פסקי דין על מרדכי יצחק | פסקי דין על מרדכי דבורה | פסקי דין על עזרא אביטל | פסקי דין על עלית חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב |

20010/99 א     15/10/2001




א 20010/99 מרדכי יצחק, מרדכי דבורה נ' עזרא אביטל, עלית חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב בע"מ




בעניין:

1




בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
020010/99


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק

תאריך:

15.10.01



בעניין:


1 . מרדכי יצחק

2 . מרדכי דבורה




התובעים

נ ג ד




1 . עזרא אביטל

2 . עלית חברה לביטוח בע"מ


3 . אבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב בע"מ




הנתבעים





החלטה


1.
החלטה זו תעסוק במספר בקשות שהוגשו על ידי הצדדים לתיק זה בכתב או הועלו על ידם בעל פה במהלך דיונים בבית המשפט.

2.
בשתי בקשות מטעמם ביקשו התובעים לא לקבל כראיות בהליך זה שתי קלטות , וידאו ואודיו, אשר צולמו או הוקלטו על ידי חוקרים מטעם הנתבעים וזאת במהלך מעקב אחרי התובעת מס' 2 ( להלן – התובעת ) או תוך שיחה עמה. לטענת התובעים, אגב ביצוע עבודתם הפרו החוקרים את הוראות חוק הגנת הפרטיות , התשמ''א – 1981 ויש לפסול



את הקלטות כמצוות סעיף 32 לחוק. ברי כי אי קבלת קלטת כלשהי כראיה תגרור בעקבותיה מסקנה בדבר פסילת עדויות העדים באמצעותם נתבקשה הגשת הקלטות .

אגב בקשתם לפסול את קלטת האודיו ( מוצג נ/12 ) מלשמש כראיה ביקשו התובעים לעיין בתכתובת פנימית בין החוקרת אשר ביצעה את ההקלטה לבין מעסיקיה ואולם הנתבעים התנגדו לכך מטעמי חסיון.

עניינה של בקשת הנתבעים הנו זימונו לבית המשפט של עד נוסף מטעמם אשר עדותו חשובה
, לטענתם, לעניין קביעת מצבה הרפואי של התובעת.

פסילת קלטת וידאו
( מוצג נ/8 ) –
לדברי מר גרמה , החוקר מטעם הנתבעים אשר באמצעותו ביקשו הנתבעים להגיש את הקלטת נ/8 כראיה , התובעת צולמה ביום העצמאות במהלך סעודה יום העצמאות בעודה נמצאת בחצר בית פרטי במושב , יחד עם חברי המשפחה.

כנהוג , הצילום בוצע
בסתר מתוך הרכב דבר השולל מניה וביה אפשרות של מתן הסכמה , במפורש או מכללא , מצד התובעת. יצוין כי איני מקבל את עמדת הנתבעים לפיה עצם העובדה כי כל עובר אורח יכול היה לראות את התובעת סועדת עם חבריה מהווה "הסכמה מכללא"
באשר לצילומה על ידי החוקרים דבר המונע את תחולת חוק הגנת הפרטיות על המקרה שבפני
י ( ראה סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות ) . לא הרי עובר אורח "תמים" כהרי שלוח הנתבעים שפעילותו כל כולה נועדה לשרת את אינטרס שולחיו . אי לזאת אין חשיפתה הפוטנציאלית של התובעת לעיני הרבים
במהלך שהותה בחצר מכריה גוררת בעקבותיה מסקנה בדבר הסכמתה להיות מצולמת לצורכי ניהול ההליך המשפטי תוך פגיעה אפשרית בפרטיותה.

טענת התובעים , כאמור, הנה כי יש בתוכן הקלטת כדי להוות פגיעה בוטה בפרטיות התובעת
דבר המצדיק פסילת הקלטת נ/8 מכוח סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.



סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות מכיל הוראה בזו הלשון :

חומר
שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה
פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע , זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע , שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה.


נמצאנו למדים כי הסעיף מורכב ממספר יסודות בהם נדון לפי סדרם.

פגיעה בפרטיות
הוגדרה בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות המפרט 11 חלופות של הפגיעה כאמור. התובעים סבורים כי צילום
הקלטת נ/8 עונה על ההגדרה של פגיעה בפרטיות על פי סעיפים 2 (3) ו- 2 (10) לחוק.

סעיף 2 (3) לחוק הגנת הפרטיות עוסק ב-"צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" . הנתבעים בתגובתם לבקשת התובעים מבקשים להגדיר את המקומות בהם צולמה התובעת (חצר בית חבריה אצלם התארחה וסעדה ) כרשות הרבים וזאת לאור פתיחותם לעיני הרבים.

איני מוצא לנכון
לאמץ את עמדת הנתבעים . התובעים צדקו איפוא בהפנותם לדברי כב' השופט מ' חשין בבג''צ 5016/96 חורב ואח' נ' שר התחבורה ואח' , תק' עליון 97(2) 421 :

ביתו של אדם הוא לכל הדעות רשות היחיד . ביתו של האדם הוא מבצרו . ואולם דומה כי ניתן – אף ראוי – להרחיב לעניינים מסוימים את רשות היחיד גם מעבר לארבעה הכתלים והחצר...

אמנם דברים אלה נאמרו בהקשר של חופש פולחנו של אדם ואולם יפים הם גם בענייננו. זכות האדם לפרטיות, בדומה לחופש הדת , נמצאת בסיסן של זכויות היסוד של כל אדם ואדם ויש לצקת את תוכנה בהתאם להוראותיו של סעיף 7 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". לפיכך אין פרשנותם המוצעת של הנתבעים עולה בקנה אחד עם הפרשנות החוקתית המתבקשת לאור חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו ועל כן אינה מקובלת .

לאור האמור יש לקבוע כי בצלמם את התובעת בנסיבות המתוארות לעיל פגעו החוקרים בפרטיותה של התובעת וזאת בהתאם לסעיף 2 (3) לחוק הגנת הפרטיות. כיוון שכך , אין זה נחוץ בנסיבות העניין להיזקק לחלופה אחרת שנטענה של פגיעה בפרטיות הנוגעת לפרסום ומסירה של דבר אשר בוצע תוך פגיעה בפרטיות ( סעיף 2 (10) לחוק הגנת הפרטיות ).

הגנות ופטורים לפי חוק הגנת הפרטיות
-
כאמור בסיפא של סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, אין לפסול חומר ראייתי שהושג תוך פגיעה בפרטיות במידה ועומדת לפוגע הגנה כלשהי המעוגנת באותו חוק.

סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות מונה שורה של הגנות מהן מבקשים הנתבעים ליהנות.

15.
לאחר שקראתי את טענות הצדדים המגובות בחומר הראיות ואסמכתאות משפטיות הגעתי לכדי מסקנה כי המקרה שבפני
י נכנס לגדר המקרים הנשלטים על ידי סעיף 18.
כוונתי היא להוראות סעיף 18 (2) (ג) לחוק אשר נותן הגנה לפוגע
בזכות לפרטיות הפועל בתום לב לשם הגנה על "עניינו האישי
הכשר". יצוין כי הנתבעים ביקשו ליהנות מהגנות נוספות המופיעות בסעיף 18 ואולם אין זה נחוץ בנסיבות העניין להיזקק אליהן שהרי די בהגנה שפורטה לעיל בכדי להכשיר את הגשת הקלטת נ/8 כראייה.



ההלכה היא כי סעיף 18 (2) לחוק הגנת הפרטיות דורש
תום לב סובייקטיבי כתנאי להענקת הגנה כלשהי המפורטת בו. עמד על כך בית המשפט העליון בע''פ 5026/97,2963/98,3191/98 גלעם ואח' נ' מ''י, דינים עליון, כרך נו, 164 מפי כב' השופט מצא :

מקובלת עליי, אמנם, טענת הסניגורים המלומדים, כי את שאלת קיומו של תום לב יש לבחון על-פי אמת-מידה סובייקטיווית. הווי אומר, שכדי להיחלץ מאחריות (פלילית או אזרחית) למעשה הפגיעה בפרטיות, על הפוגע (הנאשם או הנתבע) לשכנע את בית המשפט, כי בעשותו את המעשה, באחת הנסיבות המתוארות בסעיף 18(2), סבר בתום לב שהוא רשאי (או אף חייב) לעשותו.

17.

התובעת לא צולמה בחדרי החדרים אלא בחצר הבית
במהלך חגיגת יום העצמאות בחוג חבריה. צילום מעין זה מהווה פגיעה מינילית בזכות לפרטיות ואינו נבדל בהרבה מצילום האדם ברשות הרבים המותר על פי חוק הגנת הפרטיות. במילים אחרות , פגיעה בפרטיות שנעשתה שמקרה דנא לא חרגה מתחום הסבירות ועל כן חוסים הנתבעים בצילה של החזקה הקבועה בסעיף 20 (א) לחוק הגנת הפרטיות המורה כדלהלן:

הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפגיעה בפרטיות באחת הנסיבות
האמורות בסעיף 18(2) ושהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפגיעה בתום לב.

כפי שיפורט להלן, הנתבעים אכן עמדו בתנאים של סעיף 18 (2) (ג) לחוק ולפיכך אין לפקפק בתום ליבם עת ששלחו חוקרים לבית התובעים.

18.
זכות האדם לפרטיות הנה זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואולם היא אינה ערך מוחלט העומד בפני
עצמו אלא אינטרס ציבורי חשוב אשר לצידו עומדים אינטרסים חברתיים אחרים, כגון אינטרס של גילוי האמת בהליך המשפטי , עשיית משפט צדק . עמד על כך כב' השופט
ש.
לוין
בבג"צ 3815/90, 3816 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3) 414, 423) כי:

אין ספק בדבר, שבבואנו לפרש הוראת דין, נביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך לא נהיה פטורים מלבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין,
שרק
שיקלולם, במסגרת הוראת הדין, עשוי
להביא אותנו לתוצאה המתחייבת לפי הדין.

19.
וראה גם
את דברי כב' השופט גולדברג ברע''א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי , פ''ד מז
(5), 764 :

אין, על כן, לומר כי לזכות לפרטיות מעמד של בכורה בכל מקרה, ויישומו של
חוק הגנת הפרטיות
כרוך
באיזון
בין שני האינטרסים המנוגדים, עליהם עמדנו קודם ( עשיית משפט צדק – כ.מ. ).

20.
מעקב אחר צד שכנגד באמצעות חוקרים פרטיים הנו כלי חשוב
של השגת מידע המאפשר במקרים רבים לגלות את האמת ולעשות משפט צדק. ברי כי זכויות דיוניות של הנתבעים הנגזרות מאינטרס של גילוי האמת
הנן בבחינת אותו "עניין אישי כשר" הנידון בסעיף 18 (2) (ג) לחוק הגנת הפרטיות המקנה הגנה לפוגע בפרטיות.
מאידך, אין באמור כדי להצדיק כל פעולה שיעלה על רוחו של צד זה או אחר לעשות. במילים אחרות, בבואנו לבחון אם הפגיעה בפרטיות נופלת בגדר הגנה מבין הגנות המופיעות בסעיף 18 יש לבצע איזון בין הערכים המתנגשים שנידונו לעיל .
במסגרת
ביצוע האיזון יש לשקול את עוצמת הפגיעה בפרטיות וסבירותה בנסיבות של כל עניין ועניין. ראה את דברי כב' השופט אריאל בע''פ 5026/97,

2963/98,3191/98 ש
לעיל:

עוצמת הפגיעה ורמתה נמדדת בענייננו בדרך ובמקום בו בוצעה, קרי, חדירה לביתו של אדם, מקום בו הוא מצפה לממש את ה"אני" האוטונומי שלו, בד' אמותיו, בהן הוא רשאי לעשות כרצונו ללא הפרעה ובמקום המבטא במידה רבה את עצמיותו; עד שהוא הופך , כמעט, לחלק בלתי נפרד ממנו.


21.
ברי כי צילום התובעת בנסיבות המתוארות לעיל אינו עולה עד כדי פגיעה משמעותית בפרטיותה. מדובר בפעולה העומדת במבחן הסבירות ויש לקבוע כי היא נכנסת לגדר המקרים הנשלטים על ידי סעיף 18 (2) (ג) לחוק הגנת הפרטיות.

22.
לאור האמור יש לדחות את בקשת התובעים לפסול קלטת נ/8 ולאפשר את הגשתה כראייה בתיק זה.


23.
פסילת קלטת אודיו

( מוצג נ/12 , להלן – קלטת נ/12 )
-
ביום 11.06.01 ביקרה אצל התובעים החוקרת מטעם הנתבעים , גב' שרה זינו. החוקרת שוחחה ארוכות עם התובעת והקליטה את השיחה ( ע' 4 לפרוטוקול חקירתה של החוקרת ):

השיחה התנהלה במשך כשעה, במהלכה היא סיפרה לי
דברים על העבר שלה... על
האסון שפקד אותה, סיפרה לי על חיי יום יום, ניהלנו שיחת חולין בין היתר. היא סיפרה שהיא מטפלת בנכד ללא תשלום. אני הקלטתי את השיחה. הקלטת המקורית אצלי.

24.
אין חולק כי התובעת לא הייתה מודעת למטרה האמיתית של הביקור שכן החוקרת נכנסה לדירה באצטלה של סטדונטית העורכת סקר ( ע' 7 לפרוטוקול חקירתה של גב' זינו ):

הצגתי את עצמי כסטודנטית שעושה סקר בנושא חינוך, וביקשתי לשתות מים...
היא הזמינה אותי להיכנס... לשבת ...

25.
החוקרת לא קיבלה הסכמה כלשהי ( במפורש ומכללא ) מצד התובעת "להתראיין" באשר למצב בריאותה ותפקודה בבית שהרי הסכמתה לאפשר לחוקרת להיכנס לביתה הושגה באמצעות תחבולה והייתה מוטעית מיסודה. לחוקרת לא ניתנה רשות להקליט את השיחה והתובעת אף לא הייתה מודעת לעצם ההקלטה . ראה לעניין זה דברי כב' השופט ברלינר בת''א 375/91 אלבז נ' אבואזיז ואח' , דינים מחוזי, כרך כו (3), 537 שנסיבותיו היו דומות עד למאד לנסיבות של המקרה שבפני
י :

במקרה דנן, לא היה שימוש באלימות, והושגה אומנם הסכמה של התובע לכניסת החוקרת הפרטית אל ביתו. אבל, הסכמה זו הושגה בעקבות הטעיה ואין זה משנה שהכניסה אל הבית נעשתה עקב הסכמה מוטעית כזאת. אינני רואה הבדל בין חדירה אל הפרטיות על ידי צילום מבחוץ או מרחוק, לבין חדירה אל הפרטיות בתואנת שווא של חוקר המציג עצמו כאחר. בשני המקרים, נראה לי כי תכליתו של חוק הגנת הפרטיות חייבת הגנה על מי ששוהה בביתו מפני פגיעה בפרטיות.

26.
פעולותיה של החוקרת
שפעלה כשליחה של הנתבעים ואשר העידה בבית המשפט
( בין היתר, גם באשר לתוכן הקלטת נ/12) מהוות פגיעה בוטה בפרטיות התובעת בהיותן
"פרסום של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" ( סעיף 2 (11) לחוק הגנת הפרטיות ).


27.
למען הסר הספק , הפרסום בענייננו אינו אלא הצגת הקלטת אגב ההליך המשפטי וסוג זה של פרסום נכלל בהגדרת "פרסום" המופיעה בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע , התשכ''ה- 1965 שהנה הגדרת "פרסום" גם לצורך חוק הגנת הפרטיות
( ראה סעיף 3 לחוק ).

28.
נסיבות המקרה מלמדות על חוסר תום ליבם של הנתבעים אשר איפשרו את כניסתה של ההחוקרת לבית התובעים בתואנת שווא ואת הקלטתה של התובעת. לעניין זה יפים הדברים של כב' השופט
ברלינר בע''א 375/91 שלעיל :

אף אם מוטלת על הנתבעת חובה לברר את מצבו של התובע, על מנת לאפשר לה ניהול נאות של הגנתה במשפט, מסופקני אם חדירה כאמור
לרשות היחיד בתואנת שווא היא פעולה היכולה להיחשב כתמת לב.

29.
לאור העדר תום הלב לא עומדת לרשות הנתבעים הגנה כלשהי מבין ההגנות המופיעות בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות שיש בכוחן למנוע את פסילת עדותה של גב' זינו והקלטת נ/12 כראיות במשפט שהרי קיום תום לב מהווה תנאי מקדמי להחלת כל ההגנות הרלוונטיות בענייננו ( ראה
את דבריי לעיל ).

30.
הנתבעים לא הביאו נימוק כלשהו ראוי לשמו שהיה ביכולתו להוות שיקול מיוחד המצדיק את קבלת הראיות דנא כמצוות סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות המאפשר לעשות כן "מטעמים שיירשמו" .

31.
לאור האמור יש לפסול
הן את עדותה של החוקרת , גב' זינו והן את הקלטת
נ/12 כראיה בהליך המשפטי הזה. כיוון שכך אין לייחס משקל כלשהו לתכתובת פנימית בה הייתה מעורבת החוקרת לרבות מכתב לוואי אותו צירפה לקלטת נ/12 עת שהעבירה אותה לידי הנתבעים. לפיכך מסמכים אלה יישארו בגדר חסויים.

32.
זימון עד נוסף

-
בתיק שבפני
י נתקיימו 4 ישיבות הוכחות. בתום הישיבה השלישית מיום 09.07.01 נתן בית המשפט הזה החלטה לפיה היה על הנתבעים להוציא צווי הבאה כנגד העדים מטעמה שלא טרחו להתייצב לדיון בבית המשפט
באותו מועד כאשר הובהר לנתבעים כי לא תינתן
להם דחייה נוספת.

33.
בישיבת ההוכחות שנערכה בתאריך 03.09.01 הודיעה
ב''כ הנתבעים על כוונתה לזמן עד נוסף, מר בניהו עמוס שעדותו, לטענתה , חשובה ככל שיש בכוחה לשנות את הנתונים עליהם
הסתמכה בחוות דעתה ד''ר רימונה דורסט, המומחית מטעם בית המשפט בתחום פסיכיאטריה שמונתה בתיק הזה.

34.
לטענת הנתבעים , מדובר בעד חדש שאותר במהלך חודשים יולי- אוגוסט 2001 ולפיכך החלטת בית המשפט מתאריך 09.07.01 אינה חלה עליו.

35.
עם כל הכבוד לטענות
הנתבעים, איני רואה לנכון בשלב הזה להיעתר לבקשתם .


36.
הליכים משפטיים בתיק הזה החלו בשנת 1999 כאשר ההחלטה
בדבר קביעתו לשמיעת ראיות ניתנה בתאריך 22.02.01. מאז נתקיימו 4 ישיבות הוכחות ואולם הנתבעים הודיעו על כוונתם לזמן את מר בניהו בישיבה אחרונה בלבד. ברי כי לו היה ברצונם של הנתבעים לזמן את העד לדיון בפני
בית המשפט כאמור, יכלו הם
לעשות כן מבעוד מועד. אמנם טוענת ב''כ הנתבעים כי עד עצם היום הזה לא עלה בידה לאתר את כתובתו של העד אך אין בכך כדי להוות סיבה מספקת לאי זימונו לישיבת ההוכחות האחרונה לכל המאוחר.

37.
באשר למשקלה הראייתי של העדות דנא, מסופקני אם יש בכוחה כדי לערער את המסקנות אליהן הגיעה בחוות דעתה ד''ר דורסט מה גם שהמומחית נחקרה בבית המשפט בתאריך
20.06.01
. יצוין כי במהלך החקירה הוצג בפני
ד''ר דורסט שלל של נתונים הנוגעים למצבה הנפשי הנוכחי של התובעת .

38.
לאור האמור איני מותיר לנתבעים לזמן את מר בניהו כעד מטעמם בתיק זה.

39.
אשר על כן החלטתי להיעתר לבקשת התובעים בדבר פסילת קלטת האודיו ( מוצג נ/12 ) . לעומת זאת, לא מצאתי מקום לקבל את בקשתם באשר לאי קבלת קלטת נ/8 כראיה בהליך הזה. כמו כן, הגעתי לכלל מסקנה בדבר דחיית בקשתם של הנתבעים באשר לזימון עד נוסף מטעמם לחקירה בבית המשפט.


40.
נקבע לקדם משפט ליום 14.11.01 בשעה 9.00. המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתן היום כ"ח בתשרי, תשס"ב (15 באוקטובר 2001) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק
, שופט









א בית משפט שלום 20010/99 מרדכי יצחק, מרדכי דבורה נ' עזרא אביטל, עלית חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/10/2001)