פסקי דין על ישראל סופצייב | פסקי דין על רו"ח אריה חן בתפקידו כמפרק חברת אולמי דוד (א.י.ב.מ.) בע"מ

1717/00 פשר     15/12/2003




פשר 1717/00 ישראל סופצייב נ' רו"ח אריה חן בתפקידו כמפרק חברת אולמי דוד (א.י.ב.מ.) בע"מ




1
בתי המשפט
פשר 001717/00
בשא 2756/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
15/12/2003

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

ישראל סופצייב

ע"י ב"כ עוה"ד י. בן מנחם ואח'
המבקש:

-- נ ג ד --
1. רו"ח אריה חן
בתפקידו כמפרק חברת אולמי דוד (א.י.ב.מ.) בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עוה"ד גלי נווה

המשיבים:

החלטה

מונחת בפני
מחלוקת, אשר עניינה בכספי קופה לפיצויים של עובדי חברת אולמי דוד בע"מ; לפי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת, גילה המפרק את הקופה במאוחר, לאחר שדן בתביעות החוב של עובדי החברה, ובינתיים שילם המוסד לביטוח לאומי כספים לאי-אלו מן העובדים, והוא מבקש לבוא בנעליהם.
הצדדים האמיתיים למחלוקת אשר בפני
הינם המוסד לביטוח לאומי והמבקש, עובד של החברה אשר תביעת חובו אושרה כדין, ומאחר ובקופת החברה לא היו די כספים לשלם את המגיע לו, זכה לתשלום מן המוסד לביטוח לאומי, עד לתקרה הקבועה בחוק. לפי טענתו, שילם המל"ל סכומים למספר עובדים נוספים, אולם מאחר ותביעות חובם היו נמוכות, כוסו הללו במלואן. זאת, להבדיל ממצבו של המבקש, אשר חלק גדול מהחוב כלפיו נותר עדיין בעינו.

הדין החל בעניין זה הינו פשוט; מצוותו המפורשת של המחוקק היא, כי קופות פיצויים כדוגמת זו הנדונה בנסיבות המקרה דנן, אינן חלק מנכסי המעביד במקרה של פשיטת רגל או פירוק. לעניין זה, הוסיפה הפסיקה וקבעה בעניין לבידי אשקלון, כי כאשר מקבלים העובדים את כל המגיע להם על-חשבון פיצויי הפיטורין (כך למשל, כאשר המעביד הפריש בטעות כספים רבים מדי לקופה), הרי אין העובדים זכאים ליותר מן המגיע להם על-פי דין, אך משום שאותו סכום מצוי "במקרה" בקופת הפיצויים. במקרה כזה, ורק במקרה כזה, חוזרת הקופה להיות חלק מנכסי הגוף חדל הפרעון.
זאת ועוד; בפסיקה שהובאה בידי הצדדים עצמם, נקבע במפורש, כי הדין המהותי החל בעניין המגיע לעובד אינו משתנה לפי השאלה המקרית, אימתי נעשתה פניה אל המוסד לביטוח לאומי; אם כך הוא, הרי שמכח קל וחומר, אין זכויותיו המהותיות של העובד יכולות להשתנות, בשל טעותו של מפרק, אשר לא איתר במועד קופת פיצויי פיטורין השייכת לעובדי החברה.
יוצא, כי יש לבדוק מה היה הדין, אילו התגלתה הקופה קודם להגשת תביעות החוב. דומה, כי לא תתכן מחלוקת אמיתית, כי במקרה כזה, היו העובדים נפרעים מהקופה, ומגישים תביעות חוב לגבי שארית חובן; תביעות חוב אלו היו מטופלות לפי תקרת דין הקדימה ותקרת המוסד לביטוח לאומי, לפי הסכום בו הוגשו; אך ברור הוא, כי בעניין זה, לא היה המוסד לביטוח לאומי זכאי להפחית מהסכום המשולם על-ידו סכומים שקיבלו העובדים מקופת הפיצויים - זאת, באשר החוק הוציא את הקופה לחלוטין ממסת נכסי הגוף חדל הפרעון, ואין קבלת כספים מתוכה נחשבת לחלוקת דיבידנד בפירוק (אלא אך כתשלום חיצוני, המפחית את סכום תביעות החוב של העובדים).
במקרה זה, היו העובדים שהגישו תביעות חוב נחלקים בכספי הקופה לפי תקנונה (שלא הובהר כדבעי במסגרת בקשה זו), ולגבי היתרה, היו פונים אל המוסד לביטוח לאומי. אף אם היו יתרת העובדים נפרעים כדי מלוא חובם (ואי לכך, לא היו פונים אל המוסד לביטוח לאומי כלל ועיקר), הרי שמעובדות המקרה עולה במפורש, כי פניית המבקש היתה עומדת בעינה, ואי לכך, היה המל"ל משלם לו בסופו של יום את אותו הסכום ששילם בפועל.

כעת, לא נותר אלא לבדוק, מהו הדין כעת, כאשר התגלתה הקופה במאוחר: אין חולק, כי הדין המוציא את הקופה מכלל נכסי המעביד חדל הפרעון (ואי לכך, מן המסה ממנה יכולים נושי החייב להפרע) עומד בעינו, בין אם התגלתה הקופה במאוחר ובין אם התגלתה במוקדם; לעומת זאת, כל העובדים מלבד המבקש, נפרעו כדי המגיע להם, ואי לכך אינם עוד בגדר נושים, לא של קופת הפירוק ולא של קופת הפיצויים. המל"ל, אמנם, בא על-פי דין בנעלי העובדים בכל האמור לתביעותיהם מקופת הפירוק, אולם אין בכך בכדי ליתן לו זכות להכנס לנעליהם בכל האמור בקופה, אלא אם שולמו כל תביעותיהם של העובדים תחילה.
אבהיר דברי; קופת הפיצויים נועדה לחלוקה בין העובדים, והיא רכושם בלבד; לו היתה הקופה מחולקת בין כל העובדים בראשית הפירוק, הרי שהמל"ל לא היה זוכה לקבל ממנה מאומה, וזאת אף אם היה נאלץ לשלם סכומים לעובדים (כגון המבקש), שערך נשייתם עולה על המצוי בקופה. דין אחר, אשר היה מאפשר למל"ל לבוא בנעלי עובד כזה ו"להתחלק" בקופה עם יתרת העובדים, הינו בלתי הגיוני, ומרוקן מתוכן את כוונת המחוקק, להוציא את הקופה לחלוטין מנכסי המעביד, בכדי ליתן לעובדים זכות פרעון מלאה מהכספים הצבורים בה.
אכן, יתכן והמל"ל הפסיד כספים בשל מחדלו של המפרק, באשר לו היו העובדים האחרים נפרעים מקופת הפיצויים תחילה, יתכן והיו תובעים מן המל"ל סכומים נמוכים יותר, אם בכלל. אלא, משהועמדו הצדדים בפני
עובדות מוגמרות, אין המל"ל יכול לשפר את מצבו בניגוד לכוונת המחוקק. הדין המהותי היה ונותר, כי הקופה שייכת לעובדים ולא ליתרת הנושים, וכי אין המל"ל יכול להכנס בנעלי עובדים לעניין זה, כל עוד לא נפרעו כל העובדים כדי המגיע להם מן הקופה. משיצאו יתרת העובדים מהתמונה, נותר המבקש בגדר התובע היחיד מן הקופה. זאת, במצב בו אין חולק כי אף העברת מלוא הקופה לכיסו לא תפרע את כל המגיע לו. בנסיבות אלו (להבדיל ממצב בו פרעון הקופה, ביחד כספים ששילם המל"ל לעובד, היו עולים על מלוא תביעת חובו), אין כל מקום ליתן למל"ל "להתחלק" עם העובד בכספי קופת הפיצויים, וכך אני מחליטה.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל, ועל כספי הקופה לעבור אל המבקש. כמו כן, ישא המל"ל בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בלשכתי, היום כ' בכסלו, תשס"ד (15 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 1717/00 ישראל סופצייב נ' רו"ח אריה חן בתפקידו כמפרק חברת אולמי דוד (א.י.ב.מ.) בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/12/2003)