פסקי דין על פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ | פסקי דין על מפעל תאורה א.הכט | פסקי דין על אייל הכט | פסקי דין על אלי הכט ואח' |

2466/04 א     24/11/2009




א 2466/04 פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ נ' מפעל תאורה א.הכט בע"מ, אייל הכט, אלי הכט ואח'










בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




24 נובמבר 2009

ת"א 2466-04 פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ
נ' מפעל תאורה א.הכט בע"מ
ואח'

בש"א 18750/09




בקשה מס'

2

בפני

כב' השופט
אליהו בכר

המבקשת/ התובעת

1.

פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד איתי הדר


נגד

המשיבים/ הנתבעים

1. מפעל תאורה א.הכט בע"מ

2. אייל הכט

3. אלי הכט

4. מרדכי הוד


ע"י ב"כ עוה"ד אליק גרץ



החלטה

מבוא

בפני
בקשה חוזרת מטעם התובעת למינוי מומחה
מטעם בית המשפט בתחום החשבונאות.

רקע כעולה מכתבי הטענות:
בתאריך 1.11.2004 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעים בשל הפרת התחייבותה החוזית של הנתבעת 1 לשלם לתובעת את תמורת הסחורה שסיפקה לה התובעת . הנתבעים 2-4 נתבעו מכוח ערבותם האישית לחובותיה הכספיים של הנתבעת 1.
כפי העולה מכתב התביעה, בין התובעת לבין הנתבעת 1 התקיימו יחסי מסחר, במסגרתם סיפקה התובעת לנתבעת 1 חומרי גלם ומוצרי פלדה ואלומיניום מסוגים שונים בהיקפים כספיים גדולים.
בתאריך 8.5.2001 חתמו הנתבעים 2-4 על כתב ערבות מתמדת וללא הגבלה בסכום לחיובי הנתבעת 1 כלפי התובעת.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 היתה לקוחתה בשנים 2002-2003, ולפי כרטסת הנהלת החשבונות המצויה ברשותה והמציגה התנועה הכספית, היקפי הפעילות המסחרית וסכומי החוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת, יתרת חובה
של הנתבעת 1 עומד על
4,842,378.98 ₪.
עוד הוסיפה התובעת, כי במסגרת ההסדרים שנערכו בינה לבין הנתבעת 1 לשם כיסוי החוב, מסרה לה הנתבעת 1 סדרה של 137 שיקים הערוכים לפקודתה מחשבונה בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף נשר (887), חשבון מספר 555100/88 בסכום כולל של 5,400,000 ₪. השקים נמשכו על סך 40,000 ₪ כל אחד
עד לחודש 12/2006. מתוך סדרת השקים נפרעו 14 השקים הראשונים בלבד בסך
כולל של 560,000 ₪. יתר
השקים חוללו באי פירעון על ידי הבנק.
התובעת המשיכה ופרטה כי בתאריך 7.3.2000 נחתם בינה לנתבעת 1 הסכם שכירות
לפיו, העמידה לנתבעת 1 שטח בתוך חצריה של חברת אדקסטיל בע"מ בחיפה (להלן: "אדקסטיל"), בו קיימה הנתבעת 1 פעילות יצרנית.
בתאריך 28.8.2001 נחתם
הסדר בין התובעת
לבין הנתבעת 1 שכותרתו "הסכם לרכישת מלאי בחוזר" לפיו, על הנתבעת 1 להעביר לחצריה של אדקסטיל מלאי מוצרים מוגמרים, אשר ישמש כערובה לפירעון חובותיה כלפי התובעת. עוד הוסכם, כי הנתבעת 1 תוציא חשבוניות מס בגין המלאי האמור לתובעת, כך שהמלאי ייחשב כמלאי שנמכר לתובעת, הגם שהוא נותר בחזקתה
ובבעלותה של הנתבעת 1. כאשר הנתבעת 1 תמכור את המלאי , התובעת תקבל לידיה את התמורה הכספית ותוציא בגינו חשבונית מס לנתבעת 1. לצורכי קיום ההסכם כאמור, נפתחו אצל התובעת שני כרטיסי הנהלת חשבונות נוספים על שם הנתבעת 1, בכרטיס הראשון התנהלו תנועותיה של הנתבעת 1 כ"ספק" של התובעת, ובכרטיס השני התנהלו תנועותיה של הנתבעת 1 כ"לקוח" של התובעת.
הנתבעת 1 ידעה כי רישום העסקה בספרי התובעת, אינו מהווה פירעון של חובה כלפי התובעת, כאשר המלאי נשוא ההסכם לא נמכר מעולם לתובעת.
בחודש פברואר 2003 פינתה הנתבעת 1 את השטח שהושכר לה, ויחד איתו פינתה גם את כל המלאי, והכול מבלי שהודיעה על כך לתובעת.
בתאריך 29.9.2003 התקבל מכתב מהנתבעת 1 לפיו, היא אינה חייבת כספים לתובעת.
לאחר שליחת המכתב, התקיימו מגעים בין התובעת לנתבעת 1 בניסיון להביא לסילוק החוב, אולם הניסיונות לא נשאו פרי ועד היום הנתבעים מתחמקים מתשלום יתרת החוב לתובעים.

הנתבעים מצידם טוענים להגנתם כי, דין אחד לכרטיסי הנהלת החשבונות שערכה התובעת ותוקפו וחשיבותו של כרטיס הנהלת החשבונות מספר 26003-10 שווה לכרטסת הנהלת החשבונות מספר 19201-57, וכי מכרטיס הנהלת החשבונות מספר 02002-10 עולה שהתובעת היא זו שחייבת לנתבעת סך של 4,351,811.76 ₪.
הנתבעת 1 הדגישה כי היא אינה חייבת לתובעת דבר, ההיפך הוא הנכון. עוד טוענים הנתבעים כי סיכום כל החשבוניות המופיעות בטבלה שצורפה כנספח ה' לכתב התביעה המתוקן בסך של 4,842,378.98 ₪ אינו נכון וכי הסיכום הכולל הינו בסך 4,564,439.72 ₪. השוני בסכומים מוכיח את חוסר תום הלב של התובעת אשר מנסה להתאים את סכום החשבוניות שבטבלה לסכום החוב הנטען בכתב התביעה המתוקן. הנתבעים הוסיפו, כי התובעת מבקשת מהנתבעת 1 לשלם לה עבור חשבוניות מס השייכות לצד שלישי.
הנתבעים גילו עוד כי חשבוניות המופיעות בכרטסת הנהלת החשבונות (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן) אינן מופיעות בטבלה, מה שמחזק לטענתם את הטענה כי התובעת התאימה את תביעתה על פי הטבלה לצרכיה בלבד.
לפיכך טענו, כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת כל חוב בגין קניית סחורה ממנה והיא איננה חייבת מאומה לתובעת.
באשר לתשלום 137 שיקים "לכיסוי חוב מגובש שהגיעה לה מהנתבעת 1", נטען כי התובעת לא הציגה כל מסמך המוכיח קיומו של חוב מגובש. השקים נמסרו במהלך יחסי המסחר והעבודה הדדיים עם התובעת לביטחון לרכישת סחורה עתידית על ידי הנתבעת. על השקים הנתבעים הוסיפו בכתב יד "לא סחיר" ונמחקו המילים "לפקודת".
הנתבעת ציינה, כי נתנה הוראה לבנק לבטל את השקים שניתנו לביטחון לאחר שהתברר לה כי התובעת פורעת את השקים למרות שלא ניתנה כל תמורה בעדם.
הנתבעים טוענים שהנתבעת 1 מכרה לתובעת סחורה וכן מוצרים שייצרה בסך של 4,842,771 ₪ והתובעת קיזזה את תמורת הסחורה כאמור בכרטסת הנהלת החשבונות שלה.

בקשה למינוי מומחה


טענות המבקשת:
בתאריך 20.2.2008 התקיים קד"מ בפני
כב' הרשם (כתוארו אז) השופט איתן אורנשטיין לפיו, הוצע לצדדים לשקול מינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום החשבונאות לנוכח המחלוקות בתחום זה העולות מכתבי הטענות.
ב"כ המשיבים הודיע כי הם מבקשים לסיים תחילה את הליכי הביניים ולקבל לידיהם את תצהירי
העדות הראשית מטעם המבקשת. לעומת זאת, התובעת הודיעה כי היא מקבלת את הצעתו של בית המשפט.
בתאריך 11.3.2008 לאור הודעת הצדדים, בית המשפט הורה על הגשת תצהירי
עדות ראשית וקצב את המועדים. מאחר ובהחלטה לא היתה התייחסות לשאלת מינוי המומחה, הגישה התובעת בקשה להבהרת ההחלטה מתאריך 11.3.2008.
בתאריך 4.5.2008 קבע בית המשפט כי נושא מינוי המומחה מטעם בית המשפט יישקל לאחר עיון בתצהירי הצדדים.
בתאריך 8.3.2009 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת ובתאריך 1.9.2009 הוגשו תצהירי עדות מטעם הנתבעת.
המבקשת הגישה את תצהירו
של רו"ח משה ורטהיימר והמשיבים הגישו תצהירו של רו"ח לביא וכן חוו"ד מומחה על ידי רו"ח צבי גרשגורן המתייחסים להתנהלות החשבונאית בין הצדדים.
מאחר וכל צד אוחז בעמדתו ומסיק מסקנות הפוכות, קם לטענת המבקשת הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט בלעדיו ייאלצו הצדדים לנהל הוכחות וחקירות מפרכות על כל ההתנהלות החשבונאית ביניהם, לרבות כל חשבונית וחשבונית וכל סכום השנוי במחלוקת, שעה שמדובר בעניינים שבמומחיות, היכולים להיות מוכרעים באופן יעיל, מקצועי וניטראלי על ידי המומחה שימונה מטעם בית המשפט.
המבקשת מוסיפה כי במסמכים שיועברו למומחה יש להעביר גם את כתבי הטענות ותצהירי העדות הראשית של הצדדים.

תגובת המשיבים:
המשיבים מתנגדים לבקשה וציינו
כי לא צורף לה תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשתה ולפיכך דין הבקשה להידחות על הסף.
המשיבים מוסיפים, כי המבקשת מטעה את בית המשפט בהציגה המחלוקת כחשבונאית. תצהירי העדות שהוגשו לבית המשפט
מדגישים את המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים אשר פתרונם איננו מינוי מומחה חשבונאי. המומחה החשבונאי אינו יכול לחקור את עדי המבקשת שלא אמרו אמת בתצהיריהם בעניין 12 השקים הראשונים בסדרת 137 השקים שמסרה המשיבה למבקשת ושבפועל הוחזרו לידי המשיבה. אם היה חוב למשיבה כלפי המבקשת, האחרונה לא היתה מחזירה את השיקים בסך של 560,000 ₪.
עוד הוסיפו כי המומחה החשבונאי אינו יכול לחקור את עד המבקשת, מר מאיר ברוך, שלא אמר אמת בסעיף 67 לתצהירו, שהרי בפועל כן נערכה ספירת מלאי של הסחורה והמלאי נמכר בחוזר למבקשת. המשיבה הוסיפה, כי העד
מר מאיר ברוך לא אמר אמת בסעיף 90 לתצהירו , שהרי המשיבה
פינתה את השטח המושכר ולקחה רק את הציוד שלה ואת הסחורה והמלאי שלה בלבד לאחר תיאום עם המבקשת. המבקשת כך הדגישה המשיבה, לא הגישה תלונה במשטרה על "גניבת" סחורה ומלאי ממנה.
המומחה החשבונאי גם אינו יכול לחקור את המבקשת
מדוע עד היום לא הוציאה למשיבה חשבונית מס כדין על יתרת המלאי שלטענתה כביכול לקחה המשיבה מחצריה.
לפיכך, המחלוקת העיקרית הינה היכן נמצא המלאי והסחורה בסך 4,842,771 ₪?
המשיבה מוסיפה, כי כדי לבדוק פעולות שנעשו בהנהלת החשבונות "המומחה " אינו נדרש לכתבי הטענות ותצהירי עדות וכי מטרת המינוי
הינה לבדוק את הקיים בספרי החשבונות בלבד. בקשת המבקשת כי "המומחה" יעיין גם בכתבי הטענות מוכיחה את רצונה האמיתי ש"המומחה" יברור גם בטענות העובדתיות האחרות ולא רק בטענות החשבונאיות.
המבקשת לא הגישה חוות דעת מטעמה בין בתחום החשבונאות ובין בכל תחום אחר. מה שמוכיח שהמבקשת כלל לא ראתה כל צורך ועניין במומחה מטעמה שיבסס את טענותיה בתחום החשבונאי.
לפיכך דין הבקשה להידחות.

תשובת המבקשת:
המבקשת טוענת בתשובתה כי אין בסיס לטענת המשיבים לעניין היעדר תצהיר תומך שכן מדובר בבקשה אשר כולה נסמכת על טיעונים משפטיים. אין בטענת המשיבים כל נימוק ענייני המצדיק התנגדות לבקשה. המשיבים שמים עצמם במקום בית המשפט וקובעים כי עדי המבקשת לא דוברים אמת.
מה שמחזק יותר את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. המומחה אמור לבחון את המסמכים והטענות של הצדדים וליתן חוות דעת בתחום החשבונאי.
המבקשת מוסיפה, כי הגם שלא הגישה חוות דעת מטעמה, אין הדבר מייתר את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. המחלוקת החשבונאית נותרה
בעיניה ואף התחדדה במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים.
לפיכך, יש להיעתר לבקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט.

דיון
סעיף 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984
(להלן:"לתקנות")

קובע מהו הנוהל למינוי מומחה מטעם בית המשפט כדלקמן:
"
(א)

בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט).
(ב)

מונה מומחה מטעם בית המשפט, והוגשו באותו ענין גם חוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין לפי תקנות 127 עד 129 (להלן - מומחים מטעם בעלי הדין), לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם לפי תקנה 130א; הודיע כך בעל דין, ייחקרו המומחים כאמור באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו.
(ג)

מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
(1)

לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;
(2)

יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה.
(ד)

אין בתקנה זו כדי לגרוע מכוחם של בעלי הדין להסכים שלא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, בין אם מונה בהסכמה ובין אם לאו; הוסכם כאמור, לא ייחקר המומחה מטעם בית המשפט, זולת אם ראה בית המשפט צורך בכך לשם בירור המחלוקת שלפניו.


התובעת לא הגישה חוות דעת מטעמה בנושאים החשבונאים שבמחלוקת לביסוס טענותיה, אלא הגישה תצהיר

בלבד מטעם רו"ח משה ורטהיימר, האחראי על ביקורת הדו"חות הכספיים של התובעת. לפי תצהיר זה התובעת פתחה לנתבעת חשבונות נפרדים: האחד חשבון לקוח מס' 26003 –10, חשבון
בו התנהלו המכירות והתקבולים של הנתבעת, והשני, חשבון לקוח מס' 02002 –10, חשבון בו נרשמו הקניות מהנתבעת 1 בסך 4,842,771 ₪ מיום 14.08.01. העובדה שהתובעת מצאה לנכון לפתוח חשבון נפרד עבור קנית המלאי מחודש אוגוסט 2001, במקום לזכות באופן ישיר את כרטיס הלקוח של הכט, בו התנהלו המכירות והתקבולים, מוכיח לטעמו, כי מבחינה מהותית, התייחסה התובעת לקנייה זו כאל בטוחה.
לעומת זאת, הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה רו"ח צבי גרשגורן, בעניין תביעת התובעת נגד הנתבעים בגין חוב על סך
של 4,830 אלפי ₪. חוות הדעת הוגשה בתאריך 30.8.2009 ולפיה, הנושאים במחלוקת הינם: אחד, מכירת טובין על ידי הנתבעת לתובעת- המחלוקת הינה האם העסקה הנ"ל הינה עסקת בטוחה כטענת התובעת או עסקת מכר כטענת הנתבעים. השני, ייחוס המחאות שנמסרו לתובעת על ידי הנתבעת (137 שיקים)- התובעת טוענת כי השיקים אמורים היו לכסות את חובות הנתבעת למועד מסירתם, מאידך הנתבעת טוענת כי ההמחאות ניתנו כביטחון לקניות עתידיות של הנתבעת מהתובעת. המומחה סיכם חוות דעתו וציין, כי קיימות סתירות בין כתב התביעה לבין התצהיר של רו"ח ורטהיימר ובין הנהלת החשבונות של התובעת לגבי החוב ליום 24.11.2002, לדעתו, ה"חוב המגובש" המצוין על ידי התובעת אינו מייצג חוב של הנתבעת למועד האמור.
בנוסף, הנתבעים הגישו תצהיר מטעם רו"ח פנחס יעקב לביא, רואה חשבון של הכט, לפיו מכירת הטובין על ידי הנתבעת לתובעת היתה עסקת מכר ולא עסקת בטוחה שהרי אסור לקזז מע"מ כמס תשומות אלא רק אם מדובר בעסקה חייבת במס כאמור בסעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 . התובעת קיזזה מע"מ כמס תשומות ובכך הצהירה שמדובר בעסקה רגילה. רישום בספרי הנהלת חשבונות שיש בו "כלפי חוץ" ו"כלפי פנים" הוא ניהול לא תקין, ומי שעושה כן יש בכוונתו להונות את הנושים. רו"ח פנחס יעקב לביא הוסיף , כי העובדה שהקנייה נרשמה בכרטיס קניות, בהתאם לעקרונות חשבונאיים התנאי לרישום קניה בכרטיס קניות הוא שהבעלות עוברת לקונה, מכאן שהתובעת בעצם מאשרת שהסחורה שקנתה בבעלותה.
לאחר שרו"ח פנחס יעקב לביא בדק את כרטיסי הנהלת החשבונות של הכט והשווה אותם לכרטיסי התובעת יוצא שהתובעת חייבת להכט כ-187,000 ₪.

מעיון בבקשה, בתגובות ובתצהירים מטעם הצדדים סברתי, כי בשלב זה אין מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט במיוחד לאור חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעים השוללת את טענות התובעת.
נדמה, כי תחילה יש לברר עובדתית מה נעשה בפועל ומה הוסכם בין הצדדים בטרם ימונה מומחה כאמור, כאשר תקנה 130 לתקנות מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה מטעמה בכל עת " מלשונה של תקנה 130 עולה, כי בית המשפט רשאי בכל עת למנות מומחם מטעמו לעניין שבמחלוקת, משמע אף לאחר הגשת הסיכומים" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 189 -190).
לפיכך, ולאחר בירור העובדות
ואולי אף תוך כדי כך, בית המשפט ישקול שוב אם יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט ומכאן שהבקשה נדחית.
הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ + מע"מ לפי התוצאות והצורך במינוי מומחה שכזה בהמשך הדרך.


ניתנה היום,
ז' כסלו תש"ע, 24 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 2466/04 פקר-ידפז שירותי פלדה בע"מ נ' מפעל תאורה א.הכט בע"מ, אייל הכט, אלי הכט ואח' (פורסם ב-ֽ 24/11/2009)