פסקי דין על יעקב כץ ואח'

4830/98 פ     29/12/2003




פ 4830/98 מדינת ישראל נ' יעקב כץ ואח'




בתי המשפט
בבית משפט השלום בירושלים ת"פ 4830/98
לפני סגן הנשיא י' נועם
בעניין: מדינת ישראל
ע"י פרקליטות המדינה - המחלקה הכלכלית המאשימה
נ ג ד
1. יעקב כץ
2. יואל צור
3. זלמן ברוך מלמד
4. שולמית מלמד
5. יאיר מאיר
6. חגי סגל
7. גדעון שרון
8. אדיר זיק
9. דוד שפירא
10. שאול אבני
11. ש.פ.ה פרסום בע"מ
12. ארץ הצבי - ערוץ 7 בע"מ
13. בית אל ספנות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דן סלע
, גיורא אדרת
ונתן שמחוני הנאשמים

גזר דין

מבוא

1. תחנת הרדיו, המכונה בשם "ערוץ 7" (להלן - "ערוץ 7" או "התחנה"), הפיצה שידורי רדיו אלחוטיים לציבור במשך חמש-עשרה שנה, החל מהשקתה בשנת 1988 על פלטפורמה ימית באניית "הצבי" (להלן - האנייה) ועד למועד שבו נדם קולה שעה קלה לאחר מתן הכרעת-הדין ביום 20.10.03.

התחנה הופעלה באמצעות אשכול של שלוש חברות - הנאשמות מס' 11, 12 ו-13, והיו לה אולפני שידור בים וביבשה. אולפן השידור בים מוקם באנייה, ואולפני השידור ביבשה - שמהם בוצעו אף שידורים חיים - היו בבית-אל. בנוסף, הפעילה התחנה אולפנים ברמת-גן, ששימשו בעיקר להקלטות.

כתב האישום הנדון - בעניין השידורים הבלתי חוקיים שהופצו על-ידי התחנה - הוגש רק בסוף שנת 1998, קרי - כעשר שנים לאחר תחילת השידורים, והתייחס לתקופה של ארבע השנים שקדמו לאישום, מיום 1.1.95 ועד לחודש אוקטובר 1998.

בהכרעת-הדין נקבע, כי בתקופה הרלבנטיות לאישום הפיצה התחנה שידורי רדיו אלחוטיים, ללא רשיונות וזכיונות כדין, מתחום המדינה ומימיה הריבוניים ומאיזור יהודה ושומרון, ונדחתה טענת הנאשמים לפיה כל שידורי התחנה בוצעו מן הים בלבד ומעבר לטווח מי החופין.

2. באישום הראשון הורשעו הנאשמים - בהתאם לחלקם ולמעורבותם בשידורים - בעבירות של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ושידורי טלגרף אלחוטי ושימוש בתדרים שלא על-פי הועדתם, לפי סעיפים 7(א) ו-5ד(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן -פקודת הטלגרף האלחוטי); וכן בעבירות של הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא זיכיון, לפי סעיפים 32(א) ו-90 (א) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן - חוק הרשות השניה). הנאשמים שהורשעו בעבירות אלו הנם: שלושת התאגידים שפעלו כגוף אחד להפעלת התחנה, מנהלים בחברות אלו, בעלי תפקידים בתחנת השידור ומי שנתנו שירותים שאיפשרו את השידורים.

באישום השני הורשע הנאשם מס' 1 בעבירות עדות שקר ושבועת שקר - לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בכך שטען בכזב, בשני תצהירים שהגיש לבג"ץ, כי ערוץ 7 לא שידר מעולם מן היבשה וכל שידוריו הופצו מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של המדינה.

3. מדובר בתיק החריג בהיקפו הראייתי. במחלוקת בשאלת מיקום ביצוע השידורים בתקופה הרלבנטית לאישום, ומודעות כל אחד מהנאשמים לביצוע השידורים הן מתחום המים הטריטוריאליים והן מן היבשה, נדרש בית המשפט לשמוע עדויותיהם של 74 עדים - ביניהם עדים מומחים לשידורי רדיו, לאיכון מקור שידורים, לאלקטרוניקה ולמכ"מים ימיים. העדויות התייחסו, בין השאר, לשאלת מיקום האנייה במהלך השנים, ולבדיקות רבות - עשרות במספר - שנעשו בתקופות שונות ברחבי הארץ לאיתור שידורים מן היבשה. על-רקע זה, נדרשו לשמיעת הראיות כ-50 דיונים, והתיק תפח במימדיו עד שתפס כ-3000 עמודי פרוטוקול, 750 עמודי סיכומים בכתב ו-900 מוצגים. מדובר, אפוא, בתיק חריג בהיקפו הראייתי, וכתוצאה מכך נמשכו ההליכים מעל ומעבר למקובל ונתעכבה ההכרעה בדין. בדיעבד נתחוור, כי חלק מהעומס הראייתי היה מיותר ושלא לצורך, שכן ראיות רבות שהובאו על-ידי המאשימה להוכחת עובדות שהנאשמים כפרו בהן בתשובתם לאישום, לא היו עוד שנויות במחלוקת בפרשת ההגנה ובסיכומים.
הנאשמים

4. הנאשמים מס' 1, 2 ו-3 - יעקב כץ, יואל צור והרב זלמן ברוך מלמד, הקימו את תחנת ערוץ 7 והפעילו אותה באמצעות החברות הנאשמות מס' 11, 12 ו-13 - ש.פ.ה. פרסום בע"מ, ארץ הצבי - ערוץ 7 בע"מ ובית-אל ספנות בע"מ, שבהן שימשו השלושה דירקטורים ומנהלים. הנאשם מס' 1 התמקד בעיקר בניהול הפיננסי של התחנה. הנאשם מס' 2 שימש כמנהל תפעולי של שלוש החברות בכל הנוגע להפעלת תחנת ערוץ 7 והיה הגורם מרכזי בבנייתו ובהפעלתו השוטפת של מערך השידורים בים וביבשה. הנאשם מס' 3, שהגה את הקמת התחנה, ראה את עיקר תפקידו בהנחלת התכנים הרוחניים והאידיאולוגיים של המפעל התקשורתי שהקים.

החברות הנאשמות מס' 11-13 התנהלו בפועל כגוף אחד, שעסק בהפעלת תחנת ערוץ 7 ובקיום שידוריה. הנאשמת מס' 11 עסקה בעיקר בשיווק ומכירת זמני שידור לפרסומות; הנאשמת מס' 12 העסיקה עובדים והפעילה אולפנים לצורך קיום שידורי הערוץ; והנאשמת מס' 13 התמקדה בעניינים הקשורים להפעלת אניית הצבי.

הנאשמת מס' 4, שלומית מלמד, שימשה כמנהלת התוכניות של ערוץ 7. במסגרת תפקידיה הניהוליים היא הייתה אחראית, בין השאר, על האולפנים, על לוח השידורים והתכניות, על גיוס שדרנים ומנחים, ועל השיבוץ וסידור העבודה של כלל הצוות המקצועי.

הנאשם מס' 5, יאיר מאיר, הופקד מטעם הנהלת ערוץ 7 על כל המערך הטכני של התחנה והיה אחראי על תכנונו, הקמתו ותחזוקתו.

הנאשם מס' 6, חגי סגל, היה בתקופה הרלבנטית מנהל מחלקת החדשות של ערוץ 7. הוא שימש כעורך ראשי של החדשות, הגיש יומני חדשות והיה אחראי מקצועית על צוות עובדי המחלקה.

הנאשמים מס' 7, 8 ו-9 - גדעון שרון, אדיר זיק ודוד שפירא, הועסקו בתקופה הנדונה כשדרנים וכעורכי תכניות בערוץ 7, בשידורים שהופצו מן האולפנים בבית-אל.

הנאשם מס' 10, שאול אבני, הועסק על-ידי הנאשמת מס' 13 בשנים האמורות כרב-חובל באניית הצבי, שבה הופעל אחד ממוקדי השידורים של התחנה.
עיקר ממצאי הכרעת-הדין
5. תחנת הרדיו "ערוץ 7" ביצעה בתקופה הרלבנטית לאישום - בשנים 1995-1998- שידורי רדיו אלחוטיים, הן מתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, והן מאתרי שידור בשטח המדינה ובאיזור יהודה ושומרון. את תכניותיה היא שידרה בשלושה ערוצים: הערוץ הראשי, הערוץ התורני והערוץ לעולים. השידורים הופצו כשידורי רדיו אלחוטיים בשלושה תדרי fm (105.2, 97.3 ו-98.7), וכן בתדרי am שונים לרבות תדרי uhf ששימשו כתדרי קישור (לינק) בין אתרי השידור בים וביבשה.

השימוש בתדרי הרדיו בתחום המדינה ומימיה הריבוניים נעשה שלא בהתאם להועדתם על-פי דין, ללא רשיון לפי פקודת הטלגרף האלחוטי וללא קבלת זיכיון לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. השידורים שהופצו מאיזור יהודה ושומרון נעשו ללא היתרים כדין לפי הצו בדבר תיקון תקנות הטלפון (תיקון מס' 2) (יהודה והשומרון) (מס' 951), תשמ"ב-1981, והצו בדבר שידור ואיתות (אזור הגדה המערבית) (מס' 79), תשכ"ז-1967.

6. השידורים מן הים בוצעו מאניית הצבי, בעת שזו עגנה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, ולרוב - בטווחים של כ-3-5 מייל ימי מערבית לחופי תל-אביב. רק במקרים נדירים ויוצאי דופן שייטה האנייה בתקופה הרלבנטית לאישום אל מחוץ לתחום המים הריבוניים, קרי - מעבר לטווח של 12 מייל ימי מהחוף, וזאת בעיקר בתקופות שבהן נפתחה חקירה בעניין השידורים, או כאשר התעורר הד תקשורתי בשאלת מיקומה של האנייה.

7. בנוסף לשידורים מן האנייה, ביצעה התחנה שידורי רדיו אלחוטיים מאתרי שידור שונים ביבשה, שהוקמו במקומות שונים בתחומי המדינה וביהודה ושומרון.

מתקני השידור על-פני היבשה הוקמו והופעלו על-ידי התחנה הן לשם הרחבת אזורי הקליטה של השידורים מן הים, והן על-מנת להפיץ שידורים שמקורם באולפנים בבית-אל. הרחבת אזורי הקליטה, באמצעות הממסרים והמשדרים על-פני היבשה, נעשתה בין השאר גם בתדרי uhf, ששימשו כתדרי קישור (לינק) בין אתרי השידור השונים של ערוץ 7 ברחבי הארץ ובאנייה. פרישת אתרי השידור ביבשה הייתה הדרגתית ודינמית, ובמהלך השנים אף הועתקו משדרים וממסרים למקומות חלופיים. אתרי השידור הופעלו במועדים שונים בתקופה הרלבנטית לאישום בישובים: ינוח, חיפה, קשת, אלוני-הבשן, פסגות, הר-ברכה, בית-אל וירושלים. השידורים האמורים מהאתרים ביבשה נעשו מטעם ערוץ 7, במסגרת מערך מתואם ומשולב של הפצת השידורים לכל רחבי הארץ.

8. ואלו אתרי השידור ביבשה, שמהם הפיצה תחנת ערוץ 7 שידורי רדיו אלחוטיים:

א. האתר בינוח הותקן על גג ביתו של תושב הכפר, סולימאן נזאל. הוא היה פעיל במחצית השנייה של שנת 1996, עד לפירוקו בעקבות כתבת תחקיר בעיתון "מעריב". באמצעות מתקני האתר, הופצו שידורי ערוץ 7 לציבור בצפון הארץ בשני תדרי fm, לאחר שנקלטו במקום בתדרי לינק באפנון uhf.

ב. האתר בחיפה הופעל בבניין מגורים ברח' לסקוב 3 על רכס הכרמל. הוא נועד לשפר את שטח הכיסוי של קליטת שידורי ערוץ 7 באזורי הכרמל והגליל, והופעל במחצית הראשונה של שנת 1997 בתכוף לאחר פירוק מתקן השידור בכפר ינוח. אתר השידור הנדון קלט את השידורים מהאולפנים ומן האנייה בדרך של ממסר בתדרי לינק, והפיצם לשידור לציבור בשני תדרי fm אשר נקלטו על-ידי הציבור מאזור חוף הכרמל וצפונה.

ג. האתר בקשת שברמת-הגולן שימש במהלך שנת 1996 להפצת שידורי ערוץ 7 בתדר 105.2 fm לאזור צפון-מזרח המדינה, לאחר המרתם משידורי uhf שנקלטו במקום מכיוון הר-ברכה. פעילות אתר זה הופסקה, ביוזמת התחנה, עם חשיפתו בתחקיר עיתון מעריב בסוף חודש דצמבר 1996, ובמקומו הופעל אתר שידור חדש - בהר בני-צפת ליד ישוב אלוני-הבשן.

ד. האתר באלוני-הבשן הותקן בביתן שנמצא במתחם טורבינות הרוח "רוחות-הגולן" על הר בני-צפת, והופעל במחצית הראשונה של שנת 1997. האתר קלט את שידורי התחנה באפנון uhf ושידרם לציבור לאזור רמת-הגולן וצפון הארץ בתדר fm. פעילותו הופסקה בסמוך לחודש יוני אותה שנה, בתכוף לאחר איתורו על-ידי אנשי משרד התקשורת והמשטרה.

ה. האתר בפסגות פעל ברציפות בשנים 1996-1998, ושימש להפצת שידורי ה-fm של תחנת ערוץ 7. הוא נועד לשפר את איכות קליטת שידורי התחנה, ולהרחיב את שטחי הכיסוי של השידורים באזורי פסגות, בית-אל וירושלים. שידורי האתר בוצעו ממשדרים ומאנטנות שהותקנו בבניין של המועצה המקומית מטה-בנימין, המשמש כמרכז להתפתחות הילד. באתר נקלטו שידורים בתדרי לינק שונים באפנון uhf ששודרו בחלקם מהר-ברכה. שידורים אלו הומרו באתר לשידורים לציבור בשלושת ערוצי התחנה (הערוץ הראשי, הערוץ התורני והערוץ ברוסית) בתדרי fm. האתר פורק עם חשיפתו על-ידי המשטרה ומשרד התקשורת בחודש יוני 1998, ומאותו מועד החל ערוץ 7 להפעיל אתר שידור חלופי לאזור ירושלים - על גג בניין רב-קומות בשכונת קריית-משה בירושלים.

ו. האתר בירושלים הופעל על-ידי ערוץ 7 בחודשים יוני עד ספטמבר 1998 על גג בניין מגורים ברח' ריינס 6. באתר נקלטו שידורי ערוץ 7 בתדרי לינק uhf מכיוון אניית הצבי, אשר הומרו לשידורים לציבור לאזור ירושלים בתדרי fm. האתר הותקן בחודש יוני 1997 בתכוף לאחר איתורו ופירוקו של האתר בפסגות, והוא פעל כשלושה חודשים עד לחשיפתו ותפישת ציודו על-ידי המשטרה ומשרד התקשורת.

ז. האתר בהר-ברכה הופעל בשנים 1996-1998 מביתן אשר ניצב בסמוך לחדר האוכל של ישיבת ההסדר. המקום שימש בעיקר כמוקד להפצת שידורי ערוץ 7 ביבשה בתדרי uhf שונים, שהשתנו מעת לעת, אשר נועדו לשמש כשידורי לינק לאתרי שידור אחרים של התחנה ברחבי הארץ. באתר נקלטו שידורי ערוץ 7 בתדרי fm אשר הומרו לשידור בתדרי uhf, וזאת לצורך העברתם לאתרי שידור אחרים (כמו למשל: קשת, אלוני-הבשן, ינוח, חיפה ופסגות) שמהם הופצו שוב לציבור בתדרי fm. בשלב מסוים, החל משנת 1997, אף בוצעו מהאתר שידורים לציבור בתדר fm בערוץ לעולים של התחנה.

ח. באתר בבית-אל היו הן אולפני שידור, שמהם בוצעו בשלושת ערוצי התחנה שידורים חיים ושידורים מוקלטים מראש, והן מתקן שידור שהוקם על גג בניין הישיבה שכלל מערך של משדרים ואנטנות. בשנים 1996-1998, הופצו מבניין הישיבה בבית-אל שידורים של ערוץ 7 בתדרי uhf שונים, ששימשו כתדרי לינק לאתרי שידור אחרים של התחנה ביבשה ובאנייה, ושם הומרו לשידור לציבור בתדרי fm או לתדרי לינק אחרים לשם ביצוע ממסר נוסף. מקור השידורים המופצים - חלקם שידורים חיים - היה באולפנים. בנוסף לשידורי הלינק האמורים, הופצו מבית-אל שידורים לציבור בתחום ה-fm בערוץ לעולים.

באופן האמור הפעילה תחנת ערוץ 7 במהלך התקופה הרלבנטית לאישום את מערך הפצת שידוריה ברחבי הארץ, לרבות הפצת השידורים מן האולפנים בבית-אל; וזאת תוך ניסיון להסתיר את דבר ביצוע שידורי הרדיו האלחוטיים מן היבשה, ויצירת מצג לפיו כל שידורי התחנה מופצים מהמשדרים שבאנייה, ומהם בלבד.

9. בגין ביצוע שידורי הרדיו האלחוטיים האמורים של התחנה מתחום המים הטריטוריאליים ומן היבשה, הורשעו הנאשמים באישום הראשון כדלהלן:

א. הנאשמים מס' 1 ו-2 יעקב כץ ויואל צור - ששימשו כמנהלי התחנה וכדירקטורים בתאגידים שהפעילו אותה - בעבירות הבאות: קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון - לפי סעיפים 32(א) ו-90(א) לחוק הרשות השנייה; קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם - לפי סעיפים 5ד' ו-10(ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בהתייחס לכלל השידורים שבוצעו על-ידי התחנה מתחום המדינה ומימיה הטריטוריאליים ומאיזור יהודה ושומרון.

ב. הנאשם מס' 3 הרב זלמן מלמד - שכיהן כדירקטור בתאגידים שהפעילו את התחנה - בעבירה לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השנייה, בשילוב עם סעיפים 90(א) ו-98 לחוק, בכך שהקים תחנת שידור והפעילה ללא זיכיון מתחום היבשה ומאזור מי החופין של המדינה.

ג. הנאשמת מס' 4 שולמית מלמד - ששימשה כמנהלת האולפנים ומערך תכניות השידור - בעבירות אלו: הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא קבלת זיכיון מאת המועצה, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, וקיום תחנת טלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וכל זאת, בהתייחס לשידורים מתחום היבשה בלבד - הן מבית-אל והן מאתרי השידור הנוספים.

ד. הנאשם מס' 5 יאיר מאיר - שהיה מופקד על המערך הטכני של התחנה - בעבירת הפעלת תחנות שידור וקיום שידורים ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירת קיום תחנת טלגרף אלחוטי ומכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בהתייחס הן לאתרי השידור ביבשה והן לשידורים מתחום מי-החופין.

ה. הנאשם מס' 6 חגי סגל - ששימש כמנהל מחלקת החדשות של התחנה - בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ושל קיום והפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בזיקה לתכניות החדשות והאקטואליה שהיה מופקד עליהן ואשר הופצו לשידור מן האולפנים בבית-אל.

ו. הנאשמים מס' 7-9: גדעון שרון, אדיר זיק ודוד שפירא - שהועסקו כשדרנים ועורכי תכניות באולפנים בבית-אל - בעבירת קיום שידורים ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירה של הפעלת וקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בגין התכניות שערכו ושידרו מן האולפנים בבית-אל.

ז. הנאשם מס' 10 שאול אבני - ששימש כרב-החובל של אניית הצבי - בעבירות שלהלן: סיוע להפעלת תחנת שידור ללא זיכיון - לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסיוע לקיום תחנת טלגרף אלחוטי, להפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ולקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין; הכל - בהתייחס לשידורים שבוצעו מן האנייה מתחום המים הטריטוריאליים של המדינה.

ח. הנאשמות מס' 11-13 - החברות שבאמצעותן הופעלה התחנה - בשלוש העבירות שבוצעו על-ידי הנאשמים מס' 1 ו-2, וזאת מכוח חבות התאגידים למעשי מנהליהם לפי תורת האורגנים שנתגבשה בסעיף 23 לחוק העונשין.

באשר לעבירות שבוצעו על-ידי הנאשמים באיזור יהודה ושומרון, מתווספות להוראות החיקוק הנ"ל (בהיות הנאשמים מס' 1-9 רשומים במרשם האוכלוסין בישראל ובהיות החברות הנאשמות מס' 11-13 רשומות בישראל) גם הוראות החיקוק שלהלן: סעיף 2(א) לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, והצווים שלהלן: הצו בדבר תיקון תקנות הטלפון (תיקון מס' 2) (יהודה והשומרון) (מס' 951), תשמ"ב-1981, והצו בדבר שידור ואיתות (אזור הגדה המערבית) (מס' 79), תשכ"ז-1967.

10. הנאשם מס' 1 הורשע בנוסף, בשתי עבירות של עדות שקר - לפי סעיף 237 לחוק העונשין, ובשתי עבירות של שבועת שקר - לפי סעיף 239 לחוק הנ"ל, אשר יוחסו לו באישום השני, בכך שטען בכזב, בשני תצהירים שחתם עליהם ואשר הוגשו על-ידו לבג"צ, כי ערוץ 7 משדר ושידר רק מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל
ולא קיים שידורים מתחום המדינה ומשטחי יהודה ושומרון. את התצהירים צירף הנאשם מס' 1 לעתירה שהגישה הנאשמת מס' 12 בבג"ץ 2754/98 למתן צו שיורה למדינה, בין השאר, שלא לבצע פעולות שימנעו את המשך שידורי ערוץ 7. התצהירים גם הוגשו כתצהירי תשובה לעתירה שהגיש ח"כ איתן כבל בבג"ץ 2198/98 נגד ערוץ 7 ורשויות המדינה בעניין המשך שידורי התחנה. התצהיר הראשון (ת/483) - מיום 28.4.98 - הוגש לבג"ץ ביום 4.5.98, והשני (ת/486) - מיום 22.6.98 - הוגש לבית המשפט ביום 23.6.98. הנאשם מס' 1 הגיש את שני התצהירים הכוזבים לבג"ץ במטרה למנוע למנוע מהרשויות להשבית את התחנה שהייתה לגביו לא רק כלי תקשורת חיוני אלא מפעל חיים. על יסוד התצהירים הכוזבים הוציא בג"ץ צו זמני כמבוקש (ת/484) מבלי שנתבקשה תגובת המדינה.

הוראות העונשין

11. סעיף 32 (א) לחוק הרשות השנייה אוסר על הקמת תחנת שידור, הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא זיכיון, וסעיף 90 (א) לחוק קוצב לעבירה זו עונש מירבי של שלוש שנות מאסר וקנס שעמד בשנת 1996 על 3,158,000 ₪, וששיעורו מיום 20.11.02 הוא 4,270,000 ₪.

סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי אוסר הקמת או קיום תחנת טלגרף אלחוטי, או התקנת, הפעלת או קיום מכשיר לטלגרף אלחוטי ללא רשיון, וקובע בצד עבירה זו עונש מקסימלי של שנת מאסר או קנס בסכום 92,800 ₪. סעיף 5ד(א) לפקודה מורה על איסור שימוש בתדר רדיו שלא בהתאם להועדתו והקצאתו, וקובע שדינו של מפר ההוראה קנס פי ששה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(4) לחוק העונשין; קרי - פי ששה מהסכום של 150,000 ₪ שהיה בתוקף בשנת 1996, ואשר הוגדל בשנת 2002 ל-202,000 ₪.

העבירות של עדות שקר ושבועת שקר - לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, שהנאשם מס' 1 הורשע בהן באישום השני, קוצבות עונש מירבי של שבע שנים - לגבי הראשונה, ושלוש שנים - בעניין השנייה.

על הסדרת שידורי הרדיו בחקיקה ועל נזקי תופעת השידורים הפיראטיים

12. תחום התקשורת האלקטרונית בישראל מוסדר במארג של דברי חקיקה, ובכללם: חוק רשות השידור, תשכ"ה-1995, חוק הבזק, התשמ"ב-1982, פקודת הטלגרף האלחוטי וחוק הרשות השנייה.

עד לחקיקת חוק הרשות השנייה בשנת 1990, פעלו בישראל שתי תחנות רדיו חוקיות - רשות השידור וגלי צה"ל, ובצדן פעלו תחנות שידור לא מורשות, המכונות בעגה העממית "תחנות רדיו פיראטיות". החוק יצר מסגרת חוקית לשידורי רדיו פרטיים-מסחריים, ומכוחו הוענקו החל משנת 1995 זיכיונות על-פי מכרזים לתחנות רדיו איזוריות. החוק אינו מסדיר כיום מסגרת לשידורי רדיו ייעודיים-ארציים.

13. הסדרת תחום התקשורת האלקטרונית בחקיקה מונחית בשני טעמים עיקריים. הטעם הראשון הנו טכני בעיקרו, ונובע מהיות תדרי השידורים האלחוטיים משאב ציבורי מוגבל, ומהעובדה שמדינת ישראל
סובלת ממצוקת תדרי רדיו פנויים, שאינה מאפשרת מדיניות של "שמים פתוחים" בתחום השידור. הטעם השני הוא מהותי-תוכני, ועיקרו - הבטחת פלורליזם תקשורתי, תוך שמירה על עקרונות יסוד.

על טעמים אלו עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 1030/99 ח"כ אורון נ' יו"ר הכנסת ואח'
, פ"ד נו(3) 640, בפסק-הדין בעתירה שהוגשה בין השאר נגד ערוץ 7:

"בבסיס הצורך להסדרת תחום התקשורת האלקטרונית מונחים שני טעמים מרכזיים: הטעם הראשון הוא שהתדרים בתחום הספקטרום האלקטרו-מגנטי, שהוא המדיום שדרכו מגיעים השידורים מהמשדר אל ציבור המאזינים, הם רכוש הציבור. מכיוון שהתדרים הם משאב ציבורי מוגבל, נדרשת הועדה של התדרים והקצאתם.
.....
קיים טעם נוסף לצורך להסדיר את תחום התקשורת. טעם זה הוא מהותי-תוכני...
זיכיון לשדר שידורים לציבור מעניק לבעליו כלי רב עוצמה. הוא מאפשר לבעל הזיכיון נגישות לקהלים רחבים... הדבר פותח בפני
ו פתח להפיץ את מסריו ובכך מאפשר לו לנסות ולהשפיע על הציבור הרחב. באופן כללי, התערבות רגולטורית נדרשת על-מנת להבטיח כי האינטרס הציבורי יקודם באמצעות הקצאת התדרים למשתמשים השונים, וכן שהשימוש בהם יעשה למען הגשמת המטרות שלשמן הוקצו. במסגרת זו היות הספקטרום האלקטרו-מגנטי משאב ציבורי מוגבל, נוצר צורך לדאוג לכך כי מרב הדעות וההשקפות יבוטאו באמצעותו וכן שיימנע מונופול בשוק הדעות כתוצאה משליטה הומוגנית בכלי התקשורת" (עמ' 651-652).

14. הערוצים הפיראטיים - ה"גוזלים" תדרי שידור שהם משאב ציבורי מוגבל - מסבים לציבור נזקים בהיבטים תקשורתיים, בטיחותיים וכלכליים, וכן גורמים לפגיעה באמון הציבור בשלטון החוק. על פגיעות אלו באינטרס הציבורי העידה הגב' נאוה בת צור שטראוס סמנכ"ל הרשות השנייה (עמ' 626-628, ת/826).

בהיבט התקשורתי-הטכני, עלולים השידורים הבלתי חוקיים לגרום הפרעות לשידורי תחנות שידור חוקיות ולבעלי רשיונות לשימוש בתדרי רדיו; ובפרט כשציוד השידור נעדר רישוי ופיקוח. כך למשל נתגלתה הפרעה של ערוץ 7 לשידורי גלי צה"ל בחיפה, כתוצאה מהפעלת משדרים מבנייה עצמית על-ידי ערוץ 7 ברכס הכרמל (עמ' 64-65 להכרעת-הדין).

בהיבט הבטיחותי, עלולים השידורים הפיראטיים - בעשותם שימוש לא מבוקר ובלתי מורשה בתדרים - להפריע לתקשורת של כוחות הבטחון ואף לשבש את התקשורת של מגדלי הפיקוח עם התעופה האזרחית. על סיכון בטיחותי זה עמד בית המשפט העליון בבבג"ץ 1030/99 ח"כ אורון נ' יו"ר הכנסת ואח'
(לעיל), וכן בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בע"פ 70091/00 שלום נחמני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם). על סיכון שכזה, אשר העמיד בסכנה מטוס שהיה בגישה לנחיתה, נשמעו ראיות בתיק שלפנינו; אם כי, לא הוכח שמקור ההפרעה היה בשידורי ערוץ 7 (עמ' 124 להכרעת-הדין). סיכונים בטיחותיים נוספים הנשקפים ממשדרי רדיו בלתי חוקיים, הנם בתחומים הנדסיים, שכן תחנות רדיו פיראטיות אינן נתונות תחת חובת הפיקוח והמעקב בהיבט של עמידה בתקנים הבטיחותיים לרבות תקני קרינה. (עדות נאוה בת צור עמ' 628).

בהיבט הכלכלי, משיגה התחנה הפיראטית יתרון בלתי הוגן על פני גורמים פרטיים המכבדים את החוק והנושאים בנטליו. הזכיינים החוקיים נושאים, בין השאר, בעול הכספי שלהלן: עלויות השתתפות במכרז, דמי זיכיון שנתיים בסך מאות אלפי שקלים לשנה, תמלוגים לקופת המדינה, אגרות רישוי תדרים וערבויות (כמפורט בעדותה של הגב' נאוה בת צור). התחנה הפיראטית אף מתחרה בתחנות החוקיות על רווחי פרסום, בכך שהיא נוטלת לעצמה שלא כדין חלק מהנתח הפרסומי-מסחרי. על התחרות של ערוץ 7 על נתח הפרסום ניתן ללמוד, בין השאר, מההכנסותיה בהיקף של מיליוני שקלים לשנה של הנאשמת מס' 11 מפרסומות בשידור, וכן ממודעה שפרסם ערוץ 7 למפרסמים שבה הסביר את יתרונות הפרסום בתחנה לאור אחוזי ההאזנה הגבוהים (ת/616). הרווח הכלכלי שמפיקה התחנה הפיראטית אף בא לידי ביטוי בהשתמטות מתשלום תמלוגים ליוצרים ולמבצעים, אם כי ערוץ 7 לא הסב נזק זה ליוצרים והקפיד לשלם את מלוא התמלוגים על היצירות שהשמיע בשידוריו.

למותר לציין את הפגיעה המוסבת לאינטרס הציבורי בהיבט התקשורתי-תוכני, שעה שתחנה בלתי חוקית משתלטת ב"כוח המשדר" על "לוח המודעות הציבורי" של גלי האתר, להפצת מסרים לציבור הרחב, וזאת מבלי לעמוד בדרישות חוק הרשות השנייה והמכרזים שיצאו מכוחו, וללא כל מגבלה בכללי אתיקה ביחס לתוכניות ולפרסום. חשיבות הפיקוח על שידורי הרדיו הפרטיים, על-פי העקרונות שהותוו בחוק הרשות השנייה, נובעת מייחודו של המדיום הרדיופוני כמשפיע על המאזינים, ובכללם - המאזינים הפסיביים הנחשפים לשידורים שלא במכוון.

תחום ה-fm בישראל - הרווי במשתמשים שעיקרם תחנות רדיו ומערכת הבטחון - מוצף גם בתחנות פיראטיות המשתלטות ב"בריונות אלחוטית" ובפרהסיה על המשאב המוגבל של תדרי השידור; והרושם העגום - בהיבט של שלטון החוק והסדר הציבורי - הוא שאיש הישר בעיניו יעשה. מממצאים שהציגה הסנגוריה (עמ' 2878), ומנתונים שצויינו בבג"ץ 1030/99 ח"כ אורון נ' יו"ר הכנסת ואח'
(לעיל, בעמ' 651-652) ושאוזכרו בפסיקת הערכאות הדיוניות (כמו למשל ת"פ 1833/99 בבית משפט השלום בירושלים מדינת ישראל
נ' משה דניאל - לא פורסם), עולה כי מדובר בתופעה בעלת מימדים לא מבוטלים, אשר החלה לפני שנים רבות ונמשכת גם לאחר הסדרת שידורי הרדיו הפרטיים-המסחריים לפי חוק הרשות השנייה. חלק מהתחנות מבצעות השידורים מתוך מניע כלכלי גרידא, וחלקן - כמו ערוץ 7 - מתוך מניעים אידיאולוגיים.

תמונת האכיפה של החוק, בנוגע לשידורים הבלתי חוקיים, היא עגומה למדי, ומקורה, בין השאר, בהתנהלות לקויה של יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת, אשר על חלקה עמדתי בהכרעת-הדין (עמ' 53-54). במשך שנים רבות הייתה אכיפה מועטה ביותר כנגד תחנות פיראטיות, וננקטו צעדים נגד תחנות לא חוקיות רק אם נתקבלו תלונות על הפרעתן לתעופה האזרחית, לכוחות הבטחון או לרשתות השידור החוקיות. החל מאמצע שנות התשעים, עם הפעלת תחנות הרדיו האיזוריות, התרחבה האכיפה כנגד התחנות הבלתי חוקיות. ואולם, התופעה הפיראטית עדיין רווחת במקומותינו, לא תורמת לתרבות הציות לחוק ועלולה לפגוע באמון הציבור בשלטון החוק ובסמכותם של גורמי אכיפתו.

מהטעמים האמורים מן הראוי להטיל בגין העבירות של קיום שידורי רדיו בלתי חוקיים עונשים משמעותיים של מאסר בפועל וקנסות כבדים, לשם הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. (ע"פ (ת"א) 70091/00 שלום נחמני נ' מדינת ישראל
, עמ' 6 לפסק-הדין).
שיקולי הענישה באישומים הנדונים

15. על רקע שיקולי הענישה הכלליים האמורים, אבחן את עניינם של הנאשמים בהתייחס לעבירות של השידורים הבלתי חוקיים שהורשעו בביצועם.

קשה מלאכת גזירת הדין, והיא קשה שבעתיים כאשר מדובר בנאשמים עתירי זכויות בתחום הפעילות הציבורית וההתנדבותית, אשר לרובם אף עבר צבאי מרשים ביחידות קרביות ובתפקידי פיקוד. מול הצורך בהחמרה בדינם של ראשי התחנה - הנאשמים מס' 1 ו-2 - עומדות נסיבותיהם האישיות יוצאות הדופן. הנאשם מס' 1 הוא נכה צה"ל בשיעור של 70% בעקבות פציעתו הקשה במלחמת יום-הכיפורים, והנאשם מס' 2 איבד את רעייתו איטה ז"ל ובנו אפרים ז"ל בפיגוע טרור רצחני בשנת 1996 בעיצומה של התקופה הרלבנטית לאישום.

16. מעשיהם של הנאשמים חמורים בראש ובראשונה נוכח מהות העבירות והיקף השידורים. אין מדובר במשדר בודד או ב"תחנה מקומית". הנאשמים ניהלו והפעילו תחנת שידור עם פרישה ארצית של משדרים רבי-עוצמה הן באניית הצבי והן במספר אתרי שידור ביבשה. התחנה העסיקה עשרות עובדים והפיצה שידוריה לרוב שטח המדינה, וזאת בכל ימות השנה למעט שבתות ומועדי ישראל. מפעיליה הציבו את תושבי המדינה בפני
עובדה, כי במקלט הרדיו מופיעה בצד רשות השידור וגלי צה"ל תחנה ארצית נוספת. חומרה יתירה יש לראות גם בתקופת השידורים הממושכת הנדונה באישום - מיום 1.1.95 ועד למועד הגשת כתב האישום, קרי - תקופה של כארבע שנים של שידורים אינטנסיביים ורצופים במספר תדרים.

17. היבט מחמיר נוסף יש לראות בנסיונם של מקצת מהנאשמים ושל גורמים מטעם התחנה להסתיר את מיקום השידורים, ואף לשבש החקירה במהלך חיפושים שנעשו בחלק מאתרי השידור - בבית-אל, בפסגות ובהר-ברכה. שיאו של השיבוש היה בהגשת תצהיריו הכוזבים של הנאשם מס' 1 לבג"ץ, שבעקבותיה הוציא בית המשפט העליון צו מניעה זמני, אשר עמד בתוקף כחודשיים, שהורה למדינה להמנע מהשבתת שידורי ערוץ 7 ומביצוע פעולות שימנעו שידורים אלה (ת/484).

18. חומרה נוספת יש לראות בזלזול שהפגינו הנאשמים כלפי רשויות אכיפת החוק, עת המשיכו לבצע השידורים הבלתי חוקיים גם לאחר חקירתם במשטרה בחודש יוני 1998, שבמהלכה הוצגו להם ממצאים המצביעים על ביצוע השידורים על-ידם מן היבשה ומתחום מי-החופין. כולם חזרו לסורם והמשיכו בהפצת השידורים הבלתי חוקיים עד למועד הגשת האישום בחודש נובמבר 1998.

19. כפי שהעידו הנאשמים בפרשת הכרעת-הדין, התחנה הופעלה על-ידם ממניע אידיאולוגי של הנחלת ערכים לאומיים וציוניים לציבור הישראלי - בכלל, ולציבור המתיישבים - בפרט. למרות שלא עמד ביסוד הפעלת התחנה מניע כלכלי, הרי שזו התנהלה כעסק כלכלי. היא זכתה להכנסות ניכרות מפרסומות בשידורים לשם מימון פעילותה ושילמה משכורות לכל עובדיה לרבות הנאשמים. בהפעלת התחנה אף השיגו הנאשמים יתרון כלכלי בלתי הוגן על-פני זכייני תחנות הרדיו האיזוריות הפרטיות, וחסכו מאות אלפי שקלים שהיה עליהם לשלם למדינה לו היו זוכים במכרז איזורי. עם זאת, לא פגעה התחנה בזכויות היוצרים, שכן הקפידה לשלם תמלוגים ליוצרים ולמבצעים.

20. סבורני, כי הפגיעה המשמעותית ביותר של התחנה באינטרס הציבורי הייתה בכרסום שהיא יצרה באמון הציבור בשלטון החוק ובמערכת אכיפתו, כאשר הפרה את חוקי התקשורת האלקטרונית בפרהסיה וברגל גסה לאורך שנים.

21. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, על-פי זכותם; אם כי, כפירתם בחלק מהעובדות - שבדיעבד נתחוור שלא היו שנויות במחלוקת - הכבידה שלא לצורך על העומס הראייתי. ואולם חלקם - הנאשמים מס' 1-4 - אף בחרו במהלך המשפט להטיח ברשויות אכיפת החוק האשמות חמורות, חסרות בסיס, לפיהן בדו חוקרי המשטרה ואנשי משרד התקשורת את הראיות המפלילות, והניעו את החקירה והאישום משיקולים פוליטיים.

22. טענת הנאשמים, בדבר אפלייתם בהעמדתם לדין, אינה במקומה. כתב האישום הוגש נגדם כעשר שנים לאחר תחילת ביצוע השידורים, ודווקא מפי נאשמים בתיקים אחרים נשמעה הטענה בדבר אפלייתם ביחס לערוץ 7 ששידר שנים ארוכות שלא כדין (ראו: ע"פ (ת"א) 4085/98 מדינת ישראל
נ' שלום באבו ואח'
, דינים מחוזי, כרך לב(6) 16 עמ' 6/21). אכן לא הייתה אכיפה של השידורים הבלתי חוקיים מן הים עד לאמצע שנות התשעים, ו"קול השלום" וערוץ 7 זכו מן ההפקר בעניין זה. מכל מקום, מדיניות האכיפה השתנתה לקראת שנת 1995, כשנתיים לאחר הטבעת אניית "קול השלום", עם פרסום המכרזים להפעלת הרדיו האיזורי. באותה תקופה הודע ברבים כי גם מפעילי תחנות בלתי חוקיות יוכלו להשתתף במכרזים, ובלבד שיפסיקו את פעילותם (עדות הגב' נאוה בת צור עמ' 627). ערוץ 7 בחר שלא לגשת למכרזים בשנת 1995, ואף לא בשנת 2003, הואיל וחוק הרשות השנייה הסדיר רק שידורי רדיו איזוריים בישראל, ומפעילי ערוץ 7 היו מעוניינים בשידור בהיקף ארצי לרבות באיזור יהודה ושומרון, והיות שהחוק מנע את האפשרות להפיץ בשידורים אקטואליה חדשותית. הם גם דחו הצעות שהועלו על-ידי גורמים רשמיים להפוך לתחנה חוקית, הואיל וחששו מהמגבלות האיזוריות שיוטלו עליהם על-פי חוק (כפי שהעיד עו"ד אחז בן ארי לשעבר היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה). סבורני, כי אין באי העמדתם לדין של מפעילי "קול השלום" עד לשנת 1993 משום אפלייתה לרעה של תחנת ערוץ 7, שכן אף נגדה לא ננקטה אכיפה באותה התקופה; ובפרט כאשר מפעילי ערוץ 7 הועמדו לדין בגין שידורים שבוצעו מתקופת הפעלת תחנות הרדיו האיזוריות בשנת 1995, ושהאישום התייחס לא רק לשידורים מן הים אלא גם למערך הכולל של השידורים מן היבשה במספר תדרים.

23. במניין השיקולים לקולא, אתחשב בראש ובראשונה בנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שיפורטו בהמשך בעניינו של כל נאשם בנפרד. למעט הכשלון הנורמטיבי שבהפעלת תחנת שידור וביצוע שידורים ללא רשיון וללא זיכיון, אין לנאשמים (זולת לנאשם מס' 6) עבר פלילי, ותיפקודם במהלך השנים היה נורמטיבי; ואף למעלה מכך: הם שימשו ומשמשים אות ומופת לאחרים בתרומתם המרשימה בעבר ובהווה לזולת, לקהילה, לחברה ולמדינה. מליצי היושר הרבים וכן התביעה הכללית ראו בנאשמים מלח הארץ. ואולם מכאן גם נגזר היבט מחמיר למעשיהם, שכן כפעילי ציבור הנושאים בתפקידים רבים ומגוונים בקהילה, לרבות בתחום החינוך והתקשורת, הם יצרו מודל להפרת החוק בריש גלי.

עוד אתחשב לקולא בעובדה שהנאשמים לא ביצעו את העבירות ממניע כלכלי של הפקת רווח כספי מהפצת השידורים, אלא מתוך מטרה להקים כלי תקשורת הולם לקהל היעד שלהם; אם כי, כל אחד מהם זכה לקבל שכר חודשי עבור פעילותו בתחנה, קרי - בגין ביצוע פעילותו הבלתי חוקית.

כמו כן אתחשב לעניין גזר-הדין בכך שאי אכיפת החוק כנגד התחנה במשך שנים, יצרה אצל מפעיליה תחושה שעוונם אינו חמור כל כך, ובפרט כאשר התראיינו באולפניה אישים רמי מעלה, ובכללם - חברי כנסת ושרים. יחד עם זאת יצוין, כי מנהלי התחנה יצרו מצג לפיו השידורים האלחוטיים מבוצעים מן הים בלבד, והסתירו, ואף הכחישו ברבים, את דבר הפצת השידורים ממערך המשדרים שהותקן ביבשה.

בנוסף, אתחשב לעניין העונש בעובדה שלא הוכח כי אי-פעם הפריעו שידורי התחנה לכוחות הבטחון או לתקשורת האווירית, אם כי המשדרים מבנייה עצמית שהפעילה התחנה בצפון הארץ הסבו הפרעה, אמנם חד-פעמית, לשידורי גלי צה"ל באיזור חיפה. כן אתחשב לקולא בכך שהתחנה הקפידה לשלם תמלוגים ליוצרים, אם כי, כמבואר לעיל, היא השיגה יתרון כלכלי לא ראוי על פני הזכיינים על-פי דין.

יש גם לזקוף לזכותם של הנאשמים את מהלכם, בעקבות הכרעת-הדין, להפסקתם המיידית של שידורי הרדיו האלחוטיים של התחנה, ובכלל זה - מכירתה של אניית הצבי; ואת הצהרת הסנגוריה, בשמם של כל הנאשמים, כי הפיקו את הלקחים הראויים מהכרעת-הדין, וכי שידורי התחנה לא יחודשו אלא אם יוסדרו בעתיד על-פי חוק. אם אכן המשיכו הנאשמים לבצע שידורים במשך השנים שבהם נוהל המשפט - דבר שלא הוכח וממילא לא נקבע בהכרעת-הדין, חבל שנמנעו מלנקוט בצעד האמור של הפסקת השידורים עם הגשת כתב האישום, ותחת זו העלו במשפטם גרסה כבושה ובדויה על ביצוע כל השידורים מלב-ים אגב העברתם מבית-אל לאנייה בטלפון סלולרי. מכל מקום, יובהר ויודגש כי גזר-הדין מתייחס אך לשידורים שבוצעו בשנים 1995-1998 ולתקופה זו בלבד.

שיקול נוסף ומשמעותי לקולא, יש לראות בחלוף הזמן הרב בין התקופה הרלבנטית לאישום לבין מועד גזר-הדין.

ומכאן, להתייחסות לעניינו של כל נאשם בנפרד.
הנאשם מס' 2 - יואל צור

24. הנאשם מס' 2, יואל צור, הורשע כאמור בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, בעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון ובעבירה של שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם; וזאת בהתייחס לכלל השידורים שבוצעו על-ידי התחנה מתחום המדינה ומימיה הטריטוריאליים ומאיזור יהודה ושומרון.

הנאשם מס' 2 כיהן כדירקטור בשלוש החברות שבאמצעותן הופעלה תחנת ערוץ 7, שימש כמנהל תפעולי של התחנה והיה גורם מרכזי בהקמתה ובהפעלתה השוטפת. תחת שרביטו הניהולי הופעלה התחנה, על כל מתקניה - הן אלו שבים והן אלו שביבשה. במסגרת הניהול השוטף, הוא היה אחראי, בין השאר, על המערך הלוגיסטי של התחנה, האולפנים והשידורים, וכן על תפעולה של אניית הצבי.

25. מהראיות שהוגשו בעניינו בפרשת גזר-הדין עולה, כי מדובר באיש עמל רב-פעלים, המקדיש מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית והתנדבותית עניפה בתחום ההתיישבות ובקהילה. הוא שירת בצה"ל בתפקידי פיקוד ביחידות קרביות, לחם במערכות ישראל במלחמת ההתשה ובמלחמת יום-הכיפורים ומתנדב למילואים עד עצם היום הזה. עבודתו בתחנת ערוץ 7 הייתה עיסוקו העיקרי בחמש-עשרה השנים האחרונות. לפני שבע שנים - ביום ב' בכסלו התשנ"ז (11.12.96) - פקד אותו ואת משפחתו אסון כבד, עת קופדו חייהם של רעייתו איטה ז"ל ובנו אפרים ז"ל בפיגוע טרור רצחני ליד בית-אל. במכתבי הערכה רבים, שהוגשו לבית המשפט, הועלתה על נס פעילותו ההתנדבותית, בין השאר - בצה"ל, במועצה האיזורית "מטה בנימין" ובארגון נפגעי האיבה והטרור.

26. ב"כ המאשימה טענה, כי נוכח תפקידו המרכזי של הנאשם מס' 2 בהקמת התחנה וניהולה, היה מקום להשית עליו מאסר בפועל של ממש. עם זאת, היא עתרה בעניינו להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בלבד, וזאת על רקע נסיבותיו האישיות והטרגדיה הקשה של רציחת יקיריו בפיגוע החבלני. בנוסף, היא עתרה להטלת קנס כספי ניכר ומשמעותי, בהתחשב, בין השאר, בעובדה שהוא התפרנס כל השנים מפעילותו הבלתי חוקית של ערוץ 7, ושהכנסתו החודשית מפעילות זו עמדה על כ-5,000 ₪ לחודש (בתקופה הרלבנטית לאישום).

27. הסנגוריה ציינה בטיעוניה לעונש, כי הנאשם מס' 2 אינו מבקש חסד או הקלה בעניין עונשו מחמת אסונו, זולת התחשבות במצבו הכלכלי ובצורך שלו לתמוך בילדיו שעדיין מתגוררים בביתו. היא ביקשה מבית המשפט להסתפק בעניינו של הנאשם מס' 2 בהטלת מאסר על תנאי בלבד.

28. נוכח התפקיד המרכזי והדומיננטי שהיה לנאשם מס' 2 בניהול ובהפעלת תחנת השידור, ועל רקע היקף השידורים הנדונים שהופצו לכל שטח המדינה בתקופה הממושכת הנדונה באישום, סבורני כי היה מקום להטיל על הנאשם מס' 2 עונש מאסר בפועל בעל אפקט הרתעתי - אינדיבידואלי וכללי. עם זאת, החלטתי להסתפק בעניינו בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה קצרה יחסית, וזאת בהתחשב, בין השאר, באסון הכבד שפקד אותו ואת משפחתו בעיצומה של התקופה הרלבנטית לאישום, בחלוף הזמן שבין התקופה הרלבנטית (קרי - השנים 1995-1998) לבין מועד גזר-הדין, ובכך שבמשך כעשור נמנעו רשויות אכיפת החוק מלהגיש כתב אישום נגד מפעילי התחנה למרות שעובדת ביצוע השידורים ממי החופין ומן היבשה הייתה ידועה לרשויות. מחמת הנסיבות האישיות והעובדה שהנאשם אמור לרצות מאסר בעבודות שירות, יהיה הקנס שיושת עליו נמוך בשיעורו ביחס לחומרת המעשים הנדונים והיקפם.

סבורני, כי בעניינו של הנאשם מס' 2 עונש מאסר בפועל של שלושה חודשים שניתן יהיה לרצות בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות (להלן - הממונה), קנס בסך 30,000 ₪ שישולם לשיעורין, ומאסר על תנאי של חצי שנה שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום גזר-הדין עבירה שבה הורשע - ייאזנו בצורה הולמת בין מכלול שיקולי הענישה הכלליים והאישיים.

הנאשם מס' 3 - הרב זלמן מלמד

29. הנאשם מס' 3, הרב זלמן מלמד, הורשע כאמור בעבירה לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השנייה, בשילוב עם סעיפים 90(א) ו-98 לחוק, בכך שהקים תחנת שידור והפעילה ללא זיכיון כדין מתחום היבשה ומאזור מי החופין של המדינה. הוא הורשע בעבירה מכוח אחריותו כדירקטור בתאגידים שהפעילו את התחנה, ובאשר לשידורים מן היבשה נקבעה אף מודעותו לכך מכוח כלל "עצימת העיניים".

הנאשם מס' 3, מכהן כרב היישוב בית-אל, ועומד בראש הישיבה שביישוב ובראש מוסדות חינוך נוספים. הוא היה הוגה רעיון הפעלת תחנת השידור של ערוץ 7 ויזם את הקמתה. על-פי עדותו, הוא ייסד את התחנה ככלי שידור חינוכי ותורני, שיתן ביטוי לרוח הציונות הדתית, ולאהבת התורה, העם והארץ. למן הרגע שהרעיון קרם עור וגידים, עמד הלה בראש התאגידים - הנאשמות מס' 11-13 - שעסקו בהקמת התחנה ובהפעלתה, ושימש בהם כדירקטור, כמנהל וכמורשה חתימה.

בנוסף להיותו דירקטור ומנהל בשלוש החברות שבאמצעותן הופעלה תחנת השידור, היה הנאשם מס' 3 שותף בפועל לניהול התאגידים והתחנה. מדי שבוע הוא כינס בביתו ישיבת צוות של הנהלת ערוץ 7, בראשותו, שבה השתתפו שני עמיתיו להנהלת החברות - הנאשמים מס' 1 ו-2 - וכן רעייתו הנאשמת מס' 4 אשר שימשה כמנהלת התכניות של הערוץ. במהלך ישיבות שבועיות אלו גם נהג הנאשם מס' 3 לחתום על שיקים שהוצאו על-ידי החברות במסגרת הפעלת התחנה, בצד חתימה נוספת של הנאשם מס' 1 או הנאשם מס' 2. הנאשם מס' 3 אף היה פעיל במסגרת התחנה עצמה. הוא הגיש תכניות ששודרו שלוש פעמים בשבוע, אשר הוקלטו מראש באולפנים בבית-אל, ואף נהג לראיין את כל השדרנים החדשים לקראת קליטתם בעבודה.

30. התביעה הכללית טוענת, כי חומרת העבירה בעניינו של הנאשם מס' 3 אמנם פחותה מזו של יתר המנהלים בתאגידים, הואיל והלה הורשע אך מכוח אחריותו כדירקטור; אם כי, היה עליו - כ"אב הרוחני" של התחנה - לפעול למניעת ביצוען של העבירות. על רקע זה עותרת המאשימה להטלת עונשי מאסר על תנאי וקנס משמעותי.

הסנגוריה מציינת, כי הנאשם מס' 3 אינו מתחמק מהאחריות שהוטלה עליו, וסוברת כי ניתן להסתפק בחיובו לחתום על התחייבות כספית להימנע מעבירה דומה בעתיד.

31. אמנם הנאשם מס' 3 התמקד בתכנים הרוחניים והאידיאולוגיים של המפעל התקשורתי שהגה והקים. ואולם, כדירקטור בתאגידים שבאמצעותם הפעיל את התחנה, הוא היה יכול למנוע את הפרת החוק, שנעשתה ברגל גסה על-ידי יתר המנהלים, אך לא טרח לעשות דבר בעניין זה. כמי שהיה הסמכות העליונה בתאגידים, מחדליו האמורים מצדיקים נקיטת ענישה מוחשית ומרתיעה בדרך של הטלת קנס ומאסר על-תנאי. בהתחשב בשיעורי הקנסות המוטלים על יתר הנאשמים, ובעובדה שעל רעייתו של הנאשם מס' 3 יושת קנס נפרד, יעמוד שיעורו של הקנס שיוטל על הנאשם מס' 3 על סך של 25,000 ₪, וכן יוטל עליו מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה שבה הורשע בתיק זה.

הנאשמת מס' 4 - שולמית מלמד

32. הנאשמת מס' 4, שולמית מלמד, הייתה מהוגי הקמת ערוץ 7, יחד עם בעלה הרב זלמן מלמד הנאשם מס' 3, ושימשה כמנהלת התכניות של התחנה. היא הורשעה בעבירה של הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא קבלת זיכיון מאת המועצה ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ללא רשיון; וזאת, בהתייחס לשידורים מתחום היבשה בלבד - הן מבית-אל והן מאתרי השידור הנוספים.

במסגרת תפקידה כמנהלת התכניות של התחנה הייתה הנאשמת מס' 4 אחראית, בין השאר, על האולפנים, על גיוס שדרנים ומנחים, על שיבוצם של העובדים באולפנים בים וביבשה ועל סידור העבודה של כלל הצוות המקצועי. היא הייתה מופקדת על תכני השידורים והתכניות וכן על לוח השידורים. הנאשמת הייתה למעשה שותפה בפועל לניהול התחנה, ונטלה חלק דרך קבע בישיבות השבועיות של הצוות המנהל של התחנה, אשר נערכו בביתה בהשתתפות בעלה - הנאשם מס' 3 - והנאשמים מס' 1 ו-2.

כמי שהייתה מודעת היטב לביצוע שידורי התחנה מן היבשה ומן האולפנים בבית-אל, אף נטלה הנאשמת מס' 4 חלק פעיל בנסיון להסתיר עובדה זו מרשויות החקירה, עת ניסתה לשבש את החיפוש המשטרתי באולפנים בבית-אל ביום 17.8.98 על-ידי עיכובם של החוקרים במשך שעה ארוכה מחוץ לבניין (עמ' 175-176 להכרעת-הדין).

33. המאשימה מבקשת מבית-המשפט להטיל על הנאשמת מס' 4, כמו על יתר הנאשמים שניהלו את התחנה, מאסר בפועל של ממש וקנס מרתיע. מנגד, סבורה הסנגוריה, כי תכלית הענישה תוכל לבוא על סיפוקה בהטלת מאסר על-תנאי בלבד.

34. נוכח התפקיד המרכזי והפעיל שנטלה הנאשמת מס' 4 בניהול האולפנים ותוכניות השידור, מן הראוי להשית אף עליה, כמו על יתר המנהלים, מאסר בפועל, שניתן יהיה לרצות בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית מהממונה, כעונש מוחשי בעל אפקט הרתעתי אישי וכללי, ובנוסף - קנס כספי ומאסר מותנה. בהתחשב בתקופת המאסר שהוטלה על הנאשם מס' 2 ובחלוף הזמן הרב מהמועד הרלבנטי לאישומים, תעמוד תקופת המאסר בפועל על שלושה חודשים; ונוכח העובדה שבעלה חוייב אף הוא בתשלום קנס, יוטל עליה קנס בסך 25,000 ₪, ששיעורו נמוך במעט מזה שהוטל על פעילי התחנה בדרגים הניהוליים. בנוסף יושת עליה מאסר על תנאי של ששה חודשים, שלא תעבור תוך שלוש שנים מיום גזר-הדין עבירה שבה הורשעה בתיק זה.

הנאשם מס' 5 - יאיר מאיר

35. הנאשם מס' 5, יאיר מאיר, הופקד מטעם הנהלת ערוץ 7 על כל המערך הטכני של התחנה והיה אחראי על תכנונו, הקמתו ותחזוקתו. הוא הורשע, כאמור, בעבירה של הפעלת תחנת שידור וקיים שידורים ללא זיכיון ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ומכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון. ההרשעה התייחסה הן לשידורים מתחום מי החופין, והן לשידורים שהופצו מן היבשה.

הנאשם מס' 5 נטל תפקיד מרכזי בהקמתו ובתחזקתו השוטפת של מערך המשדרים באנייה ועל-פני היבשה. הוא היה ממתכנני מערך הפצת השידורים, פעל לרכישת ציוד השידור עבור התחנה בארץ ובחו"ל, עסק בהקמת אתרי השידור ברחבי הארץ והיה מופקד על תחזוקתם השוטפת של המשדרים בים וביבשה. הוא אמנם פעל כקבלן עצמאי, ואולם הלכה למעשה היה אחראי מטעם התחנה על כל המערך הטכני של הפצת השידורים.

את הכשרתו בתחום המקצועי רכש הנאשם מס' 5, בין השאר, בלימודיו בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה. הוא שירת שירות צבאי ביחידות קרביות בסדיר ובמילואים, ובמהלך שירות החובה נפצע מחדירת קליע בהתקלות עם מחבלים בבקעת-הירדן. הפציעה הסבה לו מגבלות קלות ביד שמאל, שכתוצאה מהן נקבע לו פרופיל רפואי 64 לצמיתות.

36. המאשימה גורסת, כי למרות שהנאשם מס' 5 אינו נמנה על מנהלי התחנה, אחריותו לביצוע השידורים אינה נופלת מזו של המנהלים, בהיותו מי שבפועל תכנן והוציא לפועל את כל המערך הטכני של הפצת השידורים. על כן היא עותרת לגביו, כמו בעניינם של נאשמים אחרים שנשאו בתפקידי ניהול בתחנה, להשתת עונש של מאסר בפועל לריצוי של ממש, ולהטלת קנס מרתיע שבעניין שיעורו יובאו בחשבון הכנסותיו החודשיות של הנאשם בסך של כ-13,000 ₪ (בתקופה הרלבנטית לאישום) מפעילותו בהפצת השידורים הבלתי חוקיים של התחנה.

37. הסנגוריה סבורה, כי פעילותו של הנאשם מס' 5 בערוץ 7 אינה מגעת לדרגת המעורבות הפעילה של מנהלי התחנה, וכי תרומתו לביצוע השידורים דומה לזו של המסייע - כמו הנאשם מס' 10. על כן, היא הציעה כי יוטל עליו מאסר על תנאי וקנס מתון.

38. כמי שתכנן, הקים ותחזק את כל מערך המשדרים של התחנה, ואשר היה מופקד מטעמה על המערך הטכני שלה, הייתה לנאשם מס' 5 תרומה עיקרית וממשית לכלל הפעילות הבלתי חוקית של השידורים מן היבשה ומתחום מי החופין. הוא נטל, אפוא, תפקיד מרכזי ודומיננטי בהפצת השידורים, הממקם אותו במעגל המרכזי של הפעלת התחנה. על כן סבורני, כי חומרת מעשיו דומה לזו של מנהלי התחנה, וראוי כי הוא ישא בעונשים דומים לאלו שהושתו עליהם. לפיכך, יעמוד עונשו על מאסר בפועל של שלושה חודשים שניתן יהיה לרצות בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית מהממונה, קנס בשיעור 30,000 ₪ ומאסר על-תנאי של ששה חודשים שלא יעבור תוך שלוש שנים ממועד גזר-הדין עבירה שבה הורשע בתיק זה.

הנאשם מס' 6 - חגי סגל

39. הנאשם מס' 6, חגי סגל, הנו עיתונאי ואיש תקשורת, הזוכה להערכה מקצועית רבה. הוא שימש כמנהל מחלקת החדשות של תחנת ערוץ 7 משנת 1992. עבודתו בתחנה נעשתה באולפנים בבית-אל, והיקפה עמד על שלושה עד ארבעה ימים בשבוע. בפעילותו האמורה הוא ערך את החדשות, הגיש מעת לעת את יומני החדשות, השמיע דברי קישור וראיין אנשים בנושאי אקטואליה. במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת החדשות, הוא היה אחראי בהיבט המקצועי על צוות של כחמישה עובדים. לחובתו עבר פלילי בעבירות חמורות; עם זאת, מדובר בעבירות שאינן ממן העניין הנדון לפנינו אשר נעברו לפני למעלה מעשרים שנה.

כאמור, הנאשם מס' 6 הורשע בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ושל קיום והפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי ללא רשיון. העבירות האמורות יוחסו לו בזיקה לשידורי החדשות והאקטואליה שהיה מופקד עליהם ואשר הופצו מן האולפנים בבית-אל, ולשידורים אלו בלבד.

40. המאשימה רואה את מעשיו של הנאשם מס' 6 בדרגת חומרה גבוהה יותר מזו של חבריו השדרנים ועורכי התכניות הנאשמים מס' 7-9. האחרונים הורשעו אך בעבירות של קיום שידורים וקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי, ואילו הנאשם מס' 6 אף הורשע בגין קיום תחנת שידור ותחנת טלגרף אלחוטי. על כן היא עותרת בעניינו למאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, לקנס משמעותי ולמאסר על-תנאי.

41. הסנגוריה גורסת, כי אין לנקוט לגבי הנאשם מס' 6 גישה עונשית שונה מזו שתינקט בעניין יתר השדרנים ועורכי התכניות, שכן הרשעתו בדין התייחסה אך לשידורים שערך והגיש מן האולפנים בבית-אל. היא מבקשת מבית-המשפט להסתפק בהטלת מאסר על-תנאי וקנס מתון.

42. סבורני, כי חרף הרשעתו של הנאשם מס' 6 בנוסף לקיום השידורים גם בקיום תחנת שידור ותחנת טלגרף אלחוטי, מיקומו ההיררכי בביצוע העבירות הנדונות, שהן עבירות רבות המשתתפים, הוא לא במעגל הפנימי של מנהלי התחנה אלא במעגל המורחב יותר של עורכי התכניות והשדרנים. על כן, איני רואה מקום להשית עליו מאסר - עונש שהמאשימה לא ביקשה להטיל על חבריו עורכי התכניות והשדרנים. עם זאת, שיעורו של הקנס שיושת עליו יהיה גבוה מסכום הקנס שיוטל על יתר השדרנים, וזאת מחמת היקפה הנרחב יחסית של פעילותו בתחנה. לפיכך יגזר דינו של הנאשם מס' 6 לתשלום קנס בסך 30,000 ₪ ולששה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה שבה הורשע בתיק זה.

הנאשמים מס' 7-9 - השדרנים ומגישי התוכניות: גדעון שרון, אדיר זיק ודוד שפירא

43. כל אחד מהנאשמים מס' 7-9 - השדרנים ומגישי התוכניות: גדעון שרון, אדיר זיק ודוד שפירא - הורשע בעבירה של קיום שידורים ללא קבלת זיכיון מאת המועצה ובעבירה של הפעלת וקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון מאת הממשלה. העבירות האמורות יוחסו להם רק בעניין התכניות שנערכו ושודרו על-ידם מן האולפנים בבית-אל.

44. הנאשם מס' 7, גדעון שרון, שימש כעורך תכניות מוסיקליות וכשדרן בתחנה משנת 1992 ואילך. בתקופה הרלבנטית לאישום הוא הגיש מספר תכניות שבועיות, בנות כשעה, אשר הוקלטו מראש, וביניהן: "שירת כל חי", "ערוגות הבושם" ו"מצעד לבי במזרח". החל מתחילת שנת 1998 הוא שידר מן האולפנים בבית-אל, אחת לשבועיים, שתי תכניות בשידור חי: תכנית ד"שים וחלק מתכניות "לבי במזרח". הוא זכה להערכה ולשבחים על פעילותו בהפצת והנחלת הזמר העברי ועל התנדבותו בפעילות חברתית וקהילתית.

45. הנאשם מס' 8, אדיר זיק, שימש אף הוא כשדרן בתחנה. הוא בעל השכלה פורמלית בתחום התקשורת והעיתונאות, ועוסק בתחום זה מעל לשלושה עשורים. בעבר עבד שנים רבות בטלוויזיה הישראלית, ומאז שנת 1989 הוא בעל חברת הפקות פרטית המפיקה סרטים דוקומנטריים ותכניות טלוויזיה לארץ ולחו"ל. הוא היה מהוגי הקמת תחנת ערוץ 7, והצטרף לשורותיה כשדרן בשנת 1992, לדבריו - על רקע אידיאולוגי ומתוך הכרת השליחות שבדבר. מאז החל את עבודתו בתחנה, הוא הגיש בה תכנית שבועית בת כ-45 דקות בכל יום שישי. עד לשנת 1996 הוקלטו תכניותיו מראש, ומאז אותה שנה שודרו התכניות בשידור חי מן האולפן בבית-אל.

46. הנאשם מס' 9, דוד שפירא, היה מי שהגה את הרעיון להקמת ערוץ השידור בצרפתית, כערוץ ייעודי לעולים חדשים. הוא שימש בערוץ זה כעורך התכניות וכשדרן החל מאמצע שנת 1996. פעילותו בתחנה כללה עריכת והגשת תכנית יומית בת כשעתיים, אשר שודרה החל משנת 1997 בשידור חי מן האולפנים בבית-אל. התכנית - ששודרה בתדר 97.3 fm מאולפן שיוחד לשידורים בצרפתית - עסקה במגוון נושאים, ובין השאר: בחדשות, באקטואליה ובייעוץ לעולים, ושולבו בה שיחות עם מרואיינים. לנאשם מס' 9 השכלה פדגוגית, תורנית ואקדמית, והוא כיום דוקטורנט בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. עד לתחילת עבודתו בערוץ 7, הוא שימש כמנהל מדרשת "רמות שפירא", כמנהל אולפן לעולים חדשים וכמנהל ישיבת ההסדר בהר-ברכה. במכתבי הערכה שהוגשו בעניינו, הוא זכה לשבחים על פעילותו ההתנדבותית המרשימה לקליטת עולים חדשים מצרפת ומצפון-אפריקה ועל הצטיינותו בתחום האקדמי.

47. בעניינם של השדרנים ועורכי התכניות הנאשמים מס' 7 ו-9 עותרת המאשימה להטלת מאסר על תנאי מרתיע וקנס גבוה ומשמעותי. באשר לנאשם מס' 8 היא מסתפקת במאסר על תנאי וחתימה על התחייבות להמנע מעבירה, וזאת נוכח מצבו הרפואי.

48. הסנגוריה גורסת, כי בענינו של הנאשם מס' 8 ניתן להסתפק בהתחייבות כספית. באשר לנאשמים מס' 7 ו-9, היא מבקשת מבית-המשפט לחייבם בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, מחמת החשש שהרשעה בדין עלולה לפגוע בסיכויי תעסוקתם בעתיד. לחלופין, היא מבקשת להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וחיוב לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירות בעתיד.

49. סבורני, כי באיזון הראוי - שבין האינטרס הציבורי לבין הנסיבות האישיות של הנאשמים מס' 7 ו-9 - נוטה הכף לגינוי המעשים והוקעתם בדרך של הרשעה בדין; מה גם, שלא שוכנעתי כי קיימת אפשרות קונקרטית לפגיעה בתעסוקתם של השניים בעתיד כתוצאה מההרשעה הנדונה. בהתחשב, מחד - במהות העבירות והיקפן, ובהמשך ביצוען על-ידי הנאשמים אף לאחר חקירתם במשטרה, ומאידך - בכך שהרשעתם התייחסה רק לתכניות שהם שידרו מבית-אל, יהלמו בעניינם: מאסר על תנאי - כעונש מרתיע, וקנס כספי - כסנקציה מוחשית והרתעתית כאחד. לגבי שיעורו של הקנס, אף יובא בחשבון ההיקף השונה של השידורים של כל אחד מהשניים בתקופה הרלבנטית לאישום.

אשר על כן, יגזר דינם של השדרנים ועורכי התכניות - הנאשמים מס' 7-9 - לארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעברו תוך שלוש שנים מהיום עבירה שבה הורשעו בתיק זה. על הנאשמים מס' 7 ו-9 אף יוטל קנס: על הראשון - בסך 20,000 ₪, ועל השני - בסך 25,000 ₪. הנאשם מס' 8 יתחום על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ להימנע מביצוען בעתיד של העבירות שבהן הורשע.
הנאשם מס' 10

50. הנאשם מס' 10, שאול אבני, הועסק על-ידי הנאשמת מס' 13 כרב-החובל של אניית הצבי. הוא שימש בתפקיד זה ברציפות במשך כארבע-עשרה שנה, במשמרות של כעשרה ימים בחודש, החל מהפעלת התחנה בשנת 1988 ועד לאחרונה, ובכלל זה - בתקופה של ארבע השנים הרלבנטיות לאישום.

כאמור, הוא הורשע בעבירת סיוע להפעלת תחנת שידור ללא זיכיון וכן בעבירת סיוע לקיום תחנת טלגרף אלחוטי, להפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ולקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי.

הנאשם מס' 10 הגיע לגבורות לפני כשנה, ולו עבר מרשים בתחום הימאות הבטחונית והאזרחית. בשנת 1943 הוא הצטרף לפל-ים, ובשנים 1948-1953 הוא שירת בחיל-הים ופיקד על מספר ספינות ועל שייטת של ספינות. עם שחרורו משירות הקבע, הוא שימש כקצין וכרב-חובל בצי-הסוחר הישראלי. משנת 1967 ועד לשנת 1985 עבד הנאשם מס' 10 כנתב בנמל אשדוד, ובמהלך תקופה זו שימש כשנה כנתב הנמל, ואף שירת בהתנדבות כשנה כמפקד השיטור הימי באשדוד במסגרת המשמר האזרחי. מאז שנת 1988 הועסק, כאמור, על-ידי הנאשמת מס' 13 כרב-החובל של אניית הצבי, וסייע בכך לחברות הנאשמות בביצוע שידורי ערוץ 7 ללא רשיון וללא זיכיון. למרות שהנאשם מס' 10 נמנע מלהעיד במשפט, דומה כי הוא בחר לשרת על אנית הצבי בעיקר מאהבת הים.

51. התביעה מבקשת, כי יוטלו על הנאשם מס' 10 מאסר על תנאי וקנס משמעותי ומרתיע; ואילו הסנגוריה סוברת שדי לנקוט בעניינו בחיוב בהתחייבות כספית.

52. בשיקולי הענישה בעניינו של הנאשם מס' 10 אביא בחשבון, מחד - את סיועו האקטיבי והאפקטיבי לתחנה, תמורת שכר, בביצוע השידורים הבלתי חוקיים מתחום המים הטריטוריאליים, ואת התקופה הממושכת של פעילות הסיוע הנדונה באישום; ומאידך - אתחשב בגילו המתקדם ובשירותו המרשים רב השנים בחיל-הים, בצי-הסוחר ובנמל אשדוד. על יסוד מכלול השיקולים האמורים, אגזור את דינו של הנאשם מס' 10 לקנס בסך 20,000 ₪ ולשלושה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מהיום עבירה שבה הורשע בתיק זה.

החברות הנאשמות מס' 11-13
הנאשמות מס' 11-13 הורשעו, כאמור, בעבירת קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, בעבירת קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון ובעבירת שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם; וזאת בהתייחס לכלל השידורים שבוצעו על-ידי התחנה מתחום המדינה ומימיה הטריטוריאליים ומאיזור יהודה ושומרון.

שלושת התאגידים התנהלו בפועל כגוף אחד, על-ידי הנאשמים מס' 1-3, שעסק בהפעלת תחנת ערוץ 7 ובקיום שידוריה. כפי שכבר צויין, הנאשמת מס' 11 עסקה בעיקר בשיווק ומכירת זמני שידור לפרסומות; הנאשמת מס' 12 העסיקה עובדים והפעילה אולפנים לצורך קיום שידורי הערוץ; והנאשמת מס' 13 התמקדה בעניינים הקשורים להפעלת אניית הצבי. פעילותן של שלוש החברות התנהלה באופן בלעדי לצורך קיומם של שידורי ערוץ 7, והוצאותיהן התפעוליות של הנאשמות מס' 12 ו-13 מומנו בחלקן הארי מהכנסותיה של הנאשמת מס' 11 מפרסומות. ניהול החברות התבצע במשותף, ולעיתים בוצעה פעילות האופיינית לאחת החברות על-ידי רעותה.

54. ב"כ המאשימה מבקשת להטיל על החברות הנאשמות קנסות כבדים, וזאת בהתחשב בהיקף השידורים, במשך תקופת השידור הרלבנטית לאישום ובשיעור הכנסותיהן הכספיות מפרסומות ששובצו בשידורים הבלתי חוקיים. התובעת ציינה, כי על-פי הדו"חות הכספיים (ת/436) הכנסותיה של הנאשמת מס' 11 מפרסומות בשידורים עמדה בשנים 1995-1996 על כ-7,500,000 ₪, ומכאן שההכנסות מפרסומות בארבע השנים הרלבנטיות לאישום עמדו על כמה עשרות מליוני שקלים. היא הוסיפה וטענה, כי בית משפט אינו צריך להתחשב בטענתו של עבריין כי הכנסותיו מהפעילות הפלילית נועדו לכסות את הוצאותיו.

55. הסנגוריה ביקשה מבית-המשפט לראות בשלושת החברות גוף אחד לעניין העונש ועתרה להטלת קנס מתון עליהן. היא טענה, כי החברות פעלו ממטרה ציבורית ולא ממניעים מסחריים של הפקת רווח כלכלי, והוסיפה וציינה כי הנאשמת מס' 13 אינה פעילה עוד וכי לנאשמות מס' 11 ו-12 הון שלילי בשיעור ניכר של מיליוני שקלים.

56. בבואי לגזור את דינן של החברות הנאשמות, אתייחס אליהן - לעניין שיעור הקנס - כמי שפעלו הלכה למעשה כגוף אחד. כאמור, בצד העבירות הנדונות קצב המחוקק קנסות כבדים, ושיעורם המירבי נכון לשנת 1996 היה כדלהלן: בגין העבירה לפי סעיף 32 (א) לחוק הרשות השנייה - 3,158,000 ₪, בגין העבירה לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי - 92,800 ₪, ובגין העבירה לפי סעיף 5ד(א) לפקודה הנ"ל - קנס פי ששה מן הקנס הקבוע בסעיף 61(4) לחוק העונשין, קרי 900,000 ₪.

בהתחשב בהיקף השידורים הניכר בזמן ובמרחב - דהיינו ביצוע שידורים במספר תדרים לכל רחבי הארץ בתקופה רצופה של כארבע שנים, בריבוי המשדרים ובפרישתם הן בתחום מי החופין והן במספר אתרי שידור ביבשה, ובהכנסות הניכרות בסדרי גודל של מיליוני שקלים שהפיקו החברות מהפרסומות בשידורים (למרות שככל הנראה ההוצאות עלו על ההכנסות) - אגזור על הנאשמות מס' 11-13 קנס כולל בסך 450,000 ₪, באופן שכל נאשמת תחוייב בקנס בסך 150,000 ₪.

הנאשם 1 - יעקב כץ

57. הנאשם מס' 1, יעקב כץ, עמד בראש התאגידים שהפעילו את ערוץ 7 ושימש כמנהל התחנה. הוא הורשע, כאמור, בנוגע לשידורי התחנה, בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, בעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון ובעבירה של שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם. הוא הורשע בנוסף, בשתי עבירות של עדות שקר ובשתי עבירות של שבועת שקר, אשר יוחסו לו באישום השני, בכך שטען בכזב, בשני תצהירים שחתם עליהם ואשר הוגשו על-ידו לבג"ץ, כי ערוץ 7 משדר ושידר רק מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל
ולא קיים שידורים מתחום המדינה ומשטחי יהודה ושומרון.

כפי שנקבע בהכרעת-הדין, נטל הנאשם מס' 1 חלק מרכזי ופעיל בהקמת התחנה ובהפעלתה בתקופה הממושכת הנדונה באישום, זאת באמצעות שלוש החברות הנאשמות מס' 11-13, והיה מי שייצג את ענייני התחנה מול הרשויות בעת הצורך. הוא שימש - יחד עם הנאשמים מס' 2 ו-3 - כמנהל בתאגידים הנ"ל, אשר נוהלו כגוף אחד לתכלית הפעלת שידורי ערוץ 7, ובמסגרת חלוקת תחומי הפעילות ביניהם, התמקד בפרט בתחום הפיננסי, שימש כמנהל הכספי של החברות וטיפל בגיוס כספים עבור התחנה ובהוצאותיה.

58. את התצהירים הכוזבים, בעניין מיקום שידורי התחנה, הגיש הנאשם מס' 1 לבג"ץ על רקע חששו מדבר כוונת המשטרה לפשוט על האנייה ולפעול לסגירת האולפנים בבית-אל, ודאגתו וחרדתו לגורל תחנת השידור שהוקמה על-ידו וחבריו בעמל רב. חששות אלו מפני קריסת מפעל חייו, הביאוהו לצעד נואש וחמור של הגשת עתירה לבג"ץ שנסמכה על תצהיריו הכוזבים. כאמור, על יסוד תצהירים כוזבים אלו הוציא בג"ץ צו מניעה זמני, שהורה לרשויות אכיפת החוק להמנע מביצוע פעולות שעלולות להביא להשבתת שידורי ערוץ 7. בעקבות מתן הצו נמנעה המשטרה מלתפוס משדרים בחיפושים שנערכו על-ידה בחודש יוני 1998 באתרי השידור השונים ביבשה, ואין צורך להכביר מילים על השיבוש שהסבו התצהירים הכוזבים לחקירה, בנוסף לשיבוש החמור של ההליך המשפטי בבג"ץ. צו המניעה בוטל רק לאחר חודשיים בעקבות חזרתו בו של הנאשם מס' 1 מהעתירה שהגיש בשם ערוץ 7.

59. הנאשם מס' 1, הוא נכה צה"ל בשיעור של 70% בעקבות פציעתו הקשה במלחמת יום הכיפורים. מפקדו בעבר, תא"ל (מיל.) אמציה חן, שיבח את תיפקודו כחיל וכמפקד, בשירות הסדיר ובמילואים, ותיאר את נסיבות פציעתו האנושה במהלך הסתערות על כוח קומנדו מצרי בקרבת תעלת סואץ. עיקר פרנסתו של הנאשם מס' 1 משתי תחנות דלק שבבעלותו וממשכורת מעבודתו בחברה לפיתוח קריית הישיבה בבית-אל, שהנה תאגיד בעל שליטה בחברות הנאשמות מס' 11-13. מדובר באיש רב-פעלים, הזוכה להערכה ולשבחים על פעילותו הציבורית והתנדבותית רבת ההיקף. הוא נמנה עם ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, היה בין מקימי "גוש אמונים" ותנועת "אמנה" ונטל חלק פעיל ומרכזי במפעלי התיישבות רבים ובהקמת מוסדות חינוך. במסגרת פעילותו האמורה, הוא היה ממקימי היישוב בית-אל ומוסדות החינוך שבו, ועמד בראש הפרוייקט להקמת ערוץ 7 והפעלתו. הוא הרבה בנסיעות לחו"ל לצורך גיוס תרומות, בין השאר למפעלי החינוך ולערוץ 7, ומסייע לארגוני צדקה רבים. מליצי היושר הרבים תיארוהו, כאדם שמתוך אהבת העם והארץ היוקדת בקרבו, עובד ללא לאות ובמסירות למען הכלל בארץ ובתפוצות.

60. התביעה הכללית מבקשת מבית-המשפט להטיל על הנאשם מס' 1 מאסר בפועל של ממש לריצוי בין כותלי הכלא. היא עותרת לעונש זה בגין החלק המרכזי והפעיל שנטל הלה בהקמת התחנה ובהפעלתה בתקופה הממושכת הנדונה באישום; והן, ובעיקר, מחמת שני התצהירים הכוזבים שהגיש לבג"ץ בשני מועדים שונים. עוד היא עותרת להטלת קנס משמעותי - לדבריה "בסדר גודל של מאות אלפי שקלים" - וזאת, בין השאר, בהתחשב בכך שבארבע השנים הרלבנטיות לאישום קיבל הנאשם מס' 1 בגין פעילותו בערוץ 7 שכר המסתכם בכ-200,000 ₪.

61. הסנגוריה לא הקלה ראש בעבירות הנוגעות להפעלת תחנת השידור, ואף הביעה דעתה כי יש לראות בחומרה את העבירות של שבועת שקר ותצהיר שקר. את העבירות האחרונות היא הסבירה כ"ליקוי מאורות" ו"כשלון חד פעמי" של הנאשם מס' 1 עת פעל מתוך "להיטות יתר" להצלת מפעל חייו, בדרך הזרה והחריגה לתיפקודו הנורמטיבי. היא ציינה, כי העונש ההולם בגין העבירות הללו הוא מאסר בפועל ולו לריצוי בעבודות שירות, ואולם ביקשה מבית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי, וזאת נוכח תרומתו לחברה, ובפרט המחיר הכבד ששילם בנכותו בעקבות פציעתו הקשה במלחמת יום-הכיפורים. לחלופין, היא הציעה לבית המשפט להטיל על הנאשם מס' 1 עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, ויצאה מתוך הנחה, כי הנאשם הוא איש עבודה אשר יוכל להשתלב בעבודות שירות חרף נכותו.

62. מעשיו של הנאשם מס' 1 - בהפעלת תחנת שידור בפרישה ארצית לאורך זמן ממושך - חמורים. מעשיו חמורים שבעתיים משלא בחל באמצעים להשיג את המטרה - של המשך ביצוע השידורים הבלתי חוקיים - באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ שנסמכה על תצהיריו הכוזבים. העבירות האחרונות - של שבועת שקר ועדות שקר - לא נעברו ממעידה רגעית של חוסר מחשבה. התצהירים הכוזבים ניתנו על-ידי הנאשם מס' 1 בכוונת מכוון, אגב הטעייתם והכשלתם של באי-כוחו, הוכנו בשתי הזדמנויות שונות והוגשו לבג"ץ בהפרש של כחודשיים זה מזה.

למותר להכביר מילים על חומרת העבירות של שבועת שקר ועדות שקר, החותרות תחת אשיות המשפט, הפוגעות ביסוד קיומו של ההליך השיפוטי והמשבשות את יכולתה של מערכת המשפט להכריע בדין ולעשות משפט צדק. לא בכדי סיווג, אפוא, המחוקק את עבירת עדות השקר כעבירת פשע, וקצב בצדה עונש מירבי של שבע שנות מאסר. בענייננו קיים אלמנט מחמיר נוסף בביצוע העבירות, עת הוגשו התצהירים הכוזבים לבית המשפט הגבוה לצדק, אשר מכריע בסוגיות המובאות לפניו על יסוד תצהירים בלבד וללא הליך של חקירה נגדית. הנאשם מס' 1 ניצל בדרך מחפירה את ההליכים בבג"ץ, וזכה על יסוד התצהירים הכוזבים בצו המניעה המבוקש לתקופה של כחודשיים עד למשיכת עתירתו. למקרא מגילת זכויותיו של הנאשם מס' 1 בפעילותו הציבורית המפוארת, מתעצמת האכזבה מהתעלמותו של הלה משלטון החוק בכל הנוגע להפעלת התחנה ומתעוזתו לכזב לבג"ץ בהליך שיפוטי.

חומרת העבירות ונסיבות ביצוען - הן בהפעלת תחנת השידור והן בעדות השקר שבאה בעקבותיה - מחייבות הטלת מאסר, להוקעת המעשים ולהרתעת הכלל מפני הכשלת בתי המשפט בכל רמותיהם. עם זאת החלטתי, לא בלי לבטים, לאפשר לנאשם מס' 1 לרצות המאסר בעבודות שירות, אם יימצא מתאים לכך על-ידי הממונה, וזאת משלושה טעמים: הראשון והעיקרי - המחיר הכבד שהוא שילם בפציעתו האנושה במלחמה שהותירה בו נכות קשה לצמיתות; השני - חלוף השנים מעת הגשת התצהירים וממועד ביצוע השידורים הנדונים באישום; והשלישי - עלותיו וזכויותיו מעברו הצבאי המרשים ומפעילותו הציבורית וההתנדבותית רבת ההיקף.

אשר על כן, יגזר דינו של הנאשם מס' 1 לששה חודשי מאסר בפועל, שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות, אם יימצא הלה מתאים לכך על-ידי הממונה על עבודות השירות. כמו כן, יוטל על הנאשם מס' 1 מאסר על תנאי של ששה חודשים, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום גזר-הדין עבירה שבה הורשע בתיק זה, וכן יושת עליו קנס בסך 50,000 ₪.

סוף דבר

63. על יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלהלן:

א. הנאשם מס' 1 יעקב כץ -
(1) לששה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית בעניין זה מהממונה על עבודות השירות.
(2) לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(3) לתשלום קנס בסך 50,000 ₪ או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

ב. הנאשם מס' 2 יואל צור -
(1) לשלושה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות.
(2) לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(3) לתשלום קנס בסך 30,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

ג. הנאשם מס' 3 הרב זלמן מלמד -
(1) לארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לתשלום קנס בסך 25,000 ₪ או חודשיים וחצי מאסר תמורתו.

ד. הנאשמת מס' 4 שולמית מלמד -
(1) לשלושה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות.
(2) לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא תעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשעה.
(3) לתשלום קנס בסך 25,000 ₪ או חודשיים וחצי מאסר תמורתו.

ה. הנאשם מס' 5 יאיר מאיר -
(1) לשלושה חודשי מאסר בפועל, אשר ניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות.
(2) לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(3) לתשלום קנס בסך 30,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

ו. הנאשם מס' 6 חגי סגל -
(1) לששה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לתשלום קנס בסך 30,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו.

ז. הנאשם מס' 7 גדעון שרון -
(1) לארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לתשלום קנס בסך 20,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.

ח. הנאשם מס' 8 אדיר זיק -
(1) לארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לחתימה על התחייבות כספית על סך 20,000 ₪ להמנע מלעבור תוך שנתיים מהיום עבירה שבה הורשע.

ט. הנאשם מס' 9 דוד שפירא -
(1) לארבעה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לתשלום קנס בסך 25,000 ₪ או חודשיים וחצי מאסר תמורתו.

י. הנאשם מס' 10 שאול אבני -
(1) לשלושה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה שבה הורשע.
(2) לתשלום קנס בסך 20,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.

יא. החברות הנאשמות מס' 11, 12 ו-13 -
לתשלום קנס בסך 150,000 ₪ כל אחת.

התאגידים ישלמו את הקנסות תוך ארבעה חודשים מהיום. יתר הנאשמים יוכלו לשלם את הקנסות ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10.3.04 ובכל עשרה בחודשים שלאחר מכן. אם לא ישולם תשלום במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפרעון מיידי.

את עונשי המאסר שהושתו על הנאשמים מס' 1, 2, 4 ו-5 ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות בכפוף לקבלת חוות-דעת חיובית של הממונה על עבודות השירות.

על הממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר להודיע לבית-המשפט, מהן עבודות השירות שיוכלו לבצע הנאשמים מס' 1, 2, 4, ו-5. בעניינו של הנאשם מס' 1 מתבקש הממונה לבדוק התאמתו של הלה לבצע עבודות שירות בהתחשב בנכותו.

על הסנגוריה לפעול לתיאום זימונם של הנאשמים מס' 1, 2, 4 ו-5 לראיון בשב"ס.

המזכירות תשלח עותקים מגזר-הדין לממונה על עבודות השירות בנציבות שירות בתי-הסוהר.

פרטי הציוד שנתפסו כמוצגים יחולטו למדינה.

הודע לנאשמים מס' 3, ו-6-13 על זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ההחלטה, האם המאסרים בפועל שהוטלו על הנאשמים מס' 1, 2, 4, ו-5 ירוצו בעבודות שירות, תינתן ביום 17.2.04 בשעה 14:30, לאחר קבלת חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות.

גזר-הדין ניתן היום, ד' בטבת התשס"ד, (29.12.03), בנוכחות ב"כ המאשימה, הסנגורים והנאשמים.

י' נועם
, שופט
סגן נשיא

28
בבית משפט השלום בירושלים ת"פ 4830/98








פ בית משפט שלום 4830/98 מדינת ישראל נ' יעקב כץ ואח' (פורסם ב-ֽ 29/12/2003)