פסקי דין על הבנק הבינלאומי | פסקי דין על ירוק כהה | פסקי דין על לוי אורן | פסקי דין על לוי סמדר ואח' |

1088/08 עא     03/12/2009




עא 1088/08 הבנק הבינלאומי נ' ירוק כהה בע"מ, לוי אורן, לוי סמדר ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי באר שבע
עא 001088/08


בפני
:
כבוד השופטת: שרה דברת
- ס.נשיא
תאריך:

07/12/2009





בעניין
:
הבנק הבינלאומי


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גפר דב
המערער

נ
ג
ד


1 . ירוק כהה בע"מ

2 . לוי אורן
3 . לוי סמדר
4 . לוי ברט


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד גבאי יוסף
המשיבים

פסק דין


1.
בפני
ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופט א. באומגרט), בת.א. 722/05, מיום 30.3.08 (ניתן במאוחד עם ת.א 721/05, עליו לא הוגש ערעור), בו נדחתה תביעת הבנק הבינלאומי
(להלן: "הבנק") נגד חברת "ירוק כהה" בע"מ (להלן: "החברה"), על סך 203,092 ₪, ונקבע כי המשיבות 3 ו-4 הן ערבות יחידות.

2.
ירוק כהה בע"מ
, המשיבה 1, (להלן - "החברה") ניהלה חשבון בבנק הבינלאומי הראשון (להלן - "הבנק"). משנקלעה לקשיים, נטלה הלוואה על סך 215,000 ש"ח ביום 22.9.03 לשם הסדר חוב. המשיבים 2, 3 ו-4 ערבו להלוואה זו. המשיב 2 (להלן – "המשיב") הינו בעל עניין בחברה בהיות החברה בבעלותו ושליטתו המלאים, וערב על פי ערבות מתחדשת ובלתי מוגבלת בסכום (נספח ז' לכתב התביעה). המשיבות 3 ו-4 ערבו להלוואה זו. (נספח ו' לתביעה).

עקב קשיים אליהם נקלעה החברה היא התקשתה לעמוד בהחזר ההלוואה ונקלעה ליתרת חובה על כן ביקשה להגיע להסדר שונה.
כאן נקודת המחלוקת בין הצדדים. המשיב סבור כי הבנק נעתר להצעתו והגיע עימו להסדר בעל פה לפיו חוב החברה יפרע במשך שמונה שנים בכפוף להפקדה בסך של 20,000 ש"ח ע"ח הפיגור. על כן פעל על ופי סיכום זה והפקיד בחשבון החברה 30,000 ש"ח ביום 17.8.04, כאשר 10,000 ש"ח נועדו לתשלומים עתידיים על פי ההסדר החדש. מנגד טוען הבנק שלא היה כל הסדר שני ומפנה לאמור במכתב מיום 21.7.04 (נ/4) שנשלח מטעם הסניף למנהל המחוז וסירובו של מנהל המחוז לאשר את ההסדר המוצע, שזה לשונו:
"1. ללקוח אין כספים להפקיד במזומן ע"ח ר. פיגור.

2. הלקוח מבקש הלוואת הסדר לתקופה של בין 8 ל- 10 שנים.

3. נא הנחיותיך

".
בהמשך המסמך, תשובה בכתב ידו של מנהל מחוז לכיש:
" 22.7.04
יש להעביר החש' לטיפול מח' הגבייה בצירוף:
א) פרוטוקול הסיכום להסדר הראשון

ב)
"
עפ"י בקשת הלקוח להסדר השני

ג) הודעת הלקוח כי אינו יכול לעמוד בכיסוי החריגה בח' הנובעת ממשיכות בכ.א. אשר כובדו
לאחר ההסדר הראשון".

ביהמ"ש קיבל את גירסת המשיב וקבע כי התביעה הקדימה את זמנה שכן התשלומים אמורים היו להתפרס על פני שמונה שנים מכאן הערעור שבפני
.

עיקרי הערעור

3.
בית המשפט התעלם מנ/4 - שנשלח בעקבות הפגישה עליה העיד המשיב - ממנו למדים כי

בניגוד לקביעת בית המשפט - בהסתמך על עדותו היחידה של המשיב, בעל דין המעונין בדבר - סירב הבנק להצעת ההסדר.
המשיבים לא עמדו בתשלומים ע"ח ההלוואה האמורה, בין אם היה הסדר שני ובין אם
לאו.
היה על המשיבים - אשר הודו בחובם למערער- לשלם לפחות על פי ההסדר השני לו הם טוענים.
קביעת ביהמ"ש כי המשיבות 3 ו-4 הינן בגדר "ערב יחיד" - כהגדרתו בחוק הערבות תשכ"ז-1967, (להלן - "חוק הערבות") על כן זכאיות להגנת החוק - מוטעית, כיון שמדובר בערבויות בסכום העולה על 60,000 ₪ והחיוב לא נועד למטרת רכישת זכויות בדירה. המשיבה 3 מכח היותה בת זוגו של המשיב, "בעל ענין בתאגיד" כמשמעו בחוק ניירות ערך התשכ"ח- 1968 אינה בגדר ערב יחיד, בנוסף להיותה עובדת בנק בכירה שחתמה שהיא פוטרת עצמה מהגנות חוק הערבות (נספח י' לתביעה).
המשיבה 4, הצהירה כי הינה "בעל ענין בתאגיד החייב", (נספח ט' לכתב התביעה), על כן איננה בגדר "ערב יחיד".
לחילופין היה מקום לחייב המשיבים בפריסה ל-8 שנים, כנטען על ידם.

עיקרי טיעון מטעם המשיבים

4.
בימ"ש שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא ובפרט כאשר ממצאים אלה מבוססים מהתרשמות ביהמ"ש מהעדים שהעידו


בפני
ו. לגופו של ענין, טענתם העיקרית של המשיבים הינה כי בין הצדדים נכרת הסכם שני להסדר החוב של החברה לבנק, אלא שהבנק נמנע מלבצע את ההסדר ולהוציאו אל הפועל. הבנק נמנע מלהביא ראיות לענין ההסדר השני וכן נמנע מלהעיד את מנהל הסניף ו/או את מנהל המרחב, שהיו מעורבים בעניין ואי הבאתם פועלת לחובת הבנק. נ/4 - אשר
נחשף במהלך חקירתה הנגדית של גב' רז, מטעם הבנק - מלמד על הסדר שני ועל פרוטוקול המסכם את אשר עלה בפגישה הצדדים- דבר שהוכחש על ידי הבנק. בנוסף, סעיף 43 לחוק החוזים קובע, כי המועד לקיומו של חיוב נדחה- אם נמנע הקיום במועדו מסיבה התלויה בנושה- עד שהוסרה המניעה. הימנעותו של הבנק להוציא לפועל את הפריסה המחודשת, מנעה את קיומו של החיוב מצד החייבת העיקרית, ועל כן לא הגיע המועד לתחילת תשלום הפריסה המחודשת.
דיון
5.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם נכרת הסכם שני להסדר החוב של החברה. היה ולא נכרת הסכם שני, התוצאה שהחברה לא עמדה בתנאי ההסדר הראשון והבנק זכאי לפס"ד על מלוא סכום התביעה. במידה ונכרת הסדר חוב שני והחברה גם עמדה בו, קמה לה הזכות לפרוע את חובה בפריסה לשמונה שנים, ואין מקום לחייבה במלוא סכום התביעה.
6.
אין מחלוקת לקיומו של החוב ושהחברה לא עמדה בתנאי ההסדר הראשון. בימ"ש קיבל, כאמור, את עמדת המשיב, לפיה היה הסדר חוב שני וקבע שעדות המשיב "...היתה מהימנה בנקודה זו. התרגשותו ניכרה לעין כל ונראה היה שהוא אומר דברים מנהמת ליבו". חיזוק לכך מצא ביהמ"ש במכתבו של המשיב לבנק מיום 27.3.05 (נספח ג' לתצהיר), בו העלה על הכתב את פרטי ההסדר השני ואף פעל על פי הסדר זה, שעה שהפקיד 30,000 ש"ח, כסכום חד פעמי שמכסה את פיגורי העבר וגם מספר תשלומים לעתיד.
מתקשה אני לראות את החיזוק במכתב זה. מכתב זה בא רק לאחר מכתב התראה שקיבל מב"כ הבנק. כל עוד לא קיבל מכתב מהבנק לא טרח לפנות לבנק ולבקש את לוח התשלומים החדש וגם לא הפקיד תשלומים נוספים מעבר להפקדה החד פעמית של 30,000 ₪, אף כי חלפו כשבעה חודשים ממועד ההפקדה האחרון. בניגוד לקביעת ביהמ"ש
במכתב זה לא פרס המשיב 2
את ההסדר אלא כל שהזכיר שהתנאי לפריסה מחודשת היה תשלום 20,000 ש"ח וכך נהג. אין במכתב זה התייחסות ולו ברמז לפריסת החוב לשמונה שנים. יתרה מזו גם בסיום המכתב באה בקשה למצוא דרך לעזור לו. כך שאין בנספח זה כדי לתמוך בעמדת המשיבים לפריסה של שמונה שנים.

7.
הסכם מפורש, כאמור, בכתב אין בנמצא. הקביעה לקיומו של ההסכם מבוססת על התרשמות בלתי אמצעית של ביהמ"ש מעדותו של המשיב 2 וזוקפת לחובת הבנק אי הבאת עדים מטעמו שנטלו חלק בפגישה, משסבר שתוצאותיה שנויות במחלוקת.

נבחן אם התגבש הסכם בעל-פה. סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, עניינו "קיבול דרך התנהגות", ולשונו כדלקמן: " (א) הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה...". במקרה דנן, הסיק ביהמ"ש כי ההפקדה בסך 30,000 ש"ח, כחודש לאחר הפגישה בין הצדדים הינה בגדר קיבול, משמדובר ב"מעשה לביצוע החוזה". ניתן ללמוד שאכן היתה הצעה כזו, אך נ/4 מלמד לכאורה כי ההצעה לא אושרה. סניף הבנק אכן פנה למנהל המרחב לקבלת הוראות אך קיבל הוראה חד משמעית להעביר החשבון לטיפול מחלקת הגבייה. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהיה הסדר שני, הרי שהחברה לא נקטה בהליך אקטיבי של הפקדת כספים לחשבון הבנק למימוש ההסדר השני.
המשיב מסביר כי המתין להסדרת פריסת התשלומים מול הבנק, ולא ידע את הסכום שנועד לתשלום. בהסבר זה אין ממש. המניעה לתשלום לא היתה בבנק אלא במשיב על כן אין תחולה לס' 43 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. כל שהיה צריך לעשות זה להפקיד כספים לחשבון הבנק על פי הערכתו הוא, כפי שעשה שעה שהפקיד 30,000 ש"ח, כאשר גם לגירסתו כל שנדרש להפקיד היה רק 20,000 ש"ח. במשך אותם שבעה חדשים לא הוכיחו המשיבים כי היו נסיונות לחתימה על הסכם שני, עד למכתב הבנק מיום 6.3.05 שעניינו יתרת החוב שטרם הוסדר, כאשר תגובת המשיב נשלחה כעבור 3 שבועות, ביום 27.3.05 - היום בו הוגשו תביעות הבנק - ובה מבקש המשיב, למצוא הסדר הוגן לשיפור מצבה הפיננסי של החברה ולפרעון חובותיה לבנק.
גם אם גרסת המשיב לקיומו של הסדר שני להתקבל, לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הרי שאי התשלום על פי ההסדר השני הנטען, מביא למסקנה כי המשיבה הפרה את תנאי ההלוואה ולא עמדה בהסדר החוב בין אם זה ההסדר הראשון או ההסדר השני. בזמן שהמתינה לעיגונו של ההסדר השני בכתב, היה עליה להמשיך ולשאת בתשלומים החודשיים, ומשלא עשתה כן, הרי שביטלה ההסדר השני בהתנהגותה והמסקנה שעליה לשאת בתשלום החוב.

8.
ביהמ"ש קבע כי המשיבות 3 ו – 4 חוסות תחת הגנת ערב יחיד כהגדרתו בחוק הערבות אולם אינן פטורות מערבותן מכוח סעיף 21(ב) לחוק לפיו "לא נקוב בחוזה הערבות סכום קצוב- פטור ערב יחיד מערבותו".

ביהמ"ש קבע כי מאחר והמשיבה 3, אשתו של המשיב, ערבה לחובות החברה ולא לחובות המשיב
הרי שהיא בגדר ערב יחיד ואין היא נכנסת לחזקת הפטור של בני משפחה.
לגבי המשיבה 4 נקבע מאחר והעבירה את מניותיה בחברה למשיב עוד טרם חתמה על הערבות על פי ההסדר והבנק ידע כי אינה בעלת מניות בחברה, על כן הינה ערב יחיד.
המערער סבור שלא מדובר בערב יחיד כיון שהמשיבה 3 בתקופה הרלוונטית התגוררה עם המשיב, בעל הענין בתאגיד וכך גם המשיבה 4, אימו של המשיב, אשר גם הצהירה כי הינה בעלת עניין בתאגיד. (נספח ט לכתב התביעה).

9.
חוק הערבות מגדיר
"ערב יחיד"- מי שאינו תאגיד, ולמעט בן
זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה ; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; לענין זה, "בעל ענין בתאגיד"- כהגדרת "בעל ענין" בתאגיד, בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968".

יש להבחין בין שתי הערבות. ערבה 4 אימו של המשיב. שעה שחתמה על הערבות, נשוא כתב התביעה בשנת 2003 לא היתה בעלת עניין בתאגיד. נכון שהיא היתה בעלת ענין שעה שחתמה על הערבות הראשונה בשנת 2000, אך כפי שהעידה, תמי רז מטעם הבנק, היא הוחתמה על הערבות הנוספת, נשוא הערעור, כיון שעם חתימת ההסדר החדש הבנק הבין כי הערבות הראשונה אינה בתוקף "...ב - 22.9.03 שהחתמתי את האמא, היא לא היתה בעלת ענין ולכן היא חתמה על ערבות מיוחדת להלוואה להסדר" (עמ' 29 ש' 26 – עמ' 30 ש' 6). בנסיבות אלה כאשר הבנק ידע שהמשיבה 4 אינה בעלת ענין בתאגיד הרי שהיא בגדר ערב יחיד, כקביעת בימ"ש קמא והערעור נגדה נדחה.

10.


שונה המצב לגבי המשיבה 3, אשתו של המשיב. המלומד ד"ר רוי בר קהן בספרו ערבות מציין

(עמ' 480)

"הפועל היוצא הוא שדי בכך שאחד מבני המשפחה יחשב כבעל עניין, על מנת שגם מיתר בני המשפחה המתגוררים עם אותו בן משפחה או שפרנסתם עליו תשלל החלת הגדרת "ערב יחיד, גם אם אין הם, לכשעצמם, מחזיקים מניות בחברה החייבת העיקרית. בכל מצב בו תחול הגדרת "החזקה" ו"בן משפחה" יראו בבן משפחה כזה, ככל שהוא עומד בתנאי ההגדרה (דהיינו – מגורים משותפים או שפרנסת האחד על האחר) כמי שאינו "ערב יחיד". הפסיקה קבעה כי אשתו של בעל ענין בתאגיד אינה יכולה להיחשב כערב יחיד. בע.א 645/04 בן שושן נגד הבנק הבינלאומי
הראשון בע"מ (פורסם בנבו) נקבע ע"י כב' השופטת פרוקצי'ה "ההגנה על הערב היחיד מתמקדת בערבים שאין להם אינטרס עסקי משותף וזהה לזה של החייב, וכאשר מדובר בתאגיד, רואים בעל ענין בתאגיד החייב כמי שמזוהה עם האינטרס העסקי של אותו גוף. הגנה זו מכוונת בעיקרה לערבים אשר לקחו על עצמם התחייבות לטובת אחר בלא תמורה, ובלא שיש להם אינטרס כלכלי בכך, כגון ידידים של החייב, עמיתיו לעבודה, או בני משפחה מרוחקים שאינם מתגוררים עם החייב, או עם בעל הענין בתאגיד החייב, ואינם סמוכים על שולחנו או על פרנסתו. ההגנה מכוונת לערבים שהמניע המוביל למתן ערבותם היה רצון טוב לסייע לחייב, בלא שנתלוותה להתחייבותם כל טובת הנאה, ואשר הסיכון הכלכלי שלקחו על עצמם במתן הערבות לא היה מלווה ב"סיכוי" מקביל להפקת רווח כלכלי כלשהו מהתחייבותם".
(ס' 24) ובהמשך:
מסקנה זו מתבקשת גם מבחינת

התכלית

הטמונה בהגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות. ... ההגנה הניתנת לערב יחיד בחוק הערבות לא ביקשה להשתרע על מתן הגנה לערב המזוהה עם האינטרס הכלכלי של בעל הענין בתאגיד החייב, אלא להחיל על ערב כזה את ההסדר הכללי הרגיל של חוק הערבות, בלא ההגנות המיוחדות הניתנות על-פיו לערב היחיד. ...


בענייננו, הוציא המחוקק מכלל ההגדרה של "ערב יחיד", בין היתר, את

בן זוגו של החייב

, ובמילות החוק: "'

ערב יחיד' - ...למעט בן זוגו של החייב...

". החוק שלל, אפוא, באופן מפורש מבן זוגו של החייב היחיד את האפשרות לזכות במעמד של

ערב יחיד לחובו של בן זוגו, ובן הזוג אינו זכאי להגנות השונות העומדות לערב יחיד. בעשותו כן, הבהיר המחוקק את כוונתו שלא לפרוש הגנת "ערב יחיד" על מי שנושא באינטרס כלכלי זהה לזה של החייב, ובכלל זה בן זוגו של החייב. כך נקבע גם ביחס לשותף עיסקי של החייב. באותו קו ממש נקט המחוקק כאשר הוציא מגדר ההגנה על ערב יחיד את בעל הענין בתאגיד, והיפנה לשם כך להגדרת מושג זה בחוק ניירות ערך, המזהה גם הוא לצורך הגדרת "החזקה" במניות את המחזיק ואת בני משפחתו הקרובים כישות אחת..". (ס' 32)

המשיבה 3 , אשתו של המשיב - בעל הענין בתאגיד - בתקופה הרלונטית וחיה עימו, על כן אין היא בגדר ערב יחיד.

11.
סוף דבר, אני מקבלת הערעור ומחייבת המשיבים יחד ולחוד לשלם לבנק מלוא סכום התביעה כמפורט בס' 10 לכתב התביעה, בצירוף ריבית כמפורט בס' 13 לכתב התביעה.
למשיבה 4 עומדות ההגנות של ערב יחיד.
כן אני מחייבת המשיבים 1 - 3, יחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ להיום והוצאות משפט.
ניתן היום, ט"ז בכסלו, תש"ע (3 בדצמבר 2009), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים.

דברת שרה
– שופטת ס.נשיא








עא בית משפט מחוזי 1088/08 הבנק הבינלאומי נ' ירוק כהה בע"מ, לוי אורן, לוי סמדר ואח' (פורסם ב-ֽ 03/12/2009)