פסקי דין על דוד אזולאי

20765/07 תד     17/11/2009




תד 20765/07 מדינת ישראל נ' דוד אזולאי




לך



22


בית משפט השלום לתעבורה בנצרת

ת"ד 20765-07 מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-אזרחי נ' אזולאי



17 נובמבר 2009




בפני
כב' השופטת אילונה אריאלי




המאשימה

מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז הצפון


נגד

הנאשמים

דוד אזולאי






<#2#>
נוכחים:
מטעם המאשימה:
עו"ד אריאל כהן
מטעם הנאשם:
בעצמו וע"י עו"ד איתמר בן זאב


גזר דין

1.
הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: גרם מוות ברשלות, גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות, אי שמירת ריווח ונהיגה במהירות בלתי סבירה.

2.
על פי כתב האישום, נהג הנאשם ביום 4.2.2007, בסמוך לשעה 11:00, במשאית אשר גררה עגלה, בכביש 90 מכיוון צומת כוח לכיוון צומת מחניים. באותה עת, נסע לפני המשאית רכב פרטי הנהוג על ידי הגב' אסתר אזרד, כשלצידה יושבת אמה – הגב' רוזה מואיל ז"ל. בסמוך לקילומטר 458.8 של הכביש, האטה נהגת הרכב הפרטי ועצרה את הרכב כשהיא מפעילה אורות איתות, בכוונה לפנות שמאלה אל דרך צדדית, ועל מנת לאפשר לנהגים שנסעו בנתיב הנגדי לנסוע ללא הפרעה וסיכון. הנאשם, שנהג במשאית בקלות ראש ובחוסר זהירות, לא שמר מרחק בטוח מן הרכב הפרטי, הוא נהג במהירות בלתי סבירה, בהתחשב בתנאי מזג האוויר (גשום לסירוגין, ראות טובה), במצב הכביש (תקין ורטוב), בתנועה בכביש ובסוג הרכב בו נהג, הוא לא הבחין בעצירת הרכב הפרטי לפניו ולא עצר את המשאית והוא התנגש עם חזית המשאית בחלקו האחורי של הרכב הפרטי.

תוצאותיה של התאונה היו הרות אסון: אמה של נהגת הרכב הפרטי – הגב' רוזה מואיל ז"ל,
נהרגה, והנהגת נפגעה באורח קשה ונזקקה לאשפוז ולטיפולים רפואיים מורכבים.

3.
בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי הנאשם הודה בכתב האישום כפי שהוא ויש לראותו כגורם הבלעדי היחיד לתאונה ולתוצאותיה. נסיבות התאונה הן חמורות ביותר – נהיגת משאית, שהינה רכב גדול ומסוכן מאליו, בכביש חד נתיבי, במהירות בלתי סבירה ותוך אי שמירת רווח מספיק מהרכב שנסע לפניו, שהינו רכב קטן בהרבה מהמשאית.

ב"כ המאשימה הפנה לעברו התעבורתי של הנאשם, אשר נוהג מזה 34 שנים ולחובתו 14 עבירות תנועה, שחלק לא מבוטל מהן, לטענת ב"כ המאשימה, הן עבירות מן הרציניות.

לטענת ב"כ המאשימה, מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם (אודותיו יורחב להלן), אינו יכול למנוע הטלת ענישה מתאימה והולמת, עונש אשר ישקף את מכלול הנסיבות הקשורות לתאונה ואת תוצאותיה וכן את המציאות המצערת של הקטל בכבישים, שגובה מדי יום קורבנות.

המאשימה עותרת לעונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה וממושכת, פסילת הנאשם מלהחזיק ברשיון נהיגה לצמיתות ולחלופין לתקופה ממושכת ביותר, חיובו בקנס מתאים והטלת מאסר על תנאי.

4.
ב"כ הנאשם טען מנגד, כי אין למצות את הדין עם הנאשם, אשר הודה ולקח אחריות על המקרה. מדובר באדם נורמטיבי שלא עבר מעולם על החוק הפלילי ולו במקצת. גם עברו התעבורתי, בהתחשב בכך שמדובר באדם שבמקצועו הוא נהג, אינו מכביד כלל: לחובתו 14 הרשעות בלבד משנת 1975, כשמרבית העבירות הן טכניות.

באשר לנסיבות התאונה טוען ב"כ הנאשם, כי אין מדובר ברשלנות פושעת או בנהיגה פרועה, אלא ברשלנות רגעית. על פי ממצאי הטכוגרף שהציגה המאשימה כחלק מחומר החקירה, הנאשם נהג עובר לתאונה במהירות של 80 קמ"ש, כך שגם אם המהירות לא התאימה לתנאי הדרך, אין מדובר במהירות מופרזת ולא בנהיגה עבריינית. אין חולק כי נהגת הרכב הפרטי עצרה את רכבה במרכז הנתיב בו נסע הנאשם, בכביש מהיר, כאשר תנאי הדרך לא רגילים – מזג אוויר גשום לסירוגין וכביש רטוב. הנאשם איננו ממעיט מרשלנותו שלו ואיננו טוען לרשלנות מצדה של הנהגת, אך לטענתו יש להתחשב בנסיבות אלה ולהבין מתוכן כי מדובר ברשלנות רגעית.

ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם וטען כי אירוע התאונה הרס את חיי הנאשם, אשר איבד את בריאותו, את בטחונו ואת מקום עבודתו וכיום הוא שבר כלי הנשען על אשתו ועל ילדיו. ב"כ הנאשם מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן שלא למצות את הדין עם הנאשם ולא לגזור עליו עונש מאסר, אלא להסתפק במאסר על תנאי לתקופה ארוכה, פסילה – אפילו לצמיתות, חתימה על התחייבות ופיקוח קצינת המבחן.

5.
בבוא בית המשפט לגזור דינו של אדם אשר גרם ברשלנותו לתאונת דרכים ולמותו של אדם, על בית המשפט, בראש ובראשונה, לייחס משקל לאינטרס הציבורי ולחשיבותה של ענישה מרתיעה במלחמה בנגע תאונות הדרכים. בתי המשפט חזרו והדגישו כי "תאונות דרכים קטלניות המקפדות חיי אדם בכבישי הארץ, הן, לצערנו, תופעה שכיחה האוכלת ארץ ויושביה". "לנקיטת יד קשה ומחמירה ישנה השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש, ויש בה כדי לקדם את הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי זהירות כדי להגן על חיי אדם ושלמות גופו". (רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(4)).


על בתי המשפט להרתיע בענישה מחמירה מפני הסכנה הטמונה בנהיגה רשלנית וממחיר הדמים הנורא הנגבה אגב כך. (ראה: ע"פ 8382/03 איאד חילף נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(2)139).

6.
יחד עם זאת, ענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ולצד שקילת שיקולים ציבוריים כלליים, על בית המשפט לשקול תמיד את נסיבותיו המסוימות והמיוחדות של המקרה הנדון בפני
ו ושל הנאשם הנדון בפני
ו.

7.
שיקול רלוונטי ראשון שעל בית המשפט לשקול במסגרת זו, הינו האם יש בעברו התעבורתי של הנאשם כדי להעיד על כך שביצוע העבירות נשוא כתב האישום, מאפיין את דרך נהיגתו.


מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם עולה, כי הנאשם אוחז ברישון נהיגה משנת 1975, דהיינו – מזה 34 שנים, ורשומות לחובתו 14 הרשעות קודמות, כמעט כולן עבירות מסוג ברירת משפט. העבירה האחרונה בוצעה על ידי הנאשם בשנת 2004, משמע – 3 שנים לפני התאונה, והיא עבירה של "רכב לא תקין שלא נאסר בשימוש". קדמה לה עבירה משנת 2001, משמע – 6 שנים לפני התאונה, עבירה של "כניסה לצומת שלא מהנתיב הימני". קדמה לעבירה זו עבירת חנייה משנת 1009 – 9 שנים לפני התאונה. אלו הן שלוש העבירות היחידות שבוצעו על ידי הנאשם בעשר השנים שקדמו לתאונה, כשבסה"כ, במשך 32 שנות נהיגה (עד לתאונה), הוא ביצע, כאמור, 14 עבירות.

עבר תעבורתי זה, יש בו כדי להעיד על כך שביצוע העבירות על ידי הנאשם במקרה דנן, איננו משקף את דפוס הנהיגה שלו, אלא יש לראותו כמעידה חד פעמית.

8.
שיקול רלוונטי נוסף הינו נסיבות התאונה: בעניין זה, מקובלת עלי, מחד, עמדת המאשימה כי כמי שנהג במשאית, היה על הנאשם לדעת כי הוא עלול לגרום לתוצאות הרות אסון ולהתאים נהיגתו לכך. אלא שמנגד, אין להתעלם מכך שאכן, כנטען על ידי הסנגור ועל פי עובדות כתב האישום, לא ליוותה את התאונה נהיגה פרועה של הנאשם, כגון סטיה מנתיב נסיעתו לנתיב אחר, עקיפה מסוכנת וכיוצא באלה, אלא דובר בנהיגה בנתיב נסיעתו של הנאשם, בשעה שהכביש היה רטוב ומזג האוויר גשום לסירוגין, במהירות שהיתה מותרת במקום (אך לא סבירה לתנאי מזג האוויר, למצב הכביש והתנועה שבו ולסוג הרכב בו נהג הנאשם, ומכאן רשלנותו).


9.
באשר לנסיבותיו האישיות והבריאותיות של הנאשם: בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות המבחן. בתסקיר צוין כי הנאשם בן 52 שנים, נשוי ואב לשלושה. שירת בצה"ל בשירות קבע כקצין רכב במשך 14 שנים ומאז פרישתו עבד כנהג משאית שכיר. מאז התאונה וכתוצאה מטראומה נפשית שחווה, הנאשם אינננו עובד בשל מחלת כליות שהתגלתה אצלו, הוא זקוק לדיאליזה 4 פעמים בשבוע ונמצא ברשימת המתנה לתרומת כליה להשתלה. בנוסף, התגלתה אצל הנאשם מחלת הסכרת והוא איננו רואה טוב כתוצאה מבצקות בעיניים וסובל מלחץ דם גבוה.

שירות המבחן מציין עוד בתסקירו, כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על ביצוע העבירה ומביע צער וחרטה. הנאשם זיהה מיד לאחר התאונה כי המנוחה היא שכנתו שנים רבות. להערכת שירות המבחן, הטראומה שבתאונה וגילוי זהות הנפטרת הותירו את הנאשם חשוף ופגיע, כשהוא מתקשה להתמודד עם האובדן ועם המהלומה הנפשית. מאז הוא מושבת מעבודה ומפעילות שגרתית ונמצא במצב נפשי של יאוש ודיפרסיה.

שירות המבחן מציין כי מדובר באדם נעים הליכות, חולה מאד, שכל המלצה לענישה כלשהי אינה מותאמת למצבו הבריאותי ולמוגבלויותיו. מאסר בפועל עשוי להביא לרגרסיה חמורה במצבו הנפשי והבריאותי, עד לכדי התדרדרות סופנית במצבו. ענישה מחמירה עשויה למוטטו במיוחד כשהוא איננו בשל, חסר כוחות ואינו מסוגל להתמודד עם טראומה נוספת. לכן, על פי המלצת שירות המבחן, יש להתחשב במצבו הנפשי והרפואי של הנאשם ולא לגזור עליו עונש מאסר. יחד עם זאת, נכון ללוותו תוך מתן סיוע תמיכתי ונפשי ולכן ממליץ שירות המבחן להטיל עונש מותנה משמעותי וצו מבחן.

10.
בטרם טענו הצדדים לעונש ונוכח מצבו הבריאותי של הנאשם, נשלח הנאשם לממונה על עבודות שירות, על מנת שזה יחווה דעתו באשר לאפשרות שהנאשם יבצע עבודות שירות. על פי חוות דעתו של הממונה מיום 17.8.2009, הנאשם איננו יכול לעבוד בעבודות שירות הואיל והרופא מצא כי אינו כשיר לכך.

עוד יצוין כי על פי מסמך רפואי שהוצג בפני
, מצבו הבריאותי של הנאשם קשה והוא חולה המודיאליזה עם מחלות נוספות "שמצביעות על מצב קריטי".

11.
במסגרת הבאת ראיות לעונש, הזמין הנאשם מספר עדי אופי מטעמו. עדים אלה העידו על אופיו הטוב של הנאשם ועל דרך נהיגתו הזהירה לאורך השנים. כן הוגשו תעודת הוקרה שקיבל הנאשם בשנת 2003 במקום עבודתו על בחירתו כעובד מצטיין (נ/1) ומכתב מאת מנהל התפעול במקום עבודתו (נ/2), שם צוין כי הנאשם עבד באותה חברה 14 שנים כנהג משאיות כבדות והוא צוין לשבח על עבודתו האחראית והתאפיין במסירות ובאחריות והיה ממשיך לעבוד בחברה אילולא נאלץ להפסיק את עבודתו עקב המחלה שבה לקה. כן העידו אשת הנאשם ובנו, על ההתדרדרות במצבו של הנאשם מאז התאונה.

12.
עומדים לפני, אפוא, זה מול זה, האינטרס הציבורי המצדיק הטלת ענישה מחמירה על הנאשם, נוכח נהיגתו הרשלנית והתוצאה החמורה והכואבת לה גרם - קיפוח חייה של המנוחה ופציעתה של בתה הנהגת, אל מול שיקולים העומדים לכף זכותו של הנאשם ובינהם – הודאתו אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, עברו התעבורתי הלא מכביד, נסיבות התאונה ונסיבותיו האישיות והבריאותיות הקשות.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל, שוכנעתי כי מדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים, לגביהם נקבע בפסיקה כי מן הראוי שלא לשלוח את הנאשם לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וכי היה מקום להסתפק, לו הדבר היה אכן אפשרי, במאסר שירוצה בעבודות שירות (ראה: ע"פ 1319/09 משה כהן נ' מדינת ישראל
, פס"ד מיום 11.5.2009, פורסם במאגרים המשפטיים). אלא שהכרעה בענייננו קשה שבעתיים, הואיל וכאמור, הממונה על עבודות השירות מצא כי
בשל מצב בריאותו של הנאשם, הוא אינו מסוגל לבצע עבודות שירות.

13.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין, אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש מאסר בפועל ומכליאתו, מקום בו העבירה ונסיבותיה מחייבות הטלתו של עונש כזה. (ראה: ע"פ 11445/05 דוד רוט נ' מדינת ישראל
(פס"ד מיום 22.6.2006, פורסם במאגרים המשפטיים; ע"פ 804/85 וייל נ' מדינת ישראל
תק-על 86(3) 642).


בענייננו, אין מדובר ב"מקום בו העבירה ונסיבותיה מחייבות הטלתו של עונש מאסר", שכן על פי מסקנתי כפי שפורטה לעיל, מצאתי כי אילו היה מדובר במקרה "רגיל", בו לא נבצר מן הנאשם לבצע עבודות שירות, היה מקום, בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל, שלא לשלוח את הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח, אלא להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי לא יהיה זה צודק להחמיר עם הנאשם יותר מכפי שהיה נגזר עליו אילו לא היה נמנע ממנו, רק בשל מחלתו, לבצע עבודות שירות, ועל כן, הריני מקבלת את בקשת ב"כ הנאשם ואת המלצת שירות המבחן שלא לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

14.
יצוין כי במקרה דומה אשר נדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, בנסיבות בהן דובר בנאשמת אשר חלתה לאחר סיום הדיון בבית המשפט קמא, הסכימה המאשימה, עקב מצבה הבריאותי של הנאשמת, לבטל את עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על הנאשמת ועונש זה אכן בוטל על ידי בית המשפט. (ראה: עפ"א 268/09 רות בת יהודה גולן נ' מדינת ישראל
, פס"ד מיום 26.5.2009, טרם פורסם).

15.
על יסוד השיקולים האמורים לעיל, הריני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 10,000 ₪
או
100 ימי מאסר, שישא
בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 17.12.2009 ואילך.

הנני פוסלת את הנאשם
מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 20 שנה, בניכוי 90 יום פסילה מנהלית שריצה הנאשם.

הנני גוזרת על הנאשם 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת מוות ברשלנות (בהקשר של נהיגת רכב) או נהיגת רכב בזמן פסילה.

הריני מחייבת את הנאשם לעמוד בפיקוח שירות המבחן וזאת למשך 12 חודשים מהיום. מובהר לנאשם שמוטלת עליו החובה לשתף פעולה עם שירות המבחן ולעמוד בתוכנית הטיפולית שיתווה עבורו שירות המבחן.

המזכירות תמסור העתק גזר דין זה לשירות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין בבית משפט המחוזי בנצרת.

<#4#>

ניתן והודע היום ל' חשון תש"ע, 17/11/2009 במעמד הנוכחים.



אילונה אריאלי
, שופטת








תד בית משפט לתעבורה 20765/07 מדינת ישראל נ' דוד אזולאי (פורסם ב-ֽ 17/11/2009)