שמשכורתו זוכתה ביתר אך "במקרה".

302. מדפי חשבון הבנק שלו אשר צרפה התובעת, עולה כי מיד לאחר קבלת המשכורות הופיעו משיכות של סכומי כסף גבוהים במזומן בלבד, בעשרות אלפי שקלים, דבר הסותר גירסתו כי לא הבין פשר התוספות הניכרות במשכורתו.

303. בחקירתו הנגדית, העיד כי משך שבעת חודשי המעילה בהם משך אלפי שקלים במזומן, שיפץ, כביכול, בית אך לא זכר כלל מה עלות השיפוצים וכן לא הציג קבלות מבעלי מקצוע.

(ראה: פרוטוקול מיום 2.7.06 עמ' 314).

304. משמע, הסבר זה, שהועלה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, אינו מעורר אמון ומהווה ניסיון לתירוץ קלוש בדבר המשיכות הרבות מחשבונו במזומנים.
על כן, יש לחייבו בסכום התביעה כחישוב התובעת בתצהיר מר נחמן יהב, בסך של 62,863 ₪.

305. הנתבעת מס' 10 – רונית קריכלי – בתצהירה הודתה כי בן דודה, יהונתן בן יוסף, נהג לומר לה בכל חודש מה הסכום המוגדל, ובעלה "דאג להעביר לו במזומנים".

306. בחקירתה הנגדית, לא הכחישה פעולות אלה של בעלה, אשר מסר כספים במזומנים ליוני, וציינה כי הדבר נמשך כחדשיים וחצי. אמירתה כי לא "שאלה הרבה שאלות" אין בה כדי לפטרה מקבלת הכספים למשכורתה ומתשלום חלקם לידי יוני, באשר בעלה פעל כן ברצף.

(ראה: פרוטוקול מיום – 3.7.06 בעמ' 351).

307. על כן, יש לחייבה בהחזר דמי המעילה בסך של 19,918 ₪, כתחשיב מר יהב שצורף לתצהירו.

308. הנתבעת מס' 13 - תמי גז - נתבעת זו לא הגישה תצהיר עדות ולא התייצבה בבית המשפט, על כן, לאור פירוט מר יהב בתצהירו, תחוייב בסך של 13,590 ₪, בגין כספים עודפים שהופקדו במשכורתה.

309. הנתבע מס' 14 – מיכאל מנשרוב – נתבע זה הופעל ע"י קרוב משפחתו – הנתבע מס' 3, יהונתן בן יוסף, כשעל פי תצהירו הנזכר לעיל, ביקש ממנו זה להעביר דרכו מינויים כדי להתחמק מתשלום מס.

310. בחקירתו הנגדית, הודה כי ידע שהכספים העודפים שהופקדו במשכורותיו הם כספי התובעת והבין כי העלמת מס אף היא אינה חוקית.

(ראה: פרוטוקול מיום 2.7.06 עמ' 327).

311. אשר על כן, יחוייב בסך של 23,851 ₪ על בסיס התחשיב שצורף לתצהיר מר יהב.

312. הנתבע מס' 15 – יעקב שלומי – נתבע זה הופעל ע"י מר כהן ישירות, ומשך 18 חודשים הועברו לו סכומים גבוהים במיוחד בסך של 121,722 ₪. לעדותו דלעיל, סבר, בהיותו שמאי מקרקעין, כי במעשיו יעזור למר כהן לבצע הכשלת עיקול על משכורות אחד מן העובדים, אולם הסבר זה קלוש ותמוה שכן מהווה הוא הודאה בניסיון לעזור במעשה עבירה על החוק.

313. בחקירתו הנגדית, הודה כי ביצוע מהלך, כביכול, של הכשלת עיקול כדין על משכורת, פעולה המהווה עבירה על החוק, ולא כפר בכך.

314. מעבר לכך, העיד כי על פי שיחה עם מר כהן שאמר לו כמה "צריך להעביר לו" ידע מה עמלתו הנותרת בחשבון הבנק שלו ומה עליו להעביר לזה, וכל זאת במזומנים. משמע, נתבע זה שיתף פעולה באופן מלא ועקבי עם מר כהן בפרק זמן ארוך ורצוף.

(ראה: פרוטוקול מיום 3.7.06 עמ' 371).

315. על כן, יחוייב הנתבע מס' 15 בסך של 121,722 על פי תחשיבי מר יהב שצורפו לתצהירו.

316. הנתבע מס' 16 – צחי מורדוך – הנתבע הודה כי דודו, מר כהן, אח אימו, שיכנעו כי יופקדו כספים בחשבונו בתואנה כי יש לעזור לפלוני בהליכי גירושין כיוון שחשבונו עוקל, ואכן, זה נענה משך שישה חודשים בהם הופקדו לחשבונו כארבעים אלף ₪, טובין ותקילין, והסכום אודותיו סוכם עם דודו הועבר לאחרון.

(ראה: פרוטוקול מיום 3.7.06 עמ' 373-375).

317. לפיכך, יש לחייבו בסך של 39,529 ₪, על פי תחשיב מר יהב אשר צורף לתצהירו.

318. הנתבעת מס' 17 – ליאת מורדוך – הנתבעת הועסקה תחת השם "ליאת מורדוב" כדי למנוע קישור לשמו של אחיה, הנתבע מס' 16, ובעניינה הגדיל מר כהן לעשות, ב"שיטה השלישית", בה הוזרמו לחשבון הבנק שלה "משכורות", אף שלא עבדה אצל התובעת ולו יום אחד בלבד.

319. בחקירתה הנגדית, אישרה כי נכנסו כספים לחשבונה, משך שישה חודשים,לאחר שמר כהן, דודה, הסביר כי הדבר נועד על מנת לעזור לפלוני, אף שלא זכרה פרטי הסיבה לעזרה.

320. כן הודתה כי במקביל להפקדות הכספים בחשבונה כפי קביעת מר כהן, בסכום של 6,000 ₪ לחודש, אותו משכה במזומנים, קיבלה סכום "צנוע" של כ – 100 – 200 ₪, "כטיפ על טרחתי, הוא החליט לצ'פר אותי בכך". משמע, הנתבעת היתה ערה לנדרש ממנה, ושיתפה פעולה ככל שנדרשה אף שלא עבדה כלל אצל התובעת.

(ראה: פרוטוקול מיום 3.7.06 עמ' 378-377).

321. על כן, תחוייב הנתבעת בסך של 40,898 ₪, כמפורט בתחשיבי מר יהב שצורף לתצהירים.

עול הראייה – תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984

322. על פי תקנה זו, מקום שהתובע גורס כי בוצעו כלפיו תרמית או מעשה זדון, הרי שיש לפרש הפרטים והתאריכים עליהם נסמך התובע.

להלן לשון התקנה:

"78. טענה המצריכה פרטים
כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק לפרטים,יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות."

323. בעניננו, מעשי התרמית והגזילה השיטתית מקופת התובעת, המיוחסים לנתבעים, אוששו כדבעי ע"י התובעת, כמצויין לעיל לאורך פסק הדין, הן ע"י עדויות התובעת מפי עדיה, אשר לא נסתרו, וכן ע"י היקף המוצגים הרב והאדיר, בו 5 קלסרים עבי כרס, לרבות טבלות השכר
"האמיתיות" ו"המוגדלות", וכן התחשיבים המפורטים לגבי כל נתבע ונתבע, לרבות התאריכים הרלבנטיים לחישוב, שמשתרעים על עשרות עמודים בתצהירו המפורט של מר יהב נחמן.

324. יתר על כן, הנתבעים עצמם לא כפרו בסכומי החובות ובאופן חישובם, ולא הציגו תחשיב שונה או אחר משלהם לעניין גובה הסכומים הנדרשים.

לעניין הכמות הראייתית הנדרשת על פי תקנה 78 נקבע בע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2007(3), 2907, כדלקמן:

"הטלת אחריות בגין תרמית, שונה היא מהטלת אחריות בגין רשלנות. האשם המיוחס למי שמרמה שונה מזה המיוחס לרשלן. הטלת אחריות בעוולת התרמית מטילה אשם אישי, בעוד האשם שביסוד עוולת הרשלנות הינו "אשמה חברתית" (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, פיסקה 10 מפי הנשיא ברק). משכך, בית משפט זה הכיר בכך כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד."

עוד ראה: בר"ע (ירושלים) 787/03, עזריאל אברמוביץ' בע"מ ואח'
נ' גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ, תק-מח 2003(4), 4778, כדלקמן:

"כמות הראיות הנדרשת להוכחת תרמית היא "מעבר למידה הרגילה."
כן ראה: ע"א 8308/00 כור מתכות בע"מ נ' מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 729, כדלקמן:

"טענת תרמית מחייבת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד ... בירור טענות מסוג זה מחייב תשתית טיעונים מלאה ומסכת ראיות נרחבת ובעלת משקל שכנוע רב."

וכן ראה: ע"א 125/89 רו"ח בלס נ' ערן פילובסקי, פד"י מ"ו (4) 441, 448:

"אך טבעי הוא, שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא"...

325. כאמור, בענייננו, פרטים מלאים נמסרו לגבי כל עובד ועובד, כמפורט לעיל, ועל כן עמדה התובעת בנטל ראייתי מוגבר זה והוכיחה כדבעי מעשי התרמית של הנתבעים כולם.

מעמד הנתבעת מס' 2 – האם יש ליתן צו עקיבה?

326. הנתבעת מס' 2, רעיית מר כהן, פירטה בתצהירה מקור הכספים לרכישת דירה חדשה בהפרש של כ – 120,000 דולר מקודמתה, וכן לרכישת שתי מכוניות יוקרה. אין לומר כי התוספות הנכבדות של מאות אלפי ₪ לחודש, משך כשנתיים, ברצף, נעלמו מעיניה, שכן הללו בלטו לעין כשמדובר בזוג שכירים ואיפשרו שיפור בכמה דרגות ברמת חייהם.
327. בחקירתה הנגדית, העידה כי עבדה אצל התובעת עד שנת 2001, שאז נטלה חופשת לידה, וכן קיבלה פיצויי פיטורין בסך של כ – 45,000 ₪ עם עזיבתה לאחר שהייה של שנה בחופשה.

328. עוד ציינה כי משכורת בעלה היתה בסך של כ – 11,000 ₪ ומשכורתה כ – 7,000 ₪, עובדה שאינה תומכת בהפרשי הכסף הגדולים שבין מחירי שתי דירות בני הזוג ובין כלי הרכב המשופרים שנרכשו.

אף אם תמצי לומר שבני משפחתה עזרו בהלוואות כאלה ואחרות, במזומנים, כפי שהעידו, לתמיכה בבני הזוג, הרי שעה שחשבון הנתבעת זוכה בסכומי מזומנים גבוהים ביותר שעברו מחשבון בעלה לחשבונה, בסך כ – 700,000 ₪.
הדעת נותנת שזה המקור העיקרי לשדרוג דירתם וכלי הרכב שרכשו.

(ראה: פרוטוקול עמ' 290 שורות 13-16; עמ' 294 שורות 5-26 ועמוד 290).

329. הערכתי, איפוא, שסכומי הכסף הגבוהים ביותר שקיבל מר כהן במזומנים, באמצעות המעילה שלו ושל העובדים הנתבעים, הם שאיפשרו עליית מדרגה ניכרת ובולטת ברמת חייהם של בני הזוג, אשר יחדיו הרוויחו במקור פחות מ – 20,000 ₪ לחודש.

330. עם זאת, נשאלת השאלה אם עצם ידיעת הנתבעת מס' 2 על מעשי בעלה מן המתרחש בחשבונות ועצימת עיניה נוכח אלה, וזאת בהיותה אשה מבינת דבר, בעלת תואר שני במנהל עסקים, ובהיותה מיופת כח בחשבונות אלה, מאפשרים חיובה בחובות של בעלה, שכן אין חולק שלא ידיה עשו המעילה השיטתית דנן.

331. התובעת מבקשת ליתן "צו עקיבה" על פיו תחוייב אף היא בחובות בעלה וכן כי ימונה כונס נכסים לדירת בני הזוג ואז תוכל להיפרע מנכסי בני הזוג, להם נכסים משותפים, ושותפים הם לחובות ולזכויות.

332. לעניין מתן "צו עקיבה", קבעה הפסיקה בב"ש (נצרת) 1009/09, מדינת ישראל נ' מנשה מזרחי, תק-מח 2009(3), 5977, כדלקמן:

"מקום שרכוש, שלגביו יש לאדם זכויות, הוחלף, נמכר, או הושקע בדרך אחרת מתעוררת שאלת זכותו של בעל הנכס המקורי בנכס החדש. תורת צווי העקיבה מורה כי "אם הרכוש ... פשט צורה ולבש צורה אפשר ... בכל זאת לדרשו חזרה בצורתו האחרונה, לפני שנאמר על הרכוש המקורי שנתגלגל ברכוש המצוי על ידי שינוי צורה" (ראו ד' פרידמן "דיני עשיית עושר ולא במשפט", כרך ב', מהדורה שנייה, בעמ' 1106 והאסמכתאות שם), (להלן – דיני עשיית עושר ולא במשפט).
עוד בעניין זה:
"תורת העקיבה עוסקת, אפוא, בקשר המושגי בין נכסים או זכויות. לצורך שמירה על זכויותיו של הצד הנוגע בדבר "מזהה" הדין נכס (או זכות) אחד עם נכס (או זכות) אחר, למרות העדר דמיון או קשר פיסי בין השניים, ורואה בנכס החדש "גלגולו" של הנכס הקודם."

וכן ראה: ע"א (תל-אביב-יפו) 1573/06, עגם מפעלי מתכת בע"מ נ' רו"ח שחם דוד, תק-מח 2008(2), 11703, כדלקמן:

"עקיבה היא תהליך שעניינו תחלוף של נכסים. במסגרת תהליך עקיבה מזוהה נכס חדש כמושא פוטנציאלי של תביעה בהתבסס על היותו תחליף לנכס מקורי אשר הוא עצמו היה נושא התביעה. הנכס החדש עומד במקום הנכס הישן, ועל כן הוא עשוי להיחשף בפני
אותן תביעות. ראוי להבחין בהקשר זה בין "עקיבה" (tracing) ל"איתור" (following)...".
"בהליך של "איתור" הכוונה היא איתור פיזי של חפץ מוחשי מסוים אשר עבר מיד ליד. החפץ יכול לעבור שינויים קלים (כגון צביעה או תיקון) או אפילו להתערבב עם חפצים אחרים, אולם במהות הוא נותר זהה. במקרה כזה היעד של התובע הוא להשיג את זכותו ביחס לחפץ המקורי. זכותו במקרה כזה מושתתת על קניינו בחפץ אשר עבר מיד ליד (לפי המינוח שטבע פרידמן בספרו דיני עשיית עושר (כרך ב) [37], בעמ' 1150, זוהי "עקיבה קניינית"). לעומת זאת בתהליך "עקיבה" ההתמקדות היא בנכס החלופי שהגיע לידי המחזיק המקורי חלף הנכס הקודם, וזכותו של התובע מושתתת על דיני עשיית עושר ולא במשפט (לפי המינוח של פרידמן דיני עשיית עושר, בעמוד 1132, זוהי "עקיבה מעין קניינית").

הצד השווה בעקיבה ובאיתור הוא שבשניהם מדובר בתהליך שהוא חיוני לצורך ביסוס תביעות שונות, אולם בלי שהזכות עצמה נובעת ממנו. תהליך של איתור או עקיבה יכול שלא להניב תביעה כלל. כך למשל איתור של נכס שהיה בבעלות א', בידיו של ב' לא יקנה עילת תביעה אם עומדת לב' הגנת תקנת השוק. תהליך העקיבה כפוף לכללים משפטיים אשר לאורם נבחנת השאלה אם ניתן לראות בנכס אחד חליפו של נכס אחר. אולם גם מורכבותו של תהליך זה אינה משנה מאופיו - תהליך העקיבה הוא רק תהליך מקדמי לתביעה, ובסופו של דבר הוא עשוי שלא להפיק פירות משפטיים".
דיני העקיבה נקלטו במשפט הישראלי מהמשפט האנגלו - אמריקני המקובל וחלים גם כאשר הדין אינו מקנה זכות זו במפורש מכוח קליטתם זו ומכח עקרון העל למנוע עשיית עושר ולא במשפט של האחד על חשבון חברו וזאת ככלי להשיב לאדם תחליף לנכס שהיה שייך לו וניטל ממנו שלא כדין. לפי דינים אלו ייקבע מתי ייחשב נכס אחד ב"גלגולו" הרעיוני של נכס אחר לענין זכותו של התובע ל"עקוב" אחריו.
דיני העקיבה מחייבים זיהוי הנכס של התובע בגלגוליו השונים אך תהליך "זיהוי" הנכס יכול להתבסס גם על חשיבה מופשטת, בבחינת "שימור החומר", כך שהערך הטמון בנכס המקורי לא אבד, הוא קיים ומטרת תהליך העקיבה הוא לזהות לאיזה נכס המצוי בידי הזולת מצא הערך של הנכס המקורי את דרכו.
כך התגלגל הערך המקורי של התמונות בפס"ד כנען לזכויות של צד לחוזה לזכות הביטול של המוכרת, כאשר הבעלים המקורי של הנכס עוקב אחר הערך האמור ובא במקומה של המוכרת לצורך בקשת ביטול חוזה המכר (כאשר המוכרת לא מבקשת זאת) באופן שבאים בנעליה מכוח הליך העקיבה המוביל לסעד של סוברוגציה."

עוד ראה: ע"א 1631/02 לאה ומיכאל גורבן נ' עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת הדיור, פדאו"ר 03 (5) 136, נקבע כדלקמן:

" העובדה כי הנכס (המגרש העירום) פשט צורה ולבש צורה חדשה (מגרש אשר עליו נבנה בניין דירות), אינה מעלה ואינה מורידה, הואיל ולמערערים כ"נהנים" נתונה זכות העקיבה אחר תחלופו החפצי של נכס הנאמנות".
פרופ' דניאל פרידמן מציין בסוגייה זו בספרו "דיני עשיית עשר ולא במשפט", מהדורה שנייה, 1998, כדלקמן:

"מקום שרכוש, שלגביו יש לאדם זכויות, הוחלף, נמכר, או הושקע בדרך אחרת מתעוררת שאלת זכותו של בעל הנכס המקורי בנכס החדש. תורת צווי העקיבה מורה כי "אם הרכוש... פשט צורה ולבש צורה אפשר... בכל זאת לדרשו חזרה בצורתו האחרונה, לפי שנאמר על הרכוש המקורי שנתגלגל ברכוש המצוי על ידי שינוי צורה."

וכן נאמר:

"עקיבה תיתכן לא רק כאשר הנכס החדש הוא זכות אישית (כלומר חיוב) שנרכש באמצעות רכוש שאחריו זכאי התובע לעקוב, אלא גם במקרה ההפוך, היינו, כאשר הנכס המקורי היה חיוב, שהיה שייך לתובע, והוא "נגזל" או ניטל ממנו בנסיבות המקנות לו זכות עקיבה. דוגמא טיפוסית היא זו שבה חב א' חובת אמון לב'. תוך הפרת חובת אמון זו משך א' כספים מחשבון בנק של ב' וקנה בהם נכסים. הזכות המקורית שניטלה מב', שלא כדין, היתה בגדר חיוב, כלומר זכותו של ב' כלפי הבנק ביחס לחשבונו באותו בנק. אולם הדבר איננו גורע מזכות העקיבה של ב' אחר הנכסים שנרכשו באמצעות החיוב שניטל ממנו.
תורת העקיבה עוסקת, איפוא, בקשר מושגי בין נכסים או זכויות. לצורך שמירה על זכויותיו של הצד הנוגע בדבר "מזהה" הדין נכס (או זכות) אחד עם נכס (או זכות) אחר, למרות העדר דימיון או קשר פיסי בין השניים, ורואה בנכס החדש "גילגולו" של הנכס הקודם".

(ההדגשה אינה במקור – ח.י.).

333. עולה מאלה, כי ייתכן לסבור כי כספי התרמית לבשו צורה ופשטו צורה, והפכו לנכס מקרקעין יקר ולמכוניות פאר, אולם על פי הפסיקה המנחה אין להחיל חזקת השיתוף על מערכת יחסים בין בני זוג במקרים הנמנים בה, ובמיוחד שעה שמדובר בחוב אשר נוצר בגין מעשה עבירה של אחד מבני הזוג, שהוא המקרה שבפני
נו.

334. לעניין זה מפנה אנוכי לתמ"ש (תל-אביב) 35042/96, אורי ציביאק נ' מילי ציביאק, תק-מש 2002(4), 96, שם נקבע כדלהלן:

"11. חזקת השיתוף החילה את חזקת השיתוף בחובות במערכת היחסים הפנימית בין בני-הזוג.
שאלת חבותו של בן-הזוג, עפ"י הלכת השיתוף בחובות, כלפי נושה של בן-הזוג האחר הושארה בצריך עיון...
ספק אם ניתן ליצור מכללא חייב נוסף לנושה בדמות בן הזוג השני, לאור ההוראה בעניין המחאת חבות, הקבועה בסעיף 6 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969.
12. עיקר הדיון במטאריה של שיתוף בני-זוג בחובות בשאלה, באילו חובות אין לחייב את בן-הזוג השני לשאת מכוח חזקת השיתוף בחובות.
הפסיקה הכירה במספר קטגוריות שאינן בגדר חובות משותפים של בני-זוג:
(א) חוב שנוצר בהפרת נאמנות, כדוגמת הוצאות כספיות של הבעל להחזקת מאהבת.
(ב) חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף.
(ג) חוב שנוצר בגין מעשה עבירה של אחד מבני-הזוג.
(ד) חוב שנוצר בגין פעולה קניינית חדשה לאחר הפירוד בין בני-הזוג.
(ה) חוב שנוצר בגין פעולה אישית מובהקת של אחד מבני הזוג, שאינה קשורה למערכת החיים המשותפת.
(ו) חוב שהינו תוצר של פעולה חריגה מפוקפקת של בן הזוג כדוגמת מניפולציה כספית. "

כן ראה: ע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ נ' פקיד השומה תל אביב, תק-על 2008(2), 3306; ות"א (תל-אביב-יפו) 14108/05, שופר סלולר בע"מ נ' מלכה סיגל, תק-של 2004(3), 12336.

335. בענייננו, אין ספק כי הכספים בהם מדובר כספי תרמית הינם, או כספי פעולה חריגה מפוקפקת של בן הזוג, ועל כן אין ליתן במקרה דנן צו עקיבה.

336. עוד ראוי לציין, כי התובעת עצמה, טרם הגשת כתב התביעה, לא זימנה את הגב' כהן לחקירה בפני
חוקר פרטי, לא התלוננה על פועלה במשטרה, וכן ראוי לשים אל לב כי זו עזבה מקום עבודה כשנתיים טרם התגלות המעילה.

337. ייתכן כי במצב דברים זה, תוכל התובעת לפעול למתן צו עקיבה בהליך שונה ואחר, קרי, היה ותפעל להכרזת מר כהן כפושט רגל, נוכח חובו, יוכל הנאמן שיתמנה לבצע חקירות כלכליות ולבקש צו שכזה.

ראה: רע"א 8237/08, טופ 10 שיווק (1994) בע"מ נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כמפרק המשביר לצרכן הישן בע"מ, תק-על 2009(1), 5177; בש"א (תל-אביב-יפו) 20640/05, קוסמוס שיווק - כ.ר. נ' עו"ד שלמה נס, רו"ח, תק-מח 2006(2), 11169; וע"א (תל-אביב-יפו) 1573/06, עגם מפעלי מתכת בע"מ נ' רו"ח שחם דוד, תק-מח 2008(2), 11703.

338. לאור אלה, נדחית התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.
הודעות צד שלישי

339. הנתבעים מס' 3,4,5,6,9,11,12,13 שלחו הודעת צד שלישי למר כהן, בטענה כי בכל מקרה בו יחוייבו בתשלום לתובעת, זכאים הם לשיפוי ממנו, וזאת מאחר שמר כהן הוא זה שביצע, לטענתם, את המעילה הנטענת תוך ניצול כשלים של התובעת ואת חוסר פיקוחה על המתרחש במסדרונותיה.

340. לטענתם, לא פעלו על דעת עצמם אלא על פי הוראותיו של מר כהן, אשר נחזה להיות נציגה של התובעת, וכי כל הוראותיו נעשו בידיעת התובעת ובהסכמתה.

341. כן שלח הנתבע מס' 7 הודעת צד שלישי למר כהן, למר אורי בן שמואל, מר מיכה שמואלי ולמר נחמן יהב, לפיה עליהם לפצותו בגין כל סכום שיחוייב בו אם יחויב.

342. לדבריו, פעל בהתאם להוראות מר כהן, אשר הורה לו להעביר את מינויו של מר אורי בן שמואל דרך משכורתו, לאחר שזה עזב את עבודתו אצל התובעת, והורה לו כי עליו להעביר לו כל חודש את ההפרש.

343. לגבי מר מיכה שמואלי ומר נחמן יהב, מנהלי התובעת, טוען הוא כי השניים גרפו לכיסם כספים כתוצאה מהמכירות העודפות שביצע מר אורי בן שמואל, באמצעות העברתם למשכורתו. לדידו, הם אלו שביצעו רישומים כוזבים באשר למכירות ולמשכורתו של שולח ההודעה.
344. כן שלח הנתבע מס' 8 הודעת צד שלישי למר כהן ולמר אורי בן שמואל, לפיה עליהם לפצותו בגין כל סכום שיחוייב וזאת מאחר שמר כהן הורה לו כי יקבל מדי חודש משכורת עודפת, אשר את הסכום העודף עליו להעביר למר שמואל.

345. הצדדים השלישיים העלימו והסתירו מהתובעת את העובדה כי משולמים לו סכומים ביתר, וביצעו דיווחים כוזבים אודות מכירותיו ומשכורתו. למעשה, הצדדים השלישיים רימו והונו אותו והציגו בפני
ו מצגי שווא כי פועלים הם בסמכות ובידיעת התובעת.

346. הנתבע מס' 15 שלח הודעת צד שלישי למר כהן לפיה הוא זכאי לשיפוי ממנו באשר לכל סכום בו יחויב.

347. לדבריו, לא ידע ולא יכול היה לדעת את הנסיבות אשר גרמו לנזקי התובעת, ואלה נגרמו עקב מעשיו של מר כהן, אשר הציג בפני
ו מצג שווא כי הוא נציגה המוסמך של התובעת וכי הוראותיו הינן הוראותיה.

348. כן שלחו הנתבעים מס' 16 ו-17 הודעת צד שלישי למר כהן, דודם, אשר פנה אליהם על מנת שיסייעו לו ויפקידו את משכורתו של חברו בחשבון הבנק שלהם. כן הדגישה הנתבעת מס' 17 כי מעולם לא עבדה אצל התובעת.

349. לטענתם, לא ידעו על מעשיו של מר כהן ופעלו בתום לב, מתוך מחשבה כי הם מסייעים לחברו. הם לא נהנו מן הכספים ולא החזיקו בהם, ואין להטיל עליהם אחריות כלשהי. על כן, על מר כהן לפצותם בגין כל סכום בו יחוייבו.

350. סבורתני, כי יש לדחות את כל ההודעות לצדדים השלישיים, לאמור, משלוח ההודעות למר כהן ומר אורי בן שמואל אינו אלא ניסיון רפה וכושל להטיל אחריות על אלה ולשלול משולחי ההודעות כוחם השיפוטי לגבי המעשים שביצעו, אשר הניבו להם סכומי כסף בפועל, טענה הנדחית על ידי.

351. דברים אלה יפה כוחם ביתר שאת כלפי משלוח ההודעות למנהלי התובעת מר מיכה שמואלי ומר נחמן יהב, באשר אין בהתנהגותם משום רשלנות באי גילוי התרמית, כפי שבוצעה, ואף לא ניתן לדרוש מהם לחזות התנהלות קלוקלת ושיטתית מעין זו.

352. על כן, נדחות הודעות הצד השלישי – ללא צווים להוצאות.

סיכום

353. לאור האמור לעיל, הנני מקבלת התביעה ומחייבת הנתבעים מס' 1 – 17 בחובות אשר פורטו ע"י התובעת, למעט הנתבעים מס' 2 ו-7, והתובעת תגיש פסיקתא הערוכה לגבי כל אחד ואחד מהם על פי חלקו, וזאת בתוך 10 ימים מהיום.

354. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט עו"ד כדלקמן:
הנתבע מס' 1 ישלם הסך של 20,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל אחד מן הנתבעים מס' 3 – 17 יישא בהוצאות התובעת בסך של 7,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום 12.11.09, בהעדר הצדדים.
חתימה
בית משפט השלום בתל אביב - יפו

12 בנובמבר 2009
ת"א 31184-03 ידיעות מנויים נ' כהן ואח'

1 מתוך 82








א בית משפט שלום 31184/03 "ידיעות מינויים" נ' שאול כהן, אילנה כהן, יהונתן בן יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 12/11/2009)